(הערה מוקדמת – הגליון להלן דורש עריכה נוספת וכנראה חסר בו חומר)
From:
Sent: Sunday, 7 August 2016 12:38 AM
To:
Subject: מסעי…. ויסעו….ונסב לכם…ולא תסב
הערה – השבת – סוף סוף מתאחדים הקריאות השבועיות בארץ ובגולה בעולם רחב. בארץ קוראים את פרשת מסעי ובחו”ל את מטות מסעי מחוברות, ואחת הסיבות היא להביא לכך שפרשת דברים נקראת, בכל העולם בשבת לפני תשעה באב.
למה? “איכה אשא לבדי…” עוד לא הספיק לגמור את קריירת המנהיגות הדיקטטורית וכבר הוא מתלונן – וזו לא פעם ראשונה שמשה רבנו ע”ה, מתלונן. ם ניזכר, פעם ראשונה היתה עוד במצריים.
הקדמה כללית
עקרונית – ניתן לומר שהתורה – כפי שנכתבה/הוכתבה מפי הגבורה – פחות או יותר מסתיימת בחומש במדבר, כי קשה לטעון שא-להים כתב/הכתיב את נאומו הארוך של משה בחומש דברים. הרי בפירוש כתוב “אלה הדברים אשר דיבר משה…” “וזאת הברכה אשר ברך משה…” וגם ההנחייה שעל בנות צלופחד להתחתן רק עם גברים בני שבטן, אף היא הייתה יצירה של משה רבנו
אם כך – סיכום ביניים של תרי”ג מצוות מראה ש =
— 413 מצוות ניתנו ב – 4 החומשים הראשונים
— 200 מצוות ניתנו ב – חומש דברים
מה זה אומר? – אז ברור שאני לא הראשון שמגלה את זה. למשל מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/tojba.html
מצוות שניתנו בהר סיני ונכתבו רק בספר דברים
….ספר דברים נכתב בשנה ה-40 ליציאת מצרים, כמו שכתוב בתחילתו (דברים א3): “ויהי בארבעים שנה, בעשתיעשר חודש באחד לחודש; דיבר משה
….. מצד שני, ספר דברים כולל גם מצוות חדשות, שלא נזכרו בספרים קודמים, למשל:
שמיעה בקול נביא אמת והריגת נביא שקר (דברים יח)
האיסור לפחד מהאויבים, וכל שאר דיני המלחמה (דברים כ)
עריפת העגלה (דברים כ)
דיני גירושין (דברים כד)
ייבום וחליצה (דברים כה)
יש כמה ראיות לכך, שהמצוות הללו לא נאמרו למשה באותו זמן – כשהיה בערבות מואב, אלא הרבה קודם לכן – כשהיה בהר סיני וקיבל את כל התורה [ע”פ הרב אליהו בן אמוזג – “מבוא לתורה שבעל פה”]:
הפרשיות שניתנו בערבות מואב מתחילות, כמו כל שאר התורה, במילים “וידבר ה’ אל משה… לאמור” (במדבר לג50, לד1, לד16, לה1, לה9); אך בספר דברים, גם במקום שבו כתובות מצוות חדשות, לא נאמר “וידבר ה’ אל משה לאמור”; מכאן שה’ לא דיבר אותן אל משה באותו זמן אלא קודם לכן, ורק עכשיו הן נכתבו….. (ע”כ. איך נאמר – מרוב יער לא רואים את העצים. ואם מניחים מראש מה שרוצים לסכם בסופו של דיון, אין טעם לקיים דיון. אז מי כתב את התורה? – ברור מראש.)
אחזור לפרשתנו
פסוקי השבוע
ויסעו מרעמסס… ויחנו על הירדן
והתנחלתם את הארץ
מאת הרב תרבו
ערב שבת שלום
פתיחה
פרשת מסעי, אומנם מסכמת – עם פירוט שחוזר על עצמו, את מסעות בני ישראל ב – 40 שנות נדודים במדבר. 42 מסעות ב – 40 שנה, זו חתיכת נדודים קשה ואולי אף עונש.
אבל יחד עם זה, הפרשה גם מוסיפה, בעיקר, כמה מצוות הקשורות בהתנחלות בארץ ישראל, = הכנות לקראת….
לרענון -סיכום תוכן הפרשה מויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%99
נושאים בפרשה.
…. פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני לפיכך היא מכילה
סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.
— רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע. ….
— ציוויים לקראת הכניסה לארץ:
— ציווי על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל
— תיאור גבולות הארץ
— מינוי נשיאים לשבטים
— הכנת ערי מקלט וערים ללוויים,
— דיני רוצח בשגגה
— השלמה לפרשת בנות צלפחד: בני שבט מנשה (בן יוסף) מתלוננים שהעברת נחלת צלפחד לבנותיו עשויה להביא לכך שהנחלה תעבור לשבט אחר. ה’ מקבל את טענתם ומחייב את (ואולי רק ממליץ שעל ) בנות צלפחד להינשא לגברים מבני שבטן בלבד.
