שופטים תשע”ה

From
To:
Subject: שופטים ושוטרים…ודרשו השופטים…ודברו השוטרים
Date: Sat, 22 Aug 2015 22:42:15 +1000

סתם לשעשוע לימודי – מצאתי אתר שמופיע בו  מדרש ספרי לספר דברים – שנמצא בכתב יד בותיקן – למעונינים/ות,

http://www.biu.ac.il/JS/tannaim/sifrei/Sifre%20Dev%20Vatican.pdf

נחמד לעיון

פסוקי השבוע

כי ימצא בקרבך

כי יפלא ממך דבר

כי תבא אל הארץ

וכי… כי…

כי יכרית ה’… את הגויים

ערב שבת שלום

פתיחה

לאחר שמשה רבנו (או העורך) גמר להגדיר את אירועי שלושת הרגלים, קופץ הכתוב (משה רבנו ממשיך במאומו הלא ערוך ולא מסודר) להגדיר בשלושה פסוקים את תפקיד השופטים ואף טוען “צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ”. מעניין הקשר בין “שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך? לבין :שופטים ושוטרים תתן” ובין “צדק צדק תרדוף לבין “למען תחיה וירשת” ולבטח יש מי שדן בזה והציע השערות כלשהן.

וכבר דנתי ארוכות בפרשה זו לפני שנה ב –

http://toratami.com/?p=237

כולל דיון בנושאים – מלך, נביא ומלחמות

וקצת גם לפני שנתיים ב –

http://toratami.com/?p=38

וב”ה תוכן הפרשה (על מצוותיה, לקחיה, ותמיהותיה (כלומר תמיהותי לגבי  נושאים או פסוקים “מסתוריים”) נשאר . דבר לא השתנה מאז _ומזה כ – 2,000 שנה)

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

וכבר הפסוק הראשון אומר דרשני

  1. שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך

 אז מתוך

http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shoftim/artzi.html

 מהי הוראת המונח ‘שוטר’, וברבים ‘שוטרים’ בישראל הקדומה

  1. תופעה בולטת היא שמונח זה בא רק בספרים אחדים במקרא, שמות, במדבר, דברים, יהושע, דברי הימים ופעם אחת במשלי. הצד השווה בין כל ההבאות, שעוד תוזכרנה בחלקן, שכולן עוסקות בענייני מנהל, ומתייחסות למונח שוטר רק כתפקיד מנהלי. במסגרת זאת ‘שוטרים’ ממלאים תפקיד מקצועי בדרג של כפופים בציביליזאציה מנהלית-הייררכית.

2] נעיין עתה בתפקידי השוטרים לפי סדר רישומם במקורות המקראיים והתלמודיים:

1.2. השוטר בימי השעבוד והנדידה: שמ’ ה י-יד: שוטרי בני ישראל כפופים לפקידות המצרית, לנוגשים, הם הלוחצים המקצועיים בעבודת כפייה. הם מוכים כיוון שלא עמדו במשימה עליה היו מופקדים: כנראה, לרשום מכסות עבודה ולוודא את מילויין בכפייה. אופי העבודה וסוגה המתואר כאן תואם מקורות מצריים.

2.2. תחילת הארגון הפנימי הלאומי משתקפת הן בבמ’ יא טז והן בדב’ כט ט. ההנהגה הלאומית של הזקנים ממלאת גם את התפקיד של השוטרים.
האם הכוונה לניהול רשימות מנהל ולשמירה על הסדר הציבורי? תשובה לכך מצויה בדב’ א טו: “ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידעים, ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרת, ושוטרים לשבטיכם”.

3.2. בהתאם לכך, נשנה קצת את הסדר ונצביע על יהו’ א י: משימת השוטרים לצוות על העם להתכונן למעבר הירדן.

4.2. בפרשתנו, פרשת שופטים, אנו נכנסים לשלב חדש של ציביליזאציה עירונית, וכאן מופיע לראשונה צמד המלים המנהלי: שופט ושוטר, בכתוב:
“שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך” (דב’ טז: יח). כלומר, בכל מרכז משפטי ומנהלי של כל עיר יש להקים מערכת משפט: השופט ועוזרו (בשם קיבוצי, צוות) שעוסק, כנראה, בחיבור שטרי הדין, מסמכי המשפט ושומר על סדרי הדין. קביעה זו עולה מכך שה’סופר’ לא נזכר כאן, וכך גם ביה’ כג ב, “ויקרא יהושע לכל ישראל, לזקניו ולראשיו ולשופטיו

(צריך גם להזכיר שגם בסוף הפרשה יש לשוטרים תפקיד חשוב להקריא תדריך לפני היציאה למלחמה(

ניתוח יותר מעניין ניתן ב –

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=2926

כך פותחת הפרשיה: “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלהיך נותן לך ושפטו את העם משפט צדק”. מפסוק זה עולה, שמצוות מינוי השופטים קיימת רק בארץ. ואכן, כך פסק הרמב”ם [הלכות סנהדרין פרק א, א-ב]:

מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך… אין אנו חייבין להעמיד בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא בארץ ישראל בלבד, אבל בחוצה לארץ אינן חייבין להעמיד בית דין בכל פלך ופלך שנאמר תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלהיך נותן לך לשבטיך.

[אמנם, הרמב”ן בפירושו לפרשתנו נחלק עליו וצמצם את הפער בין הארץ לחו”ל, ואף הקשה עליו מברייתא מפורשת במסכת מכות בה נאמר שסנהדרין נוהגת בארץ ובחו”ל. נושאי הכלים האריכו בשיטת הרמב”ם בסוגיא זו ואכמ”ל]

אולם הלכה זו טעונה ביאור, שכן רדיפת צדק ושיפוט מוסרי אינם קשורים למקום מסוים, ולכן תמוה הדבר שהתורה מגבילה את משפט הצדק לארץ ישראל בלבד.

