שבת פרשת וילך – שבת שובה ישראל… גמר חתימה טובה לכל עם ישראל הטובים
הקדמה כללית
עוד פרשה מאוד קצרה לפנינו, בעצם הפרשה הקצרה ביותר בתורתנו הקדושה רק פרק אחד עם 30 פסוקים – אפשר לעיין ב –
https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=16610603
|
|
www.fxp.co.il
הפרשה הכי קצרה בתורה לא רק שפרשת וילך היא אחת מארבע הפרשיות הקצרות ביותר בתורה – אותן ארבע פרשות שאנו פוגשים בשבועות הללו: “ניצבים”, “וילך”, “האזינו” וגם “וזאת הברכה”, אלא שפרשת וילך היא הקצרה מכולן. שלושים פסוקים יש בה, בפרשה הזו, וכולם נמצאים בתוך פרק אחד, ה…
|
…. אורכה של פרשת וילך, על שלושים פסוקיה, הוא כשישית (!) מהפרשה הארוכה ביותר בתורה, הלא היא “נשוא”, שאורכה עומד על 176 פסוקים.
הזכרנו שבספר דברים נמצאות ארבע הפרשיות הקצרות בתורה; כעת נזכיר את הספר הארוך בתורה: חומש בראשית, הראשון מבין חמשת חומשי תורה.
בחומש הזה הכי הרבה פסוקים מבין החמישה, הכי הרבה אותיות וגם הכי הרבה פרשיות.
ועל הפרשה המאוד ארוכה — פרשת נשא – 176 פסוקים (תגובה) ב –
…. פרק התהלים הארוך ביותר קי”ט גם הוא בעל קע”ו פסוקים. מספר זה הוא 22*8 – ז”א כל האלף-בית כפול 8 – 8 מייצג את המספר מעל הטבע
וזו תורת ישראל…
ב. בדר”כ פרשת נשוא יוצאת אחרי שבועות וכך גם מובן שאחרי מתן תורה יש שפע… וגם המדרש על הפרשה הוא הארוך ביותר.
ג. אכן במס’ ב”ב יש קע”ו דפים אבל כנראה איננה הארוכה ביותר בתוכן הגמרא אלא מס’ ברכות שדפיה מאוד עמוסים.י השיוויון?
ואם כבר מדברים על “הכי..” אז מאמר על הנושא “שיאים תנ”כיים” —
(לא אצטט)
ואז אני חושב לי מי הוא האחראי לחלוקת הפרשות. למה …אבל יש כל כך הרבה שאילות על התורה מהסוג למה…. ועל הרבה אין תשובה הגיונית
ידועה
מאמר מעניין ומומלץ בנושא, כרגיל – ויקיפדיה
….חלוקה נוספת, של ה
תורה בלבד, הייתה על פי סדר קריאת התורה ב
בבל, שנתקבלה היום בכל תפוצות ישראל, וזוהי חלוקת “
פרשות השבוע“
הידועה (כגון:
בראשית,
נח,
לך לך ועוד). כאשר כל פרשה מחולקת לשבעה חלקים המכונים “עליות”, באורך משתנה,
כנראה בעיקר מצורך פרקטי של
עלייה לתורה ב
שבת שמעלים שבעה אנשים לקריאה. ברוב המקרים עלייה תפתח ותסתיים בפסוק
שתוכנו “טוב” לישראל. לעולם לא תחל עלייה כזו בקללה כנגד ישראל…(ע”כ)
ומתוך מאמר שמפרט את חלקת הפרשות
(חלק מהתוכן)
תוכן המאמר:
א. המיוחד ללוח היהודי של ימינו – שם לכל שבוע
ב. שלבים בהתפתחותו של מוסד הקריאה בתורה
ג. התקנה לקרוא בתורה על הסדר
ד. שתי שיטות בקריאה על הסדר
ה. מחזור הקריאה התלת-שנתי לבני א”י – החלוקה לסדרים
ו. מחזור הקריאה השנתי לבני בבל – החלוקה לג”ן פרשיות
ז. המנהג המשולב – קריאת ה”פרשה” מחומשים וקריאת “הסדר” מספר תורה
ח. חלוקתה של פרשת נצבים והעמדת מספר הפרשיות על חמשים וארבע
ט. חיבור פרשיות וחלוקת פרשיות
י. תקנת עזרא והצורך בחלוקת נצבים
יא. שיטתו של רב סעדיה גאון בחיבור פרשיות וחלוקתן
יב. שיטתם הקדומה של יהודי צרפת ואשכנז לקרוא את “צו” לפני פסח גם בשנים מעוברות
……(ועוד) ….
