שמות תשע”ה

 

From:
To:
Subject: FW: אלה שמות… ותקרא שמו… ויקרא את שמו
Date: Fri, 9 Jan 2015 22:39:46 +1100

הקדמה כללית
 אז סיימנו את חומש בראשית, שאפשר לכנותו כ”ספר ההיסטוריה הקדומה”, אוסף של אירועים “פרה-היסטוריים”, כלומר סיפורים עובדתיים/מומצאים/מנופחים, עד ל”נקודה” = התחנה ההיסטורית (העובדתית או המפוברקת) כאשר אבות אבותינו מוצאים את עצמם במצריים, והופכים מ”אישיות רצוייה” (במקצת) לאישיות “לא רצוייה” (שנואה בהרבה – כך גם קרה ליהודים הרבה פעמים באירופה, אין כל חדש, כלומר עכשיו לפחות יודעים היכן זה התחיל ואולי גם למה)
“ויחי יעקב בארץ מצריים ” יעקב כנראה עשה חיים במצריים, אחרת למה הוא נשאר שם או למה נשארו בניו?- (ברור, למה אני ועוד, נשארים??} הרי היו לו אדמות וכו’ אז היה עליו לעזוב ולחזור לארץ כנען חי ונושם ולא רק בתור גופה – וייגווע יעקב — ויקברוהו עם אבותיו, וכן את בניו, (היכן קברו אותם?  נא לעיין במדרשים)  וימת יוסף ויחנטו אותו…. וישם בארון
ובזה מתחילה פרשת שמות בספר שמות.”וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, . ויקם מלך חדש אשר  לא ידע את יוסף” (מה בעצם אנחנו יודעים על הפועל :ידע” – אני מגחך)
ותוך מספר שורות הגלגל התהפך, המלך הטוב מת ואז המלך החדש מטיל גזירות אנטישמיות, והעברים = בני ישראל (???) נעשים עבדים, עד שנבחר הגואל = משה (חצי עברי חצי מצרי) שמביא את הגאולה, ולהראות לנו שהוא לא סתם רווק מושבע, מספרים לנו היכן הוא מצא את אשתו (השנייה ??? אחרי  הכושית מלכת כוש) ואפילו שנולדו לו שני בנים, אלא שלא כמו יוסף, בני משה לא נכנסו לרשימת גיבורי ראשית היהדות
אז
מעניין קצת להשוות איך כמה מגיבורינו מצאו את נשותיהם
— רבקה באה לבאר להשקות את הצאן, ואליעזר חשק בה והביאה ליצחק
— רחל באה לבאר להשקות צאן ויעקב עזר לה ונשק לה וכו’
— 7 בנות יתרו באו לבאר להשקות את צאנן ומשה עזר להן וקיבל את ציפורה לאישה (למה 7 בנות? מה המסר?)
מקרה, או א-להים נותן לנו רמז? מה המסר מה הפשר? (חבל שהיום יש ברזים בבתים)
ואם נוסיף לזה את משה רבנו, שכאשר הוא היה בן 3 חדשים הוא שט בתיבה על היאור, וכשהוא בן 80 שנה הוא לוקח שיעורים בקסמים  וכו’, הייתי מעז לטעון שיש לנו כאן סיפור לילדים שאיכשהו נעשה סיפור קדוש למבוגרים שבהתאם מחנכים כך את ילדיהם.
אז לעניין
לאחר המתח והדרמטיות של עלילות יעקב ובניו, באנו אל מנוחה קלה, בני יעקב  התנחלו בארץ גושן והיו די מפסוטים . שלווה שנמשכה  שנים עד שהייתה מהפכה בשלטון במצריים, בא מלך חדש ובני יעקב (ישראל) הפכו לעבדים, התגלות ראשונה של אנטישמיות מצד השלטון,כמה שנות עבדות, לא כל כך ברורו, עד שבא ספרטקוס, – אופס, משה ואחיו, והטלנובלה מקבלת תפנית חדשה. אבל תחילה, כמובן, א-להים aka ה’ מחליט לבחור רועה צאן בן – 80 להיות המנהיג
לספר שמות בכללותו יש שתיים וחצי מטרות
— סיפור גאולת בני ישראל )העברים) ויציאת מצריים
— מעמד הר סיני והנחתת מספר חוקים/מצוות
— בניית המשכן
אז גם מעניין לראות שוב תאריכים – לדוגמה – עמוד מתוך סדר ימי עולם של נין הגר”א
אז מעניין גם שמתוך 70 הנפשות שירדו מצריימה היו 3 נשים
קשה לערוך את הצילום, אוסיף 2-3 תאריכים
2368 – לידת משה ז’ אדר ג’שעות ביום
2444 – נישואי ציפורה ומשה והולדת גרשום ואליעזר (?)
2447 – התגלות ה’ בסנה
— אז אם מעשה חשבון, אז עבדות בני ישראל במצריים, נמשכה סך הכל כ – 130 שנה
פסוקי השבוע
מילדי העברים
אשה מינקת מן העבריות
מכה איש עברי
איש מצרי
ו..
ויזעקו בני ישראל
ערב שבת שלום
פתיחה 
אז בני ישראל מתרבים, והאנטישמיות נולדת, פעם ראשונה שרואים את בני ישראל בגולה, ומלך הארץ שונא אותם (או טוען שהוא פוחד מהם, ומעליל עליהם עלילת שוא, “והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו” ואז מתחילה השואה הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי, שזה עתה נולד., יש עם יהודי, יש שואה יהודית, :”כל הבן הילוד יאורה תשליכוהו” נאציזם מצרי)
והנה מופיע המושיע, = תינוק שניצל בנס, גדל בחצר המלוכה, מוגן מהצרות מחוץ לארמון,  וכבחור (?) הוא יוצא סוף סוף לטייל לראות איך אחיו סובלים (קצת לא ברור לי מה קורה כאן – לא זוכר את הסרט ???) , ורואה איש מצרי מכה איש עברי, והוא (משה) לא מברר על מה ולמה, הוא (בדם קר) הורג את המצרי.
עד עכשיו היו אבותינו בעיקר רמאים וגנבים אבל בהמשך לעלילות שמעון ולוי, מגיע משה – פשוט רוצח – אולי בצדק מסויים, אבל אולי זה בתחום האופי שלו ,נעשה ונשמע, קודם  הורגים אחר כך שואלים, (או שבכלל שותקים)
והטלנובלה  ממשיכה ומאריכה בפרטי פרטים כמה אירועים כגון הדו-שיח בין א-להים ומשה וסבל העבודה של העברים = בני ישראל
 וכבר הזכרתי, כמה אירועים ושאילות לפני שנה ב —
ואעתיק מתוך לעיל את תוכן הפרשה
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

