From:
To:
Subject: אחרי מות … וכפר הכהן
Date: Sat, 12 Apr 2014 01:29:00 +1000
פסוקי השבוע
ונתן את הקטורת על האש… וכיסה ענן הקטורת … ולא ימות
איש איש… כי ישחט..במחנה…דם שפך ונכרת האיש ההוא
כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות
(כמה פעמים בתורה, התורה מאיימת על החוטאים בעונש מוות – כרת? יהדות של פחד מתמיד)
ערב שבת שלום
לפעמים אני שוכח שאין קשר בין שם הפרשה לבין תוכן הפרשה
ובפרט, האם יש קשר בין מות שני בני אהרון לבין “בזאת יבוא אהרון אל הקודש” ושני השעירים?
ואולי להיפך כל העסק עם הקטורת והאש, הרי במעשה כזה מתו שני בני אהרון, מה היו החומרים לעשיית הקטורת?? כמה אל-כימאים או גם כימאים נהרגו בעת שערכו נסיונות באש זרה? אבל זה , התאריך – לא במיוחד קשור לפרשתנו, אלא אם יש בה רמז ששרלוק הולמס היה משתמש בו לפענוח מות 2 בני אהרון.
ואם כבר מנתחים את הקשר, או יותר נכון לא מבינים, אז השאילה שמנקרת במוחי היא, מתי? מתי החלו עבודות יום כיפור?
האם מות בני אהרון היה הגורם שהוליד את יום כיפור?
הפסוק המתחיל אומר
“ויהי אחרי מות … וידבר ה'” , בנ”י במדבר, האם כבר אז במדבר אהרון מקריב את השעירים ושולח אחד לעזאזל המדברה?. בנ”י נכנסים לארץ, יהושוע, שופטים שמואל, דוד, בית המקדש הראשון, האם כל הזמן היה יום כפור במתכונתו המקראית.
בקטע הראשון, אהרון מוזכר איזה 7-8 פעמים, ופתאום בפסוק לב, מופיע “הכהן”. – ופעמיים מדגיש הכתוב “חוקת עולם”
העסק קצת מוזר. לא זכור לי שמישהו מנביאנו, התיחס ליו”כ (פרט להזכרת “צום העשור”) אבדוק –
אז מתוך ויקיפדיה”?ל
לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד החג. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז”ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.”
אז כבר העליתי את התזה “שלי”, שהתורה כנראה נכתבה/שוכתבה בימי/ע”י עזרא הסופר/הכהן, ואולי הוא זה שהעתיק מנהגים בבליים/פרסיים ליהדות בבבל ולעולי שיבת ציון, כפי שהוא ראה/רצה/שידרג ממסורת של מאות שנים.
צום העשירי הוא מקור קדום, שני השעירים, הפר לחטאת ושאר עבודות יו”כ, כנראה התפתחו לאט לאט במרוצת 400-500 שנות הבית הראשון, (ומה בדיוק היה במשך זמן זה – לפי ספר מלכים – הוא נושא אחר) .
מה שמעניין בתחילת פרשתנו, הוא כוונת הסופר/עורך להעניק לתהליך הכפרה – קורבנות בית המקדש – אותנטיות עתיקת יומין על ידי הצמדת עבודת הכהן ביו”כ למיתת בני אהרון ולעבודת הכהן הגדול – אהרון מייסד כת הכוהנים, עזרא הכהן המנהיג המחדש/ממציא?
ולשים לב שרק בפסוק כט, מופיע התיארוך, “בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם”
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בפרשתנו שלושה נושאים מרכזיים
דיני כפרת יחיד ורבים חד-שנתיים—
דיני שחיטת בעלי חיים כשרים ואיסור אכילת דם—
דיני גילוי עריות ויחסי מין—
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
תמוה החלק השני – שחיטת בעלי חיים. לפי פשוטו אסור לשחוט בע”ח (כשרים כמובן) מחוץ לאהל מועד.- שלוש פעמים מוזכר בקטע הזה “אהל מועד” היה צורך לעורך לתת אותנטיות עתיקת יומין לנושא שחיטת בהמות לפני הכהן – תמיד מגיע לו לכהן חלק נכבד מהבשר
600.000 גברים במדבר, עם 3-5 כוהנים. יחס תמוה. ומה עוד – בקטע השלישי
“וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה”
“ושמרתם את חוקותי…. ולא תקיא הארץ אתכם”הבטחות גמול ועונש, לקח לבנ”י למעלה מ- 300 שנה להתנחל בארץ כנען, ועוד למעלה מ- 400 שנה עד שהארץ הקיאה אותם.
