בשלח תשע”ה

 


From:
To:
Subject: FW: בשלח … ויסב…ויסעו…ויבואו… בתוך הים ביבשה
Date: Fri, 30 Jan 2015 23:28:02 +1100

 
הקדמה כללית
 

סוף סוף קיבוץ האנשים שכונו בשם בני  יעקב/ישראל,  (שירד למצריים כמשפחה בת 70 נפש +- בראשות אבי המשפחה = יעקב) והפך לעם בני ישראל, לראשונה כגוף אחד, תחת מנהיג אחד,  יוצא למסע רגלי במדבריות, עם בצק שטרם החמיץ (אז מה? מה בעצם עשו איתו, עם הבצק שהחמיץ בדרך ב- 7 ימי פסח של מצריים?) וצאן ובקר מקנה כבד, והשיירה מתקדמת לעבר ים סוף
 
אז לפני שיישכח – על הנושא ששייך לפרשת בא – “וישא העם את בצקו טרם יחמץ” – למעונינים לראות איך חז”לינו (האחרונים???) מקיימים את “הפוך בה והפוך בה” – אפשר לעיין ב –
 
ולא אצטט
 
עוד שתי פרשות לפנינו והטלנובלה ההיסטורית סיפורית נגמרת ומתחילה הסידרה המענינת – (ואולי קצת משעממת לקריאה, לאחר כל הדרמות, שרובן סקסיות = אברהם שרה  ופרעה, יצחק ואבימלך, אונס דינה, יוסף ואשת פוטיפר ועוד) – של משפטים וחוקים וקצת ארכיטקטורה של בניית משכן מפואר (ובאמצעיתה עוד דרמה ומחצה – בניית עגל זהב)
 
ורובנו כנראה ראו את הסרט, 10 הדברות, אז אין מה להוסיף, כולנו יודעים מה יהיה
 
ערב שבת שלום
 
פסוקי השבוע
 
ויושע ה’ ביום ההוא
אני ה’ רופאך
ויקרא שמו ה’ נסי
 
 
פתיחה
 
פרשת בשלח, שבת שירה, השבת שבה אימי הייתה מגישה במרפסת לציפורים קצת חמין וחתיכות חלה, זוכרים? איזו הרגשה יפה זו הייתה
 
אז בקיצור על אוכל לציפורים בשבת שירה
 
מתוך
 
 

“שבת שירה
בשבת ‏הקרובה, אנו קוראים בפרשת השבוע את פרשת בשלח. ובפרשת בשלח אנו קוראים את שירת הים, ששרו בני ישראל בצאתם ממצרים. והיא הנקראת “‏שבת ‏שירה“. ויש שנהגו בשבת זו, ‏לתת אוכל, זרעונים וחטים וכדומה, לפני הצפורים, זכר למה שנאמר במדרש, שילדי ישראל האכילו צפורים זרעונים שצמחו באילנות בים סוף, והצפורים הצטרפו לשירת בני ישראל. ומנהג זה הובא בדברי הפוסקים המפורסמים.

איסור האכלת בעלי חיים של הפקר בשבת
והנה על פי פשטם של דברים, נראה כי על פי ההלכה אין לנהוג כן, שכן אסור לאדם להאכיל בשבת ‏בעלי חיים שאין האכלתן מוטלת עליו.

…אבל

טעם המנהג הוא, משום שבזמן שבית המקדש היה קיים, היתה מצויה שם (בבית המקדש) צנצנת המן, (צנצנת עם מעט מן שירד במדבר להאכיל את בני ישראל), וטעם הדבר היה בכדי שבכל זמן שיראו בני ישראל את אותה הצנצנת, יבאו לידי מדת הבטחון בה’, שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו, כמו שזן את אבותינו במדבר. ועל כן בזמן הזה, שאין לנו את אותה הצנצנת, כיון שנגנזה בסמוך לחורבן, נוהגים להניח זרעונים לצפורים בשבת שירה, שאנו קוראים בה את פרשת המן, בכדי להראות, שכשם שהצפורים מוצאות את מזונותיהן בלי עמל וטורח, כי הקדוש ברוך הוא דואג להן, כמו כן ישראל הנמשלים לצפורים, אם יפנו את עצמם לעסוק בתורה ובמצוות ויבטחו בה’ יתברך, הוא יזמין להם פרנסתם בנחת ובשלוה.”

(כדאי לעיין)

וסיפור מעניין על מה שהיה בצפת
 
 
(מומלץ לקריאה)
 
אבל לפרשה עצמה – וכבר “זעמתי” קצת לפני שנה
 
 
 
על תחילת הפרשה, אחרי 10 מכות “ניסיות” פתאום א-להים “שובת” “חסר אונים, מתחמק בתירוץ, קצת מרגיז ומעליב “פן יינחם העם”, ומדוע יינחם העם והרי ” חמושים יצאו בני ישראל ” עם 15 כלי זיין – ראו לעיל) ואפילו בעוד ימים ספורים הם יילחמו בעמלקים וינצחו
 

ולא נחם א-להים”. נו  מה קרה? כנראה התרוקנה תיבת הקסמים (הניסים) או התרוקנה הבטריה של א-להים ויש להטעינה מחדש. מה קרה שא-להים פתאום מוצא תירוץ? למה למנוע הליכה ישרה לארץ כנען? מה זה א-להים לא יכול לעשות עוד איזה נס, ולתת לבני ישראל לעבור דרך ארץ פלשתים בלי מלחמה? היה יכול לומר שבתוכנית המסע העוקף  יש חנייה בהר סיני?

אז שוב, לדעתי , מופיע המוטיב של העונש וחטאו. היו סיפורים עממיים על מכות טבע במצריים, היו סיפורים על מעבר דרך מחסום ימי, ובמשך כ – 800 שנה של התבססות אומה ישראלית עם מסגרת חוקית/דתית חוברו הסיפורים על עבדות בני ישראל במצריים, 10 המכות, קריעת הים, וחוברה אף פואמה שירית נהדרת “אז ישיר” והתהווה המתוס העברי = התורה הקדושה.