הלוח העברי של ימינו הוא לוח השנה היחידי בעולם בו יש שם לכל שבוע, אך יש להבהיר שפרשת השבוע עשתה דרך ארוכה
עד אשר זכתה לתפוס את מקומה הקבוע בלוח השנה. לא מזמן עוד רווחו מנהגים שונים בשיבוץ פרשת השבוע בלוח השנה
וכאשר בעדה אחת קראו פרשה זו, קראו בעדה שניה פרשה אחרת, וברור שבמצב זה לא ניתן היה לקרוא לשבוע על שם
פרשת השבוע.
אך שלא כמו במנהגים אחרים שהעמיקו להכות שורשים במסורת העדות מבלי שניתן יהיה לשנותם או להביא לאיחודם. הנה
בנושא זה של פרשת השבוע אירע דבר נפלא: המנהגים השונים בטלו ונעלמו ונוצר מנהג אחיד שהתפשט בכל קהילות ישראל.
זהו הישג שמן הראוי להדגישו ולהעלותו על נס מאחר והוא יכול לשמש דוגמא טובה ליצירת דפוסי מנהג אחידים גם בנושאים
אחרים. ….
(ע”כ. מומלץ. לא מדוייק ב – 100%, כי לעיתים ש הבדלים בין הקריאה בארץ ובחו”ל)
קצת הארכתי בכיוון קצת סוטה, אבל לדעתי מעניין
אז – או טו טו – עד שתי פרשות בנוסף לפרשת וילך וסיימנו, תודה לא-ל, סבב קריאה שנתי נוסף (כולל סיום תרי”ג מצוות)
ואנחנו, בשנת 5,777 לבריאת העולם, מספר יפה.
פסוקי השבוע
ה’ א-להיך הוא העובר לפניך
יהושע הוא העובר לפניך
וה’ הוא ההולך לפניך
ערב שבת שלום
נכון – פרשת וילך – פרשה קצרה, וקשה להוסיף בה עליות לתורה.
ויש לציין שלעיתים פרשת וילך (מחוברת עם פרשת נצבים) נקראת בסוף חודש אלול, ולעיתים כשפרשת וילך נפרדת, היא נקראת בחודש תשרי
וכבר עיינתי בה בשנים קודמות ב –
נצבים + וילך – תשע”ג (אלול)
http://toratami.com/?p=45
(אין בגליון זה עיון בפרשת וילך)
נצבים + וילך – תשע”ד (אלול)
http://toratami.com/?p=246
(על – מצוות הקהל)
וילך – תשע”ו (תשרי)
http://toratami.com/?p=446
(על – וילך משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם, ואכל ושבע ושן…ופנה, השוואה בין וילך ל-האזינו)
פרשה קצרה ביותר, אבל טעונה בעצבות מצד אחד,- הודעת משה רבנו – “לא אוכל עוד לצאת ולבוא” , מרירות על העתיד הצפוי לעם – הודאת משה
בכשלון הנסיון שלו לחנך את העם מצד שני – הנך שוכב… וקם העם וזנה, ובין לבין, זריקות עידוד לכיבוש הארץ ומינוי יורש לתפקיד המנהיג.
ותוך כדי – שני ציוויים אחרונים: מצוות תרי”ב – הקהל את העם, ותרי”ג – כתבו לכם.
ומה אומרת רבתנו ויקיפדיה ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/פרשת_וילך
]…נושאים בפרשה:
העברת ההנהגה
כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה, החותמות את ספר דברים ואת התורה כולה, מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון.
בתחילה מודיע משה לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל.
אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת “חזק ואמץ”.
כתיבת התורה ושמירתה
מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. הוא כותב את התורה (הפרשנים חלוקים בשאלה אילו חלקים ממנה) ומוסר אותה למשמרת
לכוהנים. הוא מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.
אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד. שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי
להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה,
פרשת האזינו.(ע”כ)
יש בפרשה ביטויים לשוניים יפים כגון
— לא אוכל עוד לצאת ולבוא
— חזק ואמץ – חזקו ואמצו
— לא תירא ולא תחת
— למען ישמעו ולמען ילמדו
— שימה בפיהם
— ואכל ושבע ודשן
— ממרים הייתם
— באחרית הימים
בקיצור, פרשה קצרה ויפה.בלשונה, אבל עגומה, מפחידה ומטרידה בחלקה השני, לעומת חלקה הראשון המדבר על מינוי היורש למשה ומצוות
הקהל.
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. וילך משה וידבר..
