From:
To:
Subject: FW: ויקח קרח …ויקומו…ויקהלו… ויהיו…
Date: Sat, 20 Jun 2015 22:38:00
הערה
אז מתוך עיון במאגר “יצירותי” נוכחתי שבפרשת קרח התחלתי לפני שנתיים את ה”קרירה “הנוכחית שלי בהוצאת גליונות פרשת השבוע, והנה
שני הגליונות הם שמורים לעיון באתר שפתחתי כדלקמן
פרשת קרח תשע”ג
פרשת קרח תשע”ד
ותודה ליושב במרומים שזיכני (ואולי שהענישני,) לטרוח בהכנת הגליון השבועי (ואולי מעניש אף אתכם/ן הקוראים/ות מידי שבוע)
הקדמה כללית
ספר במדבר = ספר עם הרבה סיפורים, מענינים, מרשימים, מפחידים ומחרידים, על עלילות בני ישראל במדבר, עד עכשיו כבר קראנו על —
מפקד בני ישראל
מפקד הלוויים
מפקד הבכורים,
:חטא” המרגלים והעונש
מקושש העצים ועונשו
..
—- ועוד ועוד – יד הכותב נטויה
אז השאילות הן, מי, מתי ולמה נכתבו ונערכו הסיפורים האלה? ויש כמה השערות
- א-להים הכתיב למשה על הר סיני ובמשך 39 שנות הנדודים במדבר ובכוונה הכניס סיפורים סותרים ומשפטים (וחוקים) לא ברורים
- מישהו (חלקיהו ו/או שפן, או עזרא או אנשי הכנסת הגדולה) ) כתב/ערך כלומר איש (או אישה) שבכוונה כתבו בצורה ה”לא מסודרת ולא ברורה
- עורך/ת/כים שבמרוצת דור או שניים אספו, כתבו, העיקר שיהיה משהו שמור בכתב ולא כל כך היה איכפת להם אם יש סדר ושיטה בכתוב
מה שנכון – ספר המדבר הוא ספר יפה
פסוקי השבוע
‘רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה
הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע
ערב שבת שלום
פתיחה
לפני שבוע שמענו על פרשיית המרגלים, שלאחריה קיבלנו כמה מצוות הקשורות לכניסה לארץ מצוות תרומה וחלה ולסיום הפרשה הקודמת את מצוות ציצית עם פתיל התכלת (שנעלם לו במרוצת הדורות, האם הוא באמת היה – פתיל התכלת, או שזה – צבע התכלת – שוב משהו סימבולי שנעלם מאיתנו) ו”בום טראח” עוד נפילה, מרד עממי נגד התיאוקרטיה והנפוטיזם של המנהיג.
וכבר הזכרתי לעיל את מאמריי – הגליונות שהוצאתי לפני שנה ושנתיים, מומלץ לעיון (חוזר???)
ומפורטים שם תוכן הפרשה ומצוותיה
לקח טוב
- לא כל מרד מצליח. המורד חייב להכין “שיעורי בית” (בקוסמות) ולהיזהר לא ליפול “בפח” = בולען
- כדאי להיות עובד ציבור ולקבל “מתנות” במסגרת החוק
- אם אפשר – אז למחזר (פסולת מתכת
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
אם נחזור לסיפור (הקצת תמוה של “חטא” המרגלים והעונש בעקבות האירוע של 40 שנות נדודים, לא אתפלא שפרץ מרד נוסף. אני חושב על אירוע שהזנחתי בפרשת שלח, פרק יד פסוקים מ’ – מה’, “וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר… וירד העמלקי והכנעני ויכום…” כלומר היה נסיון להיכנס לארץ כנען. מה הייתה סיבת הכשלון? התנגדות של משה??? נראה לי ברור שהעם בנדודיו במדבר, לא כל כך מפסוט מההתנהגות של המנהיג, ונוצר רקע מתאים למרד פוליטי, נסיון להפלת והחלפת הממשלה.
בקריאה ראשונה, הסיפור פשוט ו”קליל”, קצת הרבה “הוקוס פוקוס”, חלק מבני ישראל מתמרד במנהגות, משה משתמש ככמה “טריקים” ויוצא מנצח. בינתיים הרבה אלפים מישראל מתו, מספר לא קטן במיתה משונה, עלילה נהדרת, לא זוכר אם יש על זה סרט.
אבל בקריאה שנייה ושלישית, מופיעים בקיעים בסיפור, פרטים לא ברורים ואפילו סותרים.
ומנתח את זה המאמר
http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1281.asp
פרשת קרח נפתחת בתיאור “ויקח קרח בן יצהר…”1, אך לא מסופר מה לקח…
כמו כן בהמשך הפרשה מתואר הדו שיח בין משה ובין קרח ועדתו, ואז מופיעה פניה נוספת של משה2:
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה’ ולעמד לפני העדה לשרתם. ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה. לכן אתה וכל עדתך הנעדים על ה’ ואהרן מה הוא כי תלינו עליו.
מה התכוון משה להוסיף בדבריו?
בנוסף לכך, לא ברור המבנה התחבירי של הפסוק האחרון – “לכן…” ולא כתוב מה התוצאה שתהיה…
לאחר מכן משה פונה לדתן ואבירם ואז מופיע הפסוק “ויחר למשה מאד ויאמר אל ה’ אל תפן אל מנחתם…” – אולם היחידים שלהם אמר משה להביא “מנחה” שהיא הקטורת, הם קרח ועדתו ולא דתן ואבירם. אם כן על איזו מנחה מדבר הפסוק?
נמשיך הלאה בפרשה ונראה שמשה חוזר שנית על הציווי שלו אל קרח ועדתו:
ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה’… וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת…
לשם מה הכפילות הזו, הרי דברים אלו נאמרו עוד מקודם בפסוקים ו’-ז’?
משה פונה לקרח ועדתו פעמיים בכינוי מיוחד – “רב לכם בני לוי”, “שמעו נא בני לוי” – אולם לפי תיאור הפסוקים מקודם, קרח הוא היחידי משבט לוי! שכן בפס’ א’ מופיעים, בנוסף לקרח, “דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת מבני ראובן“. ניתן לפרש כרבינו חננאל8שמאתיים וחמישים האנשים שהיו עם קרח הם לויים, וטענתם כלפי משה ואהרון – “כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו”.
:אך הרמב”ן מביא את רבינו חננאל ודוחה אותו משלש סיבות
א. וחלילה שהיו בשבט משרתי אלקינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה
ב. ואלו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר “אתם המיתם את עם ה'” (להלן
י”ז, ו’), כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן.
ג. והכתוב פירש “ואנשים מבני ישראל” (פסוק ב’), להגיד כי היו מכל השבטים, לא מן השנים הנזכרים בלבד.
על כל פנים קשה, אם הם היו מבני ישראל מדוע קרא להם משה “בני לוי”? ועל כן ממשיך הרמב”ן:
אבל טעם רב לכם בני לוי, בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם. כאשר אמר (פסוק ג’) “כי כל העדה כולם קדושים”, ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו “רב לכם בני לוי”, וחזר ואמר “שמעו נא בני לוי” לקרחגדולם, וזה טעם “ויאמר משה אל קרח” (פסוק ח’), אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו….
(וכמובן יש הסברים לכל בעייה)
וניתוח מעניין של הנושא ניתן ב –
http://www.etzion.org.il/vbm/archive/8-parsha/39korach-p.rtf
….
פרשת קרח מציינת נקודת שבר בהנהגתו של משה וביחסם של בני ישראל אליו. תלונתו של קרח היא הפעם הראשונה שבה משה לא מתפלל שהקב”ה יסלח לחוטאים, אלא ההיפך – מבקש מהקב”ה שיעניש אותם.
למעשה, כל צורת ההתמודדות של משה עם עדת קרח זוקקת עיון. כאשר קרח בא בתחילה למשה – משה הציע לו את ניסיון המחתות. כתוצאה מניסיון זה כל מקטירי הקטורת מתו, ואם כך – נמצא שמשה הכשיל את עדת קרח ביודעין וגרם (אמנם בעקיפין) למותם. ואכן, כך טענו במפורש בני ישראל כלפי משה ואהרן:
“וילֹנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם הֲמִתֶּם את עם ה'”. (במדבר י”ז, ו)
יתר על כן: אם אכן אסור היה להקטיר את הקטורת – מדוע לקחו את מחתותיהם של קרח ועדתו ועשו מהן ציפוי למזבח? וכי ראוי שציפוי המזבח ייעשה ממחתות שנעשו בהם איסורים?
מעיון בפרשה עולה שסיפור המחתות מופיע פעמיים. בראשית הפרשה נאמר “זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו”, ובהמשך – “ויאמר משה אל קרח, אתה וכל עדתך היו לפני ה’… וקחו איש מחתתו…”. מדוע חזר משה על תיאור הניסיון פעמיים?
השאלה האחרונה שנציג, לעת עתה, נוגעת לדברי משה לקב”ה בראשית ניסיון המחתות:
“ויחר למשה מאד, ויאמר אל ה’ אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם”. (במדבר ט”ז, טו)
משה פונה לקב”ה, ומבקש ממנו שלא יפנה אל מנחתם של קרח ועדתו. ותמוה: וכי עלה על דעתו של משה שהקב”ה לא שלח אותו? הלא כל הוויכוח עם קרח היה על השאלה אם משה מינה את עצמו ואת אהרן מיוזמתו, או שהקב”ה מינה אותם. כיצד משה מעלה על דעתו שהקב”ה יפנה אל מנחתו של קרח? וכי הוא אינו בטוח שה’ שלח אותו?…
(מומלץ לעיון)
קרח ובני לוי — מבחן מחתות – קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו
איזה טקס יפה, 250 + איש עומדים עם מחתות ומעלים קטורת. ואז הם מתים. מות פתאומי. מה קרה? כומ בסרים = סם המוות.
מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/md_korac.htm
זאת עשו קחו לכם מחתות –
אמר להם: בדרכי עובדי כוכבים יש נימוסים הרבה, ואין כולם מתקבצים בבית אחד.
ואנו אין לנו אלא ה’ אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכהן גדול אחד ובית מקדשאחד, ואתם 250 איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצהבכך! לכך “אתה וכל עדתך היו לפני ה”, זאת עשו: “קחו לכם מחתות ותנו בהן אש”. הרי לכם תשמיש החביב מן הכל, היt הקטורת החביב לפני ה’ מכל הקרבנות. וסם מוות נתן להם בתוכה, שבו נשרפו נדב ואביהוא.לפיכך התרה בהם: “והיה האיש אשר יבחר ה’ הוt הקדוש”. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר ה’ הוא הקדוש? אלא אמר להם משה: הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו (מי) שייבחר מכם יצא חי וכולכם אובדים
תנחומא
) זהו שדרשו דרך משל “סם המוות נתן בתוכו” הכוונה – עצה שיענשו בה עונש מיתה שאילו היינו מפרשים סם המוות ממש, היה פתחון פה לרשעים לומר שלא היה העונש ההוא מן השמים.
רבינו בחיי
……..
יתכן כי 250 איש היו הנשיאים וחבריהם. בחנוכת המשכן הקריבו קטורת, ואילו אהרן לא הקריב קטורת יחיד ביום השמיני למלואים. ולכן חשבו כי מעלתם גדולה ממעלת אהרן. לכן אמר משה שיעשו בוחן בקטורת, בה הם מתפארים.
ע”פ משך חכמה
קחו לכם מחתות –
אין ספק שאם היה משה מבאר אליהם אמיתת הנסיון איך יהיה, רוצה לומר שהנבחר יבחר ויקובל הקטורת ממנו, והשאר כולם ימותו וישרפו – שלא היו מסכימים. אבל הוא עליו השלום, לא ביאר אליהם איך תהיה הבחירה והבלתי בחירה. וגם הם לסכלותם לא שאלוהו ממנו, וחשבו שתרד אש מן השמים על הקטורת הנבחר, ושהם יעמדו מחוברים כולם יחד ושכל אחד מהם יאמר שעליו ועליו ירד האש (ע”כ).
ואוסף גדול של מדרשים בנושא ניתן ב –
http://www.tsel.org/torah/tanhuma/korach.html
(לא אצטט)
ומתוך הסבר כללי ארוך על המשמעויות של ה”קטרת” הממיתה והמחיה —
http://www.orot.ac.il/publications/shmaatin/Pages/177-8.aspx
(לא אצטט)
…..”
מה הוא החוט השוזר את פרשת חנוכת המשכן עם פרשת קורח?
הבה נתבונן בדברי חז”ל בדבר זהותם של מאתים וחמישים מקריבי הקטורת. במדרש במדבר רבה (י”ח) נאמר : “מי הם? אליצור בן שדיאור וחבריו האנשים אשר נקבו בשמות. אע”פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהם ומתוך המקראות אתה מבין אותם… נאמר להלן (במדבר א) “אלה קריאי העדה הנשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם”, “ויקח משה את האנשים האלה אשר נקבו בשמות”. ונאמר כאן (פ’ קורח): “נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם”.
על פי המדרש היו מקריבי המחתות נשיאי השבטים, אלה שהקריבו לפני מספר חדשים את קרבנם בחנוכת המשכן והמזבח. בין השאר הם הקריבו
“כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת”. היתה זו אז הוראת שעה. הנשיאים, שהצליחו אז בהקרבת הקטורת המיוחדת, היו ם שגם הפעם דרכם תיצלח.
ה”משך חכמה” (במדבר ט”ז, יז) מבאר כך : בויקרא ( ט’, ב-ד) מתוארים קרבנות אהרן ביום השמיני לחנוכת המשכן והמזבח:”ויאמר אל אהרן…קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה…ושור ואיל לשלמים…ומנחה בלולה בשמן”. לעומת אהרן גם הנשיאים הביאו את קרבנם:”…סלת בלולה בשמן למנחה…כף אחת…מלאה קטורת . פר אחד…לעולה . שעיר עיזים אחד לחטאת. ולזבח השלמים בקר שנים” וגו’. הרי שהנשיאים הקריבו אותם קרבנות כמו אהרן הכהן הגדול, ועוד הוסיפו עליו – קטורת! מסביר ר’ מאיר שמחה הכהן מדוינסק שמאתים וחמישים האנשים תבעו כהונה על פי מחשבה זו: אנו ראויים, ואף עדיפים, על אהרן. יש לנו שתי הוכחות:
א. אנו הקרבנו גם קטורת בחנוכת המשכן ואהרן לא הקריב.
ב. נדב ואביהוא, הכהנים שניסו להקטיר קטורת באותו מעמד, נענשו על כך, ואילו הקטורת שלנו התקבלה ברצון ! לפיכך
משה הציע את המבחן שלהם דווקא באמצעות הקטורת.
נוסיף לחזק את החוט השוזר בדברי המדרש (במדבר רבה נשא י”ג) “..אתא ר’ שמואל בר נחמן ועבדא פלגא, בכל מקום שנאמר “ויהי” – צרה, “והיה” – שמחה. שואלים : והכתיב “ויהי המקריב” ( בחנוכת הנשיאים) ? אמר להם: אף היא אינה שמחה, מפני שהיהצפוי לפני הקב”ה שהם הולכים עם קורח במחלוקתו”. לאור דברי ה”משך חכמה” מובנים דברי המדרש. מה שגרם להם להצטרף לקורח במחלוקתו ולטעון על הכהונה היה מעמד חנוכת המזבח והצלחתם
(לא משכנע)
((יופי של מדרשים. הרבה מילים, המשמעויות של המעשים (כולל “קסם” המטות) מעורפלות. רק מעניין ומסקרן שיש שמפרשים שהיה שם “סם מוות” וזה אומר דרשני, לגבי תמימותושל משה רבנו
3.
מתנות כהונה – משמרת תרומותי …. מעשר מן המעשר
בכל קבוצה מאורגנת יש צורך בהטלת מיסים, או בגביית “תרומות: לסוגיהן השונות. וכבר בפרשה הקודמת מצאנו מצוות שמטילות חובה על העםהפשוט (לא הכהנים והלויים) לתמוך ב”עודי הציבור” וסיכום נאה של נושא התרומות והמעשרות ניתן בויקיפדיה
תרומות ומעשרות הן חלקם של הכהנים, הלויים והעניים מתוך היבול החקלאי הגדל בארץ ישראל, כפי שמצווה בתורה ובספרות ההלכה. התרומות והמעשרות הן חלק ממתנות הכהונה, ונועדו גם עבור הלויים, אשר הוקדשו גם הם לעבודה רוחנית בבית המקדש ועל כן לא קבלו נחלה בארץ, וכן עבור העניים ועבור העלאת קורבן ואכילה עצמית בירושלים.
יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא טבל, יבול אשר מקורו באדם שאינו נאמן על התרומות והמעשרות נקרא דמאי (וחייב בהפרשה מדרבנן) ויבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה “מתוקן”.
ישנם שתי תרומות ושני מעשרות:
- תרומה גדולה – כמות כל שהיא מהפרות (חז”ל אמדו אותה בערך בשני אחוזים מהיבול) אותה נותן בעל השדה לכהן.
- מעשר ראשון – עשרה אחוז מכלל הפרות אותם מביא בעל השדה ללוי.
- תרומת מעשר – אחוז אחד מכלל הפרות, עשירית מתוך המעשר שקיבל הלוי מבעל השדה, והוא ניתן לכהן.
-
- תרומת מעשר – אחוז אחד מכלל הפרות, עשירית מתוך המעשר שקיבל הלוי מבעל השדה, והוא ניתן לכהן.
- מעשר שני או מעשר עני – עשרה אחוז מכלל הפירות. בחלק מהשנים ניתן לבעל השדה לאוכלו במקום המקדש (מעשר שני), ובחלק האחר של השנים ניתן לעניים (מעשר עני).
- (ע”כ — מומלץ לעיון נוסף
אז לפרשתינו –
…..
- (ע”כ — מומלץ לעיון נוסף
אז לפרשתינו –
איך שמתו (גם לוויים וגם) קרוב ל 15,000 מבני ישראל, בא עונש = קנס כספי??? = פיצויים ???שגם הלוויים חייבים לתרום (מע”מ??) לכהנים
וכדאי לעיין באוסף המדרשים
…. ספרי
וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות המשוררים והשוערים דבר יום ביומו, ומקדישים ללוים, והלוים מקדישי לבני אהרן. (נחמיה יב מז) ואדעה כי מניות הלוים לא ניתנה, ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים עושי המלאכה. ואריבה את הסגנים ואומרה מדוע נעזב בית האלקים, ואקבצם ואעמידם על עמדם. וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות… (שם יג י)
….
משנה תורה
….
עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים, וכולן מפורשין בתורה, ועל כולן נכרתה ברית לאהרן, וכל כהן שאינו מודה בהן אין ן חלק בכהנים, ואין נותנין לו מתנה מהן. וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לאכול כך וכך שמונה מתנות מהן אין אוכלים אותן הכהנים אלא במקדש לפנים מחומת העזרה, וחמש מתנות אין אוכלין אותן אלא בירושלים לפנים מחומת העיר, וחמש מתנות אין זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד, וחמש מתנות זוכין בהן בין בארץ בין בחוצה לארץ, ומתנה אחת זוכין בה מן המקדש.
מה הן השמונה שאין נאכלים אלא במקדש, בשר החטאת, אחד חטאת העוף ואחד חטאת הבהמה, ובשר האשם בין תלוי בין ודאי, וזבחי שלמי ציבור, ומותר העומר, ושירי מנחות ישראל, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ולוג שמן של מצורע, אלו אינן נאכלין אלא במקדש.
ומה הן החמש שאין נאכלין אלא בירושלים, חזה ושוק של שלמים, והמורם מן התודה, והמורם מאיל נזיר, ובכור בהמה טהורה, אלו אינן נאכלין אלא בירושלים.
ומה הן החמש שבארץ ישראל, התרומה, ותרומת מעשר, והחלה ושלשתן קדש, וראשית הגז, ושדה אחוזה ושניהן חולין, אלו אינן זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל, ואין אוכלין תרומות וחלות של ארץ ישראל אלא בארץ ישראל.
ומה הן החמש שזוכין בהן הכהנים בכל מקום, המתנות, ופדיון הבן, ופטר החמור, וגזל הגר והחרמים, וחמשתן חולין לכל דבר.
והמתנה שזוכין בה מן המקדש הוא עורות העולות, והוא הדין לשאר עורות קדשי הקדשים כולם לכהנים.
השמונה מתנות שאינן נאכלין אלא במקדש כולן קדשי קדשים הן, ואינן נאכלים אלא לזכרי כהונה כמו שיתבאר
ומה הן החמש שזוכין בהן הכהנים בכל מקום, המתנות, ופדיון הבן, ופטר החמור, וגזל הגר והחרמים, וחמשתן חולין לכל דבר.
והמתנה שזוכין בה מן המקדש הוא עורות העולות, והוא הדין לשאר עורות קדשי הקדשים כולם לכהנים.
השמונה מתנות שאינן נאכלין אלא במקדש כולן קדשי קדשים הן, ואינן נאכלים אלא לזכרי כהונה כמו שיתבאר במקומו, ובהן נאמר “כל זכר בכהנים יאכל אותו” וגו’..
החמש שבירושלים הן קדשים קלים, ונאכלין לזכרים ולנקבות, ובהן נאמר לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ואף על פי כן אין ניתנין אלא לזכרי כהונה, שהרי לאנשי משמר הן. והבכור מקריבין חלבו ודמו, ואין מקריבו אלא איש, וכן עורות קדשי קדשים ושדה חרמים וגזל הגר אין זוכין בהן אלא אנשי המשמר, כמו שיתבאר, וכן פדיון הבן לזכרי כהונה, שכן נאמר בו “ונתת הכסף לאהרן ולבניו”, ופטר חמור לזכרי כהונה, שדין הבכורות כולן שוה לזכרים ולא לנקבות… ומנין אתה אומר שראשית הגז ניתן לכהנות, שנאמר “ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשיך גז צאנך תתן לו”, מה ראשית דגן ניתנת לנקבות כזכרים, אף ראשית הגז…
(ע”כ)
מצווה שצ”ו = מעשר מן המעשר
מתוך ספר החינוך
http://www.ateret4u.com/online/f_01644_part_396.html
שצו. מצות הלוים לתת מעשר מן המעשר.
וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך, כלומר שאתה העקר, ולא הם, וכן כתוב במקום אחר (במדבר ג ט) ונתת את הלוים לאהרן ולבניו נתונים נתונים המה לו. ועל כן בהיות הכהנים עקר הבית בעבודת אלקינו זכו בעשרים וארבע מתנות שנתנו להם, המפרשות בכתוב, וכמו שמנו אותם חכמים זכרונם לברכה (חולין קלג, ב): עשר במקדש, וארבע בירושלים, ועשר בגבולין. ושאר שבטו שהוא נבחר עמו לסיע על ידו זכו גם כן לחיות בטובה מבלי יגיעה, עם מעשר הפרות שנוטלין מכל ישראל. ולמען ידעו ויתבוננו כי כל חלקם בטובה וחלק אחיהם היא סיבת העבודה לשם, נצטוו לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים, ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכלם, הוא שומר הכל יתעלה. גם כי יש בזה זכות וכבוד ומעלה ללוים, לבלתי יגרע שמם ממצות מעשר בחלקם בתבואות, ואל יאמרו בניהם לבניהם זכיתם בתבואה, ואנחנו במצוה, ועכשו יהיה המענה יש תורה ויש קמח.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ביצה יג, א) שבן לוי שלקח המעשר שבלים לא יתן תרומתו שבלים, אלא קונסין אותו לדוש ולזרות, ולתן לו מעשר מן המעשר מעשר דגן …….. (ע”כ) ן.
ואוסף מדרשי חז”ל נמצא ב —
http://www.aspaklaria.info/400_TAV/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA%20%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8.htm
לא אצטט – מומלץ לעיון))
ואסיים להפעם
בברכת שבת שלום
להת