כי תצא תשע”ד

 


From:
To:
Subject: FW: כי תצא …וראית…..תבוא….ושלחתה
Date: Fri, 5 Sep 2014 13:55:16 +1000

אז – הקדמה  לפני הקדמה
 
על מה שהרגיז אותי לפני שנה כבר כתבתי קצת ב-
 
 .
 אבל זה מרגיז אותי שוב כשאני עוד פעם קורא  בפרשת השבוע כי תצא –  את הסיפור הפותח בפרשתנו -על  אשת יפת תואר (מענין ה”אשת” בסמיכות) ותיאור הפעולות האירוטיות, 
 
— והסירה את שמלת שביה
 
— תבוא אליה ובעלתה… 
 
— לא תתעמר בה תחת אשר עניתה
 
אני לא זוכר מה עבר לי במוח בהיותי בן 5 וכו’- כל יום שישי בין הגפילטע פיש למרק העוף, –  כשלמדתי עם אבי ז”ל את פרשת השבוע, 
 
אז מה עובר במוחו של בחור ישיבה בגיל ההתבגרות בקריאת פסוקים אלה ולא רק אלה, אלא גם הקטעים האחרים על דברים שבינו לבינה 
 
ואז הוא הוזה — יאללה קדימה למלחמה, (ואינני רוצה להיכנס לפוליטיקה העכשווית – מה קורה כימינו בעירק ובניגריה שהג’יהדיסטים מקיימים את מצווה תקלד – להלן)
 
ובכלל כל הנושא הזה של נשים שבויות, מזכיר לי את פרשת מטות,
 
במלחמה עם המדיינים, (פרשת מטות ) בני ישראל שבו 32,000 בתולות (16,000 לקחו החיילים, ו- 16,000 ניתנו לשאר העם) אז
מה עושים עם בתולות = כמובן = מולידים, אז אם כל בתולה יולדת ילד/ה כל שנתיים בממוצע, אז בין גיל, נניח 18, עד גיל 38, היא יולדת כ- 10 ילדים, כלומר 320 אלף צאצאים, מחציתם בנים, מה היתה אוכלוסיית היהודים – אופס בני ישראל, 40 שנה לאחר מכן?
 
טוב אפסיק עם שטויותי ואעבור לפרשה
 
פסוקי השבוע
 
האהובה והשנואה
ובא אליה ושנאה
לא יוכל שלחה X2
(מה יאמר הפסיכולוג?)
 
ערב שבת שלום
 
הקדמה 
 
פרשה מלאה וגדושה במצוות, חלקן קשורות זו לזו, חלקן סתם פזורות בפרשה ללא קשר לתוכן לפני ואחרי,  כנראה שעורך התורה, נשאר עם “שק” מלא מצוות שאינן קשורות לשום נושא “מדברי” או “מקדשי”, ואז החליט ש… טוב לזרוק כל מה שאפשר בפרשת כי תצא
 
בעיקר יש בפרשה אוסף של מצוות הקשורות למין, יחסי גבר-אישה מרצון או באונס, נושאים חברתיים וכד’ לכאורה מצוות שייכנסו בתוקף בעתיד, לאחר הכניסה לארץ, והתנחלות חקלאית
 
וכמו במקרים קודמים לי נראה שכל זה קשור להתנחלות מספר 2 – שיבת ציון עם עזרא ונחמיה, למנהיגים אלה ידע היסטורי של מאות שנים, שלא היה כולו “ורוד”
 
אין בפרשה סיפור או עלילה או שיוך או רמז לאירוע היסטורי כלשהו
אז
להלן בטבלה – בהקבלה – נושאי הפרשה הרבים והמצוות הרבות שנובעות מהתוכן (רצוי להשוות בין התוכן המילולי לבין מצוות חז”ל הצמודות, מה יש בתוכן ואין לזה מצווה ,או מה אין בתוכן ואיכשהו “צמחה” ממנו מצווה, למשל מצווה תקסא)), 
 
יש גם לזכור שיש בתורה מצוות כפולות, כלומר אותה מצווה או אותו תוכן של מצווה, מופיעים  פעמיים או יותר במקומות שונים, (לא תבשל גדי…)  וכמובן שכל זה יוצר עילה לדרש וכו’
 
