הקדמה כללית
השבוע אנחנו שוב באמצע החומש הרביעי. ואני בהתחלת הסבב הרביעי, אפשר “לעצור” לרגע ולעשות חושבים.
מה בעצם משמעות החומשים?, ובכלל האם המספר חמש משמעותי במיוחד???
אז יש עוד אחרים ששואלים ומקבלים תשובה “מענינת” למשל מתוך –
למה יש חמשה חומשים בתורה?
תוכן השאלה:
שלום כבוד הרב,
האם לדעת הרב יש משמעות לכך שהתורה מורכבת מחמישה חומשים דווקא? האם יש משמעות למספר 5 במקרה הזה? או שמא זה במקרה?
הרי ידוע שיהדות מייחסת חשיבות למספרים
תודה
תוכן התשובה:
שלום
עיין תפארת ישראל למהר”ל, פרק כו, בעניין מהות המדבר והתורה והקשר למספר חמש. דבריו עמוקים מאד מכדי שנפרט אותם כאן. תלמד אותם עם ת”ח.
כל טוב
>>>>>>>>>>>>>> (ע”כ.- כלומר רק ת”ח יודע. בסדר, שיהיה.)
אז אולי ממבט של קורא אוביקטיבי. הכל יפה יש לנו —
תוכן היסטורי סיפורי.שלעיתים הוא די משעמם ולא חשוב, (למשל שמות המלכים באדום) ולעיתים די מותח ומסקרן (למשל למך ושתי נשותיו) אבל גם לא במיוחד חשוב, תוכן חוקי משפטי, שכשני שליש ממנו אינם רלבנטים, ועוד חלקים קטנים עם תוכן מטיף ומאיים
— אבל מה בעצם חשוב לנו כיום?
איך אפשר להתייחס לתוכן הסיפורי ואפילו לתוכן המצוותי ולהתאימו לידע שיש לנו כיום, על היקום, על עולמנו על החיים, על המדע, התרבות וכו’. ולדוגמה – חוקת הפרה האדומה.
איך היה נכתב התנ”ך היום אם האנייה אקסודוסומבצע מרבד הקסמים היו תחילת קיומו של העם הישראלי? גם אלו היו טייאות “נסיות”.
אבל לשמחתנו/לצערנו התנ”ך נכתב לפני כ – 2,500 שנה + -, קודש לפני כ – 2,000 שנה, ומאז הוא לא עודכן, וזה מה יש.
מה הם הנושאים החשובים והמשמעותיים שיש לתוכן של חמשת חומשי תורה לחיינו כיום?
משמעות אחת עיקרית שעליה או איתה, אנחנו המקבלים חינוך דתי ( שכולל שטיפת מוח חזקה) היא ההיסטוריה
יפה היו לנו 3 אבות 4 (? זיוף ראשון, כי היו 6) אמהות. את מי מעניין הסיפור על נח וכנען הנכד, לוט ובנותיו, אברהם שרה ופרעה…? ועוד ועוד, הכל יפה ולעיתים מותח, אבל שוב מה המשמעות של כל זה? מה נשאר לנו אם נסנן את מה שלא חשוב
אנסה לסכם משהו
חומש בראשית כולל 3 נושאים משמעותיים –
— הצגה (תרתי משמע) של א-להים, א-להים ( הידוע גם כ -ה’ או ה’ א-להים) מוצג כבורא עולם ובו בזמן מציג את תהליך הבריאה. אבל קשה להסביר את ההתבטאויות הלא מונותאיסטיות בתורה.
— הוראה לברית מילה לזכרים, חותכים, אבל למה? לסמן???
— תיאור יצירת משפחה של 12 אחים אבא אחד 4 אמהות + 2 שפחות, שהגרו למצריים. האם זה סיפור חינוכי?
ספר שמות כולל שוב 3 נושאים מרכזיים
— עם ישראל (2 מיליון) יוצא ממצריים. סוף סו יש נקודת התחלה.
— מעמד הר סיני, הופעה אודיוויזואלית, אבל רוב 10 הדברות אינן תגלית מרעישה וחדשה.
— חטא העגל., אהרן חטא והעם נענש
ספר ויקרא – תורת כהנים – ספר בפני עצמו, (למי זה חשוב לדעת מה לבש אהרן וששנים מבניו נשרפו חיים) וכל הקורבנות???