לאן הוא הלך? הרי הוא ממשיך ונואם. אולי פשוט הלך לרגע, ביקש את סליחת השומעים וחזר. הרי כל נואם צריך הפסקה קלה לכוס קפה וכו’. ויש
לשים לב שכל הפתיחות והשמות של הפרשות עד “וילך” ניתן לקראן ברצף
“אלה הדברים אשר דיבר משה -” — “ה’ א-להינו דבר עמנו….ואתחנן אל ה’…והיה עקב תשמעון… ראה אנכי נותן לפניכם….שופטים ושוטרים
תתן… כי תצא למלחמה…כי תבוא אל הארץ… אתם ניצבים היום כולכם…
ופתאום :
“וילך משה” וממשיך ב – “האזינו… וזאת הברכה”
אז היות וחז”לינו דורשים כל מילה ולעיתים גם כל אות, יש לדרוש גם את הליכה של משה. (וכבר דנתי בזה לפני שנה – לעיל, אבל שוב מצאתי
משהו מעניין אז ) אצטט מ –
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11731
,ר’ עובדיה ספורנו מפרש גם את ההליכה הזאת כהליכה מופשטת: “וילך – התעוררלזה, כמו ‘וילך איש מבית לוי [ויקח את בת לוי]’ (שמות ב’, א)”.
ההליכה של משה היא היזמה לנאום הפרדה שלו. כתוצאה מפירושו מתגלה הקבלה סימטרית בין פרשת לידת משה ופרשת מותו:
|
דברים ל”א, א-ב
|
שמות ב’, א-ג
|
וילך משה וידבר את הדברים האלה
ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום
לא אוכל עוד לצאת ולבוא
וה’ אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה |
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי
ותהר האשה ותלד בן
ולא יכלה עוד הצפינו
ותשם בסוף על שפת היאר |
המעגל שנפתח בלידתו (“וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה ותלד בן“) מסתיים ביום מותו (“וילך משה ויאמר אליהם בן מאה ועשרים
שנה אנכי היום”). בתחילתו לא יכלה עודאמו הצפינו מפני שהילד גדל וחי, וכאן משה לא יכול עוד לצאת ולבוא כשהוא מתקרב למותו או לאפיסת
כוחותיו או לסוף ייעודו.
הגבולות המבניים הגאוגרפיים בתקבולת הן שני גופי מים,היאור (= הנילוס) הקשור בלידתו במצרים, והירדן הקשור במותו סמוך לכניסה לישראל.
לעומת “וילך” הקשור במותו, ה”הליכה” בשמות ב’, א-ט קשורה בחיי הילד ובהצלתו, ויש עמה הליכות רבות נוספות: “וילך איש מבית לוי”,
“ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר”,
“ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית”, “ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד”, “ותאמר
לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי”.
לכן מה “הולך” לסיים דרכו וקורא ליהושע כדי לומר לו לעיני כל ישראל ה”ה’ הוא ההלך לפניו” (ח). הוא כותב את התורה, נותנה לכוהנים בני לוי
ולזקני ישראל, ומצווה לקרוא אותה במועד שנת השמיטה נגד כל ישראל (ט-טו). ואז: “ויאמר ה’ אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו
באהל מועד ואצונו; וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד”.
וכאן שוב מקבילה לסיפור הלידה:
|
דברים ל”א, יד
|
שמות ב’, ד
|
קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו
וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד |
ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו |
לעומת “ותתצב אחותו” לדעה מה יהיה למשה (האם יחיה), מתייצבים משה ויהושע לדעה מה יהיה לאחר מותו. ה’ מצוום לכתוב את השירה הזאת
וללמדה את בני ישראל, ומשה כותבה ומלמדה. ע”כ)
2. בן 120 שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא
האם משה הרגיש שהוא מזדקן???
מתוך
http://www.bat-kol.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%
D7%95%D7%A2-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%9A/
…. בפסוק השני בפרשה אנו שומעים:
‘ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה’ אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה’
כלומר ההחלטה להפסיק את שליחותו של משה, לסיים את פרק הדיבור, לא נובעת מחולשתו של משה, מזקנתו, ממצבו הפיזי, אלא מהחלטה עליונה,
מהחלטה של העליון, מהחלטה של בורא עולם שכאן יסתיים תפקידו של משה רבנו כמנהיג העם.
אלוקים אומר לנו כאן, לא חולשה גופנית מפסיקה שליחות, לא גיל, לא תפקוד פיזי תקין, אלא אי מילוי מדויק של הציווי, חריגה מדבר ה’, פגיעה
בכוונתו של האלוקים, שינוי דבר ה’, חטא.
ומשה מה עושה ? מה ממשיך לעשות ?
