From:
To:
Subject: FW: בהעלתך …. יאירו… קח את הלוויים…וטהרת
Date: Sat, 6 Jun 2015 13:57:37 +1000
אטימולוגיה
המילה כהן באה מהשורש כָּן[,– דהיינו להכין -הכהן הוא האיש שתפקידו להכין את הקורבנות. (כוהן=כן, מוהל=מל). יש אומרים כי המילה מבטאת משרה ועשירות בלשונות הסורית והמצרית הקדומות, ויש מפרשים את המילה עשיר וקצין (ע”כ)
קיימות חמש שיטות עיקריות בסוגיית סדר הדלקת והארת הנרות בשעות היום :
-
לשיטת רש”י כל הנרות היו כבויים בשעות היום, חוץ מהנר המערבי שלעתים דלק גם ביום – בנס על טבעי.
-
לשיטת בעלי התוספות ורע”ב הנר המערבי צריך להישאר דולק תמיד, אף שלא בנס.
-
שיטת רמב”ן ורשב”א שני הנרות המזרחיים ( שהמערבי ביניהם הוא נר התמיד ) צריכים היו לדלוק תמיד, גם ביום, אף שלא בנס.
-
לשיטת רס”ג ורמב”ם כל נרות המנורה דלקו גם ביום, אלא שלעתים הנר המערבי דלק זמן ממושך בלי שכבה, מה שנחשב לנס אך טבעי, והדלקת הנרות היא ( לפי רס”ג ) לכבוד השכינה ולצורך הכהנים.
לשיטת יוסף בן מתתיהו נשארו בכל יום לפחות שלשה נרות דולקים בשעות היום. הוא אינו מפרט איזה נרות דלקו אך נראה שכוונתו לשנים מששת הנרות המזרחיים והנר המערבי.
זהר:
מצוה שיעשו פסח שני על אלו שלא יכלו (לעשות הפסח במועדו, שהיו בדרך רחוקה) או שנטמאו בטומאה אחרת, אם סוד הפסח שהוא סוד האמונה שישראל נכנסו בה שולטת בחדש ניסן, ואז הוא הזמן לשמחה, איך אלו שלא יכלו לעשותו במועדו או שנטמאו, יכלו לעשות הפסח בחדש השני, הרי עבר זמנו.
אלא כיון שכנסת ישראל (שהיא המלכות) מתעטרת בעטרות שלה, (דהיינו במוחין דג”ר), בחדש ניסן, אינה מסירה הכתרים והעטרות ממנה, כל שלשים יום, וכל אלו שלשים יום מיום שיצאו ישראל מפסח, יושבת המטרוניתא בעטרותיה, וכל צבאיה בשמחה, ומי שרוצה לראות המטרוניתא יכול לראות, הכרוז קורא כל מי שלא יכול לראות המטרוניתא יבא ויראה מטרם שננעלו השערים, מתי מכריז הכרוז, הוא בי”ד לחודש השני, כי משם עד שבעה ימים השערים פתוחים, ומכאן ולהלאה סוגרים השערים, ועל זה (מביאים פסח שני). …
תלמוד בבלי:
……..
תנו רבנן אלו שעושין את השני, הזבין והזבות המצורעין והמצורעות ונדות ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ושהיה בדרך רחוקה,
……
מה בין פסח ראשון לשני, הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית, הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו, זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת. .
וסתם – לא כל כך מצחיק שיהיה, מתוך
https://www.google.com.au/
מכאן, פסח שני אינו מורה רק על כך שיש הזדמנות שנייה, אלא שיש גם צורך לרצות ולבקש אותה בכדי שהיא תתממש. דבר זה נכון בגשמיות כמו ברוחניות – לפעמים יש לאדם כשלונות, ורק אם הוא מבקש ניתנת לו הזדמנות שניה. גם לדברים חמורים יש תיקון, אך צריך לבקש את התיקון הזה, ואם לא מבקשים אותו הוא לפעמים גם לא יגיע. “אשרי מי שלא חטא – ומי שחטא צריך לדעת שיש הזדמנות נוספת, יש עוד דרך להגיע – ומי שחטא ישוב וימחול לו” (סוכה נג, א).
