Date: Sat, 15 Nov 2014 21:17:43 +1100
Subject: חיי שרה -… ותמת… ויבא אברהם
From:
To:
לא שרה היא גיבורתה הפעילה של הפרשה הנושאת את שמה, תפקידה של שרה מצטמצם בפרשה זו לזיכרון ולמופת העומדים לנגד עיניה של רבקה התופסת
תקציר — שבעה פרקים בספר בראשית מתארים את תולדות שרה, מהיותה אשת אברהם ואמו של יצחק עד שמתה ונקברה במערת המכפלה. במדרשי חז”ל מתוארת שרה לא רק כאשתו של אברהם, אלא גם כשותפתו לדרך שפעלה יחד אתו כדי להפיץ דת חדשה וליצור אומה חדשה.חז”ל עסקו גם ביופיה של שרה – “כִּי יָפָה הִוא מְאֹד” (יב 14) – וכן ביחסיה המורכבים עם שפחתה הגר. נושא זה, וגם עניינים אחרים הקשורים לדמותה ולקורותיה, באים לידי ביטוי בשירה העברית על שרה, “האֵם הקדמונית של אומתנו”. שרה במדרשי חז”למדרשי אגדה של חז”ל מציגים את שרה כאישה שניחנה ביכולת נבואית, המיוחסת גם לאבות ולאמהות האחרות, אלא שבמקרה של שרה “היה אברהם טפל לשרה בנביאות (=בנבואה)”. מדרש אחר מזכיר שבע נביאות שקמו לעם ישראל – הראשונה שבהן (והיחידה מן האמהות) היא שרה. במדרשי חז”ל נמנית שרה לא רק עם הנביאות, אלא גם עם ארבע הנשים היפות בעולם: “ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב ואביגיל ואסתר” |
שמה הראשון של שרה היה שרי. היא נישאה לאברם בהיותם באור כשדים. לפי המדרש, היה אברהם בן 25 בעת נישואיו לשרה, ושרה הייתה בת 15. המסע לארץ כנען היה בשני שלבים: תחילה הגיע עד חרן, ואחר כך המשיכו לארץ כנען. לארץ כנען הגיעו כאשר אברהם בן 75 ושרה בת 65….
האמהות החלקות
ידוע כי התורה האריכה מאד בסיפור השידוכין בין יצחק לרבקה, ועל סיפור אליעזר אומרים חז”ל: “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים”, כלומר יש קשר בין שיחת עבד אברהם לתורה הקדושה – תורתן של בנים. מוסבר בחסידות כי הפירוט הרב אודות שידוך יצחק ורבקה מבטא את עניין התורה באופן כללי. התורה מרחיבה על כך, כי מדובר בנושא עיקרי וכללי שמהווה הכנה למתן תורה ! מדוע השידוכין של יצחק ורבקה מהווים הכנה למתן תורה? מה משותף לתפקיד של יצחק ורבקה לתפקיד של התורה הקדושה? החידוש של מתן תורה הוא החיבור בין העולם העליון לעולם התחתון. בין הרוחניות לגשמיות. עד מתן תורה חלה הגזירה שה”עליונים” לא ירדו ל”תחתונים”, ו”תחתונים” לא יעלו ל”עליונים”. הייתה הפרדה בין שני העולמות. במתן תורה התבטלה הגזירה ו”תחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים” (כמובא במדרש שמות רבה ובמדרש תנחומא). באמצעות מתן תורה נעשה חיבור בין העולמות. בין הרוחניות לגשמיות. נישואיי יצחק ורבקה גם מבטאים את החיבור בין הרוחניות לגשמיות, והחיבור ביניהם, אומר הרבי מלובביץ’, מהווה הכנה, הקדמה ונתינת כוח לחיבור בין העליונים לתחתונים באמצעות מתן תורה, ואפילו מעניק כוח לעבודה הרוחנית גם לאחר מתן תורה. בפעם הראשונה בתורה, שבה מסופר בפשוטו של מקרא על חיבור עליונים ותחתונים, רוחניות וגשמיות, באיחוד מושלם ואמיתי, היא בנישואי יצחק ורבקה.
