Torat Ami

 

(הערת העורך – לגליון להלן דרושה בדיקה)

 

From:
Sent: Sunday, 30 October 2016 12:42 AM
To:
Subject: Fw: בראשית ברא א-להים…ויכל א-להים… ויעש ה’ א-להים… וירא ה’.

הקדמה כללית

אז גמרנו עם הימים הנוראים, ברכנו תפילת גשם, ועד חנוכה, אין חגים (פרט לחב”דניקים שחוגגים את יט’ כסלו), וגם חנוכה, למרות שאומרים בו הלל שלם וקוראים בתורה, גם הוא לא כל כך חג רציני, אבל לפני כשלושה שבועות  התחילה שנה חדשה והשבת מתחיל מחזור חדש של קריאת פרשת השבוע. חוזרים לבראשית – איך התחלנו. מישהו, או מישהם החליטו שרצוי לנו לשנן איך העולם נברא ובעקבות כך לתת את הקרדיט המגיע ליוצרו.

לפני 5 ימים קראנו על מות משה, קצת התעצבנו, למרות שזה אירוע של “מוות ידוע מראש”. והנה עוד לא היה זמן להתאושש, ואנחנו תוך 3-4 ימים, חזרנו לנקודת ההתחלה = בריאת העולם. מות משה  קרה (לפי המסורת היהודית) 2,488  שנה אחרי שהעולם נברא, ועכשיו חושרים לשנת 0ץ.

=

בעצם אפשר לשאול, מה ששאל רבי יצחק (אביו של רש”י, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם….אני הייתי אומר שהיה צריך להתחיל מאברהם, “איש היה באור כשדים ושמו תרח. ויולד תרח…”

אבל כנראה שהיה צורך להתחיל מנקודת האפס, יצירת היש מאיין, בעיקר בגלל שאחד הדברים – tאחת המצוות החשובות ביותר – שיש לנו (ובעצם לרוב האנושות) היא “שמור את יום השבת…כי ששת ימים…” והיא  מבוססת על פרק א’ ושלושת הפסוקים הראשונים בפרק ב’ של פרשת בראשית. ומעניין ששמירת שבת כלל אינה מוזכרת בחמש בראשית. האם אבותינו, אברהם יצחק יעקב, שמרו שבת?

מעניין גם האם יש על כוכב ארץ, איזו תרבות – שבטים שאין להם שבוע.  נסיתי לברר האם ליפנים לפני הופעת הפורטוגזים וכו’, הייתה יחידת זמן שנקראה שבוע.- גיגלתי ולא מצאתי.

ועל תרבויות עתיקות עם סיפורי בריאה קצת דומים או קצת הרבה שונים, לא כאן המקום והזמן.

פסוקי השבוע

ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו

וייצר ה’ א-להים את האדם עפר

זה ספר תלדות אדם ביום ברא א-להים אדם בדמות א-להים

ויינחם ה’ כי עשה את האדם

(א-להים יוצר וה’ מצטער)

ערב שבת שלום

פתיחה

בשלש השנים שעברו, ביקרתי את פרשת בראשית כדלקמן

תשע”ד

http://toratami.com/?p=53

תשע”ה

http://toratami.com/?p=258

(למה בריאה… החטא ועונשו, קין והבל, 10 דורות. בני א-להים, חרטת א-להים)

ותשע”ו

http://toratami.com/?p=461

(על – בראשית ברא…, ורדו בדגת הים…אכילת בשר. ויטע גן….. נשי למך…נעמה)

כן, פרשת בראשית עם סיפוריה “הפשוטים” כביכול, טעונה בהרבה משמעויות. השאילה הפשוטה שלי, האם מספרי (ס פתוחה) הסיפורים בזמן העתיק, חשבו על משמעויות? חז”ל שלנו והרבה מחכמי אומות העולם אכן ניתחו ל נתחי נתחים, את “העמקות” המסתתרת בסיפורים. כל סיפור, איזה שלא יהיה, אפשר לנתח אותו בצורות שונות ומשונות. האם דוד המלך חשב על הסיפור של קין והבל ולמד ממנו משהו? כנ”ל שלמה עם אלף נשיו? אולי זה סתם פשוט, אוסף סיפורי פולקלור. איזה ילד – קצת פיקח, שאל את אביו או את אחד מזקני השבט, איך נבראה האדמה, והזקן סיפר (ולפני אלפי שנים, עם תחילת הציביליזציה, הזקן הראשון שנשאל או האבא הראשון שנשאל חיבר) וסיפר, וכך בטלפון שבור, נוצרו סיפורים. וגם אצל הילידים באוסטרליה, וכנראה באפריקה או בתרבויות אחרות יש סיפורים פחות או יותר דומים.

אם נתייחס למילה “יום”, אחד או “יום” שני וכו’, במקום 24 שעות, ונקרא לזה “סיבוב” או “שלב”, לא צריך הרבה אינטליגנציה, כדי לחבר 1 + 1, ולהניח שדבר ראשון שנוצר הוא האור, ודבר שני שנוצר הם המים, למרות שלפי הפסוק השני בפרשה, המים היו תמיד קיימים. (אחפש על זה משהו במקורות (להלן) ובכל הגיון פשוטף קשה להניח שקודם נברא אדם ואחרי זה האדמה.

אבל קודם קצת מויקיפדיה.

מתוך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%90

%D7%A9%D7%99%D7%AA

 

בריאת העולם

ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

בפרשת בראשית מתוארים בריאת העולם וקורות בני האדם עד המבול, כדלהלן: תיאור בריאת העולם – התיאור המוכר של בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים: האור והחושך, השמים, הים והיבשה, עולם הצומח, השמש, הירח והכוכבים, עולם החי והאדם. היום השביעי, שבו שבת אלוהים ממלאכתו, נקבע כיום שבת.