משה רבנו עד הסוף מפזר לנו מעוצמנו, נותן אנרגיה, מעודד, מפיח אופטימיות, מקרין עלינו את מידת הענווה, אפילו שזקן ובא בימים הוא הולך
היפרד מבני ישראל, הוא הולך אל העם, לא מזמין את העם אליו, משה מפגין תכונות של מנהיג עד סוף תקופת שליחותו, ומשה גם מביא לעם
את 2 המצוות האחרונות, המשלימות ל-613 מצוות,
אך יותר מכאן משה לא שוקע ברחמים עצמיים, לא עסוק באבל שלו על אי הכניסה לארץ, אלא מעודד את העם ביכולת המנהיג החדש לרשת
את הארץ, לכבוש, לגבור על העמים שנמצאים בארץ, ויותר מכך, משה מעודד את יהושע ומחזק אותו ‘כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ’…
את תמצית הכאב, תמצית ההחמצה, שם משה בצד,
עד הסוף עסוק משה בשליחות הלאומית, בחיזוק העם, (ע”כ)
וסטטיסטיקה מעניינת מתוך –
…..רש”י מפרש בד”ה אנכי היום: “היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות”. משה נולד בתאריך ז באדר ונפטר בתאריך זה. גם האבות,
אברהם יצחק ויעקב, נפטרו באותו יום שנולדו (ע”פ תלמוד בבלי, ראש השנה, יא, א). הסיבה לכך היא שהקב”ה ממלא שנותם של צדיקים; וכך נאמר
בתוספתא סוטה: “ומנין שבשבעה באדר נולד משה
שנאמר (דברים לא,ב): ‘ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום’ שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום ? מלמד שהיום מלאו שנותיו; דבר אחר מה תלמוד לומר היום מלמד שהן מאה ועשרים שנה מכוונות מיום ליום; דבר אחר מה תלמוד לומר היום מלמד שהקב”ה משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה
שנאמר (שמות כג, כו): ‘את מספר ימיך אמלא’ ” (יא, ו).
האם יש קשר כלשהו בין תאריך הלידה לתאריך הפטירה?
בכל השפות אומרים: יום הולדת שמח. אבל, לא תמיד זה באמת שמח. במחקר רחב-היקף, ראשון מסוגו שבוצע בארה”ב[1], נמצא כי יש קשר בין
התאריך החגיגי ועיתוי הפטירה. התברר, שיום ההולדת הוא המועד המסוכן ביותר. אנשים מתים סמוך ליום הולדתם, לא ברור בדיוק למה. המחקר
מבוסס
על ניתוח נתונים של 2,745,149 גברים ונשים שנפטרו בקליפורניה בין השנים 1969-1990. צוות חוקרים ממספר מרכזים בדק את
הגורמים הלא-שגרתיים בחיי האדם, כמו: יום הולדת, יום נישואין, ולידות במשפחה. בסקר לא נכללו קרבנות תאונות דרכים, רצח והתאבדויות,
או חולים לאחר ניתוחים, אלא רק מקרי ‘מוות טבעי’.
החוקר שריכז את הנתונים, הסוציולוג פרופ’ דיויד פ.פיליפס, מאוניברסיטת סן-פרנסיסקו, אמר: “גם אנחנו הופתענו לגלות שליום הפטירה יש קשר
ליום ההולדת, אם כי קיים הבדל בין השפעת התאריך על גברים ונשים”…..ראשית, יותר נשים נפטרות שבוע לאחר יום הולדתן-מאשר שבוע לפני
המועד. לעומת זאת, גברים נפטרים יותר לפני יום ההולדת ולא אחריו[2]. לדעת פרופ’ פיליפס, נשים שונות מגברים בעצם החשיבות שהן מעניקות
ליום ההולדת, המסמל שנה חדשה בחייהן. נשים, יותר מגברים, מתכננות לחגוג יום הולדת בחיק המשפחה בכל גיל. גם נשים לא צעירות ולא בריאות, מחכות ליום ההולדת, הן מדחיקות כאבים ומחלות, ולא נותנות לשום דבר
לקלקל להן את השמחה לפני. עצם הכמיהה לחגיגה מעניקה לנשים כוחות נפשיים עליונים. זה לא עובד על גברים, כנראה…
חג הפסח ותאריך הפטירה
פיליפס גילה במחקר קודם מימצא שצריך לעניין אותנו: שכיחות מקרי-המוות בין נשים וגברים יהודים גבוהה ב-31% בשבוע שלפני פסח, בהשוואה לכל תקופה אחרת בשנה, מיד לאחר החג חלה ירידה תלולה בשיעור הפטירות. .(ע”כ, אתר מעניין)
ומתוך סיכום מקיף של “מחלקי המיים” ב –
או
www.mayim.org.il/wp-content/uploads/2016/09/Vayelech_70.pdf
“ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום” – וזה לנחם אותם על ענינו, כלומר אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני, ועוד כי השם צוני שלא אעבור שם. ואל תפחדו ואל תיראו, כי ה’ יעבור עמכם לא יסלק שכינתו מכם בעבורי, ויהושע הוא העובר לפניכם במקומי. ואע”פ שמשה רבינו היה בתוקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב (להלן לד ז) לא כהתה עינו ולא נס לחה, אמר להם כן לנחמם.