>>> ומצוות הפרשה
במדבר, פרשת מסעי
תח: מצוות עשה – לתת ללויים ערים לשבת
תט: מצוות לא תעשה – שלא להמית רוצח עד עמדו לדין
תי: מצוות עשה – להגלות הורג נפש בשגגה
תיא: מצוות לא תעשה – שלא יורה עד אחד בדיני נפשות
תיב: מצוות לא תעשה – שלא לקחת כופר להציל רוצח ממוות
תיג: מצוות לא תעשה – שלא לקחת כופר ממחוייב גלות
>>>>>>>
(אז למה לא מקצים מקומות ישוב וכד’ ללוויים? טוב סתם קלוץ קשייא)
פירוט מדרשי חז”ל על “ואלה מסעי”… ויסעו …ויחנו..” ניתן ב –
halachayomit.com/farkashpinchas/aleh/Aleh%20Matot-MaseiII.doc
(לא אצטט. מומלץ)
פסוקים ונושאים לדיון ועיון
-
ויסעו … ויחנו
42 פעמים “ויסעו” ו – 42 פעמים “ויחנו” בשביל מה כל הפירוד
אז לפי הכלל של חז”לינו – אם זה כתוב זה חשוב. ואז “עדר הפילים” עובר והכל ברור
מתוך
http://www.etzion.org.il/he/%D7%95%D7%99%D7%A1%D7%A2%D7%95-%D7%95%D7%99%D7%97%D7%A0%D7%95
פרשת מסעי פותחת בפירוט מסעות בנ”י בדרכם ממצרים לא”י וכבר נתקשו רבים בשאלה לשם מה ספרה לנו התורה את כל זה, מדוע לא היה מספיק לומר שבנ”י יצאו ממצרים והגיעו לערבות מואב? תשובות רבות נאמרו לשאלה זו. רש”י כותב בשם ר’ משה הדרשן שהתורה רצתה להודיע חסדיו של מקום שלא טלטל את נ”י יותר מדי. בהמשך מביא רש”י תשובה אחרת בשם התנחומא. הרמב”ן מביא את הרמב”ם במו”נ שכתיבת המסעות נועדה להיות תשובה לספקנים שיאמרו שעמ”י הלך במקומות שיש בהם אוכל ומים ויכפרו בניסי הקב”ה במדבר. הרמב”ן עצמו מציע שכתיבת המסעות היתה ע”פ ה’ ולא נתגלה לנו טעמה.
תשובות אלו מסבירות את הצורך בכתיבת המסעות אך אינן עונות על שאלה אחרת – מדוע היה צורך לכתוב לגבי כל מסע “ויסעו… ויחנו…”, מדוע לא היה מספיק לכתוב את שמות המקומות שעברו בהם בנ”י? – הרשב”ם (ל”ג, א’) כותב: “כל מסעות וחניות חוזר ומונה כדי לפרש היכן היו חונים”, אך הוא לא מנמק את הצורך בכך. נראה שהתורה רצתה ללמד אותנו לקח חשוב. אפשר היה לומר שכל אותם מסעות נועדו להביא אותם לא”י ואין להם שום חשיבות כשלעצמם, אולם התורה רצתה לומר שאין הדבר כן אלא שהעצירה בכל מקום היתה חשובה ולא רק שמשה כהכנה למסע הבא.
האור זרוע (הלכות שבת סי’ ס”ז) דן במלאכת הקשירה ושואל היכן היתה קשירה במשכן. הוא מביא ירושלמי שעונה שבנ”י קשרו את המיתרים בחנייתם והרי היתה זו קשירה זמנית? הירושלמי עונה: “מכיון שהיו חונין ונוסעין ע”פ הדיבור כמי שהוא לשעה”. האו”ז כותב שכנראה זו טעות סופר כי התשובה לא עונה לשאלה ויש לגרוס “כמי שאינה לשעה” – הואיל ולא היה בדעתם להתיר עד שיאמר הקב”ה הרי היא שיבטלו שם לעולם”. נראה שיש אמת בשתי הגירסאות – מצד אחד כל חניה היא זמנית, עמ”י “יושב על המזוודות” ובכל רגע יכול הקב”ה להודיע שממשיכים לנסוע. כבר ברגע החניה עמ”י עם הפנים לעבר המסע הבא. מצד שני העובדה שהנסיעה היא ע”פ ה’ מקנה לחניה מעמד של קבע. אצל הקב”ה אין ארעיות, עמ”י יודע שהוא יושב במקומו ולא זז משם עד שהקב”ה אומר לו.(ע”כ. ברור)
ומתוך
https://dayani.co.il/Newsletter/ee673083-34b7-4eda-8921-4689b91b11
פרשת מסעי פותחת בתיאור מסעות בנ”י במדבר, פירוט ותיאור שלכאורה נראים מוגזמים: “ויסעו ויחנו..ויסעו ויחנו“. למה דווקא 42 תחנות? למה יש פרוט של השמות המקומות והאירועים, של כל 42 המסעות הללו? על פניו, זה נראה כמו מידע מתיש, ומיותר לחלוטין. כאשר מתבוננים במפה, המיקומים של 42 החניות שמצוינים בפרשה, הם על גבול הבלתי מוסבר. חלק מהתחנות, כמו כיבוש הבשן, נמצאות בכלל באזור סוריה, ואחרי שישראל עלו כל כך צפונה, עם שלם חוזר בדרך עיקוף מטורפת דרומה, לכיוון יריחו… אם מסתכלים בהיבט על על הנתיב של 42 התחנות בפרשת מסעי, הוא נראה לכאורה, כמו נתיב של אדם שיכור, שנע בזיגזג ללא תכלית, שאיננו יודע לאן, ולאיזה כיוון הולך. כדי להבין זאת, ניקח דף עם תפזורת של 42 מספרים עוקבים, נחבר בין המספרים לפי הרצף והסדר העולה שלהם, ע”י קו שנמתח בין נק’ לנק’.