יצחק – מסמל את הרוחניות ואת הקדושה. בנוסף להיותו בנו של אברהם, אשר נימול בגיל שמונה ימים, הוא התעלה בזמן העקידה לדרגה גבוהה של קדושה, של “עולה תמימה”, שיא הקדושה. הוא גם נשאר בארץ הקודש ומעולם לא יצא ממנה.
רבקה – מסמלת את העשייה, את העולם הגשמי. היא אחות לבן הארמי, בת בתואל, מ”פדן ארם”, חוץ לארץ (ארמי = אותיות רמאי. ללמדך שהעולם הגשמי איננו העולם האמיתי והוא מורכב משקרים ורמאויות). אמנם רבקה היא “שושנה בין החוחים”, אך בכל זאת , יחסית ליצחק, היא מסמלת את העשייה הגשמית, עולם החומר.
השליחות של אליעזר היא שליחות עליונה: לקחת את רבקה ממקומה בפדן ארם, בחוץ לארץ, ולהביאה לנישואין עם יצחק ה”עולה התמימה” והקדושה, לתוך הארץ הקדושה. זו הסיבה שתפילת אליעזר התרחשה באופן מיידי ונעלה יותר מתפילות משה ושלמה, כי המעלה של התורה גבוהה יותר ממעלת הנבואה וכן ממעלת בית המקדש.
י
(רצוי שאזכיר שוב שאין אני אחראי לתוכן אותו אני מצטט ולא תמיד אני מסכים עם המצוטט, למרות זאת אני נהנה ללמוד את מה שחושבים חכמים ממני
לעומת זאת – מנקודת מבט אחרת
http://www.vbm-torah.org/dk/
סיפורו של אליעזר המוצג בפרשתנו מציג בפנינו מבט מעניין על עבדו של אברהם. אם היינו מחברים את כל המדרשים על אליעזר[, התמונה שהיינו מקבלים היא שאליעזר הוא עבד חזק, חכם ונאמן. הפסוקים בפרשתנו מתארים את אליעזר כמשרת הדואג בחריצות לכל צרכי אברהם ולרכושו. הוא היה “זקן ביתו המשל בכל אשר לו”. ניתן לראות זאת מכך שהפסוקים אפילו לא מזכירים את שמו לאורך כל הסיפור. הוא מוכר רק כ”עבד אברהם”, שמו נקרא ביחס לאברהם, שם שהוא הולך איתו בכבוד כאשר הוא מתחיל את התמקחותו עם בתואל. ניתן לראות את מסירותו ואהבתו לאדונו אברהם.
ישנה דעה בתוספות האומרת שהסיבה שאליעזר יכול להישבע על הברית מילה של אברהם זה משום שהוא היה תלמיד חכם ויכל לכתחילה להישבע על דבר מצוה.
(והמאמר ממשיך
לאור כל האמור, מתמיה למצוא שאליעזר פורק את עול אחריותו שהוא בדרך כלל נושא בנאמנות. כאשר אליעזר מגיע לארם נהריים, הוא מציע “מבחן” שימצא את האשה שתהיה אם לעם ישראל. אליעזר מתפלל לריבונו של עולם וקובע סימן, שהאשה שתסכים למלא את כדו ולספק שתייה לגמליו, היא תהיה אשתו העתידי של יצחק. אליעזר מסתמך אך ורק על ה’ שיביא לבאר, בזמן הנכון, את האשה הנכונה. נראה כאילו הוא משאיר את משימתו בידיו של הקב”ה, ומסיר מעל עצמו את כל אחריותו. ואכן, אומרת הגמרא במסכת תענית (ד.) שהתנאי של אליעזר היה אחד משלשה תנאים בתנ”ך שנעשו שלא כהוגן, דהיינו הסתמכות לא ראויה על ה’. הגמרא אומרת שסומא או חגרת יכלה לעמוד במבחן שלו, ובכך אליעזר היה יוצא עם בת זוג לא ראויה ליצחק. אמנם אפשר לראות דבר זה כביטוי לאמונתו בהקב”ה, אך גם אפשר להתאכזב מחוסר המאמץ שרואים מאליעזר, במהלך כל הסיפור למלא את תפקידו. היכן המשרת הבלתי נלאה, המתמיד בעשיית רצון עבדו? התשובה לשאלה זו נמצאת במדרש ידוע המובא במדרש רבה. המדרש מסביר שלאליעזר היה בת משלו והוא רצה שתישא את יצחק. הוא רצה שמשפחתו תשתלב עם זו של אברהם אבינו. לכן, הוא היה מהוסס כבר מתחילת משימתו. התורהשמה את הטעם “שלשלת” מעל המילה “ויאמר” שמתחילה את דברי אליעזר על תנאי המבחן. לאורך ספר בראשית, ניתן לראות את השלשלת כסימן לסתירה פנימית, מאבק המעמיד מוסריות והגיון מול תשוקה ומאמצים פיזיים…..
