חיי שרה תשע”ה

 


Date: Sat, 15 Nov 2014 21:17:43 +1100

Subject: חיי שרה -… ותמת… ויבא אברהם

From:

To:

(הערה – עקב אירועים בעליי עדיפות גבוהה,  הוצאת “דף” שבועי זה נדחתה ביממה)
הקדמה כללית
ספר בראשית מתחיל עם שתי פרשות כלליות – סקירה על התרחשויות עולמיות
וממשיך בארבע פרשות שמפרטות את עלילות אברהם בחיר ה’, – דור 20 (+- 1) לבריאת אדם הראשון,
יחד עם זאת 4 הפרשות כוללות מספר אירועים שלא כל כך קשורים לעניינינו = אברהם יצחק וכו’ אם כי עונים על מספר שאילות גיאוגרפיות ודמוגרפיות, כגון, יצירת ים המלח, הופעת עמון ומואב
 היו לאברם=אברהם הרבה הרפתקאות בחייו וגם העולם קצת עבר שינויים, לוט יוצא מן התמונה, כנראה עסוק מדי בטיפול וגידול בניו/נכדיו/צאצאיו שיופיעו שוב כ- 400 שנה לאחר מכן בתור עמים קרובי משפחה לבני ישראל
כך גם פירוט צאצאי ישמעאל ויותר מאוחר פירוט צאצאי עשיו. אכן יש לעם ישראל שכנים קרובי משפחה, ועוד ועוד
פסוקי השבוע
ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ
וישתחו אברהם
ויקד האיש וישתחו לה’
(דורש עיון)
י
ערב שבת שלום
פתיחה
עוד פרשה = פרשת חיי שרה – פרשה יפהפיה שמתחילה בקבורה, מסתיימת בקבורה, ובאמצעיתה – איזה יופי, סיפור – בשני עותקים על עיסקת שידוכין.
וכבר דנתי בה  לפני שנה
מעניין שבתורתנו הקדושה. בעיקר בספר בראשית יש מבחר סיפורים על זיווגים, קבורות, בעילות, ממש “צילומים חיים” של עלילות גיבורינו היסטוריים
מעניין גם ששלושה מגיבורינו – יצחק, יעקב, משה, קיבלו (אליעזר שדכן יצחק) את בחירות ליבן מפגישה ליד הבאר כדאי לשים לב להבדל בין אליעזר לאחרים –
הפרשה היא חוליה נוספת בטלנובלה שמתארת סיפור “סינדרלה” (בשתי גרסאות) על ילדה בת 3 (!)  שיורדת (בטח יחפה, אבל לא כתוב) עם הצאן אל הבאר והשדכן אליעזר , אורב לה (בעזרת ה’), חוטף/ קונה אותה ומביא אותה אל “בחיר ליבה”  בן ה – 40
ממש אפשר לבכות ואולי גם לצחוק,  כי למרות שאברהם חי ומסתובב בארץ כנען הוא מצווה על אליעזר –
“לא תיקח אישה לבני מבנות כנען”, ואת מי הוא קיבל? בת של עובד אלילים ממשפחתו
אז תוכן הפרשה
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
מות שרה
קניית אחוזת קבר
קבורת שרה
שליחת אליעזר לחפש אישה ליצחק
תפילת אליעזר ובקשתו
התגשמות מיידית של הבקשה
משא ומתן לקניית רבקה
המסע חזרה ופגישת יצחק עם רבקה
נישואי אברהם לקטורה
מות אברהם וקבורתו
>>>>>>>>>>>>>>>
ועוד פרשה ללא מצווות
לקח טוב
1. הרוצה חלקת קבר טובה משלם כסף טוב עובר לסוחר – כבר בימים קדומית העריכו עסק טוב בקבורה
2. תפילה עוזרת למהמר
3. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו (ויוסף אברהם ויקח אשה)
עיון נוסף
אז יש לנו פרשה סיפורית, הרבה פרטים מפורטים בפרוטרוט והרבה פרטים יותר חשובים סתם הכתוב אז לפי
לא  שרה היא גיבורתה הפעילה של הפרשה הנושאת את שמה, תפקידה של  שרה מצטמצם בפרשה זו לזיכרון ולמופת העומדים לנגד עיניה של  רבקה התופסת
את מקומה בין אימותינו.
העיסוק  ברבקה בפרשתנו מתמקד רובו ככולו בעניין נישואיה. הכתוב מתאר בהרחבה את  פעולותיה ומעשיה אך נמנע מלהתייחס לגילה. בשונה  מאד מבן
זוגה, שעל חלקו  באירועים שקדמו לנישואיו לא נאמר דבר  וחצי דבר, אך גילו צויין במפורש לאחר  מכן – “ויהי יצחק  בן  ארבעים שנה בקחתו את
רבקה” (בראשית כה, כ).
מה  שכיסה הכתוב באו ו’גילו’ חז”ל, שלא נמנעו מלנקוב בגיל שבו נישאה רבקה. עצם  עצמה  של קביעת גיל זו מתיישבת עם מגמה  ידועה  אצל חז”ל
שיצחק היינמן היטיב  לנסחה – “מקצת דרשותיהם לא באו אלא להמשיך בדרך המקרא. מאחר שהתורה מפרשת בן כמה היה יצחק בשאתו  את רבקה הוסיפו את
גילם של רבקה, של יעקב  ושל   רות  בשעת נישואיהם” )דרכי האגדה, עמ’
 
