From:
To:
Subject: FW: בראשית …ביום עשות…לא טוב היות האדם
Date: Fri, 17 Oct 2014 20:46:15 +1100
א: מצוות עשה – פרו ורבו.
הרב קוק ראה בקין הקנאי אבטיפוס של אדם או חברה שמנסה מתוך קנאה להשוות את תנאיה בכוח, באופן מלאכותי וללא כל הצדקה, גם כאשר אינו ראוי לכך מבלי שעמל ופיתח את עצמו. הוא ראה בקורח את הטיפוס הזה,… ולאחר מכן שוב בנצרות שמבקשת מעמד שווה לעם ישראל, מבלי שהיא עמלה על תיקון הנפש והמידות באמת.
פרופ’ שלום רוזנברג מפרש את הסיפור כעל ארכיטיפים של חברות אנושיות. הבל מסמל את החברה הטכנולוגית המשגשגת, שעמלת קשה לשפר את תנאי מחייתה, במטרה להגיע לחיי נוחות, רווחה ומותרות שיש בהם הרבה הבל, ואילו קין (שמשמעותו בעברית חנית), מסמל את החברות הלוחמות, הכובשות והביריוניות, שניסו לקטוף את הפירות המתוקים של החברות הטכנולוגיות מבלי לעמול עמל רב, בחוזק יד וברצחנות. ואת הבן השלישי שת כבן שמחפש את התיקון המוסרי והרוחני של החיים.
פרשנים אחרים רואים את הסיפור כמייצג את העימות בין התרבות החקלאית – המתיישבת, המיוצגת על ידי קין עובד האדמה לבין תרבות הרועים הנוודים, המיוצגת בדמותו של הבל. …
בציורי כנסייה וכתבי יד נוצריים מימי הביניים מוצגים קין והבל כיהודים וכישו, כאשר בשני המקרים אח אחד קם על השני להרגו. בין סיפור קין והבל וסיפור צליבת ישו יש כמה קווים משיקים, הבאים לידי ביטוי באמנות זו: קבלת קרבן הבל על ידי האל, מקבילה להקרבת ישו על ידי האל עבור בני האדם; ….
ומשהו יפה מתוך
http://www.ybm.org.il/hebrew/
השבוע אנו זוכים להתחיל מבראשית עוד סבב של קריאות בתורה לימוד חדש ישן של התורה ,נפתח באיחול משירה של לאה גולדברג:
“למדני אלוהי ברך והתפלל
למד את שפתותי ברכה ושיר והלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עלי הרגל”
המשוררת מבקשת שהפעולות הקבועות לא יהפכו לשגרה אפורה לא יהיו הרגל ומשא גם אנו בפתיחת התורה מבקשים שקריאתנו ולימודנו בה לא יהיה כהרגל אלא כחידוש כל שנה בהתחדשותה.
(בתור הקדמה זה יפה) וההמשך – מנסה להסביר את העדפת קין ל הבל ומעשה הרצח
מן הפסוקים קשה לדעת מדוע הקב”ה לא קיבל את מנחתו של קין?
רש”י מבאר שקין הביא מפרי האדמה מן הגרוע בפרי האדמה –רש”י הגיע למסקנה זו בעקבות הפסוק הבא שהבל הביא מבכורות צאנו ומנגד קין הביא רק מפרי האדמה מן הגרוע שבפרי האדמה.
הדבר היחיד שהתורה מספרת לנו אודות האחים הוא משלוח ידיהם היינו קין איש עובד אדמה והבל רועה צאן מה דבר זה בא ללמדנו? הרש”ר הירש מבאר ביאור נפלא את ההבדל הנ”ל:
“החקלאות דורשת מן האדם את כל כוחותיו הגופניים המושגים קין –קנה מתגלים ביותר אצל החקלאי הקרקע הופכת לחלק מאישיותו של החקלאי,משנגזר על האדם לעבוד את האדמה נפתח הפתח להתפתחות האנושות אך מאידך האיכר עבד לאדמת והאמונה בה’ אבדה לראשונה אצל עמים חקלאיים כנגד זה נודעה מעלת הרועה עיקר עיסוקו ביצורים חיים הטיפול בהם מעורר רגשות אנושיים קניינו הוא נייד משלוח ידו לא יעסיק את כל כוחותיו משום כך נמצאו אבותינו רועים ומשה ודוד רעו צאן”
זהו כנראה ההבדל היסודי בין האישים ולכן הקב”ה קיבל את מנחת הבל ולא את של קין ולכן הביטוי בין שתי סוגי המנחות מנחתו של הבל הייתה יותר מושקעת משל קין כיון שאישיותו של הבל ביטאה את הצד של רועה הצאן בעוד קין ביטא את הצד של האדמה אמונה בכוחו של האדם.אמנם התורה נותנות לעם ישראל מצוות בתחום האדמה כמו שמיטה ויובל כדי שהאדם לא ישתעבד למעשה ידיו וירגיש בנוכחות האל.
