Torat Ami

רד”ק:

וימת תרח בחרן – להודיע כי לא הניח גלוליו ולא יצא ממקומו אלא לאהבת בנו, לא ששנה אומנתו ויצא לאהבת הא-ל, שהרי נתעכב בחרן עד שמת שם, ואלו עשה תשובה והניח גילוליו וחזר לעבודת הא-ל ולאומנתו באבדן בנו היה נכנס לפי דרכו לארץ כנען במצות הא-ל לבנו ולא היה מתעכב בחרן. ואפשר שהיה נשמר בשאר מצות בני נח, כי אברהם אבינו היה מדריכו בדרך ישרה בכל כחו, אבל בעבודת אלהים אחרים היו הדורות ההם משוקעים בה ולא היו יכולים ליפרד ממנה אלא בקושי, ואותה עבודה לא עזב תרח, והרי יהושע הנביא העיד עליו ואמר “בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים”, ואלו היה בעל תשובה לא אמר עליו כן. ונו”ן “מחרן” מלופפפת ודרשו בו להודיע כי בחרון אף הא-ל המיתו שלא עשה תשובה. ויש דרש אחר שעשה תשובה מדכתיב “ואתה תבא אל אבותיך בשלום”

(ע”כ) וברורהרי לחז”ל  שאברהם הצדיק לא היה עוזב את אביו ככה סתם

וכבר שאלתי – האם תרח פגש את נח? האם אברהם פגש את נח? איפה נח נטע כרם? בתורכיה?

בע”ה המשך עיון בפרשת נח –  בסבב הבא בפגישה עם נח. כידוע יש אין סוף מדרשים לנושאי פרשות חומש בראשית.

ותשובות לשאילה מי קדם למי ביציאת תרח או אברם לארץ כנען ניתנים ב

http://www.ichudtlv.com/Home/ParshaByWriter/69#.VFKcFTSUfPo

“לסיכום ראינו שלושה כיווני התבוננות:

הראב”ע– “אין מוקדם ומאוחר בתורה”,כלומר בקשה זו של לך לך נאמרה מלכתחילה טרם שיצאו מאור כשדים,כך שהיציאה הייתה עקב רצון אברם מפני שה’ ביקש ממנו .אע”פ שתלה הפסוק יציאה זו באביו,אולי ללמדנו דרך ארץ של כיבוד אב.כלומר אברם שכנע את אביו ,אך נתן תחושה כאילו רצון אביו תרח הוא הקובע.

הרמב”ן-למעשה ארץ מולדת אברם אינה אור כשדים ,אלא חרן. כלומר נדדו מחרן לאור כשדים ואח”כ חזרו לחרן, כך שבקשת ה’ שיצא ממולדתו נכונה היא לגבי חרן ,שהיא היא מולדת אברם.

אור החיים-אברם קיבל התגלות חריגה מיתר הנבראים, לכן היה צורך להחיל את ההתגלות על מעשה כלשהו. כיון שזוהי התגלות ראשונית, 

(ע”כ)

מה תוכן פרשתנו

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

פקודת ה’ לאברם

אברם עולה לארץ

הבטחה ראשונה מה’

אברם בונה שני מזבחות

אברם יורד מצריימה – אירוע תמוה לא נעים עם פרעה

אברם חוזר עם עושר רב

לוט ואברפ נפרדים

ה’ מבטיח _פעם שנייה) לאברם עתיד מזהיר, ארץ וצאצאים לאין ספור

מלחמות 4 מלכים נגד 5, לוט בשבי

אברם מקים צבא נלחם ב – 4 המלכים מנצח ומציל את לוט

קבלת פנים לאברם המנצח שנותן מעשר למלך הכהן שמברך את אברם

מלך סדום ואברם דנים בחלוקת השלל

מחזה – הבטחה שלישית של ה’ לאברם הפקפקן

ברית בין הבתרים הבטחה רביעית מה’ שכוללת גם תחזית על צרות צפויות

הגר נכנסת להריון מאברם

גירוש הגר וחזרתה

הבטחה חמישית לאברם ושינוי שמו לאברהם

ציווי ברית המילה (כולל עונש למי שלא)

שינוי שם שרי לשרה – הבטחה שישית

קיום מצוות ברית המילה

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

מצוות הפרשה

בראשית, פרשת לך לך
ב: מצוות עשה – למול כל זכר לח’ ימים

 מצווה שניה בתורה

————————

ועכשיו כשאני מעיין שוב בעלילות הפרשה, אני מתעצבן, כועס, רותח. בשביל מה כל העלילות הלא נחוצות בפרשתנו?

