From:
Date: 2015-07-05 0:16 GMT+10:00
Subject: וירא בלק… ויקם בלעם… ותאמר האתון… וישב ישראל
הערה 1 – אז הלכתי היום לראות את האופרה “הליצנים” והנה הזמרת הראשית מופיעה רכובה על אתון (או חמור, לא בדקתי)
הערה – 2, הגליון להלן קצת הרבה ארוך, כי העתקתי כמה קטעים ארוכים שעיניינו אותי ואני מקווה שגם הקוראים יהנו, ואפשר לדלג על קטעים שונים (או בכלל
איך אומרים בלע”ז – דיר באלעק (או דיר עלא — ראו להלן)
הקדמה כללית
מפרשה לפרשה, מסיפור לסיפור, העלילה מתפתחת, הרקע נשאר – במדבר (השומם והיבש וכו’ עם סמינרים חוזרים ונשנים על מה לעשות ומה לא לעשות = מצוות עשה ולא תעשה), אירוע אחר אירוע (מגיפה אחרי מגיפה = עונש אחרי עונש) , אומנם לא ברצף, – אבל עלילות מלאות עניין, ולשם גיוון, פה ושם נזרקות מצוות (רובן מיסים למשכן, לכהנים וכו’) והעלילות עוברות מהפשוט והרציונל אל המורכב והאי-רציונל,
(רציונל = טבעי, אי-רציונל = על טבעי – ניסי) הבה נראה מה אירע עד-כה בחומשנו
ספירת בני ישראל מעל 600,000 גברים מעל גיל 20 – ייתכן (לא ברור איך זה קרה? (כן שישה בכרס אחת ?? מילא – נס)
— ספירת הלוויים, מעל 23 אלף – ייתכן, אבל איך הגיעו מ- 3 לוויים + האבא, שירדו למצריים, ל – 23,000 נס +
— עונש המרגלים – הם מתו + הרבה אחרים = רציונלי
—- מרד קורח – האדמה פתחה פיה, רציונלי ??? ניסי
— בחירת אהרן = מטה אהרן פרח, רציונלי ??? ניסי
—- פרה אדומה – מה זה ??? (כולם מודים אי-רציונלי)
והגענו לסיפור על האתון המדברת ולאורגיה עם המדיינים שמסתיימת ברצח. (איפה ססיל דה-מיל)
פסוקי השבוע
הנה עם יצא מצרים הנה כיסה את עין הארץ
וירא את ישראל שוכן לשבטיו
מה טובו אהליך יעקב
ערב שבת שלום
פתיחה
יופי של פרשה. יופי של סיפורים. אחד ארוך, שבחלקו הראשון, מעין סיפור לילדים – שמתחרה באלדין ומנורת הקסמים או בפיטר פן. ולא נרחיק לכת גם בהארי פוטר יש חיות שמדברות – עם שני גיבורים בני אנוש, בהמה שמדברת ולהבדיל אף התערבות כח עליון. השניים בלק ובלעם, בלק רוצה, בלעם לא בטוח, בהשפעת א-להים מסרב, ואז א-להים מנה את דעתו, האתון מתערבת (לא ברור למה) בלעם נואם אבל מוחו שבוי ונשלט מרחוק (ראינו סרטים כאלה) ומביע מגרונו מה שא-להים רוצה. ולסיום הפרשה, סיפור קצרצר קצת ארוטי, – כביכול נספח עם גיבור יחיד, או בעצם אנטי גיבור תלוי בזוית ההסתכלות +זוג ניצבים
וכבר ביקרתי בפרשה הזו פעמיים, נא לעיין ב –
ביקור קצר
ביקור “קצת” ארוך
——-
נושאי הפרשה – מתוך המאמר לעיל
:
— בלק ובלעם
— המשלחות וסירוב בלעם
– הופעות א-להים
– הדרך, האתון המדברת
– פגישת בלק ובלעם
– הקרבת קורבנות ונאומי הברכה
אורגיה של בנ”י, שמסתיימת ברצח והרג
<<<<<<<<<<<<<
ואין בפרשה מצוות
לקח טוב
- האדם מתכנן והא-להים צוחק
- אם רוכבים על חמור (או נוהגים במכונית) יש לשים לב לתמרורים
- זוג שרוצה לקיים יחסי מין – מוטב שיסגור וינעול את הדלת
נושאים ופסוקים לעיון
- אחזור לשני גיבורינו = וירא בלק… וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור…
בלעם = האם היתה דמות כזו בעידן הקדום?
מסתבר שכן. לפי ויקיפדיה – “כתובת בלעם”
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%9C%D7%A2%D7%9D
מעניין אותי, אז אצטט כמעט במלואה
גילוי הכתובת והרקע לכתיבתה
בשנת 1967 חשף צוות חפירות הולנדי מבנה של מקדש בתל דיר עלא שבירדן, כשמונה קילומטרים מנהר הירדן, בקרבת נחל יבוק. על קירות המקדש נמצאו חרוטים על גבי סיד שטויח, מספר כתובות במצב השתמרות קשה ביותר, שעד היום פיענוחן שרוי במחלוקת. למרות קשיי הפיענוח, הצליחו החוקרים לפענח מספר שורות, שזיכו את אסופת הכתובות שנמצאו באתר בשם “כתובת בלעם”. כתובת זו מזכירה אדם בשם “בלעם ברבער” (=בן בעור), וכוללת שני “צירופים” שמכילים נבואות אפוקליפטיות וסיפורי בלהות על השאול. הכתובת נכתבה בדיו שחורה ואדומה על קיר מטוייח, גובהה מטר, רוחבה 31 ס”מ והיא כוללת כ-55 שורות. מאחר שהיא נמצאה במצב קשה ביותר, היה צריך לשחזרה מחדש. רובה של הכתובת כתובה בלשון שיריתית.