והפרשה די מלאה באירועים, מתחילה בנס של קריעת ים סוף – לפרטי פרטים, פואמה על הנושא, ריקודי עם (נשים בלבד) תלונות למנהיג, ומלחמה ראשונה – מלחמת העצמאות של בני ישראל

אז זה בעצם התוכן כללית ובמפורט יותר

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

תוכנית א-להית לצאת לדרך עוקפת

עמוד אש ועמוד ענן מורי דרך ומגינים

תוכנית א-להית ליצור פיתיון למלך מצריים שיחליט לרדוף אחר בנ”י

פרעה וחילו רודפים

בנ”י פוחדים ומתלוננים אל משה ומשה מרגיעם

משה מרים מטהו, הים נבקע, בנ”י עוברים, המצרים טובעים

משה ובני ישראל שרים, הנשים רוקדות

מחסור מים, משה זורק עץ וממתיק מים מרים

“(חצי פסוק – מוזר) “שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו”

חנייה באילים

חודש מסע למדבר צין,

תלונות על מחסור בשר (???? מה קרה עם הצאן והבקר???) ולחם

הבטחות משה על חלוקת לחם בבוקר ובשר בערב – פרט ליום שבת

“לחם” בבוקר = מן – מאכל בנ”י 40 שנה בבמדבר

חנייה ברפידים, ומחסור במיים

משה מכה על צור במטה ויש מיים

מלחמה בעמלק, משה נושא ידיו השמימה ובנ”י מנצחים

>>>>>>>>>>>>>>>> יופי של פרשה – עם מצווה אחת <<<<<<<<<

שמות, פרשת בשלח

כד: מצוות לא תעשה – שלא לצאת חוץ לתחום שבת

הפתעה- רק מצווה אחת, וגם היא קצת משונה, כי מתי קבלו את מצוות שבת? (הסבר להלן)

בכלל כל הפרשה יש אירועים מוזרים, עם פסוקים/משפטים מוזרים לא פחות

ולפי פשוטו של דעתי, העורך/הכותב/המשכתב את סיפורי הפולקלור, פשוט נתן לדמיון היוצר אפשרות לרוץ ולשוטט לכל הכיוונים, גם להגזים כמובן ולהפוך חלק מפרטי האירועים למשהו מליצי  ונשגב.

שוב, להזכיר ולחשוב, מיציאת מצריים (לפי המקרא) עד ימי דוד המלך, עברו כ -400 שנה, מדוד המלך עד עזרא, עברו עוד כ – 500 שנה. נדמיין לעצמנו – איך נשמרו סיפורי יציאת מצריים והמסעות במדבר, בזכרון הלאומי.

יש הרבה מחקרים היסטוריים על הנושא של יציאת מצריים וכו’, אם אכן זה קרה. אבל זה לא מטרת הדף הזה. אני קורא את הכתוב ומחפש הסברים שונים ומענינים לנושאים הכתובים עצמם

לקח טוב

1. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתיאש (לא כל כך עובד עם דאעש כיום)

2. כשמרגישים טוב מאוד ויש עודף מרץ, טוב לשיר ולרקוד

3. לפעמים תלונות עוזרות

נושאים לעיון ופסוקים מוזרים

1.ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה

משהו מיסטי ש”מבואר” מיסטית, מתוך

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1315&CategoryID=838

שביעי של פסח התחולל הנס הכביר – קריעת ים-סוף. זה היה לפנות בוקר. אך קודם-לכן, במהלך כל הלילה, שרר מצב מופלא: המצרים, שרדפו אחר בני-ישראל, לא יכלו להדביקם, כי עמוד הענן חצץ בין ישראל למצרים – “ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה”.

פסוק זה נושא בתוכו דבר והיפוכו: חושך הוא ההפך מאור. אם היה שם “הענן והחושך” צריכה הייתה לשרות במקום אפלה גמורה, ואולם התורה אומרת שדווקא מצב זה “ויאר את הלילה”. פירש רש”י, שיש לקרוא את הפסוק כאילו כתוב “ויהי הענן והחושך” למצרים, “ויאר” עמוד האש “את הלילה” לבני-ישראל.

ו הסבר חסידי, ב-

– See more at: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1315&CategoryID=838#sthash.J63bqsME.dpuf

מקור אור

…תורת החסידות מסבירה, שיש לקרוא את הפסוק ככתבו – באותו לילה אירע מצב מופלא: “הענן והחושך ויאר” – הענן והחושך עצמו האירו את הלילה.

בדרך-כלל השאיפה היא לבטל את החושך, שיסתלק וייעלם ובמקומו יבוא האור. אולם בליל קריעת ים-סוף קרה למעלה מזה – החושך עצמו התהפך ונעשה מקור אור והתגלות.

– See more at: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1315&CategoryID=838#sthash.J63bqsME.qOtSjvzC.dpuf

וכמה פירושים אחרים על הנושא ניתנים ב –

http://sodtorah.co.il/pirush.php?book=&perek=%F9%EE%E5%FA%20%F4%F8%F7-%E9%E3pasuk=%EB&trans

(אבן עזרא )- … כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי’ [פירש] מלה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי. כמו ברך נבות אלהים. ומלת אור בעדני פירשתיה שהיה אור בעצמו גם חז”ל אמרו אור לארבעה עשר לישנא מעליא הוא. והנה הוא כמו כנוי. ומה טעם להזכיר ויחשך את הלילה כי כל לילה חושך הוא. רק ויאר את הלילה כאשר עשה מיום צאת ישראל ממצרים כי עמוד האש בכל לילה היה. ואם אין להם אור איך יעברו את הים כי הנה פרעה בא בים והשם השקיף עליו באשמורת הבקר. ורוב ישראל כבר עברו:

ומה אומר הרב”צר, ב-

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4306536,00.html

וייסע מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל, וילך מאחריהם; וייסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם. ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחושך ויאר את-הלילה, ולא-קרב זה אל-זה כל הלילה” (שם י”ד, י”ט).

 “הדבר העיקרי שעמוד הענן שימש לו – היה חציצה”, אומר הרב רונצקי, ומשער כי שם המבצע נגזר מאותו הרעיון: “כשם שעמוד הענן חצץ בין העם המבוהל למצרים, כך המהלך הצבאי שעושה ישראל, מטרתו לחצוץ בין המחבלים שפוגעים בנו – לבין האוכלוסייה, העורף”.

