From:
To:
Subject: FW: וירא אליו … וישא עיניו וירא… כי יראה
Date: Fri, 7 Nov 2014 21:23:27 +1100
ספר התורה = חמישה חומשים מופיע לנו – מזה כ – 2,000 שנות, כספר שערוך במבנה מסויים. התחלה, אמצע וסוף,(חושבני שסופר/עורך התורה לא היה זוכה בפרס ישראל על עריכה טובה, אבל זה מה יש.)ההתחלה – ספר בראשית, הוא ספר ביוגראפי/סיפורי יפה ביותר. הוא מתחיל עם סיפורי (מיתולוגיה) היסטוריה עולמית ועובר לסיפורי היסטוריה לאומית על לידת והיווצרות האומה העברית/ישראלית/יהודית, במבנה די רציף ומרשים, מתובל בסיפורים עסיסיים(ולפני שיישכח ממני – עלה במוחי רעיון, כמו ש”ויהי אור” = רמז למפץ הגדול, הרי שסיפור “אכילת פרי העץ האסור” – רמז לחוליה החסרה בהתפתחות ההומו סאפיינס, הפרי האסור הוא פרי עץ הבננה, והאדם הראשון הוא השלב ההתחלתי בו התפתח האדם מהקוף. -בסדר?, מצחיק, מספיק עם שטויותי, נא לחייך)לצערנו לא כל הסיפורים בספר בראשית חיוביים ובעלי מסר חינוכי. להיפך, חלק מסיפורי הספר הם לא מוסריים, וכמה אירועים – אילו קרו בימינו (והם אכן קורים) הם היו יכולים לשמש עילה לתביעה פלילית כגון “רחל גונבת את התרפים”. “10 אחים מוכרים אח לעבדות”.לא רציתי להיכנס לנושא המסובך של “שקרי “אברהם על אשתו/אחותו. אבל ראיתי שוב את דב אלבום ביום שישי, שואל את המראוינתוהיא מתחמקת מתשובה וגם הוא לא לוחץ.פשוט אין פה תשובה הגיונית ברורה, רק נסיונות לטייח. וכך גם לגבי סיפורים רבים בספר בראשית. האם עורך הספר שם לב למה שעלול הקורא או השומע לחשוב?והנושא המיוחד הזה (שקר אברהם) שחוזר אפילו פעמיים, פעם בפרשה שעברה “לך לך” והשבוע בפרשת “וירא”. ואותו דבר עם שני גירושי הגר, בשתי הפרשות, מטריד ביותר.ויש להוסיף לזה את “שקר” וטפשות יצחק (מצחק ליד החלון), ואת “התחכמויות” יעקב, ועוד ועוד. סיפורים שלא הייתי משוויץ בהם, ושהפכו להיות קדושים. ממש זוועה.אז אני ואחזור ואטען שאם חז”ל היו עורכים את התורה, הסיפורים האלה היו מצונזרים ולא היו נכללים. הסיפורים פשוט מטילים כתם מכוער, לא רק על אבות האומה, אלא על האומה בכללותהאבל לחז”לינו וחכמינו, לא נשארה ברירה, והם מתפתלים ומסתבכים ליישר את העקום ולעגל את הרבוע וכו’די ידוע לכולנו שבמשך 2,500 שנות חוכמה יהודית וכללית, חכמינו הפיקו אין ספור הסברים, אגדות, התפלספויות ומיסטיקה, ועוד, בכל מה שקשור לסיפורי ספר בראשית.ורובנו עבר שטיפת מוח אדירה בהתאם.אבל הבסיס “אין מקרא יוצא מדי פשוטו ” בכל אופן פועל – אזהאם העורך השתגע? או שבכוונה בלבל אותנו? או שבאמת חשב שיש לסיפורים האלה מסר חינוכי? בער אני ולא אדעהשאילה הבסיסית היא כאמור “למה התכוון המשורר? מה עמד לנגד עיניו של העורך כשהוא החליט לכלול, אחרי ביקור שלושת האנשים אצל אברהם (ושרה צוחקת), את הרס סדום ועמורה, גילוי עריות של לוט עם בנותיו, ביקור אברהם ושרה אצל אבימלך? הולדת יצחק, הצלת ישמעאל (והגר פעמיים) ועקדת יצחק, הכל בפרשה אחת?מה דעתנו על עורך הסיפורים האם הוא1. אנטישמי (מוסלמי)במסווה, ראשון לסופרים של “פרוטוקול זקני ציון”?2.. סופר סתם, לתומו, שמע, קרא, סיכם וכתב, בלי לחשוב יותר מידי?3. סתם סופר לץ גרוע4. סופר שכותב בחידות, ומחביא מסרים (כפולים או משולשים ויותר?)(אז במוחי הפשוט, אני משער לעצמי שהעורך ערך (ע קמוצה) אוסף סיפורים יפים ללא ערך מיוחד, סתם למשוך את לב השומע)ואם יש קשר מסתורי בין תחילת הפרשה – ביקור 3 אנשים, לבין סופה – עקידת יצלק אז צץ בי רעיון או שנייםאולי אברהם צחק בלבו ופקפק מי בעצם היה האבא של יצחק? אחד או כמה מהמבקרים? אבימלך?לא סתם בא לאברהם הרעיון לעקוד את בנו, בן ה – 37,(מכירים את השיר “נחכה עד שיגדל ואז אותו נשאל מאין באת…)היום היה אפשר לערוך בדיקת ד.נ.א.