חטא עץ הדעת

ערך מורחב – חטא עץ הדעת

תיאור המפרט את בריאת האדם, הבאתו לגן עדן ובריאת האישה. בהמשך ישיר לתיאור זה מסופר על חטא עץ הדעת – כיצד גרם הנחש לחווה לשכנע את אדם שעליהם לאכול מפרי עץ הדעת והעונש שקיבלו על כך.

קין והבל

 ערך מורחב – קין והבל

לאדם וחווה נולדים שני בנים, קין והבל. קין עובד האדמה, רוצח את אחיו הבל רועה הצאן, לאחר שאלוהים בוחר לקבל את מנחתו של הבל ולדחות את מנחתו של קין. קין נענש בגלות נצחית ומקבל להגנתו, כדי שלא ייפגע על ידי אויבים שינצלו את חולשתו, אות משם ה’ הנחקקת על מצחו. מסופר גם על השושלת שיצאה מקין, עד למך ובניו.

הולדת נוח

תולדות עשרת הדורות שמאדם עד נח. הפרשה מסתיימת בתיאור השחיתות המוסרית שעלתה בעולם, ועל התקווה שהביאה הולדתו של נח, שכן נח “מצא חן בעיני ה'”.

(ע”כ)

נושאים ופסוקים לעיון ודיון

1. ורוח א-להים מרחפת על פני המים

פסוק פשוט ומורכב. את א-להים כבר פגשנו בפסוק הראשוןץ בראשית ברא…. אין המקרא טורח להסביר/להגדיר את המילה “א-להים” וגם זה אומר דרשני. איך חינכו את הילדים לפני 3,000 שנה ויותר

מתוך מאמר שמנתח את את :”רוח א-להים..” ב –

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7888

.

 המפרשים של ס’ בראשית מפרשים “רוח אלהים” = סערה גדולה

לאמיתו של דבר, פירוש זה – רוח סערה אדירה ולא תופעה אלהית-רוחנית – הוא עתיק יומין. הוא מצוי בפרשנות המסורתית ומקורו נמצא כבר במאמר של רב, האמורא הבבלי בן המאה השלישית; הוא כולל את הרוח, במובן של עצם פיזי, בין עשרת הדברים שנבראו ביום הראשון של ששת ימי הבריאה(1). תרגום אונקלוס הולך בעקבות מאמר זה ומתרגם: ורוחא מן קדם ה’ מנשבא, וכך מפרשים גם סעדיה גאון, אבן-עזרא, הרשב”ם, הרמב”ם(2), רד”ק, רלב”ג, ושד”ל. מבין הפרשנים שלנו רק אברבנאל נמנע מלקבל פירוש זה. בין חוקרי המקרא החדשים, חולק קאסוטו על עמיתיו כשהם מפרשים “רוח אלהים” כעצם גשמי.

אם אמנם “רוח אלהים” היא רוח סערה גדולה, ובגלל זה היא נקראת רוח אלהים, כמו “ארזי אל”(3)

“הררי אל”(4) וכדומה, מה תפקידה במעשי בראשית? על כך אין זכר בהמשך הפרק, ולו גם ברמז כלשהו. היפוכו של דבר, דווקא במקום שהיינו מצפים שתיזכר, בהפרדת המים העליונים מן המים התחתונים. בכינוס המים למקום אחד – אין “רוח אלהים” נזכרת כלל, כפי שהיא נזכרת בסיפור המבול, בו נאמר “ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים”(5). פעולות אלו בבראשית א’ נעשות על-ידי מעשהו של אלהים או על-פי צוויו.

כאשר המקרא בא לתאר תנועת אויר הוא משתמש בפעלים שונים, כגון:

תהלים קמ”ז, יח – ישב רוחו יזלו מים.

…בשום מקום – חוץ מפסוקנו – לא בא במקרא הפעל “רחף” בצרוף ל”רוח”. בתרגום התנ”ך של Jewish Publication Society 1962 בא הפסוק בזו הלשון:

.”a wind from God sweeping over the water”.

האם יש להניח שבעלי המקרא השתמשו בפעל “רחף” כשבאו לתאר תנועת אויר, בלשון הכתוב “כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף”?(6) גם באוגרית משמש הפעל “רחף” לתאור תנועת צפור, אבל אף פעם אינו מופיע לציון תנועת אויר(7).

כמה מן המפרשים המסורתיים(8) כאבן-עזרא, רד”ק, רלב”ג ושד”ל, מבארים את המלה “אלהים” שבפסוק הנדון כמונח המציין משהו גדול ומופלג, במקביל ל”ארזי אל”. אולם, אם נבדוק בכתובים נמצא שהבטויים “ארזי אל”, “הררי אל” ודומיהם, מופיעים במקרא רק בדברי שירה, ואילו פרק א’ בס’ בראשית הוא כולו פרוזה. רק פעם אחת בא השם “אלהים” כתואר לשם הגדלה: “ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים”. אבל בכתוב זה, טיב העיר כבר צויין בתואר “הגדולה”, והמלה “לאלהים” באה רק לתפארת המליצה. מבחינה דקדוקית אין בה שום דמיון למונח “רוח אלהים”.

כאשר הפרוזה המקראית משתמשת באחד משמות האל, כדי לציין דרגה של הפלגה, אין הדברים שייכים לעצם פיזי אלא למצבו של האדם. יהא זה מצב פיזימ או רגשי, כגון:

בראשית ל’, ח – נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי.

