פנחס תשע”ה

בס”ד

From:
To:
Subject: פנחס השיב…לכן ,,,הנני נותן לו
Date: Sat, 11 Jul 2015 22:06:25 +1000

הקדמה כללית

אני לא מקנא בעורך/עורכים של התורה. הוא/היא/הo כנראה ישבו מול, או ראיינו  זקנים מספרי סיפורים בתפזורת, או ליד שולחן עמוס באוספי גווילים או חלקי גווילים , מהם קרועים ו/או דהויים,עליהם כתובים סיפורים + חוקים + שירים ++ כל מיני, מהעבר הרחוק, והם היו צריכים  להחליט מה להכניס למכלול הספרים שלאחר מכן נקרא תנ”ך, ובאיזה סדר וכו’. ונערכה גם התורה =
ספר בראשית פחות או יותר בסדר כרונולוגי (לא בטוח עד כמה זה עובדתי, אבל לפחות מסודר).
ספר שמות – חציו הראשון גם הוא המשך הסטורי סיפורי. חציו השני חוקים בנייה ועיצוב פנים וחוץ.
ספר ויקרא, רובו שייך לאליתא הגבוהה הכהנית, וחלק אחר קצת הרבה מבולבל וכולל סיפורים ונושאים בתפזורת
ספר במדבר אוסף סיפורים לא קשורים ,לפעמים חשובים, לפעמים לא, למשל למה זה חשוב או מה זה מוסיף שהאתון פתחה את פיה ואמרה משהו, ובעצם מי סיפר על זה.
ספר דברים – סיכומים וכו’
מומלץ (למעונינים) לגגל ולקרא את המאמרים הדנים בנושא “מי כתב… ” למשל (מענין לשים לב למומחיותו של הפרופסור הצרפתי)
או מאמר יותר ארוך
ומה מלמדים באוניברסיטת בר-אילן? מתוך
http%3A%2F%2Fwww.biu.ac.il%2FJH%2FParasha%2Fsimchat%2Fmbi.doc&ei=3iKfVeHAPMLAmAWO9IKICw&usg=AFQjCNGzQjGm2AYJz5SDTqDQucFO-m0rBQ&sig2=kbBhuCLr49PgeZoCV42kdw&bvm=bv.96952980,d.dGY

, יצוין שכבר בתקופת התלמוד באו הדרשנים והוסיפו שלמעשה לא ספר תורה אחד כתב משה כי אם ספרי תורה רבים: ‘שנים עשר לשנים עשר השבטים, ואחת הניח בארון, כלומר לא הסתפקו הדרשנים בכתוב בתורה, שמשה כתב ספר תורה (אחד), ודרשו ש-13 ספרי תורה נכתבו, והכול אירע ‘בו ביום’, כלומר ביום שבו מת משה (והכתוב מעיד עליו כי “בְּמֹתוֹ לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא-נָס לֵחֹה” דב’ לד:ז). והואיל ומשה רבנו מתואר בתורה כאחד מנביאי הכתב הגדולים (שמ’ יז:יד; כד:ד; במ’ לג:ב; דב’ לא:ט), אולי לא הייתה מתעוררת קושיה עקב דרשה זו. ואולם לאחר זמן צירפו למסורת חז”ל זו העוסקת ב-13 ספרי תורה שכתב משה, מסורת נוספת שמקורה בגאונים, ובה החזיקו גם כמה מחכמי אשכנז. לפי מסורת זו, משה מת בשבת,2 וכך התעוררה הקושיה בכל חומרתה: כיצד כתב משה רבנו (י”ג ספרי תורה) בשבת? עתה הפלא לא היה שאדם בן 120 כותב 13 ספרי תורה ביום אחד, אלא…

איך כתב משה רבינו עליו השלום ספר תורה בשבת קודש?

(תשובה) (ד) על ידי שם והשבעת קולמוס, …. משה רבנו ביום פטירתו לא כתב ספרי תורה בידיו ממש כי אם בהשבעת הקולמוס. על זה הוסיף החת”ם-סופר שמדובר בחכמה מיוחדת, שאין זו דרך כתיבה רגילה, ועל כן מותר להשביע את הקולמוס שיכתוב בשבת.

השבעת הקולמוס היא טכניקה מאגית שלפיה משביעים את הקולמוס, קנה הכתיבה (מלה יוונית), כדי שיכתוב מעצמו (כמו שוליית הקוסם המשביע את המטאטא לשאוב מים).