ומה אומר הזוהר – ב

https://books.google.com.au/books?id=1fTcAgAAQBAJ&pg=PA104&lpg=PA104&dq=%D7%95%D7%99%D7%94%D7%99+%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%9F+%D7%95%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9A+%D7%95%D7%99%D7%90%D7%A8+%D7%90%D7%AA+%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94&source=bl&ots=CDQmhmDDCE&sig=wbw2_K0muFif3_KVjjHi7pYC6QU&hl=en&sa=X&ei=YnzJVJfAK-PJmAXdz4HwBg&ved=0CCMQ6AEwATgK#v=onepage&q=%D7%95%D7%99%D7%94%D7%99%20%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%9F%20%D7%95%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9A%20%D7%95%D7%99%D7%90%D7%A8%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94&f=false

ופירוש פשוט של שד”ל מתוך

http://tora.us.fm/tnk1/jdl/MefarsheyTanach002-14.htm

ויבא בין מחנה :  נ”ל שהדבר כמשמעו, מלאך לחוד וענן לחוד, כי לכך שינה הכתוב ואמר במלאך: וילך מאחריהם, ואמר בעמוד הענן: ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה, לא הענן אלא המלאך, והוא היה ענן וחשך לאלו ויאר את הלילה לאלו . ויהי הענן והחושך : למצרים, כי עמוד הענן הלך אחרי ישראל. ויאר את הלילה : מלאך ה’ הנזכר למעלה האיר את הלילה לישראל, כלו’ בבוא הלילה היה להם עמוד האש כמשפט כל הלילה. ולא קרב זה אל זה : מחנה מצרים אל מחנה ישראל ע”י הענן והחושך שהיה לפני המצרים,

ואוסף מדרשים על הענן ניתן ב –

http://www.aspaklaria.info/070_AYIN/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%20%D7%A2%D7%A0%D7%9F.htm

לא אצטט

2. וישם את הים לחרבה ויבקעו המיים

רבות נכתב/נדרש/הושרט וכו’  על הנושא, אירוע ניסי, או אירוע טבעי

אז ראשית,על הביטוי עצמו, מתוך

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10882

תחילה נדייק בלשון. “קריעת ים סוף” הוא, להפתעתנו, ביטוי שאין לו יסוד במקרא. לגבי מה שאירע לו לים סוף כשעברו בו בני ישראל נמצא במקרא לשונות של בקיעה, הצפה, הובשה, ייבוש, החרבה ועוד, אך לא קריעה. בתנ”ך נמצא לשון קריעה פעמים רבות לגבי בגד, וכן, בהשאלה, במשמעות של פתיחת חלל, הרחבת חלל או הרחבה בכלל – גם קריעת חלון בקיר הבית (ירמיה כב, יד); קריעת לבב כסימן לחזרה בתשובה וקבלת דברי האלוהים אל תוך הלב (יואל ב, יג); קריעת עין, איפור המרחיב את מראה העין (ירמיה ד, ל); ופעם אחת, בקשר להופעת האלוהים, גם קריעת שמים (ישעיה סג, יט: “לוא קרעת שמים ירדת, מפניך הרים נזלו”)

סתבר כי הביטוי “קריעת ים סוף” מופיע כחמישים פעם בספרות חז”ל. לפעמים הוא משמש לשם הסברת הסיפור המקראי, כגון הטענה – שכבר שמענו עליה בהרצאתו של ידיד נפשי, פרופ’ יאיר זקוביץ – כי הקב”ה הראה לאברהם את “קריעת ים סוף” בברית בין הבתרים (מכילתא דרבי ישמעאל, בחדש ט, מהדורת הורביץ-רבין עמ’ 236), ולעתים הוא בא לנמק את מהלכה של העלילה המקראית, כגון הסבר לאמור בפסוק: “וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו… ויבוא יתרו חותן משה… אל משה אל המדבר” (שמות יח, א-ד):

“וישמע יתרו” – מה שמועה שמע שבא? מלחמת עמלק שמע ובא – דברי ר’ יהושע. ר’ אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא… רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר “ויהי כשמוע כל מלכי האמורי” (יהושע ה, א, והמשך הפסוק: “…אשר הוביש ה’ את מי הירדן [!] מפני בני ישראל… וימס לבבם”), וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע :כי שמענו את אשר הוביש ה’ את מי ים סוף מפניכם (שם ב, י) (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו א, עמ’ 188)..

(מומלץ לעיון = מאמר מענין) 

אז סיכום בויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%95%D7%A3

(ורצוי לעיין)

ומחקר מדעי חדש מובא ב –

http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1222414

צוות החוקרים במרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בארצות הברית ואוניברסיטת קולורדו שבבולדר מסרו כי מחקרם, שעוסק בצורה שבה רוח משפיעה על מים וכולל סימולציות ממוחשבות, מראה שרוח יכולה להסיג לאחור מים בנקודות שבהן נהרות מתעקלים ומתאחדים עם לגונות על חופים שונים.

המודל השתמש בחלק של הנילוס המתעקל בצורת U ובלגונה רדודה לאורך קו החוף. הוא הראה שרוח הנושבת במהירות של 101 קמ”ש במשך 12 שעות יכולה היתה להסיג לאחור מים בעומק של שני מטרים. “אורכו של הגשר הקרקעי הזה הוא שלושה עד ארבעה ק”מ, רוחבו חמישה ק”מ והוא נשאר פתוח במשך ארבע שעות”,

ועוד מחקר מדע (בעיתון מעריב הפעם)

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/878/991.html

בניגוד לבמאי הסרט ססיל ב. דמיל, לאלוהים לא היה תקציב לאפקטים מיוחדים כמו של אולפני “פרמאונט” ובהפקה המקורית של קריעת ים סוף בספר שמות לוהקו איתני הטבע ליצירת הסצנה הקולוסאלית. כיום מדעני ברחבי העולם מציעים לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של ההפקה האלוהית ומציעים אלטרנטיבות מדעיות לנס חציית הים.

רוח
ספר של המפריז, בעל השם הכל כך קליט The miracles of exodus: a scientist discovery of the extraordinary natural causes of the biblical stories, מציג המחבר תופעת טבע בשם סטאדון.

הסטאדון הוא למעשה 

מנגנון טבעי אשר בו רוח חזקה ויציבה נושבת מעל אזורים ימיים ובשל עוצמתה של הרוח רכסי אדמה תת ימיים נגלים מעל לפני המים ובדיוק כמו הניסוי הקטן משפת הים ברגע שהרוח תפסיק לנשוב יתכסה המעבר היבשתי.

צונאמי
חוקר גלי צונאמי מאוניברסיטת הוואי, בנוגע להסבר המדעי לקריאת ים סוף. לטענתו צונאמי שהתרחש בים התיכון גרם לנסיגת המים וליצירת מעבר יבשתי זמני שבסופו טבע צבאו של פרעו בגל אלים
התפרצות געשית
אומארה טוען כי לא היה זה גל צונאמי שאפשר את המעבר היבשתי, אלא התפרצות געשית שהתרחשה באזור הדרומי של מפרץ עקבה
המפרץ ממוקם על השבר הסורי אפריקאי אזור אשר רווי בפעילות געשית. בכל מפגש של לבה ומקור מים גדול, המים יקררו במהירות את הלבה ויצרו לוח אדמה לא יציב, שיכול היה באופן תיאורתי לשמש כמעבר יבשתי לבני ישראל. 

