From:
To:
Subject: FW: נח איש … וישאר.. ויחל
Date: Fri, 24 Oct 2014 19:30:36 +1100
הקדמה כללית
בדרך כלל, לכל קבוצת אנשים יש משהו מיסטי שכללית נקרא א-להות, או איזה אמונה בקיום כח מסתורי כלשהו שברא את מה שיש,
כוח שמושך בחוטים מהיכן שהו איכשהו ועוד, .
כך עם ישראל עם אמונתו “שמע ישראל….” והתורה הקדושה, סיפוריה, מצוותיה וכו’
ודת עם ישראל מתחילה עם הבריאה, מזכירה את יום שבת, יום מנוחת הא-ל ומצוות פרו ורבו,
ואחרי שתי פרשות הקדמה מופיע אבי האומה – אברהם אבינו בסוף פרשת נוח
שלשת אבות בני ישראל, לא היו מה שניתן לומר דתיים, במושגים של היום, (ולא נתיחס לאגדות חז”לינו) אבל הייתה להם אמונה, כנראה
אמונה תמימה/פשוטה, עם קיום מצווה אחת או 7 (מצוות בני נח) או 8, כולל ברית מילה וזהו
נזכור שמצוות שמירת שבת כיום מנוחה, ניתנה לאחר מכן במדבר.
כני ישראל – כנראה עד לאחר חורבן בית שני, היו בדרך כלל יותר “חוטאים” – כלומר לא כל כך דתיים
עובדה 1 – פרשות התוכחה
עובדה 2 – ספרי שופטים ומלכים
גם אדם הראשון “חטא” למרות שהוא לא ידע מה זה “חטא”
אז בתור התחלה, לעורך התורה היה צורך להמציא/להכניס את א-להים, כלומר להציג אותו לקוראיו
ההצגה החלה בבריאה, אנחנו יצירה של איזה כח עליון, וההנחה היא, שאם, הכח = א-להים, יצר עולם –
יקום, אזי הוא (הכח הזה) “יודע ” גם, מה ולמה הוא עושה את זה, לעומת זאת יש כמה משפטים מוזרים
בבראשית פרק א פסוק כו = ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים …
ו—- בבראשית פרק ב פסוק טו = ויקח את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
כלומר לאדם שא-להים יצר, היו שני תפקידים
לרדות (???) בבעלי החיים—
להיות גנן בגן עדן—
לאחר הגירוש מהגן (עקב כשלון הגננים בהשחתת פרי עץ הדעת) התפקיד הראשון נשאר, מהשני האדם פוטר
ואני סתם מאריך,
כי השאילה שאני שואל עכשיו – האם הייתה/יש תוכנית א-להית – מה תפקיד האדם ובכלל מה תפקיד/מטרת הבריאה?
, פרשות בראשית ונח לא מגדירות (פרט לבריאת חווה) את מטרות הבריאה והיצירה
אבל עובדה או שתיים
— התוכנית המקורית – אם הייתה, לא הייתה מוצלחת, היה צורך בתיקון עולם – המבול.
— התוכנית השנייה – הצלת נוח גם היא לא הצליחה כלומר הפתרון הסופני = המבול, = התיקון הזה גם הוא לא הצליח,
אז א-להים (אחרי הסנפה של ריח הניחוח וברגע של שביעות רצון) שינה תוכנית, כתב חוזה = ברית בין א-להים = משהו מופשט – דמיוני, ונתן אות (עד) – הקשת בענן
גם זה לא היה כל כך טוב, אז בא תיקון נוסף הריסת מגדל בבל והפצת האנושות
(מעניין להשוות,
— אחרי אכילת הפרי האסור, א-להים (ה’ א-להים) חושש “פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים”
בעת בניית מגדל בבל ה’ חושש “ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות”
קצת מוזר)
ואז התיקון השלישי – “ויפץ ה’ אותם…”
ש. האם זה הצליח?
ת, איך אומרים “לא-להים פתרונים”
האם הבריאה הצליחה? מה היה בתכנית המקורית? מה בעצם הייתה המטרה של הבריאה? משהו לא ברור, סתם הכתוב
מה המטרה של הכללת הסיפורים השונים בפרשות בראשית ונח? ויש להודות, הסיפורים יפים, העלילה לעתים ארוכה ולעיתים רק רמזים
ואז כיד הדמיון של כ- 3,000 שנות “עיון ונתוח” סיפורי אגדות שמאוד יתכן שהיה להם בסיס עובדתי שהלך והתנפח במרוצת הדורות, ואז
הדמיון והכשרון של עורך (צוות עורכים) של ספר התורה עבד שעות נוספות. היה צורך להחליט איזה סיפורים יוכללו במסגרת ספר התורה ובאיזו צורה.