חומש במדבר – אוסף של סיפורי פולקלור, יפים אבל לדעתי לא חשובים. וזה כולל את —
— מפקד אוכלוסיה כללית ומפקד שבט נבחר – לפחות זה מסביר מהיכן בא מס בכורים
— שליחת מרגלים והעונש – וזה מסביר למה 40 שנה במדבר
— קורח, ובלעם – יפה אבל לא משנה
– – קנאת פנחס הרוצח – וזה מסביר – לדעתי בקושי – למה הכהנים זכו לכהונת עולם
— בנות צלופחד, לשיוויון מיני, אבל מה התוצאה במרוצת הדורות וכיום?
חומש דברים
— סיכום מקוצר של אירועי מות ויקרא ובמדבר, מזוית אחרת, + תוכחה איומה בפרטיה = רשימת צרות עתידיות (שכבר נכנסו חהיסטוריה וסומנו בהתאם) + פרק שירתי מתסכל , ולסיום ברכת משה ומותו.
ועל זה נאמר “וזאת התורה אשר ציווה משה”
ממבט “מלמעלה” על התורה משתקף תוכן ססגוני ביותר, שבין השאר מזהה קטעים מתסכלים – מעצבנים ומרגיזים שמעוררים סימני שאילה גדולים וקטנים.
הרבה פרשני וחוקרי התנ”ך – כולל התורה, במרוצת הדורות, בין מסורתיים גמורים, או מסורתיים למחצה או לשליש ובין חילוניים, כבר עמדו על-כך שהתורה כוללת סתירות ור”ל אפילו טעויות למינהם.
ברור שקוהלת שאמר “והארץ לעולם עומדת” לא ידע שהארץ מסתובבת. לפי התורה א-להים ברא את כדור הארץ לפני בריאת השמש, ושלא לדבר על זה שאנחנו בחצי הכדור הדרומי חוגגים את חג האביב בסתיו.
אז למה א-להים לא הכתיב אמיתות יותר נכונות? מי כתב/הכתיב את התורה?
ואני מעורר , ולא פעם ראשונה, את כל השאילות לעיל בגלל אחד מהדברים התמוהים שמופיע בפרשת השבוע — חוקת “הפרה האדומה”,
ההסבר הפשוט הוא שאנחנו יצורי אנוש פשוט לא מבינים והתורה היא לא רק קדושה אלא גם אמיתית ונכונה. ההסברים היותר מורכבים מהווים את מה שאני קורא להם, העברת הפיל בקוף המחט. ויש פילים קטנים ויש פילים גדולים, ואחד מהאחרונים הם ההסברים לנושא הראשי – אולי יותר נכון לומר הראשון של פרשת חוקת “פרה אדומה” שכבר עיינתי בו לפני שנה שנתיים שלוש ואוסיף משהו קצר להלן
פסוקי השבוע
וירם משה את ידו
ויפשט את אהרן
וישלח משה לרגל
ערב שבת שלום
פתיחה
שוב אני מעיין בפרשת חוקת והפעם זו פעם רביעית ברציפות, חלפו שלוש שנים ושבוע, מאז שהתחלתי לעיין כל שבוע בפרשתו ותודה לא-ל – עוד כוחי במתניי ואצבעותי רצות (בניחותא) על המקלדת.
גליונות קודמים יצאו לאור ב –
פרשת חקת תשע”ג
פרשת חקת תשע”ד
תשע”ה
פרשת חוקת, כמו הפרשות האחרות בחומש במדבר, עומדת בפני עצמה, מכילה בעיקר את הנושאים הבאים —
— מצווה אחת מעין שלוש, הכנת מי אפר – פרה אדומה
— “חטא” (טעות או אי-הבנה) – הוצאת מים מהסלע – של משה רבנו ואהרן ועונשם
— מות אחות ואח של משה רבנו
— מינוי בן אהרן לתפקיד כהן גדול
— 3 נצחונות מלחמה
— מכת נחשים ונס נחש הנחושת
סיכום קצר של הפרשה ניתן ב –
כהרבה פרשות בחומש דברים גם בפרשתנו יש אוסף של נושאים שונים שאינם קשורים זה לזה, ואין הרבה מדרשים שמנסים למצא מדרש נאה על השאלה, למה נסמכה…?
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1.ויקחו אליך פרה אדומה….