אם נעיין יפה בפסוקנו נגלה קשר נוסף בין המשפט והארץ: “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלהיך נותן לך”. שתי נתינות נאמרו בפסוק זה, נתינת הארץ על ידי ה’ וכנגדה נתינת שופטים על ידי ישראל. נתינות אלה תלויות זו בזו בקשר בל ינתק. הארץ ניתנה לעם ישראל בכדי שיתן עליה שופטים. אם העם לא יקיים את חלקו, חלילה, ולא ימנה שופטים, יאבד הוא את זכותו בארץ. דברים אלה שנרמזו כאן, מפורשים הם בהמשך: “צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך”. ירושת הארץ תלויה ברדיפת הצדק שבה. מצווה זו היא המצווה היחידה בתורה עליה נאמר בפירוש שבה תלויה ישיבת הארץ. אין זה תנאי בלבד, מצווה זו היא סיבתה ומטרתה של נתינת הארץ. כך אומר רש”י: “כדאי הוא מינוי דיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן”. ….

נקדים תחילה שאלה נוספת: מיהו נמענם של הציוויים בפרשייתנו?

מלשון הפסוק הראשון עולה, שהציווי על מינוי השופטים מוטל על העם כולו. אמנם, חלקו השני של הפסוק: ‘ושפטו את העם משפט צדק’, נראה כמתייחס לשופטים עצמם המצווים לשפוט צדק. אולם רש”י פירש אחרת: ‘ושפטו את העם וגו’ – מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק’. כלומר, לדעתו זהו המשכו של הציווי לעם.

ההבדל בין הפירושים רב משמעות: לפי הפירוש הראשון, העם מצווה רק להקים תשתית משפטית בארצו. משפט הצדק תלוי בשופטים בלבד. אולם לפי הפירוש השני העם מצווה לבחור שופטים שישפטו משפט צדק. משמעות הדבר היא שיש לעם אחריות ישירה על איכות מערכת המשפט ועל משפט הצדק שיהיה בה, ואין הוא יכול לטעון שתפקידו התמצה בהקמת מערכת המשפט, ולתלות את השיפוט הכושל בראשי השופטים.

וסיפור נחמד מתוך מדרש רבה

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba5/5.htm

שופטים ושוטרים
אמר רבי אחא: בוא וראה, שש מעלות היה לכסא של שלמה.
מנין?
שנא’ (מלכים א י): שש מעלות לכסא.
ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה, ואלו הן:
לא תטה משפט,
ולא תכיר פנים,
ולא תקח שוחד,
לא תטע לך אשרה,
ולא תקים לך מצבה,
ולא תזבח לה’ אלהיך שור ושה.

הרי ששה והיה הכרוז עומד לפני כיסאו של שלמה.
כיון שהיה עולה מעלה הראשונה, היה כורז: לא תטה משפט.
מעלה השנייה היה כורז: לא תכיר פנים.
שלישית היה כורז: לא תקח שוחד.
רביעית, לא תטע לך אשרה.
חמישית, לא תקים לך מצבה.
ששית, לא תזבח לה’ אלהיך.

ומשהו קצת קבליסטי/ברסלבי  מתוך “אשר בנחל” חלק שישי, דף קס”ט

https://books.google.com.au/books?isbn=1442166673 

לא יכול להעתיק

שטוען ש”בשעריך “= העניים, האזניים, הפה והחוטם (שני הנחיריים) שהם השערים

ומשהו דומה – מתוך

https://sites.google.com/site/rabbigershonsteinberg/home/48

פרשת שופטים תמיד נופלת בשבת הראשונה של חדש אלול, וכתוב בספר מאורה של תורה להזכירנו שאנחנו צריכים להתפלל שיצא משפטנו לטובה.

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. בעלי מוסר אומרים שכל איש צריך שיעשה לו לעצמו שופטים ושוטרים בכל שעריך, פירוש השערים של עצמו, הדיבור, והראיה, והמאכלות.

שעריך ר”ת שיניים, עיניים, ראש, רגל, ידיים וכרס, וכרס פירושו להיזהר ממאכלות אסורות,

שופטים ושוטרים… אשר ה’ אלוקיך נתן לך. צריך למנות שופטים שיתנו לך את ה’ אלוקיך, שישרישו בכם יראת שמים.

בכל עיר ועיר צריך למנות סנהדרין של עשרים ושלש, ואם יש בעיר שני שבטים צריך שתי סנהדראות.

ועוד דוגמא מתוך

www.toraisrael.com/מיוחדים/

בתחילת הפרשה מצווה אותנו התורה: “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך”, כלומר שיש למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ובכל שבט. אך קשה מדוע נאמר “תתן לך בכל שעריך” בלשון יחיד?

ואמנם ידועים דברי החסידות, המבוססים על דברי רבי חיים ויטאל, ומובאים גם בשל”ה הקדוש: “דיש לאדם כמה שערים: שער הראות, שער השמע ,שער הריח, שער הדיבור ושער המישוש, וצריך שיעשה אדם בעצמו דיין על כל ענייניו ויפקח עיניו, וזה שנאמר ‘תתן לך’ לשון יחיד, שמדבר לכל אדם מישראל, שיגדור גדר בכל שעריו וכו’. …כל הבטה שיהודי מביט בעיניו צריך לדון ולהתבונן מה רצון ה’ שיראה ומה אינו לרצון ה’, …וכמו כן בשמיעה, יש שמיעה של מצוה בדברי תורה וכדומה, ויש שמיעה של איסור, וישנה שמיעה של היתר…” (נתיבות שלום, פרשת שופטים, מאמר ראשון).

ומשחק מילים מעניין מתוך מאמר עכשווי על השוטרים בישראל

http://www.star10.co.il/print?c0=22735

תורידו משוטרים את האות “ר” תקבלו את המילה שוטים, תורידו משופטים את האות “פ” תקבלו שוטים. ר-פ משמעו “רישום פלילי” וזה עונשם של “השוטים”.

ומשהו ארוך למעונינים/ות בנושא של מינוי דיינים (לא אצטט)

www.zomet.org.il/_Uploads/…/tm-1-034zvig.pdf

ואוסף נרחב של מאמרי חז”ל בנושא

www.aspaklaria.info/004_DALET/דיין.htm

(לא אצטט)

2

. שבט לוי – לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק…

במספר מקומות בתורה מוזכרים שבט לוי – הכהנים והלויים, כקבוצת אנשים יוצאי דופן, שנבחרו ע”י המנהי (ללא מכרז וכו’)  וכמובן ע”י ה’, ואולי ע”י קרבתם למנהיג, להיות עובדי ציבור, והסיפורים ידועים. מנשה ואפריים נכדי יעקב נעשו שבטים, ושבט לוי השבט ה – 13 התעלה במעלה הקדושה. מה איתם כיום, גם זה ידוע.  ורצוי לעיין בויקיפדיה ולרענן את הידע

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%99_(%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA)

או ב –

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1025

ו/או ב –

http://web.macam98.ac.il/~litami/evithar/levi.htm

ועוד – ולא אכנס פה לבלבולציה של תורה שפעם שבט לוי מנמה בין 12 השבטים עם יוסף, ופעמים שבט לוי “נשאר בחוץ” ובמקומו הוכנסו שבטי אפרים ומנשה.

ולא כל כך שייך לפרשה אבל מענין. אחד מתפקידי הלוויים בבית המקדש היה = לשיר. ומתוך מאמר נחמד בנושא

http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2480685/jewish/-.htm

מי היה מנגן?

הלויים בני שבט היו אלו שהופקדו על המוזיקה. הלויים נחלקו לשנתי פלוגות: חברי המקהלה (“משוררים בפה”) וחברי התזמורת (“משוררים בכלי”), ובתלמוד מובא דיון איזו משתי המחלקות היתה חשובה יותר.

כל לוי היה צריך להשלים חמש שנים של לימודים באקדמיה למוזיקה , אקדמיה שמנתה בזמנו של דוד המלך לא פחות מעשרים ושמונה אלף לויים!

מתי היו מנגנים?

הלויים היו שרים ומנגנים פעמיים בכל יום – בקרבן ‘תמיד’ של שחר ובקרבן ה’תמיד’ של בין הערביים, וביום שיש בו גם רבן מוסף (שבת ראש חודש והמועדים) – שלש פעמים. השירה היתה מתבצעת לקראת סיום תהליך הקרבת הקרבן, ברגעים של ניסוך היין ע”י הכהן.

המשנה מתארת כי שירת הלויים המופלאה היתה נשמעת מבית המקדש שבירושלים עד ליריחו. (ע”כ)

(מעניין שגם בשבת נגנו מוזיקה).

חזרה לפרשה

יש בפרשתנו התיחסות לתפקיד ולבונוסים שמקבלים הכהנים והלויים וכמו במקרים אחרים קשה להבין בדיוק מה כוונת הכתוב.. והקטע על כהנים והלויים, נדחס בין הגדרת תפקיד המלך לאזהרה נגד לימוד תועבות הגויים, והגדרת ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר.

משום מה בשנה השנייה לצאת בנ”י ממצריים, שבט לוי נבחר להיות עובד ציבור. האם זה היה פרס עונש? לוי עצמו יחד עם אחיו שמעון הרגו את תושבי שכם החולים. שבט לוי הרג את עובדי העגל. אז מגיע להם פרס – ועוד לנצח. (נ סגולה). (וח”ו לא בגלל שהוא היה השבט של משה ואהרן וכו’ טפו טפו למי שמוציא לעז)

אז בתור פרס (או עונש?) הם לא קיבלו נחלה  בארץ ישראל. מעניין מה עשו אלפי הלוויים בזמן המשכן בשילו ולאחר הקמת בית המקדש. כמה עובדים היו נחוצים בשביל למלא את תפקידם ההית המקדש? מה היה מספר הלוויים (כ- 30.00)? במדבר הם מנו כ -16-17 אלףעובדים? מה הם עשו בחניות? ניגנו מוזיקה? נו, ברור מה עושים עובדי הציבור?

והפסוק – מתוך פרק יח פסוקים א’ – ט’ – אומר

לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק נחלה…ה’ הוא נחלתו… הלוי… חלק כחלק יאכלו

למה? מה? איך?

מתוך

http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/mali/nxlot_lwi.html

במספר מקומות ציותה התורה, ששבט לוי לא יקבל נחלה. “ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד… ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה” (במדבר יח כג). “לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה’ ונחלתו יאכלון. ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה’ הוא נחלתו…” [דברים יח א-ב].
הרמב”ם פוסק זאת להלכה (רמב”ם הלכות שמיטה ויובל יג י): “כל שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו בארץ כנען. וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשים את הערים. שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל… ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה. ואם נטל נחלה בארץ מעבירים אותה ממנו”.
מבאר הרמב”ם גם את טעם הדבר: “ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה’ ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים. שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכים מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים ולא זוכים לעצמם בכוח גופם. אלא הם חיל ה’, שנאמר ברך ה’ חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך” (שם יב).
לוי התבלט בקדושתו כבר מנעוריו, יחד עם שמעון מקנא הוא לכבוד דינה שחולל ביד גוי ערל. אמנם זוכה הוא לגערה מיעקב בעת שהוא מברך את בניו. “שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם… ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל”, אולם נשאר נאמן לקנאתו וקדושתו.

(מי כרמב”ם יודע…)

כאשר משחזר הרמב”ם את האופן בו נוצרה עבודה זרה, מספר הוא בשבח שבט לוי. פותח הוא בטעות האנושות בימי אנוש. בתחילה החלו לעבוד את השמש הירח ושאר משמשים שבמרום מתוך מחשבה שזה רצון האל. אחר כך שכחו את האל ונשארו עם הפסלים. עד שקם אברהם והתחיל חוקר ומשוטט בדעתו מי הוא המנהיג לכל הנבראים. עד שהכיר אברהם את האמת שהקב”ה בורא את העולם והתחיל מפרסם ומלמד אמת זו לכל באי עולם. “… עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם והודיע העיקר הגדול הזה ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב… ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי… ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה’ ולשמור מצותאברהם. וציוה את בניו של יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשתכח הלימוד… עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד (מהגויים) מעשיהם ולעבוד כוכבים כמותם חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים…” (רמב”ם הלכות ע”ז פ”א)

(אז מה שמגיע –  מגיע, מעניין רק, למקרא הרמב”ם – איך בני ישראל הסתדרו במצריים, והיכן היה שבט לוי בכל העסק. ומעניין גם לאן נעלמו האלפים והרבבות – אנשי בית אברהם, האם מישהו שאל את זה?, אז לוי הרוצח, זכה להיות מורה, אבוי לתלמידים. העיקר שחז”ל מצליחים להסביר למה שבט לוי זכה להיות עובד ציבור, מעניין רק שנחלה לא ניתנה לו, אבל ניתנו לו ערים וכו’)

ולכן

…שבט לוי מורם הוא מעל כל העם, בקדושתו, במצוותיו, באופיו וכשרונותיו ובכל הליכות חייו. כולו דבק באלוהים חיים, נאסר בקרבה לטומאה ולמוות. על כן ראוי הוא להיות המקשר בין עם ישראל לבין הקב”ה. הוא מהוה דוגמא למעלה שאליה צריכים להתרומם כולם לעתיד לבוא. הוא זה שיכול להיות משרת את ה’ במקדש, כשליח ונציג של כל העם.
גם ברכת יעקב מתקיימת, ההתנשאות העליונה מעל אורחות העולם הזה, מונעת משבט לוי לרשת נחלה בארץ. צרכיו מתמלאים על ידי התרומות, המעשרות, ומתנות הכהונה.
שבט לוי מתפזר בכל הארץ. תכונת הקינאה שריכוזה יכולה לההפך למכשול, מתפזרת במרחבי עם ישראל ופועלת לטובה במזיגתה בכלל עם ישראל. היא מונעת פשרנות והשלמה עם הרע והטמא.

….

לאור כל האמור לעיל, מפליא לראות, שלעתיד לבוא על פי יחזקאל הנביא, מקבל לוי נחלה. לא בדיוק כשאר אחיו, אך מכל מקום נחלה בתחום מסוים של הארץ!!
ברצועה המרכזית של המקדש, מקבלים הכוהנים עשרים וחמשה אלף על עשרת אלפים קנים (כל קנה – 6 אמות). שטח דומה מקבלים הלויים (יחזקאל מח י-יג). לכאורה סותרת נבואה זו את פסק הרמב”ם שאסור ללווים לנחול נחלה?

(למה לכאורה? – פשוט סותרת, וזו לא פעם ראשונה שחז”לינו חולקים בהבנת המקרא ופירושו. )

ומתוך עוד דיון מסורתי בנושא

http://www.yeshiva.org.il/midrash/outershiur.aspx?id=13243

… בספר דברים, פרשת שופטים (ח”י א-ב) חוזר שוב הציווי:“לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה’ ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה’ הוא נחלתו כאשר דבר לו” .
בספרי דברים שם: “ חלק – זו ביזה, ונחלה – זו נחלת הארץ “.
כמה פעמים חוזרת התורה על איסור נתינת נחלה ללויים.
לעומת זאת נאמר בספר במדבר פרשת מסעי (ל”ה, א): “ צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת… ואת הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי מקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר “. כלומר יש מצוה לתת ללויים ערים מיוחדות לשבת, אף על פי שאסור לתת להם נחלה כמו לשאר השבטים.

(בערים הם יכןליפ להשכיר את הדירות מקבלים שכר דירה , ואינם צריכים לעבוד כחקלאים,… אבל לעתיד לבוא..)

 לדעת רשב”ם ותוס’ לעתיד לבוא הלויים נוחלים בארץ
הדיון הזה מביא אותנו לדיון נוסף: האם יטלו הלויים נחלה לעתיד לבוא כמו כל שאר השבטים?
הגמ’ במס’ בבא בתרא קכב. אומרת: “ ועוד תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה עשר שבטים שבתחילה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים “.
ופירש הרשב”ם שם ד”ה “ועוד תניא וכו’ – שתתחלק לעתיד לבא לי”ג שבטים כלומר לי”ג חלקים שוים ולקמן מפרש מאי ניהו אותו חלק דטפי התם דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר שבטים כדכתוב התם שער לוי אחד הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כדכתוב התם שער יוסף אחד נמצאו י”ב שבטים נוטלין י”ב חלקים והי”ג לנשיא כדלקמן “.
דעת הרשב”ם ברורה, ששבט לוי נוטל נחלה לעתיד לבוא כשאר השבטים, הוא מביא ראיה מן הפסוקים שם (יחזקאל מ”ח ,ל”א):

(כדאי לעיין ולראות, איך חז”לינו סבכו את הנושא כשרצו להוכיח ש – 12 = 13 (ולעניות דעתי יש כאן בלבול גדול  והתפלספות כאחת)

ומתוך ביאור נאה של הפסוקים = פרק יח פסוקים א – טט

http://clickit3.ort.org.il/APPS/Public/GetFile.aspx?inline=yes&f=Files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/3278487c-3a33-45b9-abf2-d5f9edef94dd/b2b12e36-d6ff-413f-a930-595af0465234/8e8ed080-27a0-4d59-be3b-24095e4545e6.doc

1)     פסוק ב: “ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו” הרש”י והרמב”ן מסבירים שפסוק זה בא ללמדנו שאין ללוי נחלת חמישה ונחלת שבעה.

מהו הקושי בפסוק שבאים הרמב”ן והרש”י לתרץ בפרשנותם? עיין ברמב”ן: מהי נחלת חמישה ומהי נחלת שבעה? ולפי רש”י ?

הקושי הוא למה כתוב “נחלה לא יהיה לו בקרב אחיו” מספיק לכתוב שלא תהיה נחלה. מה מוסיף בקרב אחיו? רש”י מסביר שהתוספת בקרב אחיו באה להגיד שאין לכהנים נחלה גם בעבר הירדן (הייתי חושב ששטחים אלה אינם חלק מארץ ישראל ששם אין להם נחלה, )ואומרת התורה שגם בעבר הירדן אין נחלה. …

2)     “כאשר דיבר לו”. עיין ברש”י ובקטע מספר במדבר שלפניך: מתי דיבר ה’ לאמר שהכהנים ובני לוי לא ינחלו בארץ? (ז”א זו מצווה מבוארת!); לאחר איזו פרשייה כאובה הקשורה בכוהנים ובני לוי? אחרי פרשת קורח שערער על הזכויות של שבט לוי, ה’ חיזק את השבט בהבטחות. על מתנות כהונה…

(ולמרות שכתוב בפירוש “ובא הלוי” – חז”לינו טוענים שכאן הלוי פורושו הכהן, אין ברירה, הכהנים לא מוותרים)

3.ערי מקלט – שלוש ערים תבדיל לך… תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך… וזה דבר הרוצח אשר ינוס  שמה –

קטע מאוד מעניין אבל מסורבל, קצת מבלבל בין רצח בכוונה תחילה לרצח בשגגה. ונותן דוגמא על כריתת עצים ביער

היכן היה היער במדבר? לפי המקרא, בנ”י חונים על הירדן, אחרי 40 שנות נדודים, אחרי הנס הגדול של יציאת מצריים, ופתאום בין שאר דברי משה על נושאים לא קשורים נושאים בתפזורת, קטע של כ – 10 פסוקים על רצח ועל מניעת נקמת דם.

מהיכן הצורך בכל הפירוט הזה? האם בני ישראל במצריים או במדבר הי רוצלחים? או משה זכר איך הוא הרג את המצרי? וברצח/הריגה  – עד שלא מוכיחים את אשמתו, גואל הדם יכול לחפש את הרוצח – בין אם הרצח היה בשוגג או בכוונה תחילה – ולנקום את נקמת ההרוג, אבל יש לרוצח השוגג מוצא – לנוס אל עיר מקלט.

ערי המקלט הוקמו כנראה רק על הנייר, לא ברור. האם היו רציחות (בשגגה??) בשגגה במדבר? היו (לפחות) שני הוצאות להורג, היו מגפות, מלחמות אחים, עונשים על חטאים וכו’ פנחס הרג את זמרי, האם הוא רץ לעיר מקלט? למה אין גואל דם לזמרי? סתם הכתוב.

וקצת על הכנת ערי המקלט

מתוך

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_48377_65.pdf

. תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילר יי אלהיר והיה לנום שמה כל רצח: (א) נצטוינו בזה לשלש את ערי מקלט (ב) ולהכין הדרך שיהיה נוח וקל לרוץ לעיר מקלט בלא שום עכוב. נתיב מצותיך (א) נצטוינו וכר. וכתיב בפרשת מסעי לה—יד את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה. שלש ערים תבדיל לך. ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות (מכות יוד) ונתבאר בעבד המלך ואתחנן ד—מב ונס אל אחת מן הערים האל וחי.

 (א) נצטוינו וכו’. מכות דף ט׳ ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת וכר ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן ושלשת שיהו משולשין שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון.  ומכוונות היו אלו כנגד אלו בשתי שורות כמו שתי שורות שבכרם…

 תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם, אמר רב כהנא מאי קרא תכין לך הדרך עשה לך הכנה לדרך (מכות יו”ד). מקלט היה כתוב על פרשת דרכים בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט (רש׳יי).

ומתוך אוסף חז”ל, על ערי המקלט ב –

http://www.aspaklaria.info/070_AYIN/%D7%A2%D7%99%D7%A8%20%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98.htm

תלמוד בבלי:

תא שמע עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו, ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו… אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה. (גיטין יב א)

תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד ראמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת, שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת, אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים, דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם… ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות. וחברון עיר מקלט הואי, והכתיב ויתנו לכלב את חברון, אמר אביי פרוודהא (כפרים וחצרים הסמוכות לה). וקדש עיר מקלט הואי והכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקדש ואדרעי, ותניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות, אמר רב יוסף תרתי קדש הואי…

גופא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים, ואין מוכרין בהן לא כלי זיין ולא כלי מצודה, דברי רבי נחמיה, וחכמים מתירין, ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלין כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם. … (מכות ט ב)

איתמר עיר שאין בה זקנים, רבי אמי ור’ אסי, חד אומר קולטת וחד אומר אינה קולטת, למאן דאמר אינה קולטת בעינן זקני העיר וליכא, למאן דאמר קולטת מצוה בעלמא. (שם י ב)

מבעלי התוספות:

ושלשת – בפ”א דמכות אמר שיהיה ק’ פרסה מדרום לחברון, ק’ מחברון לשכם וכו’, שארץ ישראל ת’ על ת’. ותירץ שם שרבים יותר ההורגים בין הערים מבין הערים לגבול, לכך שם יותר קרוב. (דברים יט ג)

משנה תורה:

…..

תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין, וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו.

עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו, ומעשה ידיו לרבו, אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה, ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך, אלא אם כן היו מספיקין לה.

רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם, ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם, ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו.

שאר הלוים היושבים בערי מקלט כשימות אחד מהן אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום, שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, לחיים ניתנו ולא לקבורה.

עיר מקלט שרובה רצחנים אינה קולטת, (ע”כ)

ומדרש מעניין נוסף – מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=19&mefaresh=shimoni

רבי חמא פתח פיתחא להאי פרשתא מהכא:
טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך – אם לחטאים יורה קל וחומר לצדיקים.
על כל מיל ומיל היה עומד בורגן ועל כל בורגן ובורגן היה צלם, והיתה ידו של צלם עקומה והיתה מראה להם להיכן ערי מקלט.
מוסרין שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו דברים הראוין לו, אומרים (להם) [לו]: אל תנהוג בו מנהג שופכי דמים, בשגגה בא מעשה לידו.

אמר מר:
בשגגה בא מעשה לידו פשיטא, דאי מזיד בר קטלא הוא, הא מני?
רבי יוסי ברבי יהודה היאדאמר:
בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ולוקחין אותו משם, שנאמר: ושלחו זקני עירו.
מי שנתחייב מיתה –
 הרגוהו, שנאמר: ושלחו זקני וגו’ ומת. 
מי שלא נתחייב מיתה – פטרוהו, שנאמר: והצילו העדה את הרוצח, 
מי שנתחייב גלות – מחזירין אותו למקומו, שנאמר: והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו.

רבי אומר:
מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות, והן לא ידעו שאין קולטות אלא בשוגג במזיד אינן קולטות.
רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו בני העיר לכבדו, אומר להם: רוצח אני!
אמרו לו: אע”פ כן, יקבל מהם, שנאמר: וזה דבר הרוצח. 
מעלין היו שכר ללוים דברי רבי (מאיר) [יהודה].

רבי (יהודה) [מאיר] אומר:
לא היו מעלים להן שכר.(ע”כ)

לעומת המדרשים העתיקים, יש מאמר מודרני עם ניתוח מקיף ביותר (בשבעה חלקים) של הנושא –

לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי אז מתוך חלק חמישי 

http://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=14009

אצטט קטע קטן

אם לאור זאת נבוא להעריך את ערי המקלט של ס”כ, תצטייר לנו תמונה שונה מזו שלמעלה, בדבר היחס שבין התעודות. שלוש ערי המקלט המקוריות של ס”ד צמחו מתוך המציאות ההיסטורית של יהודה במאה השביעית. המוסד היה אפוא מוגבל במקום (ממלכת יהודה) ובזמן (מייחוד הפולחן ועד חורבן הממלכה – שלושים וחמש שנה). ס”כ מצא לפניו את המוסדוהכליל אותו, שוב במקום ובזמן. עקרונית לא חידש בכך הרבה, משום שכבר בספר דברים ניתן החוק מפיו של משה, לשעה שיירשו את הארץ, ובדרך אידיאלית – לכל ישראל. עיקר החידוש בהכללה של ספר כהנים היה בהכפלת ערי המקלט, כדי שיספיקו לכל העם, ופרישתן משני עברי הירדן “כשתי שורות שבכרם”48. לפי תיאורנו זה, מסתבר שחוק ערי המקלט של ס”כ נתחבר אחרי החוק של ס”ד, במאה השישית לפסה”נ או בתחילת המאה החמישית, אך לא נוכל לדייק מכאן בדבר זמן החיבור ומכל שכן בדבר מקום מוצאו. לכתחילה לא היה זה חוק נוהג, שכן הבלבול האתני ששרד בארץ ישראל אחרי החורבן והגלויות לא אפשרו את יישומו של המשפט של ס”כ; היתה זו פרוגרמה משפטית מבוססת על מסורות קודמות, שנתחברה בציפייה לשיקום ישראל בארץ.

יותר מאוחר בימי הבית השני, כנראה במחצית השנייה של המאה החמישית, הובא ספר כהנים לירושלים. השוואתו אל שאר קבצי החוקים שבתורה, בייחוד אל ספר דברים, יצרה בעיות הלכתיות לא מעטות. במקרה שלנו נתקלו סופרים מן האסכולה המשנה-תורתית בסתירה המובהקת בין ספרם לבין ס”כ: כאן שלוש ערים, כאן שש ערים. שני נסיונות שונים נעשו להסיר את הסתירה. הנסיון האחד הוא בדב’ ד’, מא-מג: אמנם משה ציווה על שלוש ערים בלבד, אבל כבר לפני כן הפריש שלוש ערים אחרות. התירוץ הוא אלגנטי למדיי. נשאר רק חספוס קל: לפי החוק בבמ’ ל”ה, ט-לד צריך היה להקרות את הערים כולן רק לאחר כיבוש כל הארץ. חז”ל נטלו על עצמם להסיר גם קושי זה49. הניסיון האחר הוא בלתי תלוי בראשון ועל כן נראה שנעשה לכתחילה במגילה אחרת: על שלוש הערים שהחוק כבר ציווה להפריש, מצווים להוסיף עוד שלוש ערים לכשירחיב ה’ את גבול הארץ. הסבר זה פחות מוצלח, משום שלקה באנאכרוניזם: המחבר שכח כי הסיפורים שלפניו כבר תיארו את משה ככובש עבר הירדן. או שמא לא ידעם? על כל פנים, שלב יצירה זה אין לראות אותו בזיקה למציאות היסטורית-משפטית כלשהי; הוא כולו נמצא בתחומו של מדרש ההלכה, המנסה ליישב סתירות שבספרות המשפטית הננחלת מדורות קודמים.” (ע”כ)

ומשהו מסורתי יותר הגיוני, מתוך

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_49830_165.pdf

יא. ושלשת את גבול ארצך יש מקשים על שיטת רש״י והכפתור ופרח שמרחיבים את הגבול הצפוני עד מה שנקרא היום אנטוכיה, מהסוגיא במס׳ מכות ט:, שמבואר שם שהמצוה של ושלשת את גבול ארצך, שנאמר לגבי דין קביעת מקום ערי מקלט, מחייבת שהמרחק מהגבול הדרומי של אח ישראל עד חברון, הוא כמחברון לשכם, וכמשכם לקדש שבנפתלי, ובמקדש שבנפתלי לגבול צפוני, וא״כ א״א להרחיב את הגבול הצפוני כ״כ. ונראה שיש לישב ולומר, שדין ושלשת הוא דין בגבולות אח ישראל המיושבים בעיקר האיכלוס של בני ישראל, לאפוקי מדברות, יערות ומקומות שלא כבשו אותם. וכיון שמבואר בספר יהושע פרק יג שהיו שטחים גדולים בצפון שלא כבשו, לכן אין הגבול הצפוני נמדד מ״לבא חמת״ לענין ושלשת. וכן צריכים לומר לענין הגבול הדרומי שהוא עד הנילוס, שהרי מהנילוס עד חברון יש מרחק גדול מאד, ועם כל זה לא קרבו את עיר המקלט הדרומית לצד הנילוס. יסוד זה גם מוכח מתוך הסוגיא שם בדף י., שהרי מבואר שם שמיקום הערים נקבע לפי שכיחות הרוצחים, וכל זה שייך רק במקום ישוב……..

  1. מלחמה ושלום – כי תצור אל עיר … וקראת אלי לשלום

מלחמת רשות – וכבר עיינתי בנושא לפני שנה, אלא שגיליתי עוד מאמר מעניין ומומלץ

http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/dm-20-1018.html

אצטט שורותיים ++

“כי תקרב אל עיר להילחם עליה, וקראת אליה לשלום: יש לקרוא אל העיר לשלום רק כאשר אנחנו מתקרבים אליה. אין להסתפק בקריאה כללית לשלום לכל הערים יחד, כי באופן טבעי האדם אינו מודע לסכנה עד שהיא ממש קרובה אליו. אם נקרא לעיר לשלום כאשר אנחנו רחוקים ממנה – רוב הסיכויים שהיא תסרב, וזה טבעי ולא צריך להאשים אותה על כך. אבל אם נקרא לעיר לשלום כשאנחנו קרובים אליה – יש יותר סיכוי שהיא תסכים.

סיבה נוספת שצריך להתקרב אל העיר היא, שהשלום הוא הדדי – כפי שהם משלימים איתנו, כך אנחנו חייבים לדאוג לשלומם, ולהגן עליהם מפני אויבים אחרים (כמו יהושע, שהגן על הגבעונים – ע’ יהושע י). …

….ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך: אבל עם כל רצונה של התורה בשלום – היא לא מאפשרת שלום בכל תנאי. דווקא משום שהשלום כל-כך חשוב לתורה, היא לא מסתפקת בכך שהשלום יהיה מילה יפה כתובה על נייר. התורה דורשת מעשים, שיוכיחו שהעיר האויבת אכן מעוניינת בשלום. התורה דורשת 2 מעשים:

ופתחה לך: העיר חייבת לאפשר לכוחותינו להיכנס לתוכה.

  • למס ועבדוך: תושבי העיר חייבים לקבל על עצמם שירות לאומי אזרחי כלשהו לטובת המדינה (זו משמעות המילה מס בלשון המקרא – מס עובד); התורה לא קובעת בדיוק את משך השירות ואת אורכו – מן הסתם, ראוי שהשירות יהיה ארוך לפחות כמו שירות צבאי של חייל בצה”ל; לא ייתכן שאנחנו נשרת את המדינה 3 שנים, והאויבים שלנו לא ישרתו בכלל (אפשר אולי לדרוש מהם עבודה שאנחנו צריכים, ושהם יכולים לעשות טוב יותר מאיתנו, למשל – תפיסת מחבלים והסגרתם לישראל).
  • (מעניין, איך שהנושא מתאים לימינו אנו)

5.. עגלה ערופה – כי ימצא חלל… לא נודע  מי הכהו – פרק כא’

מוצאים אדם הרוג אי שם בדרך מחוץ לעיר, אז יש לכפר. כדאי לעיין ולרענן את הידע לפי

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94

מסכנה העגלה. ובעצם מה עושים אם מוצאים חלל ברחוב ראשי בעיר?

אז מה עושים? ברור זה כתוב. אבל השאילה היא למה, למה עגלה למה עריפה ולמה זקני העיר  ולמה …

ואתחיל במאמר אפיקורסי שמציג את הצד החילוני

http://www.hofesh.org.il/letters/halacha/murder.html?print

“אני נוהג לבקר לעתים רחוקות בבית הכנסת, בדרך כלל באירועים שחשובים לי או למשפחתי, כמו בחתונה או בר מצווה. או אז אני כובש את כיסאי, המוזנח רוב ימות השנה, בבית הכנסת. מכיוון שכך – אינני זוכר על פה את התפילה ואני זקוק לסידור שבו אוכל להתמצא איפה קוראים ומה.

לצערי אני לא מצליח אף פעם להבין מה אומרים בתפילה ואיפה הם נמצאים בכלל. והנה אני מוצא את עצמי קורא ו-“לומד” תורה. אלא שמה שנגלה לעיני מזעזע אותי כל פעם מחדש.

בתאריך 30/8/2003 חגגנו לאחייני בר מצווה. הוא עלה לתורה בפרשת ‘שופטים’ (ספר דברים) ולקראת סוף הקריאה בפרשה הופיע הקטע הבא:

דברים פרק כא

א כי-ימצא חלל באדמה……

מתוך קריאה בקטע צצו ועלו במוחי כמה שאלות:

  1. האם ניתן להטיל דופי, אשמה, פקפוק ביושרו/יושרם של עיר או עיירה שלמה, רק משום קירבתם אל זירת הפשע? (במקרא זה רצח: “כי-ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה, נפל בשדה, לא נודע מי הכהו“)
  2. האם קירבה למקום יכולה להיות ראיה משפטית קבילה בעיני כל הדיוט בכלל ובעיני שופט בפרט? (“ויצאו זקניך (כלל ההדיוטות) ושפטיך ומדדו אל-הערים אשר סביבת החלל”)
  3. האם צריך אדם לשאת בעונש על פשע שמישהו אחר עשה, רק מפני שאותו אחד שרצח בחר את ביתו או עירו כזירת רצח? (“והיה העיר הקרבה אל-החלל, ולקחו זקני העיר ההואעגלת בקר אשר לא-עבד בה אשר לא-משכה בעל …”)
  4. האם אין כאן משום הצעה לשיבוש הליכי משפט? ….
  5. מי ישלם עבור העגלה, הרי גם היא שווה כסף? כמובן שהעיר הקרובה?! על לא עוול בכפם ולמרות שצחים הם כשלג הלבנון.
  6. מה חטאה העגלה שיערפו את ראשה? מעשה שעובר על כמה “לאווים” (צער בעלי חיים, בל תשחית, בזבוז מקור של כוח עבודה ובשר לאכול…)
  7. מה הקשר בין רצח של אדם לבין רצח של עגלה? האם בכך יבערו את התופעה? או יגבירו אותה?
  8. ומי הם שופטינו? האם אפשר לסמוך על שופט שנוהג כך במקרה רצח? ללא חקירה, ללא ניסיון להגיע לחקר האמת, ללא חקירת בני משפחה, שכנים, קרובים, נטילת ראיות מזירת הרצח, סימני גרירת הגופה, מי הנרצח? מה המניע, אם יש? אם כך נוהג שופט בחומרה כיצד ינהג בקולה?