החוקרים חלוקים באיזה שפה נכתבה הכתובת; חלקם טוענים כי היא נכתבה בענף של לשון כנענית עם ארמית, מספרת על החוזה בלעם בן בעור, נבואותיו וקללותיו. יש בה קרבה לשונית לסיפור המקראי בספר במדבר (כ”ב–כ”ד), ויש בה כדי לאשש את קיומו של הנביא המיתולוגי. הכתובת משמשת כמקור חשוב לחקר הבלשנות, המקרא והדתות. הכתובתמתוארכת באמצעות פחמן-14 לטווח זמן של 880–760 לפנה”ס, כלומר, לפני זמנם של נביאי ישראל, או לכל הפחות במקביל אליהם.[1] לטענת ויפרט, גילוֹ של הקיר שעליו נמצאה הכתובת עשוי להיות צעיר בהרבה מגילה של המסורת שנכתבה עליו, והתגלית בתל דיר עלא עשויה לפתוח צוהר אל מסורת עתיקה ביותר, שמקדימה את הספרות המקראית כפי שהיא מוכרת לנו כיום במאות שנים.[2]
תוכן הכתובת
תמציתה של הכתובת היא נבואת פורענות וחורבן, במה שנראה כמשפט אחרית הימים. בכתובת מסופר על בלעם בן בעור, איש חוזה האלוהים (“איש חזה אלהן”), אשר באו אליו האלים בלילה, וסיפרו לו על פעולתו של בלע באחרית הימים. בתגובה צם בלעם ובכה בבוקר, וכאשר שאלו אותו בני עדתו למהות מעשיו, הוא מספר לשומעיו על החיזיון שראה. בחזיונו, נתאחדו שדים על האלה שגר, והורו לה לסגור ולתפור את השמים, דבר שגרם לחושך בעולם ולהשממתו. עופות השמים ידורו במקומות שהיו בהם בני אדם, ובני אדם יביאו מקוננות שיקוננו ויתאבלו על אשר נעשה, במקום לשתות יין. אף חירשים ישמעו מרחוק את מצוקת אלי הפִּריון שגר ועשתורת, לא יבואו אורחים ולא יתחתנו, הרימה תיווצר בקבר בשל תאוות בני האדם, ואף תהיה באופן מטאפורי כרית לראשו של המת, נשים רבות יאלצו לחלוק בבגד אחד לכולן, והמוות יפקוד תינוקות צעירים “עולי רחם”. בחלקה השני של הכתובת מסופר על מותו של בלעם, ירידתו שאולה, ותיאור מפורט של הרפתקאותיו שם.
ברוך מרגלית משער כי הכתובת היא קללה או נבואת חורבן שנכתבה על ידי מתיישבים ממוצא ארמי נגד מתיישבים ממוצא ישראלי בעמק סוכות, בדומה לנבואות זעם אחרות המוכרות מהמקרא
הטקסט שנוי במחלוקת בהמשך, יש הסבורים שבלעם הציל את עמו מכוונת האלים, ויש הסבורים כי בלעם השמיע נבואת פורענות בעקבות חלומו.
בלעם בן בעור היה אפוא, נביא או קוסם או מכשף מוכר ומכובד בעבר הירדן המזרחי בתקופה מאוחרת לתקופת ההתנחלות בארץ. הסיפור בתורה עיצב באופן נלעג ומורכב את דמותו, והעניק לנו סיפור העוסק בין השאר, בנביא, האדם והשליח. (ע”כ)
ולפרשתנו –
אמנם כתבתי רבות על בלק ובלעם בפעמים קודמות, אבל אין בפרשה הרבה נושאים אחרים ובלעם הוא דמות די מאתגרת. וכל מה שאני קורא יותר, פחות ופחות ברור למה חז”לינו הפכו את בלעם לטיפוס שלילי ביותר, לרשע מרושע. אני לא מוצא בפרשה שום מילה רעה עליו. נכון – בעוד שתי פרשות בני ישראל יהרגו אותו בחרב, ואז משה מאשים אותו כגורם לאורגיה של בעל פעור ולמגיפה שבאה בעקבותיה. אז מה? הוא בלעם סך הכל נישכר לבצע עבודה, ובמקום לבצע את מה שהתבקש, הוא מילא אחר מצוות א-להים ובעצם מגיע לו פרס (או לפחות להיכנס לרשימת – חסידי אומות העולם). לעומת זאתבמרוצת הדורות משום מה הפכו אותו לאיש רע ואפילו טיפש. (ולמה טיפש, הרי עצתו הרעה פעלה)
ואם א-להים סתם לו את הפה 3-4 פעמים קודם לכן, אז א-להים היה יכול וצריך לסתום לו את הפה פעם חמישית ולא לתת לו ליעץ רעות.
אז לעניין. לעניות דעתי, בפרשתנו חזל”ינו “חטפו” פה מה שנקרא בלע”ז DOUBLE BLOW. פעם ראשונה = פרה אדומה, חוק שכמעט כולם מודים שיש בזה משהו לא מובן וברור. ועכשיו כל ה”תסבוכת” = שני “תקצירים” של דיאלוגים בין א-להים ובלעם, ובין האתון, בלעם ומלאך א-להים הכל הפוך על הפוך, כאילו הכותב/העורך עשה דייסה מכמה מקורות שונים. כך שכמעט כל חז”לינו לא ידעו איך להתיחס לחלק הסיפורי של בלעם ובלק ודי התחבטו מה לעשות איתו. מצד אחד, “פי האתון נברא ביום השישי לבריאת העולם (ונשאר על המדף כ – 2,500 שנה – מעניין אם עוד היה בתוקף) כלומר – א-להים ידע שזה יקרה. ומצד שני יש שמתיחסים לכל הנושא כמשהו שרובו דמיוני.
אז כמו בכל ניתוח ספרותי, לוקחים את הסיפור כולל החלק השירתי, כמות שהוא קוראים אותו פעמיים שלוש וחושבים.
ניתוח מסכם של הפרשה (רק על בלעם ובלק) ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/bm7-2.htm
ראשי פרקים:
א. הבעיות העיקריות בהבנת פרשת האתון
ב. שני חלקיו של הסיפור והקבלתם זה לזה
ג. התבנית הספרותית ‘שלושה וארבעה’
ד. טעמו של השימוש הכפול בתבנית זו בסיפורנו
ה. פשר ההקבלה
ו. מלאך ה’ מתקן את אופי הליכתו של בלעם אל בלק
ז. פשר מעשה האתון
ח. נספח: ההקבלות וההתפתחויות בכל אחת מהופעות התבנית
1. פרשת האתון
2. פרשת ברכותיו של בלעם
(והמאמר ממשיך ומצטט את אברבנאל)
ראיתי מפרשים בעניין הזה – איש לדרכו פנו.
מהם פירשו עניין האתון והמלאך ובלעם כמשמעות הפסוקים, וחשבו להתיר הספקות המתחייבים…
ומהם חשבו שהיה כל העניין הזה במראה הנבואה, ושבאותו הלילה שלנו (- השליחים) בביתו נראה לו כל זה…
.
ומהם כתבו שבהיותו הולך עמהם בדרך מתנמנם, ורעיונותיו על משכבו סליקו (- עלו), כי אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו.
ואחרים באו לעשות צורה בעניין האתון, שרומזת אל החומר, והמלאך אל הצורה4.
