From:
To:
Subject: FW: שופטים ושוטרים תתן… למען תחיה
Date: Fri, 29 Aug 2014 13:11:34 +1000
לפרשת שופטים תשע”ג
http://toratami.com/?p=38
תוספת מקדימה לפרשה הקודמת “ראה” ולפרשתנו
עברנו בשלום את ראה, ראיתי, כתבתי, ושלחתי אבל עדיין המוח המשיך לחשוב על “מסית ומדיח” והטריד את מנוחת סוף השבוע, יותר מידי הוצאות להורג של יחיד ורבים בחוקי בני ישראל
הגעתי לפרשת שופטים ושוב דיני איסור עבודה זרה, ודיני הנביא החולם ושוב עוד הוצאות להורג, מאין זה בא ולאן זה הולך
ראינו שבני ישראל היו במדבר 40 שנה, והספיקו בזמן קצר כזה פעמיים לעבוד אלהים זרים, פעם עם עגל, ופעם עם בעל פעור
(ולא אזכיר את האיבר שהשתמשו בו לפי חז”ל) והיו הריגות והיו מגפות, האם לעם ישראל גורל מיוחד?
אז בממוצע בני ישראל חוטאים כל 20 שנה ונענשים כנ”ל
ואכן גם בספר שופטים וגם בספר מלכים חוזרת אותה סטטיסטיקה כשבנ”י חוטאים בעבודה זרה כל 20-30 שנה, כולל, לא עלינו, גם את החכם מכל אדם שלמה המלך
ונזכור את שכם והעגלים שהעמיד ירובעם, וכו’ וכו’, וכל מלחמות האחים ומלחמות עם השכנים “אוי וואי” – מה השתנה
אז במשך כ – 700 שנה מכניסת בנ”י לארץ עד חורבן בית ראשון היו כנראה הרבה מסיתים שהדיחו (אליהו ו-400 עובדי הבעל) והרבה ערים שנדחו.
אם לא היה לי ברור (וכך לפיה מחקרים) שספר דברים נכתב (סופית?) לפני חורבן בית שני, הייתי רואה את כל זה כהצבת גדרים נגד התפשטות הנצרות בסוף בית שני ומייד לאחר החורבן
>>>>>>>>>>>>>
פסוקי השבוע
ה’ א-להיך (נא לספור כמה פעמים שביטוי זה מופיע בפרשה)
וקראת אליה לשלום
ערב שבת שלום
פרשה מרובת נושאים, מבולבלת ולעיתים מתסכלת, נראה לפי
>>>>>>>>>>>>>> נושאי הפרשה
מדריך לרשות השופטת
איסור הקרבת קורבן בעל חי עם מום (למה באמת? מה איכפת להקב”ה) – פסוק יחידאי
דין עובד עבודה זרה
דיני משפט אזרחי, ועונשו של מי שאינו מקבל את פסק הדין
מדריך למינוי מלך ולהתנהגות המלך הנבחר
מתנות כהונה – אין התנחלות לכהנים ולוויים (?)
איסור עיסוק כקוסם, מעונן וכו’
הגדרת נביא את ונביא שקר
הקצאת שלוש ערי מקלט בתחום הארץ ועוד שלוש ערים לכשירחיב
מדריך לרוצח בשגגה, לרוצח בזדון ולפעולת גואל הדם
איסור גזל חלקת אדמה (פסוק יחידאי)
מדריך למתן עדות במשפט ועונש עד זומם
הכנות “נפשיות” לפני יציאה למלחמה
מדריך למלחמה על עיר “מחוץ” לגבולות הארץ
מדריך למלחמה בעיר בתוך הארץ
מדריך למצור על עיר
מדריך לפעולה לאחר מציאת חלל מחוץ לעיר – עגלה ערופה
ואוסיף את רשימת המצוות
דברים, פרשת שופטים
תצא: מצוות עשה – למנות שופטים ושוטרים
תצב: מצוות לא תעשה – שלא ליטע אשרה
תצג: מצוות לא תעשה – שלא להקים מצבה
תצד: מצוות לא תעשה – שלא להקריב בעל מום עובר
תצו: מצוות לא תעשה – שלא לסור מדברי בית דין הגדול
תצז: מצוות עשה – למנות עלינו מלך
תצח: מצוות לא תעשה – שלא למנות מלך נכרי
תצט: מצוות לא תעשה – שלא ירבה לו המלך סוסים
תק: מצוות לא תעשה – שלא ירבה לו המלך נשים
תקא: מצוות לא תעשה – שלא ירבה לו המלך כסף וזהב