בראשית ל”ה, ה – ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם…

ומתוך מאמר עם גישה מדעית דתית ב –

http://www.maale.org.il/index.php/getarticle

והארץ היתה תהו ובהו… ורוח אלוקים מרחפת…

הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, פותחת בשלושים ואחד פסוקים המתארים את בריאת העולם על כל מערכות הפיסיקה, הכימיה, והביולוגיה שבו. אלו פסוקים עמוקים שעוררו פולמוס במשך דורות רבים בין מפרשי המקרא, וזכו לאחרונה להתייחסות גם מן הצד המדעי. ברצוני להתעכב על פסוק שנראה כמנותק מהשטף התיאורי של הבריאה: “והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים”. מה משמעותו של פסוק זה. ומה הוא בא ללמדנו? מה הוא הקשר בין ה”תוהו ובהו” ובין “רוח האלוקים המרחפת”? מדוע לא נברא העולם מסודר, מה היא מטרת הבריאה הבלתי-מסודרת? נראה לי, כי בכך מוסרת התורה לעם היהודי מסר ייחודי שגלומה בו חכמה רבה,אשר במדע העכשווי הולכת ונעשית מוכרת לאחר שנות מחקר רבות. אחת המסקנות העולות ממקצועות המחקר השונים של הטבע, היא שרוב המערכות בעולם הן מערכות לא מסודרות. דהיינו, בכל חלקי מערכת שבטבע מתרחשים תהליכים שלא ניתנים לניבוי. תהליכים אלו נקראים תהליכים סטוכסטיים. משמעותם היא שידיעת העבר וההווה לא מספקת אינפורמציה על עתידו של תהליך זה. למרבה הפלא, המערכת הכוללת במקרו היא יעילה להפליא ופועלת לפי חוקי יעילות, כגון חסכון גלובלי באנרגיה (בפיסיקה) או זיכרון גנטי (שהשכפול התאי שלו כמיקוד הוא תהליך סטוכסטי). מתברר, אפוא, היום שהיעילות הגלובלית במערכות פיסיקליות או ביולוגיות לא נשפטת מנקודת המבט של מיקרו המערכת, משום שמנקודת מבט זו המערכת יכולה לפעול באופן אקראי ולא מסודר. הדוגמא המאלפת ביותר היא מוח האדם. מוח האדם הוא ה”מכשיר” המתוחכם ביותר הקיים כיום. ואף מחשב, ולו המשוכלל ביותר, אינו מצליח לחקות (ולו במעט) את יכולת הפעולה של המוח. והנה מתברר כי המוח בנוי במערכת לא-מסודרת. כל “נוירון” במערכת פועל באופן אקראי, וכל המערכת במקרו היא מאוד מתוחכמת ויעילה. ממצא מדעי זה התגלה רק בעשרים השנים האחרונות, ומה רבה הפתעתנו בקראנו לאחר מכן את הפסוק השני בתורה המצביע על כך בפירוש. העולם נברא אפוא במצב בלתי מסודר (“תוהו ובהו”). מתברר כי היעילות במקור הנה הרבה יותר גדולה במצב זה של בריאת העולם. והנה הפסוק מלמדנו שאין בכך פגם או חוסר השגחה, אלא שלמידת המוגבלות של האדם שפירש שנים רבות את אי הסדר כחוסר השגחה אלוקית מדגיש הפסוק שמעל ל”תוהו ובהו” יש סדר גובלי כלל-עולמי, וכי “רוח אלוקים מרחפת”… (ע”כ)

ומשהו דומה, ויותר פשוט, מתוך

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=4691

“והארץ הייתה תוהו ובוהו … ורוח אלוקים מרחפת על פני המים”:

דע שיש שני הנהגות בעולם המעורבבות זו בזו, הנהגת האקראיות המוחלטת שלחלקיקים הזעירים ביותר המרכיבים את היקום אין מקום ידוע ומוגדר במרחב וכן למרכז של כל מאסת היקום אין מקום מוגדר במרחב בעניין שיא הגודל והמרחב העצום של כל היקום כי גם זה חסר הגדרה מוחלטת וזה רמוז בעניין והארץ הייתה תוהו ובוהו ומזה נעשה אצל המדענים עניין תורת היחסות ותורת ההסתברות והסטטיסטיקה ההסתברותית והאומדנים וסטיות התקן וכו’, שהכול שם אצלהם מאד מאד הסתברותי ויחסי.

ויש לעומת זה ורוח אלוקים מרחפת על פני המים אלוקים גימטרייה הטבע (86) כלומר אלוקים הנקרא בכוונות שם אלוקים תקיף ובעל היכולות ובעל הכוחות כולם שר מושל שליט בכל העולמות ומזה בהטבע נעשה עניין של חוקי טבע מדויקים מאוד ומאוד לא אקראיים אלה דטרמיניסטיים רציונליסטיים מטריאליסטיים מאוד מאד, ושני התנועות האלו האקראיות והחוקים הדטרמיניסטיים פועלים זה בזה וחוקי הטבע מנתבים את כל המקרות האקראיות שבעולם על פי חוקים ידועים כך שלבסוף נוצרות בעולם תבניתות ידועות ומוכרות.

ומשהו קבליסטי, מתוך

http://jewish-education.info/pnimi.org.il/hodeshim/elul/mamar18elul2.asp.htm
המילה רוח, בה אנו עוסקים, מופיעה בפעם הראשונה בחלקו השני של הפסוק השני בתורה: “ורוח אלהים מרחפת על פני המים”. על פסוק זה דרשו חז”ל כי הרוח המרחפת על פני המים הוא רוחו של משיח, ומכאן אנו יכולים ללמוד כי כל ענינה של ה”רוח” קשור עם ביאת המשיח. כיצד עלינו להבין את משמעות הדברים?