והם כולם בעיניי דרכים מעוקלים, מכחישים עדות הפסוקים. ואני לפרש הפרשה כפי פשוטה באתי
(כל הכבוד לאברבנאל שמעז לטעון – “והם כולם בעיניי דרכים מעוקלים” מאמר קצת ארוך -מומלץ לעיון)
ומתוך
http://mikranet.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=22592
בלעם נמנה עם ארבעה הדיוטות שאין להם חלק בעולם הבא:
כל ישראל, יש להם חלק לעולם הבא…שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא: שלושה מלכים–ירבעם, ואחאב, ומנשה… ארבעה הדיוטות–בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגיחזי. (משנה סנהדרין י’ א’ בב)
מאידך גיסא, רואים חז”ל את מעלתו בנבואה, ועל הפסוק בדברים ל”ד 10 (וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה) הם דורשים: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ואיזה זה? זה בלעם בן בעור (ספרי דברים פיסקא שנז.)
- ניתוח מעניין על החמור (אתון) ניתו במאמר מעניין שאף מציע הקשר לסיפורו של עגנון “תמול שלשום
- ” –
http://www.moriahaifa.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=19108
דרשה לפרשת בלק – ותפתח האתון את פיה
פרשת בלק גלגלה אל העברית החדשה כמה ביטויים גבוהים. “עם לבדד ישכון”, בעיקר בתוספת “ובגויים לא יתחשב” (הביטוי)”,
נותר עד היום סלע מחלוקת בין תומכי ההתבדלות היהודית, לבין המאמינים בהשתלבות מפרה בתרבויות שונות…..
גם הביטוי הסתום “כלחוך השור” יצר ספרות שלמה של פרשנויות. המדרש משווה בין השור לאומות העולם, ושניהם
יוצאים רע: “מה שור כוחו בפיו אף אלו כוחן בפיהן. מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה
שנוגעים אין בהם סימן ברכה. מה שור מנגח בקרניו, אף אלו מנגחין בתפלתן”.
סיפור בלעם והאתון יצר ביטוי נושן בשפת הילדים: “ותפתח האתון את פיה ותאמר”, צורת לגלוג אכזרית כלפי מי
שמדבר שטויות או סתם דחוי חברתית. מהיכן צץ הביטוי? ……
היום רוצה אני (ציט.) לעשות מעט חסד עם החמור ולצאת להגנתו.
במקרא ובמדרש לחמור דימוי חיובי.
כאשר בוחנים בפרשה את דברי האתון מגלים שהדברים הפוכים לגמרי. האתון אומרת דברי חכמה ואף מצילה את
חיי בעליה, בלעם. במקור, בפרשתנו, האתון הינה הניגוד לנביא. הוא בלעם הנביא הגדול לכאורה לא יכול לראות את
מה שהאתון רואה. האתון הבאה לעזרת אדונה והוא אינו מכיר בכך ומכה אותה.
והדימוי לחמור כניגוד לעם ישראל מופיע בנבואת ישעיה פרק א’ פסוק ג’: “ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל
לא ידע עמי לא התבונן”. כאן החמור מופיע בהקשר חיובי מול ישראל השלילית.
בברכת יעקב לבניו החמור הינו הדימוי לשבט יששכר, בראשית פרק מט, יד: “יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין
הַמִּשְׁפְּתָיִם:” פרשני המקרא מפרשים דימוי זה כחיובי. כעובד אדמה.
רשב”ם:
יששכר חמור גרם – לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה כחמור בעל איברים
חזק מצוי בין המשפתים תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה. כדכת’ [אשריכם זורעי] על כל מים משלחי
רגל השור והחמור, לחרוש ולזרוע. וכן אמר משה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך:
………
מה קרה שהחמור הפך לשלילי ועל כך ניתן לראות כבר בדברי רבי עקיבא בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט ע”ב: “אמר
רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור
ככלב! – אמר להן: זה – נושך ושובר עצם, וזה – נושך ואינו שובר עצם. ” הנה החמור הוא עם הארץ וכמותו ככלב חוצות.
תלמיד חכם שיצר קשר בין פרשתנו לדימוי זה של חמור הוא כלב, הינו הסופר, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966,
ש”י עגנון, ברומן הרביעי שלו “תמול שלשום”. …. (ע”כ)
(יפה מאוד – מומלץ לעיון)
ועוד מתוך
http://wikivort.co.il/view.php?vort=1327
ואל תגידו שבלעם לא היה אישיות נדירה עם מידות טרומיות. שהרי הוא היה הגבר היחיד שהצליח להתחתן עם
אתון כמבואר בחז”ל (סנהדרין ק”ה ע”ב), ולמרות שהוא ואשתו דיברו בשתי שפות שונות – שהרי הוא דיבר
בשפה המואבית ואשתו דיברה בשפת ‘אִי-אַהּ’, “התורה מעידה” שמעולם לא היו להם בעיות בשלום
בית (כ”ב ל’ ספורנו ואבן עזרא), חוץ מפעם אחת שבלעם התקוטט עם אשתו [האתון] והיכה אותה במקל ואיים
להוציאה להורג (כ”ב כ”ז – כ”ט). האם זה לא מעיד על נפשו הנדירה והכבירה של בלעם…
נ.ב. בתור מלתא דבדיחותא…
אין לנו ספק שבלעם ‘הקדוש’ קיים את דברי חז”ל שאמרו “הנושא אישה ידקדק באחיה” (ב”ב ק”י ע”א), וכן שצריך
החתן לבדוק אם המשודכת ראויה עבורו (צרור המור וישלח ד”ה ואמר ותצא דינה
.
ברור לנו שבלעם בדק לפני החתונה את מידותיהם הטרומיות של גיסיו [החמורים] לעתיד, וברור גם שלפני
החתונה הוא בדק היטב את איכות נפשה של אשתו [האתון], והוא גילה שיש ביניהם התאמה מלאה כמו סיר
ומכסה – ואף אנו מעידים שתכונותיו ותכונות אשתו זהות… אלא שמסקרן אותנו לדעת תשובות לחמשת השאלות
המעניינות הבאות, בכדי להחכים עוד קצת:
1) באיזה גמ”ח בלעם מצא שמלת כלה שמתאימה לאשתו?
2) באיזו אצבע בדיוק הוא הבריג לה את הטבעת בחתונה, האם ברגל הקדמית או האחורית?
3) האם חברות של ‘הכלה’ באו לחתונה כדי לשמח אותה – ואם כן מה הם אכלו? קש ושיחים או פרגיות וְסִיכִים?
4) לאור דברי חז”ל שגילו לנו שרוב הילדים דומים לאחי האם (ב”ב ק”י ע”א), מעניין מאוד לדעת ‘למי דמו הילדים’?
5) האם רק בלעם קיבל קהל ובירך אנשים – או שגם אשתו נהגה כך…
ובכן, אנשי מואב ומדיין התקשרו למזכירה של בלעם והזמינו תור, היום הנכסף הגיע והם התכנסו בחדר
המתנה בקליניקה המפוארת של בלעם והמתינו שהוד מלכותו ירום הודו יתפנה אליהם, וכעבור זמן מה ‘אשתו’
המזכירה יוצאת ומקשקשת עם הזנב ומאותת להם שהם מוזמנים להיכנס.