היפלא מה’ דברהנני נשאתי פניךוירפא א-להים את
פתיחהפרשת וירא היא פרשה יפה ומיוחדת באוסף סיפוריה,
יופי של מיקוח שמעורר את השאילה שאם אברהם מחפש צדק ויושר, למה הוא קפץ בשמחה על הרעיון לשחוט את בנו ולא התמקח (נא לחזור ולקרא את רעיוני לעיל)ומתוך מאמרו של הרב הרפורמי –“לצערי, בכל פעם אני מתאכזב ועדיין מקווה שבשנה הבאה אולי אברהם יסגנן את דבריו אחרת, או שמא אלוהים יהיה בעל חמלה רבה יותר וירחם על יציריו.אכן בסיפור זה של סדום, אברהם הוא לוחם הצדק והיושר, מגן החלש שאין מי שישמיע את קולו בבית דין של מעלה.
אלא שזה אותו אברהם אשר אינו בוחר להתווכח עם האלוהים על הצו לעקוד את בנו.”
(והוא מסכם)“איזה מין אברהם הוא זה?
זהו אברהם אשר עוזר דווקא במקרים הקיצוניים של ‘אחרים’ מאוד ממנו, אך משום מה קשה לו לעזור לקרובים אליו. הוא מגרש בן אחד, מוכן לעקוד בן אחר ולא מתווכח. ואנשי סדום הרשעים הם המקום שלו להביע חמלה.”
(וכמו שלא פעם טענתי, קל לצייר את העיגולים סביב לחץ התקוע במטרה, אנחנו תקועים עם סיפורים, גם חסרי פשר וגם מביכים. את מי מעניין הסיפור על לוט ובנותיו? לדוגמא)
אז
תוכן פרשתנו>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>ביקור 3 אנשים אצל אברהם,— סעודה— הבטחה שהנה (תוך שנה) לשרה בן— ה’ מחזק את ההבטחההתיעצות ה’ עם אברהם על העונש הצפוי לסדוםבקור שני המלאכים אצל לוט—- סעודת מצות—- מצור על בית לוט— הימלטות לוט ומשפחתו— — הרס סדום ועמורה והתאבנות אשת לוט—–לוט ושתי בנותיו (פוי)אברהם בגרר— (פעם שנייה) אברהם מספר ששרה היא אחותו—אבימלך לוקח אותה—- התערבות ה’— פיצויים לאברהם ושרה (פוי שני)הולדת יצחקגרוש שני וסופי של הגר וישמעאלברית בין אבימלך ואברהםעקידת יצחקתולדות נחור אחי אברהםכאמור אוסף מורכב של סיפורים, שמסתיים ברשימת שמות של המשפחה המורחבת של אברהם, שרובה ככולה לא מענינת פרט להודעה על הולדת רבקה,ואין מצוות בפרשה זוהאם הסיפור על אברהם שרה ואבימלך הוא סתם גירסה שנייה של סיפור אברהם שרה ופרעה?האם הסיפור על לוט השיכור הוא גירסה שנייה של מה קורה כשמשתכרים?
