תצווה תשע”ה

 

From:
Date: 2015-02-27 23:54 GMT+11:00
Subject: … ואתה תצוה… ואתה הקרב…ואתה תדבר . וכיפר אהרן
To:

הקדמה כללית

תמונת מצב = קראנו פרשה שלימה על תוכנית לבניין משכן מפואר., ושכחנו (או אני שכחתי)  לרגע (כלומר לשבוע* היכן אנחנו, כלומר היכן בני ישראל, היכן משה רבנו והיכן א-להים. לא מזמן (לפני 3 שבועות) בני ישראל עמדו מול הר סיני, נרעשים ונחרדים,  “ראו ” קולות  לפידים, קול השופר…. ומשה נגש אל הערפל אשר שם הא-להים  ויאמר ה’ ……” ואז באה סידרה ארוכה ולא מסודרת של ציוויים והנחיות, (בזמן שכנראה משה עדיין עומד עם 2 מיליון הניצבים)  שלאחריה משה מצטווה לעלות אל ה’, נערכת מסיבת פרידה, זבחים ועולות  עם זריקת “דם הברית”ורק אז משה עולה – 4 (ארבע) פעמים “ויעל” בסוף פרשת משפטים ומתישב היכן שהו על ראש ההר (???)

ואז א-להים מכתיב, וכמובן מתחיל בהטלת מסים, תוכניות בנייה וכו’. נגמרת פרשת תרומה ועדיין משה על ההר. ההכתבה ממשיכה, ואנחנו עם משה אי שם על פסגת ההר — ו

פרשתנו פותחת ב – “ואתה תצווה” ומסתיימת ב – “ועשית מזבח … קדש קדשים הוא לה'”, שוב סידרה ארוכה של ציוויי עשיה.

…ומשה  בסבלנות (שוכח שיש 2 מליון אנשים שמחכים לו שם למטה, יושב בראש ההר (עדיין כנראה) ושומע עוד ציוויים והנחיות. לא שואל ולא מתווכח שותק. בעוד שבוע (בפרשה) הוא ירד מההר ובכוונתו לומר לבני ישראל – כה אמר לי א-להים ,,,,” ויקחו לי תרומה … ועשו לי משכן.. ויקחו אליך שמן זית ,,,,ואלה הבגדים אשר יעשו וכו’ וכו’, וחושב או די בטוח שבני ישראל (כנראה בדירבון של כ- 20,000 לוויים) ימהרו ויעשו… – אלא שכפי שנראה התוכנית קצת התקלקלה/תתקלקל..

ומה קורה? אהרן בונה עגל זהב, משה שובר את הלוחות (והיכן היו כתובים כל החוקים והמפרטים הטכניים של המשכן???) הלוויים הורגים בעם ומייד לאחרי כן בני ישראל נותנים תרומות מעל ומעבר. האם התרומות ניתנו מרצון או מפחד??? לא יודע.

לפני שנים — קראתי ב National Geography  על מטוס שנחת נחיתת אונס על איזה אי באוקיינוס השקט, ואז הילידים שמצאו את המטוס והטייס או משהו דומה, התייחסו לטייס כאל א-להים,ופיתחו איזו דת חדשה, ואחרי שהטייס חולץ הם ממשיכים לחכות להופעתו מחדש. משום מה הפתיחה בפרשתנו “ואתה תצווה, מזכירה לי את הסיפור…

לעומת זאת, מה קרה אצלנו לפני כמה אלפי שנים, אצלנו בעולם המזרח תיכוני – אדם וחוה, הנחש, קין והבל, המבול ומפעם לפעם – (פעם בכ- 1,000 שנה) הופיע א-להים ואומר או מצווה משהו

אז  כידוע – א-להים כבר הופיע כמצווה (צ פתוחה) מספר פעמים בספר בראשית,

בתחילה עם יצירת העולם במאמר = ציווי , כולל זוג יצורי אנוש, וכהמשכיות היצירה, א-להים מטיל על אדם וחוה את הציווי ראשון “חייבים לעשות סקס” , אמנם זה לא היה בלשון מצווה אלא בלשון ברכה – נא לעיין, ורק חז”לינו החליטו שזו מצווה. (לא שמעתי על הרבה “חילוניים” שמתלוננים או שמסרבים לקיים את המצווה הראשונה הזו) וע”מ לקיים מצווה זו על הגבר (שהוא המצווה  -צ חלומה, לא האישה) להוליד לפחות בן ובת שיהיה כך. (וסתם שאילה – האם א-להים סיפר לאדם וחוה את תהליך בריאת העולם ויצוריו? או שאדם לא שאל. טעם מעץ הדעת וידע…. אבל מרוב פחד לא שאל שאילות, עד שבא קין וברוב חוצפתו שאל.

ציווי שני אף הוא היה לאדם “ויצו ה’ … מכל עץ הגן אכל תאכל”. אז למה חז”לינו לא קבעו את זה כמצווה שנייה – לאכול שני מיני פרי כל יום? – חבל..

וכן הלאה למשל

א-להים ממשיך ומצווה (אומר) לנח  “עשה לך תיבת עצי גופר”,

“ויעש נח ככל אשר ציווה אותו א-להים”. הנה נח מקיים מצווה  והפועל הזה מופיע שלוש פעמים באותו נושא של בניית התיבה.