(שוב הרבה מילים לרבע את העיגול, לדחוק את הפיל לחור המחט. הסבר יפה אבל לא משכנע, כנראה לא נכון,
לאחר מעשה – הסיפור על א-להים שדוחה את מנחץ קין, חז”לינו חייבים למצא סיבה להצדיק את א-להים, לפי טענתי, העונש וחטאו, אם מישהו נענש – כנראה הוא חטא במשהו. ואנוכי אומר סתם – א-להים פשוט אוהב בשר)
והמאמר ממשיך ומסכם
מהו הדבר אותו אמר קין להבל בשדה? מה המניע לרצח? מדוע המקרא לא מגלה פרט זה? המדרש מביא מספר דעות בעניין:
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו’ על מה היו מדיינים אמרו בואו ונחלוקאת העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידיודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיוויהרגהו רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו אתהמטלטלין ועל מה היו מדיינין אלא זה אומר בתחומי בהמ”ק נבנה וזה אומר בתחומי בהמ”קנבנה שנא’ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בהמ”ק היך מה דאת אמר (מיכה ג) ציון שדהתחרש ומתוך כך (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו’ יהודה בר אמי אמר על חוההראשונה היו מדיינין אמר רבי איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין אמררבי הונא תאומה יתירה נולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלהשנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין:
הפרשנות הראשונה אותה מציע המדרש היא מריבה על נכסים מה יקבל כל אחד קרקע או מטלטלין הסיבה היא כלכלית.
ההסבר השני למריבה הוא בחלקו של מי יבנה המקדש היינו סיבה רוחנית דתית מי יזכה לעבוד את הקב”ה.
ההסבר השלישי הוא על נשיאת חווה לאישה מי יזכה להתחתן איתה היינו על מין וקיום העולם.
ישנה כאן דוגמה נפלאה לדרכו של המדרש במקום בו הפסוקים חסרים כמו כאן על מה הם דיברו בא המדרש ומשלים את הפער.מה המשותף לשלוש הדעות אותם המדרש מציג?
נראה שהמדרש בא ללמדנו את השורשים של הרצח הקדמון התקפים אף לימינו הסיבות העיקריות לשפיכות דמים הם: כסף, דת, נשים –חז”ל חדרו לעומק הפסיכולוגיה האנושית בדבר רצח אדם אחר.
נראה לענ”ד שיש בפשט הכתוב סיבה מדוע התורה לא מתארת את תוכן השיחה של האחים כיון שלא משנה נושא הויכוח אפילו אם היה עקרוני ונוקב אין בו הצדקה לרצח ולאלימות לכן המקרא בכוונה משאיר חלל ולא מפרט את נושא השיחה כיון שהוא לא רלוונטי למסר של הסיפור.