מסתבר שכל הקווים שיצרנו, במסלול ובמסע שבין נק’ לנק’ שלפני רגע, לא ידענו מה זה מביע. מתגלה לנו כציור של ממש, עם משמעות ומסר. כך גם מסעות בנ”י. לכל סיפור משפט ומילה, נלווית מהות עמוקה, בעלת מסר משמעותי. לדוגמא המסע הראשון: “ויסעו בנ”י מרעמסס בחדש הראשון בחמישה עשר יום לחודש הראשון” (לג/ג) זה ט”ו בניסן. זה מתקשר לפסוק בשמות: “ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה’ מארץ מצריים“ (שמות/יב/מא). מדהים שתיבת “רעמסס” = גימט’ 430. בדיוק כעבור 430 שנה מברית בין הבתרים יצאו בנ”י ממצרים..
כמו כן, בכל שמות החניות, מופיעות כל אותיות האלפא ביתא, למעט האות ז’, מדוע? רומז שיום שבת, איננו בכלל הימים שיצאו בהם בנ”י למסעותיהם. יש גם מסר במה שאין.
מה הנימוקים למסעות בנ”י:
א. “אמר הקב”ה : אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה. אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן, וישתו מי הבאר והתורה מתיישבת בגופן” (תנחומא/בשלח/א)..(ע”כ)
ומשהו קומי ???? מתוך
http://www.kibbutz.org.il/itonut/2008/dafyarok/080731_tzimerman.htm
“ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת.” [במדבר, ל”ג, 26]
“ויסעו…ויחנו…”: דרכם הארוכה והמתפתלת של אחינו בני ישראל ממצרים לכנען התחילה לפני ארבעים שנה, בנסיעה מ”רעמסס” אל “סוכות” (ל”ג, 5), ומסתיימת עכשיו ב”ערבות מואב על ירדן ירחו” (ל”ג, 48). ארבעים ושתיים חניות ביניים מנו רבותינו במסע הזה, המתועד בפרשתנו בקורטוב של שוויון נפש. והרי זה סיכום של ארבעים שנה על המזוודות! אריזה ופריקה מתמדת, לוח זמנים שרירותי (עמוד האש ועמוד העשן), שלא לדבר על כל המהומות והנסים, התלונות והכעסים והסכנות, והמוות בצורותיו המגוונות. יכול להיות שרק הזמן שלקח להם לחפש חנייה הצטבר לארבעים שנה.
מערבות מואב, החנייה האחרונה, נגלה אליהם הירדן כסרט ירקרק, מתוח מ”ים כנרת” (ל”ד, 11) אל “ים המלח” (ל”ד, 12), ערוך ומוכן להיגזר בטקס צבאי מלא. ועכשיו, על סף הכניסה אל הארץ המובטחת, הם מפנים ראשיהם לאחור, משננים לעצמם, כתיירים, את רשימת המקומות שבהם ביקרו, מגלגלים על לשונם שמות ואתרים, מזכירים ונזכרים. רבים מהם שואלים עצמם למה זה לקח כל כך הרבה זמן, מתאוננים ומתעצבנים; אחרים תוהים למה זה נגמר כל כך מהר, רוצים עוד.
כל אחד נזכר, כל אחת נזכרת, בדרך זו או בחנייה אחרת. יש מי שזוכרים לטובה דווקא את קברות התאווה, יש מי שחור הגידגד הוא להם זיכרון מיוחד, ויש הנשבעים שלא היו ימים טובים לישראל מן הימים ההם ביוטבתה. רק לנסיעה ההיא ממקהלות ולחנייה ההיא בתחת אין ביקוש בשוק הזיכרון. כאילו לא הייתה. הבה ונהיה לה אנו לפה ונביא לפניכם סיפורה.
ההתחלה הייתה שגרתית למדי. אחרי כמה חדשים במקהלות היה ברור שאו טו טו זזים. לא שהיה מי יודע מה קשה. מה כבר יכול להיות קשה במקהלות? עומדים ושרים. ובכל זאת, אחרי ‘ים השיבולים’ בפעם המאה ועשרים כולם הבינו שהם בשלים לתזוזה, אלא שזו בוששה לבוא. יום יום עם בוקר יצאו הזמרים המותשים והזמרות הנחלשות לראות מה מצב עמוד האש ותמרת העשן, האם עודם במקומם הישן, או שמא זעו נעו קמעא לקראת חידוש המסע במהרה. אך דבר לא קרה. העמודים לא משו. והכוחות תשו.
שלחו בני ישראל אל משה לאמור: עד מתי? עד מתי יישחת קולנו בשירת המקהלות? יבש גרוננו, כלו עינינו בזמרה, נצרדו הקולות, נמאס לנו לבלות יום אחרי יום בתרגולי סולפג’ ומודולציות עקלקלות. ואחרי שמשה לא מיהר להגיב והמצב הלך והחמיר, הפכה הנרגנות הקלה של מתוסכלי המקהלה להפגנה סוערת מול אוהל מועד. כאן כבר אי אפשר היה לעצור את המהומה, ומתוך התביעות לצאת למסע עלתה והשתלטה הדרישה להסתער, כמה שיותר מהר, אל כנען. ‘די לשבת על התחת’, חרזו המפגינים, ‘קדימה לארץ המובטחת’.
משה רתח. גם כך לא ליקק דבש ולא רווה נחת, ועכשיו באים אליו החבר’ה האלה ממקהלות עם הגידופים, עם הקללות ועם החרוז על העכוז. רוצים לרוץ עכשיו אל הארץ המובטחת? קדחת! אכן, נזוז מייד, מן הפח אל הפחת! אני אראה לכם מה זה לארגן משלחת!
. וכך נסענו ממקהלות וחנינו בתחת. (ע”כ).
2.