(אפרט להלן)
הספד על מות שרה
אז יפה לראות איור של גוסטב דורה
(את ההספד שאולי אברהם נשא ליד הקבר  ניתן ללמוד או להרכיב מהעובדות – מה שכתוב בתורה, ומהאגדות כדלהלן)
מה  אנחנו יודעים על שרה? – נסכם את עלילותיה –
פגשנו את שרה
פעם ראשונה – כאשת אברם,
פעם שנייה – כאשר אברם אומר לה לשקר,
פעם שלישית – כשהיא מגרשת את הגר בהריונה
חמיישית  – צוחקת באוהל’- אופה לחם ועוגות ומכחישה, שצחקה
שישית – (משקרת או שותקת ו)נלקחת לאבימלך,
שביעית – יולדת,
תשיעית – מגרשת את הגר,
עשירית – מתה
ויש באירועים האלה הרבה לגרות את הדמיון אז מה ניתן ללמוד מכל זה? הרבה מאוד אבל אשאיר את זה לפסיכולוג או לפעם הבאה כשנגיע אליה
מה שסתם הכתוב, פירטו ח”לינו
עיון בויקיפדיה מאכזב ה
אז
מתוך סיכום מסורתי מודרני מסכם
תקציר —  שבעה פרקים בספר בראשית מתארים את תולדות שרה, מהיותה אשת אברהם ואמו של יצחק עד שמתה ונקברה במערת המכפלה. במדרשי חז”ל מתוארת שרה לא רק כאשתו של אברהם, אלא גם כשותפתו לדרך שפעלה יחד אתו  כדי להפיץ דת חדשה וליצור אומה חדשה.חז”ל עסקו גם ביופיה של שרה – “כִּי יָפָה הִוא מְאֹד” (יב 14) – וכן ביחסיה המורכבים עם שפחתה הגר. נושא זה, וגם עניינים אחרים הקשורים לדמותה ולקורותיה, באים לידי ביטוי בשירה העברית על שרה, “האֵם הקדמונית של אומתנו”. שרה במדרשי חז”למדרשי אגדה של חז”ל מציגים את שרה כאישה שניחנה ביכולת נבואית, המיוחסת גם לאבות ולאמהות האחרות, אלא שבמקרה של שרה “היה אברהם טפל לשרה בנביאות (=בנבואה)”. מדרש אחר מזכיר שבע נביאות שקמו לעם ישראל – הראשונה שבהן (והיחידה מן האמהות) היא שרה. במדרשי חז”ל נמנית שרה לא רק עם הנביאות, אלא גם עם ארבע הנשים היפות בעולם: “ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב ואביגיל ואסתר”
ועוד פירוט מתוך

שמה הראשון של שרה היה שרי. היא נישאה לאברם בהיותם באור כשדים. לפי המדרש, היה אברהם בן 25 בעת נישואיו לשרה, ושרה הייתה בת 15. המסע לארץ כנען היה בשני שלבים: תחילה הגיע עד חרן, ואחר כך המשיכו לארץ כנען. לארץ כנען הגיעו כאשר אברהם בן 75 ושרה בת 65….
המאורע המשמעותי ביותר בחיי אברהם הוא ברית בין הבתרים, ברית שכרת עמו האלוהים, והבטיח לו שני דברים: הבטחת הזרע – שזרעו ירבה, והבטחת הארץ – שארץ ישראל תהיה לו ולזרעו אחריו. ברית זו נכרתה עם אברהם בהיותו בן 75, חמישים שנה אחרי נישואיו עם שרה, וחמישים שנה של המתנה לבן שלא נולד להם.
(נישואין עם קטינה, הזוג עובר מגורים פעמיים, חיים ביחד (אבל לא בקביעות) עוברים כ-65 שנה, שבמרוצתם שרה עוברת לגור זמנית עם פרעה , ה’ מבטיח לאברם זרע אבל לא מגלה לו מי תהיה האם, אברם מוליד את ישמעאל וקצת מבולבל כנראה , ה’ שוב מבטיח לאברם זרע, ובינתיים שרה עוברת זמנית לאבימלך, באים שלושה אנשים לביקור, וכנראה שוב מבלבלים את אברהם והנה הפתעה שרה יולדת, ו-אז אברהם מסכים לשחוט את הבן, בלי להתיעץ עם האמא – סיפורים מאוד מוזרים, אילו הייתי רואה את זה בסרט הוליבודי בלי לקרא קודם את ספר בראשית …. טוב שיהיה)
 
ועוד משהו  יותר מסורתי – מעין מדריך לנשים
כאשר שאלו המלאכים את אברהם : “איה שרה אשתך?” הוא השיב להם שהיא מצויה באוהל וידועה המסקנה של רש”י “להודיע שצנועה היתה”. שרה היתה כידוע יפה מאוד. על ידי ההודאה שהיא נמצאת באוהל ולא עומדת על יד האורחים שהגיעו עם כל יופיה, יש כאן רמז ברור לצניעותה, והדבר מאהיב אותה על בעלה. (ע”כ)
 
ומשהו  גניקולוגי – מתוך
 
 
“חז”ל אמרו כי שרה לא הייתה עקרה, כמו אישה רגילה בעלת תכונה זו, אלא מאז שנולדה, כפי שאמרו חז”ל “שעקר מטטרון (הרחם) לא היה לה והוצרך הקב”ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא”. מכאן גם הקשר עם ראש השנה. ביום זה נברא העולם וביום זה נברא הרחם של שרה אמנו (א’, ד’).
 