ואני חושב על מה שכתבתי בהקדמה לעיל, בנפש חצוייה, מצד אחד אני אוהב ומעריץ את התורה, הנביאים והכתובים.
אבל מצד שני, הפרה האדומה (בהיפוך למטלית האדומה שמרגיזה את השור בזירה) קצת מרגיזה ובעצם די מתסכלת הרבה פרשנים למיניהם
שמנסים להסביר מה קורה כאן.
לפי מסורת חז”ל היו 9 פרות אדומות. אחת בימי בית ראשון, ו – 8 בימי בית שני. אבל הפרה הזו ושימושיה אינה מוזכרת בתנ”ך פרט לפרשת חוקת. קשה לי לתאר את הטמאים.ועומדים בתור שיזו עליהם מימיהפרה האדומה.
האם דוד המלך או משה רבנו, או אפילו אהרן ובניו טוהרו בהזיית מי אפר הפרה?
העיקר – לפני שנתיים נמצאה באר”הב פרה אדומה
ודיברו על זה שיביאו אותה לארץ. לא יודע מה היה הסוף.
והפרה ביוטיוב
והסוד של הפרה שהתגלתה ניתן ב –
אם מציאת פרה אדומה זה סימן לגאולה הקרובה, אז אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. ואין לי זמן מיותר לחפש אם מחפשים חמור לבן וזה גם לא שייך לפרשה
וכבר כתבתי על –
— אפר הפרה האומה
— מלחמות בני ישראל
— שירת הבאר
— נחש הנחושת
לפני שנה ב –
ועל מות מרים, לפני שנתיים ב –
2. וישלח משה מלאכים …. וישלח מלאך ויוציאנו ממצריים (פרק כ פסוק יד’ ופסוק טז’)…. וישלח ישראל מלאכים… (פרק כא פסוק כא’)
פרשה עם הרבה מלאכים.
מה זה? מה/מי הם המלאכים – אנשים?? ומי הוא אותו מלאך שהוציאנו ממצריים? ולמה בהגדה אומרים “ויוציאנו… לא על ידי מלאך”? מה הבלבול הזה?
כנראה שזה מאותם הפסוקים בתורה שאילו חז”ל יכלו הם היו מצנזרים או משנים. השימוש במילה “מלאך” בתורה הוא די מבלבל, ותמה אני על העורך שכנראה לא היה איכפת לו.
מתוך אוסף מדרשי חז”ל ב-
..לקח טוב:
וישלח ישראל מלאכים, שפת אמת:
בפסוק וישלח משה מלאכים אל מלך אדום וגו’ כמו שמצינו ששלח יעקב אע”ה מלאכים לעשו אחר שתיקן את עצמו והיה חפץ לתקן גם את עשו, כמו כן עשו בני ישראל. ובאמת זה תיקון עשו ואדום שיניחו את בני ישראל לעבור דרך ארצם, וכן בעולם הזה, אם היה מניח היצר הרע וכת דיליה את בני ישראל לעשות רצון בוראם זה היה תיקונו, אבל הם עומדין באם הדרך לגזול ולעשוק, ויט ישראל מעליו. (חקת תרל”ז)
בפסוק וישלח ישראל מלאכים וגו’, כי כאשר תיקנו בני ישראל את שלהם, כמו שכתוב כל העדה עדה מוכנת, רצו בני ישראל לתקן גם את האומות כמו שהיה מוכן בשעת קבלת התורה, לולי רשעתו של עמלק ימ”ש, ועל ידי אותו הרשע באו אל החטא עד שנפלו ממדרגתם, ועתה שחזרו ותיקנו הכל רצו להמשיך את כל הברואים אליו ית’, לכן בקשו נעברה נא וגו’ לא נעבור בשדה ובכרם וגו’, פירוש כי בני ישראל יש להם מעלות רבות שנקראו בנים למקום… ובחינת מלך הוא על כל הברואים, ולכן אמרו כי בדרך המלך נלך וגו’ הכל כדי להמשיך גם אותם להבורא ית’, והרשעים מיאנו בזה, ויט ישראל מעליו. ולהלן הוא אומר (במדבר כ’) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, מפני שהיה מלך חשוב אדום שלח לו משה מלאכים, אבל סיחון ישראל שלחו לו ולא משה…
מאמר שמשווה בין “וישלח יעקב מלאכים” לבין “וישלח משה מלאכים” מופיע ב –
(לא אצטט. מומלץ)
(רק ניזכר שעל הפסוק = וישלח יעקב מלאכים, יש שמפרשים מלאכים ממש. כלומר יצורים על-אנושיים)
ומתוך
…..
“וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים“. פעולת השליחה היא מהנפוצות במקרא, והיא מופיעה בדרכים שונות יותר מ-800 פעמים (קצת פחות מאכילה – 869 פעמים). שליחת מלאכים גם היא נפוצה למדי, אך במרבית המקרים מדובר במלאכים-שליחים בשר ודם ואילו, על פי רש”י, כאן מדובר ב”מלאכים ממש”. בכל מקרה, המלאכים הם שליחים הנשלחים לתווך בין שני צדדים שלא נוח להם לבוא במגע ישיר – מסיבה פיזית או נפשית. השליחים אמורים למלא נאמנה את שנתבקשו למסור, וכך עושים גם מלאכי עליון. אלא שטון דבריהם עשוי להוסיף לבקשה האנושית את הרצייה האלוהית…..
המקרא הוא אמביוולנטי לאורך כל הדרך לגבי הציפיות מן האח הבכור היושב במזרח – עשו – הוא שעיר. יש צווי מפורש בספר דברים: “לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא“ (כג, 8). למשה, למשל, היו ציפיות גבוהות מאדום, גבוהות מאשר מעמים אחרים: כאשר ביקשו בני ישראל לעבור באדום, הם פנו אל שליט אדום ומודיע: “אחיך ישראל” מבקש עזרה (במדבר כ, 21-14). ממש כמו יעקב ששלח מלאכים אל עשו אחיו, שלח משה מלאכים אל מלך אדום, שהזכירו לו את האחווה ואת העבר המשותף. גם מלך אדום, כשאר מלכי האזור, לא אִפשר לישראל לעבור בארצו, וכעשו – גם הוא יצא לקראתם בעם רב, אבל לא למטרות שלום והזמנה. בני ישראל העדיפו בכל זאת לא לצאת למלחמה נגדו. כאשר ביכו הנביאים את נפילת ירושלים בידי בבל, שוב באו בטענות לאדום. ישעיה, ירמיה, יחזקאל, עמוס, עובדיה ומלאכי, ומשורר ספר תהילים, מתלוננים על כך שאדום לא באה לעזרת יהודה, מעשה אח. (ע”כ)
ועל המלאך “שהוציא” ממצריים, מתוך
וישלח מלאך ויצאנו ממצרים, מיום שנגלה הקב״ה למשה לא נראה לו אלא ביד מלאך, שנאמר(שמות ג, ב) וירא מלאך ה׳ אליו ב לבת אש וגו׳ זה מיכאל. באותה שעה היה משמר את משה וישראל בים, שנאמר (שם יד, יט) ויסע מלאך האלהים, במצרים וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וכיון שבאו במדבר ועשו אותו מעשה, פסל משה את המלאך ולא בקשו, ולא עוד אלא שאמר לו הקב״ה(שמות כג, כ) השמר מפניו ושמע בקולו וגו׳, כיץ ששמע משה כי לא ישא לפשעכם (שם) … וישלח מלאך ויוצאנו ממצרים, אוי למלכות רביעית (אדום) שהקב׳׳ה נוקם בעצמו ממנה, במצרים פרע על ידי מלאך וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. באשור ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור(מ׳׳ב יט, לה). במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל בהם אין פורע ממנה אלא אני בעצמי, שנאמר(עובדיה א, א) כה אמר ה׳ אלהים וגר. (תנחומא). (ע”כ)
ומתוך
…כאשר משה רבנו פונה לאדום בבקשה לעבור בתוך ארצו הוא מספר להם את תולדות עם ישראל (פרק כ’) “(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: (טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ: (טז) וַנִּצְעַק אֶל ה’ וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ:”. מי הוא המלאך אותו מזכיר משה? הרי אנו יודעים כי יצאנו ממצרים “לא ע”י מלאך ולא ע”י שרף”. רש”י מסביר במקום “מלאך – זה משה, מכאן שהנביאים קרואים מלאכים”. הסברו של רש”י מתאים לדברי הרמב”ם במורה הנבוכים לגבי משמעות המילה מלאך בתנ”ך (חלק ב פרק ו’) “והנה יתבאר לך שהמלאך יאמר על השליח מן האנשים, וישלח יעקב מלאכים, ויאמר על הנביא ויעל מלאך ה’ מן הגלגל אל הבוכים, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים במראה הנבואה”. לפי הרמב”ם בתנ”ך ישנם שלושה מובנים למילה “מלאך”. יש “מלאכים” שהינם אנשים רגילים שקבלו שליחות, הנביאים גם הם קרואים “מלאכים” כי הם קבלו שליחות אלוקית. סוג שלישי של “מלאכים” הם כוחות רוחניים אלוקיים שרק נביא יכול להבחין בהם (המובן המקובל בלשוננו).
