Torat Ami

על פי המקרא, שלוש מתוך ארבע האמהות – שרה, רבקה ורחל – נפקדו בילדים רק לאחר שנים רבות של עקרות, ומדרש מפורסם קובע שגם לאה הייתה עקרה מטבעה, ונרפאה באופן ניסי. לתופעת עקרות האמהות ניתנו הסברים רבים במדרשים ובהגות היהודית.בניתוח הספרותי המודרני של המקרא, מוטיב העקרות נחשב לחלק מסצנת הדפוס של בשורה על לידת גיבור.

(ע”כ)

ועוד אוסף (שמרגיז אותי) של פלפולי חז”ל שמנסה להסביר “למה הן היו עקרות” ב- 

http://tora.us.fm/tnk1/messages/ljon_jorj_eqr_0.html

ולא אצטט (האם אני רואה חיוך פה ושם?.) נכון בפרשת וישב אין פסוק ישיר על עקרות הנשים, אלא שתמר משום מה לא נתעברה מער ואונן, והפסוק לפחות במקרה של אונן גם מסביר למה, ועובדה הנה הגיע יהודה ובטעות תמר מתעברת והנה תאומים. (ולפי האגדה תמר עדיין היתה בתולה כשיהודה הגיע, אלא ש…. ראו להלן)

(אז שאילה – למה דווקא פרץ הבכור נבחר לאבי השושלת שמגיעה עד דוד המלך ולהבדיל עד אותו האיש?  כי עד עכשיו דוקה הבן השני נבחר)

בעצם מה שרציתי היה לסכם את העלילות החשובות של יעקב שמאפילות על עלילות אברהם ויצחק, הבה נראה —

<<<<<<<<< המעללים החשובים של יעקב<<<<<

קניית הבכורה מהתאום הבכור

קבלת ברכת אב במרמה

בריחה מהמשפחה

קבלת זריקת עידוד מא-להים (שמשום מה תומך ברמאים)

הופעה כ-מרים משקלות וזכייה בנשיקה

נישואין לשתי אחיות בהיפוך סדר בחירה

הולדת 11 בנים ובת משתי האחיות ושפחותיהן

עבודה אצל החותן כרועה צאן והתעשרות במקנה צאן כתוצאה מהתחכמות גנטית

בריחה מהחותן חזרה למשפחה בכנען

שליחת מנחה/דורון לאח התאום

היאבקות עם איש שמסתיימת בתיקו והמלצה לשינוי שם

פגישה עם האח והסתיגות (תוך כחש) משיתוף פעולה איתו

קניית חלקות אדמה

אונס בתו – הסכמה לשידוך ו(למרות הערת גערה) התעלמות מרצח עם על ידי שנים מבניו

התישבות בכנען

(תוספת באיחור – הולדת בן מספר 12)

(עד כאן בפרשות קודמות מכאן והלאה בפרשתנו ובבאות)

העדפה משמעותית ובוטה של בן מספר 11 = יוסף

אבל (ב צרויה) על היעלמות  יוסף

שליחת הבנים לקניית אוכל במצריים

הפתעה שיוסף חי שגורמת לירידה למצריים

העדפת נכד צעיר

ברכת הבנים (למה אין ברכה לדינה??)

בקשה שהתמלאה – קבורה במערת המכפלה

(ע”כ)

אכן רשימה ארוכה. האם כל זה אכן קרה לאיש אחד? או שבמרוצת 500 – 800 שנה כל סיפורי הפולקלור של אומתנו התרכזו ביעקב?

לא חשוב. כרגע, יש לנו עוד פרשה עם מספר עלילות יפהפיות, האם יש סרטים על זה? המשך הטלנובלה שכבר סיכמתי קצרות לפני שנה ב-

http://toratami.com/?p=72

וכדאי לציין כמה מ”התפקידים המיניים”  שיש לאישה בספר בראשית, 

= חוה פיתתה

= (שרה רבקה, רחל וכו’)

= דינה נאנסה

= תמר התחפשה לזונה

= אשת פוטיפר מנסה לאנוס

ואכן – מתוך מאמר

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/06/04_vayeshev/1.html

אכן, ראויה תמר בשל מעשה נועז זה שלה לא רק להיחשב לדמות מרכזית של סיפור זה, אלא להצטרף לשורה נוספת של נשים במקרא, ה”משתמשות בכוח הפיתוי המיני שלהן על-מנת לקדם מהלכים אישיים שהופכים בסופו של דבר לצעדים בעלי השלכות קיומיות ופוליטיות מרחיקות-לכת”, כפי שמתבטאת בעניין זה עינת רמון .. שורה זו מונה, בין השאר, את חוה, שפיתתה את אדם לטעום מפרי עץ הדעת, ושהביאה בצעדה זה, כמו פרומתיאוס בגונבו את האש למען בני-האדם, לקידום מקומה של הדעת בחיי בני-האדם; רות המואבייה, שפיתתה את בועז לשאתה לאישה וגרמה בצעדה זה לייסוד שושלת בית דויד (ראה בעניין זה את מאמרי “רות, בועז ונעמי – דרמה של אהבות בוגרות” ; יעל אשת חבר הקיני, שפיתתה את סיסרא לסור לאהלה, ובהמתתו הביאה לניצחון ישראל בקרב נגד ממלכת חצור; הוא הדין באסתר המלכה, שפיתתה את המן ואת אחשוורוש ובכך הביאה להצלת בני-עמה ממזימת ההשמדה. רמון מוסיפה בעניין זה את המשותף לכל הדמויות המקראיות הנשיות הללו בדברים הבאים: “המשותף לדמויות אלו ולתמר הוא שבירת מוסכמות ההתנהגות המינית הנשית הצנועה של החברה הפטריארכאלית. חברות פטריארכאליות, ובכללן החברה המקראית והחברה היהודית המסורתית, אינן רואות בחיוב יוזמה נשית כלשהי, כל שכן יוזמה מינית המאיימת ומפקיעה מן הגבר את שליטתו באישה. כמו שורת הנשים הללו, גם תמר המחופשת לזונה על אם הדרך, פיתתה את יהודה חמיה, הרתה לו שלא ברצונו, וילדה צאצאים שמהם צמח החשוב בשבטי ישראל – שבט יהודה” (שם, עמ’ 294). צירופה של תמר כמופת לעם ישראל בסיומה של מגילת רות: “ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה” (רות ג12).