(סוף סוף, כמו בכל סרט טוב יש משהו מיני בעסק, וכידוע, תמיד נמצא הסבר דתי/מסורתי וכד’. אלא שיכול להיות שהכל פשוט יותר סתם מריבה בין קרובי משפחה על רכוש, אישה וכו’ת מה זה חשוב. עודה יש רוצחים בעולמנו))
| שושלת קין | שושלת שת | עד לידת בנו | מלידת בנו | סה “כ חייו | לידתו לבריאת האדם | מיתתו לבריאת האדם |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. אדם | אדם | 130 | 800 | 930 | 0 | 930 |
| 2. קין | שת | 105 | 807 | 912 | 130 | 1042 |
| 3. חנוך | אנוש | 90 | 815 | 905 | 235 | 1140 |
| 4. עירד | קינן | 70 | 840 | 910 | 325 | 1235 |
| 5. מחויאל | מהללאל | 65 | 830 | 895 | 395 | 1290 |
| 6. מתושאל | ירד | 162 | 800 | 962 | 460 | 1422 |
| 7. למך יבל, יובל | חנוך | 65 | 300 | 365 | 622 | 987 |
| 8. תובל קין | מתושלח | 187 | 782 | 969 | 687 | 1656 |
| 9. | למך | 182 | 595 | 777 | 874 | 1651 |
| 10. | נח | 500 | 450 | 950 | 1056 | 2006 |
רשימת שושלת אדם משת – עשרה דורות, ארוכה יותר מרשימת שושלתו מקין – שמונה דורות, והשמות המייצגים את השושלות, חנוך ולמך מופיעים ברשימת קין בדורות מוקדמים לאלו המופיעים ברשימת שת. אם השמות משקפים דרגה ותכלית, הרי שבני קין השיגו מהר יותר את מטרתם, וכן נפילתם מיהרה לבוא. לעומתם צועדים בני שת לאט יותר. דרך העלייה היא קשה ואיטית, אך לא כן דרך הירידה.
הבדל בולט בין הרשימות יש בציון מספרי השנים. ברשימת קין לא מופיע שום ציון שנת לידה או מיתה. ואילו ברשימת שת מפרטת התורה בכל אחד את מספר שנות חייו עד להולדת בנו, את יתר שנות חייו ואף את סיכום כל שנות חייו. כמובן שעובדה זו נובעת מכך שלשושלת קין לא הייתה השפעה על העתיד, כיון שכולם הושמדו במבול. בני קין היוו דוגמא לעולם לבחירה בדרך הרעה, כנגד בני שת הנבחרים שמהם הומשך העולם. ציון הזמן שקדם ללידת הבנים בשושלתו של שת מאפשר לנו לקבוע את שנת לידתו של כל אחד מהם, לבריאת האדם. …
את ה’עשר’ הראשון אנו פוגשים בבריאת העולם:
ויאמר ה’ אלהים לא טוב היות. תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם ואלו הן בראשית. ורוח אלהים מרחפת. ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אלהים יקוו המים. ויאמר אלהים תדשא הארץ. ויאמר אלהים יהי מאורות. ויאמר אלהים ישרצו המים. ויאמר אלהים תוצא הארץ. ויאמר אלהים נעשה אדם. מנחם בר יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת ומביא ויאמר ה’ אלהים לא טוב היות האדם אמר רבי יעקב בן קורשאי מאמר ניתן לרוח בפני עצמה (בראשית רבה יז, א).
הנסיון למצוא בבריאת העולם עשרה מאמרות, לא יותר ולא פחות, נובע מן העובדה שהמספר עשר מהווה יחידה שלמה, מהלך שלם, בהנהגת ד’ כפי שהיא מופיעה לפנינו בתנ”ך,[1] בספרות חז”ל ובספרות הסוד, וכך אנו מוצאים במדרש:
כף אחת [עשרה זהב מלאה קטרת] וגו’ כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם וכנגד עשר ספירות בלימה וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם וכנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה שליטים שבאדם וכנגד עשרה תולדות שבתורה וכנגד עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה נסים על הים וכנגד עשרה בריתות האמורות בפרשת מילה (במדבר רבה, יד, יא).
עשר הספירות, עשרה דורות מאדם עד נח, עשרה דורות מנח עד אברהם, עשרת הדברות, עשר המכות ועוד ועוד ‘עשיריות’ מחזקים את העובדה כי יחידה שלמה, קומה שלמה, ומהלך שלם מראשיתו עד סופו הוא עשר.
הראי”ה קוק הוא אחד ההוגים שאחז בגישה זו. הוא טען שהאבולוציה תואמת לסיפור הבריאה המקראי, היות ובשניהם מתוארת יצירה רב-שלבית מהעולם החי אל השיא שבו נוצר האדם.
בדומה לרמב”ם, הוא ראה בסיפור מעשה בראשית “סתרי תורה” הניתנים ברמיזות ומשלים (אגרות הראי”ה, צ”ט), וכך כתב בזכות הסינתזה: “כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לאו דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על-ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת, הדעות מתגלות, ואחר כך, כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם עליה גם כן” (אגרות הראי”ה, קל”ד). רוצה לומר, בסופו של דבר, מתברר שתמיד ניתן למצוא את ההיגיון, ואף להחכים ממנו, בכל הנוגע לתיאוריה מדעית ותיאור הדברים בתורה.