השקר של אברם, אירועי לוט ונפילתו בשבי, אברהם הגנרל בן ה- 80 +, שרה והגר, מי צריך את כל זה בתורה הקדושה, – ברור שנבנו על זה תילי תילים של הסברים שיותר מעצבנים מאשר עוזרים ומה עם כל ההבטחות שניתנו לאברהם – עוד ועוד, שבעצם לא קוימו

אני מניח שאילו היה ניתנת האפשרות לחז”ל לצנזר את התורה, הם היו מוחקים הרבה סיפורים

טוב – כזה ראה וקדש – וכמו הרעיון מסביב לסיפורי פרשות בראשית ונח גם פרשת לך לך, כללית כוללת תערובת מבולבלת ומבלבלת של שני חלקים מרכזיים האחד נסיון לענות על שאילות והשני אוסף של סיפורים מענינים (גם מיניים) לעניין את הקורא

השאילות שעליהן ניתנות תשובות הן —

1. איך נבחר אבי האומה העברית?

2. מי היה אבי האומה הערבית ועוד?

3. למה יש ברית מילה?

4. (אולי) איך זה קרה שמ- 70 נפש נוצרו 2 מליון בני ישראל “ושמתי את זרעך כעפר הארץ (עליו דורכים??)

5. למה בני יעקב/ישראל מצאו את עצמם עבדים במצריים?

6. למה בני ישראל כבשו דווקא את ארץ כנען?

והסיפורים?

1. אברם, שרה ופרעה

2. מלחמות אברם

3. אברם והגר

אולי היו שני “גיבורים” אברם ואברהם שצורפו לסיפור כגיבור אחד באוסף סיפורי הפולקלור, שעורך התורה החליט לכוללם בספר שהפך להיות ספר התורה.

ומתוך מאמר (קיצוני וגסותי) משעשע בנושא

https://drorfo.wordpress.com/2004/10/

(אצטט שורותיים

 ממתי אנחנו מאמינים לכל מה שכתוב בתורה?
אם אתם שואלים אותי, המקרה פשוט בהרבה: שרה אמנו – שרלילה לא קטנה – פשוט הדביקה את פרעה בהרפס. “נְגָעִים גְּדֹלִים”? מה זה נְגָעִים גְּדֹלִים הנגרמים ממגע מיני אם לא הרפס? (ע”כ)

לקח טוב

1. אם אשתך בסכנה, אולי כדאי לשקר

2, אם יש ריב עסקי עם אח או אחיין, מוטב להיפרד

3.להיות נשוי לשתי נשים, זה לא תמיד מביא אושר ושלום בית

אז יש בפרשתנו, הרבה נושאים חשובים יותר וגם חשובים פחות.

אבחר לדון ב- 3 נושאים:  המזבחות, ההבטחות ומלחמת אברם

מסע מזבחות – אברם המתנחל בשטחים “כבושים”

אז אברם מגיע לארץ ובונה 3 מזבחות במקומות שונים, מבלי לציין לשם מה הם נבנו, בבניית מזבח אחד (השני) נאמר “ויקרא בשם ה'”. את המזבח רביעי, אברהם יבנה בפרשה הבאה כדי לעקוד  עליו את יצחק.

לפי פשוטו, היה לאברהם תחביב – לבנות מזבחות, אולי כדי לסמן נוכחות = גבולות? הוא גם אולי היה סתת. לא ברור גם כמה אנשים היו עם אברהם ( היו לו 318 לוחמים לפחות “ילידי ביתו”????) אז בטח היו לו כמה בנאים בסביבה.