תקב: מצוות עשה – שיכתוב לו המלך ספר תורה
תקג: מצוות לא תעשה – שלא לשכון בארץ מצרים
תקד: מצוות לא תעשה – שלא יטול שבט לוי חלק בביזה
תקה: מצוות לא תעשה – שלא ינחל שבט לוי בארץ ישראל
תקו: מצוות עשה – לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה
תקז: מצוות עשה – להפריש תרומה גדולה וליתנה לכהן
תקח: מצוות עשה – לתת לכהן ראשית הגז
תקט: מצוות עשה – שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים במקדש
תקי: מצוות לא תעשה – שלא לקסום
תקיא: מצוות לא תעשה – שלא לכשף
תקיב: מצוות לא תעשה – שלא לחבור חבר
תקיג: מצוות לא תעשה – שלא לשאול באוב
תקיד: מצוות לא תעשה – שלא לשאול בידעוני
תקטו: מצוות לא תעשה – שלא לדרוש אל המתים
תקטז: מצוות עשה – להישמע לנביא אמת
תקיז: מצוות לא תעשה – שלא להתנבא שקר בשם ה’
תקיח: מצוות לא תעשה – שלא להתנבא בשם ע”ז
תקיט: מצוות לא תעשה – שלא לירא מהרוג נביא שקר
תקכ: מצוות עשה – להפריש ערי מקלט
תקכא: מצוות לא תעשה – שלא לחוס על רוצח
תקכב: מצוות לא תעשה – שלא להשיג גבול
תקכג: מצוות לא תעשה – שלא יקום דבר על פי עד אחד
תקכד: מצוות עשה – לעשות לעדים הזוממים כאשר זממו
תקכה: מצוות לא תעשה – שלא לירא מפני עכו”ם במלחמה
תקכו: מצוות עשה – למשוח כהן למלחמה
תקכז: מצוות עשה – לקרוא שלום לעיר שנלחמים עליה
תקכח: מצוות לא תעשה – שלא להחיות נשמה משבע אומות
תקכט: מצוות לא תעשה – שלא להשחית אילן מאכל
תקל: מצוות עשה – לערוף עגלה בנחל כשנמצא הרוג ולא נודע מי הכהו
תקלא: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד ולזרוע על נחל שנערפה שם העגלה
רשימה יפה וארוכה, 40 מצוות, וכבר נאמר שמכל – 613 מצוות בתורה, רק כ- 48 הם חובה, כמו שמירת שבת,
מעניין אם בתוך ה – 48 אלה נכללת גם מצוות תקכח. וזה נושא נפרד
מצוות תקל ו- תקלא, הן מצוות תמוהות בתוכנן או במגמתן, והן כנראה קשורות לקטגוריה של המצוות שאף פעם לא קוימו – כלומר לא אירעו (לפי חז”ל) מהסוג של בן סורר ומורה ועיר הנידחת,
אז בעצם למה הן ניתנו? וכמובן יש גם על זה תשובה.(כמו בעיר הנידחת) למשל
http://www.yk8.org.il/rec/882-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%93%D7%97%D7%AA
“ולמה נכתבה – דרוש וקבל שכר’.” – (כלומר סתם סיפור יפה לדיון על כוס יין/קפה- שיהיה)
כנראה שדין עגלה ערופה קשור לשלושת קטעי.ההדרכה לקראת מלחמה שלפני מצוות אלה פרק כ’ כולו, “כי תצא למלחמה… כי תקרב אל עיר להלחם… כי תצור אל עיר”
ושוב הסבר שלי, שאוסף מצוות והדרכות אלה, התאסף מאז כניסת בני ישראל לארץ – דרך תקופות השופטים, שאול, דוד וכל המלחמות במרוצת בית ראשון, ויש לשער שמרוב המלחמות, (ספרי שופטים, שמואל ומלכים) – נוצר איזה תקנון, או מדריך, או נוצרה מסורת להתכוננות העם או שבטים מסויימים לפני יציאה למלחמה, כגון מה לעשות עם עיר של עובדי אלילים, ומה לעשות כשמוצאים גופות בשדה. אני מניח שהרבה נהרגו או נרצחו באותם זמנים.
{האם מישהו ספר כמה מלחמות עברו בני ישראל מכניסתם לארץ עד חורבן בית ראשון,? (או שני)
אגגל – ואכן מאמר יפה (לא כל כך עבודת דוקטורט אבל מעניין)
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-620440fb7f82541006.htm
ושוב קשה לי לתאר את משה רבנו עומד לפני 2 מיליון איש ואישה טף וזקן, ואומר את כל מה שכתוב בפרשתנו.
למה שיפטפט על קוסמים ומעוננים, ומציאת גופה מחוץ לעיר, גאולת דם, וניפוי היוצאים למלחמה – מי שבנה בית/נטע כרם חדש ואחרים מגיוס לצבא ועוד
ושאלתי החוזרת ומהדהדת במוחי, לשם מה נכתבו (נאספו ונערכו – בחופזה) כל קטעי הפרשה?
יש כנראה (לפחות) 3 תשובות פשוטות
1. סתם שיהיה כתוב
2. להכין את העם לקראת התנחלות או בנייה מחודשת
3.ליצור “חוקה”
ומי שערך (עזרא??) היה לו ידע או מידע היסטורי רב (עובדתי ו/או מוגזם) על מה שהיה במאות שנות ההיסטוריה הראשונות של עם ישראל
לקח טוב
1. ושפטו את העם משפט צדק
2. תשים עליך מלך (אבל) לא ירבה לו סוסים … ולא ירבה לו נשים (האם יש פה הקבלה, השוואה כלשהי או רמז מוסתר?)
3. לסנן חיילים שאינם מסוגלים להילחם ביעילות מירבית – בונה בית חדש, נוטע כרם חדש, ארוס ופחדן
נושאים לעיון
מלך
נביא
מלחמה ושלום
גואל דם (שורותיים)
בחירת מלך
נחשבת במצווה, אבל קצת בסימן שאילה וחז”לינו ראשונים ואחרונים די מתחבטים בה
מתוך
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%9C%D7%9A
המצווה – חובה או היתר?
הסגנון שבו מתארת התורה את מצוות מינוי המלך, פרק יז פסוקים יד – כ’ (“כי תבוא אל הארץ… ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי, שום תשים עליך מלך”) הוא דו-משמעי, שכן ניתן להבין ממנו שהתורה מטילה חובה על העם להמליך עליו מלך, אך ניתן גם לראות את הפסוקים כמביעים הסתייגות. מהמילים “ואמרת אשימה עלי מלך” משתמע שהמינוי תלוי ברצון הציבור ואינו חובה, ובמילים “ככל הגויים אשר סביבותי” ישנה הסתייגות, כאילו הבקשה למנות מלך היא היסחפות לא ראויה אחרי העמים האחרים. כמו כן, בספר שמואל(שמואל א’ פרק ח’) מתוארת בקשת עם ישראל בימי שמואל למנות להם מלך, בקשה שנתקלה בהתנגדות של הנביא ושל ה’. מסיבות אלו ואחרות מצווה זו שנויה במחלוקת בין המפרשים.
חלק מהפרשנים הקדומים, כמו רב סעדיה גאון ורבי אברהם אבן עזרא מפרשים שהפסוק “שום תשים עליך מלך” אינו בא להטיל חובה למנות מלך, אלא לומר שהדבר מותר; לעומתם, סוברים רוב הפוסקים שמצווה מן התורה למנות מלך.
(אולי זה יפתור את בעיות הממשלה)
האברבנאל נקט בעמדה ייחודית בשאלה זו. לדעתו מינוי מלך אינו רצוי כלל, שהרי היו ממלכי ישראל, כמו ירבעם בן נבט, שהחטיאו את העם, ולעומת זאת הניסיון של ערי המדינה באיטליה, כמו ונציה, מראה שמדינות יכולות להצליח ולשגשג ללא מלך. לדעתו, התורה אינה מצווה על העם למנות מלך, אלא היא חוזה שהם עתידים לבקש להם מלך לאחר כניסתם לארץ – בקשה שהתורה אינה רואה בעין יפה, ולכן היא אומרת שהבקשה תהיה לשים מלך “ככל הגויים אשר סביבותי”; אלא שהתורה מזהירה את העם שבשעה שיבואו למנות מלך הם יהיו חייבים למנות מלך “אשר יבחר ה’ אלהיך בו” ולא מלך כרצונם. האברבנאל אף משווה את מצוות מינוי המלך למצוות אשת יפת תואר – מצווה שבבסיסה מצב בלתי רצוי הנובע מיצר הרע, אלא שהתורה מצווה כיצד לפעול לאחר שהאדם בחר ללכת בדרך בלתי רצויה.האברבנאל מסתמך על דעת התנא רבי נהוראי, שסבר אף הוא שאין מצווה למנות מלך, וכל פרשת מינוי המלך לא נאמרה אלא “כנגד תרעומתן” של ישראל.
גם הנצי”ב מוולוז’ין[ מביע עמדה מחודשת. לדעתו ישנה מצווה למנות מלך, כפי הדעה הרווחת בתלמוד ובפוסקים, אלא שמצווה זו מותנית ברצון העם, ואינה חלה אלא כאשר העם “בשל” למלך, שכן “יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה”, “ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה… (ע”כ)
(מומלץ לקריאה)
ועוד אומר אברבנאל , מתוך
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%96_%D7%98%D7%95
לא ראה ה’ יתברך למסור בחירת המלכים בימיהם ביד ההמון, לשלוש סיבות:
האחת – לפי שהמלך היה עניין מזיק מאד להמון העם כמו שזכרתי, ולכן אין ראוי שיובחר כי אם להכרח גדול. ולפי שהעם לא יבחין זמן ההכרח הזה כי אם ה’ יתברך…
והסיבה השניה – שאף על פי שהמון העם יבחר הזמן הראוי אל המלכת המלך, הנה אין ראוי שהעם יבחר בו, לפי שהדבר קשה ועמוק להכיר את יצר לב האדם, ואף על פי שנגלהו נקי, וזך וישר פעלו, אולי בקרבו ישים ארבו, … . כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעיניים וה’ יראה ללבב”. אבל אל ה’ יתברך היא הבחירה, שהוא חוקר לב ובוחן כליות.
והסיבה השלישית, שאף על פי שהעם ידעו הכרח הזמן וצורך השעה להמליך עליהם מלך, ויספיק שכלם לבחור בטוב ולמאוס ברע, הנה עם כל זה אין ראוי להם לבחור המלך, לפי שתהיה בחירתם אותו מחייבת דברי ריבות וקטטות עצומות ביניהם, באמור כל אחד ואחד “אני אמלוך”. אבל בהיות הבוחר הוא יתעלה, מי יאמר לו מה תעשה?.(ע”כ)
הסבר מעניין אחר
מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/dm-17-14.html
…”מפרשיות אחרות בספר דברים ניתן ללמוד מה אינו תפקיד של המלך:
א. שיפוט – שהרי השופטים כבר נזכרו בפרק הקודם (דברים טז): “שופטים ושוטרים תתן לך… ושפטו את העם משפט צדק”.
ב. מלחמה – שהרי בפרשות המלחמה (דברים כ) נזכרו רק שופטים, שוטרים וכהנים – לא נזכר כלל מלך. גם בפסוק שלנו נאמר “וירשתה וישבת בה”, כלומר, מותר למנות מלך רק לאחר שיורשים את הארץ ויושבים בה בשלוה, ולא כדי לכבוש את הארץ ולהילחם באויביה.
למעשה, בכל התורה, אין אפילו פסוק אחד שמתאר תפקיד כלשהו של המלך! בעולם של התורה אין כל צורך במלך.
מכאן, שהמלך שנזכר בתורה, בין אם מינויו הוא רשות או חובה, הוא “מלך” ייצוגי בלבד – ….”. (ע”כ)
השאילה הנוספת היא – אם נבחר מלך, האם זה לדורי דורות ולנצח, אז אצטט
“שום תשים עליך מלך
כמו כן נ״ל שעל עם ישראל להתחיל במלוכה, הם הבוחרים במלך וכאשר עם ישראל בחר לו במלך הראוי למלוכה, אז הקב״ה מוסיף לו משלו את המלכות.
וכאשר בני ישראל בחרו בדוד למלך עליהם ומשחוהו למלך זכה במלכות שגם בניו וכל יוצאי חלציו יהיו המלכים בישראל. לפי הרמב״ם האומר ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם א״כ נצטרך לומר דגם שאול המלך זכה במלוכה לו ולבניו עד עולם אלא שגרם החטא ונפסקה ממנו המלוכה.
(כשזז”ל רוצים אז הפיל נכנס לחור של מחט)
(והרי ה’ החליף דעתו מספר פעמים, למשל יצירת האדם, או הריגת אהרן ועוד)
ולדעתי – לאיזה צורך נכתב הקטע על בחירת המלך?
בגלות בבל, לאחר חורבן בית ראשון, היו כנראה רבים שטענו לכתר המלוכה, אולי לא ישירות מהמלך צדקיה, הרי לרוב המלכים היו כמה (ואפילו הרבה ) נשים ופילגשים, שילדו ילדים (לאין ספור), עובדה שגם זרובבל היה מצאצאי בית דוד (ופתאום לא שומעים עליו ועליהם) .
אז אם עזרא הכהן, רוצה להנהיג את העם, והעם איכשהו מעוניין במלך, אז הנה מוצג איזה קריטריון, קצת מבולבל, והעסק עם המלוכה נדחה, עד ש..
נביא
פרק יח טי- כב
עוד קטע מבלבל, וכנראה עם אותה בעייה, איך יודעים שיחזקאל היה נביא אמת? האם משה רבנו, לאור האמור בפרשתנו היה נביא? אולי כן לפי פרשות התוכחה, העונשים שעם ישראל קיבל הוכיחו שמשה צדק, (או “שהנבואות” נכתבו לאחר המעשה). אז לפרשתנו, ויש פה איזו הצעה “לסדר היום” – מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/hfrka.html
המבחן היחיד שנזכר בתורה הוא מבחן לזיהוי נביא שקר (דברים יח 20-22): “אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים–וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ ‘אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה’? ‘ – אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה’, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה’; בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ”. כלומר, אם אדם, שעדיין אינו מוכר כנביא, אומר נבואה בשם ה’, והנבואה אינה מתגשמת – ניתן להסיק שאיננו נביא אמת
אם התורה נותנת לנו רק קריטריון לזיהוי נביא שקר – איך אפשר לזהות נביא אמת?
(האם יונה היה נביא אמת?)
בפילוסופיה המדעית של ימינו יש עיקרון שנקרא “עיקרון ההפרכה”. לפי עיקרון זה, שנקבע ע”י קרל פופר, אי-אפשר להוכיח תיאוריה מדעית – אפשר רק לנסות להפריך אותה; ולכן, הדרך לבחון תיאוריה מדעית חדשה היא, פשוט לנסות להפריך אותה שוב ושוב, בדרכים שונות. אחרי שעושים ניסיונות רבים שאינם מצליחים להפריך את התיאוריה, משתכנעים שהתיאוריה כנראה נכונה.
על-פי עיקרון זה, הדרך לבחון נביא היא פשוט – לבקש ממנו שיגיד דברים שעתידים להיות, ולראות אם דבריו מתגשמים או לא. אחרי שבוחנים אותו פעמים רבות, משתכנעים שהוא נביא אמת.
למרבה הפלא, כך בדיוק כתב הרמב”ם, שחי כמעט אלף שנים לפני פופר:
האות שהנביא צריך לעשות הוא – שיגיד דברים העתידים להיות, ויתקיימו כולם: “כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה’ שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו או כאותות אלייהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם; אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין להיות בעולם, וייאמנו דבריו, שנאמר “וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את הדבר…” (דברים יח,כא). לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות ה’, ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את ה’ במצוות התורה–אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך. אלאאומרין לו, אם נביא אתה, אמור לנו דברים העתידין להיות; והוא אומר, ואנו מחכים לו לראות היבואו דבריו: אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר אחד קטן–בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן, יהיה בעינינו נאמן. ובודקין אותו פעמים הרבה. אם נמצאו דבריו נאמנין כולן, הרי זה נביא אמת,
(איך נדון את יונה הנביא? – מה אם ה’ משנה את דעתו?)
