שמות – תשע”ו

 

From:
To:
Subject: ואלה שמות…ראובן שמעון…שם האחת שפרה…ותקרא שמו משה…
Date: Sun, 3 Jan 2016 04:01:13 +1100

הקדמה כללית
 
ירדנו למצריים ונתקענו שם קצת זמן. דבר אחד ברור, לא נשארנו שם 400 שנה. זאת סתם הגזמה, או סתם עריכה לקוייה, יכול להיות שבכלל לא היינו במצריים, או  שחלק מ 12 בני יעקב עם נשיהם וטפם, נשארו בארץ, ויהושע עם צבאותיו פגשום בעת כיבוש ארץ כנען, או שיהושע נולד בארץ לפי דברי הימים (כמצוטט מויקיפדיה)
 
 

“בניגוד לתיאורים אחרים במקרא, בספר דברי הימים מופיעה מסורת שונה, שלפיה יהושע נולד וחי בארץ ישראל:

“וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדו לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנו, וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם – בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ
– ספר דברי הימים א’פרק ז’פסוקים כ’כ”ח

אבל זה נושא למחקר נפרד.

 
מה שיותר מעניין אותי תוך קריאת ספר בראשית וחלקו הראשון של חומש שמות, זה הנושאים או האירועים שאותם בחר הסופר לכתוב – אם כהיסטוריון בנסיון לשמר (מ צרויה) עובדות, או – כסופר בדיוני שממציא פנטזיות ומקשר אותם לעלילה (כביכול) רציפה, ומאיר הרבה “חורים שחורים” בידע ההיסטורי
 
ומעניין שרוב האירועים או רוב פעילויות גיבורנו (פרט ליוסף) נעשו בגיל מתקדם
 
אברהם בגיל 100 מוליד, בגיל 137, כמעט שוחט את בנו
 
יצחק בגיל 60 מוליד ובגילים …. עושה שתי פשלות גדולות (עם אבימלך וברכת יעקב במקום עשו)
 
יעקב רימה את אביו בגיל … והוליד בגיל
 
על בני יעקב (פרט לשמעון ולוי הורגי אנשי שכם, ראובן שוכב עם אשת אביו, ויהודה שטוף הזימה) לא ידוע הרבה, רק שמות ילדיהם.
 
ומשה בגיל 3 חודשים נלקח לבית פרעה, גדל שם, יוצר לשוטט ברחובות, הורג ובורח, וחוזר בגיל 80 להנהיג את העם
 
יפה – ממש היסטוריה נהדרת של אבותינו.
 
ומה ש”סתם” הכתוב בסיפורי התורה “חידשו” אחרים – יוצרי הספרים החיצוניים ולאחר מכן גם דרשנינו.
 
מה עשו גיבורינו רוב זמנם הפנוי? – ברור – למדו תורה
 
אז אשאל – למה נפקד משה רבנו מתפילותינו??? ובכלל – משה היה שמו המצרי של משה. מה היה השם שנתנו לו אביו ואימו, עד ששמו אותו בתיבה? מה היה שמו  כשהוא חזר מהמדבר? איך קראו לו האח והאחות (יש להניח מסתבר שהיו לו הרבה שמות (יותר מחותנו). אז מה היו שמותיו של משה? נחשו —
 
מתוך
 
 
 …. רציתי להביא בפניכם מדרש שמביא את שמותיו של משה ומפליא לראות שבסופו של דבר השם שנקבע היה דוקא השם שנתנה לו בתיה בת פרעה ולא אף אחד מהאחרים ככל שיהיו מכובדים . ומעובדה זו , צא ולמד כמה חשוב לימוד וחינוך הילד
עשרה שמות היו למשה:
א. אביו עמרם קרא לו חבר, משום שעל ידו נתחברו ישראל לקב”ה.
ב. אמו יוכבד קראה לו יקותיאל- קיויתי ל-אל.
ג. אמו קינתה אות גם בשם- ‘טוב’.
ד. סבו קהת קרא לו אביגדור, משום שמרגע שהונחה תיבתו ביאור, גדר פרעה את גזירתו.
ה. אהרון אחיו קרא לו- אבי זנוח, משום שבתפילתו השכיח עוונות ישראל.
ו. מרים אחותו קראה לו בשם- יֵרֵד, על שם שהוריד תורה לישראל.
ז. אומנת משה קראה אותו- אבי-סוכי, שהוא אבי הנביאים, המכונים סוכים.
ח. בני ישראל קראו לו בשם- שמעיה בן נתנאל, משום שבימיו שמע הקב”ה לתפילותיהם.
ט. הקב”ה קראו- טוביה (טוב לה’).
י. בתיה קראה לו- משה- ”כי מן המים משיתיהו”.
 