אדם יכול לפנות לקב”ה ולומר: את החלק הראשון של חיי בזבזתי – עשר שנים, עשרים שנה, או חמישים שנה לא ידעתי כלום, ובכל זאת – תן לי הזדמנות שנייה. מתחילה, פסח שני לא נועד לאנשים שפשעו, הם היו אנוסים בעת עשיית הפסח, אך הם הרגישו שהפסח חסר להם וביקשו הזדמנות נוספת. להלכה, גם מי שהיה בדרך רחוקה “לכם”, גם מי שברצון אכל חמץ ושתה בירה בפסח, ועשה את זה לתיאבון גמור, הוא יכול להתחיל בחיים חדשים, ויש לו פתח דרכו הוא יכול להיכנס בחזרה. אמנם, הזדמנות זו ניתנת רק למי שמבקש אותה.
3. חצוצרות – עשה ל שתי חצוצרות כסף
מבנה החצוצרה

תמונת שתי חצוצרות במטבע של כסף מתקופת בר כוכבא
התלמוד מדייק כי החצוצרות של הכהנים צריכות להיעשות מכסף טהור ואף בדיעבד לא ניתן להחליף אותן למתכות אחרות. בכך מובן שסוג החצוצרה שהכהנים השתמשו בה הייתה חצוצרה פשוטה[, אולם לעת התקיעה של שנת הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות של זהב
…
שימוש בחצוצרות
ניתן לחלק את תפקידיהן לשתי קבוצות, בין שתי הקבוצות ישנו פסוק מבדיל העוסק בכוהנים התוקעים (פסוק ח’):
- “לְמִקְרָא הָעֵדָה”: תקיעה בשתי החצוצרות שהיא סימן לכל העדה להיקבץ אל משה לפתח אוהל מועד, ותקיעה בחצוצרה אחת מהווה סימן לוויעוד הנשיאים בלבד.
- “לְמַסַּע הַמַּחֲנוֹת”, תרועה בחצוצרה מורה למחנות החונים להתחיל לנסוע. תרועה ראשונה מורה לשבט יהודה, שבט זבולון ושבט יששכר לצאת לדרך. בתרועה שנייה יצאו שבט ראובן, שבט שמעון ושבט גד. כך עוד שתי תרועות וכל השבטים הצטרפו למסע,
- ימי שמחה, מועדים וראשי חודשים.
- ליווי להקרבת קרבנות העולה וזבחי השלמים בבית המקדש (ע”כ)
הדבר האחרון שנצטווה משה לעשות, לפני היציאה למסע לארץ ישראל, היה להכין שתי חצוצרות:
עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות:
ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד:
פסוקים שלמים מתארים את הוראות השימוש בחצוצרה ופישרם. תרועה למקרא העם,לאסיפת הנשיאים, ליציאה למלחמה או לרגל החגים. רעיונות נחמדים נקשרו להבדלים שבין תקיעה לתקיעה. לדוגמה: לאסיפת הנשיאים משתמשים בחצוצרה אחת, למקרא העם בשתיים: ללמדך שחבירת הנשיאים מושתתת על האחדות וחבירת העם מושתתת על הגיוון. תהיינה הפרשנויות אשר תהיינה – החצוצרות הופכות להיות חלק מהמוזיקה שתלווה את ישראל בכל מסעיהם ובכל חניותיהם.
הצורך הפונקציונאלי בחצוצרות הוא כאזעקה או סירנה: צפירה החודרת אל האוזן. אך יש בחצוצרות גם אפקט של רושם: כשפמליה נכנסת לעיר משמיעים קול תרועה לפני המלך. על פי זה היינו עשויים לחשוב שהצורך בחצוצרות בא כדי לפאר את מלכו של עולם המלווה את ישראל בכל מסעיהם. אך חכמים דייקו ודרשו את מילת הפתיחה של הפרשה “עשה לך”:
עשה לך – שיהיו תוקעין לפניך כמלך, כמו שנאמר (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך:
(ע”כ)
ולמעונינים – אוסף מאמרי חז”ל בשני אתרים
http://www.aspaklaria.info/
(לא אצטט)
4. קברות התאווה – וישמע ה’ ויחר אפו … ותבער בם אש… אספה לי 70 אנשים…ואף ה’ חרה בעם ויך ה’ בעם מכה רבה
פרק יא’, מלא עלילה, עלילה סבוכה, שמזכירה לי את כל הצרות, הפרעות והשואות שעברו על עם ישראל, מאז הירידה למצריים
אין מה לעשות. את ההיסטוריה והתרבות היהודית שנוצרה במרוצת 3,000 שנות, אי אפר לשנות. אפשר רק לדון ב”עובדו ולנסות להבין מה קרה. ואשרי המאמין – ה’ הפועל והמןושך בחוטים, וכמובן שה’ מעניש את החוטאים. הכל פשוט
ללא מאמינים – יש בעייה.