שאילת תם למה ביהדות לא חוגגים איזה יום חג על בניית התיבה? או שאולי כדאי להגיש הצעה לאו”ם שיעשו איזה חג בינלאומי  על הצלת האנושות מהמבול – טוב, סתם שטות

 ולאחרי זה כמה מצוות על איסור אכילת דם ואבר מן החי,(שמשום מה לא נמנים במקומן ב-תרי”ג המצוות ) ואז מגיעה מצוות מילה, שהיא בעצם נוגדת את הציווי שניתן לכהנים “ובבשרם לא ישרטו שרטת”, שאולי בגלל “המילה” איסור השרטת לא נהפך למצוות לא תעשה..

בעצם אולי נחזור ונסתכל כמה מצוות הצטוו אבות האומה הישראלית בחומש בראשית, כלומר טרם יציאת מצריים –

בראשית, פרשת בראשית
א: מצוות עשה – פרו ורבו.

בראשית, פרשת לך לך
ב: מצוות עשה – למול כל זכר לח’ ימים

בראשית, פרשת וישלח
ג: מצוות לא תעשה – שלא לאכול גיד הנשה

מעניין רק 3 מצוות מתוך 613 נצטווינו בחומש בראשית, ומעניין יותר ש – 7 מצוות בני נח,לא נכללו בין ה – 613. וכמו שאמרתי לעיל, מכל יתר מצוות א-להים לכלל בני האדם בחומש בראשית, רק פרו ורבו  זכה להיכנס לרשימה היהודית, טוב פה זה לא המקום והזמן לדיון  בנושא.

לעומת זאת בפרשת בא, ניתנו לפתע (??) 19 מצוות לעם ישראל כשעוד היה בעבדות במצריים (כולל מצוות שלא כל כך שייכות להכנות ליציאה) ומייד לאחר מכן, בפרשות בשלח, יתרו ומשפטים עוד אוסף מגוון, ערב רב גדול של מצוות . והמצווה הגדולה  – אם נדון לפי התוכן שמוקדש לזה בחומש שמות, המצוות לבניית המשכן, פרטי לבוש הכהן וטכס ההכתרה של הכהנים.

היו עוד כמה ציוויים” אישיים משפחתיים, (רבקה מצווה את יעקב) אבל זה לא שייך, אלא שפתאום, פרשתנו פותחת ב”ואתה תצווה”

א-להים הוא לא זה שמצווה, אלא א-להים מדריך את משה שהוא יצווה. למה פרשה קודמת  לא מתחילה ב”ואתה תצווה ויקחו לי תרומה” אלא ב”דבר אל בני ישראל ויקחו? יש פה עלייה בחומרת הציווי. ואולי התרומה הייתה חד פעמית לעומת נתינת שמן הזית שהיא מצווה תמידית

פסוקי השבוע

ועשית… ולקחת… ושמת… והלבשת…. וחגרת…ושחטת…

והם יקחו… ועשו…ואכלו…

ערב שבת שלום

פתיחה

כבר אמרתי שהפרשה כשמה, פותחת בציווי – ויקחו אליך שמן זית להעלות נר תמיד”. עם ישראל (כנראה לא כולל את שבט לוי) חייב (לנצח ???) לספק שמן זית להדלקת נר תמיד. אחזור לזה להלן,

וכבר לפני שנה העליתי מספר תמיהות והארות לפרשתנו ב –

http://toratami.com/?p=104

וע”ש

אלא שלימוד תורה הוא עיסוק נצחי וללומד בשר ודם הוא עיסוק רב שנתי. ואז עם כל קריאה חוזרת (פעם בשנה,) גם גיל הקורא עולה, והמחשבות שמתחדשות ו”צומחות” עם הזמן משתכללות, וחוזרות ומתרוצצות במוח, מפחידות. בשביל מה כל הפירוט הזה? משהו הזוי? אחרי כ – 2,000 שנים ללא בית מקדש, שלא לדבר על המשכן שהיה כ – 1,000 שנה לפני בתי המקדש? מה המשמעות של כל זה בימינו? מה הערך ההיסטורי/לאומי של הידע המפורט על בניית המשכן ובגדי הכהן? להשוויץ במה שהיה? – תמיהתני

מתי כל זה (פרשות תרומה, תצווה, ויקהל פקודי) נכתבו ונערכו? לאיזו מטרה? הדמיון עובד והצעות לתשובות יש, אבל לא להפעם.

אז ראשית מה תוכן פרשתנו

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

שמן זית (למשה) לכהנים להדלקת נרות המנורה.

חוקת עולם לכהן להדלקת אור במשכן (בבית המקדש)

בחירת אהרן ובניו לכהונה

רשימת (6) מדי הכהונה

פירוט בגד האפוד (לאהרן) כולל שני אבני שוהם על הכתפיים

פורוט בגד החושן (לאהרן) עם 12 משבצות ל-12 אבני חן – אורים ותומים

פירוט בגד מעיל האיפוד (לאהרן) עטור רימונים (מבד שזור ופעמונים מזהב)

פירוט ציץ זהב (לאהרן) עיטור על המצח

בקצרה – כתונת משובצת. מצנפת ואבנט (לאהרן)