ורש”י כתב, לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה’ אמר אלי לא תעבור את הירדן. ואינו נכון.8 ועל דעת רבי אברהם, לצאת ולבוא למלחמה כי חלשו כוחותיו בזקנותו. וגם זה איננו נכון. ורבותינו אמרו (סוטה יג ב), מלמד שנסתתמו ממנו מעיינות חכמה. והיה זה במעשה נס, שלא ידאג לתת גדולה ליהושע בפניו.
אברבנאל דברים פרק לא
ואני אחשוב שמשה רבינו אמר אל ישראל בן מאה ועשרים שנה אנכי היום והם טובים באמת, כי כמו שהעידה התורה עליו: לא כהתה עינו ולא נס ליחה. אבל אין ראוי שאונה את עצמי בחשבי שכן יהיה תמיד, כי מפאת הזקנה עם היותי בהווה בריאה וטוב, אין ספק שלא יהיה כך בעתיד. כי בהכרח תבואני החולשה מהרה בהיותי בירידה האחרונה, כי כן יקרה לזקנים שבהיותם בבריאות פתאום תבואה החולשה. וזהו אומרו: לא אוכל עוד לצאת ולבוא. רוצה לומר, עוד בעתיד לא אוכל עם היות שאוכל עתה. ועם זה לא יהיה המאמר הזה סותר לאומרו לא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי שם ידבר מההווה ומשה דבר כאן בדרך השכל למה שיהיה עליו בעתיד.9
כלי יקר דברים פרק לא פסוק א
… לפי שרצה משה לומר לא אוכל עוד לצאת ולבוא, ומילת לא אוכל יש לו שני פנים: או לא אוכל ממש מבלתי יכולת, או לא אוכל איני רשאי מלשון: לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב יז). ובאמת שכאן פירושו איני רשאי עוד לצאת ולבוא, לפי שכבר ניתנה הרשות ליהושע, והיה משה ירא פן יבינו ישראל לא אוכל כמשמעו מבלתי יכולת לילך לבוא ולצאת לפניהם כפעם בפעם. מה עשה משה? הלך לפני כל ישראל בזריזות לאורכה ולרוחבה, כי בזה הראה להם כי ככוחו אז כן עתה לילך ולצאת ולבוא לפניהם, ואז יבינו מעצמם מאמר לא אוכל שכוונתו איני רשאי. לכך נאמר: וילך משה, שהלך בפני כל ישראל בזריזות להראותם שהוא יכול לילך אבל אינו רשאי. ומטעם זה אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ואף על פי כן ככוחי אז כן עתה. כי בכל הימים הללו לא סר כוחי וזה מופת, שיכול אני אבל איני רשאי. ובדרך זה יש לפרש וילך משה גם לדבר אחר שפירש רש”י לא אוכל לצאת ולבוא בדבר הלכה, על כן וילך משה שהלך לפניהם בדבר הלכה ותורה ובזה הראה להם שככוחו אז כן עתה בדבר הלכה ויכול אבל אינו רשאי כי ניתנה הרשות ליהושע ובהכרח נסתמו ממנו מעינות החכמה וסתימה זו שאינו רשאי כאמור…(ע”כ. מומלץ)
3 א. ויכתוב משה את התורה הזאת..
מה היא התורה הזאת ומתי היא נכתבה?
מתוך
ויכתוב משה את התורה וגו’ עד ויאמר ה’ אל משה הן קרבו וגו’. כתב הרמב”ן כי כתב משה את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא היו דבריו צודקים לא בתחילת הכתיבה כי לא כתב עתה ספר בראשית ושאר הספרים השלש’ ולא בסוף הכתיבה כי לא כתב עתה עד לעיני כל ישראל. וכבר כתבתי דעת הרב שויכתוב משה את התור’ שזכר כאן הוא עצמו מה שנאמר להלן ויהי ככלות משה לכתוב וגו’. והנה סדר הפרשיות לא יסבלהו. אבל אמתת הענין לדעתי כך היה. שמשה אדוננו אחרי שביאר המצות וכרת הברית על שמירתן חשב שכבר נשלמה התורה כלה ושלא יתוסף בה עוד דבר. ולכן הלך ליפטר מן השבטי’ למחניה’ ומיד כתב ספר אלה הדברי’ לפי שבמעמד הר סיני כתב מבראשית עד ויקרא. ואחר כך יום ליום יביע אומר ולילה ללילה היה כותב כמו שיבואהו הדבור האלהי אמנם ספר אלה הדברים שהוא דבר אל כל ישראל מהתוכחות וביאר המצות רצה הקב”ה שיכתב בספר כמו שאר חלקי התורה וכמו שזכרתי בהקדמתו. ולכן אמר כאן ויכתוב משה את התורה הזאת שרצה בו על ספר אלה הדברים כי עליו אמר תקרא את התור’ הזאת נגד כל ישראל שהוא ספר אלה הדברים כדאיתא במסכת סוטה שלהי פרק אלו נאמרין. ומשה כתב ספר התורה הזאת רוצה לומר התורה בכללה כמו שהיתה. ושמה עם שאר הספרים ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאי’ ארון ברית ה’ ואל כל זקני ישראל. אמנם השם ית’ רצה להוסיף בתורת שירת האזינו כמו שיבא בפרשת הנך שוכב עם אבותיך שצוהו שם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומפני כן הוצרך משה רבינו לכתוב עוד על ספר אותה שירה ואחרי אותו תוספת נתן אותו אל הלוים לשומו מצד ארון ברית ה’ וזה מפני השיר’ שנתחדשה שהיתה עדות כמו שאבאר ולכן נאמר שם ויהי ככלות משה לכתוב וגו’. והותר בזה הספק הג’: (ע”כ)
3 ב. ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה’
פסוק קצת מוזר. נכון הכהנים הם חלק “קטן” משבט לוי, אלב הכהנים הם לא אלה שנושאים את הארון.
