From:
To: Subject: FW: נשא את ראש
Date: Fri, 30 May 2014 22:20:55 +1000
פסוקי השבוע
איש או אשה x2
ערב שבת שלום
שוב פרשה שאפשר לכנותה כאוסף נושאים (לכשעצמו מעניין ומאתגר אבל) ללא סדר , היא לא אחידה ולא זורמת, מורכבת מטלאים ומסתיימת בחזרה מונוטונית של 12 קטעים
כמובן שבמשך 2,000 שנות הוצעו אין ספור הסברים לכוונות שמסתתרות מאחרי כל קפיצה בנושא, כגון “למה נסמכה…”
אשרי המאמין
נראה לפי רשימת נושאיה
>>>>>>>>>>>>>>>>>
ספירת הלויים המבוגרים (מגיל 30 עד 50) ופירוט תפקידיהם (במדבר) , לפי חלוקה תת-שבטית
הוצאת הטמאים מהמחנה
(חוק המועל שמודה באשמה ( סיפורלא כל כך ברור
( בדיקת אישה חשודה כסוטה (שימוש במים עם עפר
תורת הנזיר
ברכת כהנים
חנוכת המשכן ע”י 12 הנשיאים (פרק שהפך לסגולה= הפתעה?, להלן)
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
:ואפשר להשוות את האמור לעיל עם רשימת המצוות בפרשה
במדבר, פרשת נשא
שסב: מצוות עשה – לשלח טמאים מן המחנה
שסג: מצוות לא תעשה – שלא יכנס טמא למקדש
שסד: מצוות עשה – לשוב מהעונות ולהתודות
שסה: מצוות עשה – לעשות לסוטה כמשפט הכתוב
שסו: מצוות לא תעשה – שלא ליתן שמן במנחת חוטא
שסז: מצוות לא תעשה – שלא ליתן לבונה במנחת חוטא
שסח: מצוות לא תעשה – שלא ישתה נזיר יין או כל מיני שכר
שסט: מצוות לא תעשה – שלא יאכל נזיר עבנים לחים
שע: מצוות לא תעשה – שלא יאכל נזיר ענבים יבשים
שעא: מצוות לא תעשה – שלא יאכל נזיר חרצנים
שעב: מצוות לא תעשה – שלא יאכל נזיר זגים
שעג: מצוות לא תעשה – שלא יגלח נזיר שערו
שעד: מצוות עשה – שיגדל נזיר שערו
שעה: מצוות לא תעשה – שלא יכנס נזיר לאהל מת
שעו: מצוות לא תעשה – שלא יטמא נזיר למת
שעז: מצוות עשה – שיגלח הנזיר ויביא קרבנותיו אם נטמא ויגלח ויביא קרבנות במלוי נזירותיו
שעח: מצוות עשה – שיברכו כהנים את ישראל
שעט: מצוות עשה – לשאת הארון בכתף
מעניין – 10 מצוות (מתוך 613), משתייכות לנזיר. כמה נזירים היו במדבר? מה כן מותר לנזיר, ומה מטרת נזירותו? שמשון היה אמור להיות נזיר, אולי הוא לא אכל חרצנים וזגים, אבל הוא די ז..ג. וד”ל
פרשת נשא היא המשךלפרשה הקודמת, שוב ספירת בני לוי והפעם מבן 30 (?) שנה עד 50, “כל הבא לצבא”,
נא להשוות עם ספירת בני ישראל (לא שבט לוי)
“כל יוצא צבא”
בני ישראל יוצאים לצבא, בני לוי באים לצבא – מה ההבדל?
לפי חז”ל הלויים לא יצאו למלחמות
פירוש של צבא = נאסף בצפיפות; התקהל; התגודד
ויש לי כרגיל בעייה עם מספרים
.ספרו את הלויים פעמיים, פעם מגיל חודש, ופעם מגיל 30 (למה באמת 30 ולא 20 כמו את בני ישראל???) עד 50, מעניין להשוות
ציטוט מתוך מאמר מעניין, על שיטות הספירה
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet2/16-2.htm
מפקד הלויים מבן חודש ומעלה (במדבר ג’ ובמדבר כ”ו):
| במדבר ג‘ | במדבר כ”ו, סב | |
| גרשון קהת מררי |
7,500 8,600 6,200 |
– – – |
| סך הכול | 22,000 (הסיכום החשבוני: 22,300) | 23,000 |
{המאמר אינו מסביר אתתעלומת ה – 300 בכורי לוי שנעלמו כדי שאפשר יהיה להטיל ו/או להסביר את מס פדיון הבן) ולא את ההבדל בין שתי הספירות)
ד. מפקד צבא הלויים מבן שלושים ועד בן חמישים (במדבר ד’):
| גרשון |
קהת
מררי2,630
2,750
3,200סך הכול8,580
במבט שני זה נראה סביר 8,500 בגילי 30-50- מתוך 23,000 – איפוא הפרופסור לסטטיסטיקה
מה שלא סביר זה המספרים העצומים שנולדו תוף שלושה דורות, למשל משפחת הקהתי, לקהת היו 4 בנים – עמרם יצהר חברון ועוזיאל
? אז איך הם הגיעו תוך 3-4 דורות ל- 8,600 זכרים – שזה אולי 17,000 נפשות
ואבחר בנושא של סוף הפרשה – השאילה הפשוטה למה 12 חזרות על מתנת 12 הנשיאים? שאותה אני כולל בתוך השאילה מתינכתבה/נערכה התורה/הפרשה או לפחות החלק על הנשיאים?
