Torat Ami

 

 

From:
To:
Subject: FW: וישלח …ויצר …וישאל…ויקן
Date: Sat, 6 Dec 2014 00:26:56 +1100

 

הקדמה כללית

נראה לי שככל שממשיכים לקרא בספר בראשית העלילה  נעשית יותר ויותר דרמטית ומרגשת, מהופעת אברהם (היותר פסיבי, ממלא הפקודות) על הבמה, ועד הופעת יעקב ובניו על הבמה – ולסיום ,ירידתם עם ירידת המסך בספר. במיוחד אחרי ירידה משמעותית בכמות עלילות יצחק (שכמעט אינן, פרט למשחקיו המיניים בפומבי ובקשתו המוזרה לארוחה אחרונה כ – 80 שנה לפני מותו)

יופי של טלנובלה

והנה יעקב גיבורינו, “שכביכול” מוגדר כאיש תם, הוא בעצם טיפוס מדהים, רב תושיה, קונה בכורה בנזיד עדשים ( למרות המחיר הזול של העסקה – מה הוא בעצם מרויח/הרוויח מזה??– אולי זה נסיון של יעקב למרוד בגורלו המיועד לו כאבי האומה העברית (ר”ל)  מתחזה, בורח, נופל בפח של לבן, מוליד 13 צאצאים (בעזרת 4 נשים – האם גם  זה סימבולי?) מתחכם עם חותנו  ומצליח ומתעשר,   ואז הוא שוב בורח, בפרשת ויצא שמתחילה בבריחה מכנען ממשיכה בבריחה מחרן – ומהגרת למצריים, העם העברי או שהוא נודד (בגלל רעב) או שהוא בורח בגלל (רדיפות) או שהוא מהגר במסגרת איחוד משפחות – כך התחילה והמשיכה ועדיין ממשיכה -היסטוריתנו.,

ובסיפורנו אחרי כל עלילותיו הוא יעקב פתאום מפחד, וממי אם לא? מאחיו תאומו, ואיך שהוא מפחד הוא נאבק לילה ארוך עם איש לא ידוע מיהו (כנראה מסוג האנשים שביקרו בזמנו את סבו) ויוצא בתיקו. לא רע לגבר כבן 90 – 80.

אז כל זה בשביל מה? למה לרומם את גיבורנו?

?יש פה אנשים עם חולשות וגבורות אנושיים, עם כי קצת מוגזמים, מה בא ללמדנו?

ופשוטו של מקרא = יש לנו אוסף סיפורי פולקלור שבמרוצת הדורות, עקב הקדשת ספר התורה, מצאו  ומוצאים לסיפורים אלה, כל מיני ערכים פילוסופיים נעלים – שיהיה

אבל חייבת להיות מטרה, והיא = לתת מענה לשאילה, מאין באו שבטי ישראל, מעניין, מאחד יוצאים 13.

לאברהם ויצחק היו “זוג”   ילדים שהתחרו, מי יהיה יוצר העם שייבחר על ידי ה’, ואיכשהו נבחר אחד מהשניים להיות אבי האומה,

אצל יעקב כל ה -12 נבחרו (למעט את הבת דינה שלפי המסורת נישאה לשמעון אחיה – מעניין לבדוק את כל גילויי העריות שגילו אבות אומתנו) (“ושאול בן הכנענית”)

אז

ומה קורה בפרשתנו? המשך עלילות יעקב, – סיפורים יפים ואפילו מדהימים ומזעזעים (במיוחד אם נעיין במדרשים הרבים, למשל גיל שמעון ולוי ברוצחם את אנשי שכם

בפרשות ויצא וישלח ועוד, יעקב מתגלה כטיפוס די מרשים, רב אמן רב כח, רב פוריות, רב יוזמה ושלא נשכח גם כחוזה עתידות וכיודע לעמוד על שלו, משהו  כמו  דבקות במשימה, עקשנות ואגואיזם

פסוקי השבוע

ויצו את הראשון

ויקחם ויעבירם

ויותר יעקב לבדו

ערב שבת שלום

פתיחה

וישלח יעקב מלאכים  מה זה מזכיר לי? – בדיוק, הארי פוטר או נסיך הטבעות להבדיל (מה שמעניין שבתנ”ך כמעט אין סיפורי מפלצות , יש הדג הגדול שבלע את יונה, יש פה ושם כנויים של יצורים דמיוניים אבל לא סיפורים, וזה לא שייך ולמעונינים נא לעיין

https://faculty.biu.ac.il/~barilm/monsters.html

כל הכבוד לתנ”כנו, איך זה קרה שהתנ”ך אינו דומה למיתוסים של תרבויות אחרות?) – דורש עיון וזה לא שייך לחלק הפסיפס הזעום בתרבותנו שנקרא פרשת השבוע)?