אליעזר התמודד עם אותו מאבק פנימי. עדיפויותיו ותוכניותיו הועמדו כנגד המשימה אשר הוטלה עליו, ומסיבה זו פנה אליעזר להקב”ה. הוא הרגיש ששאיפותיו ונטיותיו היו חזקות מדי מכדי להתעלם, ושהוא לא יצליח למלא את תפקידו אם ישאיר את הדברים לשיקול דעתו האישית. לכן, הוא פרק מעליו את תפקידו, ומסרו להקב”ה במקומו. (ע”כ)
ומזוית קצת אחרת – מתוך
הרב יהושע שפירא בעלון פרשת השבוע מציין את המיוחד בגישתו של עבד אברהם:” אם נחדד את הבחנתנו, נשמע מבין השיטין התרחשות אחרת לגמרי. יש לשים לב לכך שבכל שלבי התנהלותו של העבד, אין הוא מתקשר עם המציאות כלל. מתחילה הוא פונה עצמו אל ה’ יתברך, ועומד בתפילה. הוא מפרט בדיוק מהי משאלתו, מה צריכה הנערה לעשות כדי שיהיה בטוח שהיא הכלה המיועדת. הוא פונה אל הנערה בנימוס, אולם משהוא נוכח שהיא עונה על התנאים שפירט – הוא מבצע תפנית חדה. כאדם שגדל בבית של טוב וחסד, אפשר היה לצפות ממנו לנהוג דרך ארץ ולהודות לה מעומק הלב על מאמציה. לפחות יספר לה מיהו, ובאיזה סוג של מבחן עמדה זה עתה.
אולם העבד אינו מתייחס אליה כלל. הוא פונה ומודה לה’ – “ויקוד האיש וישתחו לה'”. הנערה כאילו שקופה עבורו. לא רלוונטית. אותו מחזה חוזר על עצמו גם כאשר הוא מובא אל ביתה ומתוודע אל בני משפחתה. מרגע שהאישור ניתן – באמירת “מה’ יצא הדבר” – שוב אין לעבד אברהם כל עסק איתם. את דבריו הוא מייחד לקב”ה: “וישתחו ארצה לה'”
דוגמא | הסיפור בכתובים | מפי עבד אברהם | הסבר אפשרי |
---|---|---|---|
א. | “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל”. (א) | וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ(ל”ה-ל”ו) | מצביע על יתרון העיסקה |
ב. | “וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (ג’-ד’) | “וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ.אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי”(ל”ז – ל”ח) | “אברהם מצווה עליו ללכת “אל ארצו ואל מולדתו” והעבד מדבר על “בית אבי” ועל “משפחתי”. הרמב”ן עומד על ההבדל הזה ומציע שני פירושים: “כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו… או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו”. על פי הפירוש הראשון מציע העבד לדייק בבחירת האשה ליצחק עוד יותר ממה שנאמר לו. אברהם דיבר על ארץ ומולדת והעבד הוסיף עוד צמצום, לגבולות המשפחה בלבד. על פי הפירוש השני נהג העבד כדיפלומט וביקש להחמיא למשפחת אברהם על ידי הגדרתם כמושא ההשתוקקות של אדונו. בין כך ובין כך מוותר העבד על הגדרת חרן כמולדתו של אברהם.” [4] |
ג. | וַיֹּאמַר ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם (י”ב) | וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן וָאֹמַר ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (מ”ב) “וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָֹה לְבֶן-אֲדֹנִי” (מ”ד) | חסד לעומת הצלחה והוכחה |
ד. | “וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו” (י”ח-כ’) | “וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה” (מ”ן) | פירוט לעומת תמצתיות |
ה. | “וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה’ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי” (כ”ז) | “וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה’ וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ” (מ”ח) | חסד לעומת הנחייה בדרך האמת |
[עריכה]
הרב אביגדור הלוי נבנצל במאמרו לפרשת השבוע מתייחס לתפילתו של אליעזר. בתחילת דבריו הוא קובע :” אליעזר עבד אברהם מתפלל בלב שלם – ונענה מיד”…:”ברור שלא יתכן שאליעזר יתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה. תפילה הרי צריכה לבוא מעומק הלב, והמתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה, אין זו תפילה אלא עקימת שפתים בעלמא”. והנה הכתוב מספר לנו שטרם סיים את התפילה טכבר רבקה מופיע,
וכך באים לידי ביטוי דברי ישעיהו הנביא, המבטאים את מה שקרה בפרשתנו:” וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע”.(ס”ה,כ”ד)
(ואז
בסופו של דבר הם מרשים לרבקה ללכת עם אדם שרק ביום הקודם הכירו, והיום לוקח את הבת שלהם למקום רחוק להתחתן עם איש שאינם מכירים.”)
(הסיפור מוזר – רבקה בת 3, מסכימה ללכת עם זר שנתן לה ולהוריה צמידים וכו’ – מה היינו אומרים אם זה היה קורה היום???)
וכמובן שיש על זה דיון באינטרנט
http://www.bhol.co.il/forums/
3. רקע מתאים – אברהם מתעקש לשלוח את אליעזר הרחק צפונה אל משפחתו. והוא מסרב בכל אופן להתיר ליצחק לשאת אישה מבנות כנען בתוכם הם מתגוררים ופועלים. רקע דומה מסמן את קיומה של תשתית נפשית, רגשית והתנהגותית משותפת, שתבטיח הבנה וזרימה הדדית.
4. “והנערה טובת מראה מאד” – מציאת חן ולא רק התאמה נפשית. התורה איננה מקילה ראש גם במשיכה ההדדית הנעוצה בשפת הגוף.
5. דמות האם? דמות האב? – קשה להשתחרר מסוף הפרשה המדבר בעד עצמו: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּו” (בראשית כד סז)
ועוד פרט קטן מתוך
http://www.ybm.org.il/hebrew/
נקודה נוספת. כמה גמל צריך לשתות? 40 ליטר. עשרה גמלים – 400 ליטר. כד מכיל מקסימום 10 ליטר. זאת אומרת שרבקה צריכה לרוץ 40 פעם. אם כל שאיבה אורכת 3 דקות, מדובר בשעתיים. המציאות היא הזויה, למה שהיא, בתור נערה קטנה תתרוצץ ככה להשקות אנשים זרים, שיכולים לעשות זאת בעצמם… (ע”כ) והכי מעניין – קצת פורנו – מתוך http://www.daat.ac.il/
למרות שלאליעזר הייתה כנראה בת והוא רצה להשיאה ליצחק – הוא הפגין יושר ודבקות במשימה, גם כשסיכן את חייו. אך יצחק, שלא כאברהם לא סמך על העבד:
“…בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם, ויצא יצחק לשוח בשדה. מהיכן יצא? מגן עדן. ‘ותפול מעל הגמל’ לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ, ויצא ממנה דם בתולים. …בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים,חשדה מאליעזר. אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל, נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת! אלא אליעזר פגע בך! ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה” [ילקוט שמעוני פרשת חיי שרה רמז קט.]
(מספיק להיום)
תולדות אברהם
מסתבר מפרשתנו שאברהם אבינו היה די פורה עם נשותיו, ופילגשותיו. טוב לדעת, אבל האם יש בזה מסר חינוכי?)
אז יש מי ששאל באיטרנט ולהלן התשובות
מסתבר שלא כולם יודעים שלאברהם אבינו היו 8 ילדים
מעניין לציין כי היהדות שקוראת לעצמה “חופשית” מזדהה כישות “ישראלית” ולא יהודית… כאילו בהיותך “ישראלי” יש בכך הרחקה כל שהיא ממצוות הדת…
ןמדבר גם על מקום בני ישמעאל בהיסטוריה עד ימנו
“לסיפורה של הַגָר, אם ישמעאל, תפקיד עצום בהיסטוריה של המזרח התיכון. היא, המהגרת הקטנה ממצרים, שכנראה נמכרה לשרה כשפחה לאחר שנגנבה מהוריה במצרים, הפכה לנקודת המוצא של שתי מאורעות היסטוריים שהשפיעו במשך הדורות על מיליונים רבים.
האחד: לקח העבדות במצרים הפך לדגל החרות של כל העמים המונותיאיסטים.
השני : הישמעאלים הפכו לכוח ענקי התופס חלק גדול מאדמות כדור-הארץ. דתם הקנאית באל אחד, משפיעה על שלום העולם כולו. כספם, שהוכן עבורם מראש כשהוא ארוז באדמות שהם יושבים אליהם בצורת נפט גולמי, מבוזבז על מותרות, נשק ורכישת השפעה בארצות לא להם.
מסתבר שצאצאי הַגָר לא מיצו עדיין את השליחות שלהם אֶל ההיסטוריה של העולם המערבי והחופשי.
(ע”כ)
וסיכום מעניין מבארות יצחק (צירוף מעניין)
“בני הפילגשים
אברהם אבינו היה בן שמונים ושש כשנולד בנו הראשון. כשהיה בן מאה נולד בנו השני, יצחק. הקב”ה הבטיח לו ‘כי ביצחק ייקרא לך זרע’, ובפרשתנו אברהם אף זוכה לראות את יצחק תחת החופה. אבל דוקא עכשיו, כשהלפיד כבר עבר לבנו, נושא אברהם אשה חדשה, וממנה נולדים לו עוד ששה ילדים. לשם מה נשא אברהם את קטורה? ישנו מדרש מפתיע מאוד (תנחומא, חיי שרה ו) שאומר כך: “אמר ר’ יוסי: אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה, קח אשה אחרת בזקנותך, ‘כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים’. ממי אתה למד? מאברהם, שבנערותו לא הוליד אלא שנים, ובזקנותו הוליד יב” (=כולל הנכדים). לפי המדרש הזה כל מטרת הנישואים עם קטורה (או הנישואים המחודשים עם הגר, לפי אחת הדעות בחז”ל) היתה כדי להעמיד צאצאים נוספים, שאולי חלק מהם יהיו ראויים שתחול עליהם הברכה.
אבל נראה שאברהם הבין מהר מאוד שהבנים האלה אינם כליל השלמות. חז”ל (בראשית רבה סא) דרשו על שמותיהם כך: “רמי בר יחזקאל אמר ‘זמרן’ – שהיו מזמרין בעולם (מסביר ה’יפה תואר’ שהכוונה שהיו רוצחים אנשים, מלשון ‘לא תזמור’), ‘יקשן’, – שהן מתקשין בעולם. ורבנן אמרי ‘זמרן’ – שהיו מזמרין לעבודת כוכבים, ‘יקשן’ – שהיו מקישין בתוף לעבודת כוכבים”. אכן, גם אברהם אבינו נאלץ להודות בכשלון ילדיו, והחליט לתת להם מתנות ולשלחם לארץ בני קדם. אבל גם במעשה זה מטרתו אינה רק להרחיקם מעל יצחק, אלא לנסות להחזירם למוטב. שהרי מהי ארץ בני קדם? -המקום היחיד שהביטוי הזה מופיע שוב בתנ”ך הוא בבריחתו של יעקב: “וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם”. מסביר הרד”ק שאברהם שלח את בניו לעיר הולדתו. אולי שם הם ימצאו כלה שתחזיר אותם למוטב. אברהם לא התייאש מחינוכם, ולא ויתר מראש רק מפני שידע שהם לא ייחשבו זרעו. הוא עדיין מקוה שאפשר יהיה לתקן אותם.
