From:
To:
Subject: ואתה תצווה…והם יקחו…ומלאת יד אהרן
Date: Fri, 19 Feb 2016 00:51:49 +1100
זהר:
אמר רבי אלעזר, בשעה שנכנס משה לתוך הענן, כמו שכתוב ויבא משה בתוך הענן, כאדם ההולך במקום הרוח, פגש בו מלאך גדול אחד, ולמדנו ששמו קמואל, והוא ממונה על י”ב אלפים ממונים שליחים, רצה להתחבר בו במשה, פתח משה פיו, בי”ב אותיות חקוקות של השם הקדוש, שלמד אותו הקב”ה בסנה, והתרחק ממנו י”ב אלף פרסאות, והיה הולך משה בענן, ועיניו לוהטות כגחלי אש. (פירוש, נודע שבכל מדרגה יש בה נפש רוח נשמה יחידה חיה, וכשבא משה למדרגת קבלת התורה בשביל ישראל, היה צריך להשיג את הנרח”י של מדרגה ההיא, גם נודע שתפקיד המלאכים הוא לעזור את הנשמות שישיגו מה שצריכים, וכן מלאכים אלו שלפנינו באו לעזור למשה שישיג את הנרחנ”י הגדולים הללו… (בשלח רחצ, ועיין שם עוד)
עד שפגש בו מלאך אחד, גדול ויקר מן הראשון, ולמדנו הדרניאל שמו, והוא עליון על שאר המלאכים, אלף וששים רבוא פרסאות, וקולו הולך במאתים אלף רקיעים המסתובבים באש לבנה, כיון שראה אותו משה לא יכול לדבר, רצה להפיל עצמו מתוך הענן, אמר לו הקב”ה, משה, וכי אתה הוא שהרבית דברים עמי בסנה, שרצית לדעת הסוד של השם הקדוש ולא פחדת, ועתה אתה מפחד מפני אחד ממשמשי. כיון ששמע משה קולו של הקב”ה נתחזק, פתח פיו בע”ב אתוון של השם העליון, כיוון ששמע הדרניאל האותיות של השם הקדוש מפי משה, נזדעזע, קרב אליו, אמר לו אשרי חלקך משה, שנגלה לך מה שלא נגלה למלאכים עליונים… והיה הולך עמו עד שהגיע לאשא תקיפא של מלאך אחד ששמנו סנדלפון, ולמדנו שסנדלפון גבוה על שאר חבריו חמש מאות שנים והוא עומד אחר הפרגוד של אדונו, וקושר לו כתרים מבקשותיהם של תפלות ישראל, ובשעה שמגיע כתר הזה לראש המלך הקדוש, הוא מקבל תפלות ישראל…
אמר לו הדרניאל למשה, משה, איני יכול ללכת עמך, מפחד שלא ישרוף אותי אש החזק של סנדלפון, ובו בשעה נזדעזע משה, עד שהחזיק הקב”ה במשה, והושיבו לפניו, ולימד אותו תורה. וכסה את משה באור ההוא והזיו של אותו הנועם, והיה פני משה מאירים בכל הרקיעים, וכל צבאות השמים היו מזדעזעים לפניו, בשעה שהיה יורד עם התורה…
…פתח זקן ההוא ואמר, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר וגו’, ענן זה מה הוא, אלא זה הוא שכתוב, את קשתי נתתי בענן, למדנו, שקשת הזה (שהוא סוד המלכות בעת שמקבלת ג’ גוונין לבן אדום ירוק מג’ קוין דז”א), שפשטה את לבושיה, (שהם ג’ גוונים לבן אדום ירוק), ונתנה אותם למשה. ובלבוש ההוא עלה משה אל ההר, וממנו ראה מה שראה, ונהנה מכל… (משפטים צו)…..
הוצרך משה ארבעים יום ללמדו תורה שבעל פה, משום שאותה מדרגה, (דהיינו בינה), נקראת ארבעים, (כמו שאמרו בן ארבעים לבינה), ולכך אמר, ויהי שם עם ה’ ארבעים יום וארבעים לילה, שפירושו שנתחברו תורה שבכתב (שהיא ז”א), עם תורה שבעל פה, (שהיא מלכות, כי בינה היא שורשם של ז”א ומלכות, וממנה יצאו, והיו מיחדים אותם), ולכך הוצרך להזכיר ולפרט ארבעים יום וארבעים לילה, (מפני שרומז על ז”א ומלכות, כי אם לא כן) היה די שיאמר ארבעים יום.
ובארבעים יום הוציא אותם הורתם בתורה ומצוה, אך את הדכר, (שהוא משה), ללמד תורה ומצוות (לישראל), כנגד מ’ יום של יצירת הולד, היוצא מן הכח, (שהוא בינה), אל הפועל, (שהוא מלכות), ונרשמו אבריו של אותו הדכר, (שהוא משה), בארבעים יום אלו, שיכלול בו האור שלמעלה (של הבינה), וגופו יהיה נבנה מהאור שלמעלה, כדי שיהיה ראוי לשמש לפני המלך, ולהמשיך עליו רוח הנבואה למטה… (זהר חדש תרומה טז, ועיין שם עוד)
צח: מצוות עשה – לערוך נרות במקדש
צט: מצוות עשה – שילבשו כהנים בגדי כהונה לעבוד
ק: מצוות לא תעשה – שלא להסיר החושן מעל האפוד
קא: מצוות לא תעשה – שלא לקרוע המעיל של הכהנים
קב: מצוות עשה – אכילת בשר חטאת ואשם
קג: מצוות עשה – להקטיר קטורת בכל יום בוקר וערב
קד: מצוות לא תעשה – שלא להקטיר במזבח הזהב חוץ מקטורת
העם בכלל, ופשוטי הכהנים בפרט, היו מנותקים כמעט לגמרי מהכהונה הגדולה. בעוד רוב הכהנים הגדולים היו צדוקים, היה רוב העם פרושים. ההבדל הכלכלי העצום ביניהם, היחס הרודני של רוב הכהנים הגדולים, והיות הכהנים הגדולים בני חסותו של השלטון הרומאי ונאמניו, העמיקו את הקרע ביניהם. הכהנים הגדולים לא התנהגו כפי המצופה מהם ורבים מהם היו מושחתים ואלימים, כך נמסר עליהם מפי חכם שחי בתקופה זו:
“אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי [פיאבי] אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.”[4]
בזמן המרד הגדול השתתפו הכהנים הגדולים בהנהגת העם. כאשר השתלטו הקנאים על ירושלים התפרצה האיבה כלפי מעמד הכוהנים. הקנאים הדיחו את כולם, רצחו חלק ניכר מהם ומהמנהיגים המתונים.
הכהן הגדול האחרון של ישראל, פנחס בן שמואל מכפר חבתא, אדם פשוט וסתת, לפי יוסף בן מתתיהו, אך לפי מקורות חז”ל היה מקורב לנשיאות, נבחר על ידי הקנאים בגורל ובכך היה הכהן הגדול היחיד שנבחר באופן דמוקרטי. עם נפילת העיר ונפילת בית המקדש נפל גם הוא.
הכהנים הגדולים של מקדש חוניו
חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, שהיה המועמד החוקי לכהונה הגדולה לאחר רצח אביו, מעולם לא קיבל את המשרה. אלקימוס ויונתן החשמונאי נתמנו במקומו. חוניו עזב את יהודה ועבר למצרים שם, ברשות המלך תלמי הרביעי הקים, בין השנים 170 ל-154 לפני הספירה הנוצרית, בית מקדש בלאונטופוליס.
לפי סברה אחת, ראה חוניו את המקדש בירושלים כמופקע מקודשו לאחר חילולו בידי אנטיוכוס ומנלאוס. לפי סברה שנייה, חוניו לא הכיר בכשרות הכהונה הגדולה של בית חשמונאי. סברות נוספות הן, כי רצה ליצור לעצמו מרכז כוח חדש בקרב העם היהודי, או לחלופין להקים מרכז דתי מיוחד לקהילה היהודית הגדולה במצרים.
על כל פנים, שושלת בניו של חוניו הרביעי שימשו בבית מקדש זה ככהנים גדולים, ולמעשה המשיכו שם את שושלת בית צדוק. יהודי מצרים הקריבו בו קרבנות, אולם לא נראה שראו בו תחליף שווה ערך לבית המקדש הירושלמי.
שושלת הכוהנים הגדולים של מקדש חוניו המשיכה להתקיים עד סגירתו על ידי אספסינוס בשנת 73 לספירה. (ע”כ)
וציורים של בגדי הכהן הגדול ניתנים ב –
יפה
(מספיק ל – השבוע)
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:
אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:
בעצם יש לשים לב לגודל – משהו די קטנטן, כחצי מטר על חצי מטר, בגובה כמטר
מתוך מאמר די מעמיק על הנושא ב –
http://www.etzion.org.il/vbm/
…אחת התמיהות הקשות והידועות בפרשות המשכן היא מקומו של הציווי על עשיית מזבח הקטורת, בסוף פרשתנו (ל’, א-י). הרי מקומו של מזבח זה הוא במשכן פנימה – באוהל מועד, בין המנורה, הסמוכה לכותל הדרומי של המשכן, לבין השולחן, הסמוך לכותלו הצפוני, אל מול פתח קודש הקודשים, כנאמר במצוותו:
ל’, ו ונתת אתו לפני הפרכת אשר על ארן העדת
לפני הכפרת אשר על העדת אשר אועד לך שמה.
היינו מצפים אפוא למצוא את ציווי עשייתו בתחילת פרשת תרומה, בפרק כ”ה, ביחד עם השולחן והמנורה, ולפלא הוא שחז”ל לא העירו על כך (אולם ראה סעיף ג להלן). ואכן, ראב”ע בביאורו הארוך לפרק כ”ה פסוק כב הרגיש בחיסרון זה.
הוא מבאר שם את סדר הציווי:
ויש לשאול למה הזכיר ה’ הארון בתחילה… החל מהנכבד, ואחר כן השולחן והמנורה, ואחר כן (כ”ו, א) ‘ואת המשכן תעשה…‘ …ויש לתמוה: למה לא הזכיר מזבח הקטורת?
(וממשיך בניתוח,מהכיוון המסורתי – מומלץ)
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;