From:
Sent: Sunday, 13 November 2016 2:47 AM
To:
Subject: לך לך….. וילך למסעיו…ויקח לו את כל אלה
הקדמה כללית
ויש להכיר, שתרח אבי אברהם, החליט להגר עם משפחתו (ממולדתו) לארץ כנען, אבל “נתקע” בדרך.
חז”לנו, וגם הרבה מח”זל של אומות העולם, להבדיל’ טרחו להסביר לנו את המשמעויות והלקחים הטמונים בסיפורים הללו, יפה, לא זכור לי אם יש איזו משמעות לעובדה שתרח ומשפחתו יצאו לדרך להגיע לארץ כנען, עם מטרה כלשהי שלא מומשה, אבל פיספסתי את ההזדמנות לדון בזה (שנית או שלישית) – אי”ה בשנה הבאה. ולסקרנים/ות לדעת – היכן נולד אברהם, נא לעיין ב –
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/noah/spir.html
“….. נשחזר את סדר המאורעות לפי הרמב”ן: תרח הוליד את בניו הגדולים – אברהם ונחור, בעבר הנהר פרת, בעיר חרן. פעם אחת לקח תרח את בנו אברהם ונסע עִמו לאור כשדים למטרה לא ידועה, [3] ואילו נחור ומשפחתו נשארו בחרן. באור כשדים נולד עוד בן לתרח ונקרא הרן (אולי על שם עירו חרן). כנראה שאברהם, בגלל אמונתו התקיפה בא-ל מוסרי טרנצנדנטי אחד, הסתבך בצרות עם השלטונות ונאסר [4] אך בדרך כלשהי נמלט, והרן נהרג. נראה שהפמליה של תרח גורשה ממסופוטמיה ונאלצה לברוח לכנען: ” וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם ” (יא:לא), כלומר חזרו לחרן, ושם קיבל אברהם את הצו: “לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ “.
[3] הארכיאולוג אולברייט הציע את ההנחה שעיסוקו של תרח היה להפעיל קרוואנים של חמורים בין חרן לאור כשדים לכל אורך הנהר, ופעם אחת לקח את אברהם אִתו.
(ע”כ. ככה מתקנים את סיפורי התורה)
ומתוך
.
(ע”כ. מומלץ לקריאה)
ומתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D#/media/File:Balikli_G%C3%B6l_03.jpg
אתר “ברכת אברהם” – שם לפי מסורת אסלאמית ויהודית נולד אברהם, בסמוך לעיר אורפה (דרום טורקיה)
ואולי גם מעניין לעיין ב –
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3750
(לא אצטט)
אני רק מנסה לדמיין לעצמי, מה חשב/חשבו עורכי התנ”ך כשכתבו “סופית” את “ההיסטוריה” של העולם באלפיים שנותיו הראשונות. ואולי נח (תואר השם) למאמין, שבטוח לו/לה שא-להים הכתיב למשה את ההיסטוריה הזו, קשה לדמיין את א-להים בכלל, ועוד יותר קשה לדמיין את א-להים מכתיב סיפורים כגון “וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה”.(כן אהלה עם ה בסוף מילה)
ואגב – על מנת לדעת כמה שנים עברו מבריאת העולם עד להולדת אברהם, או עד ל”עלייתו” לארץ, חישוב מקורב של הזמנים פשוט, אדם חי 930 שנה, נח חי 950 שנה, וכשאברהם נולד, נח היה סך הכל בן.892. ואולי לא כל כך סנילי.
חבל שהתורה לא מספרת לנו אם אדם וחוה סיפרו את קורות חייהם למישהו מצאצאיהם. אבל יש לנו את ספר אדם וחוה בספרים החיצוניים ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%94
כך גם לא מסופר לנו איך התחנך אברהם, ומה היו מעשיו ב -75 שנותיו הראשונות. כמובן שיש הרבה אגדות ומדרשים בנידון. ומתוך מאמר בן זמננו ב –
http://www.daaton.co.il/Article.aspx?id=1827
….