והנושא של שבט אברהם שנשאר בארץ כנען לאחר שבני יעקב ירדו מצרימה מעניין אבל לא כל כך שייך –

אז  לפי סיפורי המקרא – מהיכן צץ לאברהם הרעיון או הצורך לבנות מזבח. כנראה שגם תרח בנה מזבח וכנראה ששמעו את הסיפור מנח, שאיך שהוא יצא מהתיבה הוא בנה מזבח הקריב עולות (!!!) ובתגובה, ה’ יצר את הקשת. אז  אם כך – מהיכן בא לנח הרעיון או ההמצאה לבנות מזבח, “לשחד” את א-להים? האם לפני המבול בנו מזבחות?

זה מביא לי שוב את קין והבל. מה קרה להם שהם החליטו להביא “מנחה לה'”?

 האבא שלהם כנראה סיפר להם על היצירה ועל הנחש ועל הגירוש (וה’  בטח :השויץ” לאדם וחוה וסיפר להם) איך הוא ברא את העולם בשישה ימים ואיך הוא יצר את “אדם” אבא שלהם,המעפר ואת חוה מצלע.

מי הרגיש יותר טוב, אדם או חוה? והם סיפרו לבניהם קין והבל את קיום ה’ א-להים ואז לפי הבנתם קין והבל יזמו את הרעיון להביא לא-להים מתנה –  מנחה. (יפה)

האם מגיע לא-להים תודה על השואה = צונאמי = מבול שהרס את כל החי ורק נח ניצל

נח כנראה שמע על קין והבל והמנחה וכו’  ובינתיים הטכנולוגיה התפתחה והמזבח הומצא, ונח החליט שלא יזיק להגיש מנחה = קורבן בשרי לה’

אז מצאנו אצל נח מה עושים על מזבח. (בראשית ח פסוק כ’) אז כבר יש לנו ידע מוקדם, בשביל מה בונים מזבח,

אבל אצל אברהם זה לא כל כך ברור – כי הוא לא מקריב. רק בונה אז – ברור גם שלפי חז”לינו יש לכל זה משמעויות מרחיקות לכת

 למשל

http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim2/mzbxot.html

בספר בראשית מסופר לנו על 4 מזבחות שאברהם בנה. ע”פ העיקרון של “מעשה אבות סימן לבנים” ננסה להבין את מהות אותם מזבחות.

1.בראשית יב,ז’, מסופר על המזבח הראשון אותו בונה אברהם באלון מורה (=שכם) לאחר שהקב”ה אומר לו: “ לזרעך אתן את הארץ הזאת“.

2.בראשית יב,ח’, “ ויעתק משם ההרה, מקדם לבית אל, ויט אוהלו; בית אל מים, והעי מקדם, וייבן שם מזבח לה’, ויקרא בשם ה’. “ מזבח זה שונה משאר המזבחות מפני שהמקום בו נבנה המזבח אינו מוגדר במדוייק אלא רק: ‘בין בית אל והעי’ (מה המקום הזה?).

3.בראשית יג,יח’, לאחר שהקב”ה מבטיח לאברהם “ קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה.” אברהם יושב “ באלוני ממרא” (=חברון) ובונה מזבח לה’.

4.בראשית כ”ב, ט’:אברהם בונה מזבח במקום שבו עקד את יצחק, הר המוריה.

מדוע אברהם בונה מזבחות דוקא באותם מקומות? במדרש בראשית רבה ל”ט, טז’ מובאים טעמים לבנית המזבחות: אחד לבשורת א”י (בשכם), אחד לקניינה (בחברון), אחד שלא יפלו בניו, ומדרש נתי מוסיף: “והרביעי בהר המוריה ששם בנה שלמה בית עולמים… “

הרבה אירועים חשובים קרו בשכם (שם נמצא קברו של יוסף, שם התפרדה המלכות…), בחברון (שם נמצאת מערת המכפלה, לשם מגיע כלב כאשר הוא מרגל את הארץ, מול חברון “סוחב” שמשון את שערי עזה וכו’) ובירושלים (שם נבנה ביהמ”ק…). אבל מה מיוחד במקום שבין בית אל לעי?