ומאמר יפה, קצת ארוך. אבל מפרט ומסכם
http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=22
אצטט
הרמב”ם בהקדמתו לסדר זרעים מבאר כי הנביא אשר ניבא רעה, יתכן ולא תתגשם נבואתו שאפשר ועשו תשובה, וא”כ בדיקת הנביא בעת נבואתו אפשרית רק אם הוא מנבא טובה. אבל אף זאת בהגבלה שהרי יעקב שהקב”ה הבטיחו “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך”, היהמפחד פן ימות משום שסבר שמא יגרום החטא, הרי שאף הבטחה לטובה של השם יתברך לא תתקיים בהכרח, שמא יגרום החטא, נביא על אחת כמה וכמה. והסביר הרמב”ם שזה דווקא בנבואה שבין הקב”ה לנביא, אבל כשינבא נביא לבני האדם לטובה במאמר מוחלט ובלא תנאי אזי, אם נביא אמת הוא, נבואה זו חייבת להתקיים.
….
ודברי הרמב”ם צריכים עיון.
(כלומר – איך אומרים באידיש – אוט הער געזאגט, וכבר נאמר – מיום שחרב בי”המק….))
……..
“ואכן, התוספות ביבמות נ’ ע”א ד”ה תדע “על כורחך אין הנביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות אם לא היה חטא”. ודברי התוס’ הם כלליים להסבר בנבואה, שהנביא מנבא רק מה שראוי להיות ולא מה שיהיה באמת! הנה … כל בדיקת הנביא נפלה לבירא עמיקתא.
(בקיצור, הרבה מילים, טוחנים מים. ומסכמים)
ומכל דברינו הנ”ל נמצאנו למדים שאין בכלל
באפשרותנו לקבוע מיהו נביא שקר או נביא אמת.
מלחמה ושלום
יש בפרשתנו שלושה קטעי הנחייה מלחמתיים
1
“כי תצא למלחמה… וראית… לא תירא..
— וניגש הכהן ודבר…. אל ירך לבבכם —-
—- ודברו השוטרים מי האיש —-
2.
כי תקרב אל עיר להלחם … וקראת… לשלום
—-והיה אם שלום תענך והיה כל העם … בה …. למס —-
—ואם לא תשלים… והיכית את כל זכורה…. רק הנשים… תבז(הקדמה לפרשת כי תצא – וראית….)
—- כן תעשה לכל הערים הרחוקות
—רק מערי העמים.. שר ה’… נותן לך נחלה, לא תחייה כל נשמה
3.
כי תצור אל עיר… להלחם
—–לא תשחית עצה… כי ממנו תאכל
—–רק לא עץ מאכל, אותו תשחית וכרת
כל קטע לפרטיו, והפרטים מענינים, ממש פקודות יום, אסתכל במקורות
1. כי תצא
נא לראות – נספח
מתוך ספרי דבי רב (לא יכול לשלוף קטע קטן לדוגמא)
.מתוך מאמר מקיף
http://www.kishkash.co.il/?p=6252
“….מעניינים במיוחד דברי אברבנאל: באמצעות שלושה דברים הכוהן מלהיב את העם:
א] עניין הגאווה והכבוד הלאומי- כלומר עצם זה שעם ישראל נלחם עבור ארץ ישראל, יש בכך כבוד לאומי וגאווה.
כי אנשים נקלים בורחים מהמערכה, אבל עם ישראל האומר: “שמע ישראל” הם גיבורים אנשי השם, לכן יאה להם להילחם מתוך הכבוד גם אל העבר- ההיסטוריה של העם היהודי.
ב] “אתם קרבים היום למלחמה “ההחלטה לצאת למלחמה- נובעת מתוך רצונכם ועל כן עליכם לכבד את רצונכם ובחירתכם ויש להיות החלטיים ולא לסגת מכך.
ג] יש לזכור כי המלחמה היא נגד האויב, ואם חס ושלום תיפלו בידו, הוא ודאי לא ירחם עליכם, כפי שנאמר במסכת סוטה: “על אויבכם ולא אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה, שאם תיפלו בידם ירחמו עליכם, על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם”
ומאמר עדכני (על הפחד – חרדות בחזית ובעורף)
http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=1177
אצטט
…”לשיטת הרמב”ם, מתחיל האיסור לפחד רק עם היציאה לקרב ולא לפניה. לכן, הירא ורך הלבב לפני היציאה לקרב איננו עובר על איסור, והוא שב אל ביתו. האיסור לפחד מהאויב מופנה רק כלפי אלו שלא שבו לביתם, ונכנסו בקשרי המלחמה.
….