למה ברח אברהם אבינו מחרן
אך נחזור לתרח, הסבא-רבא של רבקה. מאישה אחרת ממוצא הודי נולד לו בן, ומאשה הודית אחרת,- בת. הבן יהיה “בראהמין”,- כוהן-דת הינדי,- מחליט תרח. הוא מעניק לו את השם “בראהמא”,- שמו של האל הראשי של הודו הרחוקה, ארץ-מוצאו, הנקראת במקור,- עד עצם היום הזה,- “בהאראת”. לבתו התינוקת קורא תרח “שרה-סוואטי”,- או בקיצור שרי,- על-שם האלה שרה-סוואטי,- אשתו של האל בראהמא. כשהילדים מגיעים לבגרות תרח אף מחתן אותם זה עם זה, כנהוג. הבן הזה יעזור לו למכור את פסלי-האלים שעובדיו מייצרים במיומנות ובחריצות,- כך מחליט תרח.
הבראהמין הצעיר “בראהמא” אוהב את אשתו היפהפיה “שרי”, אך הוא גם חרד לגורל שניהם. לפי המצווה הגדולה, כוהן-מיתרא אמור להיות בן שנולד מיחסים של גבר עם אמו, או עליו לפחות להזדווג עם אמו כדי ליצור כוהנים נוספים בשרשרת. כמו-כן כוללת המצווה הזאת גם את האפשרות שהאב יצור ילדים עם בתו עצמו ובשרו. הבראהמין הצעיר לא מוכן לחלק את יצועו עם אף גבר ואשה אחרים. הוא קנאי לאשתו האהובה, אחותו-למחצה, והוא מחליט לשמור על טהרת אהבתם בכל מחיר. הוא מואס באלים הזועמים,- אלי הרעם, הסופות המשתוללות או אף השמש היוקדת,- אלי-הטבע האכזר,- בפסלי-האבן הדוממים שלהם ובמיוחד במנהגי-הפוריות שלהם. הוא מחליט לברוח. כך הוא משנה את שמו מבראהמא ל”אברהם”, מקצר את שם אשתו הצעירה משרה-סוואטי ל”שרה”, ושניהם יוצאים מחרן כדי לא לשוב לשם לעולם.,
ע”כ. מומלץ לקריאה לאלה שיש להם/ן זמן)
מספיק עם מה ששייך לשבוע שעבר. אז אעבור לפרשתנו
פסוקי השבוע
ויעבר אברם
ויסע אברם
ויעל אברם
וישמע אברם
….
ערב שבת שלום
פתיחה
כבר כתבתי רבות כל פרשת לך לך, בשלוש השנים שעברו, מומלץ לעיין ב –
פרשת לך לך תשע”ד
פרשת לך לך תשע”ה
(על – מסע מזבחות, הבטחות, מלחמת אברם)
פרשת לך לך תשע”ו
(על – אנשי סדום רעים וחטאים, ויבא הפליט. ויאמר לה מלאך ה’, ונתתיך לגויים)
מה יש בפרשה, לפי ויקיפדיה ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%9C%D7%9A_%D7%9C%D7%9A
……הפרשה עוסקת בתיאור קורות חייו של אברהם אבינו בחלק הראשון של חייו.
בפרשה מספר סיפורים: קריאת אלוהים לאברם (שמאוחר יותר משנה שמו לאברהם) לצאת ממולדתו, ירידה למצרים והתחזות לאחיה של שרי, ההיפרדות מעל לוט, מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, ברית בין הבתרים, המתיחות בין שרי והגר, וברית המילה.
(ע”כ)
ואיור על נושא
פגישתם של אברהם ומלכיצדק
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
כמו שנאמר לעיל, יש לנו בפרשה מספר אירועים מחיי אברהם. יש להניח גם שהאירועים הם באיזה סדר כרונולוגי. מה היא העלילה?
אברהם מסייר בארץ. ומסיבה זו או אחרת הוא מגיע למצריים, אולי הוא חשב על “ירידה” למצריים. ארץ ישראל תלוייה בירידת גשמים, לעומת מצריים שחייה ממי הנילוס. עקב תקרית עם המלך פרעה, אברהם חוזר לכנען, מתעמת עם בן אחיו לוט והם נפרדים ולוט עובר לגור סדום.
לפתע פורצת מלחמה (קצת משונה) 4 מלכי הצפון מתקיפים, מלכי סדום ועמורה בורחים ונופלים לבארות חימר, רכוש סדום נבזז, ולוט נופל השבי. אברהם משום מה לא נפגע במלחמה ההיא והוא מחליט לרדוף אחרי 4 המלכים ומציל את לוט.