דרשנו כי ישנן שלוש רוחות המתגלות בח”י אלול – רוחו של המהר”ל, רוחו של הבעל-שם-טוב ורוחו של אדמו”ר הזקן. שלוש הרוחות רמוזות בביטוי “רוח אייתי רוח ואמשיך רוח” – כנ”ל באריכות. אמנם, אנו יודעים כי בדרך כלל אנו מתיחסים לארבע רוחות, ולא לשלוש רוחות בלבד. גם במערכת שבנינו יש למצוא עוד רוח רביעית. כפי שנסביר, הרוח הרביעית היא רוחו של משיח – הרוח העיקרית המשלימה את ארבע הרוחות.

רוח צפון

ארבע הרוחות בהן אנו עוסקים בדרך כלל הן ארבע רוחות השמים – מזרח, דרום, מערב וצפון. ב”מפה” יהודית המזרח הוא הצד העליון (- “קדם”) והדרום הוא צד ימין (- “צפון וימין אתה בראתם”), וממילא מערב למטה וצפון משמאל.

ידוע כי התורה נפתחת באות ב– אות אשר סתומה מלמעלה מימין ומלמטה, ופתוחה כלפי שמאל. לפי הסברנו, אות זו סגורה ברוח מזרח, רוח מערב ורוח דרום, ופתוחה מרוח צפון. בקבלה מוסבר כי כל עוד רוח צפון נשארת פתוחה, כפי שהיא מעת בריאת העולם, הרי היא מקור של סכנה – “מצפון תפתח הרעה”. גם יצר הרע הוא הנמצא לעת עתה ברוח צפון, כמו שדרשו על פסוק “ואת הצפוני ארחיק מעליכם”.

המשיח הוא הסותם את רוח צפון, והופך את מציאות העולם למציאות הסגורה מכל כיווניה. משיח הוא ההופך את ה-ב של “בראשית” ל-ם סתומה של משיח, הרמוזה בפסוק אשר נאמר על המשיח – “לםרבה המשרה ולשלום אין קץ”. (ע”כ. מודה – לא הבנתי)

2. ויברך אותם א-להים לאמור פרו ורבו ומלאו את המים בימים

    ויברך אותם א-להים ויאמר להם א-להים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה…

ברכת א-להים על פרייה ורבייה חוזרת פעמיים, פעם ברכה לדגים, לחיה הרומשת, במים. ולעוף השמים (כולל התנינים הגדולים ???) ביום החמישי.

ופעם שנייה הברכה היא לאדם (זכר ונקבה) ביום השישי.

מעניין לשים לב ל –

1. הברכה ביום חמישי היא בעיקר לשוכנים במים ולמעופפים באויר., אין ברכה ישירה לבעלי החיים ששוכנים על הארץ, שנבראו ביום השישי. (נא לאות רש”י)

2ץ בפרק שני בבריאת האדם לבדו, ובריאת האישה מהצלע, אין ברכה ישירה של “פרו ורבו”, להיפך מהקראיב הפשוטה נראה שהאישה נבראה ל”עזר” על מנת שהאדם = האיש לא ישתעמם. בנראה שהתוכנית שהתקלקלה” הייתה שאדם וחווה יחיו לנצח, ואל יהיה צורך בילודה. (נשמע טפשי. אבל מה היה קורה, אם הזוג הצעיר לא היה טועם את הפרי האסור? אז מב אומרים חז”לינו וח”שיחי’.(חכמינו שיחיו).

פירוש מעניין על הברכה לדגים ושוכני המיים נותן הרד”ק, (צילום של העמוד להלן, לא יכולתי להעתיק קטע קטן) מתוך

http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?102144

ומשהו מעניין מתוך

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=29758

תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] ממה דְּתָנֵי [ששנה] בַּר קַפָּרָא: בְּתוּלָה נִשֵּׂאת בִּרְבִיעִי וְנִבְעֶלֶת בַּחֲמִישִׁי, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה בּוֹ ביום חמישי בְּרָכָה של “פרו ורבו” לַדָּגִים. אַלְמָנָה נִשֵּׂאת בַּחֲמִישִׁי וְנִבְעֶלֶת בְּשִׁשִּׁי ומדוע הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה בּוֹ ביום השישי בְּרָכָה של פריה ורביה לָאָדָם. ונדייק: טַעֲמָא [הטעם] שעושים זאת, הוא דווקא מִשּׁוּם בְּרָכָה, אֲבָל מִשּׁוּם אִיקְרוּרֵי דַּעְתָּא [קירור דעת] לָא חָיְישִׁינַן [אין אנו חוששים]. על דברי בר קפרא מקשים לגופם: אִי הָכִי [אם כך] אַלְמָנָה נַמִי [גם כן] תִּיבָּעֵל בַּחֲמִישִׁי, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה בּוֹ בְּרָכָה לַדָּגִים! ומשיבים: בְּרָכָה שנאמרה לאָדָם עֲדִיפָא לֵיהּ [עדיפה לו], וכיון שאפשר לדחות את הדבר ליום שנאמרה בו ברכה לבני אדם, מוטב לעשות כן (באדיבות “התלמוד המבואר” של הרב שטיינזלץ). (ע”כ)

ומתוך ויקיפדיה ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%99%D7%94

…

מחויבי המצווה

“האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האישה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר, על שניהם הוא אומר ‘ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו’ “^[4].

בתלמוד הבבלי^[5] פירשו שהמקור לפטור נשים, הוא מדרש של המשך הפסוק: “ומלאו את הארץ וכבשוה” – איש דרכו לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש, ולכך היא פטורה. לפי דעה אחרת, הפטור נלמד מפסוק אחר (בראשית, ל”ה, י”א), בו נאמר ליעקב בלשון יחיד: “אני אל שדי פרה ורבה”.