העובדה שהאדמה הזו כה לא יציבה מסבירה גם מדוע פרשי פרעה הצליחו למוטט את המעבר הזה בהסתערותם אחרי עם ישראל. תופעה זו שנשמעת כמעין מדע בדיוני היא חלק מהמציאות היומיומית של תושבי הוואי שחוזים בהתפרצויות הגעשיות התדירות שלחופי האי המצליחות לשנות באופן כמעט יומיומי את תוואי השטח הטופוגרפי במקום.

המעבר על הלבה המקוררת איננו כה פשוט שכן למרות ההתקררות הזריזה עדין לוח האדמה שנוצר מפיץ חום רב, אבל המעבר הוא בהחלט אפשרי ואם מוסיפים למשוואה שהצבא המצרי דולק בעקבותיך רובנו היינו בוחרים כנראה במעבר הגעשי.(ע”כ*

ועוד אחד, מתוך 
וולצינגר ואנדרוסוב טוענים, כי במידה ואכן נשבה במקום כל הלילה רוח מזרחית (כפי שמתואר בספר שמות), בעוצמה של לפחות 30 מטר לשניה, דבר שכיח באזור זה, עשויים היו המים לסגת. בזמן יציאת בני ישראל ממצרים, היו המים בצפון ים-סוף רדודים הרבה יותר מאשר עומקם הנוכחי. רוח מזרחית חזקה המנשבת במשך כמה שעות, יכלה לגרום לחשיפת השונית ולמעבר של 600 אלף איש מצד אחד של ים סוף לצדו השני. לדברי החוקרים, 600 אלף היהודים אשר יצאו ממצרים, נזקקו לארבע שעות כדי לחצות את ים סוף (מרחק בן 7 ק”מ). לאחר מכן המים עשויים לכסות את השונית מחדש, בפרק זמן של כחצי שעה. מה שיכול להסביר את טביעת חיל פרעה במים הגואים. עובדה אחת שככל הנראה לא נלקחה בחשבון במחקר היא העובדה שביציאת מצרים חצו את ים סוף שש מאות אלף איש לבד מנשים ילדים וזקנים, כך שמדובר במספר גדול בהרבה המוערף על ידי הפרשנים בלפחות שני מיליון בני אדם. (ש)
 
והיכן זה היה (גיאוגרפית) ? תיאור מ-
החוף שבו התרחש נס קריעת ים סוף

אם מחפשים במפת האזור, חוף גדול דיו להכיל לפחות 2 מליון אנשים – מוצאים רק מועמד אחד:

חוף נואיבה.

חוף נואיבה משתרע על שטח נרחב במיוחד ובני ישראל יכלו בנקל לחנות בו עם כל צאנם ורכושם.

צילום לווין של חוף נואיבה (שימו לב לגודל החוף ולואדי הגדול שמוביל מהמדבר עד לחוף)
בילקוט מעם לועז כתוב על מה שהיה עם הגעתם של בני ישראל לחוף הים,
בפרשת בשלח פרק ג’:
“כי לחזור לצד דרום אי אפשר שכן שם נמצא הע”ז של בעל צפון.
ולצד צפון אי אפשר כי שם יש המצודה המלאה חיילים מצריים, ואי אפשר לעבור על ידיהם.
לצד מזרח – הים.
ולאחור נמצא פרעה וחילו….”


לחצו להגדלה

כשהגיעו בני ישראל לחוף הים ,הרגישו לכודים ומכיוון שלא יכלו לחזור לאחור (עקב רדיפת צבא מצרים אחריהם), ואף צפונה לא יכלו לפנות מאחר ובקצהו הצפוני של החוף ניצב היה מבצר של הצבא המצרי שעומד שם עד היום (עובר שיחזור).


 
המבצר המצרי העתיק שנמצא בחוף נואיבה (לחצו להגדלה)

ובקצה הדרומי של החוף ההרים הגיעו ממש עד הים, כמו שכותב יוספוס פלאביוס (בספרו “קדמוניות היהודים” ספר שני 3-15:
“שכן היה שם רכס הרים בלתי עביר שמנע את בריחתם”…

חוף נואיבה (לחצו להגדלה)


העמודים

ב- 1978 התגלו 2 עמודי גרניט תואמים משני צידי מפרץ ים סוף, אחד התגלה בחוף נואיבה
שחלקו בתוך המים והכתב שהיה עליו נשחק כמעט לחלוטין, ואז הרי נואיבה עדיין היתה בשטח מדינת ישראל,
לאחר מכן העבירו את עמוד הגרניט משם אל מעבר לכביש.


העמוד שהתגלה בחוף נואיבה (לחצו להגדלה)

עמוד הגרניט השני נמצא בצידו השני של מפרץ ים סוף בצד של ערב הסעודית, על עמוד זה נשארו עדיין כתובות בעברית שכללו את המילים:
מצרים, מתו,שלמה,אדום,פרעה,משה, מים, ושם השם.

ועל המשמעות של קריאת הים, מתוך

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3049

ההסבר לאיסור של התורה לחזור לארץ מצרים, וכן לאיסור של התורה למלך להביא סוסים ממצרים.

 ואפשר שזאת הייתה המטרה של קריעת ים סוף. הרי השאלה בולטת לעין – היו עשר מכות במצרים, והקב”ה כבר הוציא את עם ישראל במכת בכורות “ובני ישראל יוצאים ביד רמה”. למה פתאום חוזרים שוב לפחד ממצרים? שוב ישראל בוכים, ושוב משה מתפלל. אותו תהליך שקרה במצרים מתרחש עוד פעם על הים. רק כשהים נקרע מסתיימת הגאולה ממצרים. מדוע התהליך היה צריך להתרחש בשני שלבים? הרי נסתיים הפרק של עבדות מצרים, ונתקיים כל מה שנאמר לאברהם “ועבדום ועינו אותם…. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”. מדוע יש צורך בעוד פרק של רדיפת המצרים ושל קריעת ים סוף? מה מוסיף הפרק החדש?