חולקים הראב”ד והרמב”ן. דברי הכתוב “אל תיראו” – “הבטחה היא ואינה אזהרה” (ראב”ד). “וזו הבטחה לא מצוה” (רמב”ן, שם). התורה מבטיחה שננצח בקרב ולא נפחד מהאויב. …. מפני שפחד בעת מלחמה הוא תגובה טבעית, לכן לא סביר שהתורה תאסור על החייל לפחד.
מאמר מאוד מאוד מקיף שמפרש כמעט כל מילה
http://halachayomit.com/farkashpinchas/aleh/Aleh%20Shoftim.doc
למשל
מדוע “סוס” בלשון יחיד?
“סוס ורכב”- כולם כסוס אחד.
מדוע “ממך” הוא רב?
“עם רב ממך”- בעיניך הוא רב אבל בעיני הוא לא רב.
רש”י
….
מדוע הדגש הוא על “תצא”? 2
“כי תצא”- חוצה לארץ שבמלחמת מצווה לא היו שם שבים מעורכי המלחמה אלא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מדוע גם דיבור וגם אמירה?
“ודבר אל העם” – בספר.
“ואמר אליהם” – שנית, בעת התחלת המלחמה.
ועוד מאמר (יותר מודרני)
http://reform.org.il/Heb/IMPJ/NewsItem.asp?ContentID=1169
אצטט מתוכו
ולכן נפסק כי “מעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם, הרוצה לחזור מן המלחמה – הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחלת נפילה ניסה” (רמב”ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ז’, הלכה ד’), ולפי הנצי”ב זהו מדין רודף, אף על פי שאין כוונתו לרדוף, שהרי יש דין רודף גם ללא כוונה.
כמה שונים שוטריו (אלו) משוטרי פרשת שופטים. דיונו של(הדיון( עוסק ברשות שיש למצביא להרוג סרבן פקודה משום שהוא מחליש את ידי הצבא בזמן מלחמה ודינו כרודף. ….ו מרכך הרב את דבריו ואומר “לפעמים, אם יש צורך, מותר למצביא בצבא להוציא להורג סרבן שרות,
2. וקראת אליה לשלום
אמרו חז”ל
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&mefaresh=tanhuma&perek=20
וקראת אליה לשלום.
אמר רבי לוי:
שלשה דברים עשה משה והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. ואלו הן:
כתיב: פוקד עון אבות על בנים (שמות לד ז).
ומשה אמר: לא יומתו אבות על בנים (דבר’ כד טז).
ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו?
שנאמר: ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים וגו’ (מ”ב יד ו).
והשניה, כששבר הלוחות.
ואחת, בימי סיחון ועוג.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו.
ומשה לא עשה כן, שנאמר: ואשלח מלאכים (דבר’ ב כו).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, עשית כראוי, שאני מסכים על ידך.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.
וקראת אליה לשלום
בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאין לשלום ונכנסין בשלום.
שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום, לא חזרו.
ומשה שאמר ליה יתרו לך לשלום (שמות ד יח), הלך וחזר.
דבר אחר:
וקראת אליה לשלום
מדבר במלך המשיח, שפותח להם לשלום, שנאמר: ודבר שלום לגויים ומשלו מים עד ים (זכר’ ט י).
והיה אם שלום תענך
שהם כופתים את עצמן, שנאמר: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישע’ ב ד)….
3. כי תצור אל עיר
והזוהר אומר
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/121337?/heb/content/view/full/121337&main
…… כי האדם עץ השדה לבוא מִפניך בַּמצור. כי תלמיד חכם, נקרא אדם, הנודע למעלה ולמטה. עץ השדה, אילן גדול וחזק של אותו שדה אשר בירך אותו ה’, מלכות הנקראת שדה, והיא סמוכה עליו, כי התלמיד החכם מזין אותה, שהוא עץ, הנודע לשדה ההוא תמיד.
לבוא מִפניך בַּמצור. הוא כמ”ש בתחילה, לא תשחית את עצה. אותו, שנותן להם עצה ומתקן בני העיר, הוא נותן להם עצה, לבוא מפניך במצור, להיתקן ולחזור בתשובה, ומתקן להם כלי זין, חצוצרות ושופרות.