ע”פ המדרש הנ”ל מבינים שתהיה מלחמה בעי שבה אמורים להיהרג מבנ”י – אבל אברהם לא בנה מזבח בכל מקום שהיה בו מלחמה לישראל!

” אמר ר”א לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם תפילה לצרה בין בית אל לבין העי לא נשתייר מרשעי ישראל (לשון סגי נהור) שריד ופליט ” [סהנדרין מד:]. ז”א שבין בית אל לעי היתה מלחמה נוראה שלאחריה (אמור להיות:) “לא נשתייר מעמ”י שריד ופליט “. המקרה הכי מפורסם שקרה בעי היה מלחמת העי בימי יהושע, וזו לא היתה מלחמה כזו מסוכנת שלא היה אמור להשאר ממנה שריד ופליט לעמ”י… כנראה שלא הבנו היטב את סיפור העי.

(ע”כ)

מה שקורה בסיפורי המקרא הוא, שבאותו רגע שמשהו לא בסדר בסיפורים עקב ההגיון והידע שלנו,

סימן (לפי חז”ל ראשונים ואחרונים) שאנחנו לא מבינים את הרעיון – למשל שני שדייך בשיר השירים, זה לא השדיים שאנחנו חושבים עליהם, אלא הם  משה ואהרן. גם זו לטובה

וכשאין הסבר הגיוני אז פשוט אומרים  משהו (הרבה מילים אבל מבלבל) כמו למשל ב

http://etzion.vbm-torah.org/vbm/archive/12-jeru/14toldot_e.doc

“הדבר המעניין … התורה אינה מתארת יחד עם בניית המזבח, הקרבת קורבן עליו, נראה ששורשה של המילה מזבח הוא ז.ב.ח, יש לבניין מזבח לכשעצמו משמעות נצחית שאינה קשורה רק בזביחת קורבנות” (ע”כ)

(מילים מילים – כלומר שכל מה שצריכים לעשות היום זה לבנות מזבחות. ומעניין שהמדרשים לא מספרים על מזבחות שבנו כל העמים לפני או בזמן חיי אברם)

והמדרשים מרחיבים על הקשר בין בניית המזבחות ע”י האבות וההיסטוריה של בני ישראל וכו’ וכו’, ושוב אפשר לחשוב על הסיפור של יורה החיצים ומצייר העיגולים,

ונשאל את עצמנו שאילה פשוטה – איך כותב התורה (משה רבנו) ידע על המזבחות?

וממאמר אחר

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=4103

“בפרשייה זו מופיעים שלושה חלקים מהם מורכב מסע אברם. במקומות המוזכרים במסע זה יתרחשו בעתיד אירועים משמעותיים. לאחר שיתרחשו אירועים אלה, תתגלה למפרע הסיבה שבגללה חנה בהם אברם. מקומות אלה מהדהדים את אירועי כיבוש הארץ בידי יהושע. זהו מופע של אימרת חז”ל “מעשה אבות סימן לבנים”. מסע אברם מתווה ומסמן את המסע העתידי של בניו.

אברם אינו חונה במקום אחד, וכדי להאיר את סיבת התנהגות זו מופיע הפסוק: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה” [יג, יז]. אברם שט בארץ ומתחבר לאורכה ולרוחבה; הופך לשייך אליה ומשייך אותה אליו. הוא בונה מזבחות ברוב המקומות בהם הוא חולף, נוטע דגל המכריז על נוכחות שלטון ה’ בארץ ישראל.

המקום הראשון הינו אלוני מורה. מקום זה מוזכר בספר דברים [יא, כט-ל]:

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:  הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

הברית הנכרתת בין בני ישראל והקב”ה בעת כניסתם לארץ, התרחשה על הר גריזים והר עיבל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

לאחר מכן – וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם; זוהי ההתגלות הראשונה המופיעה בספר בראשית בה מתגלה הקב”ה לבן אדם. בהתגלות זו מודיע הקב”ה לאברם כי זו הארץ אליה נשלח, זהו המקום אליו חתר.

סופו של הפסוק אינו פשוט – וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. מהימצאות המילה “אז” ניתן ללמוד כי הם היו שם רק בעבר, כלומר – בעת שבה מסופר הסיפור הכנעני אינו נוכח בארץ. יש גם לזכור כי בעת נתינת התורה הכנעני היה בארץ.

רש”י מסביר כי בתקופה זו הכנעני ישב בארץ, בשונה מהזמן שקדם לו – הכנענים כבשו באותה עת את הארץ מיד בני שם. כלומר הוא קורא את המילה בתור – מאז. כיבוש זה אינו מוזכר בשום מקום.

קסוטו מציע כיוון שונה, ואומר כי דרכו של המקרא להשתמש בלשון “אז” כדי לתאר שני אירועים שהתרחשו בו זמנית, והם אינם מסתדרים זה עם זה. במקרה שלנו המובן הוא כי אברם בא לרשת את הארץ, בעוד הכנענים יושבים בה. הקב”ה לא הכניס את אברם לארץ ריקה, ובכל זאת מבטיח הקב”ה להוריש לו אותה. אברם מביע אמון בקב”ה ובונה מזבחות על סמך ההבטחה. ..

אברם בונה שני מזבחות; על הראשון הוא קורא בשם ה’, ובשני לא. נראה כי סיבת הקריאה בשם ה’ במקום בו הוא התגלה אליו, היא הודיה; על ההתגלות עצמה, הבטחת הארץ, או הבטחת הזרע הסמויה, שהוזכרה כדבר מובן מאליו. הקריאה בשם ה’ אמנם אינה מוזכרת בבניית המזבח הבא, אך מן הרגע בו הוא החל לקרוא בשמו, הוא אינו מפסיק לעשות זאת, לפחות מבחינה מעשית – בניית המזבח זועקת את שם ה’

(ע”כ)

(אבל ראשית – יש בציטוט טעות – אברהם קורא בשם ה’ במזבח השני, שנית ההדגשה “למפרע” שלי. ושלישית כבר טענתי בעקבות חכמים יותר ממני, שעורך התורה הקדיםאת המאוחר וד”ל)

ההבטחות

א-להים יצר את אדם וחוה ולא הבטיח להם כלום (לא נחשב את הבטחות העונש = עמל ועצב הלידה), להיפך הוא בלבל את אדם (שלא ידע להבחין בין טוב ורע) באיסור אכילת פרי עץ מסויים, וכשאדם וחוה הפרו את האיסור הם גורשו ונענשו לדורי דורות, הבטחה ראשונה דוקא ניתנה לרוצח הראשון – קין. הבטחה שנייה ניתנה לנח, וכעת בפרשתנו ה’ מעטיר או יותר נכון ממטיר על אברם כשש הבטחות שעיקרן הוא שזרעו יהיה לעם ויירש את ארץ כנען,

אז

“הברית עם אברהם

אלוהים אומנם כרת ברית גם עם אדם וחווה ואחר כך עם נוח, אבל הברית עם אברהם היא מיוחדת במינה. הברית הזו היא המקור לשלוש הבריתות שנזכיר בהמשך.

ניתן לומר שהברית הזו היא המקור לכל הברכות, אפילו לחיי הנצח. בזכותה הפך אברהם לאבי המאמינים כולם – יהודים וגויים, …

אלוהים נגלה אל אברהם (עוד כששמו היה אברם) בעיר חרן. הוא אמר לו לעזוב את ארצו ואת מולדתו וללכת למקום לא נודע שיראה לו (ברא’ י”ב 1).

מעבר כזה היה כרוך בסיכון גדול ודרש אומץ רב. אלוהים ציווה על אברהם לעשות את המעשה וגם הבטיח לו חמש הבטחות:

1.  “אעשך לגוי גדול” (פס’ 2). ראוי לציין שבאותו זמן לאברהם לא היו צאצאים כלל.

2. “אברכך” (פס’ 2). ואכן אברהם הפך אחר כך לאיש עשיר ומבורך מאוד.

3. “אגדלה שמך” (פס’ 2). אפילו היום נחשב אברהם לאיש דגול שכולם מכירים את שמו. הנוצרים והיהודים, ואפילו המוסלמים, רואים בו דמות מפתח. והמשיחיים רואים בו את המאמין הראשון – אבי המאמינים.

4. “היֵה ברכה” (פס’ 2). אלוהים הבטיח שהברכה שלו לאברהם תשפיע גם על הסובבים אותו. הברכה שקיבל אברהם קיבלה משנה תוקף כשישוע בא לעולם והיא ניתנת לכל המאמינים.

5. “אברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה” (פס’ 3). אלוהים הבטיח לאברהם לברך את מברכיו ולקלל את מקלליו. את התוצאה של ההבטחה הזו אפשר לראות לאורך ההיסטוריה, כשבוחנים את גורלם של עמים על פי יחסם לעם ישראל.

לאחר מותו של תרח אבי אברהם, ולאחר שאלוהים נגלה אליו, יצא אברהם עם לוט (בן אחיו) והם הגיעו לארץ כנען, הארץ שאלוהים הראה לו. בארץ גרו הכנענים: “ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ” (פס’ 6). המקום שאליו הגיע אברהם היה בין הר עיבל להר גריזים, באזור שכם של היום.

אז אלוהים נגלה אל אברהם שנית: “וירא ה’ אל אברם ויאמר, ‘לזרעך אתן את הארץ הזאת’. ויבן שם מזבח לה’ הנראֶה אליו” (פס’ 7).

בפעם השלישית שאלוהים נגלה אל אברהם הוא שוב הבטיח לו את אותם הדברים: “וה’ אמר אל אברם אחרי היפרד לוט מעמו, ‘שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה. קום, התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה’ ” (י”ג 14-17).

הפעם הרביעית שאלוהים נגלה לאברהם התרחשה מיד לאחר הקרב שניהל כדי להציל את לוט שנלקח בשבי. אברהם נלחם נגד ארבעה מלכים והביס אותם. הוא הבין שניצחונו הושג בזכות “אל עליון” ולא היה מוכן לקחת כל מתנה מידי מלכי-צדק (פרק י”ד).

“אחר הדברים האלה היה דבר ה’ אל אברם במחזה לאמור, ‘אל תירא, אברם. אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד’. ויאמר אברם, ‘אדוני ה’, מה תיתן לי, ואנוכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר’. ויאמר אברם, ‘הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי’. והנה דבר ה’ אליו לאמור, ‘לא יִרשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך – הוא ירשך’. ויוצֵא אותו החוצה ויאמר, ‘הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם’. ויאמר לו, ‘כה יהיה זרעך’ ” (ט”ו 1-5).

התשובה של אברהם פשוטה ומדהימה: “והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה” (פס’ 6). אברהם האמין בה’ למרות ששמע דברים שעמדו בניגוד להיגיון. אבל אלוהים לא הסתפק בהבטחות ובאמונתו של אברהם. הוא חזר שוב על ההבטחה: “אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה” (פס’ 7).

אברהם, שזיהה את גודל הרגע, לא היה מוכן לתת להזדמנות להישמט מידיו ומיד שאל: “במה אדע כי אירשנה?” (פס’ 8). אברהם בעצם אומר, “תן לי ביטחונות, בוא נחתום על חוזה”.

בתגובה, אלוהים ציווה על אברהם לשחוט מספר בעלי חיים, לבתר אותם לשני חלקים כל אחד ולהניח את החלקים זה מול זה כדי ליצור ביניהם מעין מעבר. אחר כך אלוהים הפיל תרדמה על אברהם ורק הוא – אלוהים – עבר בתווך (פס’ 9-17).

אלוהים עשה מעשה חריג. בעת כריתת ברית נהגו שני בעלי הברית לעבור בתווך משום ששני הצדדים לקחו על עצמם התחייבות. כאן רק אלוהים עבר בין הבתרים ומיד כשסיים נאמר: “ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמור, ‘לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצריים עד הנהר הגדול, נהר פרת…’ ” (פס’ 18-21).

מעמד הברית בין הבתרים היה האישור הרשמי שאלוהים העניק לאברהם לגבי עם ישראל. זרעו של אברהם, ישוע המשיח (גלט’ ג’ 14), הוא בן לאותו עם והוא אכן הביא ומביא ברכה לעולם כולו, לאנשים מכל עם, שבט ולשון. כל המאמין, אמונתו נחשבת לו לצדקה.

כמו שאברהם לא היה צריך לעשות דבר כדי לזכות בברכות הברית, כך גם צאצאיו. הברית היא חד צדדית ולכן ללא תנאי. עם זאת חשוב להזכיר שבלי אמונה אי אפשר ליהנות מפֵרות הברית. רבים מצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב לא האמינו באלוהים ובהבטחותיו, ולכן לא היו לברכה לסובבים אותם. אבל אלוהים בכל זאת נאמן להבטחותיו.(ע”כ)

אבל -למה כל החזרות הללו? כמובן הרבה מדרשים נדרשו

https://www.google.com.au/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=4&cad=rja&uact=8&ved=0CD0QFjAD&url=http%3A%2F%2Fwww.tanach.org%2Fbreishit%2Flechh.doc&ei=1HBSVKHIOczgavbYgcgN&usg=AFQjCNFNvTueeoYKy6zxt5GXETd8LiJivQ&sig2=VZQ9mAk3jaZMS-MnGpEWAg&bvm=bv.78597519,d.bGQ

(לא מצליח להעתיק, אז אצטט קצת ואנתח הרבה)

“פרשת לך לך מתחילה במעבר מתיאור תולדות האנושות בכללתותה לתיאור בחירת אברהם וזרעו… ע”מ להבין את המטרה שלשמה נבחר אברם – ליסד עם שינחה את כלל האנושות לאמונה בה’

כדי ליסד עם דרושה ארץ, ולכן מובן מדוע בכל פעם שה’ מדבר עם אברם הוא חוזר ומבטיח, שני דברים, זרע וארץ

בהתגלות הראשונה, ה’ אומר לאברהם להגר לארץ חדשה “ואעשך לגוי גדול…”

ב, מייד לאחר שאברם מגיע לארץ התגלות השנייה, ה’ מבטיח “לזרעך אתן את הארץ הזאת

הבטחה שלישית – לאחר הפרידה מלוט (אברם היה כנראה בדיכאון ???) ה’ חוזר ומבטיח … “קום והתהלך בארץ”

ואז -מלחמת 4 נגד 5 מלכים, אברם מנצח – (אבל מה הוא מבין מכל זה? הוא שחרר את לוט, האם מזה יהיה לו דור המשך)

ופתאום מחזה – הצגה בשני קולות – אברהם מתלונן לה’ “אנכי הולך ערירי” וה, מבטיח “הבט נא השמימה …

ובהמשך באה הבטחה נוספת – הברית בין הבתרים, יש פה חוזה – וכרגיל בתורה חוזה חד-כיווני, עם הרבה הבטחות שיבואו לאחר עונש של 400 שנה… “ודור רביעי יבואו הנה… והבטחה לגבולות נרחבים של הארץ המובטחת

והפרשה נגמרת בהבטחה נוספת שבאה בתור פרס לאחר הציווי של ברית המילה, ברית עם ה’ על תנאי = תימול -טוב, לא תימול – ונכרתה הנפש.

ברית בין הבתרים גוררת את ברית המילה (ע”כ)

הפרשה לא קלילה, היא מתחילה עם  קשיי נדידה, ירידה למצריים, פירוד משפחתי וממשיכה בקשיים, לידת ישמעאל,וגירוש הגר, וציווי על ניתוח “קוסמטי”, של כל ילד זכר בן שמונה ימים

מאמר יותר ממסכם

http://lilmod.cet.ac.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=169486

(לא מצטט)

ועוד קצת מדרשים

מתוך

http://www.tik-tak.co.il/WEBPro/project/katava1.asp?codeClient=430&CodeSubWeb=0&id=68258&projId=16445

א-ו: הבטחת הזרע

ועכשיו המאמינים שמאמינים בהבטחות – האם ההבטחות קוימו? –

כולנו יודעים קצת היסטוריה, אז מה התשובה?

נסיון לתת תשובה (קצת לא מסורתית) ניתנת ב

https://www.articles.co.il/article/10108/%D7%94%D7%91%D7%98%D7%97%D7%94%20%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D

“בספר בראשית, פרק יב’, מבטיח האלוהים לאברהם, שזרעו יהיה רב כמו הכוכבים (פסוק ה’). כמוכן, באותו הפרק כורת האלוהים עם אברם, ברית (ברית בין הבתרים), ומבטיח לאברהם את הארץ (פסוק יח’). בהמשך הספר בפרק יד’ נאמר כי האלוהים משנה את שמו של אברם לאברהם, מהנימוק “והיית לאב המון גויים” (פסוק ד’).

כתוצאה מכך, על כל מאמין, חייב לשאול את השאלה האם התקיימה ההבטחה לאברהם? בלא תשובה לשאלה זו, יעמוד היהודי המאמין, מול שוקת אמונה שבורה. הוא לא יוכל לקלוט כיצד במוטיב כזה פשוט, האלוהים אינו מקיים את הבטחתו. 
במהלך הדורות, ניסו רבים לתת תשובה לשאלה זו. עיקר התשובות היו דווקא התחמקות מהתשובה בסגנון “אל תחקור במופלא ממך”. דרך תשובה זו, הרגילו הרבנים העונים, את האנשים המאמינים, דווקא לא לשאול שאלות על האמונה ועל נושאים “בעייתיים” אחרים. 
סגנון אחר של תשובת הרבנים, היתה “באחרית העולם”, הינו, בימות המשיח תתקיים ההבטחה לאברהם. בדרך זו, תירצו הרבנים דברים הרבה גם במהלך פרשנותם לתורה.

2.

פרק יז פסוק יג, = המול ימול

המול ימול — לרבות ציצין (נימי עור) המעכבין את המילה׳

המול ימול אפילו מאה פעמים (למקרה שהעסק משוך)

המול ימול. … מניין למילה של עובד כוכבים שהיא פסולה, א״ר יוהנן, המול ימול

הימול ימול. טכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה

פרק יז פסוק ה’ = והיה שמך אברהם

והיה שמך אברהם. תנא בר קפרא, הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר

 והיה שמך אברהם, ור’ אליעזר אומר, עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את  שמך אברם

5.

פרק טז פסוק ג’ = מקץ 10 שנים

תנו רבנן – נשא אשה ושהה עמת עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, שמא לא יזכה להבנות ממנה

ואע״פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר ;מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, ללמדך שאין  ישיבת תו״ל עולה מן המנין

6.

פרק טי פסוק טו’- = תבוא אל אבותיך בשלום

אל אבותיך בשלום. א״ר אבין הלוי, הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום

 אלא לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום

7.

פרק טי פסוק ח’ = ה’ א-להים

 ה׳ אלהים . א״ר יוחנן משום ר’ שמעון בן י וחאי, מיום שברא הקב״ה את  העולם לא היה אדם שקראו להקב״ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון,

 שגאמר אדני אלהים במה אדע

שאילות

1.

פרט ליצחק – למי עוד ניתן שם לפני היוולדו?

2.

פרק יד פסוק טי’ = וירדוף עד דן

לפי המדרש – למה הוא נעצר בדן? (ובכלל האם דן הייתה קיימת בימי אברם?)

3.

פרק יב פסוק א’ = מארצך וממולדתך ומבית אביך –

הסדר קצת משונה, הרי קודם יוצאים מהבית, אז מה ההסבר?

שבת שלום

להת