מיד לאחר תיאור שתי השושלות, שבעשרת הדורות הראשונים, אומרת התורה:
“ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם, ויראו בני ה-להים את בנות האדם כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו” (ו, א – ב).
יש לשאול מי הם בני הא-להים ומי הן בנות האדם, ומהו החטא המצויר כאן?
מספר גישות עיקריות מצאנו בחז”ל. ובמפרשים לישוב פסוקים אלה. להסבר “בני הא-להים” יש שפרשו:
“המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים…” (פרדר”א פ’ כב),
או
“השרים ההולכים בשליחותו של מקום” (ד”א ברש”י ע”פ מדרש שמואל פי”ח).
על כך כבר נאמר:
“רשב”י מקלל לכל מאד דקארי לתון בני אלה א”,
ואילו הוא עצמו סבר
“בני דיינא” (ב”ר כו, ה). “בני השרים והשופטים” (רש”י),
וכך פרשו רובם.
אולם לפי דברינו מתבקשת שיטה שלישית:
“וי”א כי בני הא-להים – בני שת.
בנות האדם בנות משפחת קין” (מובא באב”ע עה”פ).
לאחר שהציגה התורה בפנינו את שתי השושלות, קוראת לבני שושלת שת “בני הא-להים”, כמו שנאמר בתחילת תיאור השושלת. “בדמות א-להים עשה אותו”. ולבנות שושלת קין קוראת “בנות האדם”, האדם הפשוט. וכך כתב ריה”ל:
“לכך נקרא אדה”ר אצלנו ‘בן א-להים’, וכל הדומים לו מזרעו נקראו ‘בני א-להים’. והנה אדה”ר הוליד בנים רבים, אך מכולם לא היה ראוי לבא במקומו כי אם הבל, כי רק זה היה דומה לו, ומשהרגו קין אחיו מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו, ניתן לאדם שת תחת הבל, ושת היה דומה לאדם, ולכך נעשה הוא לסגולת האדם וגרעינו, ואילו שאר הבנים לא היו כי אם כקליפות.
וסגולת שת היה אנוש בנו. וכך נמשך העניין עד נח על ידי יחידים שהיו כגרעינים, כולם דומים לאדה”ר ונקראים ‘בני א-להים’…” (כוזרי, א, צה).
באשר לחטאם, אין הדגש על המילים “וייקחו להם נשים” – בחוזקה, שכן זה לשון התורה לנישואין (“כי ייקח איש אישה” – דב’ כב, יג), אלא על “מכל אשר בחרו”, שלא דקדקו אחר המשפחה אלא הלכו אחר מראה העיניים. לאחר תיאור ירידתם המוסרית של בני קין, ועלייתם של בני שת, מסיימת התורה בחטא של בני שת. גם אותם “בני הא-להים” המועטים לא שמרו על ייחודם ונטמעו בשושלת קין.
מאז טעם האדם טעם חטא הוסיף ומעד פעם אחר פעם, הוסיף והרחיב פתח זה, שפתח בחטאו, בכיוונים חדשים. כשנעיין נראה שהחטאים המתוארים כאן הם ‘אבות חטא’ לחטאים בכלל. חטאו של אדם היה בהפרת צו ה’, הפרת מצווה שמעית – חוק שאין לו הסבר. חטא כזה עוד “ניתן להבין”. קין רצח את אחיו ובכך עבר על מצווה מוסרית, שהשכל, הרגש והמוסר האנושי מחייבים אותה.
חטאו של למך מצביע על הידרדרות נוספת: אם חטאו של קין היה ספונטני, מתוך התפרצות רגשות, הרי שלמך הורג ומתפאר בהריגתו.