יפה (טעויות הכתיב במקור) – אבל זה לא מספיק, יש עוד, מתוך –
 
 

… בויקרא רבה א, ג  “ששה שמות נקראו לו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח אף טוביה שמו בן נתנאל שמו על עיקר משפחתו”

ילקוט שמעוני שמות קס”ו  “אביו קרא לו חבר אמו קראה לו יקותיאל אחותו קראה לו ירד ואחיו קרא לו אבי זנוח ומניקתו קראה לו אבי סוכו ישראל קרא לו שמעיה”…

 
(אז כמה שמות היו למשה רבינו??) 
 
ולמה הוא הוזנח בתפילותינו? אשאל את רבינו גוגל — שאלתי ולא מצאתי, בינתיים בעצם חשבתי על משהו פשוט ביותר, משה בניגוד לשלושת האבות, לא היה מימיו בארץ הקודש.
 
טוב, במקום ללכת סחור סחור אחזור לעסוק בפרשה – ואלה שמות…
 
פסוקי השבוע
 
ויגדל משה ויצא אל אחיו
וינהג את הצאן
וירכיבם על החמור
 
ערב שבת שלום
 
פתיחה
 
וכבר דנתי בפרשתנו, לפני שנה ושנתיים, נא לעיין ב –
 
תשע”ד
 
תשע”ה
 
פסוקים ונושאים לעיון
 
1.ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה
 
שלח לי חבר איתו אני מתדיין על פרשת השבוע את הידע הבא
 
ספר שמות
א. א. ״ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו״.
שאלות:
1. מדוע ״..בני ישראל הבאים מצרימה…״ הווה?
2. מדוע מוזכרים יעקב וישראל בניפרד?
הערות שלי.
1.הנסתר ב״באים״ שני דברים.. הראשון ומובן מאליו שהבאים למצרים מעיד על זמן מוגבל, לא כהיורדים.
2. הגמטריה של המלה ״הבאים״ היא 58 ובתוספת בני יעקב 12 זה המספר המזכר בשמות א.ה.״ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים״.
מדוע מוזכרים יעקב וישראל בנפרד?
תשובה שלי,
משום שלפני עליית יעקב לארץ כנען (המיועדת לנו וקדושה היא) והתאבקותו עם המלאך הוא לא ניקרא ישראל והוא ובניו קבלו קדושת אל- הם רק אחרי עלייתם לארץ.
בשמות ג.יג. טו. טז וכו. ״..אלהי אבותיכם שלחני..״, ״אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלה ייעקב שלחני..״.
ע”כ)
 
והפרשה ממשיכה לשלב השלישי, שכנוע האיש הנבחר והצבת מטרות.
פרשת שמות מתארת בקצרה את השלב הראשון של התהוות האומה העברית, כקיבוץ גדול של אנשים, “ויפרו וירבו וישרצו…
 
ועוברת כמעט מיד לשלב השני מציאת ומינוי המנהיג, שהוא גם הדובר (איש כבד פה וכבד לשון, האם יש לזה משמעות חינוכית או סתם הגזמה למשוך את הקורא) וגם המדובר “וידבר ה’ אל משה…”
 
והפרשה ממשיכה לשלב השלישי, שכנוע האיש הנבחר והצבת מטרות.
אז בשלב הראשון, בני יעקב/ישראל מתרבים, נעשים מיעוט אתני והופכים לעבדים. מצד אחד הם תורמים לכלכלה המצרית בעבודות בינוי בעיקר, מצד שני פרעה רוצה להשמיד את כל הזכרים הנולדים, כלומר הקטנת כח העבודה, ומצד שלישי הם העבדים, בזמנם הפנוי, הם גם רועי בקר וצאן. (מעניין)
 
2. וירבו וישרצו — רבוי העם, מ – 70 ל – 3 מיליון.  
 