ואז מופיע ה’ שמבקש מאברהם, לקחת מספר בהמות, לחצות אותן לשניים ולהוסיף עוד ציפור. אברהם עושה זאת ונרדם. ובשנתו ה’ מגלה לו עתידות על עתיד צאצאיו ומבטיח שבסופו של דבר צאצאיו יקבלו את ארץ כנען בגבולות נרחבים.
אולי ללא קשר להבטחות לעיל, בא סיפור שרי והגר, כאשר שרי מציעה את הגר שפחתה כאישה לאברם, הגר נכנסת להריון, נעשית קצת חוצפנית, ושרי מבריחה אותה למדבר. במדבר פוגש אותה מלאך ומשכנע אותה לחזור לבית שרי ואברם ואז נולד ישמעאל. ולפתע ה’ שוב מופיע ומצווה את אברם לעשות ברית מילה לעצמו ולבני ביתו (הזכרים) ובנוסף ה’ משנה את שמות אברם ושרי ל – אברהם ושרה.
יופי של עלילה. יופי של סיפוירים. אבל לקורא אובייקטיבי קשה להבין את המה ולמה, אבל….אבל… וחבל כי בנוסף —
הסיפורים מוזרים ומרגיזים. במיוחד סיפור אברם שרי ופרעה. פתאום אברם עשיר ביותר. זוכה במפעל הפייס המצרי (תמורת שרי היפה). מה באה התורה ללמדנו? איזה מסר חינוכי יש כאן? יש הרבה קשקשת של ראשונים ואחרונים, אבל אין משהו הגיוני ופשוט, גם לא לצורך העלילה. אם אברם כל כך עשיר למה הוא לא קנה את ארץ כנען? ואם הוא כל כך גבור ויש לו “את הנפש אשר עשו בחרן” וגם “וירק את חניכיו ילידי ביתו 318 …” הרי הייתה לו אפשרות להתנחל בארץ? וסיפור אברם, שרי והגר. ועל יחסי המין של אותה תקופה כבר הזכרתי לעיל
אני יכול להניח שכאן מדובר על השלב שבו אבותינו היו רועי צאן נודדים והתנחלות על הקרקע לא עלתה במוחם. ואותו דבר הנוהג של ריבוי נשים ופילגשים לגבר אחד, במיוחד אם הוא עשיר וכדומה. אז מהיכן באו הסיפורים? מה המשמעות של מלחמת 4 מלכים נגד ה – 5? מה המשמעות של מלחמת אברם והחזרת לוט?.ולפתע – דרך הדלת האחורית נכנסת המצווה המכאיבה של ברית המילה.
אז את הדעות המסורתיות על ברית המילה אנחנו מכירים, אזכיר את הדעה ה”אפיקורסית” ב –
http://www.daatemet.org.il/questions/index.cfm?MESSAGEID=4312
(לא אצטט)
- ולאברם היטיב בעבורה …(פרק יב פסוק טז’ — ואברם כבד מאד בכסף ובזהב…. פרק יג פסוק ב’
תיאור העושר של אברם, קצת מדאיג. תמיד מעלילים על היהודים שהם עשירים. והנה התיאור הראשון של היהודי הראשון, העשיר הראשון בעולם = “ואברם כבד מאוד בכסף וזהב.” מה בעצם עשה אברם עם כל זה? שלח מתנות לרבקה וקנה חלקת קבר. למה אברהם הרועה, לא קנה את כל ארץ ישראל? אבל אחזור לנושא. מה החשיבות ו/או המשמעות שיש לאברם עושר רב, במיוחד אחרי שפרעה “לאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר…..”
סיפור מוזר ומרגיז, מה גם שבגלל העושר הרב אברם ולוט נפרדים. מה באה התורה ללמדנו? איזה מסר חינוכי יש כאן? יש הרבה קשקשת של ראשונים ואחרונים, אבל אין משהו הגיוני ופשוט, גם לא לצורך העלילה. אם אברם כל כך עשיר למה הוא לא קנה את ארץ כנען? ואם הוא כל כך גבור ויש לו “את הנפש אשר עשו בחרן” וגם “וירק את חניכיו ילידי ביתו 318 …” הרי הייתה לו אפשרות להתנחל בארץ? ואם הוא התנחל בבאר שבע, למה יעקב ובניו לא חזרו לשם?