ואין ברירה, רק לצחוק – מתוך מאמר (סאטירי?) מעניין ששואל
האם גילחה שרה אימנו את רגליה?

האמהות החלקות

נתחיל באימנו שרה, האם יש בסיפור המקראי רמזים לפרטים אלו? התשובה לדעתי חיובית. כשאברהם ושרה יורדים למצריים מתפעלים המצרים מיופיה והיא נלקחת אל פרעה: “וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה” (בראשית י”ב)יש לשער, אם כן, ששרה תאמה את סטנדרט הטיפוח שהיה מקובל במצרים.
ואסיים בהפנייה למאמר עם אוסף מילים מבלבל
 
זה רק למעונינים – מילים מילים – כמו שנאמר אם אין אני לי – מילים לי = מרוב מילים לא רואים את התוכן. לענות אישה הרה, שהיא שרה אמנו – זאת שעודדה את העסק – לא יפה שרה
שליחות אליעזר
איזה יופי של סיפור – מציאת כלה ליצחק, סיפור בעל אופי “מזרחי”, האבא שולח את השדכן המשפחתי, לחפש בת זוג מתאימה לבנו (בן ה – 37) סיפור שחוזר פעמיים עם המשך קטן, למה פעמיים? ואכן חז”לינו קפצו על המציאה באומרם
“מעשיו של עבד אברהם, המכונה אליעזר על פי בר’ טו ג, מתוארים בפירוט רב, ותיאור זה תופס מקום נכבד בפרשת שליחותו של העבד לארם נהריים להביא אישה ליצחק )בר’ כד(.
 חשיבותו הרבה של הסיפור
ניכרת בכך, שהוא חוזר ונשנה
פעמים אחדות בפרשה; והשווה מאמר חז”ל: “יפה שיחת עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של
אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה שלא נתנו אלא ברמיזה”
(ואיך נאמר = כשחז”ל רוצים אז גם מטאטא יורה – וההדגשה שלי – מה באמת החשיבות של הסיפור? האם גם 7 הפרות של פרעה חשובות כשהסיפור חוזר פעמיים? – אשרי המאמין. ואני הקטן טוען שכמו שנגן או זמר מעולה מבצע יצירה, מבקשים ממנו הדרן, כך גם עם מספרי סיפורים ואם אני הייתי יושב עם נערים צעירים אחרים ליד המדורה בלילה וזקן השבט מספר סיפור יפה איך מוצאים בת זוג (בת 3) גם הייתי רוצה לשמוע את הסיפור כמה פעמים  ואולי גם חולם – איך הייתי רוצה לפגוש את נערת חלומותי, שואבת לי מים “הטי כדך ואומרת “שתה אדוני כדי לפניך ….)
אז מה בדיוק אליעזר עשה/קיווה בכל התרגיל
 – ראשית,נזכור שאברהם ידע על רבקה (בראשית  כב פסוק כג) ולכן  הוא ציווה את העבד שאפילו נשבע לאברהם …שיקיים את הפקודה, “כי אם אל משפחתי תלך” והנה העבד לוקה בשכחה, במקום ללכת ישר למשפחת אברהם הוא הולך אל הבאר – מפר פקודות ומתפלל לא-להות (האם הוא התגייר” לאן נעלמו צאצאי יהודי אברהם בהיסטוריה של עם ישראל?
ואכן הם קיימים  – מא לעיין ב –
בקיצור יופי של סיפורי זיווגים
כנראה שאליער למד מרבו – תפילה לא מזיקה, הימר על זה ובינגו, אז מה קרה
והמאמר ממשיך בניתוח האירועים – מומלץ
…….., ואליעזר עצמו אומר,
שתפילה זו הייתה דיבור שדיבר אל לבו: “אני טרם אכלה לדבר אל לבי” (כד מה). ואולם הדברים האלה שדיבר אל לבו
אינם מפרשים לנו את כוונתו העיקרית של אליעזר, והם זקוקים להשלמה כיד הבנתו או דמיונו של המפרש או הדורש את הטקסט
המקראי. הבעיה העיקרית המתעוררת כאן היא, האם כוונת אליעזר הייתה למצוא את הנערה המתאימה להיות אשת יצחק
בדרך “ראציונלית”? לצורך זה הוא יערוך לנערות השואבות מעין ‘מבחן אופי’, ויבחר בנערה שתשיג במבחן את ‘הציון’
הגבוה ביותר. זוהי שיטתם של מפרשים רבים, וסיכמה אותה   בהסכמה גמורה ובלשון פסקנית נחמה ליבוביץ ז”ל (ב”עיונים
בספר בראשית”, עמ’ 158): “כללו של דבר, העבד עשה כאן מה שקרוי בימינו ‘מבחן אופי’, וכקנה מידה לטיב אופיה
בחר במידה אחת והיא גמילות חסדים.”
…  גיסה שונה ומנוגדת לזו עולה ממדרשי חז”ל. הם ראו בהתנהגות אליעזר מעין “הימור” המסתמך על גורמים על טבעיים, ובלשון
  חז”ל – ‘נחש’ או ‘ניחוש’. תפילתו של אליעזר המופנית אל הקב”ה מכוונת להצלחת ההימור, בכך שתזדמן לו הנערה
  המיועדת ליצחק מטעם ההשגחה העליונה. תפישה זו מתאימה להלך רוחם של דורות אנשי המקרא, כפי שעולה ממשל החכמה
בחיק יוטל את הגורל, ומה’ כל משפטו” )מש’ טז ל).
….
ארבעה פתחו בנדרים, שלושה שאלו שלא כהוגן והשיבן
 ……….. הקב”ה כהוגן, ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו הקב”ה שלא
 ……….. כהוגן. ואלו הם: אליעזר עבד אברהם וכלב ושאול ויפתח.
 ……….. אליעזר שאל שלא כהוגן, דכתיב “והיה הנערה אשר אמר
 ……….. אליה” וגו’ )בר’ כד יד(. אמר לו הקב”ה: “אילו יצאת
 ……….. שפחה אחת או גויה אחת או זונה אחת, נמצאת אומר ‘אותה
 ……….. הוכחת לעבדך ליצחק?” מה עשה הקב”ה? זימן לו את רבקה…
 ……….. יפתח שאל שלא כהוגן, והשיבו הקב”ה שלא כהוגן שנאמר:
 ……….. “וידר יפתח נדר… והיה היוצא” וגו’ )שופטים יא ל-לא(.
 ……….. אמר לו הקב”ה: “אילו היה יוצא גמל אחד, או חמור אחד,
 ……….. או כלב אחד, היית מעלה אותו עולה לפני”?! מה עשה
 ……….. לו הקב”ה? השיבו שלא כהוגן, זימן לו את בתו, שנאמר:
 ……….. “ויבא יפתח המצפה אל ביתו, והנה בתו יוצאת לקראתו…”
 ……….. (שם לד-).
שיטה נוספת המגדירה במפורש את מעשה אליעזר כנחש, אנו
מוצאים בתלמוד בבלי בסוגיה המעורבת ממשא ומתן הלכתי
ודברי אגדה )חולין צה ע”ב(. וכך נכתב בשם רב: “כל נחש,
שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, אינו נחש”.
המשמעות הפשוטה של מאמר זה היא, שהתנהגותו של אליעזר
הייתה מסוג הנחש האסור על פי התורה; ולא עוד אלא שהיא
משמשת דוגמא לנחש האסור, שאדם קובע לעצמו סימן, ומקבל
על עצמו לכוון את מעשיו על פי הסימן ההוא; אבל מותר
לאדם לעשות סימן לעצמו על פי איזה מאורע, שהוא בוחר
לו כדי לנטוע בלבו תקווה שיצליח במעשיו, או שיהיה לו
עתיד טוב, ובלבד שלא יתרגם את התקווה הזאת למעשה ממשי,
(מעניין)
ומשהו מאוד רוחני שנשגב מבינתי מתוך

ידוע כי התורה האריכה מאד בסיפור השידוכין בין יצחק לרבקה, ועל סיפור אליעזר אומרים חז”ל: “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים”, כלומר יש קשר בין שיחת עבד אברהם לתורה הקדושה – תורתן של בנים. מוסבר בחסידות כי הפירוט הרב אודות שידוך יצחק ורבקה מבטא את עניין התורה באופן כללי. התורה מרחיבה על כך, כי מדובר בנושא עיקרי וכללי שמהווה הכנה למתן תורה ! מדוע השידוכין של יצחק ורבקה מהווים הכנה למתן תורה? מה משותף לתפקיד של יצחק ורבקה לתפקיד של התורה הקדושה? החידוש של מתן תורה הוא החיבור בין העולם העליון לעולם התחתון. בין הרוחניות לגשמיות. עד מתן תורה חלה הגזירה שה”עליונים” לא ירדו ל”תחתונים”, ו”תחתונים” לא יעלו ל”עליונים”. הייתה הפרדה בין שני העולמות. במתן תורה התבטלה הגזירה ו”תחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים” (כמובא במדרש שמות רבה ובמדרש תנחומא). באמצעות מתן תורה נעשה חיבור בין העולמות. בין הרוחניות לגשמיות. נישואיי יצחק ורבקה גם מבטאים את החיבור בין הרוחניות לגשמיות, והחיבור ביניהם, אומר הרבי מלובביץ’, מהווה הכנה, הקדמה ונתינת כוח לחיבור בין העליונים לתחתונים באמצעות מתן תורה, ואפילו מעניק כוח לעבודה הרוחנית גם לאחר מתן תורה. בפעם הראשונה בתורה, שבה מסופר בפשוטו של מקרא על חיבור עליונים ותחתונים, רוחניות וגשמיות, באיחוד מושלם ואמיתי, היא בנישואי יצחק ורבקה.

יצחק – מסמל את הרוחניות ואת הקדושה. בנוסף להיותו בנו של אברהם, אשר נימול בגיל שמונה ימים, הוא התעלה בזמן העקידה לדרגה גבוהה של קדושה, של “עולה תמימה”, שיא הקדושה. הוא גם נשאר בארץ הקודש ומעולם לא יצא ממנה.

רבקה –  מסמלת את העשייה, את העולם הגשמי. היא אחות לבן הארמי, בת בתואל, מ”פדן ארם”, חוץ לארץ (ארמי = אותיות רמאי. ללמדך שהעולם הגשמי איננו העולם האמיתי והוא מורכב משקרים ורמאויות). אמנם רבקה היא “שושנה בין החוחים”, אך בכל זאת , יחסית ליצחק, היא מסמלת את העשייה הגשמית, עולם החומר.

השליחות של אליעזר היא שליחות עליונה: לקחת את רבקה ממקומה בפדן ארם, בחוץ לארץ, ולהביאה לנישואין עם יצחק ה”עולה התמימה” והקדושה, לתוך הארץ הקדושה. זו הסיבה שתפילת אליעזר התרחשה באופן מיידי ונעלה יותר מתפילות משה ושלמה, כי המעלה של התורה גבוהה יותר ממעלת הנבואה וכן ממעלת בית המקדש.

י

(רצוי שאזכיר שוב שאין אני אחראי לתוכן אותו אני מצטט ולא תמיד אני מסכים עם המצוטט, למרות זאת אני נהנה ללמוד את מה שחושבים חכמים ממני

לעומת זאת – מנקודת מבט אחרת

http://www.vbm-torah.org/dk/5771/1239maamar5.html  

סיפורו של אליעזר המוצג בפרשתנו מציג בפנינו מבט מעניין על עבדו של אברהם. אם היינו מחברים את כל המדרשים על אליעזר[, התמונה שהיינו מקבלים היא שאליעזר הוא עבד חזק, חכם ונאמן. הפסוקים בפרשתנו מתארים את אליעזר כמשרת הדואג בחריצות לכל צרכי אברהם ולרכושו. הוא היה “זקן ביתו המשל בכל אשר לו”. ניתן לראות זאת מכך שהפסוקים אפילו לא מזכירים את שמו לאורך כל הסיפור. הוא מוכר רק כ”עבד אברהם”, שמו נקרא ביחס לאברהם, שם שהוא הולך איתו בכבוד כאשר הוא מתחיל את התמקחותו עם בתואל. ניתן לראות את מסירותו ואהבתו לאדונו אברהם.

ישנה דעה בתוספות האומרת שהסיבה שאליעזר יכול להישבע על הברית מילה של אברהם זה משום שהוא היה תלמיד חכם ויכל לכתחילה להישבע על דבר מצוה.

(והמאמר ממשיך

לאור כל האמור, מתמיה למצוא שאליעזר פורק את עול אחריותו שהוא בדרך כלל נושא בנאמנות. כאשר אליעזר מגיע לארם נהריים, הוא מציע “מבחן” שימצא את האשה שתהיה אם לעם ישראל. אליעזר מתפלל לריבונו של עולם וקובע סימן, שהאשה שתסכים למלא את כדו ולספק שתייה לגמליו, היא תהיה אשתו העתידי של יצחק. אליעזר מסתמך אך ורק על ה’ שיביא לבאר, בזמן הנכון, את האשה הנכונה. נראה כאילו הוא משאיר את משימתו בידיו של הקב”ה, ומסיר מעל עצמו את כל אחריותו. ואכן, אומרת הגמרא במסכת תענית (ד.) שהתנאי של אליעזר היה אחד משלשה תנאים בתנ”ך שנעשו שלא כהוגן, דהיינו הסתמכות לא ראויה על ה’. הגמרא אומרת שסומא או חגרת יכלה לעמוד במבחן שלו, ובכך אליעזר היה יוצא עם בת זוג לא ראויה ליצחק. אמנם אפשר לראות דבר זה כביטוי לאמונתו בהקב”ה, אך גם אפשר להתאכזב מחוסר המאמץ שרואים מאליעזר, במהלך כל הסיפור למלא את תפקידו. היכן המשרת הבלתי נלאה, המתמיד בעשיית רצון עבדו? התשובה לשאלה זו נמצאת במדרש ידוע המובא במדרש רבה. המדרש מסביר שלאליעזר היה בת משלו והוא רצה שתישא את יצחק. הוא רצה שמשפחתו תשתלב עם זו של אברהם אבינו. לכן, הוא היה מהוסס כבר מתחילת משימתו. התורהשמה את הטעם “שלשלת” מעל המילה “ויאמר” שמתחילה את דברי אליעזר על תנאי המבחן. לאורך ספר בראשית, ניתן לראות את השלשלת כסימן לסתירה פנימית, מאבק המעמיד מוסריות והגיון מול תשוקה ומאמצים פיזיים…..

אליעזר התמודד עם אותו מאבק פנימי. עדיפויותיו ותוכניותיו הועמדו כנגד המשימה אשר הוטלה עליו, ומסיבה זו פנה אליעזר להקב”ה. הוא הרגיש ששאיפותיו ונטיותיו היו חזקות מדי מכדי להתעלם, ושהוא לא יצליח למלא את תפקידו אם ישאיר את הדברים לשיקול דעתו האישית. לכן, הוא פרק מעליו את תפקידו, ומסרו להקב”ה במקומו. (ע”כ)

ומזוית קצת אחרת – מתוך

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%99_%D7%A9%D7%A8%D7%94

הרב יהושע שפירא בעלון פרשת השבוע מציין את המיוחד בגישתו של עבד אברהם:” אם נחדד את הבחנתנו, נשמע מבין השיטין התרחשות אחרת לגמרי. יש לשים לב לכך שבכל שלבי התנהלותו של העבד, אין הוא מתקשר עם המציאות כלל. מתחילה הוא פונה עצמו אל ה’ יתברך, ועומד בתפילה. הוא מפרט בדיוק מהי משאלתו, מה צריכה הנערה לעשות כדי שיהיה בטוח שהיא הכלה המיועדת. הוא פונה אל הנערה בנימוס, אולם משהוא נוכח שהיא עונה על התנאים שפירט – הוא מבצע תפנית חדה. כאדם שגדל בבית של טוב וחסד, אפשר היה לצפות ממנו לנהוג דרך ארץ ולהודות לה מעומק הלב על מאמציה. לפחות יספר לה מיהו, ובאיזה סוג של מבחן עמדה זה עתה.

אולם העבד אינו מתייחס אליה כלל. הוא פונה ומודה לה’ – “ויקוד האיש וישתחו לה'”. הנערה כאילו שקופה עבורו. לא רלוונטית. אותו מחזה חוזר על עצמו גם כאשר הוא מובא אל ביתה ומתוודע אל בני משפחתה. מרגע שהאישור ניתן – באמירת “מה’ יצא הדבר” – שוב אין לעבד אברהם כל עסק איתם. את דבריו הוא מייחד לקב”ה: “וישתחו ארצה לה'”

והמאמר גם מנתח ומסביר את ההבדלים בין שני עותקי הסיפור
דוגמא הסיפור בכתובים מפי עבד אברהם הסבר אפשרי
א. “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל”. (א) וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ(ל”ה-ל”ו) מצביע על יתרון העיסקה
ב. “וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (ג’-ד’) “וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ.אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי”(ל”ז – ל”ח) “אברהם מצווה עליו ללכת “אל ארצו ואל מולדתו” והעבד מדבר על “בית אבי” ועל “משפחתי”. הרמב”ן עומד על ההבדל הזה ומציע שני פירושים: “כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו… או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו”. על פי הפירוש הראשון מציע העבד לדייק בבחירת האשה ליצחק עוד יותר ממה שנאמר לו. אברהם דיבר על ארץ ומולדת והעבד הוסיף עוד צמצום, לגבולות המשפחה בלבד. על פי הפירוש השני נהג העבד כדיפלומט וביקש להחמיא למשפחת אברהם על ידי הגדרתם כמושא ההשתוקקות של אדונו. בין כך ובין כך מוותר העבד על הגדרת חרן כמולדתו של אברהם.” ‏‏[4]
ג. וַיֹּאמַר ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם (י”ב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן וָאֹמַר ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (מ”ב) “וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָֹה לְבֶן-אֲדֹנִי” (מ”ד) חסד לעומת הצלחה והוכחה
ד. “וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו” (י”ח-כ’) “וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה” (מ”ן) פירוט לעומת תמצתיות
ה. “וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה’ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי” (כ”ז) “וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה’ וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ” (מ”ח) חסד לעומת הנחייה בדרך האמת

[עריכה]

והמאמר מסיים

הרב אביגדור הלוי נבנצל במאמרו לפרשת השבוע מתייחס לתפילתו של אליעזר. בתחילת דבריו הוא קובע :” אליעזר עבד אברהם מתפלל בלב שלם – ונענה מיד”…:”ברור שלא יתכן שאליעזר יתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה. תפילה הרי צריכה לבוא מעומק הלב, והמתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה, אין זו תפילה אלא עקימת שפתים בעלמא”. והנה הכתוב מספר לנו שטרם סיים את התפילה טכבר רבקה מופיע,

וכך באים לידי ביטוי דברי ישעיהו הנביא, המבטאים את מה שקרה בפרשתנו:” וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע”.(ס”ה,כ”ד)

(ואז

בסופו של דבר הם מרשים לרבקה ללכת עם אדם שרק ביום הקודם הכירו, והיום לוקח את הבת שלהם למקום רחוק להתחתן עם איש שאינם מכירים.”)

(הסיפור מוזר – רבקה בת 3, מסכימה ללכת עם זר שנתן לה ולהוריה צמידים וכו’ – מה היינו אומרים אם זה היה קורה היום???)

וכמובן שיש על זה דיון באינטרנט

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1689219&forum_id=1364 האם זה נאות שרבקה משקה 10 גמלים של אדם זר ומוזר  ולמעוניינים ללמוד איך למצא שידוך מתאים http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3626467,00.html (אצטט) קשה לומר שהתורה מתנגדת לאהבה הפורחת באופן ספונטני שהרי יעקב, ומשה מוצאים את נשותיהם ליד הבאר, ועל יעקב נאמר:” וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ” (בראשית כט יא). אך התורה איננה שוללת את מה שאנו מכנים “שידוך”. נכון בסופו של השידוך על יצחק לבחור ברבקה ועליה לבחור בו ,”ויְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶה”ָ (בראשית כד סז). מה למדים מכך: שמעשה הבחירה הוא שכלי לא פחות משהוא רגשי. ושאולי יש אפילו עדיפות לעין זרה, אובייקטיבית (כעינו של אליעזר העבד) על פני ‘עינו’ של המועמד עצמו המוטה משיקולים רגשיים, חרדות ושאיפות. הסיבה לכך שלשיקולים השכליים יש יציבות גדולה יותר מהפכפכותם של השיקולים הרגשיים הפועלים פעמים רבות לטווח קצר יותר. אם כי כמובן אין להכחיש את חשיבותה של האהבה.l…. …

3. רקע מתאים – אברהם מתעקש לשלוח את אליעזר הרחק צפונה אל משפחתו. והוא מסרב בכל אופן להתיר ליצחק לשאת אישה מבנות כנען בתוכם הם מתגוררים ופועלים. רקע דומה מסמן את קיומה של תשתית נפשית, רגשית והתנהגותית משותפת, שתבטיח הבנה וזרימה הדדית.

4. “והנערה טובת מראה מאד” – מציאת חן ולא רק התאמה נפשית. התורה איננה מקילה ראש גם במשיכה ההדדית הנעוצה בשפת הגוף.

5. דמות האם? דמות האב? – קשה להשתחרר מסוף הפרשה המדבר בעד עצמו: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּו” (בראשית כד סז)

ועוד פרט קטן מתוך

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=4359

נקודה נוספת. כמה גמל צריך לשתות? 40 ליטר. עשרה גמלים – 400 ליטר. כד מכיל מקסימום 10 ליטר. זאת אומרת שרבקה צריכה לרוץ 40 פעם. אם כל שאיבה אורכת 3 דקות, מדובר בשעתיים. המציאות היא הזויה, למה שהיא, בתור נערה קטנה תתרוצץ ככה להשקות אנשים זרים, שיכולים לעשות זאת בעצמם… (ע”כ)   והכי מעניין – קצת פורנו – מתוך   http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3892  
למרות שלאליעזר הייתה כנראה בת והוא רצה להשיאה ליצחק – הוא הפגין יושר ודבקות במשימה, גם כשסיכן את חייו. אך יצחק, שלא כאברהם לא סמך על העבד: 

“…בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם, ויצא יצחק לשוח בשדה. מהיכן יצא? מגן עדן. ‘ותפול מעל הגמל’ לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ, ויצא ממנה דם בתולים. …בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים,חשדה מאליעזר. אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל, נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת! אלא אליעזר פגע בך! ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה” [ילקוט שמעוני פרשת חיי שרה רמז קט.]

(מספיק להיום)  

תולדות אברהם

מסתבר מפרשתנו שאברהם אבינו היה די פורה עם נשותיו, ופילגשותיו. טוב לדעת, אבל האם  יש בזה מסר חינוכי?)

אז יש מי ששאל באיטרנט ולהלן התשובות

http://www.stips.co.il/ask/212735/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D

מסתבר שלא כולם יודעים שלאברהם אבינו היו 8 ילדים

טמאמר מעניין, מסורתי ומקיף שמנתח את שמות רוב בני משפחת אברהם (רק שוכח את קטורה) ומרחיב בנתוח שמות עם ישראל – העברים, היהודים
רק הקמת מדינת ישראל החזירה לצאצאי הצאצאים של שניים-עשר השבטים את השם ישראל.

מעניין לציין כי היהדות שקוראת לעצמה “חופשית” מזדהה כישות “ישראלית” ולא יהודית… כאילו בהיותך “ישראלי” יש בכך הרחקה כל שהיא ממצוות הדת…

 

ןמדבר גם על מקום בני ישמעאל בהיסטוריה עד ימנו

 

לסיפורה של הַגָר, אם ישמעאל, תפקיד עצום בהיסטוריה של המזרח התיכון. היא, המהגרת הקטנה ממצרים, שכנראה נמכרה לשרה כשפחה לאחר שנגנבה מהוריה במצרים, הפכה לנקודת המוצא של שתי מאורעות היסטוריים שהשפיעו במשך הדורות על מיליונים רבים.

האחד: לקח העבדות במצרים הפך לדגל החרות של כל העמים המונותיאיסטים.

השני : הישמעאלים הפכו לכוח ענקי התופס חלק גדול מאדמות כדור-הארץ. דתם הקנאית באל אחד, משפיעה על שלום העולם כולו. כספם, שהוכן עבורם מראש כשהוא ארוז באדמות שהם יושבים אליהם בצורת נפט גולמי, מבוזבז על מותרות, נשק ורכישת השפעה בארצות לא להם.

מסתבר שצאצאי הַגָר לא מיצו עדיין את השליחות שלהם אֶל ההיסטוריה של העולם המערבי והחופשי.

(ע”כ)

וסיכום מעניין מבארות יצחק (צירוף מעניין)

http://www.beerot.co.il/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5/%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/tabid/104/ID/27/Default.aspx

בני הפילגשים

לפעמים נדמה לך שאדם נמצא בסוף הקריירה שלו. הוא כבר זקן. הוא אמנם עשה הרבה בחיים שלו, אבל השיא כבר מאחוריו. ובכל זאת האדם מנסה נסיון נוסף לחזור לתהילה שהיתה לו – ונאלץ להודות, כשכבר מאוחר מדי, שבאמת היה עדיף לו לפרוש בשיא.

אברהם אבינו היה בן שמונים ושש כשנולד בנו הראשון. כשהיה בן מאה נולד בנו השני, יצחק. הקב”ה הבטיח לו ‘כי ביצחק ייקרא לך זרע’, ובפרשתנו אברהם אף זוכה לראות את יצחק תחת החופה. אבל דוקא עכשיו, כשהלפיד כבר עבר לבנו, נושא אברהם אשה חדשה, וממנה נולדים לו עוד ששה ילדים. לשם מה נשא אברהם את קטורה? ישנו מדרש  מפתיע מאוד (תנחומא, חיי שרה ו) שאומר כך: “אמר ר’ יוסי: אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה, קח אשה אחרת בזקנותך, ‘כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים’. ממי אתה למד? מאברהם, שבנערותו לא הוליד אלא שנים, ובזקנותו הוליד יב” (=כולל הנכדים). לפי המדרש הזה כל מטרת הנישואים עם קטורה (או הנישואים המחודשים עם הגר, לפי אחת הדעות בחז”ל) היתה כדי להעמיד צאצאים נוספים, שאולי חלק מהם יהיו ראויים שתחול עליהם הברכה.