להלכה נפסק כמו הדעה הראשונה, שנשים פטורות.

(קצת מוזר – איך אפשר לקיים מצווה כזו בלי אישה אבל —)

ביטויי המצווה

• אסור לגבר לחיות ללא אישה (בגיל המפורט למעלה).
• אסור לגבר לשאת עקרה, זקנה וקטנה שאינן יכולות ללדת, אלא אם כן כבר קיים מצוות פרייה ורבייה, או שיש לו אישה אחרת שיכולה ללדת.
• אישה רשאית לא להינשא לעולם או להינשא לסריס^[15].
• אסור לגבר לעקר את עצמו על ידי סם אך לאשה מותר.
• הבעל חייב לקיים יחסי אישות עם אשתו בכל עונה (תדירות קבועה בהלכה המשתנה לפי תחום העיסוק של הגבר) עד שיהיו לו בנים. כאשר יש לו בנים, האשה יכולה למחול על חובת העונה^[16].
• זוג שחי עשר שנים ללא ילדים חייב להתגרש, או שהבעל יתחתן עם אשה נוספת שיכולה ללדת^[17].לעומת זאת הרמ”א פסק (אבן העזר א’): ואפילו בנשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע”פ שלא קיים פריה ורבייה.

(ע”כ)

ומשהו מודרני, מתוך

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4581199,00.html

פרו ורבו: כשחז”ל החליטו לשלוט על הרחם

בעזרת שילוב הידיים בין ההלכה והרפואה, “מצליחות” נשים בדורנו ללדת כמויות בלתי נתפסות של ילדים, וגופן קורס מצער הלידות הקשות. חז”ל לקחו את הברכה “פרו ורבו”, והפכו אותה למצווה לגברים בלבד, מתוך ניסיון לשלוט על הרחם. בכך הפכו את גם את ההולדה לזירת קרב….

“פרו ורבו” היא מצווה?

לנוכח העיסוק הנרחב בדורנו במצוות “פרו ורבו“, והעמדתה כמצווה עיקרית וחסרת גבולות – חשוב לציין שבמקורה, בפרשת בראשית, היא לא מצווה אלא ברכה: “וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ”.

בדיוק כפי שאלוהים לא מצווה עלינו לכבוש את העולם ולשלוט בבריאה, אלא מברך אותנו ביכולת זו – הוא לא מצווה עלינו להתרבות, אלא מברך אותנו בכך. ברכת הפריון נתנה כמובן לאדם ולחווה גם יחד.

ומי שלא השתכנע – שישאל את הדגים

פסוקים ספורים לפני ברכת חווה ואדם, מתוארת בריאת הדגים וברכתם: “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ… וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָֽרֶץ” (בראשית א’, כ”א-כ”ב). כשאלוהים אמר בפעם הראשונה (והשנייה) “פרו ורבו”, הוא התכוון לברך אותנו שלא נהיה לבד, ולשם השינוי – הוא לא חשב באותו רגע על שום מצווה.

חז”ל התעקשו להפוך ברכה – למצווה

איך מקיימים “פרו ורבו” בלי אישה?

מדהים לחשוב על כך שהפעילות המזוהה יותר מכל עם האישה המסורתית – ההולדה – הפכה למצווה לגברים בלבד. מה חשבו חז”ל להרוויח מכך? לפנינו כמובן סיפור של שליטה גברית על הגוף הנשי. נשים בוראות בגופן חיים, ואילו הגברים – לא.

יכולת ההתרבות של הגברים תלויה בהסכמתה של האשה “לארח” בגופה, למשך תשעה חודשים, את זרעו של הגבר. לאישה חלק ארוך, מורכב וגלוי בהבאת חיים לעולם, בעוד שהגבר תורם לתהליך תרומה קצרה ונסתרת מעין, ולכן לעולם לא יוכל לדעת בוודאות, אם האישה שמרה לו אמונים, ואם ילדה הוא גם ילדו.

ייחוס המצווה לגברים בלבד, הוא תגובה לתחושת התלות שלהם בנשים, והוא נועד, גם אם בצורה פאתטית, להפוך את היוצרות: אנחנו מפוקדים על יצירת חיים, ולא אתן.

איש אחד (שביקש להשאר אנונימי) העלה בפני את האפשרות שעמדה זו מייצרת לגברים ניידות בנישואין, ומצירה את אפשרויות ההתניידות של הנשים: “נשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל”, קובעת המשנה.

אם גם נשים היו מצוות על פריה ורבייה, הן היו זכאיות להתגרש לאחר עשר שנות נישואין לא פוריות, או אפילו לשאת גבר נוסף על הבעל העקר. מי שמצווה על פריה ורבייה זוכה לפריווילגיות נישואין וגירושין מיוחדות, ואולי משום כך בחרו החכמים לפטור את הנשים ממצוות חייהן… (ע”כ. הארכתי בציטוט, סליחה. אפשר לעיין במקןר)

ומתוך מאמר שמסכם

למה נשים לא מצוּוֹת על פרו ורבו?

 ב –

https://sites.google.com/site/machshevetld/005

…. עניין אותי להבין מדוע נשים אינן מצוות על פריה ורבייה בעוד הגברים כן, מצווה זו נשמעת קצת חסר היגיון שכן גבר אינו יכול להתרבות לבד והוא זקוק לאישה.