לא יאומן
 
ובני ישראל פרו וירבו ויעצמו
 
יש לשער שבין השאר הם היו עסוקים בקיום מצוות פרו ורבו, ללא הרף, בשיטת הסקס – אופס הסרט הנע. ובעצם השימוש במילה  “וישרצו” אינו נראה לי כמחמאה,
 
משהו פה לא הכי הגיוני או טבעי וזה כלל לא מצחיק ולא מגוחך לראות איף חז”לינו ראשונים ואחרונים מתפתלים סביב הבעייה, איך תוך כ – 150 שנה, מספר בני יעקב (בני ישראל) צמח מ – 70 (נניח, מספר נכון והגיוני, ל – כמליון או שני מליון תלוי בשיטת הספירה.
 
יתכן ויש פה נסיון מצד העורך לגשר בין שני (או יותר) קטעי מקורות, האחד מוקדם – 70 נפש, השני מאוחר – מיליון ++ ובאמצע קיימת, סליחה נעלמה “החוליה החסרה”, אולי 400-500 שנה של התפתחות האומה העברית.
 
 מה הייתה האוכלסיה הישראלית בתקופת השופטים, ולאחר מכן בצנזוס שערך דוד המלך
 
הערך “יהודים” בויקיפדיה מעניין -אין בו הרבה מספרים, אבל מומלץ לעיון. חיפשתי ולא מצאתי טבלה עם מספרים של מספר היהודים = בני ישראל בארץ בתקופת התנ”ך – כ-  – 900– 800 שנה.
 
מאמר מהתקופה העכשווית, שמנסה באריכות להסביר את”נס” ההתרבות העצומה הוא
 
לא אצטט
 
ומתוך מאמר :מדעי” –
 
 

מפרשים כבר עמדו על כך שהביטוי “וישרצו” בוודאי מרמז על כך שבני ישראל במצרים לא התרבו ריבוי טבעי רגיל של בני אדם אלא ריבוי של חרקים או ארנבות. וראוי לציין שהפועל “שרץ” מורה אך ורק על חיות קטנות כגון צפרדעים (שמות ז’, כח; תהילים ק”ה, ל), או סרטני ים (בראשית א’, כא), או כיוצא בהם (ויקרא י”א, כט, מא-מג) חוץ משני מקרים, והם בראשית ט’, ז, ושמות א’, ז.

במחקרי על נוהלי ההנקה הדגשתי גם כי האישה הטיפוסית המתוארת גם בסיפורי המקרא וגם ברשימות היוחסין, ילדה ארבעה ילדים בממוצע. כך למשל, יעקב אבינו היה זקוק לארבע נשים – רחל, לאה, בלהה וזילפה – כדי להוליד 13 ילדים. ויש לזכור שהפוריה ביניהן, לאה ילדה רק ששה.

דוגמה אחרת שצויינה על ידי האנתרופולוגית הילמה גרנדקויסט כבר בשנת 1950, הוא מקרה המלך רחבעם שהיו לו 28 בנים, 60 בנות, 18 נשים ו- 60 פילגשים. על פי ספר דהי”ב י”א, יח-כא, אישה אחת ילדה שלושה בנים, ואישה שניה ילדה ארבעה בנים. אם נחלק את 81 הילדים הנוספים בין 76 הנשים והפילגשים הנותרות, יצא שרק 5 מהן ילדו שנים כל אחת, ו- 71 הנותרות יכלו ללדת רק אחד כל אחת.

….
 
3. ויחר אף ה’ במשה… בחירת המנהיג
 
הפרשה מפרטת בצורה עלילתית מותחת את ימיו הראשונים של התינוק, (שלפי המקרא שמו ניתן לו ע”י בת פרעה, שיותר מאוחר התגיירה ??? ונקראה בתיה) ולאחר מכן לכשהתבגר הילד בחצר פרעה המלך) הבחור יצא לשוטט ברחובות, רצח מצרי שהכה איש עברי, ברח למדבר, התחתן, נעשה רועה, הוליד שני ילדים, שוטט במדבר להנאתו (בשמש הלוהטת ???) ראה שיח בוער שהחל (השיח לדבר אליו) הם שוחחו ארוכות, והבחור בעצם הזקן בן ה – 80 (האם 60 שנה הוא היה רועה? או שהספיק גם להיות מלך כוש ולהתחתן עם מלכת כוש, חזר למדבר, אחרי שגורש ו-) הפך להיות מנהיג העם. 
       