 

תשובה אפשרית טמונה ב”אז ישיר”. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם לא שרו. הם לא הכירו בגודל החסד שנעשה עימם, ולא בקעה מהם שירת הודיה. הקב”ה החזיר אותם למצב של מצוקה, כדי שיכירו מי עשה איתם את הישועות והניסים. רק אחרי קריעת ים סוף עם ישראל שר “זה אלי וענוהו אלוקי אבי וארוממנהו”. רק אז הכירו שהקב”ה הוא זה שעושה איתם את הניסים והנפלאות.

הסבר נוסף הוא שהמטרה של קריעת ים סוף הייתה “וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים”. המטרה הייתה לעקור את שאריות הפחד של עם ישראל ממצרים. אפילו אחרי שנקרע ים סוף ובני ישראל ראו את המצרים נכנסים לתוכו, הם לא האמינו שה’ ישמיד את המצרים מרוב הפחד מהם. עשרת המכות ויציאת מצרים לא הספיקו לגרום לעם ישראל להפסיק לחשוש ממצרים, עדיין קינן בלב ישראל חשש כבד (שהתממש) שהמצרים ירדפו אחריהם, ישיגו אותם ויחזירו אותם להיות עבדים.(ע”כ)

.וארי אפשר בלי מדרשים
 
ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשו לישראל על הים, נבקע הים, נעשה כמן כיפה, שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני, נחלק לשנים עשר גזרים, שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה הים יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה פרורין, שנאמר אתה פוררת בעזך ים, נעשה סלעים סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים, נעשה גזרים גזרים, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, נעשה ערימות ערימות, שנאמר וברוח אפיך נערמו מים, נעשו כמו נד, שנאמר נצבו כמו נד נוזלים, הוציא להם מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר ויצא נוזלים מסלע ויור כנהרות מים. הקפיא להם את הים לשני חלקים ונעשה כמן כלים של זכוכית, שנאמר קפאו תהומות בלב ים…
.(וע”ש)

על יציאת מצריים וקריעת הים באומנות היהודית

http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=990

“התיאורים החזותיים העתיקים ביותר של יציאת מצרים נתגלו על קירות בית הכנסת  בדורה אירופוס, מן המאה ה-3 לספירה: על הקיר המערבי מתואר נס קריעת ים סוף בשלושה שלבים – שלוש סצינות, מימין לשמאל. בסצינה הימנית – בני ישראל היוצאים ממצרים בארבעה טורים, חמושים בכלי נשק – לפי הפסוק: “וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות יג 18). בראש המחנה – משה רבנומניף את מטהו. לפני בני ישראל מרחפים עמוד הענן (בשחור) ועמוד האש (באדום). מתחת לדמותו של משה מופיע הכיתוב: “משה כד נפק מן מצרים ובזע יאמא (=משה כאשר יצא ממצרים ובקע את הים). משמאל לסצינה זו – תיאור של משה, עם ציון שמו מעל ראש הדמות, כשהוא מוריד בפעם השנייה את מטהו על הים – והמצרים טובעים בו. מעל דמותו של משה – ציור של יד משמים, המסמלת את הציווי האלוהי. הסצינה השמאלית ביותר מתארת את בני ישראל עומדים חמושים על שפת הים, ומשה עומד לפניהם, מעליו – יד משמים, וכן הכיתוב: “משה כד בזע יאמא (=משה כאשר בקע את הים). ברקע הציור – רקיע בגוונים בהירים הרומזים לאשמורת הראשונה של הבוקר (שמות יד 24).”

(יפה לעיון)

ושואלים, מתוך

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2336&CategoryID=422&Page=1

ספר שמות מקדיש מקום נרחב לתיאור קריעת ים סוף, טביעת המצרים ושירת בני ישראל על הים. כל הקורא את פרקים יד-טו בפרשת בשלח אינו יכול שלא להיפעם אל מול המחזה הגרנדיוזי: “וישובו המים, ויכסו את הרכב ואת הפרשים, לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, לא נשאר בהם עד אחד”…, “נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים”, ועוד ועוד.

 

למרבה ההפתעה, ספר דברים מקדיש לכל המאורע המופלא הזה פסוק אחד בלבד: “ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברודפם אחריכם, ויאבדם ה’ עד היום הזה” (יא, ד). ולא זו בלבד, אלא שגם פסוק בודד זה אינו עומד שם בפני עצמו, אלא משובץ בתוך רצף של אירועים הממחישים את מעשי ה’ הגדולים, ואשר כולל את מכות מצרים, ….. מדוע התמעט מעמדה של קריעת ים סוף בספר דברים עד כדי אזכור צדדי בלבד?

(ועונים)

קריעת ים סוף היוותה בשעתה מקפצה להתעלות רוחנית יוצאת דופן. רק לפני מספר ימים היה העם עדיין משועבד למצרים,  והנה הוא כבר מעפיל לפסגות הגבוהות ביותר – ממליך את ה’ עליו, מאמין בה’ ובמשה עבדו, ומבקש להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את ה’ במקדש: “תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבת פעלת ה’, מקדש- ה’ כוננו ידיך, ה’ ימלוך לעולם ועד”. ואכן, מאווייו הרוחניים של העם מתקבלים אצל ה’, וכפועל יוצא של שאיפות נשגבות אלו ה’ מכין את העם לכניסה לארץ ישראל ולבניית המקדש

… אלא שבפרספקטיבה של ספר דברים, בחלוף כארבעים שנה, כבר כולנו יודעים שההתעלות הרוחנית הזו לא החזיקה מעמד. מאוויהים הרוחניים של בני ישראל שהתפרצו בקריעת הים – התמוססו, והם נפלו לתהומות החטא. לאחר שחלפו פחות שנתיים מיציאת מצרים וקריעת ים סוף,

(ברור)

וכמה היה קשה לקרוע את הים או “קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף” מתוך

https://www.articles.co.il/article/65348/%D7%A7%D7%A9%D7%94+%D7%96%D7%99%D7%95%D7%95%D7%92%D7%95+%D7%A9%D7%9C+%D7%90%D7%93%D7%9D+%D7%9B%27%27%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A2%D7%AA+%D7%99%D7%9D+%D7%A1%D7%95%D7%A3%27%27

הגמרא במסכת סנהדרין (דף כב עמוד א, וכן מובא ב”מדרש רבה”, במדבר פרשה ג אות ו, וב”ילקוט שמעוני”, תהלים פרק סח, סימן תשצד) אומרת שקשה זיווגו של אדם כ”קריעת ים סוף“, וכבר מבואר ומפורש עניין זה במפרשים ובספרי הקודש, גם אני הקטן אענה חלקי בזה, בזכות אבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו אמן.