מתוך
www.biu.ac.il/JH/Parasha/lech/itm.doc
אברהם ויחסו לרכוש
הרכוש תופס מקום חשוב בספר בראשית. התורה מספרת לנו על רכושם של האבות והנלווים אליהם. כבר עמדו חכמינו ופרשנינו על חשיבות הקניין.1
להלן נבחן את יחסו של אברהם לרכוש במהלך חייו. ביציאתו מארצו לארץ ישראל בצו “לך לך”, קיבל אברהם מה’ גם ברכת עושר, וכמו שאומר רש”י על הפסוק (יב:ב): “וַאֲבָרֶכְך” – בממון. כאשר ירד אברהם למצרים, אמר לשרה אשתו: “אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ” (יב:יג), ורש”י מפרש: “יתנו לי מתנות”.[1] ואכן, לאחר ששרה נלקחה לבית פרעה ושוחררה, מסופר: “אַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב” (יג:ב), וכנראה היו אלה המתנות שקיבל מפרעה. בהמשך כתוב: “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל” (כד:א). ובסוף ימיו מסכם הכתוב: “וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ” (כה:ח).
והנה, נמצא בפרשתנו, שיחסו של אברהם לרכוש שמגיע לו מאחרים מעורר קושי. מפרעֹה הוא היה מוכן לקבל, כאמור, אבל בסיפור שבייתו של לוט ושחרורו ע”י אברהם, מסופר: “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרֲכֻשׁ קַח-לָךְ” (יד:כא). ומהי תגובת אברהם? הוא נשבע ואומר: “אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם” (יד:כג). כאן אף שאברהם זכה ברכוש בדין, כשלל מלחמה,[2]הוא אינו רוצה שום ממון ממלך סדום. ומדוע לא, והרי אפילו מפרעה הוא קיבל מתנות?
1 למשל, רש”י בר’ לב:כה.
[1] אמנם יש מפרשים שכוונתו הייתה רק להישאר בחיים ולא לקבל מתנות, ראו רד”ק שם. ובספורנו מבואר שייטיבו לו כדי לפייסו להסכים לתת אותה לאישה, וכך יינצל. וכעין זה אומר הנצי”ב שם. גור אריה (למהר”ל בפירושו על רש”י שם) אומר שרצה לקבל מתנות כאיש חשוב שאחותו בחסותו, וממילא לא יהרגוהו.
[2] ראו אור החיים כאן, הסובר שאברהם זכה ברכוש כמציל מן הגיס, שבעליו התייאשו ממנו (ראו רמב”ם, גזילה ואבידה, יב, ח).
(ע”כ. יפה. אבל לא משכנע)
ונסיון להסבר “פשוט” מתוך
https://sites.google.com/site/rabbigershonsteinberg/home/lech-lecha
…למען ייטב לי בעבורך. רש”י אומר ויתנו לי מתנות. ועל פי פשטות, שהיה צריך כסף כי אז היה עדיין עני, יש אומרים מעשה אבות סימן לבנים, שאברהם רצה לקחת מפרעה כסף, לעשות תקדים על הרכוש הגדול שישראל יקחו כשיצאו ממצרים.
ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. מפרש הבן איש חי שאצל אברהם כל העשירות שלו היתה לו למשא כבד, אבל במצוות כתוב וירץ אברהם, בקלות ולא בכבדות. (ע”כ)
ומתוך
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/44_03_75.pdf
נראה לבאר הטעם שהקב”ה נתן לאברהם דווקא ביציאתו ממצרים, הרבה זהב וכסף. דהנה ההבטחה לאברהם ”ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” אפשר לתאר את המתנה לפי השגתם באותה שעה. שהרי לאדם עני, גם מתנה מועטת נחשבת בעיניו להון רב. וא”כ כשהיו ישראל משועבדים בחומר ובלבנים, גם מעט רכוש יהיה בעיניהם כמוצא שלל רב. אולם הקב”ה העניק להם בשפע גדול אוצרות מלאים של טוב ארץ מצרים. כדכתיב ”וינצלו את מצרים”. שכן הם לא קיבלו, לפי היחס שלהם. – אלא לפי מצבו של אברהם, שהוא בעשירות ג”כ יעריך את זה כרכוש גדול. לכן בתחילה נתן לו הקב”ה רכוש רב ביותר. של כסף וזהב, בצאתו ממצרים. שמזה יבין מה בניו עתידים לרשת. עוד יש לפרש את הלשון ”כבד מאד במקנה” דהנה אדם רגיל ששמח בכסף וזהב ששייך לו, לא קשה עליו טרדת הממון, איך וכיצד להשקיע. כי אהבת הממון ממלאה אותו בכל חלקי נפשו. משא”כ ירא ה’ שלכל ערכי העוה”ז אין להם ערך כלל בעיניו, והכל נחשב אצלו כהבל.- אצלו נחשב הדבר גם לטרחה וטרדה. לכן מציין הכתוב שאצל אברהם אבינו אכן כל הכסף והזהב היה ”כבד מאד”. והסיבה שהסכים לקבל, רק מפני שזה היה רצון ה’. שכך סיבב את הדברים. (ע”כ)