פירוט בגדי הכהנים – כתנת, אבנט, מגבעת ומכנסים

תהליך ארוך ומסובך (7 ימים) של הקדשת הכהנים – אהרן ובניו – כולל

— הלבשה

— הקרבת קרבנות

— משיחת דם והזאה

— אכילת בשר קורבנות

— קורבן פר כיפורים (7 ימים) והקדשת המזבח

קרבן תמיד – שניים ליום

הקדשת אוהל מועד כמשכן לא-להים

פירוט בניין מזבח הקטרת ושימושו

חטאת הכיפורים (פעם בשנה) (פסוק מסיים מוזר ורב משמעותי)

ומצוות הפרשה הן

שמות, פרשת תצוה
צח: מצוות עשה – לערוך נרות במקדש
צט: מצוות עשה – שילבשו כהנים בגדי כהונה לעבוד
ק: מצוות לא תעשה – שלא להסיר החושן מעל האפוד
קא: מצוות לא תעשה – שלא לקרוע המעיל של הכהנים
קב: מצוות עשה – אכילת בשר חטאת ואשם
קג: מצוות עשה – להקטיר קטורת בכל יום בוקר וערב
קד: מצוות לא תעשה – שלא להקטיר במזבח הזהב חוץ מקטורת

מצווה קא

מוזרה קצת – פרק כח פסוק לא’ “והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא לא יקרע” (ר צרוייה – בנין נפעל)

וכתב על זה טור סיני

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=78279486#233.97.6.default

(אבל אינני מצליח להעתיק)

ויש על זה הרחבה ודרשה (קצת בארמית) ב –

http://wikivort.co.il/view.php?vort=599

והיה  פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב וגו’ כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (כח,לב)

ופירש”י לא יקרע כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו שזה ממנין הלאוין, וכן מבואר ביומא (עב, א) שיש לאו על הקורעו וכו’, ע”כ. ונמצא דב’ דברים נאמר בלא יקרע, חדא בדין עשייתו דצריך לעשות פי ראשו וגו’ כדי שלא יקרע. ועוד נאמר, שיש לאו על הקורעו.

ולכאורה צ”ע דתרי דיני מנ”ל, ומאחר דדרשינן מקרא דלא יקרע דאיכא לאו על הקורעו, א”כ מעתה מה הראיה שנאמר ג”כ דין על עשייתו כדי שלא יקרע. ובכתבי הגרי”ז עה”ת (שם) הובא דבפרשת עשיית הבגדים (לקמן לט, כג) כתיב ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע, ומעתה מדהוזכר זאת בשעת העשיה בפועל, אי נימא דנאמר רק לאו דלא יקרע, מאי שייכא זה לעשיית המעיל, והמוכרח לומר דצריר לעשות שפה כדי שלא יקרע, וממילא שייך זה ג”כ לעשיית המעיל, עכ”ד. ואמנם יעויין בתרגום יב”ע פקודי שם שתירגם ‘דלא יתבזע’, וכנראה שזהו מקור דברי רש”י.

והנה איתא ביומא שם, המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע.

ומאמר יותר מרחיב ומובן

http://www.moreshet.co.il/web/alonparash/display_gilon.asp?codeClient=100&kod_gilon=6988&idrec=28388

כשאר פרשיות המשכן, עמוסה פרשת תצווה בפרטים ופרטי פרטים. זר כי ייקלע לבית הכנסת, עשוי לחשוב שהגיע בטעות לשיעור בבית ספר “שנקר”. גזירה ותפירה, צביעה ועיטור. שיבוץ ורקמה. חושן ואפוד. מעיל ומכנסיים. מצנפת ואפילו אבנט. משבצות וכתפיות. אבזמים ואבנים. שלל צבעים וגוונים: תכלת וארגמן. תולעת שני ושש.

מעבר לשאלה המתבקשת מאליה, מה ראתה תורה להקדיש עשרות רבות של פסוקים להוראות אלה, מעלה הפרשה שאלות יסוד בדבר מקומו של הלבוש והכיסוי בעולמה של יהדות (והלוא דבר הוא, שאחת ההתגלויות הראשונות של הקב”ה לאדם קשורה בעשיית בגדים: “ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות” – בראשית ג, ז). לצדו, קיים בפרשה מתח בין ה”ציווי” הנורמטיבי והכופה שבא בראש הפרשה (“ואתה תצווה”), לבין הוראות ה”רשות” השונות שבאו בהמשכה, ובין הציווי המכוון לכאורה רק כלפי משה, מנהיג העם ומורה דרכו (“ואתה תצווה”, “ועשית”, לשון יחיד נוכח) לבין הצו שמופנה לרבים (“ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך”, “ועשו את האפוד”, ועוד כהנה וכהנה).

דומה שאחד המסרים החשובים שעולים מכאן הוא שעבודת הקודש והמקדש אינם רק עניינו של היחיד, של ה”משמש בקודש” בלבד, אלא של העם כולו. הכל צריכים להיות שותפים בעבודת ה’, על חוויותיה ושמחותיה, ציווייה ואיסוריה.

בתוך שגרת העשייה הדקדקנית והפרטנית, בולט חריג אחד, שנאמר במעיל: “והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג, כפי תחרא יהיה לו, לא יקרע” (כח, לא). מעבר לדרך העשייה המסובכת של “כפי תחרא” (ומרתקת ההשוואה שעשה כאן הרשב”ם לפירושו, להבדיל, לבגדי גלחים (כמרים!)), נשאלת כאן שאלה: מה ראה הכתוב לצוות דווקא במעיל ש”לא יקרע”? …..