לכאורה יש להקשות על מאמר חכמינו ז”ל זה: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם המופלא הזה ואת כול אשר בו, בששה ימים, יש מאין, אם כן מה הקושי לפניו בקריעת ים סוף,?

…. קריעת ים סוף, במקרה זה, היא משל ומליצה למצב נואש כביכול. האדם עומד כשכול האפשרויות חסומות ונעולות בפניו ואין לאל ידו מה לעשות, לא נותרה בפניו הברירה אלא לצעוק להקדוש ברוך הוא שיושיעו ויגאלו.

….כך הוא בזיווג: האדם חש שהוא לכוד, מצד אחד השנים חולפות ועדיין לא מצא את זיווגו המתאים. ההורים, הסביבה והחברים לוחצים וכו’. מצד שני, למרות רצונו הכנה והעז וכול השתדלותו, הוא אינו מצליח למצוא את שאהבה נפשו והוא אינו יודע מה לעשות.

באים חכמינו ז”ל ואומרים: “קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף“, כמו שבקריעת ים סוף נראה היה לבני ישראל, לכאורה, שהם לכודים ללא שום אפשרות לא להתקדם ולא לחזור, כך בזיווג נראה לאדם שהוא לכוד ללא שום אפשרות לצאת ממצב זה.

והעצה היחידה היא: להתחזק באמונה, לצעוק להקדוש ברוך הוא בתפילה ובתחנונים ו”לקפוץ למים”, ואז יתגלה ש”מצרים”, הלא הם ה”מיצרים” המניעות המפריעות למציאת הזיווג,

ויסע משה

מתוך

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%97

לאחר קריעת ים־סוף נאמר: “וַיַסַע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור”. לדברי חז”ל, המילה “וַיַסַע” משמעותה: “הסיען בעל כורחם”. בני־ישראל עסקו ב’ביזת הים’ – איסוף האוצרות שפלט הים לאחר שצבא מצרים טבע בים. לכן, משה נאלץ אפוא להסיע את העם מהמקום על־כורחם.

בשיחת השבוע של צעירי חב”ד נכתבו על הנושא לרדת כדי להגיע לטוב האמיתי את הדברים הבאים : היצמדותם של בני־ישראל לאיסוף “ביזת הים” מעוררת תמיהה רבה: הלוא בשעת קריעת ים־ סוף עמדו בני־ישראל בדרגה רוחנית מופלאה. העם כולו הגיע לרמה של יראת שמים גבוהה – “וייראו העם את ה'”. ידוע שהביטוי “העם” מכוּון גם לפחותים שבישראל, ככתוב “כי שיחת עמך”  והנה בקריעת הים אפילו ה’עם’ הגיע ליראה גדולה.

חז”ל אמרו על כך :””ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי”. שאפילו שפחה שהיא במדריגה הנמוכה יותר – ראתה יותר מיחזקאל הנביא, אבל מי שהיה יותר גדול משפחה – ראה יותר, וכן הלאה – ככל שאדם היה גדול יותר הוא ראה יותר. דברי חז”ל הם גם כפשוטם – שבני ישראל ראו שם מראות אלוקים ממש, ובני ישראל לא רצו לעזוב את זה. משה היה צריך לכפות אותם ללכת. ישנו פירוש בחז”ל שהם רצו לקחת שלל ולכן לא רצו ללכת, אבל הזוהר אומר שהם ראו את ריבונו של עולם ויראו ממנו והם לא רצו לעזוב את המעלה הזו, עד שמשה נאלץ להסיעם על־כורחם ?!

צירה לבנוני, הכותבת את הדברים מתוך תורתו של הרבי מליובאוויטש מסכמת:עלינו לומר ש”ביזת הים” מייצגת לא רק רכוש גשמי, אלא בעיקר “רכוש’ רוחנ”י. בשעת קריעת ים־סוף התגלתה קדושה אלוקית גדולה ומופלאה ביותר, ולכן לא רצו בני־ישראל לעזוב את המקום, אלא ביקשו להוסיף ולשמוח עם הקב”ה – “שם נשמחה בו”.

אולם ההסבר הזה מעורר שאלה הפוכה – אם הייתה אז התגלות אלוקית מופלאה כל־כך, מדוע נדרשו לעזוב את המקום וללכת למדבר שור ? מכאן שעם כל המעלות הכבירות של ההתגלות בקריעת ים־סוף, יש מעלה גדולה עוד יותר, ואותה אפשר להשיג רק ב’מדבר שור’. הגילויים הגדולים שניתנו לעם־ישראל בים־סוף היו בבחינת מתנה שבאה מלמעלה. דבר שניתן במתנה מוגדר ‘נַהֲמָא דְכִסּוּפָא’, כלומר לחם בושה. אמנם השפע רב הוא, אבל האדם חש בושה, שכן לא השיגו בעמלו אלא קיבלו חינם. לכן אין זו תכלית הטוב. שלמות הטוב היא כאשר האדם משיג את הדברים בעמלו וביגיעתו. אמנם על־ידי הירידה הזאת יגיעו לטוב האמיתי. בירידה הזאת יש סיכון, שהרי “כל הדרכים בחזקת סכנה”, ובכל־זאת כדאי לנשמה לעבור את כל נתיב הירידה, כי רק על־ידה אפשר להגיע לעלייה האמיתית, שבאה מכוח עבודתו ויגיעתו של האדם, וזו תכלית הטוב.