(ע”כ. אני לא קשקשתי את הכתוב לעיל, זה נראה כדרשה של רב פורים))
ומשהו פילוסופי מתוך
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/balak/she.html
להתרסתה הכואבת של האתון אין מקום לפי תפיסתו של הפילוסוף הצרפתי בן המאה השבע-עשרה, רנה דקארט.
לטענתו בעלי החיים הנם אוטומטים משוללי מצב תודעתי, ולפיכך הם אינם חשים כאב, ומה שנראה לנו כהבעות כאב
מצדם )כגון יבבות(, הן למעשה תגובות אוטומטיות-מכאניות.]2[
על ההשפעה השלילית שנודעה בעבר לתפיסת דקארט ניתן ללמוד מהפילוסוף היהודי שלמה מימון )1800 -1753(,
המספר באוטוביוגרפיה שלו על מאורע שהתרחש בצעירותו:
פעם אחרת הלכתי לטייל עם אחדים מידידי, והנה עז רבוצה על דרכנו. הכיתי את העז מכות אחדות במקלי וחברי
הוכיחוני על פני, שאכזריות היא מצדי. ‘אכזריות? החזרתי להם וכי סבורים אתם שהעז חשה מכאוב כשאני מכה
אותה? אינכם אלא טועים. העז אינה אלא מכונה’ )על פי ספר הפיסיקה של שטורם, שהיה מן המחזיקים בשיטתו
של דקארט(.
הללו צחקו ואמרו: ‘וכי אינך שומע את העז צועקת בשעה שאתה מכה אותה?’ ‘אמנם כן’, – עניתי ‘ודאי צועקת
היא; אך כשאתם מקישים על תוף, הריהו משמיע קול גם הוא’. חברי תמהו על תשובתי, ולא עברו ימים מועטים
והשמועה נתפרסמה בכל העיר, שיצאתי מדעתי, לפי שאני מחליט ואומר שעז היא תוף.]3[
(מענייןע, ע”כ)
- ויפתח ה’ את פי האתון
כבר כתבתי על זה לפני שנה, אבל הסיפור על האתון המדברת עדיין ממשיך ומגרה את סקרנותי
כי כשרוצים חזק אז גם מטאטא יורה, וכשרוצים הסבר לכל דבר תמוה או סתירה כלשהיא בתורה, יש לזה תמיד תשובה (הגיונית או לא).
למשל לשאילה באיזו שפה דיברה האתון — תשובת הזהר = יש מלאך ושמו “פי האתון”
מתוך
באיזו שפה דיברה האתון?
(כב,כח) ויפתח ה’ את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים.
ב”תפארת יהונתן” (להגר”י אייבשיץ זצ”ל) כתב: שקודם חטא אדם הראשון כל בהמה וחיה היתה היו מדברים ככל האדם, ומעלת האדם מן הבהמה לא היה בדיבור, אלא בהשגה להשיג אור העליון.
רק אח”כ שסרח, נתהווה בדוגמת בהמה לענין השגה, ובהמה היה הלוך וחסור לפי ערך האדם.
ושפיר הוי אין כל חדש תחת השמש כי כן משמע מל’ הפסוק “ויפתח ה’ את פי האתון” שלא היה זה בריאה חדשה ולא היה צריך רק לפתיחת פה האתון לדבר.
אבל בזוהר איתא דמלאך הנקרא כך “פי האתון” ובשמות הקדושים נקרא “קמואל”, דיבר מתוך גרונה.
והנפקותא בזה הוא שאם המלאך הוא היה הדובר בה ודאי דברה בלה”ק כי אין המלאכים נזקקין ללשון אחרת, אבל אם החמור בעצמה דיברה ודאי דברה בלשון מה שהוא רגיל בפי האדם.
ויותר מוכח דדיברה בלשון הרגיל בפי אדם, דכל דברי האתון היו כדי לבייש את בלעם בפני שרי בלק כדמוכח מהפסוקים וכפרש”י ואילו היתה מדברת לה”ק לא היו מבינים מה שמדברת, ע”כ.
אפשר גם לצחוק, מתוך
http://cafe.themarker.com/topic/1115947/
למה אין לה (לאתון) שם.או אולי שם חיבה ?
ת. רצו לכנות אותה אתונה… אבל היוונים התנגדו….
ומתוך (מאמר שלדעתי נפלא בציניותו)
“אין זה סוד שהדמויות התנכיות אהבו לדבר עברית וזאת השפה ששימשה אותם בשיחותיהם עם שאר הבריות, שוכני המרומים, נחשים ואתונות. אחדים מהם אמנם לא נחשפו קודם לכן לשפה הקדושה אבל עובדה זאת מעולם לא הפריעה להם לנסח את עצמם בעברית מקראית משובחת ולהתמודד בנקל עם ניבי לשון שבימינו כבר מסוגלים להכשיל את רוב התלמידים והאברכים שנקרים על דרכם. השימוש המופרז בעברית, גם במקרים בהם הנוגעים בדבר לבטח דיברו בשפות אחרות, מחייב אותנו לשאול אם סיפורי התנ”ך מתעדים אירועים שהתרחשו בפועל או שמא אין הם אלא עיבודים ספרותיים שאינם משקפים במדוייק את קורות אותם הימים. בעקבות זאת עלינו גם לברר אם אנחנו עדיין מאמינים שהתורה כולה נכתבה באצבע אלוהים ושאף גורם אנושי לא עזר לאל לתמצת את הטקסט ולהפכו ליצירה הרבה יותר קלילה ומעניינת.
…….. (כדאי לקרא במקור, ואמשיך לצטט)
שני אירועים
בלק בן ציפור, מלך מואב, חושש מאד מבני ישראל התוקפניים, שכבר הראו לאמורים את נחת זרועם, והוא מורה לזקני מואב, בעברית כמובן, לבקש מבלעם בן בעור, שוב בעברית, לבא אליו ולקלל עבורו את הנחיל הישראלי. בלעם מחליט לישון על הנושא בחזיון הלילי האל נגלה אליו ומסביר לו, בלשון קודש צחה, שהמואבים והמדיינים בעצם ‘אכלו אותה’. בלק אינו מוכל לקבל את הבשורה המרה והוא שולח משלחת של זקנים עוד יותר נכבדים ומבקש מהם לערער (בעברית) על ההחלטה הקודמת. הפעם האל משנה את דעתו ומרשה לבלעם (שוב בעברית) להצטרף לשרי מואב. זמן קצר לאחר מכן הבורא משנה את דעתו פעם נוספת ומחליט להציב ‘מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ'[לט]. המלאך מפחיד את אתונו של בלעם
ובלעם, שלא קיבל ברוח טובה את התנהגות האתון, מכה אותה שלוש פעמים. בשלב זה האל, שכנראה החליט ללמד את בלעם לקח, פותח את פי האתון וזאת מנצלת את ההזדמנות בכדי לשטוח בפני בלעם את כל טענותיה[מ](בשפת הקודש
כבר אמרתי?