הסברים מפורטים לכל המצוות כסדרן ניתן למצא ב”ספר החינוך” – מאת הרב אהרן הלוי
 

>>>> נושאי הפרשה

 

מדריך ללוקח אישה יפה בשבי

דין בכור מאישה שנואה

בן סורר ומורה

 דין תלייה

 (כי קבר תקברנו – הארה 4)

  

דין מציאת אבידה, כולל בעלי חיים שאבדו לבעליהם

 

הגשת עזרה לבעל חיים (עובד) שנופל בדרך

 

איסור לבוש בגד של המין האחר

מדריך למוצא קן ציפור שבו אם רובצת על האפרוחים

6-8  מצוות ב- 5 וחצי פסוקים : מצוות תקמו – תקנ

 

 מדריך לנושא בתולה ולנושא לא בתולה

 

דין איש מקיים יחסי מין עם אישה נשואה

 

דין נערה בתולה ומאורשת שגבר אחר מקיים איתה יחסי מין

כנ”ל – אם זה בשדה והיא צועק 

כנ”ל אם היא לא מאורשת

איסור קיום יחסי מין עם אשת האב

 איסור נישואים בין ישראלית (יהודיה ??) ל — נכה באבר מין, ממזר, עמוני ומואבי

 היתר נישואים בן ישראלית לצאצאי דור שלישי של אדומי או מצרי

 

 

מדריך לשמירה על טהרת הלוחמים במחנה (קרי) ושמירת הגיינה בסיסית (כסוי צואה)

  איסור הסגרת עבד בורח וניצולו

 

  

איסור פעילות קדשה (זונה) וקדש

איסור שימוש בכסף של זונה, או מחיר כלב (?)  בבית המקדש

 איסור נשך (בכסף או חומרים) לישראלי (יהודי)

היתר נשך לשאינו יהודי

מדריך לנודר

 

היתר לאכול תוצרת חקלאית בביקור בשדה או כרם של אחר

 דיני נתינת ספר כריתות (גט)

   

שחרור חתן מהליכה לצבא

 

מדריך ללקיחת משכון

 עונש של גונב נפש ומשתמש בו

 הנחייה  למקרה של גילוי צרעת

מדריך  ללקיחת עבוט (עבור חוב שלא שולם(

  הנחייה לתשלום יומי לשכיר

איסור להוציא להורג אבות (בגלל) בנים ולהיפך???

איסור הטיית משפט של גר ויתום ולקיחת משכון מאלמנה

הנחייה לשכחה בעת קציר בשדה או מסיקת זתים, וכמו כן השארת עוללות בכרם

הנחייה למשפט צדק

 

דיני עונש הלקאה

 

איסור חסימת פה שור בעבודת דיש

דיני יבום

דין אשת איש שתופסת במבושיו של איש שרב עם בעלה

 

איסור להחזקת משקלות מזוייפות

 

 לזכור את אירוע מלחמה עם עמלק וציווי למחות אותו

 

            כי תצא – מצוות

    

תקלב: מצוות עשה – מצוות יפת תואר במלחמה
תקלג: מצוות לא תעשה – שלא למכור יפת תואר
תקלד: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד ביפת תואר אחר שבעלה
תקלה: מצוות עשה – לתלות מגדל ועובד עבודה זרה
תקלו: מצוות לא תעשה – שלא להלין תלוי ושאר מתים
תקלז: מצוות עשה – לקבור בו ביום הרוג ביד’ ושאר מתים
תקלח: מצוות עשה – להשיב אבדה לישראל
תקלט: מצוות לא תעשה – שלא להעלים עינו מהאבידה
תקמ: מצוות לא תעשה – שלא להניח בהמת חברו תחת משאה
תקמא: מצוות עשה – לטעון משא על בהמה שנפלה
תקמב: מצוות לא תעשה – שלא יהיה כלי גבר על אשה
תקמג: מצוות לא תעשה – שלא ילבש גבר שמלת אשה
תקמד: מצוות לא תעשה – שלא ליקח אם על בנים
תקמה: מצוות עשה – לשלח האם וליקח הבנים
תקמו: מצוות עשה – לעשות מעקה לגגו
תקמז: מצוות לא תעשה – שלא להניח מכשול בביתו
תקמח: מצוות לא תעשה – שלא לזרוע כלאים בכרם
תקנ: מצוות לא תעשה – שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמות
תקנא: מצוות לא תעשה – שלא ללבוש שעטנז
תקנב: מצוות עשה – לישא אשה בקידושין
תקנג: מצוות עשה – שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו
תקנד: מצוות לא תעשה – שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו
תקנה: מצוות עשה – לשקול המחויב סקילה
תקנו: מצוות לא תעשה – שלא לענוש לאנוס
תקנז: מצוות עשה – שישא המאנס את אנוסתו
תקנח: מצוות לא תעשה – שלא יגרש האונס 
את אנוסתו