המלאכים = יש פה בעייה לשונאית, משום מה “מלאך” יכול להיות יצור שמימי, או סתם יצור אנוש, וכבר בפרשת וירא, נוצר הבלבול (במתכוון??) על ידי העורך, יש שם אנשים יש שם מלאכים , התמים שמוחו לא נשטף ועוות בילדותו, מתבלבל, לאברהם באו  3 אנשים, ללוט באו שני (2) מלאכים, ברור שחז”לינו פירשו את הכתוב כדרכם בקודש, בכמה אופנים יפים ומדהימים, אז מה, גם את הארי פוטר אפשר לפרש בהרבה אופנים יפים, ההבדל הוא רק 3,000 שנה

אז בסוף פרשה קודמת, במקום שלאחר מכן נקרא מחניים, או שמא, היה מקום בשם מחניים, וכמה בעלי דמיון, החליטו, או יותר נכון יצרו סיפור על מחנה נופש למלאכים – (ומישהו סיפר לי על המצרים שלאחר התקפות של שועלי שמשון בזמנו, הם – החיילים המצרים סיפרו שהותקפו על ידי מלאכים רוכבים על ג’יפים) – ש”פגעו” ??? ביעקב (המסכן???? עם שתי נשותיו ושתי אמותיו  עבדיו וכו’.

כמה אנשים  “העם אשר אתו” (כולל מלאכים ???) היו במצעד יעקב לכנען? –

ונזכור שכל חלק מהמינחה שהוא שולח לאחיו מובלת על ידי כ -4-5 עבדים ??? אכן כתוב, “ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו”

כלומר יעקב לא הלך לבד עם 4 נשים ו 12 ילדים קטנים – בקיצור סיפורים תמוהים עם הרבה חורים דורשי טיוח )(מילוי) וכמה בע”ח הוא שלח לאחיו ביד עבדיו? מישהו ספר?? ובכן – הוא שלח 570  הולכי על ארבע, נניח שהוא שלח עשירית ממה שהיה לו, אז היו לו למעלה מ – 5,000 צאן ובקר, — לא רע לגבר שעבד 21 שנה וצבר רכוש רב, לפני שיצא לפנסיה מוקדמת, ולא הכנסתי בחשבון את העבדים שהיו לו

וכבר כתבתי לפני שנה ב –

http://toratami.com/?p=70

שמחיר הבכורה עלה – כנראה שיעקב הרגיש שנזיד עדשים היה תשלום זעום עבור בכורה, אז עכשיו הוא משלם מחיר מלא בתוספת פיצויים

יופי של סיפור = דמיוני, אני מנחש שמישהו די הגזים באיסוף החומר

יופי של אוסף סיפורים, מלאי הרפתקאות ופעילויות, נושאים, אפיזודות,  ופרטי דרמות למיניהן כולל אונס, תחכומים, רציחת עם ועוד ועוד כשלעיתים פסוק בודד מופיע לפתע והוא נושא בפני עצמו

אז מה פחות או יותר תוכן הפרשה

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

הכנות לפגישה עם עשו – דורון ותפילה

ארגון המנחה/דורון לעשו וצעידה לקראת הפגישה

האבקות בין יעקב ואיש

– שינוי שם יעקב לישראל

— תוצאות המאבק = תיקו עם צליעה

— מנהג שהפך למצווה – איסור אכילת גיד הנשה

פגישת האחים ופרטי  השיחה ביניהם

התנחלות יעקב – בניית עיר סכות

עבר לשכם וקניית חלקת אדמה

אונס דינה ע”י שכם ונסיון לשידוך ולפיוס

תנאי משפחת יעקב להסכמה לשידוך – מילה לכל הזכרים

שמעון ולוי הורגים את כל הזכרים הנימולים (פרט לטף??) ובעיזת עם השלל

יעקב ומשפחתו עוברים דירה לבית אל

יעקב בונה מזבח

קבורת אלהי נכר ונזמים  (סתם הכתוב מה היה עם הטף והנשים)

( ??)מות דבורה מינקת רבקה (( האם היו לה ילדים מיצחק

שינוי רשמי של שם יעקב לישראל ע”י ‘

לידת בנימין ומות רחל

ראובן הילד הרע

ספירת בני יעקב,

יעקב חוזר ליצחק אביו, מות האב

תולדות עשו

הגירת עשו אל ארץ (!!!) אדום

אלופי עשו

פירוט דמוגרפי של יושבי הר שעיר (?)