1. אברהם הגיש לחם בשר בחמאה לוט עשה משתה ואפה מצות2. אנשים ומלאכים (ערבובית זהויות)3. דגש על רחצת רגליים אצל אברהם ואצל לוט4. התערבות ה’ לאחר ששרה צחקה בקרבה לאמר !!!(נא לעיין פרק קודם פרק יז פסוק יז’ “ויפל אברהם על פניו ויצחק בלבו ויאמר….)5. בן עמי == בן עמון8. עצירת רחם אצל הרמון אבימלך9. ה’ מדבר עם אברהם וממטיר על סדום,10. א-להים מדבר עם אבימלך11. אבימלך נותן לאברהם צאן ובקר (פרק כ פסוק יד’), אברהם נותן לאבימלך צאן ובקר (פרק כא פסוק כז’)ועוד ועוד
… השאלה המתבקשת היא, מדוע אפוא הגיש אברהם לשלושת אורחיו בשר וחלב בשעה שידע היטב כי הן התורה שבכתב (לפי פירושם של חז”ל) והן התורה שבעל-פה אוסרות זאת? ללא ספק, מתגלה כאן סתירה לא קטנה בדברי חז”ל, שמצד אחד מפרשים את הפסוק “לא תבשל גדי בחלב אמו” ככזה החל על כל סוגי הבהמות הטהורות, אך מצד שני טוענים כי אברהם אבינו קיים את התורה כולה, ומתעלמים לגמרי מכך שאותו אברהם הגיש לאורחיו בשר וחלב באותה ארוחה ולכאורה הפר את מצוות התורה, כפי שהם פירשוה….
ובכן, מתוך ניסיון ליישב את הסתירה מצטטים חז”ל את בראשית, יח: “והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו“, ושואלים: “וכי אוכלין היו“? ומיד עונים: “[לא,] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק“. במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש “ויאכלו“, באים החכמים ומגלים לנו כי למען האמת אורחיו של אברהם העמידו פנים שאכלו. האמנם? בעיה אחת העולה מפירוש זה היא שגם אם נקבל את טענה כי אורחיו של אברהם לא אכלו, עדיין נשאלת השאלה מדוע הגיש להם אברהם בשר וחלב אם מלכתחילה ידע שהתורה עתידה לאסור זאת. אך הבעיה העיקרית בפירוש רדיקלי זה, טמונה בכך שהוא איננו עומד בסתירה רק עם הכתוב במקרא, אלא עם מדרש אחר של חז”ל, שבו נאמר במפורש כי שלושת האורחים אכלו גם אכלו: לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית “שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא [רק] אתמול עברו אליה, שכתב בה `לא יהיה לך אלהים אחרים` (שמות כ, ג). אמר להם הקב”ה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, [האם] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: `ויקח חמאה וחלב ובן הבקר` וגו` ויאכלו” (תהילים רבה פרק ח, סימן ב).
(איזו יופי של מדרש) –
ועוד סיכום בנושא
“האברבנאל מסביר שאברהם הביא לפניהם את כל הטוב שהיה בביתו מפני כבודם “שיביאו לפניהם תבשילים הרבה צלי אש ובשל מבושל יאכלו מה שיאכלו”; ז”א שאברהם השאיר בידם את הבחירה לאכול בשר או חלב.
(הבדווי יכריע)
סברה אחרת אומרת שאברהם לא נתן להם בשר בחלב בבת אחת, אלא קודם נתן להם חלב וחמאה, ובסוף את בן הבקר. פעם ביקרתי אצל הבדווים כדי ללמוד על אורח חייהם וכן כדי להתעשר בהבנת פסוקים ואירועים בתנ”ך. אצלם נהוג שכאשר מגיע אורח לקראת הצהריים מגישים לו ביצים וירקות, חמאה וחלב ופיתות כדי לשבור את רעבונו, ולאחר מכן הם מתפנים לשחוט את הכבש ולהכינו לסעודה אשר תיערך אחה”צ, ופעמים ממתינים שעתיים-שלוש בין החלב לבשר. ואולי כך היה עם המלאכים. (ע”כ)
ואוסף הסברים איך הייתה ארוחת המבקרים ר”ת ממ”נ = ממה נפשך: בב”ח = בשר בחלב: צ”ע = צריך עיון ועוד)
http://www.haoros.com/Archive/
“ולכאו’ קשה ממ”נ, באיזה אופן אכלו המלאכים בב”ח אצל א”א ע”ה, אי אכלו שלא כדרך בישולו הלא אין כאן איסור דאורייתא, דרק דרך בישול אסרה תורה, ואי דאכלו דרך בישול א”כ קשה על א”א ע”ה שקיים כל התורה, היאך בישל בב”ח, הא בבישול לחוד ג”כ איכא איסור לאו”, עכ”ל. ונשאר בצ”ע.