תקנט: מצוות לא תעשה – שלא ישא פצוע דכא בת ישראל
תקס: מצוות לא תעשה – שלא ישא ממזר בת ישראל
תקסא: מצוות לא תעשה – שלא יביא עמוני ומואבי בקהל ישראל
תקסב: מצוות לא תעשה – שלא לדרוש שלום עמון ומואב
תקסג: מצוות לא תעשה – שלא להרחיק אדומי שלישי
תקסד: מצוות לא תעשה – שלא להרחיק מצרי
תקסה: מצוות לא תעשה – שלא יכנס טמא להר הבית
תקסו: מצוות עשה – לתקן במלחמה מקום מיוחד לבית הכסא
תקסז: מצוות עשה – לתקן יד לחפור לכסות צואתו
תקסח: מצוות לא תעשה – שלא להסגיר עבד
תקסט: מצוות לא תעשה – שלא להונות בדברים עבד
תקע: מצוות לא תעשה – שלא לבא על קדשה בלא קידושין
תקעא: מצוות לא תעשה – שלא להקריב אתנן זונה
תקעב: מצוות לא תעשה – שלא יתן הלווה ריבית לישראל
תקעג: מצוות עשה – ליקח ריבית מעכו”ם
תקעד: מצוות לא תעשה – שלא לאחר נדר אחר ג’ רגלים
תקעה: מצוות עשה – לקיים מוצא שפתיו בנדר
תקעו: מצוות עשה – להניח השכיר לאכול
תקעז: מצוות לא תעשה – שלא אכל הפועל בשעת מלאכה
תקעח: מצוות לא תעשה – שלא יקח הפועל יותר מאכילתו
תקעט: מצוות עשה – הרוצה לגרש את אשתו יגרשנה בשטר
תקפ: מצוות לא תעשה – שלא יחזיר גרושתו משנשאת לאחר
תקפא: מצוות עשה – שלא יצא חתן למלחמה ולא לשום דבר שנה תמימה
תקפב: מצוות עשה – שישמח החתן עם אשתו
תקפג: מצוות לא תעשה – שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש
תקפד: מצוות לא תעשה – שלא לתלוש סימני צרעת
תקפה: מצוות לא תעשה – שלא למשכן בעל חוב בזרוע
תקפו: מצוות לא תעשה – שלא למנוע משכון מבעליו
תקפז: מצוות עשה – להחזיר משכון בזמן שצריך לו
תקפח: מצוות עשה – ליתן שכר שכיר ביומו
תקפט: מצוות לא תעשה – שלא יעיד קרוב
תקצ: מצוות לא תעשה – שלא להטות משפט גר ויתום

תקצא: מצוות לא תעשה – שלא למשכן בגד אלמנה

תקצב: מצוות לא תעשה – שלא לשוב ליקח עומר השכחה
תקצג: מצוות עשה – להניח עומר השכחה לעניים

תקצד: מצוות עשה – להלקות המחוייב מלקות
תקצה: מצוות לא תעשה – שלא להוסיף על ל”ט מלקות
תקצו: מצוות לא תעשה – שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה
תקצז: מצוות לא תעשה – שלא תנשא יבמה לשוק
תקצח: מצוות עשה – ליבם אשת אח שמת בלא בנים

תקצט: מצוות עשה – מצוות חליצה
תר: מצוות עשה – להציל נרדף אפילו בנפש הרודף
תרא: מצוות לא תעשה – שלא לחוס על הרודף
תרב: מצוות לא תעשה – שלא להשהות מדה ומשקל חסר
תרג: מצוות עשה – לזכור את אשר עשה לך עמלק
תרד: מצוות עשה – להכרית זרעו של עמלק
תרה: מצוות לא תעשה – שלא לשכוח מעשה עמלק