“פיסקה זו על מעשה בני האלוהים ובנות האדם הריהי אחת הסתומות ביותר בתורה”, כותב קאסוטו מביעה רעיון הנוגד את התפיסה המונותיאיסטית, השוללת קיומו של פנתיאון אלים שלם, ותואם למעשה את האמונה הרב-אלילית או גם הנוצרית. לקאסוטו הסבר משלו, לפיו הרעיון נוגד ודוחה את האמונה האלילית שרווחה במרחב השמי עוד קודם בואו של עם ישראל לאזור, אבל על כך בהמשך. סיפור זה על בני-האלים ובנות-האדם טרד את מנוחתו של הממסד הדתי, הקדום והחדש, שכן, יש בו, לכאורה, הודאה בקיומם של בני-אדם שונים מאתנו, שמוצאם איננו מאדם או מבניו, אלא מיצורי-שמים, כמו-אלוהים, או אנשי-חלל שבאו מגרמי-שמים רחוקים, ולא בידי אלוהים נוצרו, כאדם וכחוה, וקדמונים, כחדשים, ניסו לפרשו איש-איש בדרכו….
“כל הפירושים, העתיקים והחדשים אינם מתקבלים על הדעת” כותב קאסוטו (שם). לדעתו, המילים “בנות” ו”אדם” מכוונים על המין האנושי בכללותו, ולכן “בני האלוהים” חייבים להיות “עצמים עומדים מחוץ לחוגו של המין האנושי”. קאסוטו מביא את תהלים ואיוב כאסמכתא לכך, שהכוונה כאן למלאכים: “הפירוש בהוראת מלאכים הריהו הקדום ביותר בתולדות הפרשנות, וקרובים לו גם פירושיהם של רוב חוקרי זמננו, הסוברים שיש כאן סיפור מיתולוגי, מעין שיור של האגדות המיתולוגיות הקדומות, שנשתמרו כיסוד זר בספר בראשית”.
האגדה על בני האלים ובנות האדם מתקשרת עניינית גם עם “הנפילים”, המוזכרים בפסוק 4, ולמעשה מהווה מעין הקדמה מתרצת לסיפור המבול, כשהסופר המקראי מנסה להסביר לקורא, מדוע החליט אלוהים להשמיד את מעשי-ידיו מעל פני האדמה. סיפור בני האלוהים והענקים (נפילים) קיים במקורות יהודיים קדומים, ביניהם “ספר היובלים”, שזמנו מוערך 176 שנה לפני חורבן בית שני (3): “ויהי כי החלו בני האדם לרב על פני כל הארץ ובנות יולדו להם ויראון מלאכי יי באחת משנות היובל ההוא כי יפות מראה הן וישאו אותן לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים והם הענקים” (ספר היובלים, פרק ה’, פס’ 1). “בני האלוהים”, המופיעים במקור בספר בראשית, הם “מלאכים” על פי גרסת ספר היובלים, וה”נפילים” שבבראשית הם ה”ענקים” שבספר היובלים, ובאגדות שרווחו בעם שנים רבות לאחר מכן. ספר היובלים גם מציג את הבסיס הרעיוני למבול, עליו מסתמכים גם פרשנים מאוחרים, למעט שמות המלאכים: “ויגדל החמס בארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה ועד החיה והעוף וכל הרומש על הארץ כולם השחיתו דרכם וחוקותיהם…וירא יי את הארץ…ויאמר אמחה את האדם וכל הבשר אשר נברא על פני האדמה” (ספר היובלים, שם, פס’ 6-2).
פרשה סתומה זו מתקשרת, כאמור, לסיפור המבול, הנזכר בפסוקים 6-5 הקודמים לפרשה שלנו: “וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום… ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה”. המספר המקראי, שדאג להביא לקורא פרטים מדויקים על מעשי הבריאה בכל יום ויום מימות השבוע, ולתאר בשני תיאורים שונים את בריאת האדם ואת המוצאות אותו בגן העדן, ובפרשה שלנו להביא פרטי פרטים של בניית התיבה והחיות שהובאו לתוכה, לא טרח כלל לספר על מעשיו הרעים של האדם במשך עשרת הדורות שחלפו מאז, או אודות דבר מחשבה רעה כלשהי שהגה האדם בלבו ובנפשו. הכתוב מעמיד אותנו בפני עובדה מוגמרת, אבל בלתי מוסברת, שהנה אלוהים עומד להשמיד ולחסל את כל מה שברא במו ידיו, את האדם ואת כל החי ש
בקיצור אין הסבר הגיוני לאגדה
ואני מנסה לחפש הסבר – איך זה שא-להים מתחרט על מה שעשה? האם הוא לא ידע שכך זה יקרה? ואז א-להים אומר
מתוך%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%94.