במהלך העבודה מצאנו מקורות שונים והסברים שונים אך לא מצאתי תשובה אחת נחרצת, לא מצאתי תשובה חד משמעית לשאלתי.
שכן מההבנה שלי, בגלל שבתנ”ך הגבר הוא החזק והוא זה שמחזיק את המשפחה ואילו מקומה של האישה הוא נחות יותר ולכך המצווה מצווה על הגבר. …

….. ניסינו לחשוב על תשובה לשאלה – מדוע רק גברים מצווים על פרו ורבו ונשים אינן מצוות במצווה זו, הרי שהגבר צריך את האישה על מנת לקיים את המצווה של פרו ורבו כך שאפילו יותר הגיוני שהאישה בלבד תהיה מצווה על מצווה זו, אך דבר זה הפוך.

עלתה התשובה שאולי האישה אינה צריכה להיות מצווה במצווה זו כיוון שהיא זאת שיכולה לקיים את המצווה, ודווקא הגבר שהנו זה שדרוש להיות אקטיבי ולעשות מעשים (חייב למצוא לו אישה) על מנת שיוכל לקיים את המצווה, הוא זה שצריך להיות מצווה על כך. כלומר, ייתכן שהמצווה קיימת על מנת לשמור את הגבר בקיום המצוות ועל מנת שיפעל כדי להוכיח.
נוסף על כך, ייתכן גם כי הגבר מצווה על פרו ורבו על מנת למצוא אישה שאיתה יחיה ויקיים את הטבע. (ע”כ)

וסיקור נרחב של הנושא, ניתן ב –

http://www.medethics.org.il/website/index.php/he/research/encyclopedia/2012-03-05-10-08-22/181-2012-03-07-09-17-120

(לא אצטט)

ומאמר שעוסק בהזרעה מלאכותית –

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%95-%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%95-%D7%91%D7%94%D7%96%D7%A8%D7%A2%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA/

(לא אצטט)

ויש ששואלים, מתוך

http://www.kipa.co.il/ask/show/77676-%D7%A4%D7%A8%D7%95-%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%95

שלום,
בעלי ואני החלטנן השעה טובה להביא ילד לעולם, ברצוני לדעת האם יש לנטול ידיים או לברך ברכה מיוחדת לפני העשיה, כמו” אשמח לקבל עצות או הלכות נוספות
תודה רבה

)וחלק מהתשובה

לבקשתך, אני מביא כאן תפילה לאשה לאומרה לפני התשמיש, שמובאת בספר דרכי טהרה:
“יהי רצון מלפניך שתשרה שכינתך ביני ובין בעלי ותיחד עלינו שמך הקדוש ותכניס בלבבנו רוח טהרה וקדושה, ותרחיק ממנו כל מחשבות והרהורים רעים ותתן לנו נפש זכה וברה ביני ובין בעלי ולא ניתן עינינו אנחנו שנינו בשום אדם בעולם.
ויהי רצון מלפניך האלוקים שיהיה זיווגנו עולה יפה זיווג הגון, של יראת שמים ויראת חטא, זיווג של בנים הגונים צדיקים תמימים וישרים, זיווג של זרע של קיימא, זיווג של ברכה, כדבר שנאמר ה´ זכרנו יברך יברך את בית ישראל” אמן (ע”כ)

ולסיום למעוניינים/ות מתוך

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/52_01_73.pdf

מצווה של יחסי אישות ה’מנחת חינוך’ ממשיך להביא מדברי התוספות )ב”ב יג, א( שמתוך דבריהם מבואר שמצוות פרו ורבו מתקיימת דווקא בשעת ‘גמר ביאה’ – ולא בשעת הולדת הילדים. בשל ראיה זו, מניח ה’מנחת חינוך’ את הדיון ב’צריך עיון’.

ולקישוט מתוך

https://www.google.com.au/search?q=%D7%A4%D7%A8%D7%95+%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%95&sa=N&espv=2&biw=1517&bih=708&tbm=isch&tbo=u&source=univ&ved=0ahUKEwiLw7fw6P_PAhULopQKHS3MA2U4ChC

3. בראשית ב24: “עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד“.

פסוק פשוט אבל גם מוזרולנו מבינים אבל בכל אופן, למה (מ קמוצה) התכוון המשורר?

מתוך

http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-02-24.html

…יש אומרים שהתופעה המתוארת כאן קשורה ליחסי מין בלבד – כל איש עוזב את משפחתו ודבק בגופה של אשתו, והחיבור ביניהם גורם להם להיראות כגוף אחד, כפי שהיו לפני שנפרדו.

• אולם, לפי זה המשפט ” והיו לבשר אחד ” מתאר תופעה רגעית וחיצונית בלבד.
• בנוסף לכך, לא ברור מדוע משפט זה נאמר דווקא על האיש ואשתו, והרי גם אצל בהמות ישנו חיבור מסוג זה.

2. יש אומרים שהתופעה אכן קשורה ליחסי מין, אבל סוף הפסוק מתייחס לתוצאה ארוכת-הטווח שלהם – “הולד נוצר על-ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד” (רש”י, ע”פ תלמוד בבלי סנהדרין כח)- החיבור בין איש לאשתו יוצר בשר אחד המורכב מהגנים של שניהם.

• אולם, גם לפי פירוש זה, לא ברור מדוע המשפט נאמר דווקא על האיש ואשתו: “כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בתולדותיהם” (רמב”ן).

3. ויש אומרים שהתופעה מתייחסת לקשר הנפשי והמשפחתי בין איש לאשתו – האיש עוזב את הוריו, נושא אישה, ומתייחס אליה כאילו שהיא משפחתו העיקרית, קרובה אליו יותר מאשר הוריו (המילה “בשר” מציינת את הקשר המשפחתי, כמו בביטויים ” אחינו בשרנו“, “שאר בשרו“): “והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקרבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם” (רמב”ן); “מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם, כאילו שניהם נמצא אחד בלבד” (ספורנו).