(לא אביע דעה)
ועל השאילה “האם התנ”ך תומך בקאפיטליזם” ב –
http://www.iglobali.com/?p=86784
….. התורה קפיטליסטית ? כן
- בספר בראשית, הכתוב מקדיש יותר פרקים לעושר החומרישל האבות מאשר להתגלויות רוחניות. “וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב” (בראשית יג, ב) הוא רק אחד התיאורים הראשונים של אברהם אבינו המוכיחים את חשיבותו של המעמד הסוציו-אקונומי. את אותו הפרט הדגיש הכתוב גם בנוגע ליצחק “וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה” (בראשית כו). ולבסוף, יעקב עושה אקזיט “וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים”, כי מעבר להצלחה העסקית, היהדות דוגלת ביזמות.
2. ספר שמות מצדו, מהלל את הרכוש הפרטי– סלע הקפיטליזם המודרני – בפרשת משפטים (שמות כ”א, ל”ז – כ”ב, ב). הכתוב אף מקנה חשיבות עליונה לעושר החומרי (כן, כן כסף) שהעבדים העבריים נדרשים להביא ממצרים למרות המהירות שבה בני ישראל עזבו. מפני שכלכלת שוק תקינה מחייבת תשלום בכסף ובזהב (שמות י”א, ב) עבור כל שרות שניתן בעת פיתוחה של מצרים. (ע”כ)
הכל טוב ויפה, אבל מה המשמעות של כל זה?
- היה דבר ה’ אל אברם במחזה לאמר
למה במחזה?
מתוך
http://beitmidrash.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=977&MenuID=484&ThreadID=
ט”ו, א’ (ס”ג) “אחר הדברים האלה היה דבר השם אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד”
ד”ס: “מחזה הוא אחד מצורות הנבואה המופיעות ביום. לעיל, י”ב, ז, נזכר על נבואת “וירא” שהיא דומה לנבואת המחזה, שיש בה ראיית עינים, נוסף על שמיעת הקול, אלא שהמחזה הוא שם לנבואה הנמשכת זמן רב יותר ונראים בה דברים רבים כמו שהיה בברית בין הבתרים.”
“לאמר”: ד”ס: אין כוונת המילה לאמר שוה בכל מקום, בדר”כ היא מכוונת להדגיש שהיה הדיבור ברור ומפורש על כל פרטיו, ויש שכוונה ציווי למסור את הדברים לאחרים. כאן אפשר להדגיש שכל המחזה היה לאמר לאברהם שאל יירא, והכל היה ברור ומפורש וכן נצטווה למסור דבר זה לבניו אחריו שלא ייראו מפני כל מה שעלול להתרחש אתם”
וקצת לימוד ארמית – מתוך
http://beitmidrash.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=977&MenuID=484&ThreadID=
בכל אתר דכתיב באורייתא במחזה דא שמא דאתגלי לאבהן
בכל מקום שכתוב בתורה במחזה, זהו השם שנגלה בו לאבות
ומאן איהו שד”י
ומה הוא שד”י
שנאמר (שמות ו) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי
כמא דאת אמר (במדבר כד) אשר מחזה שדי יחזה
ודא איהו חיזו דכל חזוון עלאין אתחזיין מגויה כהאי מראה דכל דיוקנין אתחזיין ביה וכלא חד
וזה הוא החזיון שכל החזיונות העליונים מתחזים מתוכו כאותה ראי שכל הדיוקנאות נראים בו והכל אחד)
מראה מחזה חד הוא דא תרגום ודא לשון הקודש
מראה מחזה, אחד הוא זה תרגום וזה לשון הקודש
א”ר יוסי סגיאין אינון באורייתא ועל דא הוו ליה רשו לאונקלוס לתרגם בההוא לישנא דגלי קודשא בריך הוא באורייתא ולישנא דא סתים איהו מגו מלאכי עלאה