כדרכו, ביקש בעל ספר “החינוך” ליתן טעם בדבר: “כדי שילבשנו באימה, וביראה, ובנחת, ודרך כבוד. ויירא מלקורעו ומלהשחית בו דבר”. ומסר גדול יש כאן, הן במישור הפנימי, של עבודת המקדש, הן במישור רחב הרבה יותר, של “עבודת הקודש”.

לא אחת, מחמת התלהבות דקדושה, עשוי אדם להתלהב ומתוך כך לעשות מעשיו מתוך אקסטאזה דתית, תוך איבוד כל התחושות לגבי מה שקורה מסביב. על כן מצווה אותנו תורה, שגם בעת עבודת הקודש, בעודו שרוי בלהט העשייה הדתית, חייב הכהן לתת דעתו גם לסובב אותו. עליו ללבוש את המעיל לא רק מתוך “אימה וביראה” אלא גם “בנחת”, תוך שיקול דעת….(ע”כ)

ומשהו (קצת מוזר??? – אבל מראה על חשיבה “לרוחב”) מתוך

http://torah.in/zion/?p=508

שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (כח. לב)

כתב הגה”ק בעל החתם סופר זי”ע סוד נפלא בשם הגה”ק המקובל רבי שמשון מאוסטראפלי זי”ע, דהנה כוחות הטומאה בעולם המה שני כוחות (אסור לומר אותם בפה) : א) סמאל – הנקרא ס”מ. ב) לילית. והמה חפיצים להתחבר יחדיו. ולהבדיל, בקדושה יש שם קדוש הנקרא “כפי” ומרומז בפרשת כי תשא (לג. כח) “והסירותי את כפי”. והוא המפריד בין שני כוחות הטומאה הנ”ל. ורמז לכך יש בפסוק כאן: “לפיו סביב מעשה ארג” – ראשי תיבות “סמאל”. “תחרא יהיה לו לא יקרע” – ראשי תיבות “לילית”. ומה המבדיל ביניהם? תיבת “כפי”.  “לפיו סביב מעשה ארג” כפי “תחרא יהיה לו לא יקרע”!… (ע”כ)

ולמעונינים בחשבונאות או בפתרון חידות – משהו שאינני מבין, מתוך

http://www.tehilim.org.il/toracodes/pasuk.aspx?id=2685

“ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע”
[?] ראשי תיבות: והבכתשלסל”י

[?] סופי תיבות: ילויאהובא”ע

[?] א”ת ב”ש: פומ ציזמכ שאפלפ לומ אסגת בוצ כומפ חשמש כת מדגז

[?] גימטריה של הפסוק: 2400

[?] גימטריה קטנה של הפסוק: 141

[?] גימטריה של כל מילה בנפרד: ופי = 96, המעיל = 155, וכו’

(נו – בקיצור, אם זה כתוב, אז זה חשוב – נא לא לקרע את בגדי הכהן. ומה הוא פשוטו של מקרא?  כשעושים מכפלה בשולי האריג, קשה לקורעו)

גלשתי הצידה

לקח טוב

  1. לאנשי השררה מגיע בגדים מאיכות ומתפירה טובה
  2. טכס הקדשה נאה יותר, אם הוא נעשה ברוב עם ובהדרת מלך. כלומר בהפגנת עושר
  3. האנשים מרגישים יותר שלווה אם ניתנת להם אפשרות לקבל כיפור על חטאיהם

 

נושאים לעיון ופסוקים קשים

  1. להעלות נר תמיד

אז שאילת השאילות – למה לא נזכר שם “משה” בפרשה, וכמובן יש הסבר לכל דבר -, מתוך

http://www.yeshiva.org.il/midrash/3224

מדוע לא הוזכר שמו של משה בפרשה?
פרשתנו פותחת בפסוק “ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד” (שמות כז, כ). משה רבנו היה צריך לצוות את בני ישראל להביא שמן זית זך כתית למאור כדי להדליק בו את המנורה.

שואל בעל הטורים כיצד יתכן שהתורה פותחת את הציווי הזה ללא שיוזכר שמו של משה רבנו, והרי בכל התורה כולה משעה שנולד משה לא היה ציווי שהוא נצטוה לומר לבני ישראל ללא שיוזכר שמו באותו העניין, וז”ל: “לא הזכיר משה בזה הסדר, משא”כ בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה), והטעם מפני שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה”.

ואומרים משם החיד”א, שבמלה מספרך רמוזה פרשת תצוה, שכן ספרך הוא נוטריקון של ספר כ’, כלומר הפרשה העשרים החל מפרשת בראשית היא פרשת תצוה, וזהו מחני נא מספר-ך’.

(ועוד)

מנין היה שמן במדבר?