(יפה)
ועוד דיון מעניין
http://www.yesmalot.co.il/
בסוף הפרשה שלנו התורה זורקת לנו פצצה בלי שאנו שמים לב (כ”ה,א’-ו’):
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת … וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:
לאחר 40 שנה אברהם לוקח עוד אישה, את קטורה, ועוד מתברר שיש לו גם פילגשים ועוד ילדים רבים. מהיכן זה מגיע פתאום? הרי כבר לפני 40 שנה אברהם היה זקן. איך יתכן שזה עובר חלק? הרי זה דבר מפליא.
“ויבא אברהם”
שאלה נוספת היא על פתיחת הפרשה (כ”ג,ב’):
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
המפרשים מתלבטים, מהיכן בא אברהם לספוד לשרה? יש שאומרים שהוא בא ממקום אחר ויש שאומרים שזה ביטוי לכך שהוא נכנס אל האוהל. בכל אופן, מדוע יצחק לא נמצא בהלוויה? היעדרו של יצחק מהלווית אמו הוא דבר מאוד בולט. הרי להלווית אברהם אבינו יצחק כן מגיע, והלוויה זו מתרחשת בדיוק באותו מקום. ברור לנו שליצחק קשה מאוד עם זה שאמו נפטרה. הרי התורה אומרת לנו בהמשך (כ”ד,ס”ז):
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
רק עכשיו סוף סוף הוא מצליח להינחם אחרי אמו. יצחק חסר מאוד בהלווית שרה, ולא ברור מדוע הוא לא שם.
הפאסיביות של יצחק
ביחס לשאלה זו אפשר להציע דרך אחרת. דמותו של יצחק אבינו היא החריגה מבין האבות, ובעיקר בפאסיביות הנוראית שלו –
מעשים לא יפים (אז לא פלא שרבקה עשתה מעשים לא יפים – בע”ה עוד נדון בזה)
הארות
(הערה – כל ההארות מתוך חומש בראשית בהוצאת עולם התנ”ך שקניתי לפני יומיים)
1.
פרק כג פסוקים ג’-יא (המשא ומתן על קניית אחוזת הקבר)
בני חת … עם הארץ… באי שער עירו
אלה הם הנציגות המצומצמת שמנהלת משא ומתן עם קוני אדמות, הם חבר גברים בעלי זכויות ניהול
2.
פסוק ב’ = לספד לשרה ולבכתה
ס.פ.ד (מאכדית) להכות על החזה (לב)
3.
פרק כד פסוק ב’ = שים נא ידך תחת ירכי
באשור הייתה שבועה באמצעות תפיסת שדיים. בדומה לשדיים נחשב גם הירך (???) כאיבר המסמל פריון
4.
פרק בד פסוק כב = נזם זהב בקע
בקע = (שאילה 3)
5. פרק כד פסוק סד = ותפל מעל הגמל
פרק כה פסוק ה’ = ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק – בעודנו חי
גם בחוקי חמורבי נידון מעמדם של בני הפילגשים (ואכן בדברי הימים, קורה מצוינת בתור פילגש) שלא יהיה להם חלק בנחלת אביהם, אלא אם כן הכריז עליהם האב בחייו, כי בניו הם.
שאילות
1. באיזה תאריכים מתו אברהם ושרה?
2. מה מקור המילה פילגש?
3. מה היה משקלם של התכשיטים שאליעזר נתן לרבקה?
שבת שלום
להתראות