2. (ויעל אהרן…וימת שם…בחודש החמישי באחד לחודש… וישמע הכנעני….(פרק לג
פסוקים לח’, מ’)
הפרשה בתחילתה, מונה 42 משעות, אבל מספרת משהו קצרצר על מה שאירע רק ב שלושה מקומות. אחד מהם הוא “הר ההר” שם מת אהרן. זו חזרה שנייה על האירוע שכבר סופר עליה בפרשת חוקת, פרק כ’. וגם שם מופיע הפסוק “וימע הכנעני….” עם המשך התיאור על המלחמה. ופה בפרשתנו, שוב אהרן מת, וניתן תיארוך מלא ליום המיתה, ושוב מופיע הפסוק :”וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען…” וכלום. כלום לא קורה.
הנחה פשוטה – סתם טעות סופרים. אבל כידוע, אין בתורה טעויות
ומתוך
www.elon.org/shiur_hebrew_doc/devarim61.doc
…”ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום”, ומה קרה שם? “ויעל אהרן הכהן אל הר ההר”. האם אין שום אירוע אחר בארבעים השנים שהיה שווה הפסקה חוץ מזה? אגב, כל אחד מהנוכחים שם זוכר יפה מאוד שאהרון הכהן עלה אל הר ההר ומתי, כי זה היה לפני חודש חודשיים. זה לא תיאור של קרח ועדתו, זה תיאור מאתמול. “ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה’ וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים”. כלומר, זה לא נאמר לאנשים הנמצאים שם, כי האנשים שם יודעים שזה שנת הארבעים לצאת בני-ישראל מארץ מצרים. שנזכור את זה כל ההיסטוריה. “בחדש החמישי באחד לחדש”. ברשותכם סוגריים קצרות, בלי קשר בכלל לזה שזה מופיע בפרשת מסעי ובלי קשר למקום. אין עוד אדם אחד בחמישה חומשי תורה שזוכר שיצוין יום פטירתו בתורה חוץ מאהרון הכהן. היו עוד כמה יהודים חשובים, אבל לא אברהם אבינו, לא יצחק, לא יעקב ולא משה רבינו, אף אחד. אנחנו במסורת קיבלנו את ז’ באדר ותאריכים אחרים , אבל תאריך פטירה. ממילא גם אין עוד אדם אחד שזוכה שהשנה למשל עם ישראל בקריאת התורה עוסק בתאריך הפטירה שחל בדיוק בשבת ראש חודש אב, שהוא החודש החמישי באחד לחודש שבו יום הזיכרון של אהרון הכהן שעליו אנחנו קוראים באותה פרשה. זאת תופעה מעניינת מאוד……
ושיא הקושי, החלטת להזכיר את מיתת אהרון, עוד לא הבנתי למה. פרשה חדשה פסוק מ’, המשך מקור 5 י ש הפסקה באמצע, “וישמע הכנעני מלך ערד והוא ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל”. ומה הוא עשה? כבר למדנו שהוא שבה שבי. אז ממה נפשך, אם אתה רוצה להזכיר את מה הוא עשה ואת המלחמה אז תזכיר מה הוא עשה, וישמע הכנעני ויילחם, וישמע הכנעני וישב ממנו שבי. מה כתוב פה בכלל? זה נראה כאילו הוזכרו כאן שני אירועים בטעות, והאירוע השני לא היה מקום לסיים אותו. “וישמע הכנעני מלך ערד והוא ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל”. מה קרה, האם רק הכנעני שם? מה הוא עשה עכשיו? הרי אם הפסוק הזה היה מופיע בלי הפסוקים שקדמו לא היינו מבינים בכלל מה קרה. לא היינו יודעים שהוא בא להילחם או שהוא שבה שבי. אז הפרשה נמשכת “ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה: ויסעו מצלמנה ויחנו בפונן: ויסעו מפונן ויחנו באבת”, וככה זה נמשך הלאה…. (ע:כ. והפירוש לא כל כך ברור לי)
ומתוך
..המקום היחידי בו התורה מרחיבה זמן פטירתו המדויק של אדם, זה אהרון הכהן, באחד לחודש החמישי. למה הקב”ה מייחד לכך פסוק ולמה חשוב לדעת מתי אהרון הכהן יותר ממה שחשוב לדעת מתי נפטר משה? למה לא כולם אותו דבר? למה אהרון חריג?
שאלה נוספת – אם אהרון הוא חריג, למה זה לא נכתב בפרשת חוקת, בה עוסקת התורה בפטירת אהרון הכהן? שם צריך לכתוב שאהרון עלה להור ההר באחד לחודש החמישי, וכל ישראל בכו אותו. שם הקב”ה לא כתב את זה, וכתב את זה כאן תוך כדי המסעות.
שאלה נוספת, לאור דברי בעל הצרור המור, שהשמות של מ”ב מסעות רומזים לשמות הקב”ה שאסור להפסיקם, למה מפסיקים באמצע המסעות כדי לדבר בפטירת אהרון הכהן?
שאלה נוספת – מיד אחרי פטירת אהרון יש הפסוק “וישמע הכנעני מלך ארד, והוא יושב בנגב בארץ כנען”. ומה קרה אחרי ששמע? ראש השנה: שמע שנסתלקו ענני הכבוד שהיו מכסים את עם ישראל, כי נפטר אהרון הכהן, ואז בא להילחם. התורה לא כותבת שבא להילחם אלא רק ששמע, והוא יושב בנגב. למה זה חשוב? אם חשוב לציין מלחמות היה צריך לכתוב על מלחמת עמלק ברפידים. למה דווקא הכנעני זו המלחמה היחידה שכתובה?
(ע”כ. אין תשובה ברורה. אבל מעניין)
ופירוש מודרני אפיקורסי, ניתן ב –
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3040304&forum_id=20048
(לא אצטט)
-
והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם
(פרק לג פסוק נו’)
האם יש לנו פה תוכחה קטנה?
מתוך
או ביטוי לגבי המשפט “והיה כאשר דימיתי לעשות להם – אעשה לכם”.