ב. המסר לימינו…..

ייתכן שיש כאן רמז, שהאיש צריך להתנתק מהוריו לפני שהוא בונה קשר עם אשתו; מסר דומה ניתן לראות בשיר השירים, לגבי האשה:

• שיר השירים ב10: “עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי ‘קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ!'” (פירוט).

(ע”כ. כולל פירוט מקורות אחרים המשתייכים לנושא)

ומתוך

http://mikve.net/content/768

…על פסוק זה כותב הרב לאו בספרו ‘אל תשלח ידך אל הנער’,

כי משמעות המילה ” יעזב” היא מלשון ‘עזבון’.
בעת חיבור ודבקות זוג חדש זה בזה , כל אחד מהם מביא עמו את ה’עזבון’ אשר קיבל בבית הוריו: חינוך, ערכים, אמונה,  חויות ריגשיות ועוד ועוד.
יחד לוקחים בני הזוג את הטוב שקיבלו בשתי המשפחות ויוצרים טוב משופר עוד יותר.

ומתוך

למעשה, היה ראוי שבין בני זוג תיווצר אהבה מושלמת ועצמית כאהבת הורים ובנים, שהרי האשה היא “עצם מעצמיו ובשר מבשרו” של האדם, וראוי שתהיה אהבתה כאהבת איבריו. אולם לנוכח החטא שחטאה חוה, אם כל חי, שוב אין אהבתה כאהבה עצמית. הבורא הפריד את אהבתה, והפכה לאהבת הזולת. מעתה, מסוגלים בני-הזוג לפתח אהבת אמת רק באמצעות תהליך ששמו: “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”(בראשית ב’, כ”ד). גם מצד האשה צריכה לבוא פעולת “ואל אישך תשוקתך”. פעולות אלו, הנובעות משני הצדדים, תוכלנה להגיע לאהבה שלמה, כמו זו שהיתה לפני החטא. אהבה שתהיה כאהבת האדם כלפי עצמו ואיבריו. זוהי למעשה מטרת הנישואין.

 …

הרמב”ן כותב בפירושו לתורה: “בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהם כאילו הם עמם לבשר אחד”. דברים דומים כותב הראב”ד, בן דורו של הרמב”ם, בספרו “בעלי הנפש”: “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, כלומר, ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם והאדם מיוחד לה, ועל כן ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, לרחם עליה ולשמרה, כאשר ישמור האדם את אחד מאיבריו. וכן היא חייבת לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, כי ממנו נלקחה”…. (ע”כ)

והשאילה הפשוטה (וגם מעין תשובה) מובאת ב –

http://dvarimchaim.blogspot.com.au/2014/01/blog-post_6.html

לפי הפשט, האיש יעזוב את משפחתו וילך אחרי אשתו, ואולי גם למשפחתה של אשתו. אבל, בהמשך, מציאות התורה הפוכה, האישה עוזבת משפחתה והולכת אחרי אישה למשפחתו. למשל, רבקה, רחל, לאה, בנות צלפחד וחלוקת נחלתן על ידי משה רבנו.

לכן, אפשר לשאול למה לא כתוב בתורה  “על-כן תעזב האישה את אביה ואת אמה ותדבק באישה והיו לבשר אחד”?

יכול להיות שהתורה מרמזת על המצב הרוחני של האיש, שעליו לעזוב את הוריו מבחינה רגשית, רוחנית, ומחשבתית, ולהתחבר גם מכול הכיוונים האלה לאשתו.(ע”כ)

ועל יחסי אישות בהלכה, ניתן ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)

(לא אצטט)

4. ארורה האדמה בעבורך. בעצבון תאכלנה כל ימיך, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב(ג19-17). ואילו כאן – קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידיך. כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ (ד12-11)

שוב פסוקים יפים וטעונים. גם האדמה מקוללת, גם האדמה אשמה. מה קורה כאן?

מתוך גליונות נחמה ב –

http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/printitem.asp?item=20280

נחמה מעמידה לפנינו את דעותיהם המנוגדות של שני פרשנים גדולים מימי הביניים, על מנת שנוכל לעמוד על אופי העונש שניתן לקין. למה האדמה הופכת לגורם בעונשו של קין? האם יש קשר כלשהו בין האדמה ועונשו של קין לבין חטאו ברצח אחיו?
דרך עיון קפדני בדברי רש”י ורמב”ן, נבחין בדקויות שבפירושיהם (מילת המפתח היא המילה “מן” במשפט “ארור אתה מן האדמה”).

בראשית ד, יא, יב
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה פיה לקחת את דמי אחיך מידך: כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ:

רש”י

ד”ה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה וגם בזו הוסיפה לחטוא, “אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך”: והנני מוסיף לה קללה אצלך – “לא תוסיף תת כוחה לך”.

1. רש”י מפרש כאן שהאדמה כבר קוללה. עיין בבראשית ג, יז והסבר את דבריו של רש”י כאן לאור המתואר שם.
   2. לפי רש”י, כיצד חטאה האדמה והייתה שותפה ברצח הבל?
   3. מה התוצאה של האדמה הארורה שלא יכולה לתת את כוחה לקין? (עיין בהמשך הפסוק.)
   4. כיצד רש”י מפרש את המילה “מן” במשפט “ארור אתה מן האדמה”?