אמר רבי יוסי רבים הם בתורה ועל כן היתה לו רשות לאונקלוס לתרגם באותה לשון שגילה הקב”ה בתורה ולשון זו סתומה ממלאכי מעלה
במחזה דהוה סתים ממלאכי עלאי דלא ידעי בדא כד ממליל ביה באברהם
במחזה שהיה סתום ממלאכי עליון שלא ידעו בו כשדיבר בו באברהם
מ”ט, בגין דאברהם לא הוה מהול והוה ערל סתים בשרא ובגין כך הוה סתים מנייהו בלשון תרגום
מדוע, כיון שאברהם לא היה מהול והיה ערל סתום הבשר ולכן היה סתום מהם בלשון תרגום
כגוונא דא בלעם דכתיב אשר מחזה שדי יחזה יחזה, סתים הוה מלה מגו מלאכי השרת בגין דלא יהא לון פטרא דקודשא בריך הוא ממלל בההוא ערל מסאבא דהא מלאכי קדישי לאו נזקקין בלשון תרגום
כעין זה, בלעם שכתוב אשר מחזה שדי יחזה. יחזה, סתום היה דיבורו ממלאכי השרת כדי שלא יהא להם פתחון פה שהקב”ה מדבר באותו ערל טמא שכן מלאכי השרת אינם נזקקים ללשון תרגום…. (ע”כ)
ומתוך אוסף מדרש חז”ל ב –
זהר:
היה דבר ה’ אל אברם במחזה, מהו במחזה, אלא במראה ההוא, שהיא מדרגה שכל הצורות נראות בה. אמר רבי שמעון תא חזי, מטרם שנמול אברהם היה רק מדרגה אחת מדבר עמו, ומי היא, זהו מחזה (דהיינו הנוקבא), שכתוב בה מחזה ש-די יחזה. כיון שנימול, היו כל המדרגות שורות על אותו מדרגה הנקראת מחזה, ואז דבר עמו, וזה שאמר וארא אל אברהם, (שהוא סוד חסד), אל יצחק (הוא סוד גבורה), ואל יעקב (הוא סוד ת”ת), בא-ל ש-די (הוא סוד יסוד ומלכות, שכל המדרגות מחסד ואילך מאירים בהנוקבא). ומטרם שנמול לא היו אלו המדרגות שורות עליו לדבר עמו, אלא הנוקבא בלבדה, שהוא סוד מחזה ש-די בלבד.
ואם תאמר הרי כבר כתוב וירא ה’ אל אברם, (שהיא מדרגת הנפש), וכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (שהוא רוח), וכתוב ויבן שם מזבח, (שהוא נשמה), הרי כאן מדרגות העליונות שהשיג, ואיך נאמר שמטרם שנמול לא היו מדרגות העליונות שורות על אותה המדרגה לדבר עמו.
תא חזי, מתחילה מטרם שנמול, נתן הקב”ה חכמה לאברהם, דהיינו המדרגות העליונות הנ”ל לדעת חכמה ולהתמסר בהקב”ה, והשיג סוד האמונה, אבל לדבר עמו לא היה לו, אלא מדרגה התחתונה לבדה, (דהיינו הנוקבא מבחינת מחזה ש-די יחזה כנ”ל), כיון שנמול כל מדרגות העליונות היו שורות על מדרגה זו התחתונה, כדי לדבר עמו, ואז נתעלה אברהם בכל המדרגות כמו שנתבאר… (לך לך רעא)
ומשום זה שהוא סתום ממלאכים העליונים הקדושים על כן נגלה לאברהם בדרך זה הסתום, כדי שלא יסתכלו בו מלאכים הקדושים ולא יהיה להם פתחון פה לקטרג, שהקב”ה נגלה על אדם ערל. מתי נגלה לו בגלוי לפני מלאכים העליונים, הוא כאשר נתן לו אות ברית הקדוש, שכתוב אז וידבר אתו אלקים לאמר, אלקים שהוא שם קדוש, ולא כתוב במחזה, כי אם שם באתגליא. מהו לאמר, לאמר פירושו לומר ולהכריז בכל לשון, (שהקב”ה דבר עם אברהם), שלא יהיה עוד בהעלם מהמלאכים ולא בלשון אחר שהוא תרגום, אלא בלשון שהכל מדברים בה, שיוכלו לספר זה לזה, ולא יוכלו לקטרג ולומר ולפתוח פה, ועל כן וידבר אתו אלקים לאמור…..(ע”כ.ויש עוד)
ומצגת על הנושא של ברית בין הבתרים ניתנת ב –
teachers.org.il/data/mikranet/files/63837/66279/37958.ppt
(סתם להנאה)
- בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה…. חמסי עליך…פרק טז פסוקים א – ה ++
עוד תיאור שלילי של מצב משפחת משונה. כבר ראינו בפרשת נח את הת]לגות האנושות לזרועותיה, המזרח התיכון, אפריקה ואירופה, שם חם ויפת. ובפרשתנו הסבר להתפלגות משנית, היהודים והערבים.