  

73 מצוות (יש בתורה 54 פרשות)  ויש בפרשה 110 פסוקים, יחס לא רע, ממש פרשה צפופה
 
רק מצווה אחת קשורה לאמונה בא-ל
 
ולכמה נושאים אין מצווה
 
ובכלל גם לפי
 
 
מבנה ספר דברים קשה להבנה, נראה מבולגן, נראה חסר סדר הגיוני, כרונולוגי. לדוגמא אנו רואים שיחות מוסר, מצוות, שיחות מוסר ולאחר מכן שוב מצוות. קשה מאוד להבין מהו העיקרון המנחה בסדר הדברים אותם דיבר משה. בשאר הספרים ניתן לראות רצף מסוים של פרשיות כמערך, דבר הבולט מאוד בספרים שמות וויקרא. ולעומת זאת בספר דברים אין אנו מסוגלים למצוא סדר כלשהו אפילו בתוך הפרשיות (ע”כ)
 
נסיון התפלספות למציאת סדר ושייכות וגם הסבר כלשהו ניתן ב —
 
וגם הוא טוען
 
“פעמים שהפרשן נאלץ לעשות סמיכות זו מעצמו אם לא מצא את התשובה לסמיכות בתורה שבע”פ. בפרשתנו תופעה זו שכיחה יותר, עקב ריבוי המצוות השונות והגיוון בתחומים בהם הן עוסקות. הפרשנים השונים ניסו לעמוד על הסדר התמוה בו מוזכרות המצוות. הרד”ץ הופמן שמנסה הרבה פעמים למצוא קשר כללי בין הפרשיות (במגמה דומה למה שאנו מנסים לעשות), כתב שהוא לא מצליח למצוא קשר של מהלך בין המצוות בפרשת כי תצא
(ע”כ)
ובכלל מה פתאום לדבר על “בן סורר ומורה”, “מעקה לגג”, “לא יומתו אבות על בנים” והקשר בין פסוקים (פרק כג פסוקים א’ ו- ב’,ת או פרק כד פסוק ה’ ופסוק ו’, )
ומה פתאום להזכיר אישה תופסת במבושים…
 
 מי יכול לדמיין אירוע כזה? ייתכן ובמשך 40 שנות נדודים וחניות ממושכות, היו נערכים משחקים או תחרויות היאבקות, כשהגברים הלוחמים רק התקשטו באזור חלציים, ואז האישה מתערבת, ומי יודע אלה מעשי זימה נעשו במדבר??
 
בקיצור בלגן
 
בדרך כלל חוקים נחקקים כשיש בהם צורך, למשל כשרוצים לארגן סדר בקבוצת אנשים שחיים בצוותא – או כשיש אירוע חדש שלא היה לו תקדים ,(דוגמה – מקושש העצים, שלא ידעו מה לעשות איתו, בנות צלופחד וכדו’)  
 
אז מה באמת גרם למשה רבנו (או לעורך התורה) לדחוס את החוקים השונים והמשונים לפרשתנו?
 
האם החיים במדבר יצרו את הצורך לחוקק חוקים כאלה? האם בנו בתים במדבר? האם היו מקרי אונס? היו קדשות וקדשים (זונות) במדבר?
 
ועוד יותר – מה הייתה תגובת השומעים?
לקח טוב
 
— תן עזרה למי שתקוע בדרך (למשל לבעל/ת מכונית (חמור) שנתקעה)
 
—מוצא שפתיך תשמור
 
—ביומו תיתן שכרו – לא לעכב תשלום משכורת
 
 
נושאים לעיון
 
הנושאים בפרשתנו הם המצוות, אבל אתחיל בשאילה פשוטה לפי מה מחליטים איזו מילה או רצף מילים הופכים את הפסוק למצווה?
 
ואמשיך בדיון על מספר מצוות 
 
1. מצוות – מחקר ופיתוח
 
איך נוצרות מצוות? זה נושא כללי ביותר. האם בתורה כל פועל בציווי כמו   – “כבד את אביך” … או ציווי שלילי – לא תרצח” הוא מצווה? אני מניח שלא.
 
כנ”ל פעלים אחרים, או סתם משפט שמי בציון זמן או מצב “בשכבך ובקומך”
 
נראה כמה דוגמאות –
— ועשית מעקה לגגך – מצווה לעשות מעקה
 
וראית בשבייה – האם זו מצווה לראות בשבייה? לא 
 
ועשו להם ציצית
 
וראיתם אותו – האם זו מצווה לראות?
 
ואכלת ושבעת וברכת, – מצווה לברך האם זו מצווה לאכול ולשבוע?
 
זכור את יום השבת לקדשו (על היין)
 
אבל – זה לא נושא לפרשתנו –  אני גולש
 
 
2. ועשית מעקה לגגך – פרק כב פסוק ח’ = מצווה תקמב
 
מצווה פשוטה וברורה (אבל האם זה באמת מה שהעסיק את משה רבנו בגיל 120, כמה ימים לפני מותו, בזמן שבני ישראל כנראה גרים באהלים או סוכות? תמיהתני)
 
הסבר ממצה (ולא ידעתי שיש לברך על הקמת מעקה) ניתן ב-
 
 
“רק על גג בית המשמש למגורים ששייך ליהודי יש חובה לשים מעקה‏. גובהו של המעקה צריך להיות לפחות עשרה טפחים, שהם 80 ס”מ‏  וצריך להיות חזק כך שימנע נפילה של אדם אף אם יישען עליו. חובת מעקה היא רק בגג שעולים עליו מידי פעם, אך גג שאין מגיעים אליו אינו חייב במעקה.

יש לברך על עשיית מעקה שחייבים לבנות‏‏‏, זמן הברכה בתחילת בניית המעקה‏‏‏ ובמידה ושכחו לברך יכולים לברך כל עוד לא סיימו את בניית המעקה. אין מברכים על בניית מעקה ברכת “שהחיינו”‏‏‏

אם בעל הבית יודע לבנות את המעקה בעצמו מוטב שיבנה במו ידיו … (ע:כ)

הסבר יותר מסובך ומפולסף

http://yhb.org.il/?p=1449

וכמו כל מצווה ומצווה בתורה, גם מצווה זו ניתן לבאר בפשט ובדרש, ברמז ובסוד…

ברובד הפשט אפשר לומר שיש כאן מצווה יסודית אשר מלמדת את האדם לקחת אחריות. אדם המקים בית מחויב לשים לב לכל תקלה העלולה להיגרם מביתו….

אצלנו התורה מצווה את האדם להתבונן בראיה מרחבית, ‘לצאת מהקופסה’, ולהתבונן מעבר, לחשוב לא רק על המקומות בהם אתה משתמש אלא גם על המקומות בהם אחרים נמצאים ומשתמשים. יש כאן דאגה נפלאה לזולת וכן פיתוח היכולת החשובה של לצאת מתוך העולם הפרטי שלך…

…רבינו בחיי מכניס אותנו לרובד הסוד של המצווה. “כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחוכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החוכמה, ולכך צריך הגג מעקה, כדי שלא יפריד ויקצץ, ‘כי ראשית חכמה יראת ה’…”(ע”כ)

ומתוך ספר החנוך “תקמו”  – (הרבה התפלספות)

http://www.ateret4u.com/online/f_01644_all.html#HtmpReportNum0545_L2

משרשי המצוה. לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו, לפי זכותן או חיובן. וכענין שאמרו זכרונם לברכה (חולין ז, ב), אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמר עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שתהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחיב הטבע, שאם תפל אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מחו, או אם יפל האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת, לשמר הגוף מכל פגע, ונתן שניהם, הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות, והמה ינהגום ויפעלו בם פעלות, ואחר שהאל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חיבה חכמתו מצד שהוא בעל חמר צוהו לשמר מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעלתו עליו אם לא ישמר ממנו. 

(איך אומרים הכל צפוי…)

2. בתולי הנערה – מצווה תקנג = שתשב אשת מוציא שם רע…

 
כל הקטע הזה מדאיג אותי.
 
כי יקח איש אישה ובא אלה ושנאה.. הוא שם לה עלילות דברים… וענשו אותו… לא יוכל לשלחה
 
ראשית כל – האיש לוקח אישה, בועל אותה פעם ראשונה ופתאום, תך כדי או מייד אחרי ,הוא שונא אותה, איך זה קורה? ואז הוא חייב להחזיק אותה כל ימיה. איזה חיים יהיו לה איתו?
 
חוק/מצווה דמיוני/ת (???) ברובה , מי חשב על זה? משה רבנו? (נסיון אישי עם ציפורה?) וחז”לינו עוד אומרים “ולו תהיה לאישה”
א) מלמד שאפילו אם גירשה כופין אותו להחזירה
ב) מלמד ששותה בעציצו ואפילו אם היא חיגרת או סומא ומוכת שחין
 
אז למקורות
 
רמבם – הלכות נערה בתולה

 “מוציא שם רע הוא מי שנושא נערה בתולה וטוען עליה לשווא כי זינתה בימי אירוסיה. דיניו של המוציא שם רע דומים בחלקם הגדול לדיני האונס והמפתה שמנינו בפרקים הקודמים.

מעניין שהרמב”ם אינו מונה במניין המצוות את חיוב הקנס של האונס ושל המוציא שם רע. … שהרשע הזה בלי ספק לא מצאה אשתו חן בעיניו אשר הוציא עליה שם רע וכעורה היא בעיניו… ולכן הזיד נגדה והוציא עליה שם רע בשקר כדי להחזיק בזכויותיה המוטלים עליו והם חמישים כסף כי זהו מהר הבתולות הקצוב בתורה, ולפיכך דן אותו יתעלה שישלם מאה כסף, נוהג כפי הכלל “אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו”… כך זה המוציא שם רע זמם להפסידה את החמישים המוטלים עליו משלם מאה”

(וע:ש)
 
ודיון משפטי מעניין
 
מתוך

הבירור המשפטי המוצע בעניין: “וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה” (טו); “וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי” (יז); “וּפָרְשׂוּ הַשִּמְלָה” (יז) נראה על פי פשוטו כבדיקה פיזית המאשרת את היות הנערה בתולה בזמן שנישאה. גורלה של הנערה לחיים או למוות ושאלת הרשעת הבעל כמוציא שם רע תלויים רק בדבר אחד: בניתוח הראָיה הפיזית המונחת לפני השופטים.

ברם קיים קושי בעצם הנחת הרצף הלוגי שבין ההוכחה שהנערה לא הייתה בתולה בנישואיה ובין הקביעה המצדיקה עונש מוות בנימוק: “כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ” (כא). אף אם נניח שכל מגע מיני ללא נישואין נחשב “זנות” המחייבת עונש מוות, הרי לא נוכל לראות באבדן הבתולים זנות, כיוון שמצב כזה יכול לנבוע מתאונה,[2] ממעשה פיזי שפגע בבתולים  או אפילו מאונס. עוד אפשר שהנערה אכן בתולה, אלא שמסיבות פיזיולוגיות או גנטיות אינה יכולה לראות דם. אפשרות אחרת היא שמסיבה כלשהי לא הצליח הבעל לקיים יחסי מין מלאים, אף על פי שנדמה היה לו שהדבר עלה בידו. יתרה מזו, עצם ההנחה שקיום יחסי אישות ללא נישואין הוא זנות שעונשה מוות אינה מתיישבת עם חוק התורה עצמו המבואר בדין האונס בהמשך הפרשה. שם מבואר שנערה מאורסה שנאנסה בעיר נענשת “עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה” (כב:כד), אבל בדין “נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה” (כח) לא מוזכר עונש מוות לא לאונס ולא לנאנסת, אף לא קיים חילוק בין הנאנסת בעיר לנאנסת בשדה.

[1]   ראו שיטת רבי אלעזר (ביבמות סא. – “פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה”, וראו תוספתא קידושין א, ד (מהדורת ליברמן, עמ’ 276).

[2]   המונח בספרות חז”ל הוא “מוכת עץ” (למשל: משנה כתובות א, ג).

[3]   מלבד איבוד בתולים על ידי מכה מובאים במקורות תיאורים על אבדן בתולים “מפסיעה גסה”: א. “משפחה אחת הייתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות, והיו בתולותיהן נושרות. עשו להן כבלים, והטילו שלשלת ביניהן, שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות” (שבת סג:). ב. בירושלמי כתובות א, א (ה.) מסופר על אישה שבעלה טען כלפיה טענת בתולים ובתשובה היא טענה שהסיבה לכך היא שהמדרגות בבית אביה היו גבוהות, והיא נאלצה דרך קבע לפסוע פסיעות גסות. ורבי האמין לדבריה.