רשימת מלכים ןאלופים של צאצאי עשו

>>> ומצוות – כמובן אחת – איסור אכילת גיד הנשה

לקח טוב

בעד שלום ופיוס יש לשלם

לא רצוי לקיים יחסי מסחר (רעיית צאן למשל) עם קרובי משפחה

3.סוף טוב (אולי) הכל טוב

נושאים לעיון

ישב פרשתנו הרבה תיאורים  ופרטים, ואפילו מביכים, יש פרטים שכלל לא ברור (לי ) לשם מה הם נדרשים (לא מלשון מדרש, כי במדרש הם נדרשים) למשל – ראובן שכב עם פילגש אביו (גם אבשלום שכב עם פילגשי אביו מעניין, מנהג שאולי יש שמקימים בימינו, ואלופי אדום  ועוד ועוד.  גם פרשת אונס דינה לשם מה היא מוזכרת ורצח עם שהוא בעצם יהודי ??? שכם חטא אבל הרבה זכרים לא חטאו, ומה עושה א-להים, מחליף את הזהות של יעקב, שלא יכירוהו כאבי רוצחים???

 -סיפורים יפים ומוזרים אז על

 מנחת יעקב לעשו

מתוך

http://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97/155-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%94

“שנתכוין יעקב בחשבון ששלח מהבעלי חיים כחשבון שעיר שעולה כמנין תק”פ (580). עזים ורחלים ארבע מאות וארבעים, וגמלים שלשים עם בניהם, הם ששים, הרי חמש מאות, פרות ופרים חמשים, ואתונות ועירים שלשים הרי (חמש מאות ושמנים שהם), “תקף”, לשבר תקפו. עכל”ה.

ועוד

“ שלח לעשו אבנים טובות ומרגליות

עוד אמר, ויקח מן הבא בידו מנחה, וכתב בעל הטורים, ששלח לו אבנים טובות שאדם צוררן בידו. “מנחה” בגימטריא “אבנים”, עכ”ל. וזכורני שבפירוש הקצר של הראב”ע ז”ל כתב ששלח לעשו מת ורגליו בתוכו. והוא מרגליות. כי “מרגליות” תחילת המלה וסופה הוא “מת” ובאמצעה הוא “רגליו”, ודו”ק.

 ועוד הסבר נאה מתוך

http://www.yeshiva.org.il/midrash/3013

 ומבאר רש”י, ששלח מלאכים ממש. ונראה לומר, שרש”י הבין זאת מהסמיכות של פרשת השבוע לסוף הפרשה הקודמת שבה כתוב (שם, ב) “וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹקִים”, ואת אותם המלאכים שלח לעשיו אחיו. בלשון הקודש מצינו שביאור “מלאכים” הוא מלשון שלוחים, או מלשון מלאכים ממש. ולכאורה יש לשאול, מדוע הוכרח יעקב לשלוח מלאכים, וכי לא די היה לשלוח שליחים מבני האדם? אלא, כשפגשו אותו מלאכי אלקים, הם הסבירו לו שעשיו הוא איש מלחמות, וצריך לדעת להלחם בו בכל הטכסיסים שלו, ועל כן הם אמרו שילכו בשליחותו כי הם יודעים כיצד להלחם בו. ועוד נראה לבאר, שחשש יעקב שאם ישלח שליחים רגילים, ישמע על כך עשיו, ויקנה אותם בכסף (כמו שהיום מצוי שקונים בכנסת קולות בכסף, או בכבוד או בתפקיד), על כן שלח מלאכים כדי שלא יוכל עשיו לקיים את מזימתו.

ושוב מתוך דרור פויר לעיל

“ההכנות שעושה יעקב למפגש עם אחיו עֵשָׂו (הוא נאבק במלאך אחרי שהחביא את נשותיו ובניו).

מההכנות האלה אנחנו למדים הרבה על סדרי העדיפויות של יעקב, ומה אומר לכם: חרא של בנאדם.

כך, לדוגמא, הוא מסדר את ילדיו לקראת המפגש עם עֵשָׂו. מאחר והוא חושש שעֵשָׂו בזעמו יהרוג את כולם – מה שלא קורה בכלל, אגב: עֵשָׂו מתגלה כבחור נחמד ורגיש. בסוף הפרשה הוא מצטרף ליעקב והם קוברים את יצחק – יעקב פשוט שם ראשונים את הילדים שפחות אכפת לו מהם, ואני מצטט (ל”ג, ב): “וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה; וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים”.

תגידו אתם – לא חרא בנאדם?