רשימת יורדי מצריים לבית אבותם

 גזירות פרעה החדש, ותגובת המילדות

 לידת בן  לעמרם ויוכבד

 משה בתיבה והצלתו

 עלילות משה המשוטט ברחובות העיר

 משה מתחתן במדיין

שיחת משה  עם הסנה א-להים וה’ 

קבלת אותות (או) -תרגול במעשי קסם

 חזרת משה למצריים, והוא כמעט נהרג בדרך

 פגישת משה ואהרן

פגישת משה ואהרן עם בני ישראל

 פגישת משה ואהרן עם פרעה

 תגובת פרעה

החמרת העבדות

 שיחת משה השנייה עם ה’

>>>> אין מצוות>>>>>

לקח טוב
1. גם בגיל 80 אפשר לקבל מנהיגות
2. לפעמים הסקרנות מפתיעה לטובה
3. צריך לדעת איך לדבר עם המלך, במיוחד כשיש גיבוי
נושאים ופסוקים קשים
1. פרק א פסוק כא’ – ויהי כי יראו המילדות את הא-להים
מתוך
” יהי כי יראו המיילדות את האלהים ויעש להם בתים” (שמות א, :)כא אין המקרא מודיענו מי עשה עבור מי בתים. ולפרש, שהאלהים, המוזכר בפסוק, הוא שבנה , כגמול לנאמנותן, בתים למיילדות העבריות המוזכרות אף הן בפסוק, לא נוכל. מאחר ותהה זאת צורת תגמולים מאד לא מתקבלת על הדעת, נוסף על היותה צורת הזכ “ר להם” מונעת פירוש זה. כשם שהיא עושָה לאל פירושו של ה”חזקוני” (ושל קסוטו ההולך בעקבותיו) הטוען “בתים – זה בנים “.
“ה -דעת זקנים מבעלי התוספות” מביא פירוש אחר, הוא פירוש הרשב”ם בפסוק הנדון (ראה, שם). לדעתו פרעה הוא שבנה בתים למיילדות העבריות. “כי כשראה פרעה
שלא היו מקיימים מצוותו, ויעש להם בתים –– אצל עבדיו, כדי שיראו אם הולכות אצל העבריות” (ראה גם, פירוש המלבי”ם לפסוק הנדון , ) ויפה הוא. ברם, צורת הזכר “ה, להם” עומדת שוב למכשול בפני פירוש זה .והנראה לי, שפרעה בנה בתים עבור הילדים, עבור אותם ילדי העברים שהחיו המיילדות העבריות יראות השם .
כי על כן, בשלבה זה של התוכנית להמעטת מספר העברים, עדיין לא העיז פרעה להוציא לפועל בגלוי פעולות להשמדה פיסית. הוא חשש כנראה מתגובות המוני העברים, עבדיו. על כן ניסה פרעה לשדל את המיילדות העבריות לעשות את מלאכת ההשמדה בסוד, בשעת הלידה.
ומתוך

“וזה מאמר הכתוב ‘ויאמר מלך מצרים וכו”.