לבוא מפניך, לבוא לפניי ולהיכנס. מפניך, מפני הפחד שלך. במצור, במקום שעליונים ותחתונים אינם יכולים לבוא לשם. והוא המדרגה שבעלי תשובה נכנסים לשם
(גם זה הסבר, והמבין יבין)
וגם מתוך
http://www.nechama.org.il/pages/699.html
לא תשחית את עצה – טעם המצוה
שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה, אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות, ומקרבין אותם לתורה, ולא איבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם
גאולת דם
הנושא של גואל הדם כבר הוזכר בפרשת מסעי פרק לה, ורצוי לערוך השוואה, אז בסבב הבא בע”ה .
ומי שמעוניין
תיאור מקיף על גאולת דם ניתן בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A7%D7%9E%D7%AA_%D7%93%D7%9D
הארות
1.
פרק טז פסוק כ’ = צדק צדק
אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות פגעוו זו בזו, אם עוברות שתיהן – שתיהו טובעות. בזו אחר זו – שתיהן עוברות, הא כיצד, טעונה ושאינה טעונה, תדחה שאינה טעונה מפני טעונה…. שתיהן (שוות) — הטל פשרה בינהן ומעלות שכר זו לזו
2.
פרק יז פסוק ג’ = אשר לא ציותי
מעשה בתלמי המלך שכינס ע”ב זקנים והכניסן בע”ב בתים , ואמר לכל אחד מהם, כתבו לי תורת משה רבכם, ונתן הקב:ה עיצה בלב כל אחד … וכתבו לו אשר לא ציויתי לעבדם
3.
פרק יז פסוק ה’ = וסקלתם באבנים
יכול באבנים מרובות, ת”ל (פרשת אמור) באבן, אי באבן יכול באבן אחת, ת”ל באבנים, הא כיצד, לא מת בראשונה ימות בשניה
4.
פרק יז פסוק ז’ – יד העדים
אמר ש., נקטעה יד העדים פטור… דבעינן יד העדים תהיה בו וליכא, אבל גידמין דמעיקרא לא… (תרגום מקורב – אם יד העדים נקטעה בחייהם, אין הוצאה להורג, אבל אם נולדו גידמים, יש
5.
פרק יז פסוק טז’ – לא תוסיפון לשוב
לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה, לפרקמטיא ולכיבוש
6.
פרק יט פסוק ה’ = ביער לחטוב עצים
מה יער רשות למזיק ולניזק ליכנס שם, ואף כל מקום שיש רשות…יצא חצר בע”הב שאין רשות לניזק ליכנס שם והרגו בשוגג שאינו גולה
א”ש אומר, מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות, יצא אב המכה את בנו והרב המכה את תלמידו ושליח ב”ד
7.
פרק כ פסוק יט’ – כ’
(כמה הסברים. קצת תמוהים)
כי האדם עץ השדה….רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל
כלום עץ השדה הוא אדם שאתה נלחם בו, ואתה הורג אחד כדי שהשאר יברחו”
לצורך המצור מותר (לפי התלמוד) שלא לצורך המצור (להשאיר אדמה חרוכה) אסור
“כי לא” אלא” — אלא האדם עץ השדה, אלא את עץ השדה המשמש מסתור לאויב, אותו מותר לכרות
עצי פרי חולים וזקנים מותר לכרות
שאילות
1.
פרק יז פסוק טז = לא ירבה לו סוסים… הרבות סוס
מה לומדים מהשימוש ביחיד ורבים?
2.
פרק יז פסוק יז = ולא ירבה לו נשים
כמה נשים מותרות למלך עד לעבירה על איסור זה
3.
פרק יח פסוק יא – ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים
מה היא פעולת כל אחד מאלה
שבת שלום
להת
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> נספח
נספח
מתוך ספרי דבי רב (לא יכול לשלוף קטע קטן לדוגמא)
http://books.google.com.au/books?id=lzNAAAAAYAAJ&pg=PT237&lpg=PT237&dq=%D7%9B%D7%99+%D7%AA%D7%A6%D7%90+%D7%9C%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94+%D7%A2%D7%9C+%D7%90%D7%95%D7%99%D7%91%D7%9A+%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA+%D7%A1%D7%95%D7%A1+%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%91&source=bl&ots=seCvaT_8Sf&sig=jxrpHBZ5I8fc_8z2EHjNPqaGaFs&hl=en&sa=X&ei=bib_U7TKBpSNNt6tgfgN&ved=0CC8Q6AEwAjgK