מטות מסעי תשע”ה

 

בס”ד

From:
To:
Subject: וידבר אל ראשי המטות… ויימסרו מאלפי ישראל…ואלה מסעי…והתנחלתם
Date: Sun, 19 Jul 2015 00:58:56 +1000

הקדמה כללית

כמה שיותר קוראים, יותר מתבלבלים, ואז כמו רוחות רפאים מתעוררים יותר ויותר שאילות ותמיהות

כמו

האם בני ישראל במדבר היו רוב הזמן “רעים”?.

האם כל הזמן הם התלוננו, חטאו, מרדו,  וכמובן נענשו.

וכבר הערתי על כך בפרשות קודמות, וגם בפרשת מטות השבוע, משה המנהיג, למרות הנצחון מתרגז על עמו, מתלונן לא-לוהיו, ועוד יותר מזה (להלן ).

ספר במדבר מלא בסיפורים שליליים על התנהגות אבותינו במדבר. פשוט סיפורים מדכאים.

 בעצם רוב ההיסטוריה של עמנו מליאה בסיפורים מדכאים, החל מתקופת השופטים, דרך בית ראשון ושני,

לפי נביאינו מספר שופטים והלאה וחז”לינו במדרשים רבים, ברוב הזמן, הישראלים והיהודים(ממלכות ישראל ויהודה),”עשו את  הרע בעיני ה’,

והנה כתוצאה, חרבה עירנו ישמם בית מקדשנו ואין אנחנו יכולים… והיינו בגולה מזה כ –1,945   שנה

אז למה א-להים בחר דווקא בנו?

ושאילה שנייה

מי היו הציונים האשונים? משה רבנו ? יהושע וכלב? (שאמרו “טובה הארץ מאוד מאוד”) עוד הרבה לפני הרצל

למה בכלל הגענו לכנען, ויאמר א-להים אל אברם , לך לך מארצך.. אל הארץ אשר אראך…  מה פתאום? למה? למה לא נשארנו בחרן? היה יותר קל להתקבל לשוק האירופי – אם זה בכלל כדאי

ובכלל ,

למה א-להים החליט לתת לבני ישראל דווקא את ארץ כנען (יש שובה כלשהי להלן – “זאת הארץ”)

והרי תרח היה זה שעזב עם משפחתו את אור כשדים. אז למה לא התחילה פרשת לך לך  ב – “ויאמר א-להים אל תרח, לך לך מאור כשדים אל חרן” ? כן אני מכיר את מדרשי חז”ל

אני לא הראשון שקורא ולומד תורה וכו’

ושאילה מרגיזה

האם משה היה מנהיג אזרחי וצבאי “טוב”?

הרי בימינו (לפי פרשות השבוע מטות +מסעי) היו מעמידים את משה רבנו למשפט בבית הדין הבינלאומי, כפושע מלחמה

–  לפי מטות הוא ציווה “הרגו כל זכר בטף”.

– לפי פרשת מסעי :והורשתם את יושבי הארץ

– ולפי דברים פרק כ’ – ” לא תחייה כל נשמה”

ולמקצינים/ות – עיון באמרי שפר של דרור פויר

https://drorfo.wordpress.com/2003/07/25/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%e2%80%93-%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%aa/

“בואו לא נתיפייף, משה הרי רחוק מלהיות פציפיסט. הרג לא מרתיע אותו. האיש ראה יותר דם בחיים שלו משוורצנגר, סטאלונה וסטיבן סיגל ביחד. משה כבר התנסה במלא סוגים של הרג: הוא רצח בנאדם בידיים, הוא קרע את הים והטביע את המצרים (אחרי שהרג את בכוריהם, ובכלל התעלל בהם לא מעט), הוא פתח את האדמה ובלע את קרח ועדתו, הוא כבש, שחט, מעך, ריצץ ופיצפץ. ועדיין, אני חושב שזה קצת אכזרי לתת לו להיפרד ככה מהעולם. …

(משעשע – ויש שם המשך)

אני קורא וחוזר קורא את סיפורי התורה (גם את החוקים), אבל הסיפורים הם שמעצבנים יותר. יש בהם הרבה רע,

 — למשל

תלונות לאין ספור

מרידות במנהיגות

מגפות

מלחמות אחים

אורגיות מיניות

סגידה לעגל זהב

בניית משכן מפואר שרוב אביזריו זהב וכסף

……..ועוד

ואין זה לפלא  אם קורא אובייקטיבי רואה את בני ישראל באור שלילי.

ולכן, כל הזמן מנקרת במוחי המחשבה, שכבר הזכרתיה,  שהתורה אולי נכתבה/נערכה על ידי אנטישמי, שמפזר פה ושם אירועים בגנות בני ישראל.

גם החוקים משגעים קצת – למשל פרה אדומה, קורבנות חג סוכות ואחרים, אבל זה שגעון מסוג אחר

ולגבי הסדר או יותר נכון אי הסדר של הסיפורים והחוקים, יש נסיון מעניין להסביר

http://www.herzog.ac.il/component/content/article/17-2014-02-24-11-47-00/2014-01-06-11-34-45/626-?Itemid=2444

(לא אצטט) כי

. טוב, מספיק לקשקש כללית על היער, נתבונן בשני העצים, פרשות מטות מסעי

פסוקי השבוע

 וכבסתם בגדיכם ביום השביעי

ולא תחניפו את הארץ

ערב שבת שלום

פתיחה

השבת יש לנו שתי פרשית מחוברות, וכבר פעמיים עסקתי בפרשות אלו והקלדתי (דיגיטלית) מקצת מדברי ראשונים ואחרונים, וכתוספת גם את מחשבותי, ואימיילתיהם והעליתיהם על האינטרנט, הלא הם מצויים כדלהלן

 פרשות מטות + מסעי תשע”ג

 http://toratami.com/?p=191

פרשת מטות תשע”ד

 http://toratami.com/?p=193

פרשת מסעי תשע”ד

http://toratami.com/?p=199

אפשר למצוא בגליונות לעיל את תוכן הפרשות ומצוותיהן ועוד אמרי שפר וכו’

ניתוח מעניין של הפרשות המחוברות ניתן ב-

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/mattoth/piq.html

בפרשת מטות יש שלושה נושאים עיקריים, שהקשר ביניהם נראה רופף מאוד: הפרשה נפתחת בפנייה לא ברורה לראשי המטות ומיד עוברת לדון בנדרי רשות ובשבועות רשות (ל:ב-יז).

הנושא השני הוא המלחמה עם מדיין, והוא משלים את הסיפור שבסוף פרשת בלק ובראשית פרשת פינחס. בתוך סיפור זה יש תיאור של עצם המלחמה, כעסו של משה רבנו על לקיחת השבויות, הנחיות אלעזר הכהן להכשרת כלי מדיין, נתינת המכס לה’ והתרומה ללוויים ותרומת הפקודים על החיילים (פרק לא).

הנושא האחרון הוא הצעת שני השבטים – ראובן וגד, לקבל את נחלתם בצד המזרחי של הירדן, תגובת משה ותשובת השבטים, הסיכום שהתקבל בסופו של הדיון וירושת עבר הירדן על ידי ראובן, גד וחצי שבט מנשה.

גם בפרשת מסעי יש שלושה נושאים: א. מסעי בני ישראל (לג:א-מט); ב. ירושת הארץ וגבולותיה, ערי הלוויים ומגרשיהם וערי המקלט (לג:נ-לה); ג. האיסור שהוטל על בנות צלפחד להתחתן עם בני שבטים אחרים (לו).

בפרשה זו ברור לחלוטין מהו החוט המקשר בין הנושאים שבה: ארץ ישראל. תיאור מסעי בני ישראל הוא תיאור התקדמותם למטרה – כניסה לארץ ישראל. מיד לאחר מכן ניתן הצו להוריש את הארץ, לחלקה לפי גורל, להתנחל בה ולשבת בה. הכתוב מתאר בפירוט רב את גבולותיה של הארץ המובטחת שאותה אמור עם ישראל לנחול … מכאן הפרשה עוברת לדון בתכנון הארץ. יש להקצות ערים ללוויים, להשאיר מגרשים ריקים לתועלת הציבור, לדאוג גם לחיים הרוחניים ולהקצות ערי מקלט לרוצח בשגגה מבלי לחפות על רוצח במזיד. לבסוף מובא סיפור בנות צלפחד שחיבבו את הארץ ונתבקשו להינשא לבני שבטם כדי לשמור על נחלת שבט יוסף. …

(המאמר מנתח את האירועים ולומד מהם ערכי תנהגות ציוריים ופרטיים. מניין לכותב שהוא טוען שבנות צלפחד חיבבו את הארץ” איך זה מוכח? מה הן ידעו על הארץ? הן רק שמעו הבטחות, ראו מה קרה למתלוננים, נמאס להן השוטטות הלא ברורה במדבר, הן סך הכל רצו כמה דונמים של קרקע על שמן, ואז יהיה כהן יותר קל למצא חתן, כמו כולם, ולאיזה חצי משבט מנסה הן גיעו בסוף הדרך? כמה זמן עבר עד ששבטי הראובני, הגדי וחצי המנשבה חזרו לעבר הירדן המזרחי?) – והמאמר מסכם

“…  נמצא שפרשת מטות עוסקת בתאוות האדם, בדרכים להתגבר עליהן ובחינוך לערכים נכונים,  ופרשת מסעי מתמקדת בארץ ישראל כארץ היעודה, ארץ הבחירה….

לסיכום – התורה מדגישה שהדרך לריסון עצמי, להתמודדות עם התאוות הן של הפרט הן של המשפחה הן של כלל, היא דרך התורה.(ע”כ)

 “מה הקשר בין בנות צלופחד ל”דרך התורה” מעניין שכל דבר מוביל לתורה, מזכיר לי את הבדיחה על ההוא שבא לפסיכולג, ונשאל מה מזכיר לו…. וד”ל

 – קצת לא ברור לי מה הקשר בין דרך התורה לחלוקת הבתולות (“הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר?) שלושים ושניים אלף (32,000) שנפלו בשבי בני ישראל..

.

אז אעבור ל –

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

נדרים ושבועות – איש כי ידר נדר לה’ או השבע… ואישה כי תדר נדר1. 

כבר הארכתי על נושא זה לפני שנה – (לעיל = מטות תשע”ד) אבל אשנה ואוסיף

פסוק אחד אל איש, 15 פסוקים על נדרי אישה. האם באמת כך הייתה צורת החיים, שנשים בכל הגילים בכל המצבים נדרו, או אסרו על עצמן? –אולי

פסוקים ארוכים וקצת מסובכים, נדר, שבועה לאסור איסר. לאיש לאישה, לאלמנה וכו’, מה קורה כאן? מה זה הנדר ומהו אופי הנודר? כללית, נושא הנדר  כבר הופיע בספר ויקרא פרק כז’. בפרשתנו, נושא הנדר עצמו הוא קצת טפל, מה שחשוב יותר זה הפירוט שניתן בתורה לנדרי אישה במצביה “המשפחתיים” השונים

ניתוח מקיף בנושא

http://www.mikra-ahuvia.co.il/index2.php-id=107&lang=HEB&catId=8.html

“הכלל “אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ” – כלל זה לא נאמר, אלא כדי להרצות אחריו את היוצא מן הכלל: “וְאִשָּׁה כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה…”.

שלא כאיש, שעליו נאמר “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה”, מאפשר הכתוב לאבי האישּה, אם היא בבית אביה בנעוריה, ולבעלה – אם היו תהיה לאיש – להניא אותה ביום שומעו. ואם יעשה כן, כל נדריה ואִסריה לא יקומו. אבל נדר אלמנה וגרושה – כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. היא כמו האיש.

מכאן שאין כאן אפליה גמורה בין המינים, בבחינת האיש אחראי למוצא פיו, ולא כן האישה, אלא הבחנה בין העומדים ברשות עצמם – האיש, האלמנה והגרושה – לבין שאינם עומדים ברשות עצמם: האישה בבית אביה בנעוריה, והאישה הנשואה לאיש.

…”נֶדֶר לה'” הוא התחייבות, שמתחייב הנודר בשעת צרה לעבוד את אלוהיו אחרי שירווח לו, בתנאי שירווח לו. כך יוצא מכתובים רבים, כגון בראשית כח 20-22:

“וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוהים עמדי, וּשְׁמָרַנִי בדרך הזה אשר אני הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי – והיה ה’ לי לאלוהים…

או

בכתוב “וידר ישראל נדר לה’ ויאמר: אם נתן תתן את העם הזה – הכנעני – בידי, והחרמתי את כל עריהם” (במדבר כא 1-3) הנדר הוא חרם לה’, כלומר הקדשת האויב לה’ על ידי הריגתו. קרובה לזה הקדשת אדם לה’ על ידי הבאתו אל המקדש לשרת בו (שמ”א א 11, 24-28), או הקדשת אדם לה’ ופדיון נפשו בכסף כערכו (ויקרא כז 1-8).

אִסָּר אינו לה’ כי אם “על נפשו”. כאן האיש אוסר על עצמו לעשות דבר, המותר לעשותו, כדי לענות את נפשו. “נדר נזיר”, האוסר על עצמו שתיית יין ומתחייב, ש”תער לא יעבור על ראשו” (במדבר ו 1-8), גם הוא איסר. דוד נדר “אם אבוא (=לא אבוא) באהל ביתי… עד אמצא מקום לה’ (=לארון ה’)” (תהילים קלב 2-5) – גם נדר זה הוא איסר.

(קצת מבלבל – אם יש – הבדל בין נדר לאיסור)

ומתוך ניתוח אחר ארוך ומעניין

www.elon.org/shiur_hebrew_doc/matot-masei63.rtf

“זה מאוד קשה,  והסיבה המרכזית שזה קשה, כי מה שפה כתוב בפרשה זה לא איך מקיימים נדרים אלא איך מפרים נדרים. זה נחמד מאוד, אבל כל הפרשה מסבירה איך לא מקיימים נדרים,  איך אפשר להפר נדר? זה הקושי העיקרי, כי שוב הפרשה לא עוסקת בנדרים שנדרתי לא למקדש, לא שחכם מתיר, ולא שראשי המטות מתירים. אלא הפרשה עוסקת בנדרים שאבא מתיר לבתו, בעל לאשתו. זה בכלל לא קשור, זה סוג אחר של נדרים. יש נדרים שהולכים לחכם שיתיר את הנדר, לבית-דין שיתירו נדר, ויש נדרים שמפרים בתוך הבית. אז איך זה בכלל נכנס לכאן? לפעמים הניסיון לפשט דוחה את הפשט עוד יותר

וסיפור “היסטורי שקשור איכשהו לנושא מובא ב –

http://www.vortim.co.il/%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%9B%D7%99-%D7%99%D7%93%D7%A8-%D7%A0%D7%93%D7%A8-%D7%9C%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8/

“איש כי ידר נדר לה” – סיפור

בגמ’ שבת דף ל”ב. אמר רבי: בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר: “אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצוף האלוקים על קולך וחבל את מעשה ידיך” (קהלת ה-ה). ואמרו במדרש: “אל תהיה פרשת נדרים קלה בעיניך, שע”י נדרים נהרגו סנהדרין גדולה”. מעשה בנבוכדנצר שבשעה שניצח את צדקיהו המלך, עשה אותו למושל על חמישה מלכים, וצדקיהו היה נכנס ויוצא אצלו בלי רשות. יום אחד, נכנס צדקיהו אל נבוכדנצר ומצא אותו אוכל ארנבת חיה … (המשך המאמר)

והסבר נאה לנדר “קדוש” ולזה שיש בפרשתנו קטע ארוך לנדרי נשים, ניתן ב –

http://netivot-shalom.org.il/parshheb/matot-ma3.php

 ההיבט הראשון – הנדר כתמורה למילוי משאלה. לכל אדם משאלות לב הקשורות בדרך כלל לעצמו או לבני ביתו “חיי,  בני, ומזוני” (מועד קטן כח ע”א). האדם מקבל על עצמו לתת מצדו תמורה לכך שמשאלתו תתקיים ובמובן הדתי, ישלם לאלוקים שגמל עמו.

ההיבט השני הוא נדר שאינו על תנאי – ללא ציפייה לקבלת תמורה, מעין הודיה או ביטוי של רצון האדם להתקרב אל בוראו, ל’התקדש’.

  ממקורות במקרא (חנה, אשת מנוח) וממקורות בית שני (הלני המלכה, מרים התדמורית, ברניקי) מרובות דווקא נשים הנודרות נדרים מהסוג הראשון שהוזכר – לשם מילוי משאלה. יתכן כי ניתן להסביר זאת ברגישות היתר שחשה אם כלפי ילדיה ובני ביתה, וכן בתופעת העקרות הנפוצה ושיוחסה בעבר לאישה בלבד, ועוד אפשר

משום הסיכון המרובה שהיה כרוך בעבר בלידה. יתכן שזה ההסבר לכך שבפרשת נדרים הוקדשו מרבית הפסוקים לנדר האישה או הבת

ועל שני סוגי הנדרים

הרמב”ם הטיב להעמיד את האופנים השונים של השימוש ב’נדר’ . בדבריו בסוף הלכות נדרים: “מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה

זריז ומשובח…. ואף על פי שהן עבודה לשם, לא ירבה בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם… אמרו חכמים:כל הנודר כאילו בנה במה. ואם עבר ונדר, מצוה להשאל

על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו. במה דברים אמורים בנדרי איסר, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא

 ישאל עליהם אלא מדוחק, שנאמר נדרי לה’ אשלם”.

הרמב”ם רואה בחיוב נדרים שאדם מקבל על עצמו ללא קבלת תמורה, אך מדגיש את הסתייגותו מ’נדרי איסור’ שאוסר על עצמו דברים המותרים לו. מכאן, שאל לו לאדם לנדור על דברים שלא יוכל לעמוד בהם, כדברי ר’ מאיר לעיל, ואילו ב’נדרי הקדש’ סובר הרמב”ם כר’  יהודה.

….. (וממשיך)

במסורת התנאים התגבשו שתי השקפות מנוגדות ביחס לתופעת ה’נדר’. שתיהן נבעו מתוך פסוקים סותרים במקרא )נדרים ט ע”א, ועיין שם לגבי חילופי גירסאות(: ר’ מאיר אמר: “טוב אשר לא תידור משתדור ולא תשלם” )קהלת ה: ד( – טוב שאינו נודר כל עיקר. ר’ יהודה סבר: טוב משניהם שנודר ומשלם שנאמר “נדרו ושלמו לה’ אלוקיכם” (תהילים עו: יב). מכאן שהיחס האמביוולנטי לתופעת הנדרים קדום, וניתן להסבירו שאמנם עלול אדם להיכשל בנדר כשאינו יודע לאמוד את היקף רכושו ורמת הסתגלותו מחד, ומאידך – גדול האדם הנודר ועומד בנדרו.

מה הביא את החכמים לכדי שתי השקפות כה שונות ביחס ל’נדר’? אפשר שניתן לראות את העניין בהתאם לשני ההיבטים שראינו לעיל: ר’ מאיר התיחס לסוג הנדר הראשון שהוזכר, וחשש כי אדם בשעת מצוקה אינו בר שיקול דעת לנדור נדר, לפיכך המליץ שלא לנדור.

ר’ יהודה התייחס לסוג השני של הנדרים וראה ב’נדר’ אמצעי שדרכו יכול האדם לעלות בקדושה. פעמים שעלייה זו אפשרית על ידי ‘חישוק עצמי’. לפיכך המליץ: “לנדור ולשלם”

 (ע”כ – מומלץ לעיון)

ואוסף גדול של מדרשי חז”ל, נמצא ב –

http://www.aspaklaria.info/050_NUN/%D7%A0%D7%93%D7%A8.htm

לא אצטט

ועל ההבדל בין הפרת האב להפרת הבעל דן באריכות המאמר

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/mattoth/fleish.html

(לא אצטט)

  1. 2. מלחמת מדיין, מס ומכס — נקום נקמת… וישלח אתם משה אלף למטה… ואת פנחס,…-וחצית את המלקוח… והרמות מכס

גם על זה כתבתי לפני שנה – אבל הנושא מעניין -אז אוסיף להלן

אוסף של מדרשים נל נושאים הקשרים למלחמת מדיין ניתן ב –

http://www.aspaklaria.info/004_DALET/%D7%93%D7%95%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%20%20%20%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA%20%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9F.htm

מדרש רבה:

אלף למטה – יש אומרים ב’ אלפים מכל שבט שלח, ויש אומרים ג’ אלפים מכל שבט שלח, ויש אומרים ג’ אלפים מכל שבט ושבט, י”ב אלף משמרים את כליהם, עליהם נאמר (שיר ה’) כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכולם מתאימות, וי”ב אלף לתפלה, ומנין שכן, שנאמר אלף למטה אלף הרי כ”ד אלפים, וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה הרי י”ב אחרים… דבר אחר וימסרו בעל כרחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין, אמרו נלך למדין וימות משה, ונמנעו מלילך, אמר לו הקב”ה הטל גורלות על השבטים והם מוסרין מאליהן. (במדבר פרשה כב ג)

ו…….

דבר אחר נקום נקמת, זה הוא שכתוב (איוב ל”ז) לא יגרע מצדיק עיניו, אין הקב”ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו, ללמדך שמשה היה מתאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות… אמר משה לפנחס ולאנשי הצבא, יודע אני שבלעם הרשע הוא שם ליטול שכרו, עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה… (שם שם ה)

רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין, את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אל האשה, והיה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה, והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקב”ה שאתם עושים לנו כן, והיו ישראל אומרים להם לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידכם… (שיר השירים פרשה א מא)

אמרו לו רבינו משה זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה, והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה, אפשר שלא הזיע יצר הרע קמעה, על אותה זיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן, באותה שעה התחיל משה משבחן… (

ילקוט ראובני:

לתת נקמת ה’ במדין וגו’, במלחמת עמלק עשה משה מלחמה בשר של מעלה ויהושע עשה מלחמה בלמטה, וכן במדין עשה משה מלחמה עם השר של מעלה לתת נקמת ה’ במדין, ופנחס שלח לעשות מלחמה עם המדינים…

יש להקשות למה סיבב הקב”ה כל אלה הסבות למה לא שלח משה שילך הוא בעצמו כמו ששלחו במלחמת סיחון ועוג, ואם נאמר שמלחמת סיחון ועוג הלכו כל ישראל לשם ומשה שהיה מלך עליהם לא היה ראוי שילכו בלתי מלך, ושתחילת כבישת הארץ היה ראוי שיהיה על משה, וגם בכאן היה ראוי שילך הוא עם שרי החיל כדי שלא יחשדוהו פריצי הדור שלא נכשר בעיני משה מעשה מדין כי נתיישב עמהם כ”ב שנים. וגם בעבור קרובי אשתו שהיו גם כן שם, לא נמצא בכתוב שהקב”ה אמר למשה שישלח לפנחס… וגם כן במלחמות מדין ששלח לפנחס עם שרי החיל ולא נמצא בכתוב שנצטוה לשלוח לפנחס, ולכן על כל פנים צריך לומר שיש בו סודות נוראים ומשה למד אלו הסודות כשעלה למרום… וגם כן פנחס הוא היה ראוי ללכת לעשות נקמת ה’ במדין, וכשהלך סטרא אחרא לבית דין העליון והיה צועק על מה שעשו ישראל למדין שלא נתן ארץ מדין לישראל להורישה והיה מבקש דין למה עלו ישראל על מדין במקום שלא ניתן להם לירושה, והיה אומר כך, ואם הוא שחטאו ישראל עם בנות מדין בנותיהם אני הפקרתי אותם שיחטיאו בהם דא מלאכתי להשיאם עם בנותי, שכן עשיתי עם יעקב אביהם הוא בקש ממני בת זוג א’ ואני נתתי לו ד’ אחיות, הם פשעו שעברו על מצות קונם, ועתה באו להשמיד את ארצי ואת עמי, הדין יקוב ההר. א”ל בית דין העליון, מי הוא זה שר צבא שבא כנגדך, השיב דא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, א”ל ולמה באת אלינו הנה נגדך בת פוטיאל אין לנו עסק עמו, הנה מהרסיך ומחריביך ממך יצאו… (מטות ועיין שם עוד)

ולמה נתפרט במלחמות מדין טהרת כלים ובמלחמת סיחון ועוג לא נתפרש ובו הוא סוד נסתר, כי נכתבו לפרסם טומאתם בעולם, וכדי להראות גרעונם של מחשבתם של מדין נתפרסם כאן ולא במקום אחר, וכמו שבקשו הם לתת פגם גרעון ישראל ועל ידי עצות בלעם הרשע כך רצה הקב”ה שיתפרסם ולהכשיל ישראל בטומאתם ובזוהמתם בעצת בלעם נתקנא הקב”ה על ידי בני ישראל כי א-ל קנא הוא… (ע”כ, ומומלץ)

צורת החלוקה קצת מבולבלת, וכבר דנו בזה חכמים. למשל מאמר נאה שכולל ניתוח הנושא בתוספת סיפורים נאים

http://www.vortim.co.il/%D7%9B%D7%97-%D7%94%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94/

 וכל פרשה זו לכאורה, אינה מובנת, לשם מה מאריכה התורה כל כך בכל ענין זה שאין בו כ”כ נפק”מ למעשה. ומלבד זה גם יש לעמוד כאן על כמה דברים.

 א) אם התורה רוצה שסכום מסוים יגיע לאלעזר וסכום מסויים יגיע ללויים, למה התורה אומרת קודם לחלק את כל השלל חצי לאנשי המלחמה וחצי לבני ישראל, ואח”כ לקחת לכל אחד חלק וליתן אותו לאלעזר או ללוים, הרי התורה היתה יכולה לומר מתחילה שאת השלל יחלקו לד’ חלקים, חלק לאלעזר, חלק ללויים, חלק לאנשי הצבא, וחלק לכל ישראל, ומה טעם לחלק הכל לשנים לאנשי הצבא ולישראל, ואח”כ לקחת מהם, כש”כ ממחציתם תקחו וגו’, וממחצית בני ישראל תקח וגו’.

 ואין לומר שהוא משום ששבט לוי לא קיבל חלק בביזה, כש”כ בפרשת קרח (י”ח, כ’) בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, ופירש”י וחלק לא יהיה לך בתוכם אף בביזה. ולכן קודם נתחלק בין אנשי המלחמה וישראל, והם טיהרום ללויים. כל זה אין לומר, שהרי בלאו הכי היה כאן הוראת שעה ליתן לשבט לוי, כי מצד הכלל של וחלק לא יהיה לך בתוכם, לא היה מגיע לשבט לוי כלום גם אחר שחילקו חצי לאנשי הצבא וחצי לישראל. ומלבד זה, הרי בין אנשי הצבא היו גם אלף משבט לוי, כש”כ רש”י (ל”א, ד’). והם הרי לקחו חלק בחצי של אנשי הצבא, ואיך הותר להם, הרי אין להם כלום בביזה, ועל כרחך שהוראת שעה היתה. וא”כ קשה למה אמרה התורה קודם לחלק חצי לאנשי הצבא וחצי לכל ישראל, ואח”כ ליקח מהם וליתן לאלעזר וללויים……

. ושאלנו למה צריך קודם לחלק לתופשי המלחמה ולכל ישראל, ואח”כ לקחת מהם חלק, למה לכתחילה לא יחלקו הכל לד’ חלוקות.

 ונראה שזה היה כדי לחזק ולבנות את כח הנתינה של ישראל. כי זה דבר ידוע, שדבר שאדם עדין לא זכה בו, עדין לא נקשר אליו, ואינו מרגיש כ”כ קושי לתתו לאחר. אבל מה שכבר נכנס לרשותו וזכה בו, יותר קשה לו לתת מזה לאחרים.

 וכדי לחזק את כח הנתינה ציותה התורה בתחילה לחלק את כל המלקוח, חצי לתופשי המלחמה, וחצי לכל ישראל, ואח”כ ליטול מזה חלק לאלעזר וחלק ללויים, כדי שיהיה כאן נתינה לאחרים אחרי שזכו ונכנס לרשותם.

 ובאמת לא נתברר לי מה כוונת הפסוק וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה, האם רק חלקו את הכל לב’ חלקים, ואמרו לתופשי המלחמה זה החלק שלכם, וכן לישראל אמרו זה החלק שלכם. ומיד אח”כ הרימו מכס לה’. או שכבר חילקו הכל לכל אחד ואחד מן המקבלים, ואח”כ חזרו ונטלו מהם את החלק שהיו צריכים ליתן מכס לה…. (ע”כ – מומלץ לקריאה)

ואיך נעשה פה נס ???? מתוך

http://www.imorimd.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA.html

בצווי התורה נאמר לחצות את המלקוח ולקחת אחד  מ 500 מהמחצית ולא מפורש מה לעשות עם העודף במקרה שהמספר לא מתחלק ב 500 .הרי לא כל מספר אקראי מתחלק ב 500 .

והנה ראה זה פלא בפירוט המופיע בפסוקים אנו רואים כי המספרים של הפריטים שנלקחו בשבי התחלקו בדיוק והרי זה דבר נדיר מאוד.מדובר בכמויות גדולות והנה החלוקה התבצעה בדיוק כפי שנאמר בצווי בתורה ולא נשאר אפילו אחד עודף .הכל התחלק בדיוק ל 500 .!!

מכאן אנו למדים עד כמה גדולה מעלת קיום המצוות של בני ישראל ,ועד כמה המצוות חביבות על הקב”ה .   כדי שיצליחו ישראל לקיים  את המצווה בשלימות ארע נס התרחש דבר מאוד נדיר נוצרו כמויות שהתאימו בדיוק ולא נשאר עודף ושארית אחרי החלוקה ב 500 .

כדי שהכמויות של המלקוח והשבי תתאמנה בדיוק סיבב הקב”ה ושינה את אופן מסחרם של המידיינים וכן קבע בדיוק את מספרי תמותת בעלי החיים שלהם .ונוצר מצב שהמספרים של הצאן והבקר בזמן הניצחון של ישראל יהיו בכמויות מדויקות ועד תום החלוקה לא ימות אף בעל חיים כדי שהחלוקה תהי’ה מדויקת והכל יתחלק ב 500

.(ע”כ)

ועוד ניתוח מספרי ורעיוני (מסורתי)  ארוך ומעניין ניתן ב –

http://www.orot.ac.il/publications/oreshet/Pages/oreshet4-5.aspx

מפתיעה בגודלה כמות הפסוקים המוקדשת לתיאור מלחמת הנקם במדין.[1]הרקע למלחמה נמצא בפרשת בלק במעשה בעל פעור (במדבר כה, א–טו);[2]הציווי לנקום[3] מופיע בתחילת פרשת פינחס (שם טז–יח); והנקמה ותוצאותיה הממוניות וההלכתיות מופיעות בפרשת מטות (לא, א–נד).[4] סך הכול מוקדשים למלחמה זו (ללא הרקע שלה) חמישים ושבעה פסוקים, וזו ללא ספק אריכות מתמיהה. פרט מרכזי בנושא, המגדיל את השאלה עוד יותר, הוא העיסוק הנרחב  (שלושים פסוקים: כה–נד) בחלוקת השלל. מתברר שיש אריכות לא פרופורציונאלית בסוגיה זו ונציגה בפירוט”…

.

רמב”ן בפירושו לפסוקים לו–מא כותב:

“ותהי המחצה חלק היצאים בצבא” – הוצרך הכתוב לפרט הזה, שיזכיר כמה המחצה וכמה המכס, להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן, מכל המקנה הגדול הזה “לא מת אחד” (על פי שמות ט, ו) וזה נס.[5]

ר’ חיים בן עטר בפירושו “אור החיים” לפסוק לב כותב:

ואין נראה בעיני דבר זה (=דברי הרמב”ן, י.פ.) שמה שלא נחסר מהמקנה בדבר מועט שיש בו נס, ומה גם שיצטרך הכתוב לכתוב כל הדברים בשבילו. והנכון בעיני הוא, שהודעת פרטי החשבון במחצית חלק היוצאים בצבא, הוא לגלות שהמכס היה מלגו (=מבפנים), לא שהיה מונה חמש מאות ונותן אחד לחמש מאות המכס, אלא מונה ארבע מאות תשעים ותשע ונותן אחד, ולזה העלה כל פרטי חשבון המכס, וממנו תדע שהיו נותנים אחד לארבע מאות תשעים ותשע.

המלבי”ם בפירושו לפסוק לב כותב: “וגם מודיענו שלא נגנב אחד מהם ושלא לקחו את זה לאכילתם כי חשבו זה לגזל, הגם שכפי הדין היו יכולים לקחת”.

אם כן, התורה פירטה את המספר שהופרש בפועל כדי להראות את גדולת ה’ (רמב”ן) או את גדולת העם (המלבי”ם בפירושו השני), או כדי ללמדנו את דרך ההפרשה (אור החיים).

(ע”כ)

ולמי שיש זמן – כדאי לעיין ב –

אם כן, התורה פירטה את המספר שהופרש בפועל כדי להראות את גדולת ה’ (רמב”ן) או את גדולת העם (המלבי”ם בפירושו השני), או כדי ללמדנו את דרך ההפרשה (אור החיים).

וסתם על מנת להתרגז קצת

כנראה מהצי שניתן ללוחמים הופרשה בתולה אחת מכל חמישים, כלומר 340 בתולות ניתנו ללוויים ( כ – 15,000) אז

 15,628 ילדות שלא ידעו משכב זכר, ניתנו ללוחמים – וחצי אחוז מכלל הבתולות 32=  מס לאלעזר הכהן (שלבטח חלק מהן עבר גם לבנו פנחס שחגג בצורה זו את קבלת הפרס הנאה על רצח זמרי וכזבי.

וכבר שאלתי לפני שנה, מה עשו 3 ואולי ארבעה כהנים עם 32 הבתולות?

ואיך חלקו 12,000 הלוחמים (מעניין שאף אחד מהלוחמים לא מת???) את 15,968 הבתולות.

טוב למרות שניסיתי לספור – אינני סופר, כלומר לא כותב ספר, ואשאיר את הנושא הפעוט הזה לבעלי הדמיון

וקצת פרשת מסעי

1.

ויסעו ויחנו – — אלה מסעי בני ישראל

גם על נושא זה הארכתי לפני שנה, אז מה יש להוסיף (מה גם שהארכתי גם היום)

המאמר להלן מסכם הסברים שונים לשאילה – לשם מה פורטו ונמנו כל המסעות

http://www.yakko.co.il/maamar.asp?id=33761

“וחשוב לדעת שהתהליך גם הוא חלק מהזהות.

פרשת מסעי מונה באריכות ובפירוט את כל מ”ב המסעות שנסעו בני ישראל. רש”ישואל את השאלה את המתבקשת: “למה נכתבו כל המסעות הללו”? מה חשיבות הפירוט המרובה של כל המקומות השונים בהם עברו בני ישראל?

קושי נוסף העולה מפרשיית המסעות הוא בהבנת משמעות הפסוק: “ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'”- וכי את שאר התורה לא כתב משה על פי ה’?

האבן עזרא ביאר שהפסוק בא להדגיש שכל המסעות היו ע”פ ה’. הרמב”ן, לעומת זאת, כתב שבאמת משמעות הפסוק היא שהכתיבה היא על פי ה’ וזה לשונו:

והנה מכתב המסעות מצות השם היא מן הטעמים הנזכרים, או מזולתן עניין לא נתגלה לנו סודו, כי “על פי ה'” דבק עם “ויכתוב משה”, לא כדברי ר’ אברהם שאמר שהוא דבק עם “למסעיהם”, שכבר הודיענו זה (לעיל ט כ) על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו.

העולה מדברי הרמב”ן הוא שיש סוד מיוחד בעניינם ובטעמם של המסעות, וננסה ע”פ דברי רבותינו לבאר מעט ממה שנתגלה מסוד זה. (ע”כ)

(מעניין, ומומלץ לקרא את פתרון “הסוד”)

נסיון למצוא מסרים ברשימת המסעות והמקומות ניתן ב –

http://tora.us.fm/tnk1/messages/forums_517.html

(לא אצטט)

וניתוח מסכם מעניין נמצא ב –

http://www.reform.org.il/Heb/holidays/WeeklyPortionArticle.asp?ContentID=2134

“… ואולם רק בספר “במדבר” נראה שהמסע עצמו הוא הנושא העומד לעיון ולבחינה. קרוב למאה פעמים מופיע בו השרש נ.ס.ע. כך, למשל, בפרשת במדבר, המספרת ש”כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ … לְדִגְלֵיהֶם” (במדבר ב, 17). ושוב בפרשה הבאה, בהעלותך, המדגישה ש”עַל פִּי ה’ יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה’ יַחֲנוּ” (ט, 18; 23), ומתארת כיצד עמוד הענן משמש מדריך להתקדמות במסע ולשהייה המקודשת אחרי כל כברת דרך. ובהמשך אותה פרשה, אחרי התיאורים המפורטים של המחנה החונה והנוסע לדגליו ולשבטיו, מתפנה הכתוב ומספר על ההליכה עצמה “וַיִּסְעוּ מֵהַר ה’ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים … לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן …

חיוני שנבין את ההיסטוריה שלנו, מה היו רגעי הגדוּלה ומה היו הכישלונות הנוראים; מה היא המִצווה שצוּוינו והיכן כשלנו בקיומה; מה הניסים שראינו ומה הלקח שלמדנו. ויתרה מכך, חובה עלינו להאמין שעניינו של לימוד ההיסטוריה אינו העבר לבדו, אלא העתיד. זו דרך הגאולה הנפקחת לנו, אלה המכשולים החיצוניים והפנימיים ששומה עלינו להתמודד עמם. אלה המסעות המצפים לנו. האם נדע לעשות זאת? האם נצליח לגייס את כל כוח האמונה למערכה זו? האם נעז להתפקד במעשינו ובהכרעותינו למחנה הבונה והנאבק לצדק ולשלום? … (ע”כ)

3.

גבולות הארץ – זאת הארץ … ונסב הגבול

מתוך

http://www.kbymedia.org/uploads/text/pash/matot/matot010.doc

מדוע “כלא” אותנו הקב”ה דווקא במקום הזה?

“והורשתם את הארץ” כותב הרמב”ן, היא “מצוה לדורות, מתחייב כל אחד מאתנו אפילו בזמן הגלות”.

כתב הרב קוק זצ”ל,

ארץ ישראל איננה קנין חצוני, רק בתור אמצעי של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה הגשמי או אפילו הרוחני- א”י קשורה בקשר חיים עם האומה”. (אורות- ארץ ישראל).

כל אמצעי יש לו תחליף. תפיסת הארץ כמקום מקלט לאומה, מקום מבטחים או אפילו מרכז רוחני, לכל אלו יש תחליף.

אבל א”י היא ארץ החיים. “אתהלך לפני ה’ בארצות החיים”, דרשו חז”ל זו ארץ ישראל.

 וכ”כ הריה”ל בכוזרי, שזו הארץ אשר “לפני ה’ “. “ויצא קין מלפני ה’ “- גרשו מא”י. “ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה’ “. שברח מארץ הנבואה כדי לא להנבות. וזו הארץ אשר ה’ דורש אותה מראשית השנה ועד אחריתה, ועיני ה’ שם. וע”כ חיים של ישראל במובן המלא אינם אלא במקום זה. וכשם שדגים אינם יכולים לחיות מחוץ למים, כך ישראל אינם יכולים לחיות חיים מלאים אלא בא”י.

אין ישראל מוצאים נחת במקום אחר. “ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח”, אך באותה מידה ….בהשגחת רבש”ע, אין אומה”ע יכולים להתערות במקום זה- “והשמותי אני את הארץ ושמו עליה אויביכם היושבים בה”. וסיבת הדבר, כתב הרמב”ן “כי את אינך ראויה להם וגם הם אינם ראויים לך”. ארץ ישראל איננה מדינה שיהודים גרים בה, אלא ארץ שבמהותה היא מייצגת את העניין הישראלי ומסייעת להגשמתו. (ע”כ)

ופירוט נרחב על קדושת ארף ישראל לפי ראשונים ואחרונים ניתן ב –

http://www.daat.ac.il/daat/israel/kdushat1a-2.htm

(לא אצטט)

ואוסף מדרשים על גבולות הארץ המובטחת ניתן ב –

http://www.aspaklaria.info/001_ALEF/%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%20%20%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C.htm

תלמוד בבלי:

ר’ יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח, מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון, רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין. (גיטין ב א)
…דתניא, איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ, כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ, הנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים ארץ ישראל מן החוט ולחוץ חוצה לארץ, רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס, ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוצה לארץ… (שם ח א)
…אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמיה דרבי מאיר דאמר קרא והירדן יגבול אותו לפאת קדמה, הכתוב עשאו גבול בפני עצמו, אלא מעתה ותאר הגבול ועלה הגבול, הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו, שאני התם דאמר קרא זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב, כולה ארץ ישראל גבול אחד היא… כתנאי, כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, ארצה ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען, דברי ר’ יהודה בן בתירה, ר’ שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, מה ירחו ארץ כנען אף ירדן ארץ כנען… (בכורות נה א)

(ע”כ מימלץ לעיון)

ועוד יותר מומלץ , לאלה שיש להם זמן – לעיין ב –

http://benyehuda.org/yaffe_yitsxak/mexkarim_bamikra.html

…ארץ כנען זו גבולותיה הם: בצפון דן, לבוא חמת וכו’;  ובדרום נחל מצרים, צוער וכו’.  זאת הארץ חזה משה רבנו בעיניו לפני מותו ואותה הנחיל לישראל

 יהושע, התלמיד הנאמן, אשר נצטוה: “אל תסור ממנו ימין ושמאל, (יהושע, א, 7).  משה צוה ויהושע קים.  משה תאר את גבולות ארץ הבחירה (במד’ לד) ויהושע הוציא לפועל את תכנית רבו בעוז ובנאמנות.  ועל ידו וע”י הבאים אחריו בתקופת בית ראשון נהפכה שאיפת משה למציאות, וזהו כבוש עולי מצרים הנזכר במשנה. ……

הארות

1.פרק  ל פסוק ב’ = פסוק וידבר משה אל ראשי המטות

מתוך מאמר שהזכרתי לעיל

www.elon.org/shiur_hebrew_doc/matot-masei63.rtf

הגורם המפתיע בפרשה שחוזר על עצמו גם בהתחלה וגם בסוף הוא, אם הייתי אומר את זה בלשון קצת ישראלית של היום, מוקם פה פורום חדש שעד עכשיו לא הכרנו אותו, הלא הוא פורום ראשי המטות. זו קבוצת אנשים שהיא מן הסתם ודאי חשוב מאוד, אבל עוד לא ראינו אף פעם שעושים בה שימוש, לא הכרנו אותה. הפרשה נקראת על שם הפורום הזה. במקור 1: “וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'”. עוד מעט נחזור אל הפתיחה הזאת, היא מוזרה מכמה בחינות. אבל מיהם ראשי המטות? (נא לחפש את התשובה במאמר)

2.

פרק ל פסוק ג’ = איש כי ידר

תניא, איש להוציא את הקטן, …. אמרו בן יג’ שנים ויום אחד נדריו קיימי, בן יב ‘שנים ויום אחד נדריו נבדקין

(ומה עם בת …<<<)

3.

פרק לה פסוק ה’ = אלפיים באמה

ולמעלה הוא אומר אלף באמה, הא כיצד, אלף אמה מגרש, אלפיים אמה שדות וכרמים.

(מספיק לשבוע זה)

שבת שלום ושבוע טוב

להת

Leave a Reply