….

[5]   ראו סוגיית הבבלי בכתובות (י.-:).(ע”כ)

 

ומתוך אוסף של פרשנות על הנושא ב- 

http://www.aspaklaria.info/040_MEM/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%20%D7%A9%D7%9D%20%D7%A8%D7%A2.htm

אברבנאל –

מדבר בנושא אשה, ורוצה לשלחה מפני שאינה מתאימה לו במזגו או כעורה, ורוצה להפטר מכתובה, ועל כן אומר עלילות דברים, שמחרפתו ואינה מכבדתו כדרך נשים. והוציא עליה שם רע, מפתה אחרים לומר עליה שאינה צנועה וענוה, ואומר חוץ מזה בבית דין לא מצאתי לה בתולים, ויסרו אותו, על הבזיון שזמם יקבל מלקות, מאה כסף – על מה שרצה להפסידה כתובתה, והיא תקבלם אחר כך מאביה. לא יוכל לשלחה – על מה שרצה לפטרה. (דברים כב יג) (ע”כ)

(כמה זמן עבר בין הנישואין לרצון לשלחה? מוזר)
 
וקצת מיסטיקה
 
 
כי יקח איש אשה וגו’. דברה תורה כנגד בני אדם, גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה, כאומרם כי היום קצר, למה שצריך להשתדל על המחיה, ועליהם אמר הכתוב כי יקח איש אשה, זאת התורה המאורסה,ובא אליה שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, ושנאה פירוש, שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט, וכשבא מוכיח לדבר אליו, למה תמאס אשת נעורים? 

משיב, כי אין התורה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה. ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם חושבים בה כל עיקר, בתיהם מלאים כל טוב, והוא אומרו ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע, באומרו את האשה הזאת לקחתי פירוש, שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים פירוש לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף, מודיע הכתוב כי הקב”ה שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול, והוא אומרו ולקח אבי הנערה ואמה, והוציאו את בתולי הנערה, רמז חוזק וְעֲלִיָּה והשגות רמות יושגו באמצעותה, ויתבעו עלבונה בב”ד כאומרו השערה, והוא מה שאמרו בזוהר (ח”ג פ’) כי עתיד הקב”ה לתבוע עלבונה של תורה, וכאומרם במשנה (אכות פ”ו) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
יש במקרא כמה סיפורים על אונס (מיני) להבדיל מאונס (חטא תחת לחץ)
 
 
(ולא כל כך שייך – מתוך ויקיפדיה – ב-2010, ישראל דורגה במקום שישי בעולם במקרי אונס)
 
 
3. וקצותה את כפה פרק כה פסוק יב’ = מצוות תר – להציל נרדף, תרא – שלא לחוס על הרודף
בתוכן הפרשה לא נזכרים  נרדף או רודף,( יש “לא תסגיר עבד אל אדוניו”) אז  מהיכן מצוות אלו?
 
פשוט – בויקיפדיה
 

על פי הרמב”ם, מקור הדין הוא בפסוק “וקצותה את כפה – לא תחוס עינך” – “שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו, מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר ‘לא תחוס עינך'”‏‏‏[1].


הרמב”ם, לעומת זאת, שם את הדגש על הצלת הנרדף מפגיעה, בנפשו של הרודף והוא מבסס זאת על הפס’: “כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אשה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה לא תחוס עינך”- הרמב”ם מפרש שמדובר בפעולה מכוונת נגד האשה כדי להציל את הנרדף מסכנת מוות.

ומתוך

 

“וקצותה את כפה לא תחוס עינך” (דברים כה, יב).

ולשון ספרי:

“במבושיו – מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב’וקצתה’, כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא ב’וקצותה את כפה’.
וקצותה את כפה – מלמד שאתה חייב להצילו בכפה. מנין אם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך”.

הנה נתבאר לך עניין צווי זה, ושזה שאמר “אשת האחד” – לא דבר אלא בהווה, והכוונה היא: להציל את הנרדף באבריו של רודף; ואם אי אפשר להצילו אלא בהריגת הרודף לגמרי – הורגין אותו. 