ומתרצים קושיא זו בכמה אופנים:
א. מבואר בכמה ראשונים שלא הי’ כאן בב”ח (וחולקים על שיטת הדעת זקנים) כלל ועיקר, דקודם נתן להם חמאה וחלב ואחר כך בן הבקר שלא לאכול החלב אחר הבשר, כי שומר מצות הי’ אברהם אבינו. כן פי’ גם ר’ יוסף בכור שור. ו’הרוקח’ פי’, “ויקח חמאה וחלב ונתן להם עד שיתבשל הבשר”, וכן פי’ האברבנאל וכ”ה במדרש הגדול דנתן להם חלב ואח”כ בשר.
וכן פי’ בפשטות כ”ק אדמו”ר בלקו”ש ח”ו משפטים ב’ בשוה”ג להערה 40 וזלה”ק: “א) שאכלו בזה אחר זה (ובלאה”כ מוכח כן – פרש”י שם עה”פ קמא קמא כו’)”.4
ב. ועוד תי’ כ”ק אדמו”ר שם: “א) מי שאכל זה לא אכל זה, אף שנתן להם ג’ לשונות אף שנתן חמאה – הוא בכדי שתהא הבחירה ביד כאו”א, ואולי ירצו כולם רק בבן הבקר, וה”ז הכנסת אורחים בהידור, וק”ל”. עכלה”ק. ומצאתי מפורש כפי’ זה באברבנאל, וז”ל: “עה”פ בן בקר וטוב, ופי’ לא שיחשוב שיאכלו אותו כולו אלא מפני כבודם שיביאו לפניהם תבשילים הרבה צלי אש ובשל מבושל יאכלו מה שיאכלו”. הרי מפורש כתירוץ השני של כ”ק אדמו”ר.
ג. במדרש הגדול מבאר מ”ש “ויאכלו – הראויים לאכילה אכלו, שהרי אברהם וישמעאל וענר ואשכול וממרא היו בישיבה עמהן” עכ”ל. ואולי משמע מפי’ זה שכ”א אכל ממין אחר.
ועפי”ז מתורץ השאלה הידועה דלמה לא הביא הלחם שהכין, שאף שפירשה שרה נדה וא”א אוכל חולין בטהרה הי’, הרי האורחים לא נזהרו מאכילת חולין בטהרה ולמה לא הביא בשבילם5? אלא אי נימא דאברהם וישמעאל הסבו עמהם, ניחא. דלא הביא הלחם שניטמא.
ד. המלבי”ם כותב דהבקר נעשה ע”י ספר יצירה, ובבהמה הנבראת ע”י ספר יצירה אינו נוהג איסור בשר בחלב, ובזה מיישב איך האכיל א”א בב”ח למלאכים. ובזה מיישב לישנא דקרא “בן הבקר אשר עשה”, דא”א עשאו בעצמו, שלכן אין נוהג בו איסור בשר בחלב. ולהעיר מהגמ’ סנהדרין (דף סה, ב): “ר”ח ור”א הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיבירו להו עיגלא תילתא ואכלי לו”.
והנה עד כאן נקטנו, דמכח כמה ראיות לא היה כאן עירוב בשר בחלב, אך לאידך משמע מכ”ז דאם כן אכן היה עירוב בשר בחלב, היה באמת קשה על אאע”ה איך האכילם בב”ח.
וי”ל – לולי דברי כ”ק אדמו”ר והראשונים דלעיל – דאולי ע”ד ההלכה לא היה אסור לא”א ע”ה לכתחילה לתת להמלאכים מאכלי בשר בחלב, דכל האיסור – מלבד איסור בישול בשר בחלב שהוא איסור עצמי בפנ”ע7, הוא איסור דלפני עור – שא”א ע”ה נתן להמלאכים דבר איסור8.
ואולי י”ל, דבנדו”ד לא היה איסור דלפני עור במה שנתן בשר בחלב להמלאכים, והוא בשני אופנים:
אופן הראשון: בשו”ת אמונת שמואל סי’ יד9 כתב לחדש, דהא דאסור להושיט לזולתו דבר איסור ולהכשילו בעוון הוא דוקא כשהמכשיל גם שייך באותו האיסור גופי’, אבל היכא דלמכשיל שרי – אף שלנכשל הוא אסור – ליכא בזה משום לאו דלפנ”ע. ושאני מושיט כוס יין לנזיר דעובר משום לפנ”ע אף דהמושיט אינו נזיר כיון דסו”ס גם המושיט שייך בדין נזירות אם ידור בנזירות.