וראשית היה צורך להסביר מאין צץ לו אברהם אבינו, שבגיל 75 התחיל לשמוע קולות א-להים
ומעניין איך התפתח הדימוי של אביו של אברהם, “איזה תרח… ” – שמשם הגחנו
וזה בעצם מביא אותנו לפרשתנו = פרשת נח
פסוקי השבוע
וימח את כל היקום… ,,, ועד עוף השמים
ויזכר א-להים את נוח
וירח ה’ את ריח הניחוח
וירד ה’ לראות את העיר ואת המגדל
( א-להים היה די עסוק – האנשה במלואה)
ערב שבת שלום
פתיחה
לאחר סיפורי בראשית שהשתרעו על כאלף שנה, באים סיפורי האלף השני לבריאה, סיפורים די קודרים. כל היקום נמחה, נותרו
כ – 8 נפשות ובנוסף זוג מכל מין של בעלי חיים טמאים, 7 זוגות של בעלי חיים טהורים, מה עם הצמחייה??
ומכל זה צמחה והתפתחה האנושות הידועה לנו כיום, איזה כיף של היסטוריה, גירוש מגן עדן, והשמדת כל החי (פרט לדגים ולמשפחה אחת ונלוויה – בעלי החיים)
וכבר דנתי בנח פעם קודמת
ואמשיך בע”ה לקרא, לחשוב ולקשקש —
קשה לי להגדיר את פרשות בראשית ונוח כפרשות שמחות
ומה עם נוח הצדיק? שלאחר הטראומה של המבול הפך לשיכור ומה קרה אז
כבר נגעתי בנושא של החטא ועונשו, שלדעתי הוא בעצם העונש וחטאו, וכאן מופיע לנו סיפור הפוך
(מה – ההיפוך של חטא? מעשה טוב? קיום מצווה? לעשות צדק?)
אז מפרשת במדבר ואילך עד וכולל האזינו, התורה מספרת על חטאי בני ישראל ועונשם, ופה להיפך יש לנו פתאום “צדיק וטוב לו,”
יש פה מתן שכר לצדיק – הפתעת השבוע – הצדיק ניצל מאסון טבע.
מה עם כל הילדים התמימים ויונקי שדיים שניספו בצונאמי של פרשת נוח?
“כי אותך ראיתי צדיק לפני” מה בעצם קרה?
כנראה – היה סיפור עממי על משפחה שניצלה מאיזה אסון טבע, צונאמי, גשם ללא הפוגות וכדומה
וכמובן – היות והמשפחה ניצלה ממוות, (כנראה ישבה על או נתלתה בגזרי עצים) כנראה שזה בגלל שהיה שם צדיק
( ובלי להיכנס לאירועים עכשוויים – סופת השלג בנפאל שקטלה 4 ישראלים, כולל צדקת אחת… אז פעם היה צדיק אחד שניצל, ומכאן פרשת נוח)
ומה היה הדבר השני שעשה הצדיק נוח אחרי שניצל? פתח פאב והשתכר. איך אומרים באידיש “אשיינע צאדיק”
כבר ראינו שמטרת הסיפורים בפרשות בראשית ונח היא לענות על שאילות של סקרנים
ובפרשתנו יש תשובות למספר שאילות אקלימיות וחברתיות כגון
1. למה יש 4 עונות?
2. למה יש קשת בשמים?
3. למה יש הרבה שפות בעולם?
4. מהיכן הגיע אברהם אבי האומה?
אז מה יש בפרשתנו
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
הופעת נוח
שחיתות וחמס עלי אדמות
הוראות להתקנת תיבת הצלה
הצלת מידגמים מבעלי החיים
הכניסה לתיבה
המבול מוחה את חיי היקום
מהלכים עד ליציאה מהתיבה
נח בונה מזבח ומקריב קורבן
ה’ מריח ומקבל החלטות
ה’ מברך את נח ומצווה “פרו ורבו” X2
התרת אכילת בשר ואיסור אכילת דם
ברית להמשך החיים על הארץ והופעת הקשת כאות (עד?) לברית
נוח משתכר ומעשי בניו (ונכדו?)
נח מברך ומקלל
צאצאי נח – (70) משפחות עמים
נמרוד
מגדל בבל
עשרה דורות מנח עד אברהם
משפחת אברהם נודדת לכיוון כנען
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
ומצוות הפרשה
????????????????????????
מה קורה כאן??? אין מצוות??? מה עם איסור אכילת דם, איסור רצח וכדומה – ו- 7מצוות בני נח????
נח יוצא מהתיבה מקריב קורבן. ה’ מריח בשר צלוי, מרגיש בכיף, חושב ומסיק מסקנות ובתור פרס ראשון, מתיר לנח = לאנושות לאכול בשר
(ולמרות שהוזכרה הבהמה הטהורה בכניסה לתיבה, אין בהיתר אכילת הבשר כל איזכור על אכילת בשר מבהמה טהורה)
באותו הקשר מוטל איסור על אכילת דם ושפיכות דמים = רצח, והיות והיה דילול אוכלוסיה על ידי המבול, יש להתאמץ במצוות פרו ורבו
החוזרת פעמיים בקטע.
מה אומרים על זה – (ד”ר אלכסנדר קליין)
http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/noah/kle.html
הרמב”ם כותב בהלכות מלכים )ט, א(:
על שישה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות
ועל הגזל, ועל הדינים. אף על פי שכולן הן קבלה ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה
שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר: “אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו” )בר’ ט, ד(.
נמצאו שבע מצוות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם
מדברי הרמב”ם משתמע:
1( שאדם הראשון קיבל שש מצוות, ונח קיבל מצווה נוספת, שביעית.
