From:
To:
Subject: קדושים…. לא …. ולא
Date: Fri, 25 Apr 2014 15:44:30 +1000
פסוקי השבוע
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו – אני ה’
את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו – אני ה’
(שני פסוקים אופייניים לצורת עריכת התורה ???)
ערב שבת שלום
יש בפרשה הקצרה רק שני פרקים עם 64 פסוקים, ובשנים לא מעוברות היא מחוברת עם פרשת אחרי מות
פרק ראשון – פרק יט’, עם 37 פסוקים בעיקרו קורא לשמירה על עם קדוש על ידי קיום מצוות
הפרק כולל אוסף לא מסודר של 48 מצוות עשה ולא תעשה (בין אדם למקום) וציוויים (בין אדם לחברו או בן אדם לאדמתו) .
אולם מפורט רק עונש אחד של כרת על אכילת שלמים ביום השלישי אחרי השחיטה ועונש אחד של קורבן אשם על יחסי מין עם שפחה
מעניין – פסוק כ’ = “בקורת תהיה” נא לקרא את הפסוק ולנסות להבינו
בנוסף – מעניין השימוש החוזר ונשנה ב”חותמת” – “אני ה’, (לפעמים בתוספת “אלוהיכם” שמופיעה בפרק כ- 12 פעמים, עורך הפרק מצביע על ה”מקור” צו עליון
פרק כ – עם 27 פסוקים מכיל (לפי חז”לינו) רק 3 מצוות,אולם בנוסף הפרק חוזר על, משלים ומפרט (שוב) את האמור בפרק יח, “גילוי עריות” שבו העונש על יחסי מין אסורים היה כרת, אבל בפרשתנו מפורטים עונשים חמורים ביותר, “מות יומת יסקלוהו באבן” “באש ישרפו אותו ואתהן” ועוד
בסיום הפרשה מופיעה מעין הבטחה על ירושת הארץ, שהיא מעין פרס על הבדלת עם ישראל מן העמים האחרים, ו”לכן” יש גם להבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים לבעלי החיים הטמאים
השוואה שדורשת עיון
ולבסוף בפרקנו ,פסוק כז’ משלים את פסוק ו’ (ואת פסוק לא בפרק יט) ומפרט את העונש (עריכה???) של העוסק במקצוע “אוב” או “ידעוני”
בנראה שהעיסוק באוב וידעוניות היה נפוץ בתרבויות הסביבה הכנענית
קשה לחלק את הפרשה לקטעים אז להלן רשימת המצוות
ויקרא, פרשת קדושים
ריב: מצוות עשה – איש אמו ואביו תיראו
ריג: מצוות לא תעשה – שלא לפנות אחר עבודה זרה
ריד: מצוות לא תעשה – שלא לעשות עבודה זרה לעבדה
רטו: מצוות לא תעשה – שלא לאכול נותר
רטז: מצוות לא תעשה – שלא לכלות פאת השדה
ריז: מצוות עשה – לעזוב פאה בשדה לעניים
ריח: מצוות לא תעשה – שלא ילקוט בעל הבית לקט
ריט: מצוות עשה – לעזוב הלקט לעניים
רכ: מצוות לא תעשה – שלא ילקוט בעל הבית עוללות
רכא: מצוות עשה – לעזוב העוללות לעניים
רכב: מצוות לא תעשה – שלא ילקוט בעל הבית פרט הכרם
רכג: מצוות עשה – לעזוב הפרט לעניים
רכד: מצוות לא תעשה – שלא לגנוב שום חפץ או ממון
רכה: מצוות לא תעשה – שלא לכפור בפקדון
רכו: מצוות לא תעשה – שלא לישבע שקר על כפירת ממון
רכז: מצוות לא תעשה – שלא לישבע שקר בשביעת ביטוי
רכח: מצוות לא תעשה – שלא לעשוק
רכט: מצוות לא תעשה – שלא לגזול
רל: מצוות לא תעשה – שלא לאחר שכר שכיר
רלא: מצוות לא תעשה – שלא לקלל ישראל אפילו חרש