מכיוון שאני מעדיפה לפרש את כל”האיומים” של הקב”ה, לא כעונש לכעסו, אלא
הבהרת המצב “מה יקרה אם”.
כמו שחברת החשמל משתדלת ללמד אותנו משהו כמו: “לבל תכניסו חוט ברזל לתוך השקע החשמלי, כי ביום עשותכם זאת, מות תמותו”. אם נתעלם מהזהרה זו, ונכניס חוט ברזל לשקע, קרוב לודאי שאכן ניהרג מהזרם החשמלי החזק. העובדה שנהרגנו אינה ביטוי לכעסה של חברת החשמל על שלא מילאנו את החוקים שלה, אלא פשוט תוצאה של המעשה.
כיוצא בזה אני הייתי רוצה להבין את הפסוק כך:
אם לא תשמעו להוראותיי אלה, ואכן תשאירו מהם שריד, הם יצררו אתכם (זו תהיה תוצאת המעשה) ויראה כאילו מה שדימיתי לעשות להם, אני עושה לכם (ע”כ).
ומשהו עכשווי קצר, מתוך
http://hayamin.org/forum/index.php?topic=30520.10;wap2
ערבים מתונים ואוהבי שלום מפגינים את אהבתם ליאהוד
לצפייה
— ציטוט של: אדם שפוי על מאי 11, 2011, 16:05:42 —אין ספק, ציטוט מספר פנטזיה בעל תפוצה רחבה זה מאוד משכנע.
— סוף ציטוט —
אזהרה באופן מדוייק.
הפנטזיה היחידה היא ה”שלום” שאתם חושבים שאפשר לעשות עם פראי אדם צמאי דם.(ע”כ)
4.לרב תרבו נחלתו….ולמעט תמעיטו… אל אשר יצא לו שמה הגורל…(פרק לג פסוק נד’)
מתןך
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=26&mefaresh=ramban
ומתוך
http://yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1389.asp
….על ההבנה שחלוקת הארץ נעשתה על פי גורל מתעוררים מספר קושיות:
אם הארץ מתחלקת לפי גורל, מדוע מוסיפים “לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו”? אם הכל הולך על פי הגורל, למה שייך לומר תוספת זו? יש פה סתירה!
ועוד, אם הכל על פי גורל מדוע יש מקום לתלונת בני יוסף? לכאורה, יהושע צריך להגיד להם שלא עליו תלונתם אלא על ה’.
איך יתכן שחלוקת הארץ קרתה בשלבים כך שלשלושה שבטים חילקו נחלה ולשאר לא?…..
הרלב”ג מביא הסבר שונה – היו שלבים בחלוקה. בשלב הראשון נעשתה חלוקה שווה על פי הגורל. אך בשלב השני עשו חשבון, שבט גדול היה מקבל יותר על חשבון שבט אחר, וכך “שיחקו” קצת עם הגבולות ושינו אותם. זה היה מעין “מקצה שיפורים” שנעשה על ידי משה ויהושע.
וקצת קשה – מדוע שהגורל לא יעשה את החלוקה המדוייקת לבד?
בכל השיטות הללו הפסוקים לא מיושבים כמו שצריך.
לרש”י שהגורל עשה את הכל קשה מדוע בני יוסף באו להתלונן אל יהושע, מה הוא אשם? ומה הוא יכול לעשות אם הכל נקבע על פי ה’?
אולם, סיפור בני יוסף יוצא טוב לפי הרלב”ג שאכן היה בידם של משה ויהושע להרחיב את נחלתם. על כך ענה יהושע – החלוקה היתה טובה ועליכם רק לברא את היער.
קשה על הרלב”ג – איזו מין חלוקה היא זו, אם היא אמורה להשתנות?
כמו כן קשה, כיצד יתכן שהארץ התחלקה בשלבים? כדי לשקול אם להוסיף או להוריד מכל שבט צריך לראות את החלוקה הראשונית הכוללת ורק אז לשקול ממי מורידים ולמי
כמו כן קשה, כיצד יתכן שהארץ התחלקה בשלבים? כדי לשקול אם להוסיף או להוריד מכל שבט צריך לראות את החלוקה הראשונית הכוללת ורק אז לשקול ממי מורידים ולמי מוסיפים נחלה…..
הפירוש שנכנס הכי טוב בפשט הוא פירושו של האברבנאל, וייתכן שזו אף כוונתו של רש”י .
יש בחלוקת הארץ שני קריטריונים והם איכות וכמות.
הגורל אמר איזה שבט יהיה באיזה מחוז כגון בהר, בשפלה, בגליל וכדומה. על כל פנים, הוא לא תחם את הגבולות במדוייק.
תפקידם של משה ויהושע היה לקבוע את הגבול, וזה על פי “לרב תרבה ולמעט תמעיט”. אך היה מדד נוסף על המדד המספרי.
היו מקומות שבגלל מגבלות טופוגרפיות לא היה אפשר להעביר קו ישר בכל מקום ולכן היה צורך לשנות. לדוגמא, בהר תבור חלקו שלושה שבטים. כמו כן, יתכן והתחשבו באיכות הקרקע במקומות מסויימים, כגון במקום שהיה מקור מים, ומסתבר שגם שיקולים אלו השפיעו על החלוקה.
לכן מתברר שהחלוקה הבסיסית היא אכן לגולגולתם. לשם כך היה צורך במפקד, על מנת לראות כמה אנשים יש בכל שבט, מתוך הבנה שמי שיש לו יותר נפשות יקבל יותר ממי שמספר הנפשות בו מועט יותר.
על פי הבנה זו סדר הפסוקים בפרשתינו יוצא מדוייק. תחילה מופיע “לרב תרבה נחלתו”, שזהו הקריטריון הבסיסי לחלוקת הארץ לשתים עשרה נחלות (ולא קריטריון משני כפי שמפרש הרמב”ן), לאחר מכן מופיע הגורל שיקבע לכל שבט באיזה איזור תהיה נחלתו.
בפרשת מסעי (ל”ג, נ”ד) צריך לדעת איך לקרוא את הפסוק – “והתנחלתם את הארץ בגורל” – זהו דבר אחד, “למשפחותיכם” – זהו דבר אחר לגמרי. לאחר מכן הפסוק ממשיך לפרש את עצמו בצורה כיאסטית. תחילה הוא מסביר ש”למשפחותיכם” הכוונה “לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו” , ולאחר מכן הוא חוזר להסביר “אל אשר יצא לי שמה הגורל לו יהיה למטות אבותיכם תתנחלו”.
רואים מכאן שהקריטריון הבסיסי הוא חלוקת הארץ לשתים עשרה נחלות לפי גודל השבטים, אך חלוקת איזור הנחלה לכל שבט יהיה על פי הגורל.
מופיע בחז”ל …. תיאור של פעולת הגורל (בבא בתרא קכ”ב.) –
כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון…
משמע מתוך דברי חז”ל שאכן תפקידו של הגורל היה לחלק לשבטים תחומים שהיו מוגדרים מראש. הכוונה ב”תחום”, ככל הנראה הוא לאיזור כללי ולא לגבול מדוייק.
(ע”כ. וכרגיל, התורה תמיד צודקת, אפילו אם היא לא ברורוה או סותרת את עצמה. מה לעשות. יש גורל ואין גורל מתערבבים זה בזה. ועדיין לא דוע אם אי פעם אכן חולקה הארץ לשבטים בצורה מליאה)
ומתוך מדרשי חז”ל ב –
…….
ספרי:
..לאלה תחלק בנחלה במספר שמות, הכל במשמע, ישראל כהנים ולוים גרים נשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע, ויאמר ה’ אל אהרן בארצם לא תנחל, יצאו כהנים, ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, יצאו לוים, לשמות מטות אבותם תתנחלו, יצאו גרים ועבדים, איש לפי פקודיו, יצאו נשים וטומטום ואנדרוגינוס. רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם תתנחלו, מה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ, מפני נשים, מפני קטנים. רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר לאלה תחלק הארץ, ומה תלמוד לומר לשמות מטות אבותם,
שינה המקום נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. רבי אומר משל למה הדבר דומה, לשני אחים כהנים שהיו בעיר, לזה בן אחד ולזה שלשה בנים, יצאו לגורן, זה נטל סאה ואילו נטלו שלשה סאים, והורישו את אבותיהם, וחזרו וחלקו בשוה. רבי שמעון בן אלעזר אומר זה נוחל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו, נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, ונמצאת מקיים לשמות מטות אבותם תנחלו…
לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים חמשה בנים, ובכניסתו לארץ עשרה, קורא אני למעט תמעיט נחלתו, הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתם לארץ נמצאו חמשה, קוראני עליהם לרב תרבו נחלתו. איש, יצאו עבדים ונשים וטומטום ואנדרוגינוס, לפי פקודיו, מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, וכן הוא אומר וידברו בני יוסף את יהושע ואומר אני עם רב עד אשר כה ברכני ה’…יותן נחלתו, שומע אני מעורבבים, תלמוד לומר בגורל, אי בגורל יכול שומע אני בינו לבין עצמו, תלמוד לומר על פי ה’, מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש. אך, יצאו כלב ויהושע, וכן הוא אומר ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם…
על פי הגורל תחלק נחלתו, מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשימיון, בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור. (פנחס קלב) והוריש ה’, ה’ מוריש ואין בשר ודם מוריש את הגוים, שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר האלה, אין לי אלא אלה הגוים, מניין לרבות מסעיהם, תלמוד לומר האלה מלפניכם, שתהיו אתם גדילים והולכים, והם מתמעטים והולכים… (עקב נ)
לא יתייצב איש בפניכם, אין לי אלא איש, אומה או משפחה, אשה בכשפיה מניין, תלמוד לומר לא יתייצב איש בפניכם, לא יתייצב מכל מקום, אם כן למה נאמר איש, אפילו כעוג מלך הבשן. פחדכם ומוראכם, הרי אם מפחידים הם יריאים הם, אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים, וכן הוא אומר, ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו’, וכן רחב היא אומרת שמענו אשר הוביש ה’ את מי הירדן לפני בני ישראל עד עוברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל, ואם תאמר שלא היו אנשי יריחו
גדולים וקשים, והלא כבר נאמר וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, והרי יריחו היתה בכלל, ולמה יצתה, שהיתה קשה כנגד כולם… (שם נב) …
תלמוד בבלי:
…תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה, והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, דתניא אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהם… (מגילה כו א)
תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דתניא ר’ יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, לאלה כאלה, להוציא את הטפלים. ר’ יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, (ולא ליוצאי מצרים, דאין הולכין אחר היוצאין אלא אחר הנכנסים, דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר, זה עשרה וזה אחד, אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים היה נוטל האחד כנגד כולן, אבל עכשיו העשרה נוטלין י’ יחלקים והאחד נוטל חלק אחד), שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה, אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו, משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיין… ר’ שמעון בן אלעזר אומר לאלו
ולאלו נתחלקה הארץ, כדי לקיים שני מקראות הללו, הא כיצד, היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים, (כגון ראובן שיצא ממצרים והוא בן כ’ והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, ובניו היו טפלים בכניסתן לארץ, ואינן יכולין ליטול בשביל עצמן לפי שאינן בני עשרים, נוטלים חלק אחד בשביל ראובן שהיה מיוצאי מצרים), היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ, (ולא מיוצאי מצרים, כגון ראובן שהוליד בנים במצרים ומת במצרים, והבנים היו טפלים ביציאתן, וכנשנכסו לארץ היו בני עשרים, נוטלין כל אחד חלקו עם באי הארץ), מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן, (כגון ראובן שהיה בן כ’ כשיצא ממצרים והוליד בנים במדבר ומת, והבנים היו בני כ’ בכניסתן לארץ, נוטלין חלקן בשביל עצמן, ונוטלין נמי חלק אחד בשביל אביהן שהיה מיוצאי מצרים, ויש מפרשים באדם אחד מיירי שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ, כגון שיצא ממצרים יתר מבן ששים… הלכך יטול שני חלקים, ולאו מילתא היא).