 
3. ותצאנה הנשים …בתפים ובמחולות
 
מסץבר שמייד לאחר חציית הים ביבשה יצאו (הנשים) במחול, כלומר בריקודי עם. אז אך מתיחסים לזה חז”לינו
 
 יש שמשבחים ויש שלא כל כך
 
מתוך
 
 
כמה שאלות: 1. מדוע רק כאן מקבלת מרים את התואר נביאה? 2. מהי ההדגשה ‘אחות אהרן’? מדוע לא מציין אחות משה? 3. מרים יוצאת בתוף, ואילו הנשים בתופים ובמחולות. 4. ותען להם מרים – על איזו שאלה ענתה? ומדוע להם ולא להן?
הכלי יקר משיב על חלק מהשאלות. 1. אכן, רק עתה, לאחר קריעת ים סוף, זכתה מרים לנבואה מתמדת, ובעקבותיה זכו גם הנשים לנבואה, עד שהצביעו כולם ואמרו: “זה אלי ואנווהו” וכדברי המכילתא (בשלח פ ג): ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכו’. ומרים היתה ראשונה לתהליך השראת הנבואה. ודרכה זכו כל הנשים, בבחינת בני הנביאים (שמואל א’ י י) ולכן נאמר: “ותצאנה כל הנשים אחריה” כי אכן כולן זכו לנבואה. ולפי שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה (פסחים קיז א) ולנשים יש צער לידה ובמיוחד בריבוי הילודה במצרים ובתכיפותה וצער גידול הבנים בתנאי מצוקה ועינוי, וכדי לזכות בנבואה זקוקות בנוסף למעלות האחרות לשמחה יתרה, על כן לקחו התוף ומחולות, שתחול עליהן רוח הקדש מתוך שמחה. (ע”כ)
 
ואיך הגיעו התופים? תשובה מתוך
 
 
״מנין היו להם לישראל תופים במדבר, אלא שחצדיקים מובטחים ויודעים שהקב״ה עושה להם ניסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תופים״ וכוי (ילק״ש תנג. ועיין רש״י על אתר) לכאורה: – הלא משה רבינו ובני ישראל, אמרו שירה ללא תופים ומחולות, ומה חיוניות ראו בזה הצדקניות במצרים, להכין תופים דווקא, ולהוציאם ממצרים? עד כ די כך?!… הכי מוכרחים לומר שירה בתופים ובמחולות דווקא?! – הם ה ם הדברים! כיון שה״שירה״, הינה שלמות ה התבטאות, העולה מתוך שיאי פסגות ההכרה. לכן אותה שירה, באה לידי מיצוי כלי ביטוייה, על פי אפשרויותיו וסגולותיו של כל מ תבטא וכלי מבטאו. משה רבינו וכלל ישראל באו לידי מיצוי שלמות ביטוי שירתם, כ התבטאותם המילולית, כפי עוצם שפעתה האצור בשירה זאת. \ מרים ה נביאה וכל הנשים, לא חשו עצמן במלא עוצם ה תבטאות שירתן, בשירתם של ״משה ובני ישראל״. מרים והנשים, יבואו לידי מיצוי שירתן, בליווי תופים ומחולות! הבינו זאת ה״צדיקים והצדקניות״ במצרים. לכן חיוני ה יה הדבר, להכין תופים ומחולות, כדי שכשתבוא השעה ותפרוץ השירה מתוך קרבן, יבואו אף הנה לידי מיצוי הכרתן העולה מתוך שירתן.
 
וניתן גם להגזים, למה הנשים התאספו והיכן הן רקדו? מתוך
 
 
 
כי אעפ”י שהיתה מרים נביאה וגדולה בחכמה, מ”מ לא חידשה דבר מעצמה כלל וכלל, רק כל פעולתה כאן היא לאסוף את הנשים אתה כדי שישבחו גם הן לה’, וישוררו לשמו הגדול על הנסים והנפלאות, וידעה שלא תוכלנה הנשים לשיר עם האנשים, ועל כן הוציאה את כל הנשים אחריה למקום נפרד, ויצאו בתופים ובמחולות להרבות בשמחה וגילה
…. שמרים נהגה בחכמה ובתבונה, כשלקחה התוף בידה, שעל ידי זה משכה כל הנשים שאם היתה קוראת להם בפה, רבות מהן לא יבואו כלל באומרן, הן עול הילדים הרכים עלינו, ועמו עול צרכי הבית, והדרך מוטל על שכמינו, וכיצד זה נצא ונשיר. אבל בשמען את קול התוף של מרים מכה בקול רננה, תיכף יצאו אחריה כל הנשים ברינה ושמחה כי חשבו שמרים עושה חגיגה וחינגה
 
4.ויצעק אל ה’ ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים
 
בסיפורי התורה מופיעים מספר פעמים סיפורים על בעיות המחסור במים במדבר . ושניים מהם בפרשתנו. אחד הפתרונות הוא איך לטפל במים מלוחים
 
אז מתוך
 
 

הפירוש הפשוט של “ויורהו ה’ עץ”, שה’ הראה למשה חתיחת עץ, ואמר לו ליזרוק למים. אבל אם כן קשה מדוע כתוב “ויורהו” לשון הוראה, צריך לכתוב “ויראהו”,לשון ראיה?

וכנראה כוונת הפסוק “ויורהו”, הוא מלשון הצבעה, שה’ הצביע לו על מקום המצאותו של העץ. אבל גם זה קשה, מאי נפקא מנא, אם ה’ הצביע לו או לא, יותר פשוט לכתוב “ויראהו”? ועוד: הרי לא מדובר בהצבעה כפשוטו, שהרי ה’ לא מצביע אם אצבעות, אלא ה’ הראה לו בעיני רוחו היכן העץ, וא”כ שיכתבו “ויראהו”?

 ולכן התרגום מתרגם “ואלפיה ה’ אעא”. מקשה הרב יוסף צברי שליט”א מכולל לקח טוב אלעד, מה ה’ לימדו והחכימו בזה? (בחוברת עיון הפרשה, בחלק אשיחה בחוקיך).

 ונראה לחדש, שאין הכוונה כמו שלומדים בחדר, שה’ הראה לו הכן נמצאת חתיכת עץ ואמר לו לזרוק למים, ונעשה נס והמים נעשו מתוקים. אלא ה’ לימד את משה רבינו טכניקה איך אפשר לקחת עץ ולזרוק למים והם יעשו מתוקים. ה’ לימד את משה רבינו טכניקה איך אפשר לקחת עץ ולזרוק למים והם יעשו מתוקים. ה’ לימד את משה רבינו את סוד העץ, איך אפשר לגרום לעץ לשאוב לתוכו את כל המלח שנמצא במים, ה’ לימד אותו יחודים וכוונות כדי לגרום לעץ לשאוב את המלח לתוכו, ועי”כ המים יהיו מתוקים. (ומשהו דומה במלכים ב’ פרק ו’) (ע”כ)

(שגיאות הכתיב במקור)


ואוסף יפה של מדרשים ב-
 
 
ואצטט
 

זהר:

אבל ודאי סוד הדבר, שכאן היה (הנס) על המים, כי המצריים היו אומרים שמהם הם בניהם של ישראל, והיו כמה אנשים בישראל שהיו חושדים נשיהם בזה, עד שהקב”ה הביאם למקום הזה, (מרה), ורצה לבדוק אותם, מה כתוב, ויבאו מרתה וגו’ ויצעק אל ה’ וגו’.