2( שאין בתורה אזכור מפורש של שש המצוות שנצטווה אדם הראשון, והן ידועות לנו מן המסורת
.
3( שעל המצווה השביעית אנו למדים מפסוק שבפרשת נח.
הקושי שאתו מתמודד הרמב”ם הוא שאלת מקורן של שבע מצוות בני נח. לעומת תרי”ג המצוות המוטלות על עם ישראל, שמפורשות
בעיקרן בתורה, הרי שבע מצוות בני נח אינן נזכרות בה כלל, ונשאלת השאלה איך ייתכן שהתורה לא תזכיר בצורה מפורשת מהן החובות המוטלות על הלא-יהודים?
… (והמאמר ממשיך וממשיך ולא משכנע, ולא כאן המקום והזמן לדון בנושא)
אז משהו מאוד שונה – מתוך
http://www.xn—-2hcm6cgyhbh.com/2010/07/torah-stats-2.html
פרשת נח – סטטיסטיקה בפרשה
פרשת נח היא הפרשה ה-2 בתורה וה-2 בחומש בראשית. הפרשה נכתבת ב-230 שורות בספר תורה ויש בה 18 פרשיות (מיקום 12), מתוכן 5 פרשיות פתוחות ו -13 סתומות. בפרשה יש 153 פסוקים (מיקום 4),1681 מילים (מיקום 18) ו-6907 אותיות (מיקום 13). לפי ספר החינוך יש בפרשת נח 0 מצוות (מיקום 37), מתוכן 0 מצוות עשה (מיקום 34) ו-0 מצוות לא תעשה (מיקום 32).
הפרשי המיקום בין מספר הפסוקים למספר המילים והאותיות מראים שהפסוקים בפרשת נח קצרים בהרבה מהממוצע
(ע”כ)
מה שנכון , פרט לאוסף שמות אנשים ואומות העולם, סיפורי הפרשה יפים
לקח טוב
1. לא לסמוך על עורבים
2. רצוי שמי ששותה לשוכרה שיסגור טוב את הדלת מבפנים
3. מי שרוצה לחיות עד גיל 950 שנה, יתחיל לשתות יין בגיל 621 (מעניין מהיכן היו לנח שתילים בשביל הגפנים)
היין ותוצאותיו
ויטע כרם וישת מן היין….ויאמר ארור כנען
נח יוצא מן התיבה ומשתכר, – מה הפלא שהוא מתבלבל בין בניו ונכדו, ובלי ציניות יתירה –
סיפור די תמוה, סתום ולא שייך לרצף העלילה, אז כמובן שיש הרבה מדרש על זה שחלקם גובלים בפורנוגרפיה
אבחר אתד עם גישה פסיכולוגית לנושא
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-09-2027.html
“בסיפור נזכרו רק בניו של נוח – חם, שם ויפת; חם ביזה את אביו, ושם ויפת שמרו על כבודו. אם כך, מדוע נוח קילל את כנען, בנו של חם, ולא את חם עצמו?
תשובה 1
חם ראה שאביו מתבזה, והחליט, שאם הוא מבזה את עצמו, אז הוא אינו ראוי לכבוד, ואפשר להמשיך ולבזות אותו. לכן “וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ויגד לשני אחיו בחוץ”.
אבל שם ויפת הסתכלו על האישיות הכללית של אביהם, והבינו שמדובר במעידה רגעית; גם אם אביהם ביזה את עצמו באופן חד-פעמי, עדיין האישיות הכללית שלו היא טובה ונכבדה, והוא עדיין ראוי לכבוד; ולכן הם נזהרו לשמור על כבודו, והעלימו את עיניהם (תרתי משמע) מביזיונו: “ויקח שם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחרנית, ויכסו את ערות אביהם; ופניהם אחרנית, וערות אביהם לא ראו”.