אומרים חז”ל שאמירתו הרכה של פרעה למיילדות כללה אף הצעה מפתה שבעקבות רצח התינוקות תהפוכנה להיות נשים מכובדות בממלכה: נשי המלך ופילגשיו, ויוכלו ליהנות מכל מנעמי השלטון:

 “אמר רבי יוסי בר חנינא:

מלמד שתבע אותן להזדווג להם ולא קבלו ממנו”

 “ויהי כי יראו המילדֹת את האלהים ויעש להם בתים” – הופעת הכהונה והמלכות בעם ישראל היא תוצאה ישירה של יראת האלוקים שהתגלתה אצל המיילדות. יראתן, לא ללמד על עצמן יצאה אלא ללמד על הכלל כולו. בהתנהגותן נולדה הוויתחיים חדשה בקרב בני ישראל – מדרגה של יראת שמים טהורה. ‘יראת ד’ טהורה’ זו ‘עומדת לעד’[33] – היא מדרגת החיים של עם ישראל לאורך כל הדורות. תפקיד הכהונה והמלכות הוא לחשוף תוכן חיים כללי ואצילי זה בקרב האומה כולה.

(ע”כ)

2. הסנה בוער- מינוי משה  ושלשת האותות
מעניין לקרא שוב ושוב את הויכוח הארוך בין משה וה או א=להים, סרבנותו של משה וכו’
 
זה  מרוח בחילופי כינויים, פעם זה ה’ ופעם זה א-להים,  מה ראה הכתוב, או הכותב להשתמש בכינויים שונים ומבלבלים, בקפיצה שאינה נראית סדירה ועקבית לעבור מכינוי אחד לכינוי שני של כח עליון?
 
אבל זה לפעם אחרת
 
 
משה לא משתוקק לקבל עליו את התפקיד הנוראי להיות מנהיג עם של עבדים, (ועוד יהודים) טוב לו במדבר עם ציפורה ושני ילדיו. במצריים מחפשת אותו המשטרה באשמת רצח, הוא גמגמן, בן 80, (כבר סבל מספיק בתור מלך כוש – נא עיינו…) נכון יש איזה סנה שבוער ומדבר, זה קורה להרבה אנשים במדבר שלועסים עלים כלשהם,כשהם צמאים, שדופים בשמש ורואים חזיונות, – בלע”ז פטא מורגנה, אז
 
ה’ אומר למשה ראה ראיתי את עוני עמי… ואת זעקתם שמעתי… וארד להצילו (יש אולי מקום להזכיר שיש אומרים שאיוב היה בין יועצי מלך מצריים לזרוק את ילדי העברים לים) אז ה’ נותן את נאום קצר מעורר רחמים — (יעני פתאום נזכר – אחרי שכמה תינוקות נשלכו ליאור ???)
 
משה עונה לא-להים מי אנוכי (אני לא מעוניין, מדבר בינתיים נימוס)
 
והקול המסתורי ממשיך לשכנע… זה לך האות … בהוציאך את העם ממצריים תעבדון את הא-להים על ההר הזה
 
(מעניין, איזה שכנוע מוזר, קודם על משה לעבוד קשה, אחרי זה יהיה לו אות שעבודתו צלחה
 
ושוב יש דו-שיח בין א-להים ומשה שהאחרון מבקש מהקול המדבר אליו להזדהות, והקול מזדהה ופעם שלישית מזכיר למשה “אני א-להי אברהם.. יצחק וכו’, ומכתיב שורה ארוכה של משימות, כולל “ונצלתם את מצריים, ומשה (גם מהבטחת קבלת כסף וזהב) עדיין לא משתכנע, ואז ה” נותן למשה 3 אותות,
 
יעני – ה’ מלמד את משה להיות קוסם (למרות מצווה מהתורה שלא יהיה לך קוסם) ומתרגל אותו בשלושה תרגילי קסם פשוטים
 
שניים עם חזרה כללית והשלישית (ללא תרגיל) אם יהיה צורך – האותות = הקסמים הם
 
1.  משה משליך את המטה והמטה הופך לנחש, וחוזר להיות למטה אחרי שמשה אוחז בזנבו
 
2. משה מכניס את ידו לחיקו ומוציאה ויש לו צרעת על היד, מכניס שוב את היד לחיקו והיד חוזרת להיות בריאה
 
3.- (אם יצטרך להוכיח את כנותו כשליח ה’) על משה לקחת מים מהיאור לשפוך על האדמה והמיים יהיו לדם
 
 אותות מוזרים, מה הקשר ו/או הסימבוליקה  אני מתאר לי את משה (ואולי גם אהרן) עומד לפני קהל הצופים ועושה הוקוס פוקוס עם המטה והיד – משהו שקוסמים מצריים עושים יום יום
 
(מה – א-להים לא יכול לעשות משהו יותר :רציני:<)
 
והמדרשים מנצלים את ההזדמנות ודורשים במלא דימיונם, קצת מתוך
 
פרקי דר’ אליעזר:

…אמר לפניו, רבון העולמים תן לי מופת ואות, אמר לו השלך את מטך ארצה, והשליך את מטהו ארצה ונעשה נחש שרף. ולמה הראה הקב”ה למשה כנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר, אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם, כך היו המצריים נושכים וממיתים את ישראל, וחזר ונעשה כעץ יבש, שנאמר (שמות ד’) ויאמר ה’ שלח ידך ואחוז בזנבו. אמר לפניו רבון כל העולמים תן לי מופת, אמר לו הבא נא ידך בחיקך, והביא ידו בחיקו, הוציאה מצורעת, ולמה הראה הקב”ה למשה בדבר טמא אות פרעה, ולא הראהו בדבר טהור, אלא מה המצורע טמא ומטמא, כך היו המצריים טמאין ומטמאין את ישראל, וחזר ונטהר, אמר לו כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים, ויאמר הבא נא ידך בחיקך… (פרק מ)

…מיד השליך אהרן מטהו לפני פרעה ונעשה מיד נחש שרף, מיד קרא פרעה לחרטומים והשליכו מטותם ונעשו נחשים שרפים. מיד רדף מטה אהרן ובלע למטותם. הכניס ידו לחיקו הוציאה מצורעת כשלג, וגם הם הכניסו ידם לחיקם והוציאו אותה מצורעת כשלג, וכל מכה ומכה שהביא הקב”ה על המצרים במצרים היו עושין גם הן כן, עד שהביא עליהם את השחין… (פרק מח)

מדרש רבה:

ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב”ה אמר ליה ושמעו לקולך, והוא אמר והן לא יאמינו לי. מיד השיבו הקב”ה בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו. ראה מה כתיב אחריו, ויאמר ה’ אליו מזה בידיך ויאמר מטה, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים, מאמינים שנאמר ויאמן העם, בני מאמינים, שנאמר (בראשית ט”ו) והאמין בה’. תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (בראשית ג’) כי יודע אלקים, כשם שלקה נחש, כך זה עתיד ללקות, ראה מה כתיב, ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש, לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה. (שמות ג טו)

ויאמר ה’ אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו, והרי אמרנו למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך, אמר רבי אלעזר לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר (יחזקאל כ”ט) התנים הגדול, ואומר (ישעיה כ”ז) על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל. אמר לו הקב”ה ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך, הדא הוא דכתיב שלח ידך ואחוז בזנבו…

ויאמר ה’ לו עוד הבא נא ידך בחיקך, אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר (בראשית ג’) ארור אתה מכל הבהמה, כמה דאת אמר (ויקרא י”ג) צרעת ממארת, אמר רבי אלעזר הלין סילעין דביה צרעין אינהו, אף אתה ראוי ללקות בצרעת. ולמה הכניסה בחיקו, לפי שדרכו של לשון הרע לומר בסתר… ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, לקח את שלו על שהלשין…

ויאמר השב נא ידך אל חיקך, וכי מה אות היה לישראל בזה, לך אמור להם מה מצורע מטמא, אף המצרים מטמאים אתכם, וכשם שהוא נטהר כך הקב”ה עתיד לטהר לישראל, כמו שכתוב, והנה ידו מצורעת כשלג, וברפואה כתיב, ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. אמרו רבותינו שלא להוציא לעז על בשרו של משה, לכך לא נצטרעה היד עד שיצאה מחיקו, אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת…

והיה אם לא יאמינו וגו’, למה עשה לו הקב”ה ג’ אותות, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ולקחת ממימי היאור, רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם, והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב (במדבר כ’) שמעו נא המורים, והכה הסלע והוציא דם, שנאמר (תהלים ע”ח) הן הכה צור ויזובו מים, ואין ויזובו אלא לשון דם… בשני האותות הראשונים אתה מוצא שחזרו לכמות שהיו, אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה, לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים, ומה אות היה לישראל, אמר לו בזה האות ילקו המצריים תחלה. (שם שם יז והלאה)

רש”י:

והאמינו לקול האות האחרון – משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגים להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה. (שמות ד ח)

אבן עזרא:

ויאמר – זה האות לא נתנו למשה שיאמין, כי כבר נתן לו אות הסנה, רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל, על כן כתוב “למען יאמינו”… והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד, כי מטהו משענתו כמנהג הזקן, כי כדרך רועה לא בא אל פרעה… (שם שם ב)

השליכהו – אמר יפת זה המופת רמז כי היה בתחלה דבר כמו מטה, ונהפך לנחש, וכתוב “התנין הגדול”, ובסוף ישוב כבראשונה והיה כלא היה. ויאמר הבא נא – האות הראשון מטהו שהוא נמצא בידו, והשני בידו. אמר יפת בעבור שחשד ישראל שלא יאמינו נצטרעה ידו, אם כן היה ראוי להיות זה האות הראשון. ור’ ישועה אמר, כי זה רמז לישראל שהיו בתחלה חפשים ונגעם השם בעבודת מצרים, והוא ירפאם וישובו חפשים… (שם שם ג וד)

והיה – ואם יהיו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון, תעשה האות השלישי ויאמינו, וכתיב “ויעש האותות לעיני העם”, וזה האות השלישי, שהוא “והיה לדם ביבשת”, הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידות להיות. (שם שם ט)

רמב”ן:

ויאמר השליכהו ארצה – לא הבינותי למה עשה האותות למשה, כי מאמין היה משה שהקב”ה מדבר עמו, והראוי שיאמר המטה אשר בידך תשליך ארצה לפניהם והיה לנחש, וכן באות השני כאשר אמר בשלישי, “­לקחת ממימי היאור”. ולכן נאמנו דברי רבותינו, שהיה לו הראשון רמז שספר עליהן לשון הרע, והשני להענישו בו, וזה טעם “וינס משה מפניו”, כי פחד שמא יענש וינשכנו הנחש. ואולי אף על פי שהודיעו השם הגדול שבו נברא העולם, ובו נהיה כל דבר, רצה להראותו כי בו יעשו אותות ומופתים משני התולדות, למען יתחזק הענין בלבו של משה וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים, ודי למשה בשני האותות. ולא היו שם מים, על כן ציוהו שיעשה האות השלישי לעיני העם. (שם שם ג) (ע”כ)

ניתוח פשוט של התגלות ה’ והאותות והדושיח ניתן ב-
התגלות הראשונה של ה’ למשה בפרשת שמות היא בסנה. התגלות זו יוצרת מציאות חדשה של התגלות ה’ בעולם שלא הייתה קיימת קודם לכן. אלוקים נגלה לאבות מספר לא גדול של פעמים ולאחר ההתגלות למשה אנו רואים צורה חדשה של התגלות על ידי ה’, התגלות בדיבור.

קודם כל יש לשים לב לכך שמלאך ה’ נראה אל משה מתוך הסנה (שמות ג’ ב): “וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל” אולם משה אינו רואה את המלאך, הוא רואה רק את האש מסביב ותמה על כך בפסוק ג’: “וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה”. משה מבין שיש כאן משהו חריג ומתקרב. ה’ שרואה שמשה מגיע מתגלה אליו ישירות ולא על ידי המלאך ומתחיל בדיאלוג שהוא אחד מן הארוכים בתורה כולה.

“וַיַּרְא ה’ כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם…

כמובן שהשאילה הפשוטה – אם ה’ התגלה לאבותינו בחומש בראשית בדיבור ישיר, או בחלום, מה פתאום ה’ או א-להים (או שניהם – זוג??) פתאום מתגלים בסנה בוער
 
התגלות ה’ בסנה בשלבים ובהדרגתיות-

1. ראיית הסנה הבוער.

2. התקרבות אל הסנה.

3. שמיעת הקול הקורא בשמו והצו:”של נעליך מעל רגליך..”

4. אלהים מציג את עצמו- אלהי אברהם יצחק ויעקוב-אלהי האבות להדגשת

    ההבטחה והמחוייבות לברית שכרת עמם.

סיבת ההדרגתיות-א. שיתרגל משה למראה ולא יבהל.

סנה- על פי חז”ל- שיח פטל, קוצני בעל ענפים דקים וסבוכים.

 

העשרה

מדוע סנה ?לפי המדרש אלהים מתגלה בשיח קוצני, נמוך, קטן כדי להדגיש את  מידות האלהים. האל אינו מתגלה דווקא במקום נשגב, גבוה או מפואר,

          במקום קטן חסר חשיבות, צנוע, כלומר לא הפאר וההדר חשובים, אלא  ישנה חשיבות למידות הענווה והצניעות. כלומר השכינה (ה’) שורה בכל מקום

         בקטן ובגדול, במפואר ובצנוע.

סנה =  לפי הפשט– שיח זה מצוי במדבר ומן הסתם בחר אלהים להתגלות בשיח זה

         שהינו זמין.

סמליות הסנה-

הסנה מסמל את ישראל.

האש מסמלת את מצריים.

האש המנסה לשרוף את הסנה כמו המצרים המבקשים לכלות את ישראל ואינם יכולים.

והסבר מסורתי מתפלסף ניתן ב –

מה ראה הקב”ה לגאול אותנו ממצרים דווקא ע”י אותות ומופתים

..ולמה הראה הקב”ה למשה בנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר? אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם, כך היו פרעה ועמו נושכים וממיתים את ישראל, וחזר ונעשה כעץ יבש, שנאמר ויאמר ה’ שלח ידך ואחוז בזנבו. אמר לפניו, רבון כל העולמים, תן לי מופת. אמר לו תן נא ידך בחיקך והביא ידו בחיקו, והוציאה מצורעת. ולמה הראה הקב”ה למשה בדבר טמא אות פרעה ולא הראהו בדבר טהור? אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא, כך היו פרעה ועמו טמאין ומטמאין את ישראל. וחזר ונטהר. אמר לו, כך יטהרו ישראל מטומאות המצריםא על ידי אותות ומופתים?

עוד יש לתמוה, שהרי האותות והמופתים שעושה משה בפני המצרים הם בבחינת תבן בעופריים[א].  מצרים כולה מלאה באותות ומופתים, בכוחות כישוף ויכולות שמעל הטבע. החרטומים בלהטיהם מסוגלים להפוך מטה לתנין ומים לדם. אם כן, יש לשאול, מדוע בכלל עושה משה אותות ומופתים למצרים? מה יתרון יש בכך, ואיזו עצה עמוקה? ועוד יש לשאול, כיצד האותות והמופתים שמביא הקב”ה למצרים, יש בהם כדי לגאול את בני ישראל משעבודם?

ראשית יש להסביר ולומר, כי הקב”ה ממתק מר במר, לכן הוא מבקש להתמודד עם ארץ מצרים ב”מגרש” שלה ובכליה, וכך לנצחה. זו הסיבה שעיקרה של גאולת מצרים נעשית דווקא באותות ובמופתים…..

האותות שמקבל משה בסנה- המטה שהופך לנחש והיד שהופכת למצורעת, מוסברות ברש”י עפ”י דברי חז”ל, כאות וסימן לחטאו של משה אשר דיבר לשון הרע על בני ישראל, ואמר “והן לא יאמינו לי”. הנחש הוא בעל לשון הרע בעצמו, ואילו הצרעת היא התוצאה והעונש של הלשון הרעה- “נחש הקדמוני, על אשר אמר לשון הרע על בוראו, לפיכך נצטרע”[יא]. לכן משה, שאמר לשון הרע, והיה בחינת נחש, נעשה חולה בצרעת. משה נענש מפני
שראה את החיצוניות שבבני ישראל הנתונים במ”ט שערי טומאה, אך לא ראה כי בפנימיותם, לא נטמאו כלל, ונשארו מאמינים.
(ובסיכום – לא מצאתי הסבר נאה למשמעות של האותות)
2. ולכהן מדין (יתרו, יתר, חובב 7 שמות)  7 בנות 
 
יפה יפה. הסיפור מסתבך יותר מידי מבולבל – כנראה הסופר או העורך או המעתיק השאירו את הכתוב – עד שיבוא אליהו ובינתיים מנסים למצא הסברים שונים – כמו
 

מי הם יתרו, רעואל וחובב? בעקבות מפרשים

 

מיהו יתרו, מיהו רעואל ומיהו חובב? מה יחסם למשה? האם מדובר באדם אחד או בכמה אנשים? הפתרון לשאלות אלו יספק לנו הצצה מרתקת לשיקוליו של פרשן בבואו להתמודד עם אילוצים טקסטואליים העומדים לפתחו, ונראה גם שכל האפשרויות הפרשניות הוצעו בסוגיה קצרה זו.

בשמות ב:טז התורה מספרת ש”לכהן מדְיָן שבע בנות” שבאו לבאר לדלות מים עבור צאן אביהן. התורה עדיין אינה מציינת את שמו של כוהן מדיין אבי שבע הבנות. בפסוקים יח-יט, לאחר שמשה מסייע להן נגד הרועים, הבנות חוזרות נפעמות לאביהן ומספרות לו על “איש מצרי” שהציל אותן. עתה אנו מתוודעים לשמו של אביהן: רעואל, ובהמשך נושא משה את בִּתו של רעואל, ציפּורה, לאישה (פס’ כא). מכאן שרעואל, כהן מדיין, הוא חותנו של משה (כידוע, חותן הוא אבי הכלה).

והנה בתחילת פרק ג’ התורה מספרת “וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן”,[1] ובפרק ד:יח כתוב: “וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ.

מיהו, אם כן, חותן משה כהן מדיין: רעואל, יתרו או יתר?[2]

 


[1]   תיאור דומה נזכר גם בתחילת פרשתנו: “וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה” (יח:א).

[2]   דומה שהבעיה הקלה ביותר היא הזיהוי שבין יתרו ליתר. אין ספק שזהו שם אחד, כשם שירמיה (יר’ כז:א) הוא ירמיהו (שם א:א), ואליה (מל”ב א:ג) הוא אליהו (מל”א יז:א). דוגמאות אלו מופיעות בפירוש רמב”ן לשמ’ ב:טז. (ע”כ)

(מומלץ להמשיך בעיון במקור)

ומילתא דבדיחותא

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=34311#.VK6tNtKUeGM

ליתרו חותן משה היו 7 בנות.
גברים – אנא בחרו לכם אחת שמתאימה לכם מהמספרים 1 עד 6.

1. ציפורה – הדוסית –
זו אחת עם חצאית מטאטאת ריצפה שתצא איתך לדייט ותסתכל על הריצפה כדי לא להביט בפני גברים חולפים,
וגם תדבר איתך ב SMS-ים משום קול באישה.

2. חופית – הביצ´ית היפה –
ניתן לומר על תכונות האופי שלה מילה אחת –
בלונדינית.

3. רחל – הרוחנית –
זו אחת שתיקח אותך לדייט בתמול-שלשום, היא לבושה בחמישים שכבות של ´של´-ים, ואת הדייט תעבירו
תוך דיון מעמיק על אחד השירים של זלדה.

וכו’

ולמי שרוצה עוד אגדות על יתרו, משה וצפורה – מתוך

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10237/1

סיפורו של יתרו

כל ימיו היה יתרו מחפש אחר תכליתו של האדם ואחר סוד החיים. ולא היתה עבודה זרה שלא למד את דרכה וניסה בכל כוחו לעובדה, מתוך תקווה שאולי ימצא בה את מבוקשו. וכיוון שהיה חכם גדול, הצליח בכל דת להגיע לדרגה עליונה, עד שנעשה כומר גדול לכל האלילים. כשנתפרסמה חכמתו, קראו לו לבוא ממדיין לבירת הממלכה המצרית, לשמש כומר חשוב ויועץ למלך פרעה. וכאשר החלו הגזירות הקשות על ישראל, כאב ליבו עליהם, אך לא ידע כיצד לבטל את הגזירות, והיה ממתין בשתיקה לראות אם יוכל להציל את הילדים. וכשלא עלה הדבר בידו, ברח חזרה למדיין, כדי שלא יהיה שותף בעבירה (עיין שמו”ר כז, ו, סוטה יא, ב).

כשחזר למדיין שב להיות להם כומר. אולם לאחר כל מה שראה במצרים, החל להטיל ספק בכל תפישת העולם האלילית שליוותה עד כה את חייו, עד שלא יכול עוד לעשות שקר בנפשו. “קרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה שאני זקן בחרו לכם כומר אחר. הוציא את כלי תשמישי עבודה זרה שלו ונתן להם”. הבינו המדיינים שלא מפני זקנותו התפטר, אלא מפני שהחל לפקפק בעבודה זרה שלהם. “עמדו ונידוהו, שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו. וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קיבלו, ולפיכך הוציא את בנותיו” (שמו”ר א, לב). ואף כשהיו הבנות באות לבאר, היו הרועים מגרשים אותן, ורק לאחר שהיו הולכים יכלו בנות יתרו להשקות את צאן אביהן.

בריחת משה למדיין

לימים יצא משה רבנו מארמון המלך, ראה בסבלות אחיו ולא יכול לעמוד מנגד, והכה את הנוגש המצרי והרגו. נודע הדבר לפרעה וגזר עליו מיתה. ברח משה והגיע למדיין, וכשראה איך הרועים מקפחים את בנות יתרו, עמד לימינן והשקה את צאנן. כך נתחברו שני הבורחים ממצרים, ורצה משה לשאת את ציפורה בת יתרו לאישה. יתרו, שהכיר בסערת לבו של משה, חשש שמא ירצה לסכן את עצמו כדי לנסות להציל את ישראל, יטיל על עצמו משימת התאבדות בלתי אפשרית וישאיר את אשתו אלמנה. לכן הסכים לנישואיהם רק בתנאי שמשה יישבע שלא יעזוב אותה ללא רשותו (שמות רבה א, לג). נשבע משה ליתרו ונשא את ציפורה לאישה, והיה רועה את צאן יתרו בספר המדבר, רחוק מחברת אנשים.

עד שנגלה ה’ אל משה מתוך הסנה ושלחו להוציא את עמו ישראל מארץ מצרים, ויתרו כבר לא יכול לעצור בעדו, ונאלץ להתיר לו את השבועה. הלך משה למצרים והשאיר את ציפורה במדין, והיו יתרו וציפורה דואגים לשלומו.

ועוד אגדה מתוך 

http://www.yeshiva.org.il/midrash/11471

וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן 

תרגום יונתן מסביר שם שרעואל היה אביו של יתרו שהיה המושל של מדין, והוא מוסיף ומספר שם דברים תמוהים ביותר, וזו לשונו בתרגום חופשי:

“ויברח משה מלִפני פרעה וישב בארץ מִדין וישב על הבאר: ולמושל של מִדין שבע בנות… ותבאנה אל רעואל אביו של אביהם… ויאמר אל בנותיו של בנו והיכן הוא למה זה עזבתן את האיש קראנה לו ויאכל לחם: וכאשר נודע לרעואל שברח משה מִפני פרעה, השליך אותו לבור; והיתה ציפורה בִתו של בנו – מפרנסת אותו בסתר במשך עשׂר שנים. ולסוף עשׂר שנים הוציאו מִן הבור, ובא משה בתוך הַגָּן של רעואל, והיה מודה ומִתפלל לפני ד’ שׁעשׂה עִמו ניסים וגבורות. וראה מַטֵּה שנברא בין השמשות וחקוק ומפורש עליו השם הגדול הנִכבד, שבו עתיד לעשׂות את המופתים במִצרים, ובו עתיד לקרוע את ים סוף ולהוציא מים מִן הסלע, והיה תקוע בתוך הַגָּן שלו. ומיד הושיט ידו ולקחו. הִנה לכן הואיל משה לשבת עם האיש, ויתן את ציפורה בת בִתו למשה: ותלד בן זכר ויקרא שמו גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה שלא שלי:”

(ולמרות חיפושים ממושכים לא מצאתי אגדות על  7 בנות יתרו

אבל מצאתי ציורים שלהן – מתוך

https://www.google.com.au/search?q=7+%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95&sa=N&espv=2&biw=1440&bih=715&tbm=isch&tbo=u&source=univ&ei=5LSuVMuVDMe7mwWD8YLIBQ&ved=0CDEQsAQ4Hg

אבל בספר

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=97210373#1.0.6.fitwidth

יש שני מאמרים כל יתרו, משה וצפורה – ואינני מצטט

4. פרק ד פסוקים כד’ כה’ = ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה’ ויבקש המיתו

אז לפי נחמה

http://www.nechama.org.il/guidance/76.html

פרשה זו קשה היא ביותר והתחבטו בה פרשנים וחוקרים מאז ועד ימינו. לא ברור מי הוא עומד למות פתאום, ולא ברור הוא על מה ולמה נענש, ולא ברור הוא מי שנימול ומה הקשר בין התקפת המוות ובין ברית המילה אש-ותרגול במעשי קסםר כנראה בזכותה ניצול מי שעמד למות.

וגם לשכת הרב של בר אילן

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/shemoth/alg.html

אומרת

פרשת המפגש במלון בין המלאך ובין משה (ד:כד-כו) נחשבת לאחת הפרשיות הקשות בתורה ואולי אף במקרא כולו, על אף היקפה הקצר מאוד. נראה שמורכבותה של פרשה זו הטילה צל על הפסקה שקדמה לה (ד:יח-כג), שלא זכתה לדיון ראוי וממצה. להלן נדון בכתובים הללו העוסקים ביציאת משה לביצוע שליחותו. הכתוב מספר:

(הרבה דיבורים, לי זה לא ברור- אחשוב עד השנה הבע”לט)
 
{הערה
מחשבותי – יש לנו בפרשה ובחומש כמה וכמה פסוקים,  משפטים, מילים שמבלבלות את הקורא וגם מראות סתירה בין קטע סיפור למשנהו,
למשל
1.ויעש להם בתים
2. ויגדל משה ויצא אל אחיו
3.ולכהן מדין 7 בנות
4. יתרו, רעואל, חובב…. 7 שמות
5. ויבקש המיתו
6, ויפץ העם
ועוד
כמובן ש – 2,000 שנות חז”לונו,הציגו לנו פקשנויות יפות ונהדרות, אבל, לפשוטו, “למה התכוון המשורר – לא התכוון – סתם אוסף סיפורים שחוברו יחד ללא משמעות מיוחדת, ללא עריכה, מדוקדקת, ללא מחשבה על העתיד וכו’}
הארות
 
1.
פרק ב‘ פסוק ב’ = ויקח את בת לוי
ויקח, ויחזור  מבעי ליה, אמר … שעשה לה מעשה לקיחה הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה…
את בת לוי אפשר בת 130 הייתה וקורה לה בת, …. אמר … שנולדו בה סימני נערות
2.
פרק ב’ פסוק ה’ = לרחוץ על היאור
מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה
3.
פרק ב פסוק ו’ = מילדי העברים זה
מנא ידעי, אמר … שראתה אותו מהול
4.
פרק ד פסוק יח’ = לך לשלום
אמר … הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום
5.
פרק ד’ פסוק כה’ = ותקח ציפורה צור
מלמד שהאישה כשירה למול
6.
פרק ה פסוק כ’ = נצבים לקראתם
אמר… כל מקום שכתוב נצים, נצבים, אינם אלא דתן ואבירם

שאילות

1. היכן קבורים בני יעקב?

2. איזה שם נתן איש מבית לוי  לבנו

3. למה הלוויים לא הפכו לעבדים?

שבת שלום

להת

Leave a Reply