From
To:
Subject: FW: וארא אל… כי אין כמוני
Date: Sat, 17 Jan 2015 01:21:10 +1100
חלוקה אחרת של המכות, מוצעת אף היא ע”י קאסוטו, היא החלוקה לזוגות לפי עניינן:
הזוג הראשון – דם, צפרדע – מכות הקשורות ביאור
הזוג השני – כינים, ערוב – מכות שעניינן בעלי-חיים
הזוג השלישי – דבר, שחין – מכות הפוגעות גם בבני-אדם
הזוג הרביעי- ברד, ארבה – מכות הפוגעות ביבולי האדמה
הזוג החמישי – חושך, מכת בכורות – שני מינים של חושך: תחילה שלושה ימי חושך על ארץ מצרים, ואח”כ חושך מוות על הבכורות
רמב”ן:
ואני אקשה את לב פרעה – אמרו במדרש רבה (שמו”ר ה ו) גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה ועוד שם (יג ד) כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב”ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב”ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך :
והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת – האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז) הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו’ (יחזקאל לח כג) …
ספורנו ז, ג’
ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה’, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה,
אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא הייתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:(ע”כ)
(דוגמה ליופי של התפלפלות)
תגובת פרעה | תגובת ה’ | סיום | ביצוע | מבצע | הוראות | מכה |
—- | —- | וימלא שבעת ימים | ויעשו כן מ. וא. וירם במטה ויך | א.?? | ה’ למ. , מ. לא.קח מטך ונטה ידך | דם |
הכביד לבו | משה צועק אל ה’ | ויט א. ידו | א. | ה’ למ.מ. לא . נטה ידך במטך | צפרדע | |
ויחזק לב פ. | —– | —- | ויט ..ויך | א. | ה’ למ…לא. נטה מטך והך | כנים |
ויכבד פ. לבו | ויעש ה’ כדבר משה | מ. “ויעתר אל ה’ | ויעש ה’ | ה’ | ה’ למשה התיצב לםני פ. ואמרת | ערב |
ויכבד לב פ. | —– | וימת מקנה מצריים | ויעש ה’ | ה’ | ה’ אל מ.בא אל םרעה ואמרת | דבר |
ויחזק ה’ לב פ. | —— | ויזרק אותו מ. | מ. | ה’ למ. ולא…קחו לכם פיח וזרקו מ. | שחין | |
וירא פ. ויוסף חטא
…ויכבד לבו |
—- | ויצא מ…. את העיר ויפרש כפיו | ויט מ. … מטהו | מ. | ה’ למ. נטה ידך | ברד |
לסיכום ביניים, חסרות עוד 3 מכות, אינני רואה סדר מיוחד בהוראות, בביצוע, בסיום ובתגובות הגיבורים הראשיים. בשש מכות, פ. מכביד את לבו, במכת שחין, ה’ מחזק את לבו. מעניין בנוסף, – מכות ערוב ודבר מבוצעות ישירות על ידי ה’, ללא תיווך של מ או א. (בתור סיפור עלילתי = טלנובלה, יופי. בתור מסר או מטאפורה דורש עיון נוסף) לקח טוב 1. כשא-להים רוצה – אין אפשרות להתנגד (כמעט, כי בהמשך נראה שמשה מצליח – פעמיים, לשכנע את א-להים לשנות את רצונו הראשוני) 2. כשמתפללים (מחיץ לעיר) יש סיכוי גבוה שהתפילה תתקבל 3. איתני הטבע (ברד, הרי געש, חיות טורפות וכד’,)משתוללים לעיתים, אבל הטבע = הצומח, החי והמדבר שורדים פסוקים מוזרים ונושאים לעיון (מבחר קטן) 1..“ושמי ה’ לא נודעתי להם – מוזר כי –
מה אומר אברהם אבינו (ולא פעם אחת) למשל – בראשית טו פסוק ב’ “ויאמר אברהם אדני ה’ מה תתן לי…”
אז אני לא הראשון שמוצא פה קשיים אצטט מתוך
תחילתה של פרשת וארא עוררה קשיים רבים בקרב פרשני המקרא. אין כוונתנו להצביע על כל הקשיים ואף לא להציע פתרונות מחודשים אלא אך
להתחקות בעקבותיו של אחד מחשובי הפרשנים בימי הביניים – רבי לוי בן גרשון (=הרלב”ג).