התכונה הזאת – להסתכל על האישיות הכללית ולהעלים עין ממעידות רגעיות – היא תכונה חשובה בכל מערכת יחסים, ובפרט בחינוך ילדים; כל הורה ומחנך צריך לדעת להתבונן באישיות הכללית החיובית של הילדים שלו, ולא לבזות או לנטוש אותם רק בגלל כישלונות חד-פעמיים
….. והמאמר ממשיך בציטוט
קטנה הפרשה, אך חידותיה רבות. ראשית, אם חם חטא, מדוע נח מקלל את כנען ולא את חם? ואם התכוון לקלל את זרעו של חם, הרי גם פוט ומצרים וכוש הם בני חם, ומדוע דווקא כנען נתקלל? ומדוע, מאידך, דווקא כנען זכה לכבוד המיוחד להימנות עם בני הדור הראשון בפסוק הפתיחה לפרשה: ויהיו בני-נח היוצאים מן-התיבה שם, וחם ויפת; וחם הוא אבי כנען. ומעל לכל, מה בדיוק היה חטאו של חם? הוא מתואר בחלקו הראשון של פסוק אחד קצר: וירא חם אבי כנען את ערוות אביו. מהי ‘ראיית ערוות אביו’? אפשר לפרש שהכוונה לפשוטן של המילים, לראיית עיני הבן את ערוות האב. כך לכאורה עולה מהמשך המעשה, כאשר שם ויפת לוקחים את השמלה ‘ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו’. אכן, לא נאה לבן לראות את ערוות אביו, אבל בשום מקום לא מצאנו שזה חטא חמור כל כך, לא לבני נח ואפילו לא לבני ישראל. לכן הדעת נוטה למעשה של גילוי עריות, שהרי זה פשוטו של הביטוי “לראות ערווה” בלשון המקרא. ואכן, המדרש מעמיס על חם עבירות קשות ונוראות, שאינן מפורשות בכתוב (ונחלקו אמוראים: זה אמר רבעו וזה אמר סרסו). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: בלשון המקרא “לראות ערווה” או “לגלות ערווה” פירושם יחסי אישות בין איש ואישה, ופשוטו האמיתי של הביטוי ראיית-ערווה כשהוא מופנה כלפי זכר, פירושו לשכב עם אשתו. כך, “ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערוות אביו גילה”, והבא על אשת אחיו מוזהר “ערוות אחיך היא”. מהו הסיפור שהכתוב מצניע כאן מאחורי רמזים? שני רמזים רמז הכתוב, מלבד הלשון “ערוות אביו”. ראשית, “וירא חם אבי כנען את ערוות אביו” מה עניין כנען לכאן? הרמז השני מוצנע בתיאור ההתגלות של נח: “ויתגל בתוך אהלה”.כתיב אהלה וקרי אהלו. כתיב זה מוליך אותנו אל פסוק בפרשת וישלח: “ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר… וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל..”. (גם אצל אברהם מופיע הכתיב הזה “ויט אהלה”, והמדרש שם אומר שמדובר למעשה באוהל שרה). כלומר, כאשר מדובר באוהל משכבה של האישה, הכתוב מצניע אותו מאחורי קרי וכתיב אהלו/אהלה, המשתמע לשתי פנים. לא נח לבדו שתה והתגלה, ולא באוהלו היה הדבר, אשתו היתה איתו. ואולי אפילו היא בלבד השתכרה והתגלתה בתוך אהלה, והכתוב מצניע ומכסה ורומז בקרי וכתיב. ולא את אביהם העירום כיסו שם ויפת בלכתם אחורנית, אלא את אשתו, וזה פירוש הביטוי ‘וערוות אביהם לא ראו’. אבל חם הלך ושכב איתה, וביאה זו הפכה אותו לאבי כנען שנולד מאשת אביו. כנען, הבן הלא חוקי, נותר ‘ארור’, ומעשה חם אביו – לדראון עולם. לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח ארבעה בנים: שם ויפת, חם וכנען. לכן מדגיש הפסוק הפותח ואומר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם (ולא נח) הוא אבי כנען. שלושה (ולא ארבעה) אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.
http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=15220
וישר מהמקורות
http://www.aspaklaria.info/008_HET/%D7%97%D7%9D.htm
תלמוד בבלי:
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת… שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה… אלא דרך חכמתן חשיב להו… (סנהדרין סט ב)
וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, רב ושמואל, חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו… (שם ע ט)
תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב עורב וחם… חם לקה בעורו… (שם קח ב)
פרקי דרבי אליעזר:
…נכנס חם ומצא ערות אביו, ולא שם על לבו מצות כבוד אב, יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באביו, גערו בו אחיו… ויקץ נח מיינו… ואררו, שנאמר ארור כנען… (פרק כג)
…ברך לחם ובניו שחורים כעורב, והנחילם חוף הים… (פרק כד)
מדרש רבה:
וירא חם אבי כנען, אמר להון ואגיד להון, אמר להון אדם הראשון ב’ בנים היו לו, ועמד אחד מהן והרג את חברו, וזה יש לו ג’ והוא מבקש לעשותן ד’. (בראשית פרשה לו ט)
…אמר הקב”ה לחם, אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (ישעיה כ’) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת… וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, הפסול. (שם שם ט וי)
ויאמר ארור כנען וגו’, חם חטא וכנען נתקלל, אתמהא. רבי יהודה אומר לפי שכתוב ויברך אלקים את נח ואת בניו, ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען. רב נחמן אמר כנען ראה והגיד לחם, לפיכך תולין את הקללה במקולל. אמר רבי ברכיה הרבה צער נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו, אמר לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני. כיון שעשה לו חם אותו מעשה, אמר אתה נמנעת אותי מלהעמיד בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהם עבדים לי. רבי הונא בשם רבי יוסף אמר, אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם… (שם שם יא)
מדרש תנחומא:
…וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד בפה נעשו שפתיו עקומות, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה הערוה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו… ואף על פי כן חזר הקב”ה וריחם עליו, אמר הקב”ה הואיל ונמכר עצמו לעבדות יצא בעין שראה ובפה שהגיד. (נח יג)
לקח טוב:
וירא חם, וירא מדעתו ומרצונו, שהיה לו להעצים עיניו ולא עצם. ויגד, בלעג ובשחיקה הגיד להם, לפיכך דין העבד לצאת בשן ועין. (בראשית ט כב)
(והמאמר ממשיך בציטוטי מדרשים וכדאי לעיין)
ועוד מדרשים מענינים
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/36.htm
ד [שכרותו של נח]
וישת מן היין
וישת, שתה שלא במדה ונתבזה.