רמב”ן

ארור אתה מן האדמה: (אחרי הביאו דברי רש”י הנ”ל) ואיננו נכון, כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו, אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה. ופירוש הקללה, שלא תוסיף תת כוחה אליו, ושיהיה נע ונד בה. ואמר: “כי תעבוד את האדמה”, כי בכל אשר תטרח בה לעבוד אותה כראוי, בחרישה ועידור ובכל בעודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, “לא תוסיף תת כוחה לך”, אבל תזרע הרבה, ותביא מעט, וזו היא הארירה. ואמר כן כנגד אומנתו, כי הוא היה עובד אדמה, והנה אירר מעשיו. וזה טעם “לא תוסף תת כוחה לך” שלא תיתן כוחה לך, כאשר הייתה עושה עד הנה בהיותו עובד אותה…

1. הרמב”ן אינו מסכים עם ההתמקדות של רש”י באדמה הארורה, במה מתמקד הרמב”ן?
   2. לדעת הרמב”ן, במה עונשו של קין מתאים לו?

המשך הדברים של רמב”ן:
ויתכן שאיררו מן האדמה – שלא תתן היא מעצמה כוחה אליו, תאנה וגפן לא ייתנו חילם באחוזתו, ועץ השדה לא ייתן אליו פריו, וחזר ואמר גם כן, כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע – “לא תוסף תת כחה לך” כאשר בתחילה, והנה הם שתי קללות באומנותו: והשלישית שיהיה נע ונד בה. והטעם שלא ינוח לבו ולא ישרוט לעמוד במקום אחד ממנה, אבל יהיה גולה לעולם, כי עונש הרוצחים גלות….(ע”כ)

וציור והסבר מתוך

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/07/01_breshit/1.html

קין רוצח את הבל
מארק שאגאל, צייר יהודי-צרפתי, 1985-1887

…במקרה קין יש הסבר, לכאורה, מפי הסופר המקראי, לקללת האדמה: כביכול נתנה ידה להסתרת הפשע בכך שפצתה פיה והייתה מוכנה להעלים את תוצאותיו. ‘ספר אדם וחוה’ (אחד מן הספרים החיצוניים) לעומת זאת מציג את האדמה כחפה מפשע זה: ויאמר אלוהים תובא גם גוית הבל. ויביאו סדינים אחרים ויחנטו גם אותה. כי לא נקבר הבל למן היום אשר הרגו קין אחיו באשר רבת יגע קין לטמנו ולא יכול. כי מאנה הארץ לקבל את גויתו וקול יצא מן הארץ לאמור לא תיטמן בי כל גויה אחרת עד שוב אלי עפר היצור הראשון אשר לוקח ממני. ויקחהו המלאכים בעת ההיא וישימוהו על סלע עד אשר מת אדם אביו – מ/ד-ח, (2).

(ע:כ. מומלץ גם בשל האיורים בתוכן המאמר)

ומתוך

https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=15546801

השוואה בין סיפור גן העדן ובין סיפור קין והבל
יש קשר הדוק בין שני הסיפורים. הם עוסקים בחטאו של האדם. בשניהם האל חוקר את הנאשמים ומענישם. בשניהם יש קללה וגירוש של החוטא. יש מטבעות לשון מקבילות. דמיון בין הסיפורים בחטא: 1. האל מצווה אוסר ומזהיר את האדם לא לאכול מפרי העץ.
גם את קין הוא מזהיר לפני הרצח שעליו לשלוט על יצריו.
בשני המקרים הם עשו כרצונם, מתוך בחירה חופשית, ולא שמעו בקול האל.
2. פניית האל דומה בשני המקרים . פניה בעזרת שאלה רטורית “איכה, אי הבל אחיך? בשני המקרים השאלה
באה להיכנס עימם בשיחה.
3. בשני המקרים תגובת ה’ היא תגובת כעס. “מה זאת עשית?”. גם פה זו אינה שאלה על מנת לקבל תשובה.
אלא הבעת תמיהה וזעם על מעשה החטא.
שוני בין הסיפורים: 1. אדם וחוה הטילו את האחריות אחד על השני. אך העובדה שהם התחבאו מעידה על רגש אשמה. קין משקר ולא מגלה שום סימני אשם או חרטה. 2. קין חוטא יותר מהוריו כי הוא גם רצח וגם שיקר. ואילו אדם וחוה הטילו את האחריות זה על זה.
קין מסמל הידרדרות בהתנהגות המין האנושי.

דמיון בין הסיפורים בעונש
1. מוטיב האדמה מופיע בשני העונשים. “ארורה האדמה בעבורך” . “ארור אתה מן האדמה…”. 2. בשני העונשים יש מידה כנגד מידה. 3. בשניהם יש גירוש. אדם גורש מגן עדן. קין גורש מיישוב קבע וינדוד על פני האדמה.
השונה בין הסיפורים: 1. החמרה בעונש- עונשו של קין חמור יותר. קין לא יוכל להוציא שום יבול מן האדמה, בעוד אביו יוכל לעבוד את האדמה אך בזיעת אפיים. 2. קללה- קין קולל במפורש: “ארור אתה..”, כי חטא ברצח. אדם לא קולל בעצמו אלא האדמה הפכה לארורה. על שלושה נאמר במפורש שהם ארורים: הנחש, האדמה וקין. 3. מגורים- אדם גורש מגן עדן, אך מצא מקום קבע לגור בו.קין יהפך לנע ונד. ולא ימצא מקום קבע וגם לא מרגוע לנפשו. (ע”כ)

אז אסיים בפסוק של נחמה “ונח מצא חן בעיני ה'” יפה, לפחות ה’ מוצא אחד טוב מתוך הרבה רעים. איזה עולם נברא!!! וכל זה למה???

סתם הכתוב. העיקר – לא יידון רוחי באדם בשגם הוא בשר .. בע”ה בסבב הבא (אוי וואי, התורה אף פעם לא נגמרת, אז יהיה טוב יהיה בסדר.

שבת שלום

שבוע טוב

להת