וכבר שאלתי אי פעם “כמה שואות” עברו על בני ישראל במרוצת 40 שנות הנדודים? רק בפרשתנו יש שתיים. ולמעונינים – מאמר שמסכם את מספר התלונות של בני ישראל במדבר
מתוך ויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%
קברות התאווה הוא שם מקום במדבר פארן, והתחנה ה-13 של עם ישראל בנדודיהם במדבר, לאחר יציאת מצרים. על פי ספר במדבר פרק י”א, בקברות התאווה היו שתי מרידות של בני ישראל נגד האלוהים ונגד משה. שם גם הוקמה הסנהדרין הראשונה על ידי משה בעקבות חטא המתאווים.
על פי המסופר בפרשת בהעלותך, נסעו בני ישראל ממדבר סיני, למדבר פארן. היה זה המסע הראשון שלהם מאז מעמד הר סיני. בתחנתם שם היו שתי מרידות של עם ישראל: חטא המתאוננים וחטא המתאוים.
….
חטא המתאוננים
![]() |
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’ וַיִּשְׁמַע ה’ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה’ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה’ וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה’: | ![]() |
– ספר במדבר, פרק י”א, פסוקים א’–ג’ |
לא נכתב במפורש על מה התלונן העם. בנושא זה דנו הרבה מפרשים. הנה כמה פירושים:
- אם נבדוק בתורה נראה שבנ”י מתלוננים הרבה על “למה הוצאתנו ממצרים” (גם בבריחה ממצרים לפני קריעת ים סוף וגם לפני חטא המרגלים). דעת זקנים – מבעלי התוספות (במדבר י”א א): “כמתאוננים”- כאוננים על מת, בדומה ל“וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.” (ספר שמות, פרק י”ד, פסוק י”א).
- דעה נוספת היא שבנ”י מתלוננים על הדרך כמו: ” וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ.” (ספר במדבר, פרק כ”א, פסוק ד’). דעה זו היא דעת רש”י ורשב”ם מסכים איתו, שאומר “אין מתאוננים אלא לשון עלילה”. כלומר בני ישראל חפשו על מה להתלונן והתלוננו על זה שהם כבר שלושה ימים בדרך.[1]
- ייתכן גם שתלונה זו באה בעקבות מחסור במים, כמו במרה שגם שם הם הלכו שלושה ימים לפני העצירה בלי מים.
- ישנה דעה נוספת שמסבירה שבני ישראל התלוננו על אוכל. דעה זו מביאה כאסמכתא את הלימוד של “אותיות שעולות לכאן ולכאן”: “רע באוזני…”= “רעב באזני” כלומר התלוננו על הרעב.
- הרמב”ן (שם) מציג דעה שונה, שהעם לא ממש התלונן אלא מלמל לעצמו (כאילו מתאוננים) ולא ברור ממש על מה התלוננו וחטאם היה שלא הלכו בשמחה (הרמב”ן כולל בדבריו את כל הפירושים התלוננו על הכול).
חטא המתאוים|
לאספסוף, הערב רב שבעם ישראל, נמאס מהמן והחליטו שהם רוצים בשר, מכיוון שהמן היה כל כך טוב עד שלא גרם לאוכליו להזדקק לצרכיהם, והם פירשו את העובדה שלא זקוקים לעשות צרכיהם מכיוון שזהו “לחם קלוקל”. הם משכו אחריהם את כל עם ישראל, ויחד בכו בפני משה ואהרון שהם רוצים לחזור למצרים, בגלל האוכל ה”מגוון” שהיה שם
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה’; וַיִּשְׁמַע ה’, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה’, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-ה’, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה: כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה’. (במדבר, יא א-ג)
כמעט ואין בימים אלה סלון שהשיחות המתנהלות בו אינן כוללות קיטורים ודברי ביקורת על הממשלה ומצבה של המדינה. לכאורה זהו מצב נורמלי, ואפילו מתבקש, שכן כך קורה בחברה המורכבת מאנשים חושבים ומתבוננים שנחשפים למעשים לא ראויים.
גם פרשת השבוע מפגישה אותנו עם חבורה גדולה של יהודים (אלא מה) שעסוקה בקיטור מתמיד ובביקורת, אולם למרבה הפלא המקרא מתייחס לתופעה בצורה שלילית חריפה בעוצמתה.
הרקע לסיפור המופיע בפרשתנו, היא תקופה ארוכה ומתישה (למעלה משנה) בהם עם ישראל חונה ליד הר סיני שבה נעשים הכנות מרובות לקראת היציאה לכיוון ארץ ישראל. בדיוק בנקודת הזמן הזאת, ללא כל התראה ואיתות על העומד לקרות, מתחיל העם לפתע להתלונן או בלשון המקרא: “ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'”. התורה איננה מפרטת על מה התלונה והביקורת, אולם מה שברור הוא שהתגובה האלוקית לאותה התמרמרות הייתה חריפה בצורה יוצאת דופן: “ותבער בם אש ה'”.
שרואה את מה שקורה ממהר להתפלל לה’ ומיד שוקעת האש. אולם עוד לא מסתיים לו אירוע זה ומיד מתרחש לו ארוע נוסף:
…..
האספסוף שבקרב עם ישראל מבקש לאכול משהו ישביע את תאוותם במיחוד לבשר, אלא שהבקשה נעשית תוך כדי הוצאת קיטור וכפיות טובה כלפי ה’ המוריד להם את המן מהשמיים. בחרונם מתאר העם המתלונן את מצרים כגן עדן עלי אדמות שבו יכלו לאכול ככל העולה על רוחם דגים ואבטיחים. התלונות הקשות הללו גולשות מהר מאוד אל כל העם מה שמביא את משה לבקש מה’ לפרוש מהנהגת עם ישראל.
תגובתו של ה’ לתלונות עם ישראל קשה ביותר. מצד אחד הוא מביא לעם ישראל את השליו, מה שמאפשר לעם לאכול בשר ככל שיחפוץ. אולם במקביל התורה מספרת כי התאווה גרמה לרבים לאכול את הציפורים עוד לפני שנשחטו והומתו ועל כך מגיב אלוהים בצורה חמורה: “הַבָּשָׂר, עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם–טֶרֶם, יִכָּרֵת; וְאַף ה’, חָרָה בָעָם, וַיַּךְ ה’ בָּעָם, מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה: כִּי-שָׁם, קָבְרוּ, אֶת-הָעָם, הַמִּתְאַוִּים” (שם, לג-לד).
(מסקנה – ה’ תמיד צודק)
הארות
1.
פרק ח’ פסוק יח’ =צתחת כל בכור
… והכיתי כל בכור בארץ מצריים… מכאן שקודם שהוקם המשכן הייתה עבודה בבכורים
(איזו עבודה??)
2.
פרק ח פסוק כד’ = זאת אשר ללוויים
תניא, יכול כשם שהשנים פוסלין בלויים כך יהיו פוסלין בכהנים. ת”ל זאת אשר ללוויים מבן חמש ועשרים… זאת ללוויים == לא לכהנים (מי כתב את החקים האלה?)
3.
פרק ט פסוק ב’ = ויעשו בני ישראל
ת”ר, שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני…
4.
פרק ט פסוק טו’ = וביום הקים את המשכן
אמר אביי, מניין שאין בונן בית המקדש בלילה, שנאמר וביום… ביום מקימו, בלילה אין מקימו
5.
פרק י פסוק ב’ = חצצרות כסף תניא, החצוצרות שעשאן מן הגרוטאות כשרים, עשאן משאר מיני מתכות פסולים…
(מעניין חצוצרה – זכר???)
6.
פרק י פסוק כח’ = מאסף לכל המחנות
למה היה שבטו של דן מאסף לכל המחנות, לפי שהיה מרובה באוכלסין, … אם היה מי מאבד דבר היה מחזירו לו
7.
פרק י פסוק לה’ = ויהי בנסוע הארון
תנן, מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים
שאילות
(אין שאילות הפעם אי”ה בפעם הבאה)
שבת שלום