אמר רבי חייא בר אבא: בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה, ויתגל בתוך אהלו.
ר’ יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל בר יצחק: ויגל אין כתיב כאן, אלא ויתגל גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הה”ד (עמוס ו): השותים במזרקי יין, וכתיב (ישעיה ה): הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו.’ שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר (שם כח): גם אלה ביין שגו ובשכר תעו. בתוך אהלו, אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו.
אמר רבי הונא בשם ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.
א”ר יוחנן: לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי”ן י”ד פעמים, הה”ד: ויחל נח ויטע כרם וישת מן היין ויתגל, וירא חם ויגד לשני אחיו ויקח שם ויפת וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם וגו’ ויקץ נח וידע את אשר עשה לו ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו’:
ה [חטאו של חם ועונשו]
וירא חם אבי כנען, אמר להון ואגיד להון. אמר להון אדם הראשון, ב’ בנים היו לו ועמד אחד מהן והרג את חבירו, וזה יש לו שלושה והוא מבקש לעשותן ד’, אמר להון ואגיד להון.
אמר רבי יעקב בר זבדי: מה טעם עבד יוצא בשן ועין?
מהכא, וירא ויגד:
ו [שכרם של שם ויפת ועונשו של חם]
ויקח שם ויפת את השמלה
אמר רבי יוחנן: שם התחיל במצוה תחלה, ובא יפת ונשמע לו, לפיכך, זכה שם לטלית ויפת לפיוולא.
וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו?!
אלא, מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן.
אמר הקדוש ברוך הוא לשם: אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך, (דניאל ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון.
רבי יודן ורבי הונא רבי יודן אמר: בגוליהון.
ר’ הונא אמר: במוקסיהון.
אמר הקב”ה ליפת: אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל לט): ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא את העוברים, וקברו שם את גוג ואת כל המונו וקראו גיא המון גוג.
אמר הקדוש ברוך הוא לחם: אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (ישעיה כ): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש, נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים:
ז [קללתו של כנען בנו של חם]
ויקץ נח מיינו נתפרק יינו מעליו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הה”ד (מלכים א ח): כי מזבח הנחושת קטן מהכיל וגו’.
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, חם חטא וכנען נתקלל אתמהא!
רבי יהודה ורבי נחמיה ר’ יהודה אומר: לפי שכתוב: ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך, ויאמר ארור כנען. רבי נחמיה אמר: כנען ראה והגיד להם, לפיכך תולין את הקללה במקולל.
אמר רבי ברכיה: הרבה צער נצטער נח בתיבה, שלא היה לו בן קטן שישמשנו.
אמר: לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה.
אמר: אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו, שהן עבדים לי.
ר’ הונא בשם ר’ יוסף אמר: אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם.
רבי הונא בשם רבי יוסף אמר: לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.
אמר רבי חייא בר אבא: חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו.
אמר רבי לוי: לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך: גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו.
כך, חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו:
ח [חכמה באדום תאמין]
ויאמר ברוך ה’ אלהי שם
אמר ריש לקיש: אף מיפת עמדו באהלי שם.
ויאמר ברוך ה’ אלהי שם ויהי כנען יפת אלהים ליפת, זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה, אלא באהלי שם.
(ע”כ – והמאמר ממשיך)
וניתוח יותר עמוק
http://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=7125#.VEkNjCKUerQ
(לא אצטט)
ולעניות דעתי —
לעורך סיפורי התורה היו כמה אגדות על תיבת נח ועל מה שהתרחש בה
באיזה צורה כלשהי היה צורך לעורך להכניס סיבה למה א-להים נותן את ארץ כנען לצאצאי אברהם אבינו ושבני ישראל הצטוו לכבוש
את ארץ כנען ולהשמיד את יושביה, אז נכנסה לעסק הקללה של כנען, מגיע לו/להם
ומאז ועד היום ארץ כנען היא איזור מלחמה בין צאצאי שם – ארצות המזרח וצאצאי יפת ארצות אירופה. למשל פרס נגד יון
לוח זמנים —
עשרה דורות מנח עד אברהם
| נולד | נפטר | ||
| 1056 | 2006 | נח (צדיק) | עשרה דורות מנח עד אברהם |
| 1558 | 2158 | שם (צדיק) | |
| 1656 | המבול על הארץ | ||
| 1658 | 2096 | ארפכשד | |
| 1693 | 2126 | שלח | |
| 1723 | 2187 | עבר (צדיק) | |
| 1757 | 1996 | פלג | |
| 1787 | 2026 | רעו | |
| 1819 | 2049 | שרוג | |
| 1849 | 1997 | נחור | |
| 1878 | 2083 | תרח | |
| 1948 | 2123 | אברהם אבינו | |
מעניין – אברהם אבינו נולד ב- 1948, נאה, מדינת ישראל נולדה ב – 1948
מנח עד הולדת אברהם עברו 892 שנה, ונח נפטר כשאברהם היה בן 58. האם הם נפגשו?