בסופו של דבר בלעם בן פעור חובר לבלק בן ציפור והשניים מנהלים שיחה עברית שוטפת שבסופו של דבר מביאה את בלעם לשאת את השירה הבאה:
… קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר. לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה. הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה. לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.[מא]
בלק, שכמובן הבין כל מילה, התרגז והחליט לנסות את מזלו בשלישית, הפעם על סף הישימון, בנקודה ממנה ניתן
לראות את המחנה הישראלי. בלעם כנראה מאד רצה לעזור אבל האלוהים השליט עליו את רוחו והוא נאלץ לומר:
… נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ
יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהֹוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם
רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו
יִמְחָץ. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר.[מב]
שני הנאומים האחרונים נוסחו בשפה מליצית ופיוטית ואם יסתבר שהם תורגמו משפתם המקורית של בלק ובלעם
אזי לא נוכל שלא להוריד את הכובע בפני המתרגם המוכשר ולהניח שלא רק בלעם זכה ברוח האלוהים אלא גם
המתרגם שהצליח לשמר בשפה העברית את המקצב, ולעיתים אף את החריזה, של שפת המקור.
(נחמד ומשעשע)
ועוד נסיונות משעשעים יותר או פחות להסביר את השפה שדיבר בלעם מובאים ב –
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=506225&forum_id=771
“באיזו שפה התנבא בלעם ?
מן הסתם בלק ובלעם דברו זה עם זה במואבית או במדיינית.
אולם הנבואה של בלעם, באיזו שפה נאמרה ?
בעברית ?
מהיכן בלעם יודע את השפה ?
גם אם נענה שזה היה בנבואה ולכן אין שאלה, בכל זאת קשה, איך בלק הבין שזו לא היתה קללה ?
במדיניית ?
האם זו היתה שפה מליצית והתורה מתרגמת ממדינית מליצית ללשון הקודש מליצית ?
ואני סבור שזו שאלה יפה. ברור לפי הסיפור שהוא ובלק דיברו ביניהם בשפה שלא היתה עברית. מן הסתם
מואבית. ובלעם ידע את השפה הזו בתוקף מקצועו, כקוסם נודד המציע שירותים לעמים שונים.
ומי אמר שנבואה אינה באה בשפה מסויימת? ראה בירמיהו, שראה מקל שקד, וה’ פירש לו ששוקד הוא על דברו
לעשותו.
כל נבואה מתווכת על ידי מנגנוני התפיסה של המתנבא (רמב”ם כמובן), ולכן גם על ידי ידיעת השפה שלו.
……
ולמי ששאל איך אנו יודעים מה היה שם? ה’ אמר למשה בנבואה.
ברור שהוא דיבר אידיש
השאלה היא באיזה ניב של אידיש?
האם הוא דיבר אידיש ליטאית או אידיש נוסח פולין?
אולי האידיש שלו היתה הונגרית??
…
החתם סופר כותב, שפרשת בלעם היא היחידה בתורה שאין לה שום עדי ראיה ואפי’ משה רבינו לא ידע על
התרחשותה בזמן אמת…
ובזה מסביר דברי הנביא בהפטרה, עמי זכור נא מה יעץ בלק וכו’ שהקב”ה מזכיר לישראל את הנס שלא היו
עדים לו.
שו”ת חת”ס סוף יו”ד סי’ שנ”ו. (ע”כ)
(ולדעתי – וכמו במקרים דומים אין פה בעייה של שפה (זוכרים את הדג ששמים באוזן – בספר – המדריך למטייל בגלקסי
The Hitch hiker Guide to the Galaxy)
ולפי חז”לינו – מתוך גליונות נחמה
http://www.nechama.org.il/pages/1326.html
“וישם ה’ דבר בפי בלעם”
וישם ה’ דבר בפי בלעם – ר’ אליעזר אומר: מלאך. ר’ יוחנן אמר: חכה.
דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
(כאמור, או שה’ ומלאכיו דברו, לא האתון ולא בלעם, או שנתקעה לו “עצם” בגרון פשוט)
וכן, למי שיש זמן וחשק, אוסף של סיפורים מענינים והרבה התפלספות נמצאים במאמר (ארוך מאוד)על בלק ובלעם
ב
http://www.ladaat.info/Gilionot/20150704/[1635]%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98
%D7%99_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%9C%D7%A7.pdf
אצטט –
“קרח – חקת
מובא בספר דודאי יעקב לפרשת שבוע – קרח שאלה ששאל הוא את רבו :מדוע לשלושת הפרשיות שעוסקות בפה :קרח=פי הארץ ,חקת=פי הבאר, בלק=פי האתון בשלושתם יש בשמם את האות קו”ף ?
. פרשת קרח – לראשונה קו”ף בתחילתה
לבאה אחריה קו”ף באמצעיתה חקת ,
ולאחרונה קו”ף בסופה פרשת בלק
השיב לו הרב :האות קו”ף מסמלת קדושה ,ולכן שלושת הפרשות האלה ,יש בהם קדושה.
האות קו”ף במילה קרח ניצבת ראשונה לומר שלקרח הקדושה שלו נבעה מתחילתו – מההורים שלו כפי שהתורה מעידה שיש לו במה להתפאר למרות רישעותו” : ןֶּ ת ב ָהְ ן ק ֶּ ר ב ָהְצִּ ן י ֶּ ח ב ַרֹ ח ק ַקִּיַו . י “..לכן האות קו”ף באה בתחילת השם :קרח ִּוֵל
פרשת חקת עוסקת בפרה אדומה .לפרה אדומה יש קדושה עצמית ,היא לא קדושה כיוון שאימא שלה הייתה אף היא פרה אדומה ,או שתעביר היא תורשה לדורות הבאים אחריה …ומכיוון שהקדושה שלה היא עצמית ,לכן הקו”ף מופיעה באמצע שמה :חקת .
כעת ברור מדוע בפרשת בלק ,הקדושה באה בסוף כיוון שלבלק עצמו אין שום קדושה ואף אין לו ייחוס כל שהוא .אבל מהרשע בלק ,יצאה רות המואבייה (בנו של בלק היה עגלון מלך מואב ,וממנו יצאה רות ומרות המואבייה יצא דוד המלך .)לכן האות קו”ף באה בסוף השם :בלק .