נוסח ההשבעה לדוגמה:

משביע אני בשם ___ ובשם ___ שזה הקולמוס יהלך בנימוס, הדיו לא תכלה, וחודו לא יקהה, שיכתוב בקלות, אותיות ברהיטות, ועל משכבי, ימשיך מפעלי, יכתוב לבדו, ואין איש איתו, יטעם מאוכלו, ויקיא לאיטו, אני ישן ועטי ער, יכתוב מהר ללא הנר, ועת אקיצה, אקח המליצה’, וכו

(מסקנות
1. ספר התורה הוא ספר מכושף
2. היות ואסור לכתוב בשבת, משה רבנו לא היה יכול להגיה את מה שהקולמוס כתב, ובמוצ”ש משה רע”ה היה כבר בעולם שכולו טוב
3. 1+ 2 = 3, לא פלא שיש אי סדר בספר התורה)

וכללית לסיכום ביניים – אם הושבים “לרוחב” , יש לנו בחומש כ-  4-5 פרשות ברציפות עם נושאים מעצבנים ומרגיזים שגרמו לחז”לינו להתפתל רבות ואלו הן =

פרשת שלח – המרגלים והעונש והניסיון לכבוש את הארץ
פרשת קרח – המרד הגדול נגד משה ואהרן
פרשת חוקת – פרה אדומה וסודותיה הכמוסים
פרשת בלק – בלעם שלמרות שהוא קיים את מה שא-להים ציווה אותו, קישרו אותו לחטא בעל פעור
ועתה פרשת פנחס,- הרוצח שלמרות שרצו לנדותו כרוצח הוא זכה בפרס יקר ערך – נצחי
אעבור לפרשתנו
פסוקי השבוע
ובני קורח לא מתו
וצלופחד בן חפר לא היו לו בנים
ולא תהיה עדת  ה’ כצאן …
ערב שבת שלום
פתיחה
אז תוכן הפרשה ומצוותיה ודיונים/עיונים שונים , הקשורים לפרשה כבר ניתנו באתר TORATAMI כדלהלן
פנחס תשע”ג
פנחס תשע”ד
נא לעיין -ואצטט מתוך מה שכתבתי לפני שנה
מה הם נושאי הפרשה

>>>>>>>>>>>>>>>>>

ברית שלום מא-להים לפנחס לכהונת עולם

ציווי לצרור את המדיינים

ספירת בני ישראל

ציווי חלוקת ארץ ישראל בגורל לפי מספרם

ספירת הלוויים, כולל תולדות משה ואהרון

סיפור בנות צלופחד שרוצות ומקבלות נחלה

משה מתבקש לעלות על הר לפני מותו ולצפות לכיוון א”י

מינוי יהושע בן-נון

רשימת הקורבנות העונתיים

–יום יום—-

– שבתות—-

—– ראשי חודשים—

–) חגים – מקראי קודש (פסח עד שמיני עצרת) —

>>>>>>>>>>>>>>>

אוסיף גם את רשימת המצוות , פרשת פינחס  =

ת. מצוות עשה – לדון דין סדר נחלאות

תא: מצוות עשה – להקריב שני קורבנות תמיד בכל יום

תב: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בשבת

תג: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בראש חודש

תד: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בעצרת

תה: מצוות עשה – לשמוע קול שופר בראש השנה
ונזכור מהשבוע שעבר שפנחס, נכד אהרן, לקח את החוק בידיים ורצח – בדם קר שני אנשים. נכון השניים היו “עסוקים” זה עם זו, אבל..זו לא סיבה לרצח.

ואולי, לפי הסיפור הזוג התעלס בפומבי.האם היה חוק נגד קיום יחסי מין ברשות הרבים? היום כמדומני יש. גם זו לא סיבה חזקה לרצת.
לקח טוב
1. רצוי מפעם לפעם (ובמיוחד אחרי אסון בו אנשים רבים מתים או להבדיל לפני יציאה למלחמה ממושכת) לערוך מפקד אוכלוסין
2. נשים יכולות לנצח במאבקים פוליטיים/כלכליים (לפחות זמנית) אם הן מתעקשות, מנצלות את הזמן המתאים ויודעות איך לטעון את דרישותיהן
3. רצוי שמנהיג פורש יבחר (לפני פרישתו) מנהיג מתאים שימשיך להנהיג.
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
ראשית, למעונינים בלימוד מקיף, כבר הזכרתי שאיני הראשון שלומד וכותב על פרשת השבוע, אני כנראה אי-שם בתחתית סולם הכותבים, לעומת זאת אי-שם בראש הסולם (בכיוון המסורתי – קצת באמצע)אני מוצא את  האקדמאים של אוניברסיטת בר אילן
ולפרשת השבוע – פרשת  פנחס, הם פרסמו  כ- 40 (ארבעים)  מאמרים לבחירתכם מתוך
בהצלחה
ובינתיים  אמשיך בשלי. – תמונת מצב = בני ישראל או טו טו טו, חוצים את הירדן מערבה. נראה מה קורה בימים האחרונים לפני הכניסה לארץ המובטחת,
1. שנת 2488 לבריאה
לפי סדר ימי עולם – מאת הרב אליהו לנדאו

( שנה די עמוסה באירועים ושלא נשכח, בני ישראל, רובם ילידי המדבר, חונים על שפת הירדן)

— פירש משה את התורה במשך 36 יום
— סמך משה את ידיו על יהושע
— מות מרים – מי מריבה, מות אהרן
— כהונת אלעזר
— מלחמות עם הכנעני, מלך ערד, עם עוג ועוד
— בלק ובלעם
— רצח זמרי וכוזבי
—  ברית א-להים עם פנחס לכהונת עולם
— ספירת בני ישראל- ובנפרד ספירת הלוויים
— תביעת בנות צלופחד
— מלחמה עם המדיינים
— מות משה
2. ונאספת אל עמך (פרק כז פסוק יב’) מצבו הפסיכולוגי של משה רבנו
מעניין שאין הרבה פרטים על ההרגשות של ה”גיבורים” .יש פה ושם ביטויים על אהבה, אבל מה על כאבים רגשיים, התעצבנויות, כעסים וכד’? א-להים כועס על בני ישראל. האם משה כועס על קורח? האם משה מתרגז על חותנו שמתערב לו או רומז לו על אי-יעילות במנהיגות?
משה בשנת 2488, נמצא במצב קשה (אגב מה עם הפרוסטטה – שלו ושל האחרים, טוב סתם בדיחה, אבל מי ידע אז על פרוסטטה. ) .לעניין. בשנה הזו, משה בן 120. נכון לא כהתה עינו וכו’. אבל, א-להים מודיע לו למשה שהוא, משה בעונש, אחיו ואחותו מתים. וה’ אף מודיע לו שבמשך השנה הוא ימות. בינתיים פורצות שתי מלחמות – שבעצם יזומות על ידי משה והגנרלים שלו. ופתאום בני ישראל מחוללים אורגיה רבתי, (מגיעה קצת התפרקות, לא???) יש מגפה בעם, פנחס מתערב. משה מרגיש שהוא לא בשליטה, ממנה את יהושע כיורש, איזה עצבים, ופתאום מתפרצות 5 נשים מבוגרות וצועקות.
האם משה מנהיג טוב? אז מתוך מאמר של גודמן
השאלה כיצד מנהיג אנטי-כריזמטי מצליח להנהיג אומה שלמה למסעותיה במדבר, נתקלת בתשובה פשוטה: הוא לא מצליח. בני ישראל אינם מפסיקים למרוד במשה ולערער על סמכותו. היטיב לבטא זאת משה עצמו בנאום המסכם של מנהיגותו (דברים ט, ו – ז). מנהיגותו של משה רבנו על כוחה וחולשתה של מנהיגות כריזמטית…
במילים אחרות, בני ישראל מעולם לא צייתו לדבריו של משה. מנהיגותו של משה נחשפת בפרספקטיבה של ההיסטוריה היהודית כולה. לאורך כל שנות ההיסטוריה משה נתפס כדמות המכוננת של האומה, שלחוקיו יש להישמע ומדיוקנו יש לשאוב השראה. בכל הדורות קראו לו ”משה רבנו“. משמעות הביטוי הזה היא: ”משה מנהיגנו“. משה לא היה המנהיג של דורו, אך הוא היה ועודנו המנהיג של הדורות, כמו גיבורים מקראיים רבים, דוגמת הנביאים, שבני דורם לא שמעו אותם ועם זאת דבריהם מהדהדים לאורך ההיסטוריה כולה. אפשר לומר שהגיבורים המקראיים אינם פונים אל בני דורם – הם פונים דרך בני דורם. באמצעות הפנייה אל בני דורם, שאינם שומעים אותם, הם פונים אל דורות של קוראים ששואבים מהם השראה
ואגב – (לא כל כך שייך אבל שלא אשכח)  לפי המאמר להלן, משה רבנו קבור במערת המכפלה
http://machpela.com/content.asp?pageid=233
ומה אומר על זה אחד העם?
(לפעם אחרת)
3.  אישים בפרשה
מוזכרים בפרשה כמה שמות, אחד מונצח לדורות כגיבור לאומי, ושניים (שלא כל כך ברור למה השמות נחקקו בזכרון הלאומי) זוג שנשאר לדראון עולם
מעניין לשים לב שפנחס קפץ למרכז הפעילות המדברית מתוך חמימות מוח, מיהו  מהו?
בתורה פנחס מוזכר רק 4 פעמים, מתוכן, פעם אחת אנחנו שומעים על הולדתו (הוכנס במכוון?) האם כל הנושא הוכנס על מנת להצדיק את מעמד הכהנים והכהן הגדול שעוברים בירושה?
(ליקוטים מאמרי חז”ל – מתוך הספר “אוצר אישי התנ”ך” בעריכת י. ש. י. חסידה
פנחס
פנחס זה אליהו
פנחס זהו משיח מלחמה
הרואה פנחס בחלום פלא נעשה לו
נשא אישה בהר אפרים ומתה וירשה
ניטלה ממנו רוח הקודש מאתיים שנה
אם פירש זמרי והרגו פנחס, נהרג עליו, נהפך זמרי הרגו לפנחס אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא
ויהושע כתב ספרו ופנחס גמרו
 זמרי בן סלוא
חמישה שמות יש לו, זמרי, בן סלוא, שאול. בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי
424 בעילות, בעל אותו רשע אותו היום והמתין לו פנחס עד שתש כוחו ונעשה כביצע המוזרת והיא כערוגה מליאת מים
כזבי בת צור
לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה, ולמה נקרא שמה כזבי שכיזבה באביה
הייתה בתו של בלק, יפת תואר מאוד
(ורש”י מוסיף “שאמרה כוס בי עם זה” ) (לא מבין)
בנות צלפחד
יודע היה משה רבנו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו
בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן… אמרו לו, אם כבן אנחנו חשובין, תנה לנו נחלה, אם לאו תתיבם אימנו…
זה הדבר אשר ציווה ה’ לבנות צלפחד, דבר זה לא יהיה נוהג אלא בדור הזה
ויש אין ספור מדרשים יפים כי הפרשה (להוציא את קורבנות החגים) מענינת.
אחזור לפנחס –
4. פנחס בן אלעזר.. השיב את חמתי
פנחס דמות חצי מסתורית, נולד כנראה (לפי שמות ו’ כב’) במצריים, נזכור שאהרן הסבא היה בן 83 ביציאה ממצריים, כל שברצח זמרי הוא הי בם 40 +  מת ב – ????
מתוך

 במה שכתוב בספר שופטים“וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם”[6].על הפסוק הזה פירש הרד”ק כך:

ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג’ מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: ‘הנני נותן לו את בריתי שלום’ ואמר בריתי הייתה אתו החיים והשלום ועל פינחס אמר. ומקצת רז”ל אמרו כי פינחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בד”ה. (ע”כ)
ומתוך מאמר יפה על פנחס בתנ”ך

כאשר בני ישראל נערכים למלחמה בשבט בנימין, הם נאספים בבית אל, ושואלים באורים ותומים אם יעלו למלחמה, ואם יצליחו בה. הכהן המשרת לפני ארון האלוקים בימים ההם מוכר לנו ממקומות אחרים. שמו פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן.

פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מופיע במקומות שונים ובזמנים שונים, עד

פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מופיע במקומות שונים ובזמנים שונים, עד כי המדרש הופך אותו לבן אלמוות, שאינו כפוף לגבולות הזמן והמקום .

הופעתו הראשונה של פינחס היא בספר במדבר, כאשר הוא מקנא את קנאת ה’, והורג את איש ישראל הלוקח מדיינית לעין כל. כתמורה למעשה זה, כורת ה’ ברית עם פינחס:

ושוב פוגשים אנו את פינחס, והפעם בתקופה מאוחרת הרבה יותר. ברשימת העובדים במקדש, אנו מוצאים בספר
 דברי הימים פסוק זה “ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים, ה’ עמו.”
  ובהמשך “כולם הברורים לשוערים בספים מאתים ושנים עשר, המה בחצריהם התיחסם, המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם”. (דברי הימים א ט כ

כחמש מאות שנה יש בין הופעתו הראשונה של פינחס, להופעתו האחרונה. למרות הקושי לקבוע את התאריך המדויק של מזבח בני ראובן גד ומנשה, ושל פילגש בגבעה, ושל רשימת היחס בספר דברי הימים, עדיין מופיעה דמותו של פינחס- הלוחם הקנאי לקדושת עם ישראל, בתדירות בלתי מובנת לקורא(ע”כ)

ודיון די מקיף על הנושא – האם פנחס הוא אליהו או לא – נמצא ב –
http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/efrati/pinxas.html
(לא אצטט, מומלץ לחפצים לרדת לעומקו של עניין)
ומשהו נאה מתוך אוסף של דברי חז”לינו ב –
http://www.aspaklaria.info/080_PE/%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1.htm
…. זהר
….
בשעה שקנא פנחס על ברית הקדוש ונכנס בתוך ההמונים והעלה את הנואפים על הרומח לעיני כל ישראל, כשראה את שבט שמעון שבאו אליו בכמה המונים, פרחה נשמתו של פנחס, (מחמת פחד, ואז) שתי נשמות שהיו ערומות בלי תקונם, שהם נשמות נדב ואביהוא), קרבו לנשמתו של פנחס ונכללו עמה יחד, ואחר כך חזרה עליו נשמתו כלולה, רוח הנכלל מב’ רוחות, והחזיקו בו, אז הרויח מקומם (של נדב ואביהוא) להיות כהן, מה שלא היה ראוי מקודם לכן… (שם עא)
חזר אותו הצל כבתחילה והלך בתוך הבית כמו דמות אדם. נפל ר’ אבא על פניו. א”ר יוסי נזכרתי שבמקום הזה ראיתי את ר’ פנחס בן יאיר, יום אחד היה עומד במקום הזה, והיה אומר כך, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, (שפינחס כתוב) עם י’ קטנה, למה.
משום שב’ אלפין ביתין רשומים, אלף בית של אותיות גדולות ואלף בית של אותיות קטנות. אותיות גדולות הן העולם הבא, (שהן בחינת בינה שנקראת עולם הבא), ואותיות קטנות הן בעולם הזה, (שהן בחינת מלכות הנקראת עולם הזה), ועל כן י’ קטנה היא אות ברית קדש, (דהיינו מלכות), כיון שקנא פנחס על הברית הזה נתוספה בו י’ קטנה, שהוא סוד הברית הזה, (דהיינו מלכות).
באותה שעה אמר הקב”ה מה אעשה עם משה, כי ברית זה הוא ממשה, והכלה (שהיא המלכות) שלו היא, לא יפה היא לתת אותה לאחר, בלי דעתו ורצונו של משה, התחיל הקב”ה ואמר אל משה, משה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אמר לו משה, רבונו של עולם מה הוא, אמר לו אתה הוא שמסרת נפשך על ישראל כמה פעמים שלא יכלו מן העולם, והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו’. אמר משה מה אתה רוצה ממני, הרי הכל שלך, (ואם אתה רוצה להשרות עליו המלכות מי יאמר לך מה תעשה).
אמר לו (הקב”ה למשה), הרי הכל שלך הוא, אמור לו (לפנחס, ששכינתי) תשרה בתוכו. אמר משה, הנה בלב שלם תהיה (המלכות) אצלו. אמר לו (הקב”ה), אמור אתה בפיך ותרים קולך שאתה מוסר לו ברצון בלב שלם. זה שכתוב לכן אמור, אתה תאמר ברצון… (שם קכח, ועיין שם עוד)
…אלא כך אמר ר’ אלעזר, כיון שהקב”ה העלה את פנחס לכהן גדול, לא רצה להזכיר את פנחס בהריגת אדם, כי אינו יפה לכהן גדול, מטרם שהעלהו לכהן גדול הזכירו ואמר, וירא פנחס ויקח רומח וגו’, וידקור את שניהם וגו’, כיון שהעלהו לכהן גדול לא נזכר שמו בהריגה, כי אינו ראוי לו, וחס עליו כבוד הקב”ה, שכהן גדול אינו ראוי להיות נזכר בהריגה. (שם קנז)
….
אחר שעלה (פנחס) להיות כהן גדול, לא נזכרת בו הריגת זמרי, ואינה נאה, כדי שלא יתאחז כלל בענפיו של סטרא אחרא, ואינו ראוי להזכיר זאת עליו, כי כל מי שהורג, יש בו ענפי של סטרא אחרא, ופנחס כבר נתאחד בימין, (שהוא הכהונה), ואין לו חלק בסטרא אחרא כלל, ועל כן לא נזכר כאן שמו, כי מה שנראה שבח, הוא בזיון לו, ועל כן כתוב המוכה אשר הוכה סתם. (שם רלב)
פנחס זה יצחק, שפנחס עמד ודן דין (של זמרי וכזבי), ונתלבש בגבורה החזקה שהיא שמאל הנקרא יצחק, ומשום מעשה הזה זכה פנחס לימין, דהיינו שזכה לכהונה שהיא חסד, כאן נכלל שמאל בימין, השיב את חמתי, מהו השיב את חמתי, אלו הם ג’ ממונים שבגיהנם הנקראים משחית אף וחימה, כי פנחס ראה אותה החימה מתפשטת ונמשכת מצד יצחק, מה עשה, התלבש הוא במדרגת יצחק, (שהוא השורש של חימה), ואז אחז באותה חימה, כמי שאוחז בחבירו ומשיבו לאחור… (ע”כ)

ומשהו מאוד מאוד מעניין מתוך מאמר (משעשע וקצת משכנע) –
https://drall0.wordpress.com/tag/%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95/
אתם יודעים מה זה קמצא בארמית? קמצא זה חרגול, או חגב.
האדמו”ר מאיזביצ’ה מחבר הספר הקבלי הגדול “מי שילוח”, נותן פירוש מעניין לכך שהתורה החליטה שהחגב כשר מכל השקצים והרמשים. את המסקנה שלו הוא מביא מסימני הטהרה של החגב כפי שנכתב בספר ויקרא פרק יא :
אך את-זה, תאכלו, מכול שרץ העוף, ההולך על-ארבע: אשר-לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.
ובכן חברותיי החביבות, “מי השילוח” הקדוש טוען שהחרק המקפץ משול לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שקיפץ והרג את נשיא בני שמעון, על שהעז לקחת אישה מבנות מדיין.
הרבה מפרשים התחבטו בשאלה הזו, למה הקפיצה של פנחס הייתה כ”כ חשובה? ואני גם חושב שזו שאלה טובה, כי הרי אלוהים כבר הרג אלפים במגיפה, אז מה היה לו קשה כל כך להרוג עוד אדם אחד? וגם בלי אלוהים, הרי משה בעצמו היה מסוגל לחסל את המורד כמו שחיסל ביוזמתו את הסוגדים לעגל הזהב.
אחד מההסברים לשאלה הזו, הוא שלמשה רבינו לא היה קייס להעניש את זימרי בן סלוא. זימרי הגיע אליו וטען טענות הגיוניות כמו לדוגמא, שמשה בעצמו היה נשוי למדיינית וכמוהו גם אלעזר הכהן.
את הפלונטר המשפטי עצר פנחס שקפץ וזינק וסיים את הדיון, תוך שימוש בכידון.
זה כבר מביא אותנו לכיוון מעניין. פנחס משול לחגב, כלומר לקמצא ואם זה נכון נכון, אז מי הוא בר קמצא?
גם את זה חז”ל מגלים לנו, התולדה של פנחס, הגלגול שלו, לפי מדרש הזוהר הוא אליהו הנביא.
מכאן אנחנו יכולים להבין שקמצא ובר קמצא הם פנחס הכהן ואליהו הנביא ומה למעשה אומרת הגמרא עליהם? “על קמצא ובר קמצא, חרבה ירושלים.”
אני רוצה להזכיר כאן שיש שאלה גדולה על מדרש הזוהר בעניין הזה, כי פנחס הוא איש המערכת. הוא נולד בתור נכדו של הכהן הגדול, הוא מנהיג את העם למלחמה נגד המדיינים ובסופו של דבר, הוא הופך לכהן גדול בעצמו, בתקופה שכבר לא קיימת “מנהיגות אזרחית” בעם ישראל, אלא רק מנהיגות דתית שפנחס הוא העומד בראשה. ז”א אם בתחילת תקופת השופטים, יש קונצנזוס בעם , פנחס נמצא בלב הקונצנזוס. הוא השריד היחיד לביורוקרטיה ולפורמאליסטיקה, בחברה שהופכת להיות יותר ויותר אנארכיסטית ומפורדת.
אליהו הנביא הוא בדיוק ההפך…..
(מומלץ לקריאה)
(מספיק על פנחס להפעם)

5. תוכנית התלוקה –לאלה תחלק את הארץ….אך בגורל

מה היה קורה אם האו”מ היה מחליט לחלק את א”י לפי הגרלה.
בנ”י ישראל עוד לא עברו את הירדן, ומשה או טו טו טו, מת, אז הוא מצווה עליההם, בדקה ה – 90 – ככה תחלקו, מעין צוואת משה ל”בניו”
אז מאמר בעתון הארץ מסכם את הנסיונות להסביר את החלוקה, מתוך
http://www.haaretz.co.il/literature/weeklytorahsection/.premium-1.2680678
” התַנאים חלקו בשאלה לפי איזה עיקרון יש לחלק את נחלות הארץ:
“ר’ יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: ‘לשמות מטות אבתם ינחלו’ (כ”ו נ”ה). מה תלמוד לומר ‘לאלה תחלק הארץ’ (כ”ו נ”ג)? מפני נשים ומפני קטנים.
“ר’ יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: ‘אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף…’ (כ”ו נ”א)… ‘לאלה תחלק הארץ’ (כ”ו נ”ג). מה תלמוד לומר ‘לשמות מטות אבתם ינחלו’?שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה. שכל נחלות שבתורה חיים יורשין את המתים, כאן יורשין מתים את החיים” (ספרי במדבר קל”ב).
ניתן לחלק את הארץ לנחלות לפי שתי חלוקות: האחת מבוססת על מספר היוצאים ממצרים, כמפורש בפסוק “לשמות מטות אבותם ינחלו” (במדבר כ”ו נ”ה), כל אב משפחה שיצא ממצרים זכאי לנחלה שיקבל בנו כשיכנס לארץ. השיטה השניה מבוססת על מספר הנכנסים אל הארץ, לפני מניין בני ישראל שנמנה בפרשת השבוע שלנו, “ולרב תרבה… ולמעט תמעיט”, מניין שבסופו נקבע במפורש שדווקא “לאלה תחלק הארץ” (שם נ”ג), לאלה שמנינו כעת.
למחלוקת פרשנית זו ישנה נפקא מינה הלכתית של ממש, שכן אם שני בתי אב יצאו ממצרים, לאחד יש בדור באי הארץ תשעה צאצאים ולשני צאצא אחד, על פי השיטה הראשונה יחלקו התשעה נחלה אחת ואילו האחד יקבל גם הוא נחלה אחת, על פי השיטה השניה יקבל כל צאצא נחלה שלמה (תוספתא ב”ב ז’ ט’). …
שאלת חלוקת הארץ, כמובן, לא היתה שאלה של הלכה למעשה בימיהם של חז”ל, ואף הטריק המשפטי שהמציא רבי יונתן לא שימש כדי לחלק את הנחלות לבאי הארץ. אך המאמץ הלוגי והפרשני שהושקע בפתרונותיהם של רבי יאשיה ורבי יונתן איננו תרגיל אינטלקטואלי גרידא. שאלת ההעדפה הפרשנית בין שני הפסוקים הסותרים אוצרת בתוכה שאלה רחבה הרבה יותר — דור הבנים מתרחק מדור האבות וזקוק לפתרונות פרקטיים חדשים שיאפשרו לו לחיות בארץ; אף על פי כן, נסמך דור הבנים על ירושת אבותיו, שכן היא היחידה שמצדיקה את קיומם. מערכת היחסים שבין האבות המתים והבנים החיים איננה מאפשרת התאמה של הירושה האתית למציאות שהשתנתה, אך לוותר על ירושה זו אי אפשר בשום אופן. …. (ע”כ)ומתוך גליונות נחמה
http://www.nechama.org.il/pages/280.html
“לאופן חלוקת הארץ

אברבנאל, מקשה:
הוקשה עוד לראשונים, באיזה אופן נחלקה ארץ ישראל, האם נחלקה לי”ב שבטים בחלקים שווים, והשבט שהיה רב באוכלוסין בה נוטל חלקו כשבט שהיה מעט באוכלוסין, ויהיה זה בלי ספק עוול בחוק היושר האלוקי, והיפך מה שמצווה כאן: (נ”ג-נ”ד) “לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו”.
ובסדר מסעי אמר גם כן (ל”ג נ”ד) “והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו”. והקשה גם כן לדעת הזה מה שנזכר בספר יהושע (י”ז י”ד), שצווחו בני יוסף אליו: “מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב”, כי איך יבקשו היפך הדין והציווי האלוהי? ולמה לא השיבם יהושע, “כה דבר ה’ וכה ציוה ואין בידי לתת לשבטים אלא חלקים שווים”?
ואם אמרנו לברוח מזה, שהייתה חלוקת הארץ לגולגלותם במספר שמות, הוקשה מה שבירך יעקב ליוסף (בראשית מ”ח) “אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם”, שתהיה אם כן ברכה בלא תועלת ולבטלה, כי אם היו גולגלות רבות, בידוע שייתנו להם חלק רב. ואין יתרון בהיות שני השבטים מהיותם שבט אחד.
ויקשה גם כן, מה שנאמר בפרשת מסעי (ל”ד י”ג) “זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה’ לתת לתשעת המטות וחצי”, שמורה שלשבטים נתחלקה? (ע”כ)
(מומלץ לעיון נוסף)

6. וקהת הוליד את מרים. ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי (פרק כו פסוק נח’ נט’)

מה זה בא ללמדנו. פעמיים לפחות התורה מזכירה שעמרם נשא לאישה את דודתו שכנראה היית די מבוגרת ממנו,

וכל זה נגד הציווי שאוסר על גילוי עריות עם הדודה

מה קורה? ראשית מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%93

גילה של יוכבד
על הנישואין מחדש (על פי התלמוד) של עמרם ויוכבד נאמר בספר שמות “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי”‏, ובהמשך נולד משה. רש”י עושה סדר בתאריכים. כאשר עמרם החזיר את יוכבד “היא נהפכה להיות נערה”, אף על פי שכבר הייתה בת מאה שלושים שנה. לפי המסורת בני ישראל היו במצרים מאתים ועשר שנה, וכאשר יצאו, היה משה בן שמונים שנה. אם כן, יוכבד התעברה מעמרם כאשר הייתה בת מאה שלושים. רבי אברהם אבן עזרא מוסיף כי בפיוט לשמחת תורה נאמר: “יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר”נ” – דהיינו, 250 שנים. יוצא מכך שיוכבד ילדה את משה, כאשר הייתה בת 130 שנים ויש שיחלקו על כך ויטענו, כי ילדה בגיל 250 שנים.
להשלמת העניין דן הרמב”ן בגילו של אביה, לוי בנו של יעקב אבינו. בבואו למצרים היה בן 44 שנה. ואחרי ימים רבים, נגיע ל-100 שנה. ומוסיף הרמב”ן: “והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב‏[7]: הלבן מאה שנה יולד, וכתיב: ואדני זקן ותהיה היא זקנה בלדת משה “ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם.”
ומסכם הרמב”ן: “והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה, ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים, איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותינו, מפני שרצה האלוהים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ, (ולכן) איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם. ולא יפלא מה’ דבר.”
(נכון, לא ייפלא מה’ דבר, שיהיה)
ומתוך
http://www.aspaklaria.info/010_YOD/%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%93.htm
מלבי”ם:
את בת לוי – מאשה אחרת ששמה אותה, שאחותו מאם אסורה לבן נח…
(פשוט, קצר וקולע)
וציטוט מהתלמוד מתוך ש”ות בר אילן
http://www.responsaco.il/searchg/%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%93.aspx

מלבי”ם:

את בת לוי – מאשה אחרת ששמה אותה, שאחותו מאם אסורה לבן נח…
(פשוט, קצר וקולע)
וציטוט מהתלמוד מתוך ש”ות בר אילן
http://www.responsa.co.il/searchg/%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%93.aspx