ומה עם שם ועבר שהאריכו ימים עד לאחר מות אברהם? סתם הכתוב, ולא אכנס לעומק המדרשים על נושא זה.
לא מצאתי מחקר בנושא “אברהם פוגש את נח” אבל נתוח מסורתי יפה וארוך שמשווה בין נח לאברהם, והעוולם לפני ואחרי המבול נמצא ב
http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/noah/yar.html
“בדורותיו – לאלו דורות הכוונה? לפי “משך חכמה” – שני סוגי דורות היו: דורות שלפני המבול, (כולל דור המבול ) עשרה
דורות מאדם עד נח, ודורות אחר המבול , עשרה דורות מנח ועד אברהם, כולל דור הפלגה וכולל את דורו של אברהם(. לפי אבן עזרא ) בר’ ו, יא(, נח חי גם בחלק מימי אברהם,ומת כאשר היה אברהם בן נ”ח שנה. ל
כך יכול המדרש להשוות את צדיקותו של נח גם לאברהם.
ניתן לומר, ששלושה דורות אלה – שלושה עולמות הם, שנח חי בהם: העולם שלפני המבול, העולם שאחר המבול
והעולם של אברהם. אם כך, השאלה על רמת צדיקותו של נח מסתבכת והולכת, שכן צדיקותו היא פועל
יוצא של רמת העולם אליו הוא מיוחס
(ע”כ)
(מילים, מילים. אברהם שמע את א-להים בגיל 75, נדמה לי)
ויש גם בעיה בספירת הדורות
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2909063&forum_id=20048
עשרה דורות מנח עד אברהם או עד תרח?
בנוסח-המסורה (נה”מ) נמנו עשרה דורות מאדם עד נח, ומנח עד אברהם עוד עשרה: שם > ארפכשד > שלח > עבר > פלג > רעו > שרוג > נחור > תרח > אברהם.
והנה מנוסח השבעים (תה”ש) עולה נוסח שכזה: “וארפכשד ילד את קינן וקינן ילד את שלח” (בר’ י,כד), כשהמילים “את קינן וקינן ילד” מהוות תוספת לנוסח המופיע בנה”מ.
כמו כן עולה מקטע אחר: “ויחי ארפכשד חמש ושלשים שנה ומאת שנה ויולד את קינן. ויחי ארפכשד אחרי הולידו
את קינן שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות וימת. ויחי קינן שלשים שנה ומאת שנה ויולד את שלח.
ויחי קינן אחרי הולידו את שלח שלשים שנה ושלש מאות שנה ויולד בנים ובנות וימת” (בר’ יא,יג). גם בקטע זה ישנן כמה וכמה תוספות בתה”ש על זה שבנה”מ.
א”כ מתה”ש עולה שהיו עשרה דורות מנח עד תרח ולא עד אברהם כנה”מ, שהרי נוסף דור בין ארפכשד לשלח בשם “קינן”: שם > ארפכשד > קינן > שלח > עבר > פלג > רעו > שרוג > נחור > תרח.
כך גם מופיע בתה”ש לדה”י (א’ א,יח), וקינן זה נזכר גם בס’ היובלים (ח,א-ה), וגם בברית-החדשה (לוקס ג,36).
קשה לדעת מה היה הנוסח המקורי אם כנה”מ או כתה”ש, אבל אפשר לפחות לנסות להבין מה עומד מאחורי הנוסח העולה מתה”ש.
עשרת הדורות מנח עד אברהם בנה”מ נפתחים כך: “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל” (בר’ יא,י), כיאה לפתיחת רשימת יוחסין הרשימה נפתחת במילים: “אלה תולדות שם”.
והנה בסוף הרשימה נאמר כך: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן” (שם,כז), זה שהפסוק נפתח שוב בכותרת “ואלה תולדות תרח” מראה לכאורה שנפתחת כאן רשימה חדשה.
אם זו אכן רשימה חדשה, יוצא איפוא שברשימת “תולדות שם” לפי נה”מ ישנם רק 9 דורות ולא 10 דורות, שכן אברהם נכלל ברשימת “תולדות תרח” ולא ברשימת “תולדות שם”.
(בקיצור היו כמה עריכות של ספר התורה במרוצת 500-700 שנה)
עיר ומגדל וראשו בשמים
סיפור יפה ומוכר – פרק יא פסוקים א’-ט
מה קרה? לפי ויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C_%D7%91%D7%91%D7%9C
סיפור מגדל בבל
— חותם את מחזור סיפורי הראשית (בראשית א-יא), העוסקים בבריאת העולם ובהתהוות האנושות. אחריו מופיעה רשימה של צאצאי שם עד אברהם, המקשרת בין סיפורי הראשית לסיפורי האבות. הסיפור בנוי במתכונת של סיפור אטיולוגי, שהנחת המוצא שלו היא שבשחר ההיסטוריה התקיימה קהילה אנושית מאוחדת הדוברת שפה אחת. הסיפור בא להסביר כיצד נוצר המצב הקיים, שבו בני האדם פזורים בכל העולם ודוברים שפות שונות. בנוסף, מסביר הסיפור את מקור שם העיר “בבל” בדרך של משחק מילים מהשורש בל”ל.