יצחק (בשבוע הבא) וישמעאל. אין מה לעשות, ישמעאל הוא הבכור של אברהם. בשבוע הבא גם נראה מהיכן הגיעו מואב ועמון המקראיים. אבל בעוד שמואב ועמון הוכחדו צאצאי ישמעאל התרבו וכו’.
מה רוצה שרי העקרה? ברור היא רוצה בבן. (ולא כל כך ברור לי למה חלק מפרשנינו טוענים שלשרי לא היה רחם, ובעצם ששניהם – אברהם ושרה היו “טומטומין).
מתוך
http://wikivort.co.il/view.php?vort=158
מלבד בעיית סמיכות הפרשיות, שואל אברבנאל:
א) מדוע שרי מזוהה כ”אשת אברם”? (וכי הוזכרה עוד “שרי” עד עכשיו?)
ב) מדוע כתוב “לא ילדה לו” (ולא “ילדה” המלה “לו” מיותרת לכאורה)?
ג) מדוע הציעה שרי שאברהם יקח דווקא את שפחתה ולא אשה אחרת?
ד) מהי משמעות המלים “אולי אבנה ממנה”?, אם “אבנה” מלשון “בן” הרי, זה לא יהיה בנה, כמו שהדגישה שרה באומרה “כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני וכו'” ואם כדברי רש”י (“אבנה ממנה בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי”), כיצד תהיה “בנויה”?
המשך חכמה כותב: “עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים, בכריתת ברית שאינה חוזרת כלל, שיהיה לו זרע, הנה ראתה שמשום שהיא אשתו, לא ילדה היא לו”. בכל הבטחות הזרע שניתנו לאברהם עד כה, לא הוזכר אף פעם שיצא משרי. היא הבינה שהגיע הזמן לדאוג להמשך העם היהודי ממנו ולכן הפצירה בו שישא אשה אחרת. (ע”כ)
מתוך גליונות נחמה ב –
פסוק ב’
“אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה”
רש”י:
ד”ה אבנה ממנה: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי.
רד”ק:
ד”ה אבנה: הבן נקרא “בן” לפי שהוא בנין האב והאם. אמרה: אם יהיה לך מִשִפְחָתִי בן, אחשוב אותו כאילו הוא בני ויהיה לי כבן.
רלב”ג:
ד”ה אולי: אזכה בסיבתה שיהיה לי זרע, וכמו שזה העניין מצאנו ברחל שאמרה ליעקב, ולא נתבארה לנו הסיבה בזה.
וזה, שאם היה זה העניין לבקש מה’ יתברך שייתן לה זרע על צו ההשגחה הפרטית, היה יותר ראוי בזה התפילה לה’ יתברך וההשתדלות שתדבק בהם ההשגחה הא-לוהית.
ומן הדומה (=והנדמה לי) שהכוונה הייתה לה בזה להפוך מזגה בדרך שייתכן לה ההיריון. וכבר ידעת שהשומן והדשנות הוא סיבה למיעוט הזרע, ואם היה המנע ההיריון משרה ורחל לזאת הסיבה, היה אפשר שייקחו תועלות בזה. וזה, כי הנשים שהן נשי איש אחד הן צרות זו לזו בהכרח, ויקרה להן מזה צער נפלא, באמור להן שפחותיהן דבר כנגדן, עם שכבר יצטערו יותר ממה שיאמרו כנגדן להיות שפחותיהן.
