וישלח – תשע”ו

 

From:
To:
Subject: FW: וישלח יעקב…וילן שם…ויוותר יעקב
Date: Sun, 29 Nov 2015 01:01:34 +1100

 
הקדמה כללית
 
 
אני מתחיל לחזור על עצמי לאמור “מרוב יער לא רואים את העצים”, 
 
הרבה דרשנים, ושלא נתעלם מחז”לנו, וכמובן חוקרים מודרניים, שעוסקים בלימוד התורה כמקצוע  שמים לב לפרטים הקטנים ו”המוזרים” לעיתים, שנכללו  בסיפורי חומש בראשית מ”בראשית ברא” עד {ויישם בארון במצריים” . אבל יש עוד שמנסים להסביר או להשלים – מה שאין  או חסר בסיפורי החומש הראשון ( 20% מהתורה).
 
ואני שבמרוצת חיי, עברתי על כל התורה עשרות פעמים, לא תמיד הבחנתי במה שלא רואים/קוראים, או אפילו במה שכן קוראים/רואים ושמים/לא שמים לב, לדוגמה
 
1. יחסי הורים ובנים ב”גיבורי” חומש בראשית
 
2 בחירת שמות  כל פרשה – סתם או מכוון 
 
אנסה לדון קצת באלה השניים
 
 
הורים ובנים
 
לדוגמה – קין הורג את הבל אחיו, היכן היו ההורים? למה הם לא התערבו והשאירו את “חינוך” ילדם בידי א-להים. או, אברהם או טו טו טו, שוחט את בנו. האם יצחק אמר איזו מילה “טובה” לאביו, כמו “תודה אבא” או כמה מילים יותר “טובות” ברוסית או בערבית?
 
ובפרשתינו – יעקב בחרן מתחתן עם בת דודו ומוליד 12 ילדים, האם היייתה תקשורת בין יעקב להוריו? בזמנו אברהם קיבל “SMS” שרבקה אחייניתו, נולדה, האם הוריו של יעקב לא שמעו מאביה או מאחיה על החתונות והולדת הילדים? יש להניח שכן. עובדה שעשיו בפרשתנו קיבל איזו ידיעה שאחיו עומד לחזור לארץ עם הרבה רכוש לפני שילדיו נכנסים לאוניברסיטה בחרן? ועוד לםני שיעקב ברח לחרן, האם הוא ידע שיש שם כמה בנות משפחה יפהפיות, שמחפשות שידוך? – סתם (“ס” קמוצה) הכתוב..
 
לפי גודל המנחה שיעקב שולח לאחיו ובהנחה שייתכן והוא שלח מעשר  – 10%, אנחנ מדברים פה על רכוש כולל של מעל 5 אלפים ראשי בהמות, ועוד עבדים ושפחות ????
 
והנה כתוב פרק לה, פסוק כז’, “ויבא יעקב אל יצחק אביו…” האם הם דברו? התחבקו? סתם הכתוב. אז אשאל את רבנו גוגל :האם יעקב אבינו היה בקשר עם הוריו?
 
חיפשתי את האתונות… ומצאתי דיונים על הנושא “כבד את אביך” …  למשל מתוך –
 
http://www.yeshiva.org.il/midrash/1834

כללי מצוות כיבוד עיקר מצוות כיבוד ההורים הוא לשמשם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. למשל, הורים …

 
(לא שייך כל כך לדיוננו, אבל מעניין שיש לנו מעין השלמות על תקשורת בין אבות לבנים)
 
ומתוך
 
 

עלינו לדון גם ביחסו של תרח למעשיו של אברהם – האם ניסה תרח להסיט את אברהם מאמונתו? במצב שכזה קשה לבן לשמר את קשריו עם אביו. ואולי ראה תרח במעשי אברהם הגשמת חלומו שלו, ותמך בבנו ככל שיכול היה?!

יש כמובן גם אפשרויות ביניים, שתרח לא עודד אף לא ניסה להסיט את אברהם מדרכו.

יש מקום לדון גם בשאלה הרחבה יותר של יחסי אברהם עם  המשפחה המורחבת, גם כאלה שלא היו נתונים תחת השפעתו. אני מתכוון למערכת יחסיו עם תרח אביו, עם נחור אחיו ובני משפחת נחור, בתואל ולבן, ומערכת יחסיו עם לוט.

לגבי מערכות קשרים אלו יש יותר מקראות. אולם גם בהם יש לשאול איזה קשר בא כאן לידי ביטוי. ברור שיש השפעה בין יחסי אברהם אל אביו ליחסיו עם בנו של אביו, נחור, ועם בן אחיו לוט. לדעתי, פרשנים מסוימים השליכו את דגם היחסים בין אברהם ללוט, ואולי גם את הדגם שבין יעקב ללבן, על מערכת היחסים שבין תרח ואברהם.

בדיון בפרשה זו ברצוני להדגים את השיטות השונות שבהם הלכו הפרשנים כדי למלא את החללים בסיפור המקראי.

בחקר הספרות אנו מניחים כי כל סיפור משאיר בתוכו פערים רבים, שאלות שלא ניתנה להם תשובה בסיפור, החל בשאלות פשוטות, כמו מה לבשו הגיבורים, וכלה בשאלות גדולות, כמו מהי מטרתו של הסיפור. יש סיפורים המותירים פערים גדולים, ויש סיפורים המותירים חללים מועטים. מוסכם על חוקרי הספרות כי לא ניתן לכתוב סיפור ללא פערים כלל.  הקורא והפרשן יכולים להשלים פערים אלו בדרכים שונות. …

(ע”כ – מומלץ)

 
על יחסי אברהם ותרח ותרח אביו, מתוך (ספר היובלים)
 
” ספר היובלים מפרט כיצד התייחס תרח לאמונתו של אברהם:

“וידבר אברהם אל תרח אביו , ויאמר אבי ויאמר הנני בני. ויאמר מה התשועה והתועלת לנו מן האלילים האלה אשר תעבדם ותשתחוה להם. “ויאמר תרח ידעתי בני ומה אעשה לעם הזה אשר ציווני לשרת לפניהם. ואם אומר להם האמת והרגוני (שם, פס’ ו-ז).

ויקם אברם בלילה ויבער את בית האלילים וישרוף את אשר בבית ואיש לא ידע. ויקומו בלילה ויבקשו להציל את אלוהיהם מתוך האש. וימהר הרן להצילם והאש בוערת עליו וישרף בתוך האש … ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען וישב בחרן וישב אברם עם תרח אביו בחרן שבועים שנים” (שם, פס’ יב-טו).

יציאתו של תרח מאור כשדים באה בעקבות השרפה של אברהם. תרח, המתואר קודם כמי שאינו מאמין באלילים, אינו יכול לחיות עם הקונפליקט, ועוזב את המקום המכריח אותו לעבוד עבודה זרה. דומני שבדברים אלו מוצגת דמותו של תרח באור חיובי מאוד.

בהמשך מתואר בספר היובלים צו ה’ אל אברהם “לך לך מארצך”.

ולאחריו:

“וידבר עם אביו ויאמר לו כי יצא מחרן ללכת ארצה כנען לראותה וישוב אליו. ויאמר לו תרח אביו לך בשלום אל עולמי יישר דרכך ויהי ה’ עמך… וכי תראה ארץ טובה בעיניך לשבת בה קום ולקחתני אתך אליך ולקחת את לוט אתך את בן הרן אחיך לך לבן וה’ עמך. ואת נחור אחיך תעזוב אצלי עד שובך בשלום והלכנו עמך כולנו יחדיו (שם, פס’ כח-ל).

מערכת היחסים המתוארת כאן היא יפה וחיובית. בשלושה מקומות אנו רואים את יחסו הטוב והאוהד של תרח לבנו. כאשר אברהם מפקפק בתועלת שיש בעבודה זרה, אביו מסכים עמו, אלא שהוא רואה בעיות כלכליות בהצהרה על כך. אברהם שורף את בית האלילים, ומביא בכך למותו של הרן אחיו, והופך את תרח לאב שכול. למרות זאת אין תרח מטיל את האשמה עליו, הוא אפילו לא ננזף. אין אביו טוען אפילו שהוא נהג בחוסר אחריות. להפך, בנקודה זו מחליט תרח להגר מאור כשדים. כאשר אברהם מעוניין לעזוב את חרן וללכת לארץ ישראל, הוא זוכה לברכה ולהבעת רצון להשתתף עמו בדרכו. …” (ע”כ)

אבל כללית השאילה נותרת ללא מענה ברור, לפי –

https://ots.org.il/%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%92%D7%A9/

את חשיבותו של הדיבור – והשלכות של “חוסר” דיבור ניתן למצוא באירועים רבים המוצגים בספר בראשית ואביא דוגמאות מספורי הראשית. בין אדם וחווה לא התנהל שום שיח. ברור שהשניים דיברו ביניהם, אך לא היה דיבור משמעותי שהתורה חשבה לציינו. הקושי בתקשורת עבר לדור הבנים. לאחר שמנחתו של קין לא נתקבלה מתארת התורה את המפגש בין האחים. “ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו” (בראשית, ד,ח). בהשלמת תוכן דברי קין להבל המושמטים בפסוק עסקו הפרשנים השונים. לדעתי, קין לא אמר אף מילה! קין רצה לדבר עם הבל אך לא היה מסוגל. הוא התקשה מאד לשוחח עם אחיו וכפי שהעלנו אף לא יכול היה ללמוד דוגמא אישית מהוריו. מיותר לומר שהתוצאות היו הרות אסון. יש לשים לב שהתורה לא באה בביקורת על כך, ויתכן שניתן ללמוד שכבר מתחילת קיומו של המין האנושי, השיח הבינאישי מהווה אתגר לא פשוט.

(והנושא נשאר פתוח)

2. השמות של הפרשות בחומש בראשית

בראשית ברא

אלה תולדות נח נח איש

ויאמר ה’ אל אברם לך לך

וירא אליו ה’

ויהיו חיי שרה מאה שנה

אלה תולדות יצחק, אברהם הוליד את יצחק, ויהי יצחק… ויעתר יצחק (4 יצחקים ב – 3 פסוקים ואין פרשה על שמו)

ויצא יעקב מבאר שבע

וישלח יעקב מלאכים

וישב יעקב בארץ

ויהי מקץ שנתיים

ויגש אליו יהודה

ויחי יעקב

האם בחירת השמות הייתה אקראית או מכוונת? תולדות יעקב, אבל לא “לחתולדות” חיי שרה, אבל לא ויחי יעקב. נראה כאילו מתוך כוונה תחילה אין פרשות עם שמות של האבות, או משה ואהרן לאחר מכן.

לא מצאתי דיון בנושא פרט למשפט קצרצר בויקיפדיה

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2

קביעת השמות לפרשות הייתה שונה במקורות שונים. כך לדוגמה, הפרשה הידועה היום בשם “פרשת בלק” נקראת בתלמוד הבבלי “פרשת בלעם” ובתלמוד הירושלמי” פרשת בלק ובלעם”. השמות המקובלים כיום לפרשות השבוע נקבעים לפי מילה או מילים הנמצאות בתחילת הפרשה, לרוב בפסוק הראשון של הפרשה.

(ובהערות למטה במקור לעיל, מופיעות הפניות לאתרים המכילים ידע פרשנותי על הפרשות השונות וע”ש)

ולפרשתנו
 
פסוקי השבוע
 
ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו
קח נא את ברכתי… וכי יש לי כל
ויצב שם מזבח…
 
ערב שבת שלום
 
 
 
פתיחה
 
 
פרשת וישלח. כמו הפרשות הקודמות בחומש בראשית, עלילתית, מענינת ומרתקת
 
וכבר העליתי על “הנייר” עיונים ודיונים הקשורים לפרשה ב –
 
שנת תשע”ד
 
 
שנת תשע”ה
 
 
 
ומה קורה כאן — יעקב חוזר לארץ , ארץ כנען (גיאוגרפית” מה היו  הגבולות? – כולל עבר הירדן???) ונודד ממקום למקום = שכם, בית אל (לוז), אפרת (?) מגדל-עדר— עד ש -…
 
ואת כל זה הוא עושה עם הצאן ועם הבקר, החיות, העבדים, נשיו וילדיו? מצד אחד יש הרבה פרטים ואפילו מיותרים (לדעתי), ומאידך חסרים הרבה פרטים (מענינים וחשובים) אחרים. 
 
כנראה ליעקב הנודד ממקום למקום, היה קשה להתאקלם או להחליט או מי יודע למה. אז הפרשה מלאה בפעילויות. יעקב עסוק, במחשבות, תכנונים תחכומים ועשייה.
 
ארשום את רוב פעולות יעקב , לפי סדר הכתוב —
 
 
— וישלח יעקב מלאכים
 
— ויעבור את מעבר יבק
 
— ויאבק איש עמו
 
— וישתחו ארצה 7 פעמים
 
—- ויאמר יעקב.. ראיתי פניך כראות פני א-להים..
 
— ויעקב נסע סוכותה… ויבא שלם עיר שכם.
 
 — ויחן  את פני העיר ויקן את חלקת השדה … ויצב שם מזבח
 
— ויעקב שמע כי טימא דינה … והחריש יעקב
 
— ויאמר יעקב … עכרתם אותי
 
— ויטמון אותם יעקב
 
— ויצב יעקב מצבה
 
— וישמע ישראל
 
— ויבא יעקב לוזה… ויבן  שם מזבח
 
— ויצב יעקב מצבה
 
— ויבא יעקב אל יצחק אביו
 
— ויקברו אותו עשו ויעקב בניו
 
(ע”כ)
 
יופי של סדרה ארוכה של מעשי יעקב, עם פרטים על  התנהגותו, תגובותיו וגם חוסר התגובות,
 
האם הייתה לעיני העורך איזו מטרה  או שיטה לפיה הוא בחר מה לכלול בסיפורי המקרא ומה להשמיט? ואולי לא היו לעורך פרטים נוספים. לא הכל נשמר בזכרון הלאומי או נוצר בדמיון של מחבר הסיפורים.. 
 
אז אבחר במספר פעילויות  אמשיך ב – נושאים ופסוקים לעיון ודיון
 
 
1. ויקן את חלקת השדה במאה  קשיטה…
 
 
כמה זה? למה זה? (כלומר את מי זה מעניין, ולמה יש לנו את המידע הזה?)
 
לפי
 
 

 “ויקן את חלקת השדה אשר נטה של אהלו, מיד בני חמור אבי שכם, במאה קשיטה”. יעקב רוכש ב”מאה קשיטה” את חלקת השדה שהוא חנה בה.

כמה זה “מאה קשיטה”, מהו שווי-הערך של “קשיטה” – כותב רש”י: “קשיטה – מעה”. ומוסיף רש”י וכותב: “אמר רבי עקיבא, כשהלכתי לכרכי הים, היו קורין למעה – קשיטה”. רבי עקיבא מספר, שכאשר הוא נסע ל”כרכי הים”, לערי הבירה בחוץ-לארץ, הוא שמע שהיו קוראים שם למטבע של “מעה”, בשם “קשיטה”. כך שיעקב שילם בעד הקרקע סך של “מאה מעות”.

ומוסיף רש”י וכותב: שלדברי אונקלוס, מתרגם התורה, “קשיטה” – משמעותה “חריף”. דהיינו, שזו מטבע שהיא “חריפה”, היא בעלת-ערך, בכל מקום. זו מטבע שיש לה שווי וניתן להשתמש בה בכל מקום בעולם.

תשלום זה של יעקב אבינו, מעורר תמיהה. הערך של “מעה”-“קשיטה”, הוא נמוך מאוד. במטבעות אותן הימים, השווי של “שקל” היה שווה-ערך ל-20 מעות. כך שהתשלום של “מאה קשיטה” שיעקב שילם בעד חלקת השדה הזו, הינו בסך הכל חמשה שקלים…..

אך למרות זאת, למרות ששכם היתה עבורו חניה ארעית בלבד, הרי כדי לבטא את חביבותה של ארץ כנען, כדי לבטא את אהבתו אל הארץ, הארץ אותה הבטיח לו הקב”ה בצאתו לחרן “לך אתננה.. והשיבותיך את האדמה הזאת” – הוא שילם מכיסו כסף עבור “חלקת השדה” הזו.

אמנם יעקב אבינו לא עמד לגור שם באורח-קבע, ולכן הוא לא שילם עליה דמים מרובים, הוא שילם עליה רק את שווי ערכה של חלקת הקרקע הזו כפי שוויה בשוק, הוא לא הוציא עליה כספים רבים, אבל מאידך, בשל החיבה הרבה שהוא רכש לארץ הזו – הוא שילם עליה מאה “קשיטה”.

“קשיטה”, לפי פירושם של תרגום יונתן ותרגום ירושלמי, משמעותו – “קישוט”.

זהו אמנם מטבע בעל ערך לא גדול, זו “קשיטה”-“מעה” בלבד, אבל היה לו מטבע זה “ערך מוסף”…. (ע”כ)

2. והחריש יעקב … וישמע ישראל

למה? האבא שומע שקרה משהו מחריד לבתו והוא שותק? אדם שהיה כל כך פעיל ונמרץ? 

כל הסיפור, – ובמיוחד רצח עם  “ויהרגו כל זכר… ואת כל חילם ואת כל טפם  שבו ויבוזו” ???? – תמוה ביותר וכלל לא מחמיא, לא לאחד מאבותינו ולא לבניו, במיוחד לשמעון ולוי. ולכן תמוה דווקה שצאצאי אחד הרוצחים זכו (אחרי 4 – 5 דורות) להיתמנות , לנצח נצחים – ככהנים ולוויים.

(וחיפשתי, וחיפשתי, ולא מצאתי הסבר, מה עשו שמעון ולוי, שהיו רק בגיל העשרה לפי חז”ל, עם הנשים והטף שהם בזזו)

 אבל בינתיים חזרה ליעקב השתקן, שומע, חושב (כנראה) ושותק

מה אומר המדרש? מתוך

http://www.vorts.co.il/?p=2512

רש”י על בסיס המדרש מספר: “ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם” (ל”ב, כג).
חז”ל מציינים כאן כי יעקב אבינו אמור היה להעמיד גם את דינה בפני עשו, בכדי להחזירו למוטב. מה סבר יעקב אבינו? כנראה, שיעקב חשש מפני היחשפות של דינה להתנהגותו הקלוקלת של עשו, וממילא להידרדרות רוחנית שלה.
ומה מציעים לו חז”ל? המדרש מבין שיעקב אבינו היה צריך לתת אמון בדינה בתו, ולא לפחד לחשוף אותה. פעמים רבות הורים חושבים שהדרך הטובה כדי לשמור על ילדיהם היא התקנת פילטרים ממשיים שונים. בעבר אסרו על השאלת ספרים שונים, וכיום ישנו פילטרים שונים לסינון מדיה ותוכן. אבל כשם שבעבר הצליחו לעקוף מסננים אלו, כך גם היום יצליחו, וגם בעתיד יצליחו.

הפילטר האמתי של האדם נמצא בין שתי עיניו, בתוך ראשו, ויסודו בחינוך מעצים ונותן אמון. המדרש שמביא רש”י טוען בתוקף שיעקב היה צריך לתת אמון בדינה, ומתוך כך היה שב עשו למוטב, ומי יודע כיצד הייתה ממשיכה ההיסטוריה להתגלגל. העובדה שיעקב הסתיר את בתו, גרמה לכך שבסופו של דבר היא מרדה בו, ואכן נפלה ביד שכם.

כאשר דינה יוצאת לראות בבנות הארץ, תגובתו הראשונית של יעקב היא שתיקה: “ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם” (ל”ד, ה).

לעומת זאת, שמעון ולוי בניו נוקטים בגישה שונה לגמרי: “ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמהוידברו אשר טמא את דינה אחתם… ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר:….

כיצד מגיב יעקב להתנהגות פסולה שכזו?
“ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי: ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו” (שם, ל-לא).
יעקב מיצר על החשש הביטחוני הקיומי, אך אינו ממשיך ומתווכח עם בניו. תגובתם נענית בשתיקה. כך גם מגיב יעקב כשהוא שומע על מעשהו הנורא של ראובן: “ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל” (ל”ה, כב). (ע”כ, ניתוח מעניין אבל לא מספק)

ומתוך

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=18381#.VlmfxPkrLIU

“על פי הפשט, בחורה שנאנסת לא נמצאת בראש סולם רשימת המשודכים. היא לא תמצא בקלות חתן, כי ‘בתולין’ זה קודש ואף אחד לא ירצה בחורה שאינה בתולה. לכן באה התורה ומבטיחה לה שהיא תקים בית בישראל ויהיה מי שידאג לה. בנוסף לכך בעלה משלם מוהר(נדוניה) לאביה.שכם בן חמור מבקש מאביו שיקח את דינה, לו לאשה.

לאחר האונס, יעקב מחריש. האחים עצובים וכועסים, “כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה.” לאחר תגובת האחים, שכם מבקש את ידי הנערה ממשפחת יעקב, ונותן להם מוהר, כנדרש מהאנס. האחים מרמים את שכם ובתכסיס חכם, הורגים את כל בני עירו של שכם.

יעקב כועס על לוי וישמעון שהרגו את אנשי שכם, ואומר להם שזה מעשה טקטי לא נכון, עתה הם בסכנת מוות מעמי הסביבה. האחים מגיבים, “הכזונה תעשה את אחותנו!?”

יעקב אבינו שותק. מדוע? יעקב יודע כי התפתח כאן בסופו של דבר סיפור אהבה בין בתו לאהובה, ולכן, למרות התנגדותו לקשר זה, לא הוא זה שיהרוס את הקשר. כלל ברזל, אסור לאדם חיצוני להתערב במערכת יחסים ולשבור את הקשר.

האחים הם אלו שישברו את הקשר ושישאירו את דינה אומללה. אולם בכל הסיפור לא רואים כי דינה היא זו שחשובה להם, ובגלל ששכם ענה את דינה, נוקמים בו. באמת פגיעת דינה לא חשובה כל כך, לא כמו פגיעת תמר, אחות אבשלום. אבשלום נוקם באמנון בגלל שאמנון פגע בתמר. האחים פוגעים בשכם, בגלל כבוד המשפחה. פגעו בכבוד המשפחה, בבית יעקב, באחותנו, לא בדינה…. (ע”כ, מאמר מעניין)

והסבר (תמוה) אחר, מתוך

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=7221

…. שהרי “לא יתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טימא אותה” כפי שטוען הרמב”ן (שם)? ועל כרחך צריך לומר בדעת הרי”ד, שיעקב סבר שאין כל אפשרות להציל את דינה מיד שכם. אמנם, דבר זה עצמו תמוה ביותר, שהרי לכאורה בני יעקב הגו תכנית מצוינת להצלת דינה מיד שכם, וכפי שמתאר אותה הרמב”ן בדבריו שהבאנו לעיל, ומדוע סבר יעקב שאין כל אפשרות להציל את דינה מיד שכם? וצריך לומר, שיעקב היה סבור שאף אם אכן הם יצליחו על ידי זה להוציא את דינה מבית שכם מכל מקום לאחר שיבריאו שכם וחמור הם ישובו ויטלו בחוזקה את דינה מידיהם – בפרט לאחר שהם מצידם קיימו את התחייבותם ליעקב ובניו, ועל כן סבר יעקב שאין בתכנית זו כל תועלת. …

והסבר שלומד את ההשלכות מאז על ימינו אנו, מתוך

www.tora.co.il/parasha/05_tsuriel/vayishlach_67.doc

” … לכן כמה מפרשים מפורסמים פירשו במה צדקו בני יעקב בנוקמם נקמה מכל בני העיר שכם. [א] אמר “אור החיים” כי אילו היו “עוברים הלאה לסדר היום” בלי לנקום, היו מסתכנים הרבה יותר! זו לשונו: “כי אדרבה, יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ועשה כחפצו ורצונו, לא תהיה לנו תקומה בין העמים. ואדרבה בזה [ע”י נקמתם] תהיה חיתתם [הטלת פחדם] על העמים וירעדו מפניהם”. הרי שעשו כראוי וכהוגן להרוג את כל בני העיר, וגם לשלול את רכושם.

 

[ב] הסכים אתו המלבי”ם, וזו לשונו: “אם נחריש [אם נשתוק] יעשו בנו כרצונם. וצריך להראות להם כי יש לאל [יש כח] ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה”.

 

[ג] הגדיל לפרש ר”י אברבנאל, שאפילו נניח שסכנה נשקפת לנו, ונעורר חמת כל הגויים השכנים, ויהרגו חלק מאתנו, כדאי וכדאי לנקום בהם. כי עדיף למות בכבוד, מאשר לחיות בשפלות נבזית. זו לשונו (בסוף פרק לד) “וכלל דבריהם שעל הקלון הזה היו מחוייבים להמסר עצמם בסכנה. כי המות בכבוד טובה מחיי החרפה והבוז. והסכים דעת המקום ב”ה [הקב”ה] [במה] שעשו, כי היה חתת אלוהים בכל הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב” עכ”ל. כלומר התערבותו של הקב”ה מכריעה את הכף בויכוח, כי הבנים הם הצודקים….

לכן גם בזמנינו שאויבינו הפלסטינים יורים על שדרות, אשקלון (ומי יודע איפה עוד יירו בעתיד), והם אוגרים טונות של נשק בהצהרה מורשת להשתמש בו להכחידנו מהעולם, אין ספק כי מנהג ההתרפסות שהממשלה הנוכחית נוהגת מול התגרויותיהם היא נגד “דעת תורה”. גם כיסוי עלה תאנה מה שטוענים הפולטיקאים כי יש סכנה לכלל המדינה ולצה”ל אם נשתמש בשיטותיהם האלימות של הערבים נגד הערבים עצמם, מופרך הוא ממה שהסבירו שמעון ולוי…. (ע”כ)

 

3. “ויבא יעקב אל יצחק אביו” – ממרא קרית ארבע”
 
משפט קצרצר, טמון ככה כאילו בהיחבא. וקצת מסובך. מה פתאום הוא חזר לאבא, ואיפה האמא? זה נחמד שהבן חוזר אל אביו, אבל למה אין לנו שום מידע על הפגישה המשפחתית הזו,. איזו מילה או שתיים?
 
 
מתוך
 
 
־ ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק – למוד מזה שצריך האדם להשתדל תמיד לגור במקום אבותיו אשר הסביבה והמקומ יזכירוהו בכל עת לעבוד חשי״ת וללכת בדרכי אבותיו הישרים וימנע מלפורר משפחתו למקומות שונים בעולם. ……
 
 
ומתוך ספר היובלים
 
 
 
[שנת 2136]


(יט) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ליובל ההוא עבר את הירדן וישב מעבר השני לירדן וירעה את מקנהו מארץ הגלעד עד בית שאן ודותן ועקרבים.
(כ) וישלח אל יצחק אביו מכל רכושו בגד ולחם ובשר ומשקה וחלב ושמן וגבינה ומכל התמרים אשר בעמק. (כא) וגם אל רבקה אמו שלח ארבע פעמים בשנה, בין תקופת הירחים, בין החריש ובין הקציר, בין אביב לגשם, בין חורף לקיץ. (כב) וישב במגדל אברהם, כי שב יצחק מבאר שבע, ויעל אל מגדל אברהם אביו וישב שם בלי עשו בנו.

(כג) בימים ההם כאשר נסע יעקב פדנה ארם, לקח עשו את מחלת בת ישמעאל לו לאשה. (כד) ויאסוף את כל מקנה אביו ואת נשיו, ויעל וישב בהר שעיר, ויעזוב את יצחק אביו לבדו בבאר שבע. (כה) ויעל יצחק מבאר שבע וישב במגדל אברהם אביו בהר חברון. (כו) ושמה שלח יעקב את כל אשר שלח לאביו ולאמו מעת לעת כל מחסורם, ויברכו את יעקב בכל לבבם ובכל נפשם. …

 
ומתוך ניתוח מעניין של שלוש פעילויות “מוזרות” של יעקב החוזר לארץ –
 
 
 
“שלוש שאלות קשות עולות בקריאת פרשת וישלח, והן מטרידות אותי כבר כמה שנים. להלן אנסה להשיב עליהן.

השאלה הראשונה והקשה מכולן, לטעמי, היא התנהגותו של יעקב אבינו כאשר הוא חוזר לארץ כנען משהותו עם לבן בפדן ארם. עשרים שנה עברו, ובהן לא ראה את אביו ואת אמו. אף על פי כן הוא לא נסע ישר לחברון, מקום מגוריהם, אלא חנה בסוכות והמשיך לשכם. לא כתוב בתורה מתי נפטרה רבקה אמנו, ולפי האגדה המובאת ברש”י, כאשר מתה דבורה מינקת רבקה כמסופר בפרשתנו (לה:ח) נתבשר יעקב באבל שני שאמו מתה. רק אחרי ההרפתקה הלא נעימה עם דינה ואנשי שכם מספר הכתוב: “ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון” (לה:כז). ומאחר ששמה של רבקה אינו נזכר שם, אנו מניחים שהיא כבר לא הייתה אז בין החיים (בפירוש רש”י על לה:א מצוינת ביקורת חריפה של הקב”ה על יעקב בשל השתהותו בדרך).

השאלה השנייה היא על הפירוט הנראה מוגזם בתיאור תולדות עשו. בפסוק הראשון של פרק ל”ו כתוב: “ואלה תלדות עשו הוא אדום”. פסוק ט חוזר על הדברים: “ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר”, ובפסוק טו נפתחת רשימה חדשה: “אלה אלופי בני עשו”. למשל, בני אהליבמה אשת עשו – יעוש, יעלם וקורח, נזכרים שלוש פעמים. מדוע היה צריך להזכירם עוד פעמיים אחרי שכבר הוצגו?

השאלה השלישית פשוטה מן האחרות: יעקב מצווה לבני ביתו להסיר את אלוהי הנכר אשר בתוכם (לה:ב), ובפסוק סמוך כתוב: “ויטמֹן אֹתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם” (ד). מדוע היה צורך לפרט את המקום המדויק שבו טמן אותם? …

כדאי להקדים מה שפרופ’ נחמה ליבוביץ ע”ה תמיד הדגישה בשיעוריה ובכתביה, שהתורה אינה ספר שעוסק בביוגרפיה. לדוגמה, על הדמות המרכזית בתורה, משה רבנו, כמעט שאין לנו מידע על שמונים השנים הראשונות לחייו. המפתח למה שמופיע בתורה הוא מאמר חז”ל “נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה” (מגילה יד א).

לדעתי, הפעולה הראשונה של יעקב אבינו בהגיעו בחזרה לארץ כנען הייתה ביקור אצל הוריו, אבל התורה לא ראתה צורך לספר זאת, משום שזוהי פעולה שכל אדם בעל רגש משפחתי מינימלי היה עושה. מה שהעסיק את התורה היה המאבק של יעקב לקבוע את דירתו בארץ. הבעיה שהתמודד אִתה יעקב הייתה הבעיה שאִתה מתמודד כל עולה לישראל בימינו – היכן לקבוע את דירתו, כאשר הוא מביא בחשבון ענייני פרנסה, חינוך, נוחיות וכו’…

ייתכן מאוד שרבקה אמנו הייתה עדיין בחיים כאשר הגיע בנה יעקב לארץ כנען, והוא אכן הצליח להיפגש עמה קודם פטירתה. (ע”כ)

(יפה – מומלץ לעיון)

4. ותמת דבורה מינקת רבקה

מה זה  שייך ועל מה זה? סיכום נאה על הנושא ב – 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%AA_%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94)

…בספר בראשית מוזכר המונח מינקת בהקשר לרבקה בשני מקומות:

  1. כאשר עבד אברהם נוסע לארץ כנען ויחד עם רבקה באה מניקתה.
  2. וכאן, בעת נסיעתו משכם לבית-אל.

רש”י שאל :”מה עניין דבורה בבית יעקב (הרי היא מינקת רבקה) ? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כ”ז, מ”ה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך”. דהיינו, דבורה הייתה בשליחות רבקה לפדן ארם, כדי לבשר ליעקב שיכול כבר לחזור לבית הוריו בארץ כנען, ובדרכם חזרה מתה.

פרשן המקרא חזקוני תומך בדעתו של רש”י שמדובר באישה אחת: “זאת מינקתה. בנעוריה, והזכירה עכשיו שלא תתמה לכשתגיע לפרשת מיתתה לומר מאין באה”.

הרמב”ן סבור כי אולי מדובר בשתי מיניקות. והכתוב מדבר עכשיו ב”מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו, כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות, כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן”. רבקה מבוגרת, זקוקה לעזרה ויעקב מביא עמו מינקת אחרת. הנוכחית הוא מציין, כנראה “זקנה”.

 ….יעקב אבינו עוסק בקבורת דבורה המינקת. במה היא זכתה לכבוד הזה ? הפרשנים העלו הצעות שונות. המדרש רואה בכך מסר של הכרת הטוב, שנועד להצביע על מידת החסד של יעקב אבינו. למרות עושרו ומעמדו הרם, עוסק יעקב בקבורתה בעצמו, לא על ידי שליחים ומשרתים, ומתאבל ובוכה עליה: “ויקרא שמו אלון בכות” (ל”ה, ד’). מדרש אחר מייחס את הכבוד שניתן לה, בשל היותה אמהּ של רבקה, ובספר הישר מוסיף שהייתה בתו של עוץ – אחיו בכורה של בתואל. כלומר, יעקב עסק בקבורתה של סבתו, אם אמו (כ”ב, כ’-כ”ג)‏

ואוסף מדרשי חז”ל ניתן ב –

http://www.aspaklaria.info/004_DALET/%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94%20%20%20%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%AA%20%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94.htm

(לא אצטט)

ומתוך גישה קבליסטית לנושא ה –

https://raisingyoursoul.files.wordpress.com/2014/12/d793d791d795d7a8d794-d79ed799d7a0d7a7d7aa-d7a8d791d7a7d794fr.pdf


… תיאור פטירת דבורה אינו קוטע את רצף העניינים אלא מברר אותם. מות דבורה מסמן את השלמת ייעודה: יילוד בית ישראל. אם דבורה מתה מובן הדבר שהושלמה צורתם של ישראל. בבית אל בית ישראל מופיע בגיבושו השלם, ברוממות הקודש של הארת חייו הכללית והטהורה. גם תיאור קבורת דבורה “מתחת לבית אל” מגדיר את עניינה. אילו כוונת התורה הייתה לומר שהיא נקברה בקצה הדרומי של בית אל היא הייתה מתנסחת אחרת, כגון: ‘ותקבר מנגב לבית אל’ וכד’. הביטוי “מתחת לבית אל” רומז שדבורה הייתה המסד התַ חתי שעליו נשען כל הבניין, התשתית שאפשרה את הופעתו. מובא במדרש: “ותקבר מתחת לבית אל – במקום קדוש. 6 מלמד שזכותה גרמה לה להקבר שם” . זכותה של דבורה היא בהיותה המצע להופעת “בית אל” – בית ישראל בגיבושו השלם. על אף שהיא גורם חיצוני – איננה ממשפחת בית ישראל – היא מרוכזת בבניינו ובטיפוחו מתחת לפני השטח ומאפשרת את הופעתו בשלמות. המשמעות העמוקה של העניין היא שעם ישראל אינו עם פרטי אלא משאת נפשה העמוקה ביותר של האנושות כפי שמשתקף מבעד לאישיותה של דבורה. באישיותה היא מבררת את אחדות העולם, את היותו בעל מרכז אחד ומגמה אחת: שם ד’ המופיע על ישראל.
 
(ע”כ. יפה,) ואסיים
 
ובביאת משיח צדקנו ננוחם
 
שבת שלום ושבוע טוב
 
להת
 
 
  שבוע טוב חודש טוב

Leave a Reply