על מי מוכן היה יעקב לוותר: הכי פחות היה אכפת לו מגד ואשר, הבנים של זילפה, שפחת לאה. אחריהם באו דן ונפתלי, בני בלהה, שפחת רחל. אחר כך ראובן, שמעון, לוי ויהודה, בני לאה. והכי חשוב, בסוף, יוסף, הבן של רחל.

ואחר כך איך אפשר להתפלא על ההתנהגות הדוחה של בני יעקב? ממש בהמשך הפרשה, כששכם בן חמור ישכב עם דינה, אחותו התאומה של זבולון, שמעון ולוי יטבחו בבני שכם בעודם חולים וכואבים, וראובן ישכב עם בלהה, פילגשו של אביו, כצעד מחאה? ז’תומרת, כשאבא שלך שם עליך זין, זה די דופק לך את המערכת המוסרית, לא ככה? (ולא שזה מצדיק את הטבח הנוראי והביזה שביצעו בני יעקב) (ע”כ)

גיד הנשה

סיפור מעניין (אגדת עם??) שמראה איך נוצרת מצווה, אז מתוך ויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99“%D7%93_%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%94

“נהוג לזהות כיום מבחינה אנטומית את גיד הנשה עם עצב השת היוצא לירך מהאגן דרך נקב השת הגדול של עצם השת ומעצב חלק ניכר של הגפים התחתונות.

שם מסורתי ליהדות בסין הוא דת הסרת הגיד (挑筋教).

ומתוך

http://98.131.138.124/articles/tora/subject37.asp

” מהותו של גיד הנשה

מדובר בגיד ארוך ועבה ברגל, בין מפרק הירך לעצם הקוּלית, אך יש המזהים אותו עם אבר המין

א. מבעלי התוספות (תוספות השלם, ג, עמ’ רל) פירשו: גיד הנשה מפוזר בירך, וממנו הזרע, הזכרי וכבר העיר על כך ר’ יהודה קיל בפירוש ‘דעת מקרא’ על אתר, וזו לשונו (הערה 95):

ולכן נגע (=פגע) המלאך באותו המקום שלא יוליד.

ב. בין הפוסקים משמש השם ‘גיד’ ככינוי לאיבר הזכרי.

(נאה וחבל שדעה זו לא הכריע לטובתה ולטובתנו)

אבל העסק לא פשוט, וחז”לינו די תמהו ודנו והרחיבו וכו’ (כרגיל לחומרה) המאמר ממשיך ואצטט קטעים

“מקור הציווי

המשנה במסכת חולין (פ”ז מ”ו), מעוררת שאלה עקרונית: האם הטעם לאיסור אכילת גיד הנשה הוא

על- פי הנאמר בפרשתנו, או שמא מקורו במצוות שניתנו למשה בסיני?

בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו.

 “שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה’ על ידי משה, לא מפני שה’ צוה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמא לכך, אין אנו אוכלים אבר מן החי לא מפני שה’ אסר על בני נח אבר מן החי, אלא מפני שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מן החי אסור.

 וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו, (ואיסור גיד) הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא צווי משה רבינו. ואנשי ביתו, אלא מפני שה’ צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום, וכן גיד כלומר הטעם הנזכר בפסוקנו אינו המקור לאיסור אלא הסבר למצווה שניתנה בהר סיני. וכן פירש  רש”י את דברי המשנה בתלמוד….

ג. טעם המצווה

ב”ספר החינוך” מובא הטעם הזה כדי שתהיה רמז לישראל שאף-על- פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מהעמים ומיד בני עשיו,יביו ולעודדו בבוא הגאולה כשם שנגאל יעקב אבינו. דהיינו קיום איסור אכילת גיד הנשה בא לחזק את עם ישראל במאבקו המתמשך בזרע ָעשׂו ושאר

 המצווה אינה מופיעה במפורש בחלקים ההלכתיים של התורה, ואזכורה היחיד הוא בפרשתנו.

הרד”צ הופמן מסביר (בפירושו לפסוקנו) שהסיבה היא שבשונה משאר ענייני הכשרות, שבהם עצם הפרישה מהאיסור מביאה אותנו לתכלית המצווה, כאן כל תכלית המצווה היא שנדע את תפקידנו…

וכיוצא בזה פירש הרב שמשון רפאל הירש את הפסוק: במשמעותו הנכונה האיסור ודאי לא בא להודיע לבני יעקב את העובדה ההיסטורית, כי אביהם הראשון היה צולע כתוצאה מהיאבקות… העובדות לעצמן, הינן נטולות כל חשיבות, והנצחתן על-ידי מצווה..אלוקית תתבאר רק אם נניח שקשורות בהן אמיתות בעלות משמעות עמוקה לכלל תעודתנו.

(איזה כיף, איזו התפלספות, עכשיו אני מבין למה אי אפשר לאכול סטייק טוב = זכר לחורבן, שיהיה כך)

ופירוט מאוד מקיף של פרשנים מסורתיים ב –

http://98.131.138.124/articles/tora/subject37.asp

(לא אצטט)

ומי שרוצה להשתעשע (מקור שמזה זמן לא ציטטתי)

http://drorfo.wordpress.com/2004/11/26/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%E2%80%93-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97/

“בתחילת פרשת השבוע שלנו – פרשת וישלח – אפשר למצוא את אחד מהסיפורים המסתוריים והפלאיים ביותר בחמישה חומשי תורה, ואני מדבר כמובן על סיפור המאבק של יעקב במלאך האלוהים במעבר יבוק. הסיפור נפתח בפסוק כ”ה בפרק ל”ב, פסוק יפה וסתום, פסוק שקפקא יכל היה לכתוב:

 וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

 הפסוק הזה, אני מתרגש בכל פעם שאני קורא אותו; יש בו את אחד התיאורים הקצרים והממצים של הבדידות: המצב שבהיעדר מלים אחרות אקרא לו: מצב של “הֶיות נותר”, ואת הלילה הארוך הוא מכיל, המשפט הזה, ואת המאבק הפנימי, ואת המאבק החיצוני, ואת הציפייה לשחר שיבוא. זה פשוט יופי של פסוק

…

זו הפעם הראשונה שאלוהים הולך מכות. מי מאתנו הגברים לא זוכר את הפעם הראשונה שהוא הלך מכות. ואם זה לא מספיק, הוא גם מפסיד. וכל אחד מאתנו, אני בטוח, זוכר טוב טוב את הפעם הראשונה שהוא חטף מכות. המכות הראשונות הן כמו אהבה ראשונה, והן משמעותיות לא פחות, כי כמו שאומר רוד סטיוארט: החתך הראשון הוא העמוק ביותר.

 אלוהים משתנה בעקבות המכות האלה. הוא כבר לא יהיה אותו הדבר. וגם מהבחינה הזו יעקב הוא המאמין הגדול ביותר באלוהים עד עכשיו: הוא הראשון שהכאיב לאלוהים, הוא הראשון שהפך את הכאב לדו סטרי.

מעכשיו, כשאלוהים יגרום כאב לבני האדם – והוא יגרום עוד הרבה – הוא ידע איך זה מרגיש כשכואב.

(ממליץ לעיון מקיף ועוד אצטט קטע לדוגמה  להלן – אונס דינה)

פגישת האחים (לסיבוב הבא בע”ה)

ראובן ובלהה

והנה סיפורון, ראובן שוכב עם פילגש אביו, פשוט מאוד למה לא, איזה יופי, אבותינו לא התבישו, פרעה ואבימלך עם שרה, לוט עם בנותיו, יש להניח שראובן שמע סיפורים מעין אלה (יוטיוב כנראה עוד לא היה) אז גם הוא רוצה

וכמובן שלחז”לינו אין הרבה ברירות אז מתוך

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3183

הגמרא במסכת שבת בדף (נה, ב) מביאה את המימרא המפורסמת:

“כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר “ויהיו בני יעקב שנים עשר” מלמד שהיו שקולים כאחד.”

אם נחשבים הם כאחד לא ניתן להגיד שחטא בשכיבה עם פילגש אביו. אם כן, מה עשה ראובן? בלבל מצעו של אביו, והעלה עליו הכתוב כאילו שכב עם בלהה. מה כוונת הדברים?

ידוע שכל זמן שהייתה רחל בחיים, עיקר מצעו של יעקב היה באוהל רחל. לאחר שמתה, העביר יעקב את מצעו מרחל לבלהה. ראובן נפגע מכך, מכיוון שלדעתו לא יתכן שיעקב מעביר את אהלו לאוהל הפילגש במקום לאוהל לאה אימו. בגלל זה הוא מעביר את מצעו של יצחק מאוהל בלהה.

הגמרא אומרת שיש עוד שתי דעות: ר’ אליעזר ור’ יהושע, שסוברים שהסיפור היה כפשוטו, ובאמת ראובן חטא בשכיבה עם בלהה. החולקים עליהם, ר’ יונתן ור’ שמעון בן אלעזר, אומרים שראובן עמד בפני כישלון עם בלהה, אך הוא הצליח להתגבר.