…
2. ותעל הצפרדע – מתוך מכת צפרדע- במצרים העתיקה הבינו שלצפרדעים יש יכולת עצומה של התרבות והתחדשות ולכן הם ייחסו לצפרדע כוח אלוהי. הצפרדע במצרים העתיקה סימלה את האלה חקת , בעלת ראש הצפרדע וגוף האישה. האלה חקת נחשבה לאלת הפריון והאמינו שהיא אחראית ללידת הילדים ולשמירה על האימהות והילדים. מכאן אפשר להבין מדוע הכה אלוהים את המצרים במכת הצפרדעים. “ ביאור:מכת צפרדע כמשל לכעס שאנחנו משליטים על עצמנוכיצד התפשטה הצפרדע על כל ארץ מצרים? רבי עקיבא מביא לכך הסבר מדהים: “צפרדע אחת היתה, והיו המצרים מכין אותה במקל, והיו מנשרין ממנה צפרדעים עד שנתמלאה כל ארץ מצרים צפרדעים”. כלומר, מי שהפיץ את הצפרדע היו המצרים. הם הכו את הצפרדע וכך היא התפשטה על כל הארץ. הסטייפלר (הרב יעקב קנייבסקי זצ”ל) שאל על כך שאלה מבריקה. המצרים ראו שכשהם מכים את הצפרדע היא מתחלקת לצפרדעים נוספים – אם כך למה הם המשיכו להכות אותה? התשובה של הסטייפלר לשאלה חשובה מאוד. יש בה שילוב של פסיכולוגיה עמוקה ומוסר ישר:
וכך חזר חלילה – הם הוסיפו להכות ולהתנקם, והיא הוסיפה להתיז נחילין נחילין עד כי ותכס את ארץ מצרים”. המצרים לא חשבו שאם הם יכו את הצפרדע זה אכן יעזור להם. המצרים פשוט כעסו והענישו את הצפרדע החצופה. העובדה שהעונש שהם נותנים לצפרדע פוגע דווקא בהם, לא עניינה אותם. העיקר להוציא את הכעס, להכות ולהעניש. אם המצרים היו שומרים על קור רוח, מכת הצפרדע לא היתה הופכת לאסון גדול כל כך. מי שהפך אותה למכה כל כך נוראית היו דווקא המצרים! (ע”כ) 3. מכת ערוב מהי? – חרקים או חיות? מתוך http://he.wikipedia.org/wiki/% מַכַּת עָרֹב בסיפור יציאת מצרים במקרא היא המכה הרביעית מבין עשר מכות מצרים. התיאור במקרא מתייחס ל”ערוב כבד” שמילא את בתי המצרים ומאמר מסורתי (לקטינים??) שמסביר גם למה ולא רק מה http://www.aish.co.il/h/pes/p/ המצרים המבועתים מנסים להסתתר בבתיהם. הם נועלים ומבריחים את הדלתות, אבל לשווא, חיות ענק שולחות זרועות ציד אימתניות, חוטפות (והמאמר כבר יודע ש) למה מכת ערוב?
ואיך מסבירים לילדים https://sites.google.com/a/ גבי- מהי מכת ערוב, קיימות פרשנויות רבות להלן חלק קטן
בני ישראל לא יכלו ללבן לבנים בגלל המכות על מצרים, והמצרים שלחו אותם להביא דובים ואריות למשחק, אך המטרה היתה לשלוח אותם מביתם, לסכן את חייהם ולהרחיקם מנשותיהם כדי להפחית את הילודה. כששמע משה על כך הוא נבהל , אבל הקב”ה הרגיע אותו ואמר: הם רוצים חיות אז חיות יגיעו. והן הגיעו. תערובת שלמה של בעלי חיים – עופות דורסים, חרקים עוקצניים, זוחלים ארסיים, בהמות כבדות, חיות טורפות ואפילו חיות ים – כולם התאחדו נגד מצרים. בעלי החיים החלו טורפים, נושכים ומכישים. הפילים כורתים עצים, הבהמות משחיתות את השדות, והזוחלים מכישים את הפירות והירקות. המצרים המבוהלים מנסים להסתתר בבתיהם. הם נועלים ומבריחים את הדלתות, אבל לשווא, החיות פותחות את הדלתות . פרעה קורא למשה שמסיר את המכה, החיות פשוט הסתלקו ולא הותירו אחריהן גויות – כדי שהמצרים לא יעשו כסף מהבשר, העורות והפרוות. 