…
סיפור מגדל בבל דומה מבחינות אחדות לסיפורים אחרים במחזור סיפורי הראשית, שגם הם בעלי מאפיינים אטיולוגיים. בפרט, קיים דמיון לסיפורהגירוש מגן עדן: שני הסיפורים מתארים כיצד בשחר ימיה של האנושות חל שינוי ממצב טוב והרמוני למצב המוכר לנו. השינוי חל בעקבות מעשה של בני האדם, שלכאורה יש בו כדי לאיים על הגבול בין האנושות לאלוהות. בתגובה למעשה זה, אלוהים משנה את מצב האנושות באופן שמבצר את הגבול בינו לבינה. בעקבות השינוי האנושות נאלצת להסתגל למצב חדש וגרוע יותר, כשהמצב הקדום איננו נגיש עוד.
…
— עורר עניין רב במשך השנים. לדעת רוב הפרשנים והחוקרים, חטאם המרכזי של בוני המגדל הוא חטא ההיבריס – גאווה שסופה להוביל למפלה. חז”ל ניסו לאפיין את חטאם המדויק של בני “דור הפלגה” – בוני מגדל בבל. לפי חלק מהדעות, ניסו בוני המגדל למנוע את בואו של מבול נוסף. המדרשים עוסקים גם במגדל בבל כביטוי לכוחה השלילי, במקרים מסוימים, של האחדות, כאשר היא משמשת למטרות לא רצויות, במקרה זה מרידה באלוהים. על פי פרשן המקרא משה דוד קאסוטו לתורה יש מסר כפול בעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות בכוח חומרי נחשב לעוון בעיני אלוהים; והשני כי עצת ה’ לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח.
וניתוח יפה של הנושא
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/mgdl_bvl.html
ששואל
למה רצו בני-האדם לבנות מגדל שראשו בשמיים?
- למה ה’ החליט לבלול את שפתם ולפזר אותם בעולם?
- מה משמעות הפרשה לימינו?
ועונה ארוכות (אצטט) למשל
בני האדם הבינו, שטוב יותר להיות מאוחדים ומרוכזים. לכן החליטו לבנות עיר מרכזית, ומגדל שבעזרתו כל אחד יוכל לראות את העיר מרחוק. בעזרת המגדל “ונעשה לנו שם” – נהיה ‘מפורסמים’, כל ילד שייצא מהעיר (למשל כדי לרעות את הצאן…) ידע איפה אנחנו ויוכל למצוא בקלות את הדרך חזרה, וכך אף אחד לא יילך לאיבוד – “פן נפוץ על פני כל הארץ”.
המטרה שלהם היתה טובה ותמימה: בשום מקום בפרשה לא כתוב שהם חטאו ולא כתוב שה’ כעס עליהם.
למרות זאת, ה’ החליט להתערב, כי הוא לא רצה שבני-האדם יישארו במקום אחד. המטרה שלו בבריאת האדם היתה שהאדם ישלוט בכל העולם, כמו שציווה על האדם לאחר בריאתו – “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”. זה גם יותר בטיחותי עבור בני האדם, כי כאשר הם מפוזרים בכל העולם יש פחות סכנה שכולם ייפגעו מתאונה או ממגפה.
אם ה’ לא היה מתערב – בני האדם היו נשארים כל הזמן מרוכזים באותו איזור ולא ממלאים את הארץ: גם כשהיו מתרבים, הם היו בונים לעצמם עוד ועוד קומות במגדל, ולא מגיעים בכלל לאיזורים אחרים בארץ, כמו שכתוב: “עתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות”.
…
המטרה העיקרית של בני האדם היתה “ונעשה לנו שם”. בניגוד לאברם, שעליו נאמר (בפרק הבא – פרק יב) “ויקרא ב שם ה’” – בני האדם חשבו רק על ה’שם’ של עצמם. במקום לבנות מקדש ולעבוד את ה’ – הם בנו מגדל, שמבטא את עליונות האדם והטכנולוגיה שהוא מייצר.
בני-האדם לא אמרו בפירוש שהם פועלים נגד ה’; ייתכן שבאותו זמן הם עדיין עבדו גם את ה’. אבל ה’ ראה שזו רק ההתחלה: “וזה החילם לעשות”. כשהאדם שם את עצמו ואת עוצמתו במרכז – בסוף הוא שוכח את ה’ ועובד רק את עצמו. בנוסף לכך, כששמים את הטכנולוגיה במרכז, זה עלול לגרום גם להתדרדרות מוסרית (כמו במדרש של חז”ל – כשנפלה להם לבנה הם הצטערו יותר מאשר כשנפל אדם! וכמו בימינו – שבשם הקדמה הטכנולוגית מפטרים עובדים והורסים חיים…).
ומתוך תגובה למאמר
איננו חייבים לראות ברצונם חטא, ואל לנו לחפש בתגובת האל – עונש. אלה הכוונת האדם לחזונו.
מטרת הקב”ה בשלב המוקדם של האנושות היתה ” פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה”
שני תובנות התורה באה ללמדנו.-
א. האל מתערב לא רק כשופט הגוזר דין, אלה גם כאב המכוון את בנו לתלם.
