הקדמה כללית
כידוע (למי שקרא/ה את ה”גליון” השבועי שלי על פרשות נח ולך לך לפני שנה) אברהם נולד בשנת 1948 לבריאת העולם. ובשנת 1973 (לבריאה) אברהם התחתן עם שרה ובשנת 2008 אברהם העברי עבר , לגור, כלומר עשה עלייה לארץ כנען = המתנחל הראשון.
גם העולם ויושביו עברו אף הם הרבה, בעיקר שטפונות, התפרצויות וולקניות, רעידות אדמה, מלחמות, מריבות משפחתיות וכו’ וכדומה.
לא משעמם בעולמנו
ו”כרגיל” (???) :אנחנו – האנושות, יצירי א-להים (בצלמו ובדמותו) אשמים בכל הצרות שעוברות עלינו, למשל הכאבים בצירי לידה, עונש המבול, ושלא נשכח – גם המוות ???,
וגם אנחנו העברים (העברים הראשונים = בני ישראל) איך שרק התחלנו (עוד לפני שאברם היה לאברהם) א-להים דן אותנו (את זרעו של אברם) ל 400 שנות עבדות במצרים, ואז אחרי הבטחת העונש א-להים מצווה עליו לעשות סימון נצחי באבר שיש לכל הזכרים. (האם זה עונש או פרס???)
עוד סתם הערה – אפשר לקרא לחלק הראשון של חומש בראשית בשם “קיצור תולדות האנושות” וחלק השני “קיצור התהוות העם העברי”.
פסוקי השבוע
ויקם השדה… לאברהם
וה’ ברך את אברהם בכל
ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
ערב שבת שלום
פתיחה
הטלנובלה של אברהם ושרה כזוג שהתחילה לפני כשבועיים ומשהו – (סוף פרשת נח) מגיעה לסיומה, שרה הולכת לעולמה בגיל 127, ואברהם “רק” בן 137 עדייין במלא אונו, אז הוא בוכה קצת, יושב שבעה ודבר ראשון אחרי, הוא קונה במחיר די מופקע, (ראו להלן) חלקת קבר, כנראה מתוך תוכנית לבנות על זה מוזליאום משפחתי, ודבר שני אחרי קבורת האשה, כמו כל אבא (אלמן) טוב אברהם דואג למציאת בת זוג לבנו הרווק (כמעט הנצחי), בן 38 לערך,
נכון עברו “רק” כ – 37 שנה מאז שנולד בנם יצחק, אבל כנראה אחרי שנודע לעולם, ובמיוחד לשכנים שלבן הזה יש אבא “פסיכי” שכמעט שחט את הבן, ושמספר לכולם שאשתו היא בעצם אחותו, ושקיבל עבור אשתו צאן ובקר וכו’ מפרעה ואבימלך, וששילח (בעצם גירש) את אשתו השנייה ובנו הראשון למדבר – מי ירצה לתת לו את בתו לשידוך. אז אין לו ברירה אלא לחפש בת זוג בחו”ל.
מעניין מה עשה יצחק בבחרותו עד גיל 40, ובמיוחד בשלש השנים שעברו עליו מאז העקידה? למד תורה ומצוות ויראת שמים? (כנראה, – לפי חז”ל בטוח. הרי מן השמים הצילו אותו מהשחיטה. זה שמהשמים שלחו אותו להשחט, לא כל כך נחשב.) והנה הוא כבר כ – 20 שנה בבחרותו, רווק מזדקן, ואין לו בת זוג. האם שרה אמו לא נדנדה לו שיעשה משהו בנידון? סתם (ס קמוצה) הכתוב. אז האמא מתה והאבא מתערב ומשדך לבן, (בלי לשאול אותו) בת זוג בעל כרחו.
ואז אחרי שבנו מסתדר עם הכלה, אברהם עצמו (כאמור במלא אונו ואולי עוד יותר, למרות שכתוב :ואברהם זקן בא בימים”), מוצא לו בת זוג חדשה, ולעומת שתי נשותיו הראשונות, שילדו רק בן אחד כל אחת, הוא מוליד עוד שישה חברה “צברים” שהחליטו להגר לארצות נכר. (רבותי ההיסטוריה חוזרת). ולא ברור מה זה :לבני הפילגשים” – עוד ילדים לאברהם העברי??? אבדוק
— לבני הפילגשים (לפי רבנו גוגל)
ניתוח מסורתי של הנתינה ניתן ב –
(לא מסביר מי הם ו/או הן, – הפילגשים או בניהם, היו)
אוי וואי – גלשתי קצת בסדר הכתיבה, אחזור לפרשת חיי שרה שמספרת ננו ששרה בעצם מתה
ואיזה יופי של פרשה, העורך (למרות אי הסדר בעריכה) היה בעל כשרון ספרותי.
אז אפסיק עם קשקושי ואעבור לפרשה, וכבר קשקשתי על הפרשה פעמיים, נא לעיין ב –
תשע”ד
תשע”ה
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. מות שרה
ויהיו חיי שרה… ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון … ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה – [בראשית כ”ג, א’ ב’]
מעניין שרוב גדול של המפרשים והדרשנים מתעכבים בדרך כלל על הפסוקים הראשונים של כל פרשה. מעניין גם שברוב המקרים, תחילת פרשה היא גם התחלה של נושא חדש,אם כי יש מספר די ניכר של חלוקה שרירותית של פרשות , ופתאום יש הפסק, הנושא בסוף הפרשה נקטע והפרשה שלאחריה מתחילה באמצע העניין
אז מובן שהרבה דרשנים, בעיקר היותר מודרנים ( כנראה גם בעקבות אברבנאל) מתחילים את מאמרם בשאילות,
אז למעונינים/ות באברבנאל נא לעיין ב –
שמתחיל בעשר שאילות, אצטט מקצת שבמקצת לדוגמה
והנה אמר ותמת שרה בקרית ארבע, להגיד שעם היות אברהם בבאר שבע, באתה שרה לחברון לבקש מנוח אשר ייטב לה שמה, כדי שיבוא אברהם אחריה עם רכושו. כי היא הלכה ראשונה לשתבקש בית ונחלה לצאן אברהם, וקפצה עליה שם המיתה. והייתה ביאתה מבאר שבע, לפי שרצה אברהם לשבת בארץ כנען הקדושה, ולא בארץ פלשתים, ולכן שלח שם אשתו ראשונה. וגם אחשוב שכאשר ראה אברהם שהוא ושרה היו זקנים באים בימים, חשש שמא ימותו מהרה, ולא היה להם אחוזת קבר בארץ כנען. ולא רצה להיקבר חוץ ממנה. ולפי שהיה מקובל אצלו שהיו אדם וחוה נקברים במערה, שלח את שרה שמה לקנות את המערה, כדי שלא יתגאה עפרון בראותו אברהם שואל אותה למכירה. והיא בבואה לחברון מתה, והוצרך הוא לבוא מבאר שבע לספוד לשרה ולבכותה…..
ולפי שהיה יצחק עם אמו בעת מותה, כי לא נפרדה ממנו, לכן נאמר ויבוא אברהם. כי הוא לבדו בא מבאר שבע. וכתב הרמב“ן דעות אחרים ולא ישרו בעיני. והותרו בזה השאלה הב’ והג’. (ע”כ)
(מאוד נעניין לעומת)
למשל (מאמר מסורתי ביותר) מתוך
“הפרשה פותחת בפסוק: “ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה”
השאלות המתעוררות כבר בתחילה הן:
א] מדוע זכתה שרה שהפרשה תיקרא על שמה?
ב] מדוע התורה מפרטת מאד כמה שנים שרה חיה? מדוע המילה: “שנה” – כל כך מודגשת?
ג] בפרשה זו מסופר על מותה של שרה, אם כן מדוע הפרשה נקראת: “חיי שרה”?
ד] אילו רמזים נוספים מתגלים לנו על שרה כבר בפסוק הראשון?
ה] מדוע כאשר שרה נפטרה, הכתוב מציין: “ותמת שרה.. ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה? היכן היו יתר בני הבית?
התשובה לשאלה הראשונה: שרה זכתה לפרשה על שמה מהסיבה: היא הייתה אישה מיוחדת ולא היו כמוה יותר בכל נשות העולם- היא הייתה גלגול של
חוה אימנו, כל התלאות שעברו עליה, לא שינו את יופייה ולא פגעו בהם. היא הגיעה לתכלית השלמות במיוחד אחרי עקדת יצחק.
תשובה לשאלה שנייה: מדוע התורה מפרטת את שנותיה של שרה? ראיתי פירוש המסביר: כי כל שנה משנותיה של שרה- הייתה משמעותית מאד ומנוצלת בתוכן רוחני במלואו,שרה עסקה בעבודת ה’, נפשה דרשה ממנה עיסוק זה מעל כל הזמנים – לכן כתוב: “שנה”- בפסוק ולא כתוב: שנים.הדבר מזכיר לנו את דברי דוד המלך בתהילים: “כי אלף שנים בעינך כיום אתמול”. המסקנה שכל יום הייתה שרה מתחילה מחדש לעבוד את ה’ כי היום שחלף לו לא ישוב יותר! (ע”כ)
(מספיק – אשרי המאמין, יופי משכנע של הסברים – גלגול של חוה אמנו, – עסקה בעבודת ה’ כל יום, במיוחד עם כל מה שקרה בין שרה והגר – ועכשיו אולי ברור גם למה פרשות נח, בלק, יתרו קרויים על שמם)
וזה מוביל לשאילה החמישית – היכן היה יצחק? האם יצחק התאבל?
מתוך לעיל =
התשובה לשאלה החמישית: מדוע מצוין שרק אברהם בא לבכותה ולספוד אותה? היכן שאר בני הבית?
מכאן לומדים: “שאין איש מת, אלא לאשתו ואין אישה מתה- אלא על בעלה” [מסכת סנהדרין כ”ב ע”ב] יותר משאר המשפחה האיש מרגיש את כאבו- על מות אשתו וכשקורה ההיפך- שהאיש נפטר – האישה הכי מרגישה את הכאב במות בעלה ועל זה אמר ר’ יוחנן: “כל אדם שמתה אשתו ראשונה בחייו כאילו חרב בית המקדש בימיו”,
(שיהיה כך – לכן אברהם לקח את קטורה)???
ותשובה יותר מעשית, מתוך
אברהם עסוק במותה של שרה. בוכה, סופד, מחפש לה חלקת קבר, קונה את מערת המכפלה וקובר אותה: “וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ” אך מן הפסוקים
עולה תמיהה קשה- היכן נעלמה דמותו של הבן? בפסוקים לא מוזכרת כלל השותפות של יצחק באבלות על מות אמו. לא בכי, לא מספד, לא קבורה ולא
אבלות. תמיהה זו קשה, שהרי יצחק מחויב באבלות על אמו שנה שלמה, אף יותר מן המחויבות של אברהם, שאבלות על רעיה היא רק למשך שלושים
למקרא המשך הפרשה אנו נוכחים לדעת, כי אכן יצחק היה אבל על אמו. ועוד, שהאבלות שלו נמשכה עוד כמה שנים מאוחר יותר. רק לאחר שלוש
שנים, כאשר מביא יצחק את רבקה לאוהל אמו, יש לו נחמה[ג]: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק
אַחֲרֵי אִמו”. בעיני יצחק, פרשת מותה של אמו מסתיימת רק לאחר שלוש שנים, כאשר הוא נושא את רבקה. יצחק מביא את רבקה דווקא לאוהל של
שרה אמו. ועל אף שהיא כבר נפטרה, ואוהלה וודאי עבר לרשותו של אברהם, בכל זאת, מבחינתו של יצחק זהו אוהל אמו, ודווקא לשם הוא מביא את
יום. מפני מה אין הכתוב מזכיר כלל את מעורבותו של יצחק באבל?
מנקודת מבטו של יצחק, רבקה היא שממלאת את החלל שנפער עם מותה של שרה.
— ב — קריית ארבע היא חברון
מתוך
חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; תעתיק מערבית: אַלְחַ’לִיל) היא עיר בהרי יהודה, כ 35 ק”מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה……
על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים, ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא.
. חברון במקרא ובמדרש]
והסבר אחר, מתוך
“מפרש”י על הפסוק – מה טעם נקרא קרית ארבע, על שם ארבעה ענקים שהיו שם: אחימן, ששי, תלמי ואביהן, פירוש שני של רש”י על שם ארבעה זוגות שנקברו שם…
ה”כלי יקר” מפרש בדרך שונה, קודם, לקרית ארבע היו ארבעה שמות, והם: אשכול, ממרא, קרית ארבע, חברון.
ולאחר מכן היא נקראת בארבעה שמות מכיוון שמקום זה “הוקצה” לקברות, על כן נקרא בארבעה שמות המורים על ארבע דרכים שהמיתה מצויה בהן, ואלו הם:
1. יש מיתה שאדם מת בחטאו, כמו שכתוב בבמדבר (כז, ג) “כי בחטאו מת”.
2. יש מיתה בעוון אחרים כמו בנים שנתפסים בעוון אביהם וצדיק הנתפס בעוון הדור.
3. יש שימותו בלי עוון אלא מצד המידה הטבעית, פירוד ארבעת היסודות , וכל מורכב סופו להיפרד.
4. מיתת נשיקה – מיתת צדיקים שמתים בנשיקה (לשון נשיקה זה לשון חיבור)
…… (ע”כ)
2. עסק מסחרי ראשון – רכישת קבר – אדוני שמעני ארץ 400 שקל כסף
קטע סיפורי יפה ביותר. אברהם מחפש מקום לבית קברות פרטי.
למה ומדוע? מתוך
“לאחר משא ומתן, נקב עפרון במחיר שהוא רוצה עבור מערת המכפלה והשדה שמסביבה:
בראשית כג15: “אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי! אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא? וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר
“
מדוע דווקא 400 שקל כסף?
1. ע”פ התורה, מחיר של שדה בגודל “זרע חומר שעורים” (יחידת שטח מקובלת, כ-20 דונם) הוא 50 שקל כסף, ויקרא כז16: “וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לה’, וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ, זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף
” (פירוט). זהו המחיר ל-50 שנה; אם שדה המכפלה היה בגודל של “זרע חומר שעורים”, אז אברהם למעשה שילם את מחירו עבור 400 שנה.
ה’ הבטיח לתת לו את כל הארץ במתנה, אולם ה’ גם אמר לו, בראשית טו13: “וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת
שָׁנָה… ודור רביעי ישובו
הנה, כִּי לֹא שלם עון האמרי עד הנה
“. אם כך, 400 שנה מאוחר יותר, כל הארץ – כולל מערת המכפלה – תהיה שייכת לצאצאיו של אברהם. אברהם רצה רק לשלם על תקופת הביניים, ולכן שילם 400 שקל כסף. (החשבון לא לגמרי מדוייק, שהרי דברי ה’ נאמרו כ-60 שנה לפני פטירת שרה; אולם, גם בני ישראל התעכבו שנים רבות, מרגע שיצאו ממצרים ועד שכבשו את חברון).
2. לפי חז”ל, השקלים ששילם אברהם היו קנטרין, כלומר כל אחד מהם היה שווה 100 שקלים. פרופ’ דניאל מיכלסון מסביר, ששטחה של מערת המכפלה היה 8 “זרע חומר שעורים”, כלומר “אברהם קנה את מערת המכפלה… ל-100 יובלות. ואף לשיטת החכמים, שמחזור היובלות הוא 49 שנה, הוא קנה ל- 4900. הקניין נעשה בשנת 2086 בהר”ד והוא תקף עד שנת 6986, כמעט עד סוף אלף השביעי. ועדיין חסר 14 שנה. וי”ל ש- 14 שנה שכבשו וחלקו את הארץ, אותם בני ענק החזיקו בשדה המכפלה נגד רצון בני ישראל. לכן 14 שנה ירדו מן החשבון
“
לעומת ההסבר החומרי יש הסבר יותר “רוחני” מתוך
למה דווקא דרש 400 שקל כסף?
תשובות מסגנונות שונים:
1.על פי הפשט, שרה מתה בקרית 4 וגם יקברו שם 4 זוגות לכן ביקש שישלם לו 400 שקל כסף. ארבע כעניין שווה לארבע, ארבע מאות שקל כסף.
2 .”ביני ובינך מהי היא” כך אומר עפרון לאברהם. האות האמצעית במילה עפרון היא ר’ והאות האמצעית במילה אברהם היא ר’ וביחד בגימטריה שני ר’ הם 400 וזהו שאמר לו ביני ובינך מהי? =400 ולכן תשלם לי 400,
3. עפרון מבני החיתי היה, חת הינו בן כנען נכדו של חם. גם עשיו שהינו אדם רשע הולך לקראת יעקב אבינו להרע לו, ו400 איש עמו. יתכן וכוחות הטומאה מיוסדים על 400 ולכן זה הסכום שביקש.
ע”פ המדרש – עפרון החיתי נקרא בפרשתינו “עפרן” גם שדיבר הרבה ועשה מעט וגם עפרן בגימטריה זה 400 ואולי זה מסתדר עם העניין שהוא דיבר הרבה ועשה מעט מה עשה? ביקש ודרש מאברהם שישלם ‘עפרן’ שקלים שזה 400 שקל כסף.
4. ארבע מאות זה אולי גם לכוונה של ארבע אמות שזה מקום גודלו של קבר. ואברהם קונה ארבע אמות של קבר לאשתו שרה בכמה? בארבע מאות.
5 .400 זה גימטריה של האות ת’, ות’ היא האות האחרונה בא-ב. ושרה סיימה את תפקידה בעולם הזה ועשתה אותו בשלמות וגמירות דעת משמעותית ומשכך מתאים אפוא לקנות את קברה בארבע מאות שקל כסף…. (ע”כ)
והמדרש הקבליסטי, מתוך
http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=59128&kategory=1602
תכונת החיבור הנמצאת בשמה של חברון מתבטאת בחיבורים שונים ומגוונים. הפעם נעסוק בחיבור אחד המתייחד מאוד בשמה של מערת המכפלה אשר בחברון, שכדבריהם של חז”ל בגמרא (ב”ב נח) וכפי רש”י בפרשתנו (כג ט) – היא כפולה: א. בקומותיה, “בית ועלייה על גביו” ב. כפולה בזוגות הקבורים בה – איש ואשתו.
….
והנה תמוה הדבר מאוד מדוע נקברו אבותינו ואמותינו במקום קבורתם של אדם וחוה? ויותר מכך בגמרא (שם) מבואר, שלפי הדעה שהמערה כפולה בקומותיה, אדם וחוה נקברו בקומה התחתונה, ואילו אבותינו ואמותינו בקומה העליונה, מה משמעות הדבר? מבאר הרב קוק (שם): “והנה מעלות השלמות כפולות הנה במעלתן, ויש לכל אחת מקום לפי ערכה. האחת היא המעלה השכלית שנטועה בנפש האדם, שממנה – כשהיא על דרך ישרה – תוצאות לחמודות ומידות יקרות ועבודה גדולה לה’ יתברך. אבל ראה ה’ יתברך שאינה מספקת לשכלול שלמות האדם עד שנוספה לו הערת התורה האלוקית… שבוודאי לזאת המעלה העליונה שהתורה מגעת את העוסקים בה ומקיימים מצוותיה “א”א כלל שיגיע השכל האנושי את ההולכים בדרך ישרה על פי דרכו”. אם כן שתי מעלות באדם: האחת טבעית אנושית הבאה לידי ביטוי בשכלו ובמוסריותו, והשניה אלוקית, נבדלת העומדת למעלה מטבעיותו. ויותר מכך, דווקא מפני שהתורה עליונה מן הגוף, ואילו השכל קשור לגוף ולמדרגה הטבעית שבאדם….
מכאן ברור שאדם וחוה המבטאים את מעלתו הטבעית-השכלית של האדם, ולעומתם אבותינו ואמותינו המבטאים את מעלתו האלקית של אדם, הוצרכו להיקבר ביחד באותו מקום על מנת ללמדנו את הכרחיות הקשר שביניהם. אמנם מובן שאדם וחוה נקברו למטה, ואילו האבות והאמהות למעלה, כי התורה היא למעלה מן השכל, אך מאידך ללא השכל הנמצא למטה אי אפשר להגיע אל התורה שלמעלה,(ע”כ – ברור???)
גר ותושב… נשיא אלהים
מבט על היהודי בגולה. אלא שכאן מבט על היהודי הראשון, או התמהוני הראשון שבגיל99 עורך לעצמו ברית מילה. מעניין איך הוא עשה את זה. אז בע:ה נחפש בשנה הבאה.
אז לפי פירוש המלבי”ם
אברהם רצה אחוזת קבר שזה מעין בית קברות אז
גר – לגר לא מגיעה אחוזת קבר
תושב – לתושב יש קרקע משלו
אז אברהם אומר – “אנכי גר עד עתה ואין לי שדה ואחוזה… ועתה ני רוצה להיות תושב לשבת פה בקביעות.. לכן אבקש תנו לי אחוזת קבר (ע”כ)
3. קניית אישה – ויקח העבד 10 גמלים מטוב אדניו וילך וכל טוב … ויקם וילך וכו’ וכו’
סיפור ארוך כפול ומפורט, כל הכבוד לסופר ולעורך
מתוך
התורה משתמשת פעמיים בביטוי “וילך” בפסוקנו: “ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, וילך”, ובפעם השנייה: “ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור”. בהליכה הראשונה לא נאמר לאן הייתה הליכתו של אליעזר, אבל בהליכה השנייה נאמר בפירוש שהייתה “אל עיר נחור”. ויש לשאול: מדוע נכפל תיאור הליכתו של אליעזר בפסוקנו, ומדוע בהליכתו הראשונה לא נכתב לאן הייתה כוונתו ללכת, ורק בתיאור “וילך” השני נאמר שהליכה זו הייתה “אל עיר נחור”? ויש להשיב ששתי ההליכות הללו רומזות על מחשבתו של אליעזר. חז”ל אומרים שבת הייתה לאליעזר, וביקש להשיאה ליצחק )בראשית רבה נט, ט(, אבל בשעה שאברהם אמר לו “לא תִ קח אִ שה לבני מבנות הכנעני” )כד, ג(, כוונתו הייתה גם לאליעזר שהיה כנעני.
כשלקח אליעזר עשרה גמלים, התכוון ללכת לכיוון ארם נהריים ולחפש שם אישה ליצחק. ההליכה אל עיר נחור הייתה הקשה בעיני אליעזר, כי אפשר שאישה מבית אברהם תלך ליצחק ביתר רצון מבת אחרת מארם נהריים. הלוא מלכתחילה אליעזר ציפה “אולי לא תאבה האִ שה ללכת אחרי” )כד, ה(, על כן בהליכה הראשונה הלך כאילו כפאו שד,
ומתוך
פירוש בחלום
ראיית גמל בחלום מאותת לך להיות יותר זהיר. אתה נושא יותר מידי בעיות על כתפיך. אתה נוטה להיאחז יותר מידי ברגשות שלך במקום לבטא אותם ולשחרר אותם. אתה צריך ללמוד לסלוח ולשכוח. לפי הקבלה: הרואה גמל בחלום יודה מאוד לאל יתברך שכן ניצל מגזירת מוות. אם הגמל בעט בו סימן כי יתבשר בשורות טובות. אם רכב על הגמל ונפל ממנו – יבקש רחמים כי חס וחלילה יכול לחלות. אם ראה מספר רב של גמלים – סימן לא טוב – אך אם משך אחד מהם יתגבר מזלו לטובה. אם רכב על גמל – סימן שילך לדרך רחוקה
מידע כללי
הגמל הינו סוג של בע”ח יונק והמעלה גירה. על גבו דבשת אחת עד שתי דבשות, שבהן מאגר של שומן. הוא ניזון מצמחי מדבר וקוצים ויכול להתקיים ללא מים כשבועיים. בדהירה הוא מגיע למהירות של כ 10 קמ”ש. הגמל יכול לאבד בהזעה כמות מים המהווה רבע ממשקל גופו בעוד שהאדם אינו יכול לאבד יותר מ 10% מים ממשקל גופו מבלי להגיע למצב קריטי. כמות המים שגמל יכול לשתות ביום יכולה להגיע ל 200 ליטר. משך תקופת ההריון של נקבת הגמל הינו 13 חודשים, הגמל מגיע לבגרות מינית בגיל שלוש וכבר בגיל 5 הוא יכול לשאת על גבו משא מלא בין 500 ל 600 ק”ג. תוחלת החיים הפוריה שלו מגיעה ל 20 שנה.
(כלומר שרבקה שאבה כ – 2,000 ליטר מים להשקות את הגמלים, שנשאו כנראה – לפחות 2-3 טון של כל טוב
משום מה חז”ל החליטו שהעבד הוא אליעזר עד אברהם, אז מתוך אוסף המדרשים
מלבי”ם:
עשרה גמלים – שתראה את עשרו, ותרצה ללכת עם עבד, וכוונתו היתה לקחת יפת תאר וטובת שכל ומדות וגם שלא ממשפחת אברהם, ולכן הלך אל באר המים, למצא שם בת עניים במדות אלו, כי בת עשירים לא תצא לשאוב בעצמה, כי אם שפחה, והעניים יסכימו לשלחה. (שם י)
רש”ר הירש:
מגמלי אדוניו וילך – הגמלים היו מיועדים לכלה ולנערותיה, ואליעזר הלך רגלי כדרך העבדים ובידו המתנות. אילו הופיע לפניה כאביר רוכב לא היה טעם גדול בבחינתו אותה, והכוונות שהיו לנערה בתתה לו לשתות היו יכולות להיות מנוגדות למדות שהוא חפש… (שם כד י)
(ע”כ)
והרוצה להשוות בין הסיפור על האירוע לסיפור החוזר של דברי העבד – נא לעיין ב –
ועוד מתוך
ר החיים
עשרה גמלים מגמלי. פי’ [פירש] טעם קחתו עשרה, כי בערך גמלי אדוניו כלוקח אחד היו, וזולת זה היה מספיק באחד:
עוד ירצה שלקח י’ גמלים פי’ [פירש] הרבה על דרך אומרו (שמואל א א, ח) טוב לך מעשרה בנים. ואומר מגמלי אדוניו פי’ [פירש] מהמיוחדים לצורכו המובחרים אצלו כדי שיטענו הרבה ובא לשלול שאר הגמלים שהיו לאברהם מכלל הנכסים.
ואומרו וכל טוב פירוש כל מובחר שבקנייני אדונו זהב ואבנים טובות ומרגליות. והטעם אם לא תרצה לבא אחריו יראה בית נכותו. גם לאם יתחייב במוהר יראה כי יש ממה להרבות מוהר ומתן. ואומרו בידופירוש שבידו:
כלי יקר וכל טוב אדוניו בידו. מדלא פירש במקרא מה היה בידו על כן קרוב לשמוע שקאי על מה שמצינו שלקח בידו, והיינו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם. וקראם כל טוב אדניו לפי שאברהם עשה מהם סימן על השקלים, ועל עשרת הדברות שבשני הלוחות, ואין טוב אלא תורה על כן קראם כל טוב אדוניו, כי זהו הטובה האמיתית לכך לא נאמר כל רכוש אדוניו, ויתבארו כל הרמזים בהם בע”ה בסמוך.
(ע”כ)
4. שידוך יצחק – וישא עיניו וירא… ותשא רבקה את עיניה
השידוך הראשון באנושות נעשה ע”י א-להים, שפשוט לקח צלע של איש וברא אישה.לא נאמר דבר על תגובה רגשית של אדם, האם הוא
אהב מה שראה, או שנא, האם א-להים בכלל סיפר לו איך היא פתאום הגיעה אליו?- לפי הבנתי עד לטעימה מעץ הדעת לא הייתה בו דעת,
בטח לא ידע באנטומיה.וכנראה שגם לא רגשות וכולנו כנראה יודעים מה קרה כשהיא הכינה לו את
הארוחה הראשונה של האנושות.
אז איננו יודעים איך נח ואחרי זה אברהם, לוט ועוד כמה שמות, הכירו את נשותיהם. זה גם לא הכי חשוב..
לעומת זאת הסיפור על השידוך ליצחק, תופס כמעט פרשה שלימה, ואפילו מסופר פעמיים ויש לשים לב שאת רבקה לעומת זאת הביאו ליצחק כאישה בלי לשאול אותו מה דעתו. נאמר עליה
שהיא הייתה … טובת מראה מאוד, והנה דווקה יצחק (האם כבר אז עיניו היו כהות?) תופס יוזמה, רואה בחורה נופלת מהגמל ומיד
(” ויביאה האהלה… ויאהבה” האהבה הראשונה במקרא, האם מיד הוא …?א….
אז השידוך לא היה פשוט. הפרשה מספרת לנו פעמיים איך זה קרה. יופי של סיפור, ממש מעשה ניסים.
יש להני שהעבד סיפר את האמת או את כל האמת. ולא היו כמה עלמות שנתנו לו מים ולא הציעו להשקות את הגמלים
אלה תכונות ביקש העבד? התכונה הראשונה היאף שהנערה מוכנה לעבוד קשה. טוב אפסיק להיות ציני. מעניין רק שהעבד
כלל לא שאל אותה לשמה, רק שאל, בת מי את? אז איך רואים את זה חז”לינו וחשל”נו
מתוך
%D7%91%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94.html
%D7%9E%D7%94%D7%A9%D7%93%D7%9B%D7%9F-
%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-
לא מצאנו שאברהם נותן לו הוראה מדויקת כיצד ומה לבדוק בדיוק, למרות זאת אליעזר יוצא לדרכו, ולאחר שהוא נושא תפילה מיוחדת לקב”ה
יצליח את דרכו
(ראה כד, יב ואילך) הוא קובע לעצמו את הסימן הבא:
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם . וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה
אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.
בשני הפסוקים ( !) הללו, טמון המפתח.
בפגישה אחת קצרה ע”י באר המים בחרן שבארץ ארם ייקבע השידוך, השידוך שעיצב את שורשיה של האומה היהודית.
מה טמון בבקשה הזו? מהי הנקודה העיקרית בה התמקד אליעזר בבואו לבחור כלה ליצחק
כוח הנתינה
כמדומה, שאם נרצה “להניח את האצבע” על הנקודה העיקרית במבחנו של אליעזר, נוכל להצביע על תכונה אחת מרכזית.נתינה.
אליעזר מבקש לדעת בעיקר, האם היא בעלת לב טוב? האם היא רגישה לזולת? האם היא קשובה לצרכיו?
האם היא מסוגלת ורוצה לתת?
אליעזר לא מסתפק בכך שהנערה תשקה אותו לאחר שהוא יבקש ממנה. הוא אף מבקש שהיא מיוזמתה תציע להשקות את הגמלים
, ראו בפסוקים שהוזכרו לעיל.
נערה כזו היא נערה שליבה נובע טוב וחסד
‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘‘~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ומתוך המאמר לעיל לעיל
. אברהם פונה לעבדו ומשביעו שלא לקחת אישה ליצחק מבנות הכנעני. והדבר תמוה, שהרי יצחק כבר בן שלושים , שבע, ורק אביו דואג לשידוכו.
כביכול, הוא לא צד בעסק. גם העבד מבין שיצחק הוא דמות שולית בסיפור הזה, למרות שהוא עצמו החתן המיועד. העבד לוקח עשרה גמלים, הולך לחרן, ומתפלל על הבאר: “וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם”[ה]. העבד אינו מבקש חסד עם יצחק, אלא חסד עם אברהם. כביכול אברהם הוא המשודך, ולא יצחק. גם בהמשך, לכל אורך הדרך, מתייחס העבד רק לאברהם אדונו: “ויאמר ברוך ה’ אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני”, …
“ויבוא האיש הביתה … ויאמר עבד אברהם אנוכי, וה’ ברך את אדוני מאוד ויגדל ויתן לו… ותלד שרה בן לאדוני… וישביעני אדוני לא תיקח אשה לבני”.
לכל אורך הדרך נזכר אברהם. ויצחק? כמאן דליתא דמיא.
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי
דמותו של יצחק נשארת עלומה. הוא אינו מופיע כלל בסיפור מותה של שרה ובסיפור שידוכו. אלא, שהכל מתהפך מן הקצה אל הקצה כאשר מגיע העבד עם רבקה. בבת אחת, מגיחה דמותו של יצחק לקדמת הבמה, ואילו
דמותו של אברהם נעלמת כליל (ע”כ)ל
ומשהו קצת רציני, מתוך
…
אלא שיש גם משהו מטריד בסיפור החוזר שמעיב על הפרשנות המפויסת הזאת. לעבד אברהם (שאגב, רק במדרש מזוהה כאליעזר) יש ציפיות ברורות מאד מן האשה הראויה ליצחק, והיא צריכה בראש ובראשונה להיות קשובה לצרכיו של גבר ולעמוד לשרתו, אפילו לנחש את רצונותיו לפני שהוא מביע אותם במלים. ההתאמה של רבקה לשידוך מודגשת בחזרתו של הסיפור, כאשר שלוש פעמים התורה מפורטים הקריטריונים להיותה של רבקה זיווג הולם. האיכות של השידוך נמדדת ביכולתה של רבקה לענות לציפיות ההבניה החברתית, ובסופו של דבר היא מוצאת את עצמה אשתו של גבר שלא ברור שהוא ראוי לשידוך המושלם הזה – אדם פאסיבי שלאורך כל חייו ממעט לפעול, כמעט קרבן למעשה העקדה וקרבן להתעללות של אחיו למחצה ישמעאל, היחיד מבין אבותינו שלא נדד ברחבי העולם, ולעת זקנה הפך להיות קרבן גם למעשה רמייה של בנו. דומה שאילו היו פני הדברים הפוכים, ואלו היו המאפיינים של רבקה, היא לא הייתה זוכה בשידוך – היא זו שצריכה להוכיח את עצמה, ואילו יצחק זוכה בה משום שבהיותו גבר הוא לא נדרש להוכיח שום יכולת או התאמה. הנקודה האופטימית היא שבמהלך חייה המאוחרים יותר, ולמרות נקודת הפתיחה הבעייתית, רבקה הצליחה להותיר את חותמה על משפחת האבות (ע”כ)והאמהות בדרכים מגוונות, ולתפוס מקום של כבוד בתולדותיה.
5. ויוסף אברהם ויקח אשה… ותלד לו
קשה היה לה לחז”לינו להשלים עם זה שאברהם אבינו ראש וראשון לצדיקים, לקח לו אישה שלישית ונולדו עוד 6 ילדים שפרט למדין ??? לא יודעים עליהם דבר
אז לפי חב”ד ב –
בסוף ימיו נושא אברהם אישה בשם קטורה. מיהי קטורה? אכן, הגר. ואומרים המפרשים כי שמה נקרא קטורה כיוון ש “נאים מעשיה כקטורת”. ושוב נשאלת השאלה, כיצד? הלא היא חזרה לסורה ובנה ישמעאל עימה?
לכן מביא רש”י את דברי המדרש, שקטורה זו הגר. אמנם היה שלב שהיא חזרה לגילולי בית אביה, אבל מכיוון שספגה מאברהם את האמונה בא-ל אחד, והדבר נטמע בה ללא אפשרות לשינוי, עשתה תשובה וחזרה אליו ואל האמונה בה’. תשובתה וחזרתה של הגר משקפות את השפעתו הגדולה של אברהם אבינו, שהחדיר את האמונה בה’ בסביבתו ובבני-ביתו. עוד מוסיף המדרש כי “קטורה – לשון קשורה” כלומר המילה קטורה באה מהמילה קשורה – שהיתה קשורה לאברהם ושמרה לו אמונים גם כשהייתה מורחקת מביתו. היא בקלות יכלה לחפש לה זיווג אחר ונחשק אך היא נשארה קשורה בקשר של נישואין וזוגיות אך ורק לאברהם וזה מה שאפשר את חזרתה לביתו, לחייו וכמובן – לאמונה בא-ל אחד.
בסוף ימיו נושא אברהם אישה בשם קטורה. מיהי קטורה? אכן, הגר. ואומרים המפרשים כי שמה נקרא קטורה כיוון ש “נאים מעשיה כקטורת”. ושוב נשאלת השאלה, כיצד? הלא היא חזרה לסורה ובנה ישמעאל עימה?
(ע”כ)
אוסף מדרשים ב –
קצת התפלספות אוניברסיטאית על הנושא ב –
…..
מעתה, ניתן אולי לשער כי שלוש נשותיו של אברהם – שרה, הגר וקטורה – מייצגות את התחברותו עם שלוש משפחות האדמה, שכן מבני נח, שם חם ויפת, נוסדה האנושות החדשה שאחרי המבול.
אכן מצינו בילקוט שמעוני לאיוב )רמז תתק”ד( כדברים האלה: “שלוש נשים נשא אברהם: שרה – בתו של שם; קטורה – בתו של יפת; הגר – בתו של חם”. ובפועל נשאן כסדר שמונה הכתוב )ו, ט
(: בתו של שם תחילה, לאחריה בתו של חם, ולאחרונה בתו של יפת.
בנישואיו עם שלוש אלו נתקיים באברהם “ונברכו בך כל משפחת האדמה”. ומשהעמיד צאצאים משלוש אלו נתקיים בו “והיית לאב המון גוים”.
]1[ לפי הרד”ק יש בזה כדי ללמד כי “לא הקפיד בזו, מאיזה עם ומאיזה משפחה תהיה”. אך הוא מוסיף: “אבל ודאי אשה כשרה ביקש לו, שלא תהיה מרת רוחו בזקנתו. ושמר גם כן שלא תהיה מבנות כנען”.
(העיקר שתהיה כשרה, ???)
לעומת זאת – בספר היובלים – מתוך
יובלים י”ט:י”ב-י”ד
| (יב) ובשנה הרביעית בו לקח לבנו ליצחק אשה ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם. (יג) ויקח אברהם אשה שלישית ושמה קטורה, מילידי עבדי ביתו, כי מתה הגר לפני שרה. (יד) ותלד לו ששה בנים, |
(מומלץ לעיון נוסף)
ומתוך אברבנאל לעיל
ויוסף אברהם ויקח אשה… עד סוף הסדר [כה,-יח] ראיתי לחקור על הפרשה הזאת דברים זרים שראיתי בה: [דרוש ראשון: מדוע נשא אברהם אשה לעת זקנתו] האחד הוא שכבר יראה בתחילת הדעת דבר זר מאוד, בהיות אברהם ישיש ושבע ימים, לקח אשה והוליד ממנה ששה בנים. האם נאמר מפני שראה יצחק מצחק את רבקה אשתו כשלקחה, עבר עליו רוח קנאה, ולקח גם הוא אשה כבנו והוליד ממנה? ויצחק לא הוליד מעשרים שנה אחר שלקחה! הנה זה באמת יהיה לאברהם קדוש ה’, פועל מגונה ובלתי מסכים אל שלמותו. ובדין נאמר עליו ויוסף אברהם, כי היה זה תוספת ומותר. וחז”ל אמרו שחזר לקחת את הגר, ושהיא עצמה קטורה, מפני שהייתה מקוטרה במעשיה, וכמו שכתב רש”י. ואחשוב שהביאם לזה להמעיט בזרות הפועל הזה, שלא לקח אשה מחדש, אבל חזר לקחת את הגר שכבר הוליד ממנה את ישמעאל. אבל מה נעשה, והנה הכתוב אומר בפירוש ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וזה מורה שפילגשים רבות היו: הגר וקטורה. עם היות שחז”ל אמרו פלגשם כתיב, שהייתה פילגש אחת, אין ספק שעזרא הסופר הבין אמיתת הדבר בנקודה. אבל אחשוב אני בדבר הזה, שה‘ יתברך העיר את רוח אברהם לעשות כן, לסיבות: ראשונה לקיים דברו אשר אמר ‘ונתתיך לגוים’ ‘כי אב המון גוים נתתיך’. וזה יוכיח שהיו עתידין לצאת ממנו גויים שונים ואומות מתחלפות זו מזו. ולכך הוצרך לקחת את קטורה,…
וסיבה חמישית, כי הנה רצה אברהם להוליד בנים בזקנתו, כדי להראות את יצחק בנו שאהבת עולם אהבו, ושהאמין בה’ שבו יקרא לו זרע לא בבן אחר. כי הנה עם היות שבני הזקונים יאהבם אדם יותר משאר הבנים הראשונים, כל שכן בהיות אמם מתה, הנה לאברהם לא היה בן מבני הזקונים שנתן לו כל אשר לו, אלא ליצחק, להיותו עיקר ביתו ועיקר זרעו ויורש הבטחותיו. ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, באופן שלשעת מותו לא נשאר לנגד עיניו וליורש ביתו כי אם יצחק.
… (מומלץ מאוד)
6. ויצחק בא מבוא באר לחי ראי… וינחם יצחק אחרי אמו.. וישב יצחק עם באר לחי ראי
אז להזכירנו – בשבוע שעבר קראנו (פרק טז פסוקים ז -יד, ופרק כא פסוק יט) על עין המים = באר, נתינת שם למקום ולבאר, והופע ת הבאר פעם שנייה חושבני, שאולי בגירוש השני, של
הגר עם ישמעאל, הגר כבר הכירה קצת את המדבר, והלכה לכיוון הבאר, אלא ש “ותלך ותתע..” היא תעתה ולא מצאה את הבאר, עד ש..) והנה בפרשתנו יצחק בא מאותו מקום בשם באר לחי רואי, משוטט
לו אחר הצהריים והנה פוגש שם את המיועדת לו (במקרה)??? את רבקה, המשודכת לו . ומיד מביאה האהלה שרה אמו… ואז “וישב יצחק עם באר לחי רואי”
אז מה עשה יצחק בגרר+לפי רש”י) יצחק הלך להביא את הגר לאברהם. יפה. אז למה הוא חזר לשם? האם הוא קיבל שם במתנה את האהל ששרה נתנה להגר? משהו פה מוזר ולא ידוע ולא ברור.
אז מתוך
על פי המסופר בספר בראשית, שמה של הבאר נקבע במהלך אירועי הגירוש והנדידה של הגר, שפחתה של שרה. לאחר שהרתה הגר לאברהם, זלזלה והעליבה את שרה. על כן ביקשה שרה את הוצאתה מהמאהל. הגר ברחה מהמאהל אל המדבר, בהגיעה אל הבאר, נגלה אליה מלאך שליח האל; המלאך, הנחה אותה לחזור אל המאהל וללדת בו את בנה ישמעאל
(האם יש להניח שאברהם לא זנח את הגר, אחרי שילוחיה?)
אז ניתוח מעניין לנושא, מתוך
פגישתם הראשונה של יצחק ורבקה מתוארת בפרשתנו בפסוקים אלה (כד:סא-סד):
וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל .
לכאורה לא מובן מה מוסיף המידע על המקום שממנו בא יצחק – “באר לחי רואי”, וציון מקום מושבו הקבוע – “ארץ הנגב”, להבנת האירוע? ולא זו אף זו – מידע זה חוזר ומופיע בפרק כ”ה, ואף שם תמוהה הופעתו (ח-יא):
וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי .
עלינו לענות אפוא על שתי שאלות:
1. מדוע הכתוב מקפיד לציין את מקום מושבו של יצחק?
2. מדוע מקום מגורי יצחק נזכר דווקא בשני המקומות שהזכרנו?
להלן נציע דרכים ליישוב התמיהות:
ייתכן שמקומה של “בְּאֵר לַחַי רֹאִי” – “בארץ הנגב”, מייצג קו באופיו של יצחק. הבאר שוכנת במקום מבודד, הרחק מיישוב הומה אדם, בלב הישימון המסמל בדידות והתבודדות.
לדעת הרש”ר הירש, הוריו בחרו במתכוון לחנכו במקום כזה. ואלה דבריו על בר’ כ:א, ד”ה: “ וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר “:
הרינו מעיזים לומר, שהצפייה הקרובה להולדת הבן – היא היא שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם: יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה.
ואף בפרק כד:סב, ד”ה: “ בָּא מִבּוֹא “, אומר הרב הירש דברים דומים:
דומה כי יצחק כבר התגורר לעצמו, בארץ הנגב. בניגוד לאברהם, שזה שנים אחדות ישב בין האומות, הרי יצחק, בעודו בתחילת דרכו, ראה לנכון להתגורר בבדידות, כאברהם בשעתו.
הבדידות שבה מאופיין יצחק כבר מראשית דרכו התעצמה בעקבות שני אירועים חשובים שחווה בחייו: האחד, אירוע שקרה בהיותו רך בשנים, כאשר נאלץ להיפרד מאחיו ישמעאל שאִתו בילה את ימי ילדותו. פרידה זו התרחשה עקב דרישת שרה אִמו לגרש את ישמעאל ואמו הגר המצרית מביתם, בטענה “כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק” (כא:י). נראה שלא רק בעיני אברהם היה רע מעשה הגירוש והוא ניאות לבצעו רק משום שה’ אמר לו “ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ ” (יב). גם יצחק הצעיר נעצב אל לִבו עד מאוד.
האירוע השני הוא מעשה העקֵדה. לאחר שירד מהמזבח שעליו נעקד לא שב עם אביו לביתו בבאר-שבע. הפסוק מציין במפורש שרק אברהם שב אל נעריו, ואילו יצחק אינו נזכר בו כלל (כב:יט). אם כן, להיכן הלך יצחק? תשובות רבות הוצעו, ולהלן אחדות מהן: 1
· “שילחוֹ [אברהם] אצל שֵם ללמוד ממנו תורה” (בראשית רבה [תיאודור אלבק] נו, יט, עמ’ 611).
· “ויצחק להיכן הלך? אלא שהכניסו הקב”ה לגן-עדן וישב שם שלוש שנים” (מדרש הגדול לבר’ עמ’ שס). לוי גינזבורג ב”אגדות היהודים” (בהערה 255) מציין כי מטרת ישיבתו של יצחק בגן – עדן הייתה לרפא אותו מן החבלה שחבל בו אביו בטרם הספיק המלאך לומר לו “ אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה ” (כב:יב).
· “ויתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא את רבקה” (רבינו בחיי על בר’ כג:ב).
בעקבות דברינו ייתכן להציע תשובה נוספת: יצחק הלך למדבר להתבודד ולהתבונן נפשית בחוויה המכוננת שחווה. ושמא הלך למקום מגורי הגר וישמעאל במדבר פארן?
(מעניין, אבל לא משכנע)
היכן זה” – באר לחי ראי – נא לעיין בויקיפדיה
(מספיק להיום, המשך על חיי (מות) שרה, נישואי יצחק ומות אברהם, אי”ה בסבב הבא.
שבת שלום
שבוע טוב
להת