מה קרה במשך 50 -שנה?
 
אז כמובן שדרשנינו דשו בזה ומומלץ מאוד לעיין ב – 
 
 
לקרא עד הסוף – יופי של סיפור, מתוך ילקוט שמעוני (יותר מעניין מהארי פוטר) ואצטט קטע קטן
 
…ויהי בהיות המצור על כוש ויברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה קוקנוס מלך כוש ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו והימים אשר צר קוקנוס על כוש תשע שנים ויהיה הבחור הולך ובא עמהם ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור כי רב ויקיר הוא וקומתו כארז ופניו כצאת השמש וכח גבורתו כארי ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו ויהיה ביום השביעי לעת חלותו וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ מצרים ויבנו עליו בנין גדול נאה וגבוה מאד ויכתבו עליו כל מלחמותיו וכל גבורותיו. ויהי אחרי השלימו הבנין ויאמרו איש אל רעהו מה נעשה אם אמרנו נלחמה העירה ויפלו ממנו חללים רבים ואם אמרנו נשב במצור ושמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו ויבואו עלינו פתאום ולא ישאירו לנו שריד ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך ונשב במצור עד תנתן העיר בידינו. וימהרו ויפשיטו איש לבושו וישליכו ארצה ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את משה ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת קוקנוס לו לאשה וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש….
 
  מומלץ גם לעיין בויקיפדיה ערך “משה” –
 
 
שכולל סיכום קורות חיים של משה והשפעתו על התרבות העולמית.
 
(לא אצטט)
 
לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי.בני ישראל מארץ מצריים
 
(פרק ג– פסוק י’)
 
פתאום משה הרועה מקבל – בעצם מצווה לקבל מינוי של מנהיג האומה
 
                                                                                   
 מדוע נבחר משה למנהיג?
 
התורה לא מספרת לנו מדוע ה’ בחר באברהם ף לומר לו ללכת לארץ כנען (וזה אחרי שאביו תרח החליט להגר לארץ כנען בלי ציווי מה’) יצחק ויעקב, רק נכנסו לשלישייה הפותחת של אבות האומה העברית, מח הטבע, ם ככה נולדו, והנה משה פתאום, משוטט לו במדבר רואה שיח בוער ובתוך האש דמות של מלאך, משה מתקרב לשיח, והשיח מתחיל לדבר אליו, קצת בנעימות הרבה ברוגזה,… מסופר לנו על דו-שיח בין משה הרועה לבין קול מסתורי שאומר לו “…אנכי א-להי אביך, א-להי אברהם….”   
 
ומשה מאמין, אבל מנסה להתווכחף מנסה לסרב למינוי, אבל מתרצה, ואכן הוא חוזר למצריים. יש לו ספקות לגבי הביצוע, אבל עקרונית הוא מוכן. ואז משה מנסה לשכנע את פרעה שייתן לבני ישראל לצאת לחופשה של שלושה ימים (פסוק יח’).
 
(למה היה צורך, למה ה’מייעץ למשה לשקר לפרעה ולומר לו שבני ישראל רק רוצים לצאת למדבר כדי להקריב קורבן לא-להים ולחזור??? .סיפור קצת לא הגיוני
 
.
הסיפור כפשוטו יפה ומרשים. דו שיח נהדר בין הא-להים (למה ה הידיעה) ומשה,,קצת מסובך, אבל אינו מסביר את הלמה, והתחבטו בנושא רבים
 
למשל, מתוך
 

הקושיות:
עיון בפסוקים, שלכאורה אמורים להסביר לנו מדוע נבחר משה להנהיג את עם ישראל, מגלה
בדיוק את ההיפך. הפסוקים מספרים לנו על עובדות רבות ומגוונות, המעידות לכאורה דווקא על
חוסר יכולתו וחוסר התאמתו של משה, להנהיג את עם ישראל:
1. התורה מספרת לנו כי הוא גדל בבית פרעה לאחר שבת פרעה הצילה אותו ואימצה אותו
לבן. במשך שנים רבות הוא מנותק מעמו וניתן לראות זאת היטב בפסוק (ב, יא):
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה
אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
במשך כל ימי ילדותו משה מנותק מהעם. אך זה לא הכל. לאחר המפגש הקצר של
משה עם עמו (הרג המצרי והמריבה בין שני העבריים הניצים), משה בורח למדיין
ומתנתק מהעם ליותר מ- 60 שנה, ובהתגלות הבאה שלו הוא כבר אדם זקן בן
שמונים.
לכאורה, מנהיג העם צריך להיות אדם המגיע מתוך העם, אדם שמבין, מזדהה ולוקח
אחריות על צרותיו וסבלותיו של העם.
2. הפסוקים מלמדים על כך שאין למשה שום ניסיון ציבורי, ובודאי שלא ניסיון הנהגתי.
משה בעצמו מבטא זאת בדבריו אל הקב”ה (ג, יא):
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
משה מכיר בכך שהוא לא עשה עד כה שום דבר מיוחד ואם כן, הוא איננו ראוי להנהיג את
עם ישראל
….
(והקושיות ממשיכות)
8. הפסוקים מציגים לנו גם את דמותו של אהרון אחי משה (פרק ד, יד-טז, כז-לא). נראה כי
דווקא אהרון הוא הדמות הראויה להנהגה. הוא הבכור, הוא רהוט דיבור יש לו ניסיון
הנהגה של עשרות שנים והוא בעל מידות טרומיות (הוא שמח אפילו בלבו, לפעול עם
משה שנבחר להנהיג את עם ישראל על פניו). לאור השוואה זו מתחדדת עוד יותר השאלה הגדולה: מדוע נבחר משה להנהיג את עם ישראל ולא אהרון ?
(ע”כ, ויש הסבר בהתאם)
ומאמר יותר מקיף ומעניין,על הנושא ” משה ואהרן כמנהיגים” נמצא ב –

http://www.biu.ac.il/jh/parasha/kitisa/bar.html

(לא אצטט)

והיכן מקום המפגש של א-להים עם משה? “ויבא משה אל הר הא-להים חורבה”

האם היה שם הר בשם הר הא-להים, ומשה הלך לשם מתוך סקרנות? מסתבר שלמשה (בין השאר) הייתה נטייה לטפס על הרים.

מתוך המאמר
http://www.haaretz.co.il/literature/weeklytorahsection/1.1774869

 

….מעמד חניכתו של משה כשליחו של הקב”ה התרחש כשבא אל “הר האלהים חרבה” (שמות ג, א), שם ראה את הסנה ונשלח להוציא את ישראל ממצרים. בסוף ימיו הוא מגיע אל “הר נבו”, הוא “הר העברים” שאליו נצטווה לעלות בפרשתנו. במהלך חייו היו עוד שתי עליות אל ההר. העלייה הראשונה היא העלייה אל הר סיני לקבלת הלוחות, והשנייה – מיד אחרי שבירת הלוחות, שבה הושם בנקרת הצור וזכה לראות את אחוריו של הקב”ה.

ההרים תופרים את חייו של משה למסכת אחת. משה עומד על ההר, משקיף מלמעלה על המציאות, כמו ארכימדס; מחוץ לעולם אך מסוגל להניעו בתנופת יד. נקודת מבטו החיצונית של משה מתעצבת כבר בינקותו. משה מושם בתיבת גומא ומושט על פני היאור, כמין נח. הוא שט על פני הנחל, אך החומר והזפת המצפים את התיבה אינם נותנים למים להיכנס פנימה.

התנועה מן המרחב הפנימי אל החיצוני ובחזרה מאפיינת את התנהלותו שוב ושוב. הוא גדל בבית פרעה ואז יוצא החוצה לראות בסבלות אחיו. הוא בורח אל מדיין ושב אל מצרים. הכניסה פנימה והיציאה החוצה אינן חייבות להיות ממרחב דומסטי, בעל קירות. זו תנועה בין מרחבים סוציאליים, מנטליים וגיאוגרפיים: בין חייו הפרטיים של משה האיש לבין חייו הציבוריים של משה המנהיג; ממצרים למדיין; מהמחנה אל אוהל מועד.

כזאת היא גם התנועה של משה אל ההרים ובחזרה מהם. ההר הוא מין פלטפורמה גיאוגרפית המאפשרת להיות חלק מן המציאות אך יחד עם זאת גם לעמוד מעליה. ההרים מאפשרים למשה לצאת מן המרחב האנושי, להתרחק מתפקידו. אך מהצד האחר הם גם מאפשרים לו מפגש. כל עלייה להר מגיעה לכדי מפגש בין משה לקב”ה. נראה שההר, כנקודה הגיאוגרפית החיצונית לנוף, הוא גם פסגה שלילית לקב”ה. בעיני משה זו נקודה חיצונית לעולם, אך בעיני הקב”ה זו נקודת מפגש עם העולם. כמו התנהל גם הוא, כמו נביאו, לפי דינמיקה של התכנסות ויציאה.

משה אינו חוזר מן המפגשים הללו כפי שנכנס אליהם. מן המפגש במעמד הסנה יצא משה עם שליחות, ומן המפגשים בהר סיני ירד עם לוחות ראשונים ושניים. מעמדות ההר החוזרים בחייו של משה כמו נועדו להרים אותו מעל החיים, אך בכולם נשלח בחזרה אל החיים, מצויד מחדש. (ע”כ)

ולקטע עם  הפסוק הקשה –
 

4. פרק ד פסוקים כד’ כה’ = ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה’ ויבקש המיתו…ותכרות את עורלת בנה

 על איזה בן מדברים? בפרשתנו מספקים רק על בן אחד שנולד למשה = גרשום. אחר מוזכר שמשה הרכיב את בניו !!!! על החמור. אליעזר הבן השני מוזכר בשמו רק בפרשת יתרו, מוזר

כבר לפני שנה הצצתי בפסוק הזה “ונפגעתי”.

 מה באמת קורה כאן? וציטטתי קצת כדלהלן

לפי נחמה

http://www.nechama.org.il/guidance/76.html

פרשה זו קשה היא ביותר והתחבטו בה פרשנים וחוקרים מאז ועד ימינו. לא ברור מי הוא עומד למות פתאום, ולא ברור הוא על מה ולמה נענש, ולא ברור הוא מי שנימול ומה הקשר בין התקפת המוות ובין ברית המילה אש-ותרגול במעשי קסםר כנראה בזכותה ניצול מי שעמד למות.

וגם לשכת הרב של בר אילן

http://www.biu.ac.il/jh/Parasha/shemoth/alg.html

אומרת

…..פרשת המפגש במלון בין המלאך ובין משה (ד:כד-כו) נחשבת לאחת הפרשיות הקשות בתורה ואולי אף במקרא כולו, על אף היקפה הקצר מאוד. נראה שמורכבותה של פרשה זו הטילה צל על הפסקה שקדמה לה (ד:יח-כג), שלא זכתה לדיון ראוי וממצה. להלן נדון בכתובים הללו העוסקים ביציאת משה לביצוע שליחותו. הכתוב מספר:

(וכתבתי אז) (הרבה דיבורים, לי זה לא ברור- אחשוב עד השנה הבע”לט)
אז אני חושב ומחפש וסוף השבוע כמעט ונגמר, מילא בע”ה יש עוד שנה ועוד ועוד
 
אוסף מדרשי חז”ל ניתן ב –
 
 

מכילתא:

…שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו קבל עליך דבר זה שאומר לך, ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה תחלה יהיה לע”ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו, אמר לו השבע וישבע לו… לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה וגו’, וירף ממנו וגו’… רבי יהושע אומר גדולה מילה שלא נתלה זכות למשה עליה מלא שעה… רבי אומר גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת בקש המלאך להרגו, שנאמר ויהי בדרך במלון. רבי יוסי אומר חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא דרש משה קל וחומר, ימול ויצא הרי סכנת נפשות, ישהה וימול, המקום אמר לו לך והוצא את עמי ישראל ממצרים, אלא שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנאמר ויהי בדרך במלון וגו’, רבי שמעון בן גמליאל אומר לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרת, צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר תינוק. (יתרו פרשה א)