ותכס בצעיף ותתעלף

ויהי כדברה אל יוסף יום יום

ערב שבת שלום

פתיחה

, אז יעקב מתנחל בארץ כנען, ארץ מגורי אביו. האבא שבזמנו, בעצם נשאר לבד, כנראה עם עבדיו, עם צאן ובקר וכמה בארות. והנה חוזר הבן יעקב עם 3-4 נשים (רחל מתה) 11 בנים קצת גדולים  עוד תינוק שזה עתה נולד. צאן ובקר לרוב, צריכים אדמות, והנה התנחלות ללא מתנגדים. 

“ויהי חיתת א-להים …. ולא רדפו אחרי בני יעקב” (לא אכנס לפוליטיקה של ימינו, מעניין עם המתנחלים של היום משתמשים בדוגמה של בני יעקב ועזרת א-להים בנושא)

ומוזר שלא מוזכר איך אם בכלל, התקיימה פגישת יעקב עם אביו. (הערה – טעיתי, יעקב כן בא לאביו בפרשה קודמת)

ואז טרגדיה, אחי יוסף (ללא התינוק בנימין) מוכרים את יוסף לעבדות. סיפור מאוד יפה שכאלף ומשהו שנים לאחר מכן גרם להוצאה להורג של עשרת הרוגי מלכות. (ואולי אם כך גם ניתן להסביר את השואה – בגלל איזה חטא שנעשה  1,000 או יותר שנים. קודם לכן, כשחז”ל רוצים הם תמיד מוצאים את החטא שגרם לעונש, ואשרי המאמין)

אז מה תוכן פרשתנו (יופי של סיפורים)

>>>>>

האבא יעקב מראה עדיפות בוטה לבן מספר 11 – יוסף

חלומות יוסף ותגובות אחיו ואביו

יוסף מחפש את אחיו הרועים (דווקא בשכם ???)

אחי יוסף מתעללים ביוסף ומוכרים אותו לעבד

קורות נישואי יהודה ובניו

יהודה מוליד עם תמר תאומים

יוסף בבית פוטיפר

את פוטיפר מתעללת ביוסף

יוסף בבית סוהר

חלומות שר המשקים ושר האופים ופתרונם

>>>>>>>>>>>> אין מצוות)

אכן סידרת אירועים מענינת, כוללת שניים שלושה אירועים מיניים, ארבעה חלומות, וחטא איום של מכירת יוסף לעבדות.

חוץ מהעובדה שהיה צורך היסטורי להסביר איך משפחת יעקב הגיעה למצריים ואולי אף להסביר שאיך קרה ששני שבטים היו נכדי יעקב ולא בניו, תפקידו של יוסף בסיפורי התורה ובעיקר היותו פותר חלומות – חסרת משמעות בעיני.

ושוב, בגלל הסיפורים בפרשה שגובלים בהשמצות, אחזור ואטען שלעורך ספר בראשית היו נטיות/סטיות אנטישמיות

ואסכם, שאין בפרשתנו מעשי ניסים, הכל טבעי, מקרי. החלומות, מכירת יוסף, וכו’. יופי עליולו ת די בפירוט.

מאמר שמנתח יפה  את הפרשה

http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28104092-d6d6-4fa6-8cc4-c61671ebd5a1&lang=HEB

לכאורה זהו סיפור על שכר ועונש בעולם, הנשלט ע”י קוד מוסרי ברור: יעקב, אשר רימה את אביו הזקן, והשיג את הבכורה בהתחזותו לעשיו, אחיו בעזרת התכסות בפרוותו של שעיר עזים, מרומה גם הוא בערוב ימיו ע”י בניו, המשתמשים בדמו של שעיר עזים, בכדי לשכנעו, כי טרוף טורף בנו האהוב. יעקב, המפגין את העדפתו ליוסף בפני שאר ילדיו, ויתכן שפוגע בכך בדימויים העצמיים וברגשות שלהם, באמצעות הלבשת יוסף בכתונת פסים מיוחדת, מקבל בחזרה את הכתונת הקרועה כעדות למותו של בנו האהוב. בפרשה הבאה יילקח הימנו, ולו זמנית, אף בנו השני האהוב, בנימין, ויורד מצריימה ע”פ התעקשותו של יוסף. ראובן, הכושל בהפגנת מנהיגות מוסרית מול אחיו הצעירים הימנו, ואף מבקש להערים עליהם באמצעות זריקתו הזמנית בלבד של יוסף לבור, מרומה בעצמו ע”י אחיו, שאינם סרים למשמעתו.

יהודה, המבקש ליטול את ההנהגה מראובן, ולהערים הן על יעקב אביהם, והן על ראובן, אחיהם הבכור, יאבד שניים מבניו, וירומה ע”י תמר כלתו. שאר האחים, השותפים אף הם למלאכת הרמייה של אביהם, ירומו בפרשה הבאה ע”י יוסף, שיעמיד פנים, כאילו אינו מכירם. בנוסף, הם, שמכרו את יוסף לעבד, יעמדו בסכנת שיעבוד לו, וצאצאי כולם עוד ישועבדו ע”י מצרים בספר “שמות”. יוסף, שהתהדר בכתונת פסים מול אחיו, נקרעה כותנתו ע”י אשת פוטיפר. יוסף, הפוגע באחיו שוב ושוב גם באמצעות אי-הימנעותו מסיפור חלומותיו על מלכותו, מושלך אל הבור ואחר כך אל הכלא המצרי, ומשועבד.