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח’ מסנהדרין. 

ומתוך

http://www.aspaklaria.info/200_RESH/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A3%20%20%20%D7%A8%D7%93%D7%A3.htm

כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף. כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו, אף על פי שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג. ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף, כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוין ולהצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו אף על פי שעדיין לא הרג, שנאמר “וקצותה את כפה לא תחוס עינך”.

אחד במבושיו ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות, אחד האיש או האשה ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו, שנאמר לא תחוס עינך.

אף זו מצות עשה שלא לחוס על נפש הרודף, לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם.

ולמתענינים בנושא רודף נרדף – נא לעיין ב-

http://www.aspaklaria.info/200_RESH/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A3%20%20%20%D7%A8%D7%93%D7%A3.htm

הארות

1. 
 
פרק כא פסוק יג’ = ירח ימים
 
מכאן סמכו חכמים לאבלות שלשים יום
 
2.
 
פרק כא פסוק יח’ = איננו שמע – ויכול אמר לו אביו הדלק את הנר ולא הדליק, ת”ל איננו שומע ונאמר להלן (פסוק כ’) איננו שומע, מה… האמר להלן זולל וסובא, אך כאן
 
3.
 
פרק כא פסוקים יט’- כ’ = ותפשו בו, …והוציאו אותו… ואמרו בננו זה… איננו שומע בקולנו..
 
ותפשו בו = מלמד שאם היה אחד מהם (או אביו או אימו) גידם …
 
והוציאו אותו = מלמד שאם היה אחד מהם… חיגר
 
ואמרו לו = מלמד …. שאם היה… אילם
 
בקולנו= מלמד … אם היה אחד מהם  חרש
 
…………………………………………………………. שאיננו נעשה בן סורר ומורה
 
4.
 
פרק  כא פסוק כג’ = כי קבר תקברנו
 
זו מצוות עשה
(כך מאמר – אבל זה לא נכלל בפרשתנו ברשימת המצוות)
 
5.
 
פרק כה פסוק ה’ = כלי גבר על אישה… שמלת אישה
 
 תניא … (מכאן) שלא תצא אישה בכלי זיין למלחמה
….
 
המלקט שערות לבנות מתוך שחורות אסור משום ולא ילבש גבר
 
… המעביר שער בית השחי ובית הערווה, הרי זה עובר משום לא ילבש גבר…
 
 
6.פרק כב פסוק ח’ = ולא תשים דמים בביתך
 
… תניא… מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ולא יעמיד סולם רעוע… שנאמר ולא תשים דמים
 
7
 
פרק כב פסוק טז’ = ואמר אבי הנער(ה)
 
רש”י = למד שאין רשות לאישה לדבר בפני האיש
(וגם) 
פרק כב פסוק טי (ואחרים) “ואמר אבי הנער(ה -חסרה)
פרק כב פסוק יט’ “ןנתנו לאבי הנערה (ה – מלא)
 
והמוציא שם רע על הקטנה פטור מן הקנס ומן המלקות ואינו חייב עד שיוציא על הנערה שנאמר והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב. וז”ל הכ”מ ז”ל בפרק אלו נערות אמר ריש לקיש המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי הו”א אפילו קטנה והכתיב ואם אמת היה הדבר וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע 
וע”ש)
מתוך
 
 
שאילות
 
1.
דין רודף נרדף – האם מותר לחלל שבת ע”מ להציל את הנרדף?
 
2.
 
פרק כב פסוק כט’ = ונתן האיש…. לאבי הנערה
 
אם הוא בא עליה ומתה – האם האיש חייב לשלם?
 
3.
 
פרק כג פסוק ד’ ו- פסוק ח’ = לא יבא עמוני ומואבי … אדומי… מצרי
 
למה עמונים מואבים אסורים גם דור עשירי, ואדומי ומצרי מותרים מדור שלישי?
 
4.
 
פרק כא פסוק יג’ = ירח ימים
 
למה “ירח” ולא “חודש”?
 
ולמה בכתובה כותבים “יום… לחודש” ובגט “יום…  לירח” ?
 
שבת שלום
 
 
להת

 

Leave a Reply