4. “וימת כל מקנה מצריים” מי היו הרועים? ואם כל המקנה צאן ובקר מת, איך משה ביקש “גם אתה תיתן בידינו זבחים…”ועוד לפני זה במכת ברד (פרק ט פסוק יט’ = ועתה שלח העז את מקנך” מהיכן היה להם מקנה חדש – אם הכל מת במכת דבר????? (לא מצאתי הסבר בנושא) ואפילו אומרים ב- http://www.daat.ac.il/daat/ וממקנה בני ישראל. שהיו להם מימי יעקב ובניו שבאו מצרימה, גם אולי שקנו מרווח שהרויחו במכת הדם. ועוד ירצה לומר שאם היו מתחכמין מהמצריים למכור לישראל כדי שיהיו נקראים על שם ישראל כדי שיפליא ה’ בהם ולא ימותו והיו מערימין גם אלו מתו. אבל מקנה ישראל שהם כפי האמת מקניהם לא מת. ושיעור הכתוב הוא, וימת כל מקנה מצרים וחלק א’ ממקנה בני ישראל. ופירוש מ”ם לא מ”ם מקצת הצאן אלא מ”ם מקצת מן המקנה הנקרא על שם ישראל, כי יש מקנה שנקרא על שמו והוא שלו, ויש שאינו שלו אלא שמו נקרא עליו, ואמר כי בחינה אחת ממקנה ישראל שהערימו המצריים לקרותם על שמם מתו. ומקנה ישראלפירוש שהוא כפי האמת של ישראל לא מת מהם אפילו אחד. 5.”ויקח עמרם את יוכבד דודתו”
כבר הזכרתי את זה לא פעם – למה הכתוב מזכיר משהו שאינו “כשר” אז ראשית קצת חוכמולוגיה – מתוך והענין כי ארז”ל כי יוכבד בת ק”ל שנה היתה וחזרה להיות בת, והסוד הוא כי יוכבד היתה גלגול חוה אשת אדה”ר, וכמו שאדה”ר פירש מחוה ק”ל שנה וניתוח מסורתי (מעניין) וכמובן מדרשי יש ב
כ5 שנים לפני הולדת משה, ומכיוון שפרעה גזר “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו” (שמות א’,כב’), עמרם גרש את אשתו. מרים התנבאה שאמה עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל, ועמרם חזר לאשתו. ולמרות שיוכבד הייתה בת 130 נעשה לה נס וחזרה לנעוריה. ועשו לה אפיריון ומרים ואהרן היו מרקדים לפניה. וכשנולד משה נתמלא הבית כולו אורה. על כך יש לשאול מספר שאלות: בגיל 90 התורה הזכירה ? ובכן נענה כעת על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: א. על חתונת עמרם עם דודתו כותב הרד”ל בביאורו לפרקי דרבי אליעזרשעמרם נשא את יוכבד ע”פ הדיבור, כלומר זה היה מקרה חריג ומיוחד בו הקב”ה ציווה את עמרם לשאת את דודתו. ועמרם לא עשה זאת על דעת עצמו. החזקוני בשמות (ו’,כ’) כותב שהסכמת הקב”ה שיצא אדם גדול כמשה מלקוחים שעתיד להזהיר עליהם לפי שאין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו בצווארופן יתגאה על הציבור. בקשר לבעיות היכולות להיווצר מנישואים כאלו, אומר ראב”ע בשמות (ב’,א’) “לא דבר נכונה האומר כי תבואות השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו השדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה להיות ישראל קדושים”. (והרי בני יוכבד מוצלחים מאוד). ע”פ דעת זקנים (במדבר יא’,כו’) כשנתנה תורה נאסרו עריות ופרשו כולם, וגם עמרם פרש מיוכבד ונשא אשה אחרת. ב. התורה לא הזכירה את הנס שנעשה ליוכבד והזכירה את הנס שנעשה לשרה, מכוון שנס שהקב”ה מודיע ביד נביאו, נכתב בתורה, אבל נס שאין הקב”ה מודיעו שיהיה, אינו נכתב בתורה (וסתם אשאל – מי קבע שעמרם היה גדול הדור?) |
בתחילת פרשת וארא מספרת התורה על ייחוסו של מנהיגם וגואלם של ישראל, וכך כותבת התורה: “וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה” (שמות ו, כ).
התורה מפרטת ואומרת כי יוכבד הייתה דודתו של עמרם. אמנם פרשה זו נאמרה ואירועים אלו התרחשו עוד בטרם ניתנה תורה לישראל, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ייחוסו זה של משה רבינו, אינו אלא גילוי עריות. בפרשת אחרי מות נאמר מפורשות – “עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא” (ויקרא יח, יד).
איסורי עריות הם מן האיסורים החמורים שבתורה, וזהו אחד מן הציוויים שגם הגויים חייבים בו במסגרת שבע מצוות בני נח. מהו המסר שמלמדת אותנו התורה בכך שאדון הנביאים, גדול מנהיגי ישראל ומקבל התורה, אינו אלא ממזר (שהרי ע”פ דין תורה, ממזר הינו צאצא שנולד מאיסורי עריות)?