ויש להבין, מנין היה לעם ישראל במדבר שמן זית זך כתית למאור, ועוד בכמויות המספיקות להדלקה ממושכת? בתרגום יונתן בן עוזיאל מובא שהשמן שבמדבר ירד מהשמים בצורה ניסית בשביל הדלקת המנורה. וקשה, הרי התורה ציוותה לקחת שמן זית זך שהוא כתית מכתישה ראשונה, ושמן שיורד מן השמים לא נקרא שמן זית זך כפי שהתורה דורשת? אלא בשעה שציוה הקב”ה לקחת שמן זית זך, הוא ידע שלא יהיה להם שמן כזה במדבר, ועל כן התיר באופן מיוחד להשתמש בשמן שירד מהשמים להדלקת המנורה, כהוראת שעה (ע”כ)

 ניתוח הנושא של נר תמיד ניתן  –

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/tetzaveh/kle.html

“בראש פרשתנו נאמר למשה: “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד” (כז:כ). מה פירוש המלה “תמיד”? בזה נחלקו הפרשנים: רש”י מבאר שמדובר בנר שידלוק כל לילה, ואפילו כל הלילה, אבל לא ביום, כאשר “כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר ‘עולת תמיד’ (במ’ כח:ו), ואינה אלא מיום ליום”. כך מפרש גם ראב”ע על אתר: “טעם תמיד – כל לילה ולילה”. פירוש זה מקבל חיזוק מהפסוק שאחריו (שם כא): “יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר“, וגם מהכתוב: “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה” (ויק’ ו:ו). מהאמירה “לא תכבה” משמע שמדובר באש שבוערת כל הזמן ממש. עם זה רש”י מודה שלפעמים משמעות המילה “תמיד” היא – כל הזמן: “אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא”.

מפירושים אלו אין משמע שיש הבדל כלשהו בין הנרות שבמנורה, [2] אבל רמב”ן סבור שיש לחלק בין הנר המערבי [3] ובין יתר הנרות, כיוון שהנר המערבי דלק תמיד, היינו כל הזמן: “יהא נר מערבי דולק תדיר… תמיד לעולם”. כך סובר גם הריטב”א: “שאר הנרות לא היה מספיק שמנם אלא עד הבוקר, אבל נר מערבי היה דולק כל הלילה וכל היום עד בין הערביים בדרך נס …” (ע”כ)

והרב בני לאו מפרט ב –

http://www.bmj.org.il/article/463

“פתיחת פרשת השבוע שונה מרוב פרשיות התורה:

“ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד”.

בדרך כלל מופיעות ההוראות בצורה של אמירה או דיבור (אל משה או אל אהרן): “אמור אל בני ישראל”/ “דבר אל בני ישראל”. הפתיחה “ואתה תצוה” חסרה שם וחסרה דיבור. היא פונה בגוף שני אליך: “אתה” ובמקום לדבר היא פוקדת: “תצווה”. פתיחה זו מזמינה פרשנות בשל חריגותה. הרשב”ם, ראש לפשטנים, מציע כך:

“למעלה הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא.”
הקריאה הזו של פתיחת הפרשה מפקיעה אותה מכל פרשת הקמת המשכן וממקמת אותה בתחום ההוראות שמלוות את ישראל בכל מקום ובכל זמן. ואכן מצאנו במדרש את הרעיון הזה, שאף לאחר חורבן בית המקדש, כשהמנורה תינטל ממקומה, עדיין מצוות הדלקת “נר תמיד” במקומה עומדת:

…….

הדלקת הנר במשכן דומה בעיניו ל”דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים”. יש נרות שנועדו לתאורה ויש נרות שבאים לכבד את הבית ולייצר אווירה. לכן גם חומר הבעירה מוקפד ביותר: “ויקחו אליך שמן זית זך”. בנרות המשכן והמקדש נדרשת הקפדה על שמן זית, היקר שבשמנים. ממש כמו שמתואר בהמשך הפרשה, ביחס לבגדי הכהנים, העשויים “לכבוד ולתפארת”. התורה מדגישה את התפאורה שיוצרת את הפאר שמחולל את הכבוד למעמד.

הרעיון של “יצירת אווירה” עבר במהלך הדורות גם לחלל הבית ולנרות השבת. הדלקת נר שבת, במקורה, לא בא אלא לשם תאורה. ההקפדה על תאורה בימי קדם הייתה מיוחדת לערבי שבת, בהם המשפחה התכנסה לסעודות ערב וללא תאורה היה חשש לקלקול השמחה והשלום. כך מפרשים בתלמוד את סיבת הדלקת הנר: “משום שלום בית”(ע”כ)

  1. ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך …

ברור – למי עושים בגדי קודש  אם לא לאח של המנהיג. נפוטיזם בטהרתו. סיכום נאה של בגדי הכהונה נמצא בויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99_%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94

ואצטט את הקטע המעניין ביותר

שחזור בגדי הכהונה כיום

מכון המקדש, העוסק בהכנות לבניין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות, מכין לשם כך בגדי כהונה. הכנת הבגדים מצריכה מחקר הלכתי-מדעי מסועף על המפרט ההלכתי הנדרש: צורת השזירה המדויקת של החוטים ואריגתם, האופן בו שולבו חוטי הצמר הצבועים בפשתן הלבן, זיהוי אבני החושן, האפשרות להכנה תעשייתית במקום השיטה הידנית שנהגה בימים עברו, ועוד. קושי מיוחד קיים בזיהוי צבעי התכלת, הארגמןותולעת השני ובהשגתם, והמכון עומד בקשר עם מומחים בתחום זה בארץ ובחו”ל.

כיום מוכנים במכון המקדש כל הבגדים הנדרשים, לכהן הדיוט ולכהן גדול. עם זאת, לצורך הפעלתו של בית מקדש המתפקד באופן מלא נדרשים מאות או אף אלפי סטים של בגדי כהונה. מכון המקדש יזם, אפוא, פנייה לכהנים לרכוש לעצמם בגדי כהונה, תפורים על פי מידתם, ועד כה נענו ליוזמה עשרות כהנים.(יע”כ)

ולהבין איכשהו את מראה ופאר הבגדים,  כדאי להציץ בציוריהם כיד הדמיון  של המצייר או של תופרי הבגדים בימינו

אז כמובן כדאי להציץ ב-

http://www.beit-hamikdash.co.il/bigdey_cehuna_cohen_gadol_zahav.htm

ולא כל כך שייך אבל מעניין – ערך מסכם על “הכהן הגדול” (לא אצטט – מומלץ לעיון)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%94%D7%9F_%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C

פירוט כלשהו על הבגדים ולבישתם

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99_%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94

במהות המצווה יש ארבע דעות בראשונים מנחת אשר שמות נב-א (בתחילתו) הביא שלוש דעות: מצווה בלבישה, בעשייה, והכשר מצווה:

  1. יש מצווה בלבישתן תמיד (גם שלא בשעת העבודה).
  2. יש מצווה בלבישתן רק בשעת העבודה גר”ח סטנסיל שכ חקר בדעת הרמב”ם האם מצווה ללובשם תמיד או
  3. רק בשעת עבודה.
  4. יש מצווה בעשיתן.
  5. אין בהם מצווה אלא הם רק הכשר מצווה לעבודה.

בחיוב ללובשם בשעת העבודה חקרו האם בשביל לעבוד בבית המקדש צריך בגדי כהונה, או שאסור להיות בלא )בגדי כהונה ( דרכי משה דרך הקודש י-ב.

(אז כשיבא המשיח בב”א, או כשיתחילו בבניה יצטרכו להחליט)

ואפשר גם לצפות בסרטון הכנת הבגדים

https://www.youtube.com/watch?v=vTabSK9hDo4

ואוסף מאמרי חז”ל על הנושא בגדי כהונה כללית ובמפורט  (ולא אצטט, כל הנושא מטריד אותי, כי לא ברור לי מה אני לומד מכל זה)

http://www.aspaklaria.info/002_BET/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%20%20%20%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94.htm

על האיפוד

http://www.aspaklaria.info/002_BET/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%20%20%20%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94%20%20%20%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%93.htm

ועל המעיל

http://www.aspaklaria.info/002_BET/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%20%20%20%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94%20%20%20%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9C.htm

ומתוך חדשות הר הבית

http://the–temple.blogspot.com.au/2015/02/blog-post_50.html

פתח להתבוננות כזו בבגדי הכהונה פותחים לנו חז״ל במסכת זבחים: ״אמר ר׳ עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך- מה קורבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין״ (פח ע״ב). משם עוברת הגמרא לדבר על כל בגדי הכהונה, משייכת לכל אחד מהם פגם מסויים ומסבירה מדוע דווקא אותו בגד נוגע אליו. מבין שלל הבגדים אני רוצה לבחור השבוע לעסוק במעיל ובמידה הקשורה אליו. ניזכר לרגע בצורתו של המעיל ובדרך לבישתו: המעיל עשוי כולו מתכלת והוא נלבש מעל הכותונת. על המעיל הולבש האפוד, שעליו היה מונח החושן. בשולי המעיל היו תפורים פעמונים ורימוני בד. ומהי המידה אותה מייחסים אליו חז״ל? ״מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? אמר ר׳ חנינא: יבוא דבר שבקול (פעמוני המעיל) ויכפר על קול הרע״ (שם).

 עשית ציץ זהב טהור

הציץ תמיד הצית את דמיוני, אולי בגלל הצליל של המילה, הקשר המילולי של הציץ עם הציצית, וכמובן המיסטיות, הסוד שבדבר, (הפן המפחיד בלא ידוע או לא מובן) אם בכלל יש סוד בקישוטי ראש. אז צילום (כנראה) של הציץ מתוך

https://www.google.com.au/search?q=%D7%A6%D7%99%D7%A5+%D7%96%D7%94%D7%91+%D7%98%D7%94%D7%95%D7%A8&sa=N&espv=2&biw=1366&bih=639&tbm=isch&tbo=u&source=univ&ei=iM7vVOrDK4zn8AWJ3IHYCg&ved=0CDcQsAQ4Cg&dpr=1

וסיכום נאה בויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%A5

“בתוספות[נטען שלפי הפסוק “והיה על מצח אהרן” העוסק בציץ, משתמע ששיעור הציץ צריך להיות לפי גודל המצח, וסתם מצח שיעורו שתי אצבעות.

עקב לימוד מהמקרא והמצב שהתקיים בבית המקדש מובאת בברייתא בתלמוד גודל הציץ. בה מתואר שרוחב הציץ הנו שיעור שתי אצבעות, ואורכו צריך להיות הקפה מאוזן לאוזן.

….יש פוסקים‏ שכתבו ששיעור זה הוא מדברי סופרים, אבל מדין התורה הציץ כשר בכל גודל שהוא

תפקידי הציץ

בספר שמות נכתב אודות הציץ: “וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲו‍ֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'”. הכוונה כאן לפי המפרשים היא שהציץ נועד לכפר על הקרבת הקורבנות שהוקרבו בטומאה. הרמב”ם פוסק כך להלכה ואומר שאם כהן לא ידע שהוא נטמא בקבר התהום והוא הקריב קורבן, ואחר כך נודע שהוא היה טמא, אין צורך להקריב קורבן אחר כי הציץ מרצה עליו.

כן במסכת פסחים מובא “על מה הציץ מרצה – על הדם ועל הבשר ועל החלב, שנטמא בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור!”

(ע”כ)

מה אומרים חז”לינו – (מתוך)

http://www.aspaklaria.info/002_BET/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%20%20%20%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94%20%20%20%D7%A6%D7%99%D7%A5.htm

זהר:

פתח ואמר, ויעש את ציץ נזר הקדש זהב טהור וגו’, למה נקרא ציץ, ומשיב, משום שהוא הסתכלות להסתכל בו, ומשום שהוא נמצא להסתכלות בן אדם נקרא ציץ, וכל מי שמסתכל בו בציץ ההוא הוא ניכר בו (אם הוא צדיק או לא).

בציץ היו אותיות השם הקדוש מפותחות בפתוח וחקוקות בו, ואם צדיק הוא מי שעומד לפניו אלו האותיות החקוקות תוך הזהב היו הארתן בולטות ועולות ממטה למעלה, מחקיקה ההיא, והיו מאירות בפניו של אדם ההוא.

(פעם היתה) נוצצת בו, ופעם לא היו מתנוצצות, בפעם הראשונה שהכהן הסתכל בו, היה רואה הארות האותיות כולן בפנים, וכשהיה מסתכל לעיין בו לא היה רואה כלום, אלא הארת פניו היה מאיר (בשיעור) כמו שניצוץ היוצא מן זהב התנוצץ בו, ולא יותר. רק הכהן היה יודע המראה של הסתכלות הראשון שהיה רואה בשעתו, (וכן כל אדם שהוא), משום שרצון הקב”ה היה באדם ההוא (המסתכל בציץ) וידע שהוא מזומן לעולם הבא, כי מראה הזו (שהאירה מאותיות הציץ), האירו עליו מלמעלה, שהקב”ה היה רוצה בו, וכאשר מסתכלים בו לאחר כך (לעיין בו), לא ראו כלום, משום שהמראה שלמעלה אינו מתגלה אלא לפי שעה.

….

ציצית היא נקבה, שהיא סוד עולם התחתון, (דהיינו מלכות), שהיא הסתכלות לזכור, (דהיינו כמו שכתוב וראיתם וגו’ וזכרתם), ציץ הוא זכר, (דהיינו ז”א), ציצית, היא לכל אדם, ציץ רק לכהן..

….

רש”י:

ציץ – כמין טס של זהב, רוחב ב’ אצבעות, מקיף על המצח מאוזן לאוזן. על פתיל – בשחיטת קדשים שנינו שערו נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין. הפתילים היו בנקבים בשני ראשיו באמצעו, ששם פתילים בג’ המקומות האלה, אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילים שלשתם מאחורי העורף, נמצאו מקיפין את ראשו, והאמצעי הולך על פני רוחב הראש מלמעלה, ועליו אומר והיה על המצנפת, והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת.

רמב”ן:

על פתיל תכלת – אני תמיה על רש”י, שהכתוב מצוה רק לעשות פתיל אחד, והוא עושה ששה? ועוד, ולא היה שם אלא פתיל אחד, שהטס מקיף מאוזן לאוזן ונקוב בשתי קצותיו, ופתיל תכלת נכנס בשני הנקבים, ונקשר בו כנגד העורף, והפתיל על המצנפת מאחורי אזניו..

….

משנה תורה:

כיצד מעשה הציץ? עושה טס של זהב רחב ב’ אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן, וכותב עליו שני שטין קדש לה’, קדש מלמטה, לה’ מלמעלה, ואם כתבו בשטה אחת כשר, ופעמים כתבוהו בשטה אחת. והאותיות בולטות בפניו, חופר האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעוה עד שבולט. והוא נקוב בשתי קצותיו, ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב כדי שיהיה נקשר בפתיל נגד העורף. (כלי המקדש פרק ט א וב)

ואחר כך צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת, ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ושם היה מניח תפילין בין ציץ למצנפת

וניתוח מקיף של הפסוק ניתן ב –

http://tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/jm-28-38.html

למשל

כתוב בתורה (שמות כח36-38): “ועשׂית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדשׁ לה’. ושׂמת אתו על-פתיל תכלת והיה על-המצנפת אל-מול פני-המצנפת יהיה. והיה על-מצח אהרן ונשׂא אהרן את-עון הקדשׁים אשׁר יקדישׁו בני ישׂראל לכל-מתנת קדשׁיהם והיה על-מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'”.

בפסוק האחרון יש כפילות – פעמיים נאמר שהציץ צריך להיות על מצח אהרן. בתלמוד נמצאים שני הסברים לכפילות זו:

  1. לדעת ר’ שמעון, משמעות החלק האחרון של הפסוק היא “תמיד לרצון להם לפני ה'”, והוא מסיק מכאן, שהציץ מכפר על קרבנות טמאים תמיד , גם אם לא היה על מצחו של הכהן הגדול כאשר הקרבנות הטמאים הוקרבו.
  • פירוש זה אינו מתאים לטעמים, ויש בו בעיה נוספת: הוא לא מסביר היטב את המשפט “והיה על מצחו”, אלא רק את המילה “תמיד”…..
  • נראה לי, שכל מחצית מתייחסת למצב אחר:
    • המחצית הראשונה מתייחסת למצב שבו מקריבים קרבנות טמאים; במצב זה, תפקיד הציץ הוא לכפר על עוון הקרבנות שהוקרבו בטומאה (וכדברי ר’ יהודה – הוא מבצע את תפקידו רק כאשר הוא “והיה על מצח אהרן”).
    • המחצית השנייה מתייחסת למצב שבו לא מקריבים קרבנות טמאים; במצב זה, תפקיד הציץ הוא לקרב בין בני ישראל לבין ה’, כדי שבני ישראל יהיה רצויים יותר לפני ה’.

    לולא המחצית השנייה, היינו עלולים לחשוב, שהתפקיד היחיד של הציץ הוא לכפר על קרבנות שהוקרבו בטומאה, ולכן אין טעם ללבוש אותו כאשר לא מקריבים קרבנות; המחצית השנייה מלמדת, שלציץ יש תפקיד גם כאשר לא מקריבים קרבנות – הוא בא להגדיל את ה”רצון”, את האהבה שבין ה’ לבין בני-ישראל.”(ע”כ)

  1. וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם (פרק כט פסוק א’)

פרק זה כולל 37 פסוקים על טכס ההקדשה של אהרן ואררבעת בניו. טכס חגיגי שנמשך 7 ימים, (ושבמהלכו נהרגו שניים מבני אהרן) חבל שטכס זה לא הוסרט (ואולי כן אחפש ואגמור לסבב זה.) כהרגלי המוזר להאריך – די הארכתי והנושא בעצם חוזר עם קצת שינויים ביצוע ההקדשה בחומש ויקרא – צו פרקים  ט-י’.

מאמרים לעיון נוסף

http://www.bmj.org.il/article/966

http://www.yhy.co.il/content/view/224/168/lang,he/

הארות

1.

פרק כז פסוק כ’ = ויקחו אליך

אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך

2.

פרק כח פסוק ח’ = והם יקחו את זהב

ת”ר, אין עושין שירות על הציבור פחות משניים, … דאמר קרא והם יקחו

3.

פרק כח פסוק מ’ = ולבני אהרן תעשה כתנות

ת”ר… שתי כתנות לכל אחד ואחד

  1. פרק כח פסוק מב’ .= ועשה להם מכנסי בד …

מכנסי כהנים למה הם דומין, כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתניים, למטה עד ירכיים ויש להם שנצים, ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערווה

5.

פרק כט פסוק ו’ = ושמת המצנפת על ראשו

תניף שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין

6.

פרק כט פסוק לג’ = ואכלו אותם אשר כופר בהם

מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים

שאילות

אז במקום שאני אשאל – אצטט שאילון מתוך –

דף שאילות מתוך

http://www.kaye7.org.il/mordechay_efrati/mordechay_efrati.htm

 העלון המשפחתי לעיון בהלכה סביב שולחן השבת  לעילוי נשמת  הרב שמעון בן שמחה ע”ה ורבקה  בת יוסף ע”ה

 מנין לומדים ש……………

  לפניך 15  שאלות  מפרשת השבוע ע”פ רש”י . התשובות נמצאות מעורבבות מעבר לדף. מצא את התשובה הנכונה  ורשום את מספרה ע”י כל שאלה.

1

שלצורך הדלקת המנורה השתמשו בשמן שהופק על ידי כתישה (ולא ע”י טחינה).

 
2 שעל הכהן המדליק את המנורה לחכות עד שהשלהבת תעלה מאליה ורק אז לסיים את ההדלקה  
3 ש “חשב האפוד” הוא החגורה בה חגרו את האפוד.  
4 שבכל מין ומין שממנו עשו את האפוד היה שזור חוט של זהב.  
5 שעל האבנים שהיו על כתפות האפוד חרטו את שמות השבטים עשרים וחמש אותיות בכל כתף.  
6 שלאבנים שהיו על כתפות האפוד הייתה מטרה מיוחדת.  
7 שהחושן היה קשור למשפט ודין.  
8 שהאבנים ושמות השבטים שבחושן לא סודרו כמו שמות השבטים שנכתבו על כתפות האפוד.    
9 שבחושן היה שם קודש אשר באמצעותו ידע הכהן לענות על שאלות ששאלו אותו.   
10 שהקורע את מעיל האפוד (במקום הצוואר) עובר בלאו.  
11 שאם הכהן עבד בביהמ”ק ללא אחד מבגדי הכהונה הוא חייב מיתה (בידי שמים).   
12 שהציץ היה מכפר על חטאי ישראל גם כשלא היה על ראש הכהן הגדול.  
13 שהקורבנות הם נחת רוח לפני ה’.   
14 שאם יש לכהן הגדול בן ממנים אותו לכהן גדול לאחר מות אביו.  
15 שה’ רמז למשה שני אהרון , נדב ואביהוא , עתידים למות בגלל עוון הקשור למקדש (משכן).  

 

שאלת השאלות :התורה אוסרת להפריד את החושן מהאפוד (ולא יזח החושן מעל האפוד), מדוע?

 

פינת הפרפרת: על כל אבן משנים עשר אבני החושן היה מוזכר שם של אחד השבטים ומאותיות אלו הורכבה התשובה שניתנה למי ששאל באורים ותומים. אבל בשמות 12 השבטים אין את האותיות ח,ט (אין בהם חטא….) וגם אין את האותיות ק,צ (יעקב לא יכל לגלות להם את הקץ….) ואם כן כיצד ניתנה תשובה המורכבת גם מהאותיות ח,ט,ק,צ ?

 

שבת שלום

להת

Leave a Reply