אבל נראה שאברהם הבין מהר מאוד שהבנים האלה אינם כליל השלמות. חז”ל (בראשית רבה סא) דרשו על שמותיהם כך: “רמי בר יחזקאל אמר ‘זמרן’ – שהיו מזמרין בעולם (מסביר ה’יפה תואר’ שהכוונה שהיו רוצחים אנשים, מלשון ‘לא תזמור’), ‘יקשן’, – שהן מתקשין בעולם. ורבנן אמרי ‘זמרן’ – שהיו מזמרין לעבודת כוכבים, ‘יקשן’ – שהיו מקישין בתוף לעבודת כוכבים”. אכן, גם אברהם אבינו נאלץ להודות בכשלון ילדיו, והחליט לתת להם מתנות ולשלחם לארץ בני קדם. אבל גם במעשה זה מטרתו אינה רק להרחיקם מעל יצחק, אלא לנסות להחזירם למוטב. שהרי מהי ארץ בני קדם? -המקום היחיד שהביטוי הזה מופיע שוב בתנ”ך הוא בבריחתו של יעקב: “וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם”. מסביר הרד”ק שאברהם שלח את בניו לעיר הולדתו. אולי שם הם ימצאו כלה שתחזיר אותם למוטב. אברהם לא התייאש מחינוכם, ולא ויתר מראש רק מפני שידע שהם לא ייחשבו זרעו. הוא עדיין מקוה שאפשר יהיה לתקן אותם.

(יפה)

ועוד דיון מעניין

http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1742.asp

 

בסוף הפרשה שלנו התורה זורקת לנו פצצה בלי שאנו שמים לב (כ”ה,א’-ו’):

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת … וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

לאחר 40 שנה אברהם לוקח עוד אישה, את קטורה, ועוד מתברר שיש לו גם פילגשים ועוד ילדים רבים. מהיכן זה מגיע פתאום? הרי כבר לפני 40 שנה אברהם היה זקן. איך יתכן שזה עובר חלק? הרי זה דבר מפליא.

“ויבא אברהם”

שאלה נוספת היא על פתיחת הפרשה (כ”ג,ב’):

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:

המפרשים מתלבטים, מהיכן בא אברהם לספוד לשרה? יש שאומרים שהוא בא ממקום אחר ויש שאומרים שזה ביטוי לכך שהוא נכנס אל האוהל. בכל אופן, מדוע יצחק לא נמצא בהלוויה? היעדרו של יצחק מהלווית אמו הוא דבר מאוד בולט. הרי להלווית אברהם אבינו יצחק כן מגיע, והלוויה זו מתרחשת בדיוק באותו מקום. ברור לנו שליצחק קשה מאוד עם זה שאמו נפטרה. הרי התורה אומרת לנו בהמשך (כ”ד,ס”ז):

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

רק עכשיו סוף סוף הוא מצליח להינחם אחרי אמו. יצחק חסר מאוד בהלווית שרה, ולא ברור מדוע הוא לא שם.

הפאסיביות של יצחק

ביחס לשאלה זו אפשר להציע דרך אחרת. דמותו של יצחק אבינו היא החריגה מבין האבות, ובעיקר בפאסיביות הנוראית שלו – 

 מעשים לא יפים (אז לא פלא שרבקה עשתה מעשים לא יפים – בע”ה עוד נדון בזה)

הארות

(הערה – כל ההארות מתוך חומש בראשית בהוצאת עולם התנ”ך שקניתי לפני יומיים)

1.

פרק כג פסוקים ג’-יא (המשא ומתן על קניית אחוזת הקבר)

בני חת … עם הארץ… באי שער עירו

אלה הם הנציגות המצומצמת שמנהלת משא ומתן עם קוני אדמות, הם חבר גברים בעלי זכויות ניהול

2.

פסוק ב’ = לספד לשרה ולבכתה

ס.פ.ד (מאכדית) להכות על החזה (לב)

3.

פרק כד פסוק ב’ = שים נא ידך תחת ירכי

באשור הייתה שבועה באמצעות תפיסת שדיים. בדומה לשדיים נחשב גם הירך (???) כאיבר המסמל פריון

4.

 פרק בד  פסוק כב = נזם זהב בקע

בקע = (שאילה 3)

5. פרק כד פסוק סד = ותפל מעל הגמל

פעולה מכוונת – ירידה בקפיצה
או
הרכנה עצמה כלפי מטה
6.

פרק כה פסוק ה’ = ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק – בעודנו חי

גם בחוקי חמורבי נידון מעמדם של בני הפילגשים (ואכן בדברי הימים, קורה מצוינת בתור פילגש) שלא יהיה להם חלק בנחלת אביהם, אלא אם כן הכריז עליהם האב בחייו, כי בניו הם.

שאילות

1. באיזה תאריכים מתו אברהם ושרה?

2. מה מקור המילה פילגש?

3. מה היה משקלם של התכשיטים שאליעזר נתן לרבקה?

שבת שלום

להתראות

Leave a Reply