האם בנ”י היו שטופים בגילוי עריות בימי בית ראשון?
(וסתם להזכיר שהאבא של משה, התחתן עם דודתו. גילוי עריות לפי פרק יח פסוקים יב-יג).
אני מניח שמשה לא היה כותב את זה ביודעין והנושא תמוה
ואין מה לעשות ההומוסקסואליות אסורה מדאורייתא
מעניין יהיה להשוות בין חוקי התורה בנושא של יחסי מין והחוקים הדומים בחברה הדמוקרטית כיום
הארות
1.
. פרק טז פסוק כג = ופשט את בגדי הבד אשר לבש,,
ופשט וגו’. כתיב ופשט ורחץ ולבש, מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה כשהוא לבוש
מקדש אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש [יומא ל״א כ י ]
ופשט וגו׳. תני , מניין שכל טבילה וטבילה צריכח שני קידושין, ת״ל ופשט ורחץ ורחץ.
ולבש,
אשר לבש. מה ת״ל אשר לבש וכי כלום אדם פושט מה שלא לבש, אלא להקיש פשיטה
ללבישה, מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש
2.
פרק טז פסוק ל = כי ביום הזה יכפר…מכל חטאתיכם לפני ה’
כי ביום הזה יכפר. ביומ הזה אע״פ שאין קרבנות ואין שעיר היום -— יוהכ״פ מכפר
מכל חטאתיבם לפני ה’ . דרש ר׳ אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ח׳ תטהרו, מכאן
שעבירות שבין אדם למקום יוהכ״פ מכפר , ועבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ״פ מכפר
עד שירצה את חבירו.
3.
.פרק טז פסוק לד = לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה
לכפר אחת בשנה . ת”ר , כל מעשה יוהכ״פ האמור על הסדר , אם הקדים מעשה לחבירו לא
עשה כלום, א״ר יהודה, אימתי, בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים , אבל דברים
הנעשים בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, מאי טעמא , כתיב זאת וכתיב אחת , חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב [יומא ם׳ א
4.
פרק יז פסוק י = ונתתי את פני בנפש
ונתתי פני בנפש . מהו ונתתי פני — פונה אני טכל עסקי ועוסק בה, (בנפש, וכאן פני מלשון פנאי)
5.
פרק יז פסוק ב = כל נפש מכם לא תאכל דם
לא תאכל דם. מכאן שהשתיה בכלל אכילה,
6.
פרק יח פסוק ד = את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו
את משפטי וגו’, ת”ר , את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו , איזו הם משפטים ואיזו הם
חקים, משפטים — דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן, עבודה
זרה וג״ע וש״ד וחקים — דברים שהשטן משיב עליהם, אכילת חזיר ושעטגז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח, ושמא תאמר מעשה תהו הם ,
ת״ל אני ה ‘ , אני ה’ חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהם [יומא ס״ז ג י ] .
6..
פסוק ה = אשר יעשה אותם האדם
אשר יעשה אותם האדם., ת נ י א , היה ר׳ מאיר אומר , מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק
בתורה שהוא ככהן גדול , ה״ל אשר יעשה אותם האדם , כהנים לוים וישראלים לא
נאמר אלא אדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול
7.
לא תקרבו . מהו . מכאן אמרו … אל יתיחד אדם עם הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו
ולא ילך ולא יספר עם אשה. בשוק ואפילו עם אשתו מפני טענת הבריות’] .
שאילות
1.
פרק יז פסוק יג= ואיש… אשר יצוד… חיה או עוף אשר יאכל ושפך דמו וכסהו בעפר
למה דם חיה ועוף מכסים בעפר אבל דם בהמה לא צריך לכסות
2. איזו חיה מזדווגת שלא בעונת הייחום
3.כל דם לא תאכלנו, מה דינו של דם קרוש?