וההפעלות החזק המגיע להן מזה אולי יהיה סיבה למעט השומן והדשנות אשר היה סיבה להימנעות ההיריון מהם. עם שבזה תועלת להקים זרע לבעליהן, אם היה שתהיינה הן בלתי ראויות להריון. (ע”כ)
ומתוך
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/lech/gan.html
בפרשת לך-לך אנו מוצאים את אחד הסיפורים המיוחדים במינם במקרא. לאחר כעשר שנות עקרות מציעה שרה לאברהם בעלה הצעה שגם במושגים מודרניים נראית נועזת למדי. [1] ערירותם של אברהם ושרה נתלית מלכתחילה בשרה: “ותהי שרי עקרה אין לה ולד” (בר’ יא:ל), [2] ועל כך מעידה גם שרה עצמה: “הנה נא עצרני ה’ מלֶדֶת” (טז:ב). שרה מציעה אפוא לבעלה שייקח את שפחתה ויוליד ממנה בן, והיא, שרה, “תיבָּנה” ממנה בדרך כלשהיא. סיפור העקרות והפתרון המוצע מעוררים שאלות אחדות. רבים כבר עסקו בסיבת העקרות, או בניסוח המדרשי: “ולמה נתעקרו האמהות?” – שאלה שהיא במישור התאולוגי; למה נגזרה עקרות על שרה בפרט, ועל האמהות בכלל. לשאלה זו ניתנו תשובות אחדות החל בחז”ל ועד ימינו. [3]
ברצוני לעסוק כאן בשאלות במישור האנושי. ראשית – מה הייתה מטרתה של שרה בהציעה את ההצעה הקשה הזאת? לשון אחר: כיצד חשבה שרה להיבנות מלידת שפחתה? ושנית, מה ניתן ללמוד מסיפור המציג את אם האומה באור שלילי למדי, כמי שלא עמדה בתוצאות יזמתה שלה והתנהגה שלא כראוי כלפי הגר. [4]
יש מהפרשנים הסבורים שבאמרה “אולי אבנה ממנה” (טז:ב) מתכוונת שרה שהבן שיוולד מנישואי הגר ואברהם יחשב בנה שלה. הגבירה מבקשת להשתמש בשפחתה כאם פונדקאית שתלד לאברהם בן עבורה. להשערה זו יש תימוכין בחוקי חמורבי, שלפי המשוער נחקקו בתקופת האבות (המאה ה-18 לפנה”ס). סעיף 144 לחוקי חמורבי עוסק בנישואין עם Naditu , כוהנת שנאסר עליה ללדת. אם ה- Naditu נותנת לבעלה שפחה ובדרך זו מביאה ילדים לעולם, לא יהיה הבעל רשאי לשאת Sagitu (אולי כוהנת מדרגה נמוכה יותר). סעיף 173 מטיל סנקציות כספיות על אדם המגרש Sagitu שילדה לו ילדים, או Naditu שהביאה לכך שייוולדו לו ילדים. סעיפים אלו מלמדים בין השאר על השימוש בשפחה כאם פונדקאית למען אישה שאינה יכולה ללדת. הצעתה של שרה מקורה אולי בעובדה שמשפחת אברהם באה מן האזור שהיה נתון לשלטונו של חמורבי וחוקיו. המשך הסיפור קשור לכאורה גם הוא לעובדה זו. סעיף 146 לחוקי חמורבי מביא בחשבון מראש את התוצאה שאנו עדים לה ביחסי שרה והגר. סעיף זה קובע שאם שפחה של Naditu שילדה ילדים לבעלה של הכוהנת, חותרת בשל כך למעמד דומה לזה של גברתה, אין הגבירה רשאית למכור אותה, אך היא רשאית לשים עליה את אות העבדות המציין את מעמדה. ….
נראה לי שכל מה ששרה מבטאת במילים “אולי אבנה ממנה” היא הכמיהה הנואשת לבן. היא רוצה לעשות מעשה שיהיה בכוחו לשנות את מצב העקרות הנוראה, המציקה. היא מחפשת פתרון ומציעה לאברהם הצעה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים. לדעת הרמב”ן נראה שאברהם הבין את מצוקתה של שרה ואת כמיהתה: [6] “וגם עתה לא נתכוון שייבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רצון שרי שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה”. אולי כל שביקשה שרה היה “נחת רוח”, צחוק של ילד בבית, אווירה של הