Torat Ami

 אז סיימנו את חומש בראשית, שאפשר לכנותו כ”ספר ההיסטוריה הקדומה”, אוסף של אירועים “פרה-היסטוריים”, כלומר סיפורים עובדתיים/מומצאים/מנופחים, עד ל”נקודה” = התחנה ההיסטורית (העובדתית או המפוברקת) כאשר אבות אבותינו מוצאים את עצמם במצריים, והופכים מ”אישיות רצוייה” (במקצת) לאישיות “לא רצוייה” (שנואה בהרבה – כך גם קרה ליהודים הרבה פעמים באירופה, אין כל חדש, כלומר עכשיו לפחות יודעים היכן זה התחיל ואולי גם למה)

“ויחי יעקב בארץ מצריים ” יעקב כנראה עשה חיים במצריים, אחרת למה הוא נשאר שם או למה נשארו בניו?- (ברור, למה אני ועוד, נשארים??} הרי היו לו אדמות וכו’ אז היה עליו לעזוב ולחזור לארץ כנען חי ונושם ולא רק בתור גופה – וייגווע יעקב — ויקברוהו עם אבותיו, וכן את בניו, (היכן קברו אותם?  נא לעיין במדרשים)  וימת יוסף ויחנטו אותו…. וישם בארון

ובזה מתחילה פרשת שמות בספר שמות.”וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, . ויקם מלך חדש אשר  לא ידע את יוסף” (מה בעצם אנחנו יודעים על הפועל :ידע” – אני מגחך)

ותוך מספר שורות הגלגל התהפך, המלך הטוב מת ואז המלך החדש מטיל גזירות אנטישמיות, והעברים = בני ישראל (???) נעשים עבדים, עד שנבחר הגואל = משה (חצי עברי חצי מצרי) שמביא את הגאולה, ולהראות לנו שהוא לא סתם רווק מושבע, מספרים לנו היכן הוא מצא את אשתו (השנייה ??? אחרי  הכושית מלכת כוש) ואפילו שנולדו לו שני בנים, אלא שלא כמו יוסף, בני משה לא נכנסו לרשימת גיבורי ראשית היהדות

אז

מעניין קצת להשוות איך כמה מגיבורינו מצאו את נשותיהם

— רבקה באה לבאר להשקות את הצאן, ואליעזר חשק בה והביאה ליצחק

— רחל באה לבאר להשקות צאן ויעקב עזר לה ונשק לה וכו’

— 7 בנות יתרו באו לבאר להשקות את צאנן ומשה עזר להן וקיבל את ציפורה לאישה (למה 7 בנות? מה המסר?)

מקרה, או א-להים נותן לנו רמז? מה המסר מה הפשר? (חבל שהיום יש ברזים בבתים)

ואם נוסיף לזה את משה רבנו, שכאשר הוא היה בן 3 חדשים הוא שט בתיבה על היאור, וכשהוא בן 80 שנה הוא לוקח שיעורים בקסמים  וכו’, הייתי מעז לטעון שיש לנו כאן סיפור לילדים שאיכשהו נעשה סיפור קדוש למבוגרים שבהתאם מחנכים כך את ילדיהם.

אז לעניין

לאחר המתח והדרמטיות של עלילות יעקב ובניו, באנו אל מנוחה קלה, בני יעקב  התנחלו בארץ גושן והיו די מפסוטים . שלווה שנמשכה  שנים עד שהייתה מהפכה בשלטון במצריים, בא מלך חדש ובני יעקב (ישראל) הפכו לעבדים, התגלות ראשונה של אנטישמיות מצד השלטון,כמה שנות עבדות, לא כל כך ברורו, עד שבא ספרטקוס, – אופס, משה ואחיו, והטלנובלה מקבלת תפנית חדשה. אבל תחילה, כמובן, א-להים aka ה’ מחליט לבחור רועה צאן בן – 80 להיות המנהיג

לספר שמות בכללותו יש שתיים וחצי מטרות

— סיפור גאולת בני ישראל )העברים) ויציאת מצריים

— מעמד הר סיני והנחתת מספר חוקים/מצוות

— בניית המשכן

אז גם מעניין לראות שוב תאריכים – לדוגמה – עמוד מתוך סדר ימי עולם של נין הגר”א

אז מעניין גם שמתוך 70 הנפשות שירדו מצריימה היו 3 נשים

קשה לערוך את הצילום, אוסיף 2-3 תאריכים

2368 – לידת משה ז’ אדר ג’שעות ביום

2444 – נישואי ציפורה ומשה והולדת גרשום ואליעזר (?)

2447 – התגלות ה’ בסנה

— אז אם מעשה חשבון, אז עבדות בני ישראל במצריים, נמשכה סך הכל כ – 130 שנה

מילדי העברים

אשה מינקת מן העבריות

מכה איש עברי

איש מצרי

ו..

ויזעקו בני ישראל

ערב שבת שלום

אז בני ישראל מתרבים, והאנטישמיות נולדת, פעם ראשונה שרואים את בני ישראל בגולה, ומלך הארץ שונא אותם (או טוען שהוא פוחד מהם, ומעליל עליהם עלילת שוא, “והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו” ואז מתחילה השואה הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי, שזה עתה נולד., יש עם יהודי, יש שואה יהודית, :”כל הבן הילוד יאורה תשליכוהו” נאציזם מצרי)

והנה מופיע המושיע, = תינוק שניצל בנס, גדל בחצר המלוכה, מוגן מהצרות מחוץ לארמון,  וכבחור (?) הוא יוצא סוף סוף לטייל לראות איך אחיו סובלים (קצת לא ברור לי מה קורה כאן – לא זוכר את הסרט ???) , ורואה איש מצרי מכה איש עברי, והוא (משה) לא מברר על מה ולמה, הוא (בדם קר) הורג את המצרי.

עד עכשיו היו אבותינו בעיקר רמאים וגנבים אבל בהמשך לעלילות שמעון ולוי, מגיע משה – פשוט רוצח – אולי בצדק מסויים, אבל אולי זה בתחום האופי שלו ,נעשה ונשמע, קודם  הורגים אחר כך שואלים, (או שבכלל שותקים)

והטלנובלה  ממשיכה ומאריכה בפרטי פרטים כמה אירועים כגון הדו-שיח בין א-להים ומשה וסבל העבודה של העברים = בני ישראל

 וכבר הזכרתי, כמה אירועים ושאילות לפני שנה ב —

ואעתיק מתוך לעיל את תוכן הפרשה

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

רשימת יורדי מצריים לבית אבותם

 גזירות פרעה החדש, ותגובת המילדות

 לידת בן  לעמרם ויוכבד

 משה בתיבה והצלתו

 עלילות משה המשוטט ברחובות העיר

 משה מתחתן במדיין

שיחת משה  עם הסנה א-להים וה’ 

קבלת אותות (או) -תרגול במעשי קסם

 חזרת משה למצריים, והוא כמעט נהרג בדרך

 פגישת משה ואהרן

פגישת משה ואהרן עם בני ישראל

 פגישת משה ואהרן עם פרעה

 תגובת פרעה

החמרת העבדות

 שיחת משה השנייה עם ה’

>>>> אין מצוות>>>>>

1. גם בגיל 80 אפשר לקבל מנהיגות

2. לפעמים הסקרנות מפתיעה לטובה

3. צריך לדעת איך לדבר עם המלך, במיוחד כשיש גיבוי

1. פרק א פסוק כא’ – ויהי כי יראו המילדות את הא-להים

מתוך

ומתוך

“וזה מאמר הכתוב ‘ויאמר מלך מצרים וכו”.

אומרים חז”ל שאמירתו הרכה של פרעה למיילדות כללה אף הצעה מפתה שבעקבות רצח התינוקות תהפוכנה להיות נשים מכובדות בממלכה: נשי המלך ופילגשיו, ויוכלו ליהנות מכל מנעמי השלטון:

 “אמר רבי יוסי בר חנינא:

מלמד שתבע אותן להזדווג להם ולא קבלו ממנו”

 “ויהי כי יראו המילדֹת את האלהים ויעש להם בתים” – הופעת הכהונה והמלכות בעם ישראל היא תוצאה ישירה של יראת האלוקים שהתגלתה אצל המיילדות. יראתן, לא ללמד על עצמן יצאה אלא ללמד על הכלל כולו. בהתנהגותן נולדה הוויתחיים חדשה בקרב בני ישראל – מדרגה של יראת שמים טהורה. ‘יראת ד’ טהורה’ זו ‘עומדת לעד’[33] – היא מדרגת החיים של עם ישראל לאורך כל הדורות. תפקיד הכהונה והמלכות הוא לחשוף תוכן חיים כללי ואצילי זה בקרב האומה כולה.

(ע”כ)

2. הסנה בוער- מינוי משה  ושלשת האותות

פרקי דר’ אליעזר:

…אמר לפניו, רבון העולמים תן לי מופת ואות, אמר לו השלך את מטך ארצה, והשליך את מטהו ארצה ונעשה נחש שרף. ולמה הראה הקב”ה למשה כנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר, אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם, כך היו המצריים נושכים וממיתים את ישראל, וחזר ונעשה כעץ יבש, שנאמר (שמות ד’) ויאמר ה’ שלח ידך ואחוז בזנבו. אמר לפניו רבון כל העולמים תן לי מופת, אמר לו הבא נא ידך בחיקך, והביא ידו בחיקו, הוציאה מצורעת, ולמה הראה הקב”ה למשה בדבר טמא אות פרעה, ולא הראהו בדבר טהור, אלא מה המצורע טמא ומטמא, כך היו המצריים טמאין ומטמאין את ישראל, וחזר ונטהר, אמר לו כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים, ויאמר הבא נא ידך בחיקך… (פרק מ)

…מיד השליך אהרן מטהו לפני פרעה ונעשה מיד נחש שרף, מיד קרא פרעה לחרטומים והשליכו מטותם ונעשו נחשים שרפים. מיד רדף מטה אהרן ובלע למטותם. הכניס ידו לחיקו הוציאה מצורעת כשלג, וגם הם הכניסו ידם לחיקם והוציאו אותה מצורעת כשלג, וכל מכה ומכה שהביא הקב”ה על המצרים במצרים היו עושין גם הן כן, עד שהביא עליהם את השחין… (פרק מח)

מדרש רבה:

ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב”ה אמר ליה ושמעו לקולך, והוא אמר והן לא יאמינו לי. מיד השיבו הקב”ה בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו. ראה מה כתיב אחריו, ויאמר ה’ אליו מזה בידיך ויאמר מטה, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים, מאמינים שנאמר ויאמן העם, בני מאמינים, שנאמר (בראשית ט”ו) והאמין בה’. תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (בראשית ג’) כי יודע אלקים, כשם שלקה נחש, כך זה עתיד ללקות, ראה מה כתיב, ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש, לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה. (שמות ג טו)

ויאמר ה’ אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו, והרי אמרנו למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך, אמר רבי אלעזר לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר (יחזקאל כ”ט) התנים הגדול, ואומר (ישעיה כ”ז) על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל. אמר לו הקב”ה ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך, הדא הוא דכתיב שלח ידך ואחוז בזנבו…

ויאמר ה’ לו עוד הבא נא ידך בחיקך, אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר (בראשית ג’) ארור אתה מכל הבהמה, כמה דאת אמר (ויקרא י”ג) צרעת ממארת, אמר רבי אלעזר הלין סילעין דביה צרעין אינהו, אף אתה ראוי ללקות בצרעת. ולמה הכניסה בחיקו, לפי שדרכו של לשון הרע לומר בסתר… ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, לקח את שלו על שהלשין…

ויאמר השב נא ידך אל חיקך, וכי מה אות היה לישראל בזה, לך אמור להם מה מצורע מטמא, אף המצרים מטמאים אתכם, וכשם שהוא נטהר כך הקב”ה עתיד לטהר לישראל, כמו שכתוב, והנה ידו מצורעת כשלג, וברפואה כתיב, ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. אמרו רבותינו שלא להוציא לעז על בשרו של משה, לכך לא נצטרעה היד עד שיצאה מחיקו, אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת…

והיה אם לא יאמינו וגו’, למה עשה לו הקב”ה ג’ אותות, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ולקחת ממימי היאור, רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם, והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב (במדבר כ’) שמעו נא המורים, והכה הסלע והוציא דם, שנאמר (תהלים ע”ח) הן הכה צור ויזובו מים, ואין ויזובו אלא לשון דם… בשני האותות הראשונים אתה מוצא שחזרו לכמות שהיו, אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה, לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים, ומה אות היה לישראל, אמר לו בזה האות ילקו המצריים תחלה. (שם שם יז והלאה)

רש”י:

והאמינו לקול האות האחרון – משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגים להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה. (שמות ד ח)

אבן עזרא:

ויאמר – זה האות לא נתנו למשה שיאמין, כי כבר נתן לו אות הסנה, רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל, על כן כתוב “למען יאמינו”… והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד, כי מטהו משענתו כמנהג הזקן, כי כדרך רועה לא בא אל פרעה… (שם שם ב)

השליכהו – אמר יפת זה המופת רמז כי היה בתחלה דבר כמו מטה, ונהפך לנחש, וכתוב “התנין הגדול”, ובסוף ישוב כבראשונה והיה כלא היה. ויאמר הבא נא – האות הראשון מטהו שהוא נמצא בידו, והשני בידו. אמר יפת בעבור שחשד ישראל שלא יאמינו נצטרעה ידו, אם כן היה ראוי להיות זה האות הראשון. ור’ ישועה אמר, כי זה רמז לישראל שהיו בתחלה חפשים ונגעם השם בעבודת מצרים, והוא ירפאם וישובו חפשים… (שם שם ג וד)

והיה – ואם יהיו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון, תעשה האות השלישי ויאמינו, וכתיב “ויעש האותות לעיני העם”, וזה האות השלישי, שהוא “והיה לדם ביבשת”, הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידות להיות. (שם שם ט)

רמב”ן:

ויאמר השליכהו ארצה – לא הבינותי למה עשה האותות למשה, כי מאמין היה משה שהקב”ה מדבר עמו, והראוי שיאמר המטה אשר בידך תשליך ארצה לפניהם והיה לנחש, וכן באות השני כאשר אמר בשלישי, “­לקחת ממימי היאור”. ולכן נאמנו דברי רבותינו, שהיה לו הראשון רמז שספר עליהן לשון הרע, והשני להענישו בו, וזה טעם “וינס משה מפניו”, כי פחד שמא יענש וינשכנו הנחש. ואולי אף על פי שהודיעו השם הגדול שבו נברא העולם, ובו נהיה כל דבר, רצה להראותו כי בו יעשו אותות ומופתים משני התולדות, למען יתחזק הענין בלבו של משה וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים, ודי למשה בשני האותות. ולא היו שם מים, על כן ציוהו שיעשה האות השלישי לעיני העם. (שם שם ג) (ע”כ)

ניתוח פשוט של התגלות ה’ והאותות והדושיח ניתן ב-

התגלות הראשונה של ה’ למשה בפרשת שמות היא בסנה. התגלות זו יוצרת מציאות חדשה של התגלות ה’ בעולם שלא הייתה קיימת קודם לכן. אלוקים נגלה לאבות מספר לא גדול של פעמים ולאחר ההתגלות למשה אנו רואים צורה חדשה של התגלות על ידי ה’, התגלות בדיבור.

קודם כל יש לשים לב לכך שמלאך ה’ נראה אל משה מתוך הסנה (שמות ג’ ב): “וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל” אולם משה אינו רואה את המלאך, הוא רואה רק את האש מסביב ותמה על כך בפסוק ג’: “וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה”. משה מבין שיש כאן משהו חריג ומתקרב. ה’ שרואה שמשה מגיע מתגלה אליו ישירות ולא על ידי המלאך ומתחיל בדיאלוג שהוא אחד מן הארוכים בתורה כולה.

“וַיַּרְא ה’ כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם…

כמובן שהשאילה הפשוטה – אם ה’ התגלה לאבותינו בחומש בראשית בדיבור ישיר, או בחלום, מה פתאום ה’ או א-להים (או שניהם – זוג??) פתאום מתגלים בסנה בוער

והסבר מסורתי מתפלסף ניתן ב –

מה ראה הקב”ה לגאול אותנו ממצרים דווקא ע”י אותות ומופתים

..ולמה הראה הקב”ה למשה בנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר? אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם, כך היו פרעה ועמו נושכים וממיתים את ישראל, וחזר ונעשה כעץ יבש, שנאמר ויאמר ה’ שלח ידך ואחוז בזנבו. אמר לפניו, רבון כל העולמים, תן לי מופת. אמר לו תן נא ידך בחיקך והביא ידו בחיקו, והוציאה מצורעת. ולמה הראה הקב”ה למשה בדבר טמא אות פרעה ולא הראהו בדבר טהור? אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא, כך היו פרעה ועמו טמאין ומטמאין את ישראל. וחזר ונטהר. אמר לו, כך יטהרו ישראל מטומאות המצריםא על ידי אותות ומופתים?

עוד יש לתמוה, שהרי האותות והמופתים שעושה משה בפני המצרים הם בבחינת תבן בעופריים[א].  מצרים כולה מלאה באותות ומופתים, בכוחות כישוף ויכולות שמעל הטבע. החרטומים בלהטיהם מסוגלים להפוך מטה לתנין ומים לדם. אם כן, יש לשאול, מדוע בכלל עושה משה אותות ומופתים למצרים? מה יתרון יש בכך, ואיזו עצה עמוקה? ועוד יש לשאול, כיצד האותות והמופתים שמביא הקב”ה למצרים, יש בהם כדי לגאול את בני ישראל משעבודם?

ראשית יש להסביר ולומר, כי הקב”ה ממתק מר במר, לכן הוא מבקש להתמודד עם ארץ מצרים ב”מגרש” שלה ובכליה, וכך לנצחה. זו הסיבה שעיקרה של גאולת מצרים נעשית דווקא באותות ובמופתים…..