אז לחזרות המרובות והמיותרות יש הסבר קצת מיסטי
halachayomit.com/farkashpinchas/…/aleh%20NasoII.d...
שטוען שלכל נשיא היו כוונות אחרות , לכן הם פורטו.
לפי דעת חוקרים התורה נערכה די סופית בימי עזרא הסופר. אז אולי ידעו משהו על גורלם של עשרת השבטים שנעלמו.
יתכן והסופר ראה צורך להדגיש את הקיום ההיסטורי של שנים עשר השבטים ובמיוחד לציין את קיומם של שבטי מנשה ואפריים, למרות שבכמה. מקומות בתורה סופרים את שבטי לוי ויוסף ולא את בני יוסף
וכדאי לעיין שוב במאמר המצויין על ספירת השבטים
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/sidram-2.htm
http://www.vbm-torah.org/vtc/0030488.html
מה גם, שכנראה לפני העורך/עורכים היו אסופות (בזכרונם של זקנים) שונות וקשה היה למצא התאמה, והזמן קצר ודוחק, אז יצא מה שלפנינו
מעניין אם מישהו ניסה להסביר מה בני ישראל והלויים עשו 40 שנה? מה עשו הלויים מגיל 18 (נניח) עד גיל 30
(כמה זמן מתוך ה- 40 שנה בנ”י היו ממש בנדודים בדרך וכמה זמן הם חנו במקום אחד ונחו. (אי”ה בפרשת מסעי
וחזרה לקורבנות הנשיאים, במילה אחת “מרשים” ורק לחשוב שרק שנה קודם הם יצאו ממצריים בחפזון, מקלם בידם, נעליהם ברגליהם, משארותם צרורות על שכמם וכו’ והנה עברה שנה, וב”ה, אין בעיות, יורד המן, נופלים שלווים, והנשיאים חוגגים, ונותנים 6 עגלות צב, 12 קערות כסף וכפות זהב, 48 בהמות לעולה, ו- 204 בהמות לשלמים
וזה אחרי שהתלוננו “מי יתננו בשר,” איך אמרתי כמה פעמים – תמיהתני – על כל השפע. הנשיאים כנראה לא הלכו ברגל
ובכלל, כל הנושא הזה מבולבל, ואכן יש שאילות
למשל מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/bmdbr/bm-07.html
אצטט
“היום שבו כילה משה להקים את המשכן היה, על-פי שמות פרק מ, בחודש 1 באותה שנה (ניסן; ראו מתי היתה חנוכת המשכן?), כלומר – חודש לפני המפקד שמתואר בתחילת הספר!
זה מעורר כמה שאלות:
- מדוע נכתבה פרשת קרבנות הנשיאים אחרי פרשת המפקד, אם היא קרתה לפניה?
אמנם, נאמר “אין מוקדם ומאוחר בתורה”, אבל בדרך-כלל סדר הפרשיות הוא כרונולוגי – על-פי סדר הזמנים, והסדר שונה רק כאשר יש סיבה טובה (ראו אין מוקדם ומאוחר בתורה)! - איך ידעו הנשיאים כבר בחודש 1 (ניסן), שהם יהיו “נשיאי המטות, העומדים על הפקודים” – והרי ה’ ציווה על המפקד רק בחודש 2 (אייר, הקטע שקראנו בתחילת המאמר)!
אמנם, גם קודם לכן היו נשיאים ( שמות לד31, שמות לה27, ויקרא ד22); וגם אותם אנשים שנבחרו לעמוד על הפקודים היו ודאי אנשים חשובים בשבטם (במדבר א4 – “איש ראש לבית אבותיו הוא”, ואולי גם במדבר א16 – “אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם”). אך הם לא היו הנשיאים היחידים – היו נשיאים נוספים (לפחות 250 – ראו למשל במדבר טז2), וה’ היה צריך לקרוא בשמותם כדי שידעו שהם הנשיאים הנבחרים “לעמוד על הפקודים” (במדבר א5, ב3). אם כך, חוזרת השאלה – איך ידעו אותם נשיאים שדווקא הם ייבחרו?