…

החוטא לא רק נענש, אלא גם יכול להכיר בחטאו, ולכפר עליו, ובכך לשנות את גורלו: יהודה, שביקש להשאיר את תמר ללא בן זוג, אך הוא-עצמו לא בחל אף במגע מיני עם זונה, מכיר בחטאו, מודה בבעלותו על תמר וילדיה, וסולל בכך את דרכם להנהגה בכלל, ובדמותו של דויד המלך בפרט

…

יוסף, שהתהדר בכתונת הפסים, זונח את החיצוניות והגופניות, איננו נכנע לפיתוייה של אשת פוטיפר (בניגוד ליהודה, המתפתה לתמר), ואף מותיר בידיה את כותנתו, כאשר הוא נמלט ממנה, ובכך נסללת דרכו אל בית האסורים ואל חצר המלוכה. יוסף, שהוציא את דיבת אחיו בפני אביהם, מגדיל לעשות,…מכיר ביוהרתו, ומכריז בפני שני השרים-לשעבר בבית הכלא, כי לא לו פיתרונות החלומות, אלא לאלוהיו בלבד, ובכך מכין את הדרך אל פתרון חלומות, שלא ישליכו לבורות של יוהרה, קינאה ושיעבוד, אלא לגדולה פוליטית, השנייה רק למלוכה. בקיצור, מידה כנגד מידה.

(הרבה מילים — ואשרי המאמין בקשר בין התוצאה לסיבתה, יהודה שהודה בבעלותו – זכה שמזרעו ייבחר מנהיג, איזה מזל לתמר, שלא נשרפה, איזו מקריות שיהודה שכח את ארנקו אי שם, ואולי נגמר לו הכסף מביקורים קודמים אצל. זונות. משהו כזה היה קורה בימינו אם יהודה היה משלם בכרטיס אשראי,  ויוסף הרי לא תיכנן להימלט למצריים או להיכנס לכלא)

…

ואני לתומי מאמין שהסיפורים נלקטו, נאספו נערכו וחוברו למטרה פשוטה – ליצור המשכיות כלשהי בין אברהם למשה, ללא כוונה לכל המשמעויות שניתנו לסיפורים במרוצת 2,000 + שנות. 

לקח טוב

1. במקרה שהאח הצעיר מועדף על ידי הוריו = מוטב שלא ישויץ

2.עוזר בית צעיר ויפה, רצוי שלא יקיים יחסים עם בעלת הבית

3. אסיר בבית סוהר, רצוי שיתנהג יפה

נושאים לעיון :

יוסף החולם

כמובן שחז”לינו עשו את יוסף לאחד מצדיקי הדור למשל מתוך מאמר .

http://www.ypt.co.il/show.asp?id=56118

“יוסף הוא הרבה יותר מציאותי ממה שנדמה. הריאליסטיות שלו הנחתה אותו לאורך כל חייו. אילו היה יוסף מנותק מהמציאות, הוא היה חי במנותק מהעולם. אך יוסף היה מנהיג בטבעו. כשיעקב פוגש את עשו הוא נעמד לפני רחל אמו, כדי שלא יתן בה עיניו אותו רשע; בביתו הוא היה נער של בני השפחות; כשנמכר לפוטיפר הפך למושל בכל אשר יש לו בבית; בבית הסוהר היה מנהיג האסורים; וזה היה אך טבעי שיהפוך לאחר מכן לשליט על כל מצרים.

גם במקומות בו נראה שההתנהגות של יוסף היא מעט חולמנית, ההסבר הוא שמה שהוביל אותו למעשים אלו הוא אופיו המיוחד…..

הוא לא חושש לספר על החלומות כיוון שאין בו חשש מלעמת את אלה שיכולים לשנוא אותו עם המציאות, כי היה אדם שאין בו פחד, והוא לא חשש לצאת למלחמה. בהמשך, לאחר שנמכר, הוא הרגיש באמת קצת שליט בבית פוטיפר אדוניו, ולכן יכול היה לסלסל בשערו ולהתנהג באופן שלא מתאים לעבד. כשהיה בבית הסוהר, הוא היה מנהיג האסירים, כי כולם הרגישו ביכולת שלו לפעול מול שלטונות הכלא כדי לדאוג להם לעוד סיגריה או מנה גדולה יותר בארוחת הצהריים.

מתי שהוא שומע חלום, הוא מקבל את עזרתו של הקב”ה כיצד לפתור אותו ….

(צירוף של מדרש עם הכתוב. המודגש = שלי – איך חז”ל ידעו שיוסף סלסל בשערו?)

ומאמר יותר שכלי פסיכולוגי ומסורתי על חלומות

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/vayeshev/reg.html

החלום הפשוט הוא החלום שהוא פרי הדמיון. הדמיון מרכיב הרכבים שונים של חלקי האינפורמציה החושית

שיש בזיכרון, ומפעיל אותם על פי גירויים שונים.חלומות אלו הם חלומות ארציים, ואין בהם השפעה אלוקית

כלל, ולכן גם אין בהם מסר כל שהוא. הרעב חולם על אוכל, והצמא על מים. בדמיונם הם מעלים את מקורות

המזון וסוגיו העדיפים עליהם, מתוך מאגר הידיעות על המאכלים שחוו במשך חייהם….. הדמיון לוקח חוויות

אלו ומרכיב מהם תמונה חדשה, שבדרך כלל מוגדלת יותר מן המציאות, וכפי הדמיון המפותח של החולם כך בעצם

תראה סעודתו. כך גם לגבי הצמא ומקורות הנוזלים,…

. חלומות אלה הם חלומות שקריים.

סוג שני של חלומות, הם החלומות שבסיסם הוא הנפש והם מושפעים מן האל. חלומות אלו קורים רק בזמן

השינה, כאשר הנפש מתנתקת מהשפעות החושים ומגירויים חושיים, והיא מתפנית מחשיבה בעניינים הארציים.