ב. על דרך השלילה באה התורה ללמדנו מה שלא היה מובן מאליו לפני עידן התקשורת האלקטרונית.
מהי חשיבות המילה, השפה והתקשורת לבניית העולם.
(ע”כ) – מעניין
נשמע יפה, יש תמיד (במיוחד אחרי 2,000 שנות) הסבר טוב להכללת הסיפור שבעצם לא מתקבל על הדעת.
באיזו שפה דיברו לפני המבול? שפה אחת? יחי דמיון המספר
באיזו שפה דיבר א-להים?
טוב משהו לעיון ודיון נוסף
.הארות
1. פרק ו פסוקים יא’ – יג’ = ותשחת… השחית… משחיתם
ותשחת הארץ. תנא דבי רבי ישמעאל, בל מקום שגאמר השהתה אינו אלא דבר ערוה, ועבודת כוכבים,
דבר ערוה, דכתיב(פ׳ י׳-) בי השחית כל בשר את דרכו ~ ,
יי) [שם נ״ז א׳].
ועבודת כוכבים—דכתיב (דברים די) פ; תשחיתון ועשיתם פסל
(יב) כל בשר. א״ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל
פרק ז פסוק ח’ = מן הבהמה הטהורה
הבהמה הטהורה. ומי הוו טמאים וטהורים בההיא שעתא, א*ד אבחו אמר קרא והבאים, מאותן שבאו מאליהן
3.
פרק ז פסוק כג’ = מאדם ועד בהמה
מאדם עד בהמה. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אסר הקב״ה, כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, עכשיו שאדם חוטא
בהמה והיה למה לי
4.
פרק ט פסוק טז’ = צא מן התיבה
למה נצרך נח לציווי “צא מן התיבה”?
ת. מתוך
http://yba.org.il/show.asp?id=35226&big_cat=1553
אמר בפרשתנו “וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התבה”. נשאלת השאלה מדוע היה צורך בציווי אלקי להוציא את נח מהתיבה, הרי זה פשוט שכיוון שהסתיים המבול ויבשה הארץ אפשר לצאת מן התיבה? השאלה הזאת מתחזקת מדברי המדרש בתנחומא שאמר “כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן תיבה, אלא אמר ברשות הקב”ה נכנסתי שאמר לי בֹּא אתה וכל ביתך אל התיבה ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו”. מדוע אם כן הבין נח שאינו יכול לצאת אלא ברשות הקב”ה?
שמעתי מהרב גולדוויכט זצ”ל (רה”י בכרם ביבנה), שביאר זאת על פי המדרש (תהילים לז), שאמר אברהם למלכי צדק (הוא שם בן נח): “כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם, אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? וכו’, אמר לו: בצדקה שעשינו עם הבהמה וחיה ועוף – לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי שעשו צדקה עם הבהמה וחיה ועוף לא היו יוצאים… ואני אם אעשה צדקה עם בני אדם שהם צלמו של הקב”ה על אחת כמה וכמה. אותה שעה ‘ויטע אשל’ “. ולכאורה שאלתו של אברהם תמוהה, כיצד יצאתם מהתיבה? פשוט הסתיים המבול והם יצאו, יותר נכון היה לשאול – בזכות מה נכנסתם לתיבה, ולא כיצד יצאתם? אלא ביאר הרב גולדוויכט שידוע בחז”ל שהיתה טענה על נח שלא הגן על דורו ולא ביקש רחמים עליהם, ולא ניסה להחזירם למוטב, עד כדי כך שדורשים חז”ל על הפסוק בהפטרה “מעבר מי נח”, שהמבול נקרא ‘מי נח’ שבאו בגללו, שלא לימד זכות על דורו.
… (מעניין)
פרק ח פסוק כא’ = רע מנעוריו (מנערו)
רע מנעריו. – א״ר יורן, מנעריו חסר כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם, מכאן י אמרו, קטן שיכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו
ד’ אמות לק״ש, ספני שמתשבותיו רעות.
פרק ט פסוק ב’ = ומוראכם וחתכם.
תניא, רבי שטעון בן אלעור אומר, תינוק בן יוטו חי אין צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים , ועוג מלך הבשן מת צריך לשמרו
מן החולדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם ו ההכם יהיה על נל חית האררץ וגו’, כל זמן שאדם תי אימתו מוטלת על הבריות, וכיון שמת בטלה אימתו
7.
פרק יא פסוק כח’ = וימת הרן על פני תרח אביו
מה בא ללמדנו?
יש על זה סיפור אגדה – שהרן נזרק לאש אחרי שאברהם לא נשרף בכבשן האש.
יש אומרים שתרח נוכח בשריפת/מות הרן
ויש אומקרים שהרן היה הראשון שמת בחיי אביו
שאילות
1.
כמה ימים היה נח בתיבה?
פרק ז פסוק ד’ = כי לימים עוד שבעה
למה המבול נדחה בשבעה ימים
פרק ז פסוק ב’ = מכל הבהמה הטהורה.. 7 – 7 איש ואשתו
מאימתי יש זוגות בבהמות, הרי פר אחד מספיק ומספק X פרות?
מה לומדים מזה חז”לינו?
שבת שלום
להת