מתוך שאלות אלו ואחרות, פירש הרב יצחק אברבנאל, שהנשיאים הקריבו את קרבנם, לא בחודש 1 (ניסן), אלא בחודש 2 (אייר), לאחר המפקד. הפסוק “וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת-קָרְבָּנוֹ…” מתייחס ליום הראשון בחודש השני – אותו יום שבו התחיל הספר.
לפי הסבר זה, ספר במדבר מסודר באופן כרונולוגי = לפי סדר התאריכים:
- פרק א קרה ב-1 באייר;
- פרק ז קרה מ-1 עד 12 באייר;
- פרק ט קרה ב-14 באייר (ראו פסח שני);
- ובפרק י נסעו בני ישראל מהר סיני, ב-20 באייר.
לפי פירוש זה, יש לפרש את תיאורי-הזמן שנזכרו בפרק ז – ” וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן”, “בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ”, בדרך שונה מהמקובל, ויש כמה פירושים אפשריים:
א. לפי חלק מהמפרשים, “יום” אין משמעו דווקא “24 שעות”; בכמה מקומות בתנ”ך “יום” = “זמן” באופן כללי. גם בפרק זה עצמו, בסוף הפרק, נאמר “זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו”,
כל הכבוד לרבנו אברבנאל וכאמור פרשה מבובלת
אחד ההצעות לפתרון הנושא, אצטט את הויקיפדיה
כל תיאורי משכן אוהל מועד משויכים למקור הכוהני (P) ואינם אלא פרי המצאתם של חוגים כוהניים ירושלמיים שביקשו לבסס את קדמותה של “אחדות הפולחן”,
והנה הפתעה – אמירת קטע הקורבנות 40 יום רצוף – סגולה למציאת בן זוג / בת זוג – לקרוא 40 יום ברציפות
א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו,
אם כבר – נא לעיין – סגולה ב
http://www.alternativli.co.il/v/mobile/mysticism/11093-mysticism_2.html
ואשאל שאילת תם – למה 6 עגלות ולא 12? איך התחלקו לשש זוגות?
והנה תשובה
“…כאשר ישנם עגלות שבכחן לשאת שנים עשר קרשים, הנה אם יטעינום בששה קרשים בלבד, נמצא
שמנצלים רק מחצית מהכח שהעגלה יכולה לשאת, ומחצית השניה – מתבזבז לבטלה.
ולכן, למרות שכל נשיא היה מעונין לנדב את העגלה בעצמו )ללא השתתפות הנשיא השני במחצית
ההוצאות( – הנה כאשר חושבים אודות שלימות המשכן, אי אפשר להביא יותר משש עגלות, כי בכחן של
שש העגלות לשאת את כל המשא, ואם יביאו עגלות נוספות ויחלקו את המשא בין כל העגלות, הרי חלק
מכחן של העגלות יתבזבז לבטלה , היפך השלימות.
אז למה 12 קערות וכפות?
ועל נושאים מענינים אחרים אי”ה בסבב הבא
הארות
1.
פרק ה פסוק ו’ = איש או אישה
תניא, כל מצוות לא תעשה אחד האנשים ואחד הנשים חייבים שנאמר … השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה
2.
פרק ה פסוק יב’ – דבר אל בני ישראל …
אמר ר’ י’ למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אישה
3.
פסוק יב’ = כי תשטה אשתו – נא לעיין ברש”י
4.
פרק ה פסוק טי’ והביא האיש את אשתו
מלמד שהאיש מביא את אשתו לכהן, ואפילו הכי אמרו חכמים, מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך
5.
פרק ו פסוק יח’ = וגלח הנזיר פתח אוהל מועד
תניא…. נזיר מגלח פתח אהל מועד, ולא נזירה… מאי טעמא, שמא יתגרו בה פרחי כהונה
6.
פרק ו’ פסוק כג’ – וישם לך שלום
7.
אומרת הגמרא, כל הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום
מה הקשר בין קדירה לשלום? תפקיד הקדירה הוא להפריד בין האש מתחתיה למים שבתוכה, בעזרת הקדירה המים
מתחממים
8..
פרק ז פסוק כג’ = קערת כסף… מזרק אחד כסף … שניהם מלאים
תרגום יונתן אומר – שקערת הכסף הייתה עשויה מפח כסף עבה והמזרק (היותר גדול כנראה) היה עשוי מפח כסף דק
כי “מ”שניהם מלאים” לומדים שהם היו אמורים להיות שוים במשקל
שאילות
1.
פרק ד פסוק א’, פסוק כא = נשא את ראש
אבל פרק ד פסוק כט’ – בני מררי
לא כתוב “נשא את”, מה ההסבר?
2.
פרק ה פסוק כח’ = ונקתה ונזרעה זרע
(בהתחשב בזה שאם הבעל חטא, הבדיקה אינה עובדת) למה מגיע לאישה פרס? היא רק יצאה זכאית מחוסר הוכחות
3.
מה חסר בציור
שבת שלום
להת