רלב: מצוות לא תעשה – שלא להכשיל תם בעצה
רלג: מצוות לא תעשה – שלא לעשות עוול במשפט
רלד: מצוות לא תעשה – שלא להדר גדול בדין
רלה: מצוות עשה – לשפוט בצדק
רלו: מצוות לא תעשה – שלא ילך רכיל
רלז: מצוות לא תעשה – שלא למנוע מלהציל חברו
רלח: מצוות לא תעשה – שלא לשנוא את חברו
רלט מצוות עשה – להוכיח את החוטא
רמ: מצוות לא תעשה – שלא לבייש אדם מישראל
רמא: מצוות לא תעשה – שלא לנקום בחברו
רמב: מצוות לא תעשה – שלא לנטור
רמג: מצוות עשה – לאהוב כל אדם מישראל
רמד: מצוות לא תעשה – שלא להרביע בהמה כלאים
רמה: מצוות לא תעשה – שלא לזרוע כלאי זרעים
רמו: מצוות לא תעשה – שלא לאכול ערלה
רמז: מצוות עשה – להיות נטע רבעי קודש
רמח: מצוות לא תעשה – שלא להיות זולל וסובא
רמט: מצוות לא תעשה – שלא לנחש
רנ: מצוות לא תעשה – שלא לעונן
רנב: מצוות לא תעשה – שלא להקיף פאות הראש
רנג: מצוות לא תעשה – שלא להשחית פאות הזקן
רנד: מצוות לא תעשה – שלא לכתוב קעקע בבשרו
רנה: מצוות עשה – לירא מן המקדש
רנו: מצוות לא תעשה – שלא לעשות מעשה אוב
רנז: מצוות לא תעשה – שלא לעשות מעשה ידעוני
רנח: מצוות עשה – לכבד לומדי תורה וזקן
רנט: מצוות לא תעשה – שלא לעשות עול במדה ובמשקל
רס: מצוות עשה – לצדק מאזנים ומשקולות ומדות
רסא: מצוות לא תעשה – שלא לקלל אב ואם
(רסב: מצוות עשה – לדון בשריפה למחויב ( בזימה
רסג: מצוות לא תעשה – שלא ללכת בחוקות הגויים
אוסף חוקים מאוד מגוון, ללא סדר ושיטתיות
באופן כללי – עורך הפרשה מציב אתגר – שמתחיל בפסוק השני ומסיים בפסוק לפני האחרון
קדושים תהיו כי קדוש אני ה’
והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה’
מסקרן אותי המושג “קדושה”
אז כמובן גוגל – ויקיפדיה ושם – אצטט
“קדושה היא הכרזה על אובייקט (רעיוני או גשמי) כבעל ערך מוחלט.
עליונות מוחלטת
אין לאובייקט אחר, רעיוני או גשמי, ערך גבוה משל הערך המקודש.”
או מתוך
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA
“ביהדות, התואר קדוש (מילה נרדפת למובדל), ניתן לאל, שהוא מובדל מכל מושג ורעיון אותם אנו יכולים לתפוס. כמו כן נקרא קדוש, או מקודש, דבר אותו הבדיל האל במצווה או חיוב. רעיונות, עצמים, ישויות, מקומות וזמנים יכולים להיות קדושים, כלומר נבדלים ביחס לדברים המקבילים להם בתחומם. “קדושה” היא רעיון מופשט, טעון ומלא משמעויות שונות ומגוונות. פעולה המייחסת לדבר קדושה היא קידוש, ופעולה המייחסת חולין לדבר קדוש היא חילול. יש לשים לב בין השימוש במונחים כגון קדוש/מקודש… שהם שמות תואר לבין השימוש במונח “קודש” שהוא שם עצם.”
יש לומר, קטונתי
ויש גם לציין את המצוות החקלאיות “ובקצרכם את קציר ארצכם” – מצוות עזרה לעני, “וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ” מצווה חצי חקלאית חצי דתית לגידול עץ פרי. בשנה הרביעית הרי לכהן.