נפש כזאת, המוכנה ומזומנה לקלוט את המסרים האלוקיים,יכולה להתדבק באותם גרמים שמימיים המעבירים את

השפע ההשכלתי לאדם, ולשאוב או לקלוט את המסרים העיוניים המושפעים עליה. מסרים אלה יכולים להיות

בתחום העיוני מוסרי או בתחום הגדת העתידות. במקרהזה הנפש הקולטת היא מעין מראה, שבה משתקף השפע

ונקלט בה:

הסוג השלישי של החלומות הוא החלום הנבואי. בחלום כזה מגיע מסר אלוקי בדרגות שונות אל החולם. בשני

סוגי החלומות הראשונים, השקרי והצודק, מעורב בהם גם דמיון במינון כזה או אחר. החלום השקרי כולו

פרי הדמיון, והחלום הצודק רובו אלוקי ומיעוטו דמיון, ויש להבחין בו בין העיקר לטפל. לעומתם, החלום הנבואי

 כולו אמת, ואינו מעורב כלל בדמיון. לכן פתרונו של חלום זה הוא כולו שכלי, ואין בו אף פרט מיותר.

כך מסכם אברבנאל את שלושת סוגי החלומות:

….

בחלומותיו הופך יוסף את עצמו מאיש פרטי לאיש ציבור, והחלומות מצביעים בדיוק על כך; וכיוון שהחלום הצודק

מודיע ומביא מסר אלוקי, לכן הוא בעצם דומה לנבואה. על כן אמרו חז”ל, שהחלום הוא “אחד מששים לנבואה”

)ברכות כז ע”ב(, ובמקום אחר שהוא “נובלת נבואה”.)בראשית רבה פי”ז, ה(

[השאלה היא שוב עד כמה העובדות אמיתיות? יוסף עובר שלוש סדרות של חלומות, אחד הוא חולם ולא פותר, שניים הוא פותר והם גם שני שלבים חיוניים בסיפור לעלייתו לדרגת סגן מלך, 

קשה להאמין שםרעה היה כזה נאיבי, שמייד מינה את יוסף לתפקיד כה בכיר, – אם אזכור – אז בשבוע הבא פרשת מקץ (= גם משורש וייקץ פרעה) אדון בנושא.

מה שנכון – לעורך הספר יש כשרון ספרותי ענק, על כשרון בעריכה או בניפוי חומר תמיהתני. וכמו שטענתי בנושא העונש והחטא, אטען גם פה על “התוצאה והגורם”. בזכרון הפולקלוריסטי של

12 השבטים, היו סיפורים על מאבק בין האחים ועל ירידה למצריים ועל אח אחד שנעשה שר האוצר וכדומה. נוצרו גם סיפורי חלומות. כל שלושת אבותינו (ועוד כמה) היו חולמנים. הבה ניצור סיפור על הרצל 

שאחרי משפט דרייפוס, ראה חלום על הקמת מדינה יהודית. והנה אגדה נחמדה שאולי היא גם נכונה. ואוסיף עוד קו מחשבה  האם לכל השבטים, צאצאי 12 הבנים היה אוסף סיפורים זהה? כדאי לעיין בצוואותיהם בספרים החיצוניים)]

וגישה יותר מדעית מהמאמר לעיל

http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=28104092-d6d6-4fa6-8cc4-c61671ebd5a1&lang=HEB

מהדהדת בכאן הגישה הפסיכואנליטית, לפיה החלומות קורעים צוהר אל שאיפותיו המודחקות של החולם. במובן זה, חלומותיהם של יעקב, יוסף, ואולי אף חלומותיו של פרעה, מבטאים את שאיפותיהם המודחקות: יעקב, הבורח מארץ כנען לאחר שרימה את אביו, אך שואף גם לחזור אליה, חולם על מלאכים היורדים ועולים בסולם, ממש כפי שהוא יורד מהארץ ושואף לשוב ולעלות אליה. יוסף, החולם על אלומתו המזדקפת וניצבת ועל שאר האלומות המשתחוות אליה, שואף להנהיג את אחיו. הגם שהוא כבר הבן המועדף על אביו, הוא איננו מסתפק בכך, ושואף להשליט עצמו על שאר אחיו.

…על החולם לפעול בחיי המעש, בכדי לממש את שאיפותיו המודחקות, ולו מקצתן: ממש כשם שאלומתו של יוסף חייבת להזדקף בשדה, ולתבוע את ההנהגה, כך חייב יוסף לפתור את חלומותיהם של השרים הכלואים ושל פרעה, לאגור עודפי מזון במשך שבע השנים הטובות, ולנהל את חלוקתו ומכירתו במשך השנים הרעות, בכדי שאחיו ירדו מצריימה וישתחוו אליו

וגישה קצת הפוכה

http://www.kipa.co.il/jew/pash/43/54368.html

יוסף הצעיר מתגלה כאדם פגום, כמי שאינו יודע להתהלך בין הבריות. בין שאר תיאורים שאינם מחמיאים לו, מופיעה גם הוצאת הדיבה:

…יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.

…

העדר מעצורי דיבור, זאת תכונה החוזרת ומתגלה אצל יוסף שוב ושוב. יוסף חולם את חלומותיו, מחוזות החלום הם מחוזות החופש והדרור בו יכול החולם להתפרע. אך החלטתו לספר לאחים את חלומות ההשפלה שלהם, מורה על העדר כשרים חברתיים ומשפחתיים בסיסיים. מי מספר על משאלה כמוסה כמו זאת?! יוסף מתגלה כאיש תמים, שאיננו מבין כי העולם הוא ג’ונגל אנושי. הוא חושף את עצמו להתקפות שלאחר מכן אין לו כח להתגונן בפניהן. גם ההיענות לשליחות אל האחים, לוקה בהבנת המציאות. יוסף כורה לעצמו את הבור אליו יטילו אותו האחים. גם את יעקב אי אפשר לנקות מאשמת חוסר האחריות,…

האדם הסביר לא נכנס במהירות שכזאת לשיחת חלומות אינטימית עם זרים שיכולים להיות גם בעלי כח הרסני ביחס אליו. גם כשהוא מובא לפני פרעה, מדבר יוסף יתר על המידה. הוא נשאל לפשר החלומות, ועונה ומפליג להצעת רפורמה עמוקה במשק המצרי. הולך לו, ופרעה מקבל את דבריו, אך באותה מידה יכול היה לקצוף עליו ולהענישו. יוסף מביא דיבה, מדובב, מדבר, הרבה, וגם – בעין מתנשאת ורעה. החיים דורשים מאיתנו לפעמים לראות דברים ולהבליג עליהם.

ומתוך ידידנו דרור פויר

https://drorfo.wordpress.com/2004/12/03/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%E2%80%93-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%91/

יש הבדל אחד גדול ומהותי בין החלומות של יוסף לחלומות של יעקב. יוסף הוא הראשון שמספר את החלומות שלו, הראשון שנותן ביטוי פומבי לתת המודע שלו. אפשר לראות את זה גם כך: יוסף גילה, או המציא, את התת מודע. לא בטוח שהוא ידע מה הוא גילה, אבל הוא גילה את זה.
ראו: עד עכשיו בספר בראשית, מי שחלם משהו בלילה – ואפילו היה זה אלוהים בכבודו שהופיע בחלום והבטיח גדולות ונצורות – שמר את חלומו לעצמו. יוסף הוא הראשון שמדבר על החלומות שלו. ולא סתם מדבר – הוא מספר על החלומות שלו גם כשאף אחד לא רוצה לשמוע

….

אבל למרות זאת, אלוהים מת על יוסף. אתה ממש יכול להרגיש את זה בא אליך מתוך הטקסט; זה כאילו שכינורות רומנטיים מלווים כל סצנה בה משתתף יוסף. גם הפרשנים הקבליסטים שמו לב לזה והם מוצאים ביוסף את יסוד החסד, שנאמר “וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד” (ל”ט, כ”א). אבל אני – שאין לי כלום עם הקבלה – רק שומע את הכינורות.

יהודה ותמר (אשת פוטיפר – רות)

סיפור יהודה ותמר כלתו, הוא סיפור מאוד מפתיע, בתוכנו ובעוצמתו. למה בכלל אנחנו צריכים אותו, האם רק בשביל לספר על הולדתו של פרץ, אבי אביו של דוד המלך? האם דוד המלך היה גאה במוצאו המשפחתי, בנוסף לספק מי הייתה אימו, והיותו אדמוני?

או שזה סיפור כה יפה שהעורך החליט להכניסו רק בגלל יופיו?

בכלל יש פה מוזריות – פעם שנייה. איזה מין (תרתי משמע) גברים הם היו באותה תקופה? יעקב לא יודע שהוא בא אל לאה במקום רחל. (ויש גם להניח שהן לא היו תאומות זהות). יהודה לא יודע שהוא בא אל תמר. אברהם ויצחק לא ידעו שיש סיכוי שנשותיהן יילקחו? אברהם משתעשע עם הגר וקטורה. ויוסף כובש את יצרו ותוקע את ציפורני אצבעותיו בקרקע?

מאמר מאוד מקיף ונאה

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/tamar.htm

“ער, אונן, שלה, בתו של שוע הן דמויות שוליות, הן משמשות רק רקע להבנת דמותה של תמר, מכאן ואילך היא במרכז והיא מתחילה לפעול.

יהודה התנחם, כלומר – ביקש לשאת אישה, אבל תמר לא, היא ממשיכה לשאת בגדי אלמנותה. תמר עוקבת אחר הנעשה בבית יהודה, והנה נודע לה שיהודה עולה תמנתה, כדי להשתתף בחג הגז, והיא מתכננת תוכנית נועזת: אם שלה אינו מייבם אותה; מפני שכך רצונו של יהודה, אזי יהודה ייבמה – ובלי רצונו . היא מתחזה כזונה. דרוש לכך אומץ לב רב. היא מסכנת את כבודה, כי היא עשויה להיפגע על ידי אחרים, והיא מסכנת את חייה אם תכניתה לא תצליח.

תמר מתכסה בצעיף לא כדי להתחזות כזונה, להפך – הנשים המכובדות כיסו את פניהן, המופקרות והשפחות גילו את ראשן. היא מתכסה, כדי שיהודה לא יכירנה. יהודה נפל בפח. אין בידיו אתנן, סימן שלא הביא בחשבון פגישה עם אישה כזאת. היא מבקשת ממנו עירבון. חותמת פתילים ומטה ⁸. ערך העירבון עלה בהרבה על ערך הגדי, ואם הסכים בכל זאת להצעתה, אין זה כי גדולה מאד הייתה תשוקתו. נוסף לכך חשב שבעוד זמן קצר יגיע לתמנה, משם ישלח את הגדי המובטח, הרי בעל עדרים הוא. שום שימוש לא תעשה בעירבונו, אלא אם כן היא תצטרך לו לתוכניתה הסודית, אבל ממנה אין ליהודה מושג.
לפני שנים פנה הוא אל אונן בנו: “בא אל” עכשיו באותה הלשון הוא בעצמו פונה אליה: “אבוא אליך“. לא הרגיש שהוא מעמיד את עצמו במקומו של בנו. כדי לרכך את הרושם הקשה שעושה פנייתו הגסה, הרי תמר שומעת אותו, מדגיש הכתוב “כי לא ידע, כי כלתו היא”.

(ובסיום)

תמר  ….קדמה לרות. היא, כביכול, אמה הרוחנית. מחבר מגילת רות ד’, י”ב מעמיד את שתיהן בשורה אחת, וכך הוא אומר: “ויהי ביתך כבית פרץ, אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן לך ה’ מן הנערה הזאת”. תמר משמשת דוגמה אידיאלית, לה משווים אנשי בית לחם את רות המואביה. שם מביע הסופר את דעתו על תמר, מה שלא עשה הסופר כאן. תמר ורות הן שתי נשים, שמהן מובילה שרשרת ישרה לדויד מלך ישראל

(לעומת זאת)

מדוע הוצגה דמותה של תמר דווקא כאן. לצידה הוצגה דמות נשית אחרת והיא אשת פוטיפר, התורה אינה מביעה שום דעה על שתי דמויות אלו, לא לחיוב ולא לשלילה, אבל בעצם הצגתן זו מול זו היא מדגישה את ההבדל ביניהן. שתיהן העדיפו לשקר, האחת שיקרה וסיכנה ביודעין את חייה והשנייה – ביודעין את חיי הזולת.

(ע”כ)

ויש בסיפור זה הרבה תמיהות, ורצון לדעת עוד פרטים ולא פלא שחז”ל עשו פה מטעמים – ומתוך

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/vayeshev/men.html

“אפשר גם שהיה לתמר חשש דומה לזה של יהודה חמיה: אם משני האחים לא זכתה להרות ולהיבנות, שמא לא תיבנה גם מהאח השלישי. מכל מקום, מצבו של יהודה, שאשתו מתה והוא כבר התנחם וניסה לחזור לחיים רגילים, עודד את תמר לחשוב שערמתה תצליח, והיא אכן הצליחה.

כשבחרה תמר בחמיה כדי לייבם אותה, היא פעלה על‑פי מנהג שהיה נפוץ במזרח הקדמון, והמתועד בחוקי החתים (סעיף 193) והאשורים (סעיף 33), מנהג המאפשר ייבום על-ידי אבי הבעל המת, כשאין אפשרות של ייבום על ידי האח.  עדולם  אינה רחוקה מירושלים ומחברון שחתים ישבו בהן,  ולא ייפלא שאנשי עדולם הושפעו ממנהגיהם.

(המאמר גם מנסה להציג הסבר לבעייה נםספת)

לפנינו בעיה כרונולוגית: יוסף בן שבע עשרה שנה בעת מכירתו (לז:ב), ובן שלושים כאשר הוא מתמנה כמשנה לפרעה (מא:מו). אחר כך עברו שבע שנות שובע ושני שנות רעב עד שכל משפחתו ירדה אליו למצרים (מה:יא), יוצא שמעת מכירתו של יוסף ועד שהגיעה משפחתו למצרים עברו עשרים ושתיים שנה. והנה בפרק זמן זה חולף בבית יהודה זמן של שלושה דורות: לידת שלושת בניו של יהודה והתבגרותם, אחר כך לידת פרץ, ואחר כך לידת חצרון וחמול, בני פרץ (מו:יב). אם נניח ש”בעת ההיא” (פס’ א), דהיינו אחרי מכירת יוסף, אירע כל זה בבית יהודה, כיצד ניתן לדחוס את כל ההתרחשויות הללו לתוך כ”ב שנה, מה עוד שלידתו של פרץ לא באה מיד אחרי התבגרות הבן השלישי של יהודה, אלא אחרי “וירבו הימים” (יב), שבהם ציפתה תמר לשווא להתייבם על-ידי שֵלה.

סדר-עולם רבה מיישב זאת בהניחו שער ופרץ היו בני שבע שנים כאשר נשאו נשים,(ע”כ) (מעניין איך שלחז”ל לא איכפת להתעסק בילדים קטנים, כגון רבקה בת שלוש, שמעון ולוי – רוצחי אנשי שכם אף הם קטינים ועוד)

ומתוך המאמר לעיל

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/06/04_vayeshev/1.html

בשלמותה, מתוארת פרשת תמר אשת ער בספר “צוואת השבטים”, י-יב 

ומאמר שמסכם את רוב דרשות חז”ל ועוד

http://www.aspaklaria.info/400_TAV/%D7%AA%D7%9E%D7%A8%20%20%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94.htm

אצטט קטעים

והא תמר בביאה ראשונה איעברא, א”ל תמר באצבע מיעכה, דאמר רבי יצחק כל מועכות של בית רבי תמר שמן, ולמה נקרא שמן תמר, על שם תמר שמעכה באצבעה. והא הוו ער ואונן, ער ואונן שמשו שלא כדרכן. (יבמות לד ב)

(והמבין יבין)

(כנ”ל)

(ולמה נקרא שמה תמר, שהיתה קומתה דומה לתמר. אמרו תמר בת שם בן נח היתה והיתה נאה ביותר וכיון שנטלה ער אמר עכשו היא יולדת והיא מתכערת, מה עשה היה מניח השדה וחורש בגנות לשון נקי… 

“ותסר בגדי אלמנותה, תא חזי, תמר בת כהן היתה, וכי יעלה על דעתך שהלכה לזנות עם חמיה, הרי צניעות היתה בה תמיד, אלא היא צדקת היתה, ובחכמה עשתה זאת, כי לא היתה מפקרת עצמה אליו, אלא משום שידעה ידיעה והסתכלה בחכמה, (וראתה מה שעתיד לצאת מזה), ועל כן באה אצלו לעשות חסד ואמת, ועל כן באה והשתדלה בעסק הזה.”..

“דתניא א”ר יהודה מעזות של צדקת אחת, יצאו כמה טובות לעולם, ומי היא, היא תמר, שכתוב, ותשב בפתח עינים… ולמדנו מה ראתה צדקת זו למעשה זה, אלא ידעה בבית חמיה דרכיו של הקב”ה, איך מנהיג את העולם הזה עם בני אדם, ומשום שהיא ידעה העמיד הקב”ה הדבר על ידיה. וזה הולך כמו שלמדנו, מוכנת היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, להיות אמו של שלמה המלך, אף כאן מוכנת היתה תמר לזה מיום שנברא העולם.”

“ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך, אלו הם הסימנים של המלכה שנתברכה מן המלך בזווגה. ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך ופתילך ומטך, אלו הם קשרים העליונים תכשיטי הכלה המתברכת מן ג’ אלו, נצח, הוד ויסוד, והכל נמצא בג’ אלו והכלה מתברכת מכאן מיד ויתן לה ויבא אליה ותהר לו…”

“אפרים מקשאה בשם ר’ מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה, שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב”ה אחרים. דבר אחר אמר ר’ יהודה הלוי ב”ר שלום עם שהיא יוצאה האיר הקב”ה עיניה ומצאה אותם מאחר שאבדתן, שאין מציאה אלא מכלל אבדה… אמרה לו יהודה הכר בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר ממני הרה שלא תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר…”

“צדקה ממני ” ממני- היא מעוברת, ורבותינו ז”ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל. ולא יסף עוד – יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק. 

(יופי שביופי, ממש הנאה)

יוסף בבית פוטיפר ואשתו

אכן מלבד הסיפור העסיסי על יהודה ותמר, פרשתנו מבורכת בסיפור ארוטי נוסף- יוסף ואשת פוטיפר, מה שמראה שהעולם מסתובב סביב יצר המין, כאז כן עתה. חוה ואדם טעמו מעץ הדעת = וידע אדם את חוה אשתו

(שתי נשים מפתות שני אחים, בע”ה בשנה הבאה, השוואה.)

ו.

אז מה יודעים על פוטיפר?

סעכום קצרצר נמצא בויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%A8

במקרא מסופר כי פוטיפר קנה את יוסף מיד המדנים, ואשתו ניסתה לפתות את יוסף. במדרש נכתב כי אשתו הייתה מגדת עתידות, רואה בכוכבים, וראתה כי עתידים להיוולד לה ילדים משותפים מיוסף. קה בנבואתה. אכןנולדו מיוסף מנשה ואפרים אך מה שהיא לא ראתה היה שהם נכדיה מבתה החורגת אסנת,….. אחרי ששכם בן חמור אנס את דינה בת יעקב נולדה לה בת בשם אסנת, אך יעקב אבינו שלח אותה מהבית עם כתב יחוס למצרים, ואחרי שיוסף כבר היה בכלא במצרים אימץ אותה פוטיפר כבת. אחרי שיוסף עלה לשלטון נתן לו אותה פוטיפר לאשה

מאחר שפוטיפר היה מסורס (לפי רש”י הוא היה מסורס טבעי, מאחר שניסה לעשות עם יוסף מעשים מגונים) לפי הפשט היה מסורס מטעם המלך פרעה מאחר שהיה קרוב למלכות – ניסתה אשת פוטיפר לשכב עם יוסף כדי להביא ממנו ילדים..

ועוד מתוך מאמר מסכם על פוטיפר

http://www.hottentot.co.il/bible-by-amos/breshit39.htm

“סריס – למילה זו שני פירושים. האחד, מי שנכרתו אשכיו, והשני, מקורו באכדית ופירושו: פקיד של המלך.

“ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל” (פס’ 6) – רש”י טוען, בעקבות חז”ל, כי “לחם” היא “לשון נקייה” ליחסי מין. פרוש זה מתאים לדברי יוסף בהמשך הסיפור (פס’ 8 – 9). אבן עזרא דוחה את פירושו של רש”י. לטענתו פוטיפר היה סריס , במשמעות “מסורס”, מה שמסביר את להיטותה של אשתו ליוסף. לטענתו הפקיד האדון הכל בידי יוסף, פרט ללחם. עובדה ידועה היא שהמצרים אינם אוכלים לחם עם זרים: “כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים” (מ”ג 32). הרשב”ם טוען כי מה שעניין את פוטיפר היה אך ורק מאכליו. בכל השאר לא העסיק את עצמו כלל…

שלוש הגרסאות לסיפור אשת פוטיפר

א.  גרסת המספר (פס’ 11 – 13): אין איש בבית. האישה תופסת את יוסף בבגדו, משדלת אותו לשכב עמה. יוסף מסרב ונס החוצה, משאיר את בגדו בידיה.

ב.  גרסת האישה לאנשי ביתה (14 – 15): היא מכנה את יוסף “איש עברי” – איש, ולא עבד, כדי לא ליצור אצל עבדיה תחושת הזדהות עם יוסף, וכדי להדגיש את מוצאו הזר, ולעודד את שנאת הזרים הטבעית במצרים. היא משתפת אותם בעניין כולו: “ראו הביא לנו איש עברי..” כלומר, הבעיה היא לא רק שלי, אלא גם שלכם. זהו עניין לאומי המעורר מעורבות רגשית. בכלל, הדרך הקלה והפשוטה ביותר, מאז ועד עתה, לעורר שנאת זרים היא דרך המיטה! (היית רוצה שאחותך תתחתן עם ערבי?…….) 

ג.  גרסת האישה לבעלה (פס’ 17 – 18): כאן מודגשת נחיתותו המעמדית של יוסף ומוצאו הזר. כדי שעונשו יגדל, היא מאשימה את בעלה בהבאת יוסף הביתה: “אשר הבאת לנו..”. עוד טוענת האישה: “ויעזוב בגדו אצלי…” טענה די תמוהה. אם יוסף הוא זה שתקף אותה, כיצד בגדו נמצא בידיה?” (ע”כ)

ועל סיפור שה ואחרים יש יופי של מדרש חז”ל, איזה מטעמים הם קינחו להם, אז לסיכומם

http://www.aspaklaria.info/010_YOD/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3%20%20%20%D7%95%D7%90%D7%A9%D7%AA%20%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%A8.htm