מאמר מקיף שמנתח את הנושא -“מי נשא את ארון הברית ב –
לא אצטט, מומלץ למי שיש זמן וסבלנות)
וכנ”ל על “התפתחות מעמד הלוויים” בתנ”ך
(לא אצטט – מומלץ כנ”ל))
ומתוך מאמר שהוזכר למעלה
…
ב ולפי זה נתן משה רבינו התורה בתחל’ לכהנים להיותם משרתי ה’ כדי שיהגו בה יומם ולילה וללמוד אותה לא לגנזה ולשמרה כי אם לעיין בה. וגם כן ראה לתת אותה ללויים נושאי ארון ברית ה’ לפי שבהם יורו המשפטים ליעקב. וראוי שיקראו בתורה ותהיה שגורה בפיהם. וגם ראה לתתה לזקני ישראל שהם הסנהדרין כדי שיעיינו בה וידינו דבר המשפט. ויהיה לפי זה באמרו ויתנה אל הכהנים בני לוי מלת אל מושך את עצמו ואחר עמו. כאלו אמר ויתנה אל הכהנים ואל בני לוי ואל כל זקני ישראל. כי לכל אחד מהם כהני’ לוים וישראלים שהם שלש מדרגות העם נתן ספר תורה א’. ואפשר שלכל שבט ושבט נתן ספר תורה אחד. כמו שאמר ואל כל זקני ישראל. ולפי שלא היתה הנתינ’ הזאת הראשונ’ לתכלית השמירה והגניזה לא אמר כאן לשום אותו ספר התורה וגו’. כי היה התכלית בנתינ’ הזאת בלבד ללמוד ולעיין לא זולתו. והותר בזה הספק הד’:
ג והנה צוה אותם שבמועד שנת השמט’ בחג הסכות תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל לפי שכל ההשתדלות הזה היה למען הלמוד והידיעה בלבד ומאשר אמר שיקרא את התורה הזאת ידענו שהיתה המצו’ מוטלת על כל ישראל לכן אמר לכהנים וללוים ולכל הזקנים תקרא בלשון נכח. וידוע שלא היה אפשר שיהיו כולם קוראים כי תרי קלי לא משתמעי אף כי קולות הרב’ כל כך. גם כי הכתוב אמר נגד כל ישראל. מכלל שיהי’ קורא אחד ויהי’ נגד כל ישראל. ויתחייב מזה שיהי’ הקורא אחד וראוי שיהי’ הראש והגדול אשר בעם שהוא המלך. לפי שהמלך כמו שזכר המדיני הוא נפש כללית לעם ובהיותו הוא הקורא היה כל ישראל קורא. והותר בזה הספק הה’:
ד וקבלו חז”ל בשלהי פרק אלו נאמרין שהקריאה היתה ספר אלה הדברים לפי שרוב גופי תורה תלויים בו. והתורה בכללה יקשה קריאתה יחד גם כי ענין מעשה בראשית וגם תורת כהנים לא היה צריך שישמעו העם ולכן אמרו שהיה קורא ספר ואלה הדברים בלבד שרוב מצות התורה והברית נכללים בו. ומצאו סמך גדול לזה ממה שנא’ ביאשיהו (מלכים ב’ כ”ג ב’) ויעל המלך בית ה’ וכל איש יהוד’ וכל יושבי ירושלם אתו והכהנים והנביאים וכל העם למקטן ועד גדול ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית ה’ וגו’ כי ספר הברית הוא ספר אלה הדברים הזה. וכן צותה התורה ונתת את הברכה על הר גריזים ומצינו שיהושע נתנה לפי שהמצו’ שתהי לכל ישראל מצוה במלך או בשר הצבא לקיימה. ואמנם למה היתה הקריא’ הזאת בשנת השמיט’ ובחג הסכות ולא היתה בכל שנה ושנה וגם מדי חדש בחדשו בהיות כי התורה האלהית היה ראוי שלא ימושו דבריה מפינו. הנה הסבה בזה הית’ לפי שהקב”ה השגיח שיהיו דברי תורה חביבים על ישראל ושמלבד הלמוד הפרטי שיחידי הסגולה הכהנים הלוים החכמים והשופטים ילמדו את התור’ ויהגו בה יומם ולילה. עוד בפומבי גדול יקרא הגדול שבעם שהוא המלך או השופט את ספר התורה נגד כל ישראל כדי שישמעו ויתפעלו לבותיהם מהדברים ומכבוד המדבר והקורא ואם היה זה בכל שנה היה הדבר נקל בעיניה’ כמאמר שלמה (משלי כ”ח ט”ו) הוקר רגלך מבית רעך וגו’. ולכן צוה שמהשנים לא תהיה הקריא’ תדירה בכל שנה כי אם בשנת השמיטה לפי שבשנה ההיא יהיו פנויים מכל עסקיהם אשר הם מתעסקים בעבודת האדמה והיו כלם שובתים מחרישה זריע’ וקציר’ וכל מלאכת עבוד’ ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכים להם כמו שאמ’ (פ’ בהר) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף וגו’. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבוא’ לשלש השנים. וצוה שתהי’ הקריא’ בחג הסכות לפי שהיו כל התבואו’ נאספות ואין לב הבעלים עליה’ והקריאה הית’ בתחלת שנת השמיט’ כמו שאמר מקץ שבע שנים. כמו שפירשו רבותינו ז”ל בסוט’ פ”ז שהי’ בתחלת שנת השמיט’ בחג הסכות הסמוך לתחלתה והיה הזמן ההוא יותר שוה משאר המועדים. ואף מחדש האביב לפי שאין השווי הבא על החורף שוה בענין אל השווי הבא על הקיץ. לפי שבשווי האביב עדיין יד הקור תקיפה ומי הנהרים והנחלי’ גוברים ועולים מפשירת השלגים ומהמסת הקרחים ואין האנשי’ נצולים מצערן והיזקן. כמו שהם בטוחים מכל זה בשווי השני. ולכן נקרא החדש הזה חדש זיו שזיוו הולך ואור על המעשים הנעשים. לזה היה הזמן ההוא יותר מיוחד ונאות לבא כל ישראל ירושלם לשמוע את התורה מפי המלך. גם היו בחג הסכות יוצאים מראש השנה ועד יום הכפורים שכבר יושלמו עם יוצרם וכחותיהם ותאותיהם נכנעות לעבודתו ובבא כל ישראל להראות את פני ה’ יהיו דבקים בו. ואז ישמעו את התור’ בכוונה רצויה וילמדו לירא’. וכמו שאמרו חכמינו ז”ל בריש פ”ק דחגיג’ מה יפו פעמיך בנעלים מה יפו רגליהם של ישראל בנעלים בשעה שעולין לרגל וגו’. והותר בזה הספק הו’:…. ובגמרא אמרו (סוטה דף מ”ט) שהיו עושים למלך בימה גדולה והיה קורא את התורה באותו פומבי גדול בכבוד וגדולה רבה. וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן גדול או הנביא או השופט וגדול הדור קורא בחג הסכות חלק מן התורה ושהיה משלים ספר בראשית ואלה שמות ויקרא ובמדבר סיני בשש שנים ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג היה קורא המלך ספר אלה הדברים שבכל שנה ושנה ברגל בחג קריאת התור’ בסדר ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא ושמכאן נשאר המנהג בימינו שביום השמיני חג העצרת האחרון נקראים יום שמחת תורה שבו ביום אנו משלימים את התורה. עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה והוא בעצמו קורא מבלי תורגמן פרשת וזאת הברכה לדמיון מעשה המלך בזמן האלה ההוא. והותר בזה הספק הז’: (ע”כ. כל הכבוד לאברבנאל)
ומעניין לקרא את ר”י, מתוך גליונות נחמה ב —
… עד היום הזה: שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר תורה לבני לוי (ל”א ט’) “ויתנה אל הכהנים בני לוי”, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: “משה רבנו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה ונתנה לנו – ומה אתה משליט את בני שבטך עליה? ויאמרו לנו מחר: “לא לכם ניתנה, לנו ניתנה!” ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: (דברים כ”ז ט’) “היום הזה נהיית לעם לה’ אלוקיך וגו'” היום הזה הבנתי, שאתם דבקים וחפצים במקום.