אז אני תמה – מתי אבותינו הפכו מרועי צאן ועובדי אדמה? אברהם יצחק, ועקב ובניו היו רועי צאן, לכן הם קיבלו את ארץ גושן, אז
יופי של מצוות, – מתי הם ניתנו? במשך 40 שנות נדודים במדבר? בימי השופטים? נא לקרא את מגילת רות
פתאום – במדבר (???) מצוות על קציר ועל נטיעת עצים? ועל איסור זריעת כלאיים?
וכל האיסורים על יחסי מין? הרי לפי הרבה אגדות, בנ”י במצריים, יותר נכון בנות ישראל התנהגו די בסדר
דורש עיון
הארות
1.
פרק יט פסוק ג = איש אימו ואביו תיראו
איש אמו ואביו תיראו. ת״ר, איש, אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר
תיראו הרי כאן שנים, א״כ מה ת״ל איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין
סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליהי) [קידושין ל׳ בי].
אמו ואביו. ר׳ שמעון אומר, האב קודם לאם בכל מקוםי, יכול מפני שכבוד האב קודם
לכבוד האם , ת״ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולין, אבל אמרו חכמים
האב קודם לאס בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אב [כריתוח נ ] .
אמו ואביו תיראו. ת”ר , נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה׳ אלהיך
תירא, מכאן שהשוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום [קדושין ל׳ ב׳].
אמו ואביו תיראו. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפגי מי שאמר והיה העולם שהבן יירא מאביו
יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים מורא האם למורא האב
2.
פרק יט פסוק י’ = לעני ולגר
לעני ולגר . לעני ולגר ולא לעורבים ולא לעטלפים
לעני ולגר . תניא , שני נרנרים פרט שלשה אינן פרט , שתי שבלים לקט שלשה אינן לקט,
מאי טעמא , לעני ולגר תעזוב אותם , לעני אחד ולגר אחד
3.
פרק יט פסוק טז = לא תעשו …. לא תשא
פתח בלשון רבים והמשיך בלשון יחיד
יש אומרים ש”לא תעשו” לא מתכוון לדיין אלא למתדיינים שהם לא יעשו עוול בטענותיהם
4.
פרק כ פסוק ט’ = איש איש אשר יקלל את אביו ואת אימו
(ט) איש איש. תייר, איש, מה ת״ל איש איש, לרבות בת וטומטום ואנדרוגינום’
את אביו ואת אמו . אין לי אלא אביו ואמו , אביו בלא אמו , אמו בלא אביו מניין, א״ר
יונחן, [ כ ל מקום שנאמר אח ואת] משמע שניחם כ אחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו
5.
את אביו ואת אמו . את אביו ולא את אבי אביו , את אמו ולא את אם אימו\
6.
פרק כ’ פסוק יז = ו ואיש אשר ייקח את אחותו… וראה את ערוותה… ונכרתו לעיני בני עמם… ואיש אשר ישכב את אישה דווה… ונכרתו שניהם מקרב בני עמם
שימושי לשון שונים ומשונים
וראה = התראה, יש חשיבות באזהרה, כי במצרים נישואי אח ואחות היו נפוצים. יחסי מין של אח ואחות מסוכנים, יחסי מין עם אישה דווה זה איסור דתי בלבד
7.
פרק כ פסוק כ’= ואיש אשר ישכב את דודתו
את דודתו. מן האב ולא מן האם, מאי טעמא , אתיא דודו דודו, כתיב הכא ערות דודו
גילה וכתיב התם (פ׳ בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו, מה להלן מן האב ולא מן
האם אף כאן מן האב ולא מן האם
(ואולי זו התשובה לשאילה על אודות משה רבנו – “ויקח עמרם את יוכבד דודתו”)
שאילות
1.
פרק יט פסוק יט = ובגד כלאיים שעטנז
למה זה? ולמה בציצית או בבגדי כהנים מותר? ולמה רק בגדי פשתן וצמר אבל חוטי כותנה וצמר גמלים מותר?
2.
פרק יט פסוק כו = לא תאכלו על הדם
רש”י = להרבה פנים נדרש, ויש אומרים שהכוונה היא למעשי כישוף על הדם
נא לעיין שמואל א’ יד פסוקים לא – לג
3.
פרק יט פסוק כז = לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך
מה דינן של נשים?