כך ניתן להסביר את הקושיא שהועלתה לגבי המלאך בפרשה. אצלנו בפרשה ה”מלאך” הוא משה רבנו ועצם ראייתו כמלאך המוביל מובנה כי ה’ משגיח ישירות על עם ישראל ללא מתווכים, וזאת כמובן מדרגה גבוהה
(ע”כ)
ומתוך ניתוח “מקיף של המושג” מלאך (שמתייחס למור בפרשת משפטים) ב –
….שני זיהויים שונים אנו מוצאים אצל המפרשים בדבר זהותו של המלאך. הזיהוי האחד הוא מלאך אלוקי שמימי, והאחר הוא אובייקט כלשהו או שליח פיזי מן העולם הארצי בדמות נביא או כל שליח אחר. את שני הזיהויים הללו אנו מוצאים במדרש. מדרש אחד מזהה את המלאך הזה עם המלאך הממונה על ישראל ועושה שליחויות הנוגעות לעם ישראל. הוא השר הממונה על עם ישראל, כשם שיש לכל עם ועם משבעים האומות. ההבדל בין עם ישראל ובין שאר האומות הוא מעמדו המיוחד של המלאך הזה בין שאר שרי האומות והקרבה המיוחדת שיש לו לא-ל (מדרש אגדה [בובר] לשמ’ כג):
הנה אנכי שולח מלאך. רבנן אמרי זה (המלאך) מיכאל, והוא שבא בימי יהושע, שנאמר “אֲנִי שַׂר‑צְבָא‑ה'” (יהו’ ה:יד). וכתיב “כִּי אִם-מִיכָאֵל שַׂרְכֶם ” (דנ’ י:כא). והוא שעתיד לבוא בימי המשיח, שנאמר “וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּר הַגָּדוֹל ” (דנ’ יב:א).
אבל במדרש אחר מזהים את המלאך עם הארון והלוחות. זיהוי זה מובא במדרש בשם דורשי רשומות (פסיקתא זוטרתא, שמ’ כג):
דורשי רשומות אמרו “ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ ” (כג:כ), הם לוחות הברית הנתונות בארון הקודש לשמרך בדרך, שנאמר “ וַאֲרוֹן בְּרִית-ה’ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה ” (במ’ י:לג), שהיה מנמיך את ההרים, ומגביה את העמקים, ומשוה הדרך, והורג כל המזיקין.
אברבנאל מסביר פרשה זו כפשוטה, דהיינו ה’ שולח מלאך להנהיג את ישראל ולהביאם לארץ ישראל. הנהגתו הישירה של הא-ל אינה יכולה לחול במדבר כיוון שהמדבר אינו מקום שיכול לחול בו השפע האלוקי, אלא רק ארץ ישראל, וכשיגיעו אליה ינהיג ה’ את עם ישראל ישירות. לכן כאשר ה’ מודיע כאן למשה שהוא מעביר את ההנהגה למלאך שיוביל אותם לארץ ישראל, משה מקבל את הדברים כמובנים מאליהם ולא מביע תרעומת או שואל שאלות. ההנחה של משה היא שהמסע הזה מהר סיני לארץ ישראל לא צריך להימשך יותר מימים מספר, לכן הנהגתו של המלאך נשמעת סבירה בתנאים אלה.
לא כן לאחר מעשה העגל, ששם משה אינו מוכן לקבל את הנהגת המלאך, כיוון ששם הוא מבין שהדבר נעשה מתוך כעס וכעונש, וכי הליכתם במדבר תימשך זמן רב יותר כיוון שהם מועדים לחטוא שוב, וייתכן שלא יכנסו כלל לארץ ישראל. לכן שם אין הוא מקבל את הנהגת המלאך כמובנת מאליה. הוא מתנגד להנהגת המלאך ומבקש מה’ שינהיג אותם ישירות. אם לא תיתכן הנהגה זו בגלל המדבר, אפשר שיעשה זאת בדרך נס, ובלבד שלא יעזוב ה’ אותם מהשגחתו הישירה (פירושו לשמ’ כ”ג):
….
ר’ יצחק אבן-ארויו (סלוניקי, מאה ט”ז) מפרש את העניין בדרך אלגורית. המלאך הוא הנפש הנמצאת בכל חלק מחלקי הגוף, ותפקידה לשמור את הגוף בכל פעולותיו, הן הגשמיות הן השכליות: “זהו שאמר הנה אנכי שולח מלאך – שהוא הנפש, לפניך לשמרך בדרך מצד השכל אשר הוא בנפש”, והוא גם היצר הטוב אשר גם הוא נמצא לדעתו בנפש. היצר הרע נקרא שטן או מלאך המוות, ומכאן שהיצר הטוב הוא מלאך החיים או מלאך סתם. (“ע”כ. מומלץ)
ומשהו דומה מתוך
מלאכים
לפי הרמב”ם, ברור כי המלאכים אינם גשמיים, על כל הנובע מכך. הדבר סותר את פשט הכתובים, כי צריך לפרש בכל מקום בו מופיע מלאך ומסופר על גשמיותו – באופן שלא מותיר שום צורה ושום פעולה למלאך, לאמור, אם מדובר במלאך הרי מדובר במראה הנבואה או בחלום, כי במציאות – אין מלאך כלל.
הרמב”ם אומר במורה הנבוכים, חלק שני פרק מ”ב: “כבר בארנו שבכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דיבורו, שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום, בין שפורש הדבר ובין שלא פורש”.
להלן שתי דוגמאות לפירושו של הרמב”ם כאמור:
א. מדובר במלאך, והמעשה הוא מראה הנבואה/חלום: הופעת שלושת המלאכים בפני אברהם אבינו באלוני ממרא, וכן גם מאבק יעקב עם המלאך.
ב. מדובר במעשה מן המעשים, ואין שם מלאך: בפרשת חוקת, במדבר כ’ ט”ז כתוב: “ונצעק אל ה’, וישמע קולנו, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים”, והרמב”ם מפרש: “והנה בארנו כי שם מלאך משותף, ושגם הנביא נקרא מלאך, כמו שאמר הכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים”. לאמור, כאן מכונה הנביא משה – כמלאך… (ע:כ)
ומתוך
ועברתי בארץ מצרים וגו’. דרשו רבותינו ז”ל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך והכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף. אל תתמה באמרו אני ולא מלאך אני ולא השליח. וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכתיב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. כשתבין כי מכות מצרים היו ע”י מדת הדין בכח השם הגדול וזהו וישלח מלאך כי נקרא מלאך הגואל (מלאך הגואל בלשון הרמב”ן זו השכינה) כאשר ידעת. אמנם הרב (הרמב”ן) ז”ל כתב כי טעם ולא יתן המשחית הוא המלאך המשחית בעולם בעת הנגף כענין ויאמר יי’ אל המלאך המשחית הרף ידך לא המשחית במצרים כי הב”ה הוא המכה עכ”ד.
(ע”כ)
ומתוך
קאסוטו, פרוש לשמות כ”ג כ’:
הנה אנכי שולח מלאך לפניך: אין הכוונה לאישיות נבדלת מן הא-לוהים; ואין מלאך הא-לוהים סוף סוף אלא פעולתו של הא-לוהים… אין המלאך אלא עזרתו והדרכתו של ה’, וכיוצא בזה נאמר בבמדבר כ’ ט”ז “וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים”… לפיכך המילים הנדונות כאן אין פירושן אלא, אני אדריך אתכם ואצליח דרככם. ובהמשך הכתוב בסיפא של פסוק כ”ב ברור הדבר שהכוונה לפעולות ה’ בעצמו ובכבודו.
(ע”כ)
וקצת כללית בנימה הומוריסטית על ביקור המלאכים אצל מלך אדום (לא המלאך שהוציא את בני ישראל ממצריים, ב –
(לא אצטט. מומלץ, עם חיוך)
(הארכתי על המלאכים, אקצר על המושלים)
3.על כן יאמרו המושלים (פרק כג פסוק כז’)
פסוק קצת קשה ומוזר –