מרגלים, יהושע וכלב נטלו חלקם, מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ. הבנים נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן, …(ע”כ)
ומתוך גליונות נחמה
http://www.nechama.org.il/pages/280.html
אברבנאל, מקשה:
הוקשה עוד לראשונים, באיזה אופן נחלקה ארץ ישראל, האם נחלקה לי”ב שבטים בחלקים שווים, והשבט שהיה רב באוכלוסין בה נוטל חלקו כשבט שהיה מעט באוכלוסין, ויהיה זה בלי ספק עוול בחוק היושר האלוקי, והיפך מה שמצווה כאן: (נ”ג-נ”ד) “לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו”.
ובסדר מסעי אמר גם כן (ל”ג נ”ד) “והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו”. והקשה גם כן לדעת הזה מה שנזכר בספר יהושע (י”ז י”ד), שצווחו בני יוסף אליו: “מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב”, כי איך יבקשו היפך הדין והציווי האלוהי? ולמה לא השיבם יהושע, “כה דבר ה’ וכה ציוה ואין בידי לתת לשבטים אלא חלקים שווים”?
ואם אמרנו לברוח מזה, שהייתה חלוקת הארץ לגולגלותם במספר שמות, הוקשה מה שבירך יעקב ליוסף (בראשית מ”ח) “אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם”, שתהיה אם כן ברכה בלא תועלת ולבטלה, כי אם היו גולגלות רבות, בידוע שייתנו להם חלק רב. ואין יתרון בהיות שני השבטים מהיותם שבט אחד.
ויקשה גם כן, מה שנאמר בפרשת מסעי (ל”ד י”ג) “זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה’ לתת לתשעת המטות וחצי”, שמורה שלשבטים נתחלקה? (ע”כ)
ומתוך
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-85772-00.html
……
לו ממשלת ישראל היתה נוהגת על פי הכתוב בתורה, לא היה כל צורך במחאת הדיור. על הממשלה ללמוד מתורת משה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אשר על כן כל זוג המקים בית בישראל בחו”ק כדת משה וישראל, ישתתף בהגרלה ויקבל בחינם, מתנת חתונה, נחלה עליה יבנה
ביתו. לחילופין, יקבל דירה כשעלות הקרקע יופחת ממחירה.
ממשלת ישראל היא זו שתקבע את פריסת הנחלות או הדירות ברחבי הארץ על פי צרכיה של מדינת ישראל, ואלה יחולקו בגורל
על פי קריטריונים שיוויוניים וברורים. אלה חייבים לקחת בחשבון את צרכי האוכלוסיה, המחיר ביחס למיקום מרכז או ספר, זול או יקר, או גודל השטח, קטן או גדול וכד’ (עיין רש”ר. מזרחי. במדבר כ”ו. ב”ב קכ”ב תוספות ב”ב קי”ז).
למדנו, שאין דרך טובה יותר לכבוש את הארץ ולשחררה מעול זרים מאשר התנחלות בה. לכן חובה להתנחל בכל הארץ לאורכה ורחבה. הממשלה תחליט היכן לשכן את הזוגות הצעירים שיקבלו את הקרקע בחינם ביום נישואיהם.
הוא אשר הבטיחה התורה “כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה” (דברים י”א). “והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם. לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל, לו יהיה למטות אבותיכם תתנחלו” (במדבר ל”ג.
יהושוע עם כניסתו לארץ ישראל לא הקים את מינהל מקרקעי ישראל והפקיד בידו את כל קרקעות המדינה אלא חילק אותם בגורל, חינם, כאשר ציווה ה’. (ע”כ)
… 5. את אדוני ציווה ה’… ואת אדוני ציווה בה’ לתת את נחלת צלופחד אחינו לבנותיו… זה הדבר אשר ציווה ה’. לבנות צלופחד לטוב בעינהן תהיינה לנשים, אך למשםחת מטה אביהם תהיינה לנשים….
כלומר בנות צלופחד רשאיות להתחתן עם מי שהן רוצות …. אבל…..
(אם כבר מדברים על חלוקת הארץ לשבטים לפי גורל, – רצוי לעיין בספר יהושע פרקים יא’ – כא’, שם מדובר על מימוש החלוקה כולל הקטע (הלא כל כך ברור) על דרישת בנות צלופחד.
סיכום קצר על בנות צלופחד ניתן בויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/בנות_צלפחד
(לא אצטט)
5 פעמים בפרק לו, – פרק בן 12 פסוקים בלבד – מופיע הביטוי ?ציווה ה'” האם העורך חשב שבעתיד יפקפקו במקור ובערך הסיפור על בנות צלופחד? האם כל העסק אכן הביא לשיוויון מיני בדיני ירושה?
