Torat Ami

הייתי טוען ששתי פרשות אלו נכתבו על ידי שני עורכים שונים

מעמד ראשון	מעמד שני
המעמד צריך להיות ביום מעבר הירדן.	לא נאמר תאריך מדויק.
אין מיקום מדויק לאבנים.	יש להקים את האבנים בהר עיבל.
מטרת הפרשה כתובה בפירוש: “למען אשר תבוא אל הארץ“. המעשה הזה נותן את הכח והמטרה לקראת הכניסה לארץ.	לא כתוב בפירוש מה המטרה של המעמד.
לא מוזכרים מזבח, שלמים ושמחה. זאת מכיוון שלא שייך לדבר על שלמים מכיוון שאנו נמצאים רק בתחילת התהליך.	מוזכרים מזבח שמחה ושלמים. השלמים והשמחה מסמלים השלמה של תהליך.
יש לקחת אבנים גדולות.	יש לקחת אבנים שלמות. זאת מכיוון שמדובר פה בהשלמת התהליך.
אין איסור הנפת ברזל. מכיוון שאנו עומדים בכניסה לארץ לפני המלחמות, לא שייך לאסור הנפת ברזל.	אסור להניף ברזל. זאת מכיוון שמדובר במעמד של השלמה, שבו אין צורך עוד במלחמות.
יש ללמד את התורה.	מודגש שיש ללמד “באר היטב”. בתחילתו של תהליך הדברים לא ברורים, אך בסופו ניתן להבין.

1. וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם– וּנְתָנְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
2. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ.
3. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.
4. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ–שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.
5. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.
6. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.
7. יִתֵּן ה’ אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ.
8. יְצַו ה’ אִתְּךָ, אֶת-הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ–בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
9. יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ:  כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו.
10. וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ.
11. וְהוֹתִרְךָ ה’ לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ–עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ.
12. יִפְתַּח ה’ לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה.
13. וּנְתָנְךָ ה’ לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה:   כִּי-תִשְׁמַע אֶל-מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.
14. וְלֹא תָסוּר, מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם–יָמִין וּשְׂמֹאול:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–לְעָבְדָם.

פרשת הברכות היא קצרה”

……שתי ברכות בתחום הכלכלי: בפסוקים 3-5 ובפסוק 8 נזכרת ברכה בתחום הכלכלי, ונראה לכאורה שיש כאן כפילות. עם זאת, בפסוקים 3-5 הברכה היא כללית, ומתייחסת גם לתושבי העיר וגם לחקלאים ורועי הצאן: “ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה… ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך… ברוך טנאך ומשארתך“. לאחר מכן, בפסוק 7, מתואר מצב של מלחמה: “יתן ה‘את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך“. ובפסוק 8 נזכרת שוב ברכה כלכלית, אך הפעם היא מתייחסת רק למזון האגור באסמים ולעיסוק בכספים: “יצו ה‘אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך” (ראו ההבדל בין משלח יד לבין מעשה יד). הסיבה לכך היא שבזמן מלחמה אי אפשר לעסוק בחקלאות, ולכן מתפרנסים מאכילת התבואה האגורה באסמים וממכירתה. הברכה הראשונה מתייחסת למצב של שלום, והברכה השניה מתייחסת למצב של מלחמה ^{[ טרופר ( שם) הסביר את הכפילות באופן אחר – לשיטתו, הברכה בפסוק 4 מכוונת ליחיד והברכה בפסוק 11 מכוונת לציבור ]}.

נסיון נוסף לגשר בין כל הדעות ניתן במאמר “אוביקטיבי פסדו מדעי ארכיאולוגי”-

===== (תוספת מאוחרת לעדכון)

ג. על השבטים:

.5 מדוע עם ישראל מחולק לשנים ואינו עומד ביחד?

 ואם כדי שחלק מהעם יברכו וחלק מהם

3 יעמדו על הקללה – מדוע שלא כולם יאמרו גם את הברכה וגם את הקללה

?

ועוד: הרי הלויים הם

שאומרים את הקללה וכל העם עונה אמן!

.6 לפי מה נקבעו השבטים העומדים על הר גרזים ועל הר עיבל?

 “היה עלבון גדול לחצי השבטים שהם בהר עיבל שיהיו על הקללה! …

למה ביזה אותם וחרפם שחצי השבטים האחרים  יהיו על הברכה והם יהיו על הקללה?”

.

.7 מה פירוש “ואלה יעמדו על הקללה”? אם הכוונה היא שהם אלו שאומרים את הקללה – והרי הלויים אמרו את הארורים! ואם הכוונה היא שהם אלו שעונים “אמן” על הקללה – והרי כל העם ענה “אמן”!

.8 מדוע בברכה נאמר: “אלה יעמדו לברך”, ואילו בקללה נאמר: “ואלה יעמדו על הקללה”?

האם היה הבדל בין צורת אמירת הברכה לצורת אמירת הקללה? אם לא – מדוע נאמרה לשון שונה

?

.9 בפסוק י”ב כתוב ששבט לוי עומד בין השבטים המברכים את העם, ואילו בפסוק י”ד כתוב שהלויים אומרים את הארורים

 !

.10 מדוע שבט לוי נחשב שבט ככל השבטים? והרי בדגלים ובנשיאים ובחלוקת הארץ הוא 7 אינו נחשב לשבט

! וכשם שבמדבר לא נחשב שבט לוי לשבט רגיל מפני שהיה לו תפקיד מיוחד של שמירת המקדש

, כך גם כאן היה לו תפקיד מיוחד: אמירת הארורים!

.11 מדוע שבט יוסף נחשב לשבט אחד ואיננו מחולק למנשה ואפרים, כמו בדגלים ובנשיאים ובחלוקת הארץ.

(תשובות)

על השאלה הששית – לפי מה נקבעו השבטים העומדים על הר גרזים ועל הר עיבל – נאמרו  במפרשים מספר תשובות

: …

א. הסבר הראב”ע

י “על הברכה בני הגבירות, ועל הקללה בני השפחות, ואם (והם)

שנים, ובני לאה רבים, ונלקחו הגדול והקטן”.

העיר עליו ה”אבי עזר” (שם): “הרב מפרש כאילו נמסר לו מסיני כן. וכללא דמילתא אין ..יודע מאיזה טעם יעמוד בכור האמהות בהר עיבל…

.

… חלק מהמפרשים הסבירו שהדבר נעשה לפחיתותם

של ראובן וזבולן, וחלק מהמפרשים הסבירו שהדבר נעשה למעלתם של ראובן וזבולן.