אמר הקב”ה למשה, משה מה אתה רוצה, הרי כמה גדודים (מקטרגים) עומדים כאן עליכם, ואני רוצה לבדוק כאן נשיהם של ישראל, כתוב שם הקדוש והשלך אל המים ויבדקו כל (ישראל), נשים וגברים, ולא ישאר לעז על בני, וכל עוד שלא יבדקו כולם כאן, לא אשרה שמי עליהם. מיד ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים, (עץ) הוא שם הקדוש ההוא שהיה כותב הכהן לבדוק נשיהם של ישראל, אז שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו… (נשא סה)

ואילן טוב ורע בשבילו נאמר, ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו’, משום שהיו ישראל מעורבים עם ערב רב, היו כולם אילן טוב ורע, ועל כן חציו מתוק, מצד הימין, וחציו מר, מצד השמאל. ובזמן שהערב רב היו מחטיאים את ישראל, כאלו היו כולם מצד הרע, (ועל כן) המים הוחזרו להיות מרים באותו עץ מר (שהשליך) במים, ז”ש ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם…

ועץ מר הזה, (שהשליך תוך המים), היה כאופן הנסיון של הסוטה, אם סטתה תחת בעלה, אלו המים שהשקוה חזרו להיות מרים, ובהם וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ואם לא סטתה מה כתוב, ונקתה ונזרעה זרע ומולידה בן, אף כאן וימתקו המים… (שם פו)

מכילתא:

ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים… לפי שפרשו מדברי תורה שלשה ימים לכך מרדו, ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי…

ויורהו ה’ עץ – רבי יהושע אומר זה עץ של ערבה, רבי אליעזר המודעי אומר זה עץ של זית, שאין לך עץ מר יותר מעץ זית, רבי יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני, רבי שמעון בן יוחי אומר הראהו דבר מן התורה, שנאמר ויורהו ה’ עץ,ויראהו ה’ עץ אינו אומר, רבי נתן אומר זה עץ קתרוס, ויש אומרין עקר תאנה ועקר רימון.

רבי שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה כמה מפורשין דרכי הקב”ה מדרכי בשר ודם, בשר ודם מרפא את המר במתוק, אבל הקב”ה מרפא את המר במר. וישלך אל המים, אחרים אומרים היו ישראל מתחננים ומתפללין לפני אביהם שבשמים ואומרים, רבונו של עולם, חטאנו לפניך על הים, שנתרעמנו לפניך על הים. וימתקו המים – רבי יהושע אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו, רבי אליעזר המודעי אומר מרים היו בתחילתם, שנאמר המים המים שני פעמים.

(ע”כ, ויפה לעיון נוסף)
 
{מספיק לסבב הזה, בע”ה עוד מנושאי הפרשה בסבב הבא}
 
 
הארות
 
1. פרק יד פסוק ז’ = ושלישים על כולו
 
 
בראשונה לא היו אלא שתיים, (שני אנשים על מרכבה)  דכתיב וירכב אותו במרכבת משנה, עמד פרעה ועשה שלוש, דכתיב ושלישים על כולו, עמדה מלכות הרשעה (רומי) ועשאה אותן ארבע
 
2.
פרק יד פסוק כז’ = ומצריים נסים לקראתו
 
מכאן שאע”פ שנשבע הקב”ה שאינו מביא מבול לעולם, הוא אינו מביא, אבל הם באים ונופלים לתוכו, שכן הוא אומר ומצריים נסים לקראתו. (זה לא כל כך מסביר את הצונאמי)
 
3.
פרק טו םסוק ב’= זה אלי ואנוהו
 
דרש ר, עז. בשכר נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצריים. שעב שהלכו לשאוב מים, קב”ה מזמן להן דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ומאכילות ומשקות… לבעליהן ונזקקות להן….  ויולדות בשדה והקב”ה שולח משמי מרום מי שמנקר ומשפר אותן… וכשנגלה הקב”ה על הים הן הכירוהו תחילה, שנאמר זה אלי
 
דרש ר’ י הגלילי, כיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אימו, ותינוק יונק משדי אימו, כיוון שראו את השכינה – עולל הגביה צווארו ותינוק שמט דד אימו ואמרו זה אלי
 
4.
פרק טו פסוקים ח’ ט’ = וברוח אפיך נערמו מים… אמר אויב
 
נא לעיין ברש”י
 
5.
 
פרק טו פסוק טז’ = עד יעבר עמך.ה’ עד יעבר עם..
 
מתוך
 
 
(ודורשת הברייתא:) “עד יעבור עמך ה'” – זו ביאה ראשונה לארץ, בימי יהושע, “עד יעבור עם זו קנית” – זו ביאה שנייה לארץ, כשעלו מבבל בימי עזראמכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא (ולכן לא עלו לארץ ביד רמה אלא היו צריכים להמתין לאישורו של כורש), וכך גם יעקב חשש שמא יגרום החטא.
 
6. שירת הים
 
ניתוח יפה ב –
 
 
ומתוך
 
 

אברבנאל, כותב בהקדמתו לשירה:

כל שירה, יסדו לה מערכות ניגונים ידועים. ולזה תמצא בשירה הזאת, כי בעבור המשקל נדחקו האותיות והוצרך בהרבה מקומות להאריך ולהוסיף אותיות, כדי להצדיק המשקל והניגון ובמקומות הוצרך לחסר אות גם כן מפני זה… התחשוב שטעה אדון הנביאים בדקדוק האותיות וסדר כתיבתם? אלא שעניין השיר וצורך הניגון והזמר הצריכו לכך. 

 
7.
 
פרק יז פסוק ט’= מחר
 
תניא… זה אחד מן המקראות שאין להם הכרע (מחר אנכי, או מחר צא)
 
(ודיון יפהלמתעמקים  על נושא – פסוקים שאין להם הכרע ב-)
 
 
שאילות
 
1.
פרק טו פסוק יא’ – מי כמכה… מי כמכה
כמכה ראשון כ ראשונה רפה, כמכה שני כ ראשונה דגושה, למה?
 
2.
פרק יז פסוק ה’ – אשר הכית בו את היאור
 
והרי אהרן הכה במטה? איך מסבירים את השינוי?
 
3.
פרק טז פסוק לו’ = והעמר עשירית האיפה
 
במידות הנפח במקרא – מה היחס בין איפה לסאה וללוג?
 
 
 
שבת שלום
 
להת
 

Leave a Reply