לשיטת אלו האומרים שראובן לא שכב עם בלהה, מה הכוונה במשפט “כאילו שכב עם בלהה”? למה התורה אומרת שהוא שכב ממש אם זה לא קרה באמת? יש שתי גישות: אחת של הרב קוק בעין איה, והשנייה של הרב נבנצל. שתי גישות אלו יוצאות מנקודת מוצא אחת.

ראשית נסביר דבר בסיסי על דרך לימודו של הרב קוק את סיפורי התנ”ך. הרב יוצא מנקודת הנחה שלא הכל מסופר, אלא רק דברים שבאים ללמד אותנו מסרים ולחנך אותנו. אם כן, ייתכן שיש סיפורים הכתובים בצורה מסויימת, למרות שבפועל הם קרו אחרת. למה?… (ואפשר לעיין)

(הדגשתי את “כאילו” חז”ל דיברו בסלנג כנראה ואת “ידוע”, איך יודעים? והרי רחל נתנה את עקב לאחותה על מגש של דודאים)

אונס דינה  –

מענין שלפי חוקי התורה, אם אחד אונס נערה הוא חייב לשאתה

מה בדיוק” קרה? יש לנו סיפור על, אונס קטינה, שלדעתי, אין לו כל ערך חינוכי, והוא סתם, סיפור פולקלוריסטי-  לא לילדים של תלמוד תורה.- שלא מוסיף מאומה להתפתחות העם העברי

אבל הסיפור  קיים ואי אפשר להתעלם ממנו, כך שאפשר לעשות פה מטעמים, ואכן, חז”לינו עשו ועוד איך עשו.

אז כמובן, אם דינה נאנסה – היא אשמה – לפי

http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=338

רש”י:  “ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ” [רש”י שואל מדוע מזכיר הכתוב כי דינה “בת לאה” הייתה “ולא בת יעקב”? ועונה:] אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה.

פירוש רש”י לבראשית, פרק לד, פסוק א

“ותצא דינה בת לאה” – ילמדנו רבנו: מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים? כך שנו רבותינו: לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה […] אפילו בחול אינה צריכה לצאת לרשות הרבים, למה? שהעם מסתכלין בה, שלא נתן הקב”ה תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה, שאין נותנין פירצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב […] וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב: כל זמן שהייתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבוא לידי קלקלה

וגם – קצת שכם

היתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות בתופים. יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללהּ [=שכם לקח לו אותה כשלל] והרתה וילדת את אסנת, ואמרו בני ישראל להרגה, מה עשה יעקב, הביא ציץ וכתב עליו שם הקודש ותלה לה על צוארה ושלחהּ והלכה לה. ירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת.

פרקי דרבי אליעזר, פרק לח

ומשהו מודרני – שמצוטט במאמר – מתוך ספרה של מירה מגן

..כשבא שכם ועשה בי מה שעשה, לא היה לי צמר עיזים לנשוך, ויצאה ממני הצעקה שחנקתי והייתה גדולה וחזקה”

‘אל תצעקי ילדה’ אמר שכם, ‘אני אוהב אותך, אני אתחתן אתך, ירבו עלי מוהר כמה שירבו, ילדה, אני אתחתן אתך.’ כל כך אני מתפללת שתחזור אלי הצעקה היחידה שצעקתי, ואצעק אותה שוב. …

עכשיו ששמעון ולוי באחרית ימיהם, אני הולכת לתבוע מהם את שמי. שייצאו ויעמדו בטבורה של עיר ויפילו פחדם על הנערים ויכריזו קבל עם משפחה ועדה: ‘לא שמישה ייקרא לה, כי אם דינה בת יעקב’.
… שמעון עומד מקצירו ואומר לי: ‘מה יום מיומיים?’
‘שהגיע הזמן להשיב לי את שמי שנחמס ממני.’
… ‘אלמלא יצאת לראות בבנות הארץ, לא היה הערל משגיח בך ולא היה מתאווה לך ולא היה עושה בך מה שעשה.’
לוי קם מהעשבים ומוחה זיעת עורפו באמת ידו. … ואומר: ‘כשם שהחמה לא תיסוב בצהרים לשוב אל מוצאה מזרחה, גם המעשים לא ישובו אחור. לכי הביתה, אישה!’
אני הולכת וגרוני מלא צעקה ונחנק,

… הרגלים שלי פולסות להן מעבר בערמות הצמר הנושם, הולכות אל מקום הצווחה, … אני הולכת אליהן לשאת קולי עם קול ההמון, שיחריש את הצעקה שאני הולכת להחזיר לי”

מירה מגן, ‘אני דודתה של שרה, ורחל הייתה דודתי’, בתוך רותי רביצקי (עורכת), קוראות מבראשית

ומתוך ניתוח יפה של האירוע

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=5127

עמוק עוד בדברים. התורה מתארת שני תיאורים סימטריים, שכל אחד הוא תיאור של בן ואב. אך ישנו הבדל בין יעקב לבניו. יעקב שומע ומחריש, אך בניו מבטאים רגשות חזקים. היחס בין הדורות הוא דבר מרכזי מאוד בסיפור הזה.

כעת אנחנו מגיעים אל ההפתעה הגדולה:

(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: (ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: (י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ:

חמור מדבר ‘אִתם’, אנו רואים שחמור לא מדבר עם אבי הנערה, הוא מדבר עם בניו. חמור יוצא לקראת יעקב, ופתאום הוא מדבר דווקא עם הבנים. הרשב”ם [פסוק ז] מסביר: “בתוך כך שיצא חמור לדבר אל יעקב ומצאם”. יעקב לא נמצא בדיון בכלל מכיוון שחמור לא הגיע אליו, ועל כן הוא לא פונה ליעקב. גם אם נקבל את דבריו וגם אם לא, העובדה שהבנים תופסים מקום מפתיעה ומעניינת. הבנים תופסים את המקום שיעקב פינה.

יש לשים לב לדברי חמור, ולחלקלקות שבדבריו. מה חסר בנאומו? חמור מתאר את יחסי שכם עם דינה כיחסים רומנטיים. חמור מתעלם מהאונס האכזרי של בנו, והוא מתחיל את הסיפור מהחלק של “וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ”, ומתעלם מ”וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ”. נשים לב לבקשתו של חמור “תנו נא אותה לו לאשה”. מה פשר הבקשה הרי דינה נמצאת כבר בביתו של שכם! חמור מתייחס לדינה כאילו היא בבית יעקב.

אנו רואים את כישוריו הפוליטיים של חמור – הוא רוצה להפוך את הנישואים האלו לנישאים פוליטיים. חמור מתאר מציאות שבה החתונה היא רק התחלה של קשר עמוק הרבה יותר של התמזגות בין שתי הקהילות. חמור לוקח את סיפור האונס והופך אותו להזדמנות. יש פה פתח לחיים חדשים של שיתוף, ולא אונס אכזרי.

בשלב זה קופץ הבן שכם לדברי אביו ונכנס לסיפור:

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן: (יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:

אנו רואים את שכם נלהב ולא חושב. הוא מוכן לתת הכל ללא גבול, לעומת ההצעות השקולות היטב של אביו הפוליטיקאי. התורה מבחינה בין הבן לבין האב, מכיוון שהמתח הבין דורי הוא מרכזי מאוד בסיפור שלנו, בנוסף למתח הבין לאומי. יעקב מחריש לעומת בניו הנלהבים. חמור הוא שקול, ושכם לא.

נתבונן כעת בתגובת הבנים: “וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם” [שם יג]. מה פשר הביטוי: ‘וידברו אשר טמא’? נראה שהתורה במאמר מוסגר מקדימה את הסיבה לכך שהם דיברו במרמה – והיא העובדה ששכם טימא את אחותם. המילה ‘מרמה’ חוזרת אצל יעקב כמה וכמה פעמים. פגשנו את המרמה עם עשו, עם לבן – וכעת בניו מדברים במרמה.

(ועוד ועוד, ניתוח מאוד יפה של אירוע אונס ונסיון של שני הצדדים למצא פתרון שלצער התושבים {או לשמחת חלק}  שמתסתיים ברע)

ומאמר (להערכתי עוד יותר יפה) הוא ב

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10812

פרשת אונס דינה (בראשית ל”ד) היא סיפור עגום, בלי ספק, מראשיתו ועד סופו. הרבו לעסוק בו ראשונים ואחרונים, מזוויות ראייה למיניהן.

רבים מפרטי הסיפור סתומים. מעשיהם והתנהגותם של כל אלה הנזכרים בסיפור – שכם בן חמור, יושבי העיר, בני יעקב ודינה עצמה – יכולים להתבאר בצורות שונות. לא ברור לנו מה היה חלקה של דינה במתרחש, ואף יש הקובעים בפסקנות: לא היה כאן כל מעשה אונס. ואפילו היה זה אונס – שכם מצטייר כאן כג’נטלמן מושלם, שלאחר שקרה מה שקרה, הוא מבקש את ידה של העלמה, מציע למשפחה הנפגעת פיצוי חומרי ומוסרי ככל אשר ישיתו עליו, לרבות הקניית מעמד של אזרחים שווי זכויות וביסוס כלכלי (ראו ל”ד 4-3, 10-8)

חז”ל יודעים “לצייר את האריה על פי אחת מציפורניו”. במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, מראים חז”ל כוחם בפתרון בעיה אחת מתוך העיסוק בבעיה אחרת.

אחד הפתרונות של חז”ל לפרשת דינה תולה את מה שקרה במהלכים מוטעים של בני אנוש, אשר לעתים קרובות גוררים תוצאות שלא שיערו. כאשר חצה יעקב את מעבר יבוק, לקראת המפגש המאיים עם עשיו אחיו, מסופר שהעביר “את נשיו ואת אחד עשר ילדיו” (בראשית, ל”ב, 23). דינה, אשר כבר הייתה בעולם, אינה נספרת כאן, כאילו אינה קיימת! הדבר עורר את בעלי המדרש לתהות, “ודינה היכן הייתה?” ולהשיב: “נתנה בתיבה ונעל בפני הרשע הזה (=עשיו), כדי שלא יתלה עיניו בה וייקח אותה” (בראשית רבה פרשה ע”ו, ט; פתרון דומה לזה נתנו הדרשנים להיעדרותה, כביכול, של שרה, בעת רדתו של אברהם למצרים – בראשית, י”ב, 14; ראו בראשית רבה, פרשה מ’, ה’). אבל הדרשן גם מוסיף לקח חשוב: אילו היה עשיו לוקח לאישה את דינה בת אחיו, בוודאי הייתה מחזירה אותו למוטב. שהרי את האווירה בבית ואת סולם הערכים המקובל במשפחה קובעת לרוב האישה. ואז גם לא היו הדבריםמתגלגלים לידי כך, שהייתה נלקחה לאחד מן הערלים, מבני עממי הארץ, בדרך משפילה (שם פרשה ע”ו, ט)

ואפילו אלן דרשוביץ נכנס לתמונה

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/100-2.htm

נשי שכם מה חטאו?

העונש שהושת ב”בית דין שדה” על שכם וכל בית אביו בשל אונֵס דינה משקף היטב נושא יסוד במקרא כולו, שכל שיטת צדק צריכה להתעמת אתו: היחיד מול הרבים, הן לעניין האחריות הן לעניין הענישה.

גם לפני מעשה דינה, ניתן ביטוי לנושא זה: העונש הקיבוצי שהוטל על כל בני האדם עקב חטאם של אדם וחוה, עונשם של דור המבול וחורבן סדום – מאת ה’ היו כל אלה. אך העונש שגזרו אחי דינה על “כל זכר” בבית שכם מעורר את הבעיה במישור האנושי במלוא חריפותה. שמעון ולוי הערימו עליהם, הניעו אותם להימול, ניצלו את חולשתם, רצחו אותם בדם קר, שבו את טפם ונשיהם ובזזו את רכושם. יעקב מוכיח את בניו על מעשיהם לא משום שאינם מוסריים, אלא מפני החשש שמעשיהם עלולים להבאיש את ריחו בעיני שכניו ואף להפכו מושא נקמתם. בניו הפרו את הכלל הנבון שנקט כדי לנצח יריבים חזקים ממנו בערמה: שימוש במוח ולא בכוח¹.

מעשה דינה אינו משתלב ברצף הסיפורי של ספר בראשית. מכאן ואילך, דינה “נעלמת

כמה מן הסניגורים הנמנים עם “צוות ההגנה” של יעקב ובניו ממהרים להצדיק את מעשיהם תוך שהם מסתמכים על הנאמר במקרא שבני יעקב בזזו את “העיר אשר טמאו אחתם”, היינו שכל בני העיר היו אשמים במידה מסוימת.

(יוםי של מאמר כדאי לקרא בו)

הארות

(מתוך “הפרשה לדורותיה מאת אברהם קורמן

1. 1.
2. פרק לג פסוק י’ = אריתי פניך כראות פני א-להים

היתכן להשוות את פני עשו י

לפני א-להים? ריש לקיש אמר “מותר להחניף לרשעים בעולם הזה כשאין כנראה ברירה אחרת

2.

2. פרק לג פסוק יג הילדים רכים… ודפקום יום אחד

3. פ3.רק לד פסוק כה’ = ויהי ביום השלישי

—  = ביום השלישי בשבוע

— – = ביום השלישי אחרי המילה אנשי שכם התחרטו

שאילות

1. 1.
2. מה היו הגילים של דינה, שמעון ולוי בשעת האירוע בשכם.?

2.

{עקב אילוצים שונים יוצאת מהדורה מקוצרת במקצת – הדף  נימול}

3.

שבת שלום

להת