ודרשה עמוקה על הנושא (איך יודעים שבראיה בתורה כהן עולה ראשון ואחריו הלוי) ניתנת ב –
(לא אצטט)
ומתוך דיון אחר על “נשיאת הארון ע”י כהנים ולוויים” ב –
בהמשך ספר דברים, התורה אומרת:
“ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה’ ואל כל זקני ישראל”
(ל”א, ט).
בפשט הפסוק, משה נותן את התורה לכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה’ – כלומר הכהנים הם נושאי ארון ברית ה’.
מאידך גיסא, באותו הפרק אומרת התורה
“ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה’ לאמר”
(שם כה).
החזקוני על אתר מתייחס לכך ואומר כך:
“‘אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה” – ואף על פי שהלויים היו נושאים ולא הכהנים, מכל מקום תירץ (-הבכור שור) אחר פטירתו של משה נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן כדאיתא בסוטה (לג:) ‘תניא אמר רבי יוסי בשלושה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו’.
דבר אחר: משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי כמו שמפורש בפרשת במדבר (ד’, ה) קרי להו לכהנים נושאי ארון ברית ה'” (ע”כ)
ומתוך האתר האפיקורסי ב –
“ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי” דברים לא ט. את התורה “הזאת”? במה הכתוב מדבר?
על כורחך תראה כי אם משה כתב תורה שאותה נתן ללווים אזי הלוים נשאו ספר תורה ללא פסוק זה עצמו ומחבר אחר הוא המספר על מה שכתב משה ונתן ללווים. וכך כתב הרמב”ן דברים לא ט: “ויכתב משה את התורה הזאת, מתחילת בראשית עד לעיני כל ישראל” ורש”י : “ויכתב משה ויתנה: כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו”, הנה לפי רש”י משה לא נתן את ספר התורה ללויים באותו מקום אלא המשיך לכתוב את הפרשות הבאות ואף את הפסוק עצמו המספר שכתב ספר תורה ונתן ללוים כתב, אבל האמת שאז עוד לא נתן כי הרי המשיך לכתוב… “והכנעני אז בארץ”, וכוונתו ברמיזה זאת פשוטה, שבזמן מחבר התורה הכנעני לא היה בארץ (לכן כתב שהיה “אז”), והרי בתקופת משה הכנעני דוקא כן היה בארץ! על כורחך מאוחר יותר נכתב,(עF)
ואינני זוכר אם הזכרתי את ידידנו דרור פויר – אז למעוניינים/ות נא לעיין עך הפרשות המחוברות – נצבים + וילך ב –
4. הן בעודני חי ממרים הייתם…ואף כי אחרי מותי… וידבר משה … את דברי השירה
סיום קצת קשה, והקטע ממשיך וקראת (ותקרה) אתכם הרעה באחרית הימים” אין פה נחמה
אז ניסיתי למצא נחמה בדברי נחמה בגליונותיה ב –
ולא מצאתי., לעומת זאת מצאתי מאמר שמנתח את תגובות האיסלם – הקוראן לפסוקי הזעם בתורה, כולל הפסוק לעיל. מתוך
…..
מוחמד מביא הוכחות מהתנ”ך הוא מעוות את תמונת יחסי נביאי ישראל כלפי עם ישראל.
מוחמד טען שדוד המלך ונביאי ישראל, החשיבו את היהודים לגרועים ופחותים.
לדוגמה, השתמש בדברי התוכחה של משה כנגד בני ישראל על הר נבוא (פרשת האזינו דברים פרק ל”א-ל”ב):
“… כי ידעתי אחרי מותי כי אשחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציוותי אתכם… כי תעשו את הרע בעיני ה’ להכעיסו במעשי ידיכם…” פרק ל”א פסוק כ”ט.
משה מכנה את בני ישראל לפני כניסתם לכנען “דור עיקש ופתלתל, עם נבל ולא חכם”.
לאמיתו של דבר, משה והנביאים, אהבו את עם ישראל אהבה עזה.
התוכחות הקשות ,נובעות מאהבתם אליהם, כאב המוכיח בנו אהובו, החפץ בטובתו.
מצד אחד, משה אמר דברים קשים. אך מצד שני, דברי שבח נפלאים.
לסיכום חלק זה, מוחמד מסביר לאורך הקוראן למה היהודים הכעיסו את האל, מה שמצויין בסורת הפתיחה. המוסלמים כבניו של אלהים חייבים לעשות שפטים ביהודים שהכעיסו את האל שלהם. תפקיד המוסלמים כבניו החדשים, ללחום את מלחמות אלהים (ע”כ(
אז מצב רוחי עגום – אחפש פסוק מנחם
פרק לא פסוק ו’ – חיזקו ואימצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם.
פרק לא פסוק כא’ – וענתה השירה הזאת לפניו כי לא תישכח מפי זרעו,
שבת שלום
שבוע טוב
גמר חתימה טובה וצום קל
להת