נסכם :ישנם שלוש קדושות בפרשות הללו :קדוש קדוש קדוש .
קרח – חקת – בלק
הקדושה של קרח באה לו מהוריו לכן הקדושה מאחוריו .
חקת – מדברת על קדושה עצמית של פרה אדומה ולכן הקדושה בה =באמצעיתה .
ואילו אצל בלק זו קדושה שעתידה לצאת ממנו ,והכוונה היא לרות המואבייה ודוד המלך.
(ע”כ)
ומתוך
עם ישראל כבר עומד בשערי ארץ ישראל ונמצא על סף הכניסה אליה. השטחים שממזרח לירדן נכבשו וכעת מתארגנים לקראת צליחת הירדן. בזמן ההמתנה מלך מואב נכנס ללחץ, הוא מפחד מהכוח העולה במזרח התיכון.
בכינוס חירום של הקבינט הבטחוני שלו, “השישיה”, הוא וחמשת מלכי מדין, נקבע כי “אין פתרון צבאי”. לא נוכל באמצעים קונבנציונאליים לנצח את עם ישראל. אז עלה שמו של בלעם, כמי שיוכל לסייע ולהוציא את מואב מהמשבר בו היא נמצאת.
אז מיהו בלעם?
לפי פשט המקרא נראה שמדובר באיזה מיסטיקן, מכשף וודו המטיל קללות על עמים אחרים וגורם להתמוטטותם. אלא שאל לנו לקרוא את התורה כאילו מדובר באגדות ילדים. (אז לא. ככ”כ)
והמשך מתוך לעיל
שתי שאלות קשות על אלוהים
הדמות הסמכותית בסיפור, מקור הידע והאמת, קרי אלוהים אינה מסייעת בהתלבטות הקורא אם ראוי בלעם או לגנאי או לשבח. ניתן אפילו לומר שדמות זו אף מבלבלת, ואולי לא רק אותנו הקוראים, אלא גם את בלעם עצמו.
רמז לגנותו של בלעם ניתן למצוא בהתייחסותו של ה’ אליו, וכך מעיד הכתוב: וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים כִּי-הוֹלֵךְ הוּא (כ”ב 22). אולם חרון אף זה תמוה, שהלוא שני פסוקים קודם התגלה אלוהים לבלעם בלילה והתיר לו ללכת….
מדוע חורה אפו של אלוהים בבלעם על כי הולך הוא עם שרי מואב אם התיר הליכה זו?
שאלה נוספת היא על סיפור האתון המשתרע על פני 13 פסוקים (כ”ב 22 – 35). לשם מה הוצרך בלעם לעבור את המפגש עם מלאך אלוהים באמצעות התנהגותה של האתון? מה תפקידו של המפגש ומה רצה ללמד את בלעם? השאלה מתעוררת משום שבסוף סיפור האתון, כאשר ה’ גילה סוף סוף את עיני בלעם והוא ראה את המלאך הניצב עם חרבו השלופה, המסר של המלאך הוא: אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם… מה המלאך מוסיף…, אם המסר שבעקבות הסיפור זהה למסר שבתחילתו?
חוקרים פתרו שאלות אלה תוך ניתוח הסיפור למקורותיו, או קביעה כי סיפור האתון הוא תחיבה של תעודה ספרותית עצמאית…
לו היה בלעם קשוב באמת לדבר אלוהים ומסור לקליטת כוונותיו והיה עסוק פחות ברווחים הפוטנציאליים שלו עצמו, אפשר ויכול היה לקרוא רמזים ואזהרות שנשלחו אליו.
(ע”כ—מומלץ לקריאה) (ואני הקטן שואל, מה בדיוק רצה א-להים? מהסיפור נראה שכאילו א-להים רה לו להחליט. אם א-להים היה יותר ברור בהתחלה, בלעם לא היה הולך ואז הייתה לנו פרשה אחת פחות בתורה. כי בסופו של עניין, אם נתעלם מהאורגיה בשיטים, שום דבר לא הושגץ כי
א) בני ישאל לא היו נלחמים עם המואבים עם או בלי בלעם
ב) א-להים הרשה לבלעם ללכת ואפילו רמז לו שהוא א-להים ידבר ולא בלעם
ג) המלאך סך הכל חזר על דברי א-להים, אז לשם מה הכפילות
(כלומר – יש כאן כאילו צירוף ספרותי גרוע של שניים שלושה סיפורים שונים, אולי על מנת להרשים את הקורא או לתת רקע מיסטי או מסגרת מקושטת לארבעת המשלים = השירים היפים שמישהו – העורכים??? החליטו להכניס דרכם את המשלים וליחסם לבלעם)
לסיום – ביניים של נושא בלעם והחמור, מתוך –
http://alexklein.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%91%D7%9C%D7%A7%D7%A0%D7%A1-%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%97%D7%AA-%D7%A4%D7%99 %D7%94%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%9F%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%9B%D7%AA-%D7%A7%D7%9C%D7%9C%D7%AA/
פרשה זו מעלה שתי שאלות:
– איזו תועלת הייתה לנס פתיחת פי האתון, שאף בן ישראל לא ראה אותו ואף לא שמע עליו?
– מדוע הקב”ה לא נתן לבלעם לקלל את העם? הרי אין הוא מחוייב לאשר את קללתו, ובידו שלא להזדקק אליה כלל וכלל!
כך שואל ר’ יצחק אברבנאל בפירושו לפרשתנו: למה מנע ה’ את בלעם מהיותו מקלל את ישראל, ומה איכפת להם קללתו אם ה’ יברך את עמו בשלום? (שאלה ט) …אם היתה ראית מלאך ה’ בדרך פלא, כמו שהיה דבורה גם כן בפלא, מה היה תכלית הפלא ההוא ותועלתו? כי הנה הקב”ה לא יחדש מופת אלא על צד ההכרח, ולא מצינו בזה תכלית אחר אלא שדבר המלאך אל בלעם, וזה כבר היה אפשר שיאמר לו מבלי שתראה האתון את המלאך ולא שתדבר כלל (שאלה יא).