……

(מאמר “משעשע” אבל די נוקב – איך אמרתי – מה יגיד אדם אובייקטיבי נאור על הנושא של עגלה ערופה??)

אז מה אומרים חז”לינו?

מתוך חיל”א (חכמנו יבדלו לחיים ארוכים)

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/parshanut/almenat-2.htm

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עכו”ם לא היו עורפין שנאמר: כי ימצא – פרט למצוי. )סוטה
מד: מה( שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו”ם. )רמב”ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פ”ט הל”ה(
כי ימצא – ולא בשעה שמצוי, מכאן אמרו משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה.)ספרי, סוטה מז.(

על דברים רגילים יתפס לשון הויה “כי יהיה נגע” )ויקרא יג,  ולשון מציאה מציין דבר הבלתי מצוי. )מלבי”ם(

מצוה זו נתייחדה לישראל בזכות כדי להעמידם על חזקתם ונקיונם משפיכות דמים.
… (ומתוך זה)

העם בראותם את המעשה הגדול הזה, אסיפת זקני העיר וגדוליה, ויקחו פרה, שהיא בהמה
גדולה וילכו באסיפה ובהמון, שהכל חפצים לראות ענינים אלה, – אל מחוץ לעיר ולקול עריפתם
יחרדו כל השומעים ויתעורר רעיונם על הדבר. וכל היודע דבר מיד יהמה לבבו ותעיר מחשבתו
להגיד מה שהוא יודע לפני הזקנים ומתוך כך יבערו הרעים הרוצחים מקרבם.

ומלבד הידיעה, יש תועלת רב במעשה הגדול הזה להראות ולפרסם בהמון פרסום גדול כי חפץ
הזקנים ואנשי הדעת יהיה למצוא הרוצח לנקום ממנו נקמת הנרצח וכן מצאתי להרב רמב”ם ז”ל
במורה נבוכים. )

 

ואוסף מאמרי חז”ל מתוך

http://www.aspaklaria.info/070_AYIN/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94%20%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94.htm

תלמוד בבלי

נמצא מכוון בין שני עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר, ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש, מאין היו מודדין, רבי אליעזר אומר מטיבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו, רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל, מצוארו. מאי טעמא דרבי אליעזר, קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה, דאמר קרא לרשתה, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים… נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול, ואין המום פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן, איתן כמשמעו, קשה, אף על פי שאינו איתן כשר, ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד, ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים.

תלמוד ירושלמי

תני רבי אליעזר אומר נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין, אמר רבי יוסי בר יודה אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן, מניין אפילו מושלך, תלמוד לומר חלל, מה תלמוד לומר נופל, אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין תני רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין. תני רבי שמעון בן יוחי היו עורפין, דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילן דהכין הכין, דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכין עליהון. נמצא בעליל לעיר היו עורפין כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה… נמצא סמוך לספר אני אומר סרקיים הרגוהו (גזלנים), לעיר שיש בה גוים אני אומר גוים הרגוהו, או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין, דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו’…  (שם מא א)

ומה אומרים החב”דניקים

http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2291617/jewish/-.htm

….

“מדוע?

כפי שציינו, טקס העגלה הערופה הוא מסתורי משהו. מדוע עורפים עגלה לאחר מקרה רצח לא מפוענח? האם יש בכך רעיון כלשהו? ושאלה נוספת: מדוע על זקני העיר לומר “ידינו לא שפכו את הדם הזה”, האם היה מישהו שחשד שהם העומדים מאחרי הרצח?

מתברר כי כמו במצוות אחרות בתורה, דין העגלה הערופה הוא חלק מקטגוריית ה”חוקים “, אותם מצוות שאין אנו יודעים את טעמם האמיתי. עליהם נאמר כי “חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה”, רק בורא העולם עצמו יודע את הסיבה לכך.” (ע”כ)

(מעניין, אפילו בחב”ד לא יודעים מדוע)

הארות

1.

פרק יט פסוק יז’  = ועמדו שני האנשים – 


בעדים הכתוב מדבר,
ולמד 
שאין עדות בנשים.
ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד:

2.

פרק יז פסוק יד’ = שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה’ א-להיך

(מתוך “הפרשה לדורותיה” , א קורמן) “מסתבר שגם מה שנאמר מלך – ולא מלכה, נאמר באופן עקרוני, אולם המרחק בין הלכה עקרונית להלכה למעשה המרחק הוא רב מאוד מאוד. ההוראה הייתה, שאם אמנם תרצו לבחור לכם מלך, זכות קדימה ניתן למלך ולא למלכה,  אבל יחד עם זאת, עליך לבחור מלך כזה, שאתה יכול להיות משוכנע “אשר יבחר ה’ א-לקיך בו”…

3.

פרק כ פסוק טז’ = ..לא תחיה כל נשמה

(מתוך לעיל) …שהתורה כלל לא ציוותה להשמידם, אלא “לא תחיה” פירוש, אל תיתן להם מזון, כדי שלא יוכלו להישאר כאן, אלא שיהגרו לאן שהם רוצים, כמו “ותחין את הילדים” … שהכונה שהן סיפקו להם מזון ומים, כדי שיוכלו לחיות.

שאילות

  1. מה היה רוחב הדרך אל עיר מקלט
  1. שאלון לפרשת שופטים

שאלות חזרה פרשת שופטים

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/23E1BC13-8F44-4908-9E43-B8BC5B39A020/197511/95.docx

(חידון בקיאות מעניין)

שבת שלום ושבוע טוב

להת

http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2291617/jewish/-.htm

Leave a Reply