(הבנתם? ברוך)
ודעה קצת הפוכה ניתנת ב
http://www.hofesh.org.il/
“תורת ישראל רואה בעין יפה אכילת סטייק בחמאה, מלאכי ה’ מלקקים שפתיהם בעונג והפרס מיידי: בן זכר לעקרה. נשמע דמיוני? לא למי שמכיר את תורתנו הקדושה:
וכך מתואר בבראשית י”ח ז’ כיצד אבי האומה, אברהם אבינו, מסביר פנים לשלשת מלאכי ה’ שבאים אליו לאלוני ממרא להודיע לו על הולדת בנו יצחק:
” . . . ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו: ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו”.
בקיצור, אברהם מכין מתכון שאהרוני טרם למד והמלאכים, אוכלים, אשכרא אוכלים ונהנים ובסוף גם מברכים “הנה בן לשרה אשתך” (שם, י), ומכאן שאכילת בשר בקר עשוי בחמאה ובחלב הינה סגולה לבן בכור לנשים עקרות לאחר גיל הבלות.”
אנשים מלאכים
הפרשה מתחילה בסיפור שאקרא לו “משונה”, שתוכנו כל כך ידוע לכולנו
— ביום חם, אברהם יושב בפתח האוהל ויש לו התגלות של ה’ (לא א-להים) ופתאום המראה מתחלף ושלושה אנשים עומדים מולו, ואז הוא קם ורץ, רוחץ לאנשים את רגליהם, מכין להם ארוחה דשינה ואז הם מחפשים את שרה
(לא ברור אם הם ראו אותה או שהיא התחבאה במטבח, והם ברכו אותה וכו’. בזמנו – בילדותי (גיל 3 — 18) הסיפור כולל
המדרשים הידועים מאוד הרשים אותי והצית את דימיוני וכו’ וכו’
70 שנה אחרי – כשאני קורא את הכתוב גלגלי הדמיון במוחי מסתובבים אחרת והכל נראה לי הפוך על הפוך
ואני שואל למה, ואיך ומי צריך את כל סיפורי הזימה והזוועה? לא יודע, אז אעזוב את התוכן
מה שקצת מטריד אותי בסיפור הוא השימוש במילים “מקבילות” ה וא-להים, אדני (נ חרוקה) אד-ני (נ קמוצה)
אנשים ומלאכים
הרבה נכתב על “מלאכים” – מה זה הישות הזאת. מתוך
http://www.biu.ac.il/jh/
“התנהגותם החריגה של המלאכים בבראשית יח מוסברת בקלות יחסית ע”י המדרש: מלאכים יכולים לעשות פלאים רבים,
אין משמעות לאכילה ושתייה ורחיצת רגליים!
ניתוח יפה מסורתי -מומלץ
אברהם כבר התבשר על הולדת בן משרה, אולם כנראה לא סיפר זאת לשרה עצמה. הטעם לכך אינו מופיע בכתוב, אולם ייתכן ואברהם לא רצה לצער את שרה עוד יותר על ידי הבטחת הבטחות, מה גם שמצבה של שרה קשה משלו שכן לו יש כבר זרע כלשהו, ולה אין זרע כלל. אולם הבשורה מלווה בשינוי השם משרי לשרה, וייתכן ששרה רצתה לדעת מה הסיבה לכך. אשמח לקבל רעיונות נוספים לשאלות אלו.
| ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום | ||
| – קדמוניות היהודים, א: 203 | ||
יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען כחלק מדרכו הרציונליסטית שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין:
| המלט על נפשך, אל תבט אחריך – כלומר, רוץ מהרה ואל תביט אחריך, כאדם שאומר לחבירו ‘נבו”ש אלי”ץ מיאה דגרדינט”א’ (=אל תלכו בהביטכם בי), אלא מהרו ללכת, כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים, ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים… ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש”א אלו”ט דגרדוט”א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר ‘גפרית ומלח שרפה’ וגו’, ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח – לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא. | ||
חוקרים מודרניים רואים בסיפור הפיכת אשת לוט לנציב מלח כסיפור המנסה להסביר את התנאים הטופוגרפים המיוחדים של אזור ים המלח. פרשנות מעניינת נוספת הינה של הסופר ופסבדו-מדען השווייצרי אר
(ע”כ)
ועוד הסברים ב
http://tora.us.fm/tnk1/tora/
ותבט אשתו מאחריו
מאחרי מי?