…. עדיין לא מובן דיו מדוע הקב”ה היה זקוק לחולל נס כדי להבהיר לבלעם כי בידו לאלצו שלא לדבר. לכן, יש מהפרשנים שמוציאים את המקרא מידי פשוטו ומסבירים כי למעשה אין האתון דברה ממש כמו בן-אדם…. על כן ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי “ותדבר” אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפיה קול יללה שהיה מובן ממנו: כי התעללת בי וכו’, והיא חזרה וצעקה כאילו תאמר: הלא אני אתנך וכו’, אז נכמרו רחמיו עליה ואמר: לא, כלומר אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי, הנה אמת, כי ה’ פתח את פי האתון, כי נערה באופן משונה מעט ממנהגה, אך לא היה הנס כל כך, עד שייבהל בלעם. (ע”כ – מומלץ)
ומתוך
. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי, אף על פי שמדבר בלשון הקדש גוי לשונו סרוח… כך אמרה האתון לבלעם, לי אין אתה יכול להרגני אלא אם כן חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה, שתק ולא מצא תשובה. התחילו תמהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמוהו מעולם. ויש אומרים, אמר להם אינה שלי, השיבתו הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, הא למדת שלא היה זקן, שהאתון גדולה הימנו. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, כיון שדברה מתה, שלא יהיו אומרים זו שדברה ועושין אותה יראה.
וילך שפי
מתוך גליונות נחמה
http://www.nechama.org.il/pages/1326.html
פסוק ג’ “וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי” תרגום אונקלוס:
יחידי.
רש”י:כתרגומו, יחידי, לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.
ראב”ע: דברי המתרגם ארמית ידועים שהוא לבדו, והנה שפי לבדו גם הוא בלי אח. ואחרים אמרו כי הוא כמו נכאה לבב מגזרת ושפו עצמותיו.
והנכון בעיני שהוא מגזרת קל על שפיים וימצא ביו”ד גם באל”ף כמילת פתאים. והטעם, שהלך אל שפי, ותחסר מילת אל כמו ויבא ירושלים
או מתוך המקור לעיל
וילך שפי (כ”ג ד’) (חתם סופר)
בלעם נתן עצה לבלק להחטיא את ישראל ע”י בנות מואב ,ואיתא בגמרא (סנהדרין קו )שחז”ל גזרו שלא לאכול פת ,יין ,שמן ,של גויים בכדי שלא יהיו קרובים מדאי וירצו להתחתן עימם ,וזה יעץ להם בלעם’ ,וילך שפ”י ‘ר”ת ש’מן פ’ת י’ין שיתנו לישראל ,ועי”ז יימשכו אחריהם.
(ויש אין סוף מדרשים ודיונים בנושא בלק ובלעם, שרובם – לפי המסורת שרואה את בלעם כרשע – חוזרים על אותם רעיונות מדרשיים)
ובסוף הפרשה -וישב העם בשיטים ויחל לזנות
מתוך אוסף מאמרי חז”ל
http://www.aspaklaria.info/004_DALET/%D7%93%D7%95%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%20%20%20%D7%97%D7%98%D7%90%20%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%A8.htm
זהר
רבי אסיא בן גוריון, האנשים באו ומביאים אותן בעל כרחן, ואותן שלא רצו הרגו אותה, עד שכל המואביות היו שם באונס… אמר רבי חסדאי והרי למדנו שנחל השטים הוא מגדל בניאוף של נשים, ואתה אומר שבאונס עמדו שם… אמר רבי מנסיא חס ושלום, גלוי וידוע שבמקום שבעליהן ואביהן שם, שאין באות בעצמן לעין כל, אלא הם הפקירו אותן בעל כרחן בעצת בלעם. (זהר חדש רות קמו)
ספרי
…באו וישבו להם בשטים מקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולים מבית הישימות ועד הר שלג, והושיבו שם נשים ומוכרים כל מיני בשמים, והיו ישראל אוכלים ושותים. באותה שעה אדם יוצא לטייל ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה, והיתה מוכרת לו בשויו, וקטנה קוראה לו מבפנים בא וקח לך בפחות, והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני, וביום השלישי אומרת לו הכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית, והיה נכנס אצלה, והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני שעדיין לא נאסר יינן של גוים לישראל, אמרה לו רצונך שתשתה יין, והוא היה שותה, והיה היין בוער בו ואומר השמעי לי, והיא מוציאה דפוס של פעור תחת פסיקין שלה, ואומרת לו, רבי רצונך שאשמע לך, השתחוה לזה, ואמר לה וכי לע”ז אני משתחוה, אמר לו מה איכפת לך, אינו אלא שתגלה עצמך לו, מיכן אמרו הפוער עצמו לפעור הרי זו עבודה. והיה היין בוער בו ואומר לה השמעי לי, ואומרת לו רצונך שאשמע לך, הנזר מתורתו של משה, והוא ניזור, שנאמר וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים כאהבם. באחרונה חזרו לעשות להם מרזיחים, והיו קוראים להם ואוכלים, שנאמר ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן.
ואותו סיפור בסגנון מודרני מתוך
כעת ננתח לעומק את מסלול הנפילה של עם ישראל, ונגלה שמדובר במסלול שעל פניו אין בו שום איסור!
* ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק – ובאמת למה לא לצאת לשוק ולקניון של מואב ‘סתם’, לצאת ‘בתור טיול’, וכי יש בזה איסור?
* אומרת לו הזקנה, אי אתה מבקש כלי פשתן? היהודי מגיע לשוק והזקנה צדה אותו בשפה חלקלקה ומציע לו “בגדי פשתן במבצע”. ובאמת מדוע שלא יענה להצעה הקוסמת? וכי יש בזה איסור?
* זקנה אומרת לו בשווה, וילדה אומרת לו בפחות – הזקנה מציע מחיר טוב השווה לכל נפש, ובאותו רגע יוצאת מתוך החנות מוכרת צעירה ומציעה מחיר יותר זול. ובאמת למה לא לקנות מהצעירה ולחסוך? וכי יש בזה איסור?
* שתים ושלש פעמים – הסיפור חזר על עצמו, היהודי טייל בשוק, הזקנה הציעה לו לקנות בגדי פשתן, הצעירה עשתה לו הנחה ונתנו לו ‘שירות עם חיוך’, וכי יש בזה איסור?
* ואחר כך אומרת לו ‘הרי אתה כבן בית’ – אט אט נוצר קשר וכימייה בין המוכרת הצעירה והוא הרגיש שם ‘בן בית’ רצוי ואהוב. וכי יש בזה איסור?
* שב ברור לעצמך – המוכרת האדיבה פתחה לו ‘כרטיס חבר מועדון’ ועשתה לו הנחות ומבצעים וחילקה לו מתנות ושוברים בגין קניותיו. וכי יש בזה איסור?
* וכלים של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של נכרים, אמרה לו “רצונך שתשתה כוס של יין”? יום אחד הוא נכנס לחנות והמוכרת מודיעה לו שהוא זכה בהגרלה מתוך כלל הלקוחות – ולשם כך היא מפתיעה אותו עם כוס יין משובח, יין בהכשר הרב הראשי של ‘קהילת פורטוריקו’. וכי יש בזה איסור?
* כיון ששתה, בער בו – כן כן, ‘היין’ כשר… ‘המבצעים’ הם גלאט… ‘בהנחה הגדולה’ אין בעיה הלכתית… כרטיס ‘חבר מועדון לקוחות’ אינו דבר טרף… אבל כל העסק הזה הקרין עליו טומאה ושרף את רגשותיו הטהורים וחלחל בו כארס של עכנאי ופיתח אצלו בו תאווה לעבירה, עד שיום אחד נוצר מצב ש…
* אמר לה ‘השמיעי לי’ – הטומאה חדרה בו והוא הסכים לחטוא עם המוכרת הגויה, ולא רק שהוא הסכים לחטוא עימה, אלא הוא אף יזם את החטא בעצמו (כמו שרואים מלשון הגמרא שהוא פונה אליה ולא היא אליו).
* הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו עבוד לזה – המוכרת ניצלה את רגע החולשה של אותו יהודי, וביקשה ממנו לעבוד עבודה זרה!
* אמר לה ‘הלא יהודי אני’ – גברת יקרה… איך את מעיזה לדרוש ממני לעבוד עבודה זרה, הרי אני “יהודי מיוחד”, עם כל האביזרים הקדושים, חליפה ארוכה וכיפה עמוקה – זקן ענק ושפם חזק – פאות לתפארת וכרס מכובדת, אני גם בנם של קדושים ונין של הגולם מפראג, יש אנשים שאפילו תולים את תמונתי בסלון ומצדיעים לעברה כל בוקר… גברת יקרה, איני יכול לקיים את בקשתך ולעבוד לפעור, מפני ש… יש בזה איסור!!!
* אמרה לו ‘ומה איכפת לך’, כלום מבקשים ממך אלא פיעור – המוכרת המרשעת לא הרפתה ממנו והסבירה לו שלא מדובר במעשה אסור – אלא בסך הכל היא רוצה שיעשה איזה מעשה מטופש [להטריז מול הפעור] ובעצם מדובר ‘באמונה טפילה’ ולא אסורה.
בחן היהודי את דברי אותה מרשעת ובסוף הסכים לעשות את רצונה [ולהטריז מול הפעור]. וכי יש בזה איסור?
* והוא אינו יודע שעבודתה בכך – אותו יהודי לא ידע שהמעשה שעשה נקרא עבודה זרה לכל דבר, ובעצם הוא מרד באלוקים וחטא חטא חמור.
* ולא עוד אלא שאיני מַנִחתך עד שתכפור בתורת משה רבך – לאחר שהיהודי נכנע לדרישת המוכרת ועבד לפעור, פנתה אליו המוכרת המרשעת וביקשה ממנו לכפור בתורה….
(והסיפור האירוטי ואולי גם אידיוטי, ממשיך וממשיך, וכמובן עם מוסר השכל כדלקמן)
והיום… לצערנו ולבושתנו עצת בלעם עדיין תוססת בקרבנו ותופסת אותנו בנקודה הזו, עד שהגיע מצב שצריך “לתקן תקנות” ולהודיע שבגדים צמודים וחצאית קצרה וכו’ זה תחום של בנות מואב ולא בנות ישראל, ולמרות זאת עדיין יש נשים ונערות שהבגדים שלהן לא נקראים צנועים לפי ההלכה, הן לובשות צר וקצר ופתוח ושסוע וצמוד ושקוף… בגדים שבכדי להתיר אותם צריך לסובב הרבה את האצבע …
הנשים הללו מנצלות כל פרצה אפשרית בתחום הצניעות והן לא מוכנות להתאמץ קצת מעבר [לדעתם זה מעבר, אך לפי ההלכה מדובר באיסורי תורה ולא בחומרות, דברים שמכונים “יהרג ואל יעבור”], .. זו בעצם הנקודה שבלעם הרשע הפיל בה רבים מישראל. ( סיפור ארוטי תמוה – ע”כ)
ועוד מתוך אספקלריה
רש”ר הירש:
וישב ישראל – בשאננות אחרי הנצחון על סיחון ועוג ושללם הרב. לבעל פעור – אליל אי-הבושת ורדיפת התאוות המפשיטים את האדם מיחוסו האלקי ומורידים אותו לדרגת בהמה. (שם שם א וב)
קח את כל ראשי העם – המשפט הפלילי של תורת ה’ מבוסס כולו על התביעה, אין ממנים תובע רשמי שייצג את התביעה כתובע ממלכתי, אלא על האומה כולה ועל כל שנים מנציגיה מוטל לשמש כתובעים מטעם התורה. שני אנשים חייבים להזכיר לפושע את האיסור ואת עונשו, ועליהם להביאו לבית הדין ולתבוע את עונשו בשם התורה. במעשה זה לא נמצאו עדים שהביאו את החוטאים לבית הדין, ולפיכך לא היתה לשופטים זכות חוקית לעשות משפט, אולם עצם העובדה הזאת הביאה לידי חרון אף ה’, כי הפכה כל צופה בלא מעש לשותף בפשע, ובאה הוראת שעה שעל בית הדין לפעול מעצמו. (שם שם ד)
ארבעה ועשרים אלף – בחטא העגל נפלו רק שלשת אלפים, ואף על פי שהיו שם עוד חוטאים נוספים שמתו מות פתאומי, הרי נראה שמספר הנופלים כאן היה גדול הרבה יותר. החטא של פולחן אלילי בפריצות חושנית חמור והתפשט יותר מן החטא של טעות רעיונית של ע”ז גרידא
ויצמדו – על ידי האללת גילוי עריות, ובסנהדרין י”ג: לא עבדו ישראל ע”ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא.
חכמה ומוסר
…בלעם יעץ לעשות מריבה בין שכל ישראל לבין תאותם, כי ידע שאם יכנס האדם במעט תאוה, אפילו נגד רצונו, אחר כך ילך עוד מעט, עד שלבסוף תלחצנו התאוה, ואחר כך אפילו אם תגרשנו לא יזוז ממנה. וזו עצתו למכר להם סדיני פשתן על ידי זקנות, והנערה אומרת אני אתן לך בזול שיתקרב אצלה, וסובר שבאמת דורשת טובתו למכור לו בזול, ולא ידע כונתה שיתקרב אצלה, ואחר כך גם אם תגרשנו לא ילך ממנה, ולא תצטרך עוד להערים כלל… ללמד לאדם דרך היצר הרוחני להטות כל אחד בתאוותו מעט כחוט השערה, ואחר כך תפרוץ תאוותו ללכדו בל יזוז ממנה…
— חושבני שקשקשתי, העתקתי והגזמתי – אז אין הארות
שאילות
למה בלק פנה אל מדין הרחוקה ולא לאדום הקרובה?
מדוע נקראה פרשה בתורה על שם גוי (גם יתרו) ?
מדוע בלעם לא רכב על סוס?
שבת שלום ושבוע טוב
להת
…