אחר הדברים – לא נשאה עיניה קודם, כי עם עבד תחשב לה לחרפה, ואז גם לא תוכל לומר בא אלי העבד אם תתגלה, כי לא יאמינו לה שערב לבו לכך, אך אחר שעלה לגדולה שתה עיניה לראות אצטגנינותו, וראתה שיוצאת לה ממנו גדולה. וימאן – זו הדרך הנכונה שלא להתחיל בטענות נגד המפתה להשתיקו, פן ינוצח בשפת חלקות, ואחר שמנע עצמו לגמרי נתן טעם לדבר. ויבא הביתה – כי ראה שיצרה הולך ופוחת, יום א’ בקשה שידבר עמה, ואחר כך רק לשכב אצלה, ואחר כך להיות עמה רק ביחוד, כך שאם היום יהיה רק ביחוד עמה תתקרר דעתה, והיא כיוונה לצודו בזה, ובעת יחוד בערה תאותה. ותתפשהו – שלא ניצול לגמרי, כי נתמתח קשתו, אך מיד אחזו יצר הטוב וברח אל מקום אנשים כדי שירפה ממנו יצר הרע, כמעשה דרב עמרם חסידא בתענית כ”ב. לצחק בנו – קראה לאנשי ביתה שיאמרו גם הם, כי יוסף ניסה לצחק בם, ואז יאמינו לה שניסה העבד לצחק בה, כי דרכו בכך…

“מר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב”ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב”ה. יוסף מאי היא דכתיב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, אמר רבי יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רב ושמואל, חד אמר לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. ואין איש מאנשי הבית וגו’, אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש, תנא דבי רבי ישמעאל, אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא, אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר וגו’, באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות, דכתיב ורועה זונות יאבד הון, מיד ותשב באיתן קשתו, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר ששבה קשתו לאיתנו, ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו… תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י”ב שבטים, כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין צפורני ידיו, ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר ובני בנימין בלע ובכר וגו’… (סוטה לו ב)

.רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דאמר רבי יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה…

“ויהי כהיום “- שאין דרך לשמש ביום, ודבר גלוי שלא נתכוון אלא לעשות מלאכתו ממש, והיא אף על פי כן ותתפשהו בבגדו. …

כתיב ותשב באיתן קשתו, רב שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה, אמר רבי אבון נתפזר זרעו ויצא לו, רב מתנה תלה עינוי וראה איקונין של אבינו מיד היצן, מידי אביר יעקב, אמר רבי אבין אף איקונין של רחל ראה, משם רועה אבן ישראל. (הוריות י ב)

וקצת ציורים – מתוך

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19576

וניתוח תמונה של רמברנדט – מתוך

http://mikrarevivim.blogspot.com.au/2012/06/blog-post_18.html

אם מתבוננים בתמונתו של רמברנט: יוסף ואשת פוטיפר, ניתן לראות שרמברנדט מצייר את הסצנה המוכרת בצורה הנועזת ביותר.  מצד אחד ניתן לפרש את הציור בצורה תמימה. אשת פוטיפר תופסת את בגדו של יוסף כפי שמתואר בבראשית לט 12. אולם מבט מעמיק יותר בתמונה מגלה שהיא אוחזת באיבר המין של יוסף. ייצוג נוסף של איבר המין הוא העמוד הפאלי בצד הימני של התמונה שקשה להתעלם ממנו.

הארות

1.

פרק לח פסוק יג’ – עולה תמנתה

ובשמשון כתיב “יורד תמנתה” 

אמר ר”א שמשון שנתגנה בה כתיב ירידה, יהודה שנתעלה בה כתיה .. עליה

ר”ש אומר ,שתי תמנאות היו (לאחת עולים לשנייה יורדים)

ר”פ אמר (תלוי מאיזה כיוון באים)

2.

פרק לח פסוק כו’ = ולא יסף עוד לדעתה

שלשה מקראות נאמרו בעניין אחד מי שאמר זה לא מר זה, הכר נא.. אמרה תמר, צדקה ממני אמר יהודה, ורוח הקודש אומרת ולא יסף

3.

פרק מ פסוק יא’ = וכוס פרעה

ארבע כוסות של פסח כנגד מי, אמר ר”.. כנגד ארבע כוסות של פרעה (שמוזכרים בפסוקים אלה)

4.

פרק מ פסוק טז’ = כי טוב פתר

מנא ידע, אמר ר”א מלמד שכל אחד הראהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו

5.

פרק לז פסוק ג’ = כי בן זקונים הוא לו

(מתוך א’ קורמן “הפרשה לדורותיה”) – והרי בנימין נולד אחרון? בשל כך תרגם אונקלוס “בר חכים הוא”. אולם פשוטו … בנימין נולד 7 שנים אחר יוסף ובמשך אותם שנים הוא היה “בן זקונים”

6.

פרק  לז פסוק טו’ = וימצאהו איש

מי היה האיש ((מתוך הנ”ל) – בתרגום יונתן… זה מלאך …גבריאל …אותו ביטוי גם נאמר קודם לכן “ויאבק איש .. = שרו של עשו, כאן באיש מלאך טוב ושם האיש השטן. ברור, איש השואל מה תבקש הוא איש טוב, איש הבא להיאבק… הוא בהחלט איש רע.

7.

פרק לז פסוק לד’ = ויקומו כל בניו וכל בנותיו (?) לנחמו

(מתוך הנ:ל) ויקומו … מצביע על התארגנות… “ימים רבים” מצביע על 12 חודשים… כאשר ראו שיעקב אביהם אינו שוכח … ומתאבל לאחר י”ב חודשים… קמו כולם כאיש אחד לנחמו

שאילות

1. מה היה שמן של בת-שוע ושל אשת פוטופר

2. ויהי בעת לדתה = באיזה חודש להריון נולדו פרץ וזרח?

3. באיזו טענה השתמשו “סניגורי” יוסף להצדיק את דינו רק לשנתיים מאסר במקום הוצאה להורג, ומה היה שכרם?

שבת שלום

להת