ניתן להציע כי התורה רוצה ללמדנו כי אדם נדון ע”פ מעשיו ולא ע”פ תכונותיו המולדות, ברוח דברי המשנה בעדויות כי “מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך”. לא ייחוסו של אדם, משפחתו או נתוני הפתיחה שלו יקבעו להיכן יגיע, אלא דווקא מעשיו והתנהגותו. אפילו אדם שנולד מתוך המציאות הבזויה והנחותה ביותר, יכול להגיע לפסגת הקיום האנושי,
הבעיה העיקרית כאן היא שהביצוע בכלל לא מתאים לציווי:
אצל אהרן:
בדם – אהרן נצטווה “
” והוא לא נטה את ידו אלא רק “ קח מטך ונטה ידך
“ וירם במטה
בצפרדע – אהרן נצטווה “
” והוא לא השתמש במטה אלא רק “ נטה את ידך במטך
“ ויט אהרן את ידו
בכנים – אהרן נצטווה “
” (בלי ידיים) והוא נטה גם את ידו “ נטה את מטך
“. ויט אהרן את ידו במטהו
אצל משה: כאמור משה נצטווה תמיד לנטות רק את ידו, אבל בברד ובארבה הוא נטה את מטהו, ורק מחושך והלאה הוא “הבין” שהוא צריך לנטות גם את ידו!
לשם המחשת הבלבול בין הנחש לתנין הבאתי את התמונה של ניקולא פוסן בה רואים כי מטה אהרון נהפך לנחש ולא כפי הכתוב בפסוקים לתנין. שגיאה זו חוזרת כמעט בכל היצירות בנושא זה. ייתכן והתרגום ללטינית/יוונית ומשם לשפות אירופאיות לא הבחין בין נחש לבין תנין. ייתכן גם וההוראה
מטה אהרון נהפך לנחש – ניקולא פוסן 1647, לובר פריז |
פרקי דרבי אליעזר:
רבי לוי אומר, המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח מסרו לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם מסרו ליצחק, ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים, ומסרו ליוסף בנו, וכשמת יוסף נלקח כל ביתו ונתן בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותם בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו… ולא היה אדם יכול לקרוב עליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה, ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה… (פרק מ)
מדרש רבה:
…אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך, זה המטה, שהיו כתובים עליו י’ מכות, שהיה כתוב עליו נוטריקון דצ”ך עד”ש באח”ב, אמר לו הקב”ה אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה על ידי המטה הזה, ואני אחזק את לבו כדי לפרע דינם מהם. (שמות ה ו)
אמר לו היאך אביא עליו עשר מכות, אמר לו ואת המטה הזה תקח בידך, אמר רבי יהודה, המטה משקל מ’ סאה היה, ושל סנפירינון היה, וי’ מכות חקוקות עליו נוטריקון, דצ”ך עד”ש באח”ב, אמר לו הקב”ה בטכסיס הזה הבא עליו את המכות… (שם ח ג)
מלבי”ם:
והמטה אשר נהפך לנחש – מזה משמע שהיה מטה משה שנהפך לנחש, לא מטה אהרן שנהפך לתנין, וכן מבואר ממה שכתב “הנה אנכי מכה במטה אשר בידי”, ועוד משמע שהיאור הכה במטה משה, וכל זה סותר למה שכתב בצווי אל אהרן, “קח מטך ונטה ידך”, ועל פי זה פירש הר”י אברבנאל ששניהם הכו את המים, את היאור הכה משה במטה משה, ושאר המימות הכה אהרן במטה אהרן. אבל כשתעיין בפרשיות אלה, תראה שבכל מקום בעת הצווי אמר ה’ שנית מה יעשו… ומה שאמר “במטה אשר בידי”, כי אהרן הכה את היאור בשליחות משה במטה שביד משה, ובכל זאת אחר שמסרו משה ליד אהרן להכות נקרא מטה אהרן, וכן נס התנין היה במטה משה, ונקרא מטה אהרן, כי בעת הנס היה ביד אהרן, כי רק מטה אחד היה שנעשו בו האותות, כמו שאמר “ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות”. (שמות ז טו)
ואתה הרם את מטך – לדעת רז”ל שיסלק את המטה, שכבר פרשתי למעלה, שעל ידי שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן, אמר “ואת המטה הזה תקח בידך”, ועל ידי זה היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקריעת ים סוף כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו, שנתלבשה זרוע ה’ בזרועו של משה, ואין צריך מטה… (שם יד טז)
ומטה האלקים – כמו שאמרו במדרש, שלפעמים נקרא מטה משה ולפעמים מטה אהרן, ופעמים נקרא מטה האלקים, שמטה אלקים יקרא עת יעשה ה’ נס להתנוסס מצד אלוקותו, אף שאין ישראל כדאים, וזה היה צריך בעת ההיא, ואחר שמשה הרים ידו עם המטה, היה לאות אל כל ישראל… (שם יז ט)