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק יא

על דברי רבי מאיר [בראשית ב כד] על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו. ר’ ביבי מעתה אחות אביו אסורה שהיא סמוכה לאביו. אחות אמו תהא אסורה מפני שהיא סמוכה לאמו. התיב ר”ש בריה דרבי אייבו. והכתיב [שמות ו כ] ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה. מעתה אפי’ כבני נח לא היו ישראל נוהגין. אמר ר’ הילא בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו. מתיבין לר’ מאיר והכתיב [בראשית כ יב] וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. אמר להן ר’ מאיר משם ראייה לא ותהי לי לאשה.
(לא ברור – דורש עיון)
וגישה פשוטה לעניין (על מה שכתוב בפרשת וארא)ונדמה לי שכבר ציטטתי באותה פרשה) מתוך

http://yavnek12.co.il/?p=903

פרשת וארא – מדוע מספרת התורה שמשה רבינו היה ממזר? / אביטל עופרן

בתחילת פרשת וארא מספרת התורה על ייחוסו של מנהיגם וגואלם של ישראל, וכך כותבת התורה: “וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה” (שמות ו, כ).
התורה מפרטת ואומרת כי יוכבד הייתה דודתו של עמרם. אמנם פרשה זו נאמרה ואירועים אלו התרחשו עוד בטרם ניתנה תורה לישראל, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ייחוסו זה של משה רבינו, אינו אלא גילוי עריות. בפרשת אחרי מות נאמר מפורשות – “עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָהִוא” (ויקרא יח, יד).
איסורי עריות הם מן האיסורים החמורים שבתורה, וזהו אחד מן הציוויים שגם הגויים חייבים בו במסגרת שבע מצוות בני נח. מהו המסר שמלמדת אותנו התורה בכך שאדון הנביאים, גדול מנהיגי ישראל ומקבל התורה, אינו אלא ממזר (שהרי ע”פ דין תורה, ממזר הינו צאצא שנולד מאיסורי עריות)?
ניתן להציע כי התורה רוצה ללמדנו כי אדם נדון ע”פ מעשיו ולא ע”פ תכונותיו המולדות, ברוח דברי המשנה בעדויות כי “מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך”. לא ייחוסו של אדם, משפחתו או נתוני הפתיחה שלו יקבעו להיכן יגיע, אלא דווקא מעשיו והתנהגותו. אפילו אדם שנולד מתוך המציאות הבזויה והנחותה ביותר, יכול להגיע לפסגת הקיום האנושי, עד כדי כך שיעיד עליו הקב”ה כי “פה אל פה אדבר בו”. רוצה התורה לחנך את האדם לכך שכל המפתחות נתונים בידיו, ואל לו לאדם לתרץ לעצמו את כישלונותיו בכך שנולד או בא מתוך מציאות בעייתית. (ע”כ)

7.ותקרבנה בנות צלופחד (פרק כז פסוק א’)

מתוך
https://www.google.com.au/search?q=%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%A6%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93&rls=com.microsoft:en-AU:IE-Address&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=4wChVc3QI4HGmAXUqryQCw&ved=0CDQQsAQ&biw=1366&bih=599#imgrc=7ZdJ5VjLttNLaM%3A
הנשים לוקחות את החוק לידיהן. משה לא רוצה להתמודד לבד מול הנשים. מה שקר הלמשה, מעניין לבדוק כמה פעמים משה פונה לעזרת א-להים? בזמנו, הוא ל רצה ללכת לפרעה, הלך והצליח, בובן בעזרת ה’. מעניין שבעצם כל הזמן, ה’ א-להים דוחף את משה. פרט לפרשה הבאה. בה משה פונה לראשי המטות.
וכתבתי כבר מספיק ואפילו יותר מדי, אז אשאיר משהו אי”ה לסבב הבא – ואולי גם על

8. את קורבני לחמי לאישי (ש פתוחה) ריח ניחוח תשמרו להקריב לי במועדו (פרק כח פסוק א’)

מזה 1935 (אלף תשע מאות …) שנה שעם ישראל הפסיק (בהתערבות גורם זר, וככל הנראה בעה”ית) להקריב קורבנות. וכבר ספרתי אותם, לפני שנה. מה באמת זה אומר לנו? אי”ה בסבב הבא

הארות.

1.
—   בני עדת קרח נטלו חלק בארץ בזכות אבי אביהם ואבי אמותיהם..
2.
פרק כו פסוק נד’ = איש לפי פקודיו יתן נחתלתו
איש, ולא נשים ולא טומטום ואנדרוגינוס
3.
פרק פרק כז פסוק כ’ = ונתת מהודך עליו
..
—  דרש … כל המסתכל בנשיא עיניו כהות שנאמר ונתת מהודך עליו
— מהודך ולא כל הודך, שקנים שבאות הדור אמרו, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה
4.
פרק כח פסוק ב’ = להקריב לי במועדו
במועדו ואפילו בשבת ואפילו בטומאה
5. פרק כט פסוק א’ – כל מלאכת עבודה
תנא… כל מלאכת עבודה לא תעשוף יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהן חכמה ולא מלאכה
6.
פרק כט פסוק לה – עצרת תהיה לכם
תניא, פסוק אחד אומר עצרתל’ א-להיך וכתוב איד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד? אמר רבי יהושע, חלקהו – חציו לה’ וחציו לכם

שאילה

1. מי הייתה אשתו של פנחס?

שבת שלום ושבוע טוב

להת

 

Leave a Reply