From:
To:
Subject: ויקחו לי תרומה… והם יקחו את הזהב…
Date: Sun, 14 Feb 2016 01:54:51 +1100
ספר |
חומש |
סדרות* |
פרשיות |
סדרים |
פסוקים |
א |
בראשית |
12 |
92 |
43 |
1533 |
ב |
שמות |
11 |
165 |
29 |
1210 |
ג |
ויקרא |
10 |
99 |
23 |
859 |
ד |
במדבר |
10 |
159 |
32 |
1288 |
ה |
דברים |
11 |
159 |
27 |
956 |
|
|
54 |
674 |
154 |
5846 |
* הכוונה לפרשות השבוע – בראשית, נח, לך לך, וירא וכו’.
… איך יש 60 רבוא אותיות בתורה??
לפי הזהר יש 600,000 אותיות בתורה, הזהר מלא סודות. בפועל, אם נספור נמצא 304,805 אותיות בתורה.
ננסה למצוא הסבר; הרווחים בין המילים נחשבים כאות, ועכשיו נספור את המילים, ומאחר שליד כל מילה יש רווח, אז זה יהיה מספר הרווחים.
התשובה ברווחים
בתורה יש 79,980 מילים, וזה גם מספר הרווחים בתורה (נעזוב כרגע בצד את הדרך בה כתוב בפועל ספר התורה) נחבר לאותיות:
304,805+ 79,980 = 384,785.
נחסר 384,785
מ-600,000 ונקבל 215,215.
או, עכשיו יש כבר כיוון, מספר יפה וכפול; פעמיים רדו (210) + ה’ (5). לזכר שתי הירידות למצרים,
של אברהם ושל יעקב שנעשו בעזרת ה’ כמובן. (יפה)
וסטטיסטיקה מפורטת ניתנת ב –
http://www.kaye7.org.il/torah_
(לא אצטט)
חֲצַר הַמִּשְׁכָּן הייתה החצר שסביב המשכן אשר שמשה לעבודת הקרבת הקורבנות. אורכה של החצר היה מאה אמות(כ-50 מטרים) ורוחבה חמישים אמות (כ-25 מטרים). בחצר הוצבו מזבח הנחושת והכיור. סביב החצר הייתה גדר שלקלעים (מעין רשת) התלויה על 56 עמודי עצי שיטים.
השטח של החצר מהווה גם מקור לכך שמקום ששטחו הוא בית סאתים, שהוא 5000 אמות רבועות, מותר לטלטל בו בשבת
אברבנאל:
עצי שטים – שהם חזקים וקלים, ומסתבר כמאן דאמר שלמעלה חדים בעובי אצבע, שלא יכבד משאם, ולא זכר עובים כלל, כי אינו נחשב, וחותך באמצע הקרש מלמטה כמין ח’ בגובה אמה, ומצדיו הידות, אל הטבעת האחת – בשתי המקצועות, ועשה הטבעות חזקות, כדי שיהיו מחוברים, ולשאר הקרשים עשה רק בתים לבריחים… (שם כו טו)
ספורנו:
אל הטבעת האחת – אל אותה טבעת אשר בעובי קרש המקצוע, אשר הוא שוה בהנחה לרוחב קרשי הצלע, כי באותו העובי היתה טבעת אחת למעלה מכוונת בקו טבעות בקרשי הצלע של מעלה, וטבעת אחת באותו העובי למטה מכוונת בקו טבעות קרשי הצלע של מטה, והיו הבריחים נכנסים בטבעת עובי קרש המקצוע, וטבעות קרשי הצלע למעלה ולמטה, ובזה היה מתחבר הכותל המערבי עם הצפוני והדרומי. (שם שם כד)
כלי יקר:
הקרשים – בה”א הידיעה, היינו אותם שנטע להם יעקב במצרים, סימן לדבר הקרשים למשכן עולה למספר “יעקב אבינו נטע להם ארזים במצרים”, כי מספר שניהם תתרצ”ה, כי אמר יעקב להקב”ה במה תתרצה להם על מעשה העגל, ואמר לו בעצי שטים, וכן במדרש, עומדים – שמוכנים ועומדים לכך… ובא הרמז בארזים, שנאמר “צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה”, ומאחר שגוף הצדיק נמשל לארז זה, על כן השכין הקב”ה שכינתו תוך מחיצת עצי ארזים, ללמד בקל וחומר שהוא שוכן גם בתוך בני ישראל שנמשלו לארזים עלי מים. (שם שם טו)… (ע”כ)
וציור יכול לעזור – מתוך
יריעות המשכן
יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתיקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.
היריעות שימשו “מכסה” לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ’, פסוק י”ט:
- “וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה;”
ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:
- יריעות המשכן
- יריעות האוהל
- עורות אילים מאדמים
- עורות תחש
וקצת ציורים, מתוך אוסף נחמד ב –