והסיפור מוזר מכמה בחינות, או נקודות מבט, ולא רק בגלל ה”חופש” לבחור להן בעלים, אבל בהגבלות. איזה חופש אם יש הגבלה.
ושנית למה היה צורך לחכות עד שראשי אבות שבט יוסף יתלוננו. האם זה לא היה ברור מראש?לפחות לא-להים שיש צורך להוסיף הנחיות כלשהן לשימור נחלת השבט. האם א-להים חשב./שיחק קצת בנדמה לי, – אם לא יתלוננו לא נגביל את בנות צלופחד.
ושלישית, מתי כל זה קרה? מתי ערכו את הגורל ומתי בנות צלופחד קבלו את הנחלה?
מתוך
http://www.moreshet.co.il/web/alonparash/print.asp?id=28954&kod=&modul=11&codeClient=58
……….
תורת ישראל איננה מצדדת באהבה חופשית לחלוטין. ישנן מגבלות לאומיות (איסור על נישואי תערובת), ישנן מגבלות של קדושה (פסולי חיתון, כהן וגרושה) ועוד. ננסה אפוא לברר את דרכה של תורה באמצעות פרשת השבוע, העוסקת בנישואיהן של בנות צלפחד.
חמש בנות צלפחד שומעות מן הקב”ה מסר כפול. מצד אחד נאמר להן: “לטוב בעיניהם תהיינה
לנשים”, על פי בחירתן החופשית. ומיד באה ההגבלה: “אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים”. מה טעם להתיר להן להינשא “לטוב בעיניהן” ומיד לאחר מכן להגביל את הבחירה “למשפחת מטה אביהם”?
כבר חז”ל (בבא בתרא קכ, א) עמדו על סתירה זו, ואמרו:
אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להינשא לכל השבטים, שנאמר: לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים, אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא יינשאו אלא להגון להן.
ואכן כך עשו בנות צלפחד, כאשר בחרו להינשא לבני דודיהן, ובכך למנוע העברת נחלה ממטה אל מטה. בכך הצטרפו אל כל הבנות היורשות שבאותו הדור, שדבר ה’ חייב אותן לבחור חתן מתוך בני השבט שלהן. אולם עדיין נחזור ונשאל, למה ייגרע חלקן של כל אותן בנות שנמנע מהן לבחור באופן חופשי את בני זוגן?
במבט ראשון נראה כי חופש בחירה מלא עושה טוב לאדם, כאשר שום גורם אינו מאלץ אותו לבחור בדבר אחד או במשנהו. אולם יש מקום לראות זאת כאשליה. …..(ע”כ)
ומשהו ארכאולוגי – מותך
http://misgav.blogspot.com.au/2013/06/blog-post_27.html
…..בשנת 1910 פורסמו כמאה חרסים שנמצאו בחפירות סבסטיה, היא שומרון, בשכבות תקופת הברזל, היא תקופת המלוכה. למעלה מששים מחרסים אלה ניתנים לקריאה, וכמעט כולם הם בעלי מתכונת קבועה: תאריך, שמות פרטיים (מקומות ואנשים), לעתים גם תכולה. …..
השמות המופיעים בתחילת הכתובת (“מפלוני”) הם שמות המוכרים מהמקרא: אביעזר, שמידע, חלק, אשריאל, חגלה, נעה. כולם, עד אחד, שמות בני מנשה – בתוספת בנות צלפחד.
הבדלים אלה הם רק בתוכן החרסים. לעומת זאת, אין כל הבדל במקום מציאתם ופיזורם בשטח, וכולם שייכים לאותה שכבה ואותו חדר, ללא יכולת להבחין באזורים שונים בחדר עצמו (שכנראה היה מחסן הארמון, כאמור).
מתוך הנחה שהשמות המופיעים בתחילת החרס (מפלוני) הם שמות מקומות, וכי השמות המופיעים בהמשך הם שמות מקבלי המשלוח (“לפלוני”) או שולחיו (באלה אין האת למ”ד לפני השם), שורטטה מפתה המשוערת של נחלת מנשה:
….מאבקן של הבנות הסתיים איפוא בהצלחה גדולה מששיערו, וגדולה מהמשתמע מתוך המקראות. לא רק יורשות הן, אלא למעשה אמהות משפחה, מייסדות בתי אב – או שמא יש לומר בתי אם? – הנותנות, בסופו של דבר, את שמותיהן למחוזות בחבלי שבטן, למשך מאות שנים.(ע”כ)ו
יפה שחומש במדבר מסתיים בסיפור עלילתי פמיניסטי חיובי “ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן”. הרבה משתמשים בסיפור זה לטעון שהתנ”ך או התורה אינם אנטי-פמיניסטיות. האומנם? בהרבה ממצוות התורה נראה שיש הבדל בין הגבר והאישה. – למשל רק בשבוע שעבר בנושא התרת נדרים. אז מה היא אם כך מטרת הסיפור על בנות צלופחד? וכבר שאלנו שאילה דומה בהרבה סיפורים קודמים, החל מקין והבל, דרך אברהם שרה, פרעה, הגר בנות לוט, יהודה ותמר, ועוד ועוד
לדעתי הצנועה, פשוט לא הייתה מטרה. סיפורים פולקלוריסטיים הם לא בהכרח הנחיות יסוד להתנהגות טובה. המשמעות היא ביופי הסיפור, אבל לא במשמעות סודית נסתרת שאולי מלכתחילה לא הייתה קיימת, וליופי יש כח נצחי ומשמעות נצחית, ועם היופי של סיפורי התורה אפשר לברך
חזק חזק ונתחזק
וברוח זו, אסתפק להיום
שבת שלום
שבוע טוב
להת