מדרש רבה:

ויהי בדרך במלון, חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון, ונתעצל למול אליעזר בנו, מיד ויפגשהו ה’ ויבקש המיתו, את מוצא מלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו, ותקח צפורה צור, וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה, אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה, כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה, הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק, וידעה כמה גדול כח המילה, שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרה חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה, שהרי קיימתי המצוה, וירף המלאך ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות, אמרה כמה גדול כח המילה, שחתני היה חייב מיתה שנתעצל ממצות המילה לעשות, ולולי היא לא ניצל. (שמות ה ח) (ע”כ, נחמד לעיון נוסף)

ומתוך ניתוח מעניין על הנשים בפרשתנו

http://www.datili.co.il/index.php?id=30417

“ציפורה היא הבת אשר נמצאה כראויה ביותר למשה מתוך שבע בנות יתרו. איננו רואים בכתובים יחס אישי כלשהו בין משה לבין ציפורה . שלא כבסיפורי יעקב ויצחק, ציפורה לא נבחרת בשל קשר מיוחד שחש משה כלפיה. הקשר מצוין יותר ככזה בין החתן לחותנו.

הפעם השנייה שנזכרת צפורה מתרחשת כאשר משה מחליט לעזוב את מדין וללכת חזרה למצרים “ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה’ ויבקש המיתו. ותיקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי. ויירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות” (ד, כד – כו).

כל הפרשנים במקום נדרשים לשאלות המתעוררת למקרא הפסוקים – את מי רצה ה’ להרוג, את משה או את הילד? מדוע יצא עליהם הזעם? כיצד, בחכמתה, הצליחה ציפורה להסיר את האיום ולאפשר את המשך הגאולה? רוב הפרשנים מסתמכים על המכילתא, המספרת על הבטחה שנתן משה לחותנו כתנאי לקבלת צפורה לאשה – “בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים”. בשל הבטחה זו, אומר המדרש, הקדים המלאך להרוג את משה.

יש המתרצים את התנהגותו המשונה של משה בשבועה זו בכך שהוא הכיר את חותנו שעובד בכל יום עבודה זרה אחרת. כשיגיע יתרו למסקנה שה’ הוא האלוקים, כך סבר משה, יוותר לו בוודאי על השבועה. אבל הקב”ה לא וויתר למשה ושלח את המלאך להרגו. דווקא צפורה הבינה את החטא ותיקנה את המעוות בעצמה. היא עשתה ברית מילה לבנה, ובכך הצהירה על נכונותה לחנך את בנה בדרך ה’ ולא לעבודה זרה.

הביטוי “חתן דמים” נזכר פעמיים בדבריה של ציפורה. היא רואה במעשה המילה מעין חתונה. המילה יצרה את הקשר – את הברית – שלא יינתק לעולם בין הילד לה’. אפשר לומר שהאינטואיציה הנשית רבת התושייה הצילה בכך, למעשה, את משה ממוות.

פרשנות אחרת למעשה המילה של ציפורה מובאת בספר “מן הפרדס” של הרב ישראל אריאל. איומו של המלאך היה על בנו הבכור של משה ולא על משה עצמו. הדבר נלמד מן ההקשר בפסוקים. כפי שמובא בתחילת הסיפור, משה נצטווה להגיד לפרעה “כה אמר ה’ בני בכורי ישראל… הנה אנוכי הורג את בנך בכורך”. משה, שנשלח כאן להרוג את בנו בכורו של פרעה, מעורר קטרוג על בנו בכורו שלו – האם בנו של משה ראוי לחיים לאחר שנשבע ליתרו לוותר עליו לטובת עבודה זרה? שפיכת דם המילה שביצעה צפורה עוצרת את הנגף האוחז בבנו של משה

(ע”כ, ועדיין לא ברור לי למה ולמה???? – אבל זה יפה)

ומספיק לשבוע זה שהיה מלא באירועים)

שבת שלום ושבוע טוב

להת – בע”ה אי”ה בקרוב)

Leave a Reply