נחם – לשורש זה יש משמעות מיוחדת במינה, הוראת נחם בלשון פעל להביא תנחומין, הוראה הנחם בלשון נפעל, לקבל תנחומין, יש משמעות אחרת, לשנות החלטה ביחס לעתיד, משמעות שלישית להתחרט על מה שנעשה, כך: אין איש נחם על רעתו (ירמיה ח’ ו’)… הוראת היסוד היא לשנות את דעתו, ומכאן הוראות חרטה ושינוי החלטה. גם הנחמה משנה את הרגשת הלב ביחס למארע שאירע… (בראשית ה כט
תשובה זמנית – חלקית, כן,
א-להים משנה את תוכניותיו בהתאם להתפתחות שקורית עלי אדמות, זה התחיל עם החטא הראון, השני, השלישי, המבול, וזה מופיע בהרבה מקומות בתנ”ך, ונמשך לכל שנות ההיסטוריה
השפה האנושית המוגבלת, מתארת את התנהגות א-להים כהתנהגות האדם
הארות
1.
פרק א, פסוק ב’ – תהו ובהו
תהו ובהו. תניא, תהו—קו ירוק שמקיף את בל העולם שממנו יצא חשך, שנאמר
(חהלים י״ח) ישת תשך סתרו סביבותיו, ,’), בהו—אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהם יוצא מים, שנאמר (ישעי׳ ל״י) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו
,
— תהו ובהו ונו׳. תהו ובהו והשך על פני תהום …., מכאן שתהו ובהו, חושך, רוח ומים כולם ביום ראשון נבראו
2.
פרק א פסוק ד’ כי טוב
אמר ר’ ..הרואה טי״ת בחלום, סימן יפה לו, מאי טעמא, הואיל שפתח בו הכתוב תחילה שמבראשית עד כי טוב לא כתב טי״ת
3.
פרק א פסוק ו’ = יהי רקיע
יהי רקיע. רב אמר, יהי רקיע—יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע, ור׳ יהודה בן פזי אמר, יעשה כמין מטלית הרקיע, כמו שנאמר (פ׳ פקודי) וירקעו את פחי הזהב
4.
פרק א פסוק כו = וכבשה
וכבשה. האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה, דאמר קרא וכבשוה—וכבשה כתיב,
ומי דרכו לכבוש—האיש דרכו לכבוש ואין האשה, דרכה לכבוש
5,
פרק ב פסוק ו’ = ואד יעלה
תניא, רבי א’ אומר, ואד יעלה סן הארץ והשקה את כל פני האדמה, םלםד שאותו הפרק זמן רביעה היה,
וירדו גשמים ו מח, ומכאן שבהשרי גברא העולס
ואד יעלה . תניא, רבי א’ אומר, כל העולם ממימי אוקיגום שותה, שגאמר ואד יעלה סן הארץ והשקה
אמר לו רבי יהושע, והלא מימי אוקינוס מלוהין הן , אמר ליה, מתמתקין הם בעבים
6.
פרק ב פסוק ו’ – וייצר
וייצר. [תניא] מאי דכתיב וייצר בשני יודי״ן, כדר … דאםר, אוי לי טיוצרי ואוי לי מיצרי
אי נמי כדר׳ ירמיה בן אלעזר , דאמר, דו פרצופין ברא הקב״ה באדם הראשון, שנאמר (תמיים קל״פ) אחור וקדם צרתני
.
— וייצר. מאי דכתיב וייצר בשני יודי״ן, א״ר זעירא בשם רב תנא, [רמז לשתי יצירות],
יצירה לשבעה ויצירה לתשעה
7.
פרק ב פסוק כב’ – ויבן … את הצלע
ויבן. אמר רב חסדא, מאי דכתיב ויכן ה׳ את הצלע, מלמד שנתן הקב״ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש
שאילות
1. פרק א פסוק כא = ויברא… את התנינים …
למה דווקא ורק אצל התנינים חוזרת המילה “ויברא” בראשית ברא… ויברא?
2.
פרק פרק ה פסוק ג’- ויחי אדם 130 שנה
אדם וחוה לא נולדו, הם נוצרו בוגרים וכבר ילדו את קין והבל, מה פשר ההמתנה של 130 שנה?
3.
פרק ד פסוק כה = זרע אחר תחת הבל
מה פירוש קטע פסוק זה?
שבת שלום
להת