: המלאכים החזיקו אותם (” ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו .. ויניחוהו מחוץ לעיר ולכן זה מאחרי המלאך.
או מאחרי לוט. הוא החזיק בה משום שהייתה אשה.
אפשרות נוספת: היא עקפה אותם וחיפשה אותם בצוער והסתכלה אחורה.
ותהי נציב מלח / אורי מילר, ויקיהדות
האם באמת הפכה אשת לוט לגוש מלח?
- יש הסבר ש”ותהי נציב מלח” נאמר על סדום ולא אשת לוט. היא הסתובבה וראתה שסדום הפכה למלח כמו שכתוב: “גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ–לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה” (דברים כ”ט, כ”ב).
- הסבר זה בעייתי כי אם כן היכן היתה בהמשך הסיפור במערה?
- לכן יש לאמר שהיא מתה כעונש על כך שהסתכלה, אך ” וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח” זה רק ביטוי, כמו שנכתב על נבל הכרמלי שהפך לאבן.
- ולמה דוקא למלח?
- היא התגעגעה לסדום ולכן הפכה למה שסדום הפכה אליו- למלח.
- היה אסור להם להסתכל אחורה כדי להפנים בהם שישכחו מסדום והתרבות שלה. הפסוק מלמדנו עד כמה
- (חמור יכול להיות העונש על עבירה של אי שמירת עיניים!
- (סיפור יפה, עיר חוטאת, ה’ מעניש, אבל מציל קרוב משפחה של אברהם ובו בזמן מעניש את אשתו, ויופי של הסברים)
- הארות
- 1.
- פרק יט פסוק יט’ = וכמו השחר עלה
- א מר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן, מעלות השחר עד נץ החמה )
- אדם מהלך חמשה מילין, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו ה מלאכים בלוט
- וכתיב (פ׳ כ״ג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, וא״ר חנינא,
- לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי חמשה מילי.
- (ראיתי את המקום והוא במרחק של 5 מיל)
- 2.
- פרק יט פסוק יט’ = פן תדבקני הרעה
- פן תדבקני הרעה.- אין הבעל מוציא את אשתו בעל כרחה מנוה לנוה ואפילו
- מנוה רעה לנוה ה יפה, מפני שהנוה היפה בודק, דכתיב פן תדבקני הרעה ומתי
- (בודק את הגוף)
- 3.
- פרק יט פסוק לג’ = ותבא הבכירה
- ותבא הבכירה. א״ר חייא ב ר אבין א״ר יחושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר
- מצוה ; שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה
- דורות בישראל למלכות
- (רמז ??? = יובד ידי, דוד, שלמה, ואחאב שנולד מנעמה העמונית — מוזר)
- 4.
- פרק כ פסוק ז’ = כי נביא הוא
- כי נביא הוא. ובי אי לאו נביא הוא לא בעי למיהדר, אלא הכי קאמר לי׳, השב
- אשת האיש, ודקאמרת הלא הוא אמר לי אחתי היא, נביא הוא וממך למד, אכסנאי שבא לעיר כלום
שואלים אותו אחותך או אשתך היא, מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד
- מלמד שאחות מן האם אסורה לבן נח
- 6.
- פרק כא פסוק לג’
- ויקרא וגו׳. אמר ריש לקיש, אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב״ה בפי כל עובר ושב, כיצר, לאחר שאכלו ושתו אמר להם, וכי משלי אכלתם, והלא משל אלהי עולם אכלתם, חודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם
- 7.
- פרק כב פסוק ה’ = עם החמור
- עם החמור. אמר רב, הבל מודים בעבד שאין לו חיים, דכתיב שבו לכס פה עם
- החמור — עם הדומה לחמור
- עם התמור. א״ר אכד, אפילו שפחה כנעניה שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת
- עולם הבא כתיב (ישעי’ מ”ב) נותן נשמה לעם עליה, וכתיב… שבו לכם פה עם החמור
- שאילות
- (הזמן קצר והחמה בראש האילנות נוטה לקראת… – היום אין שאילות נוספות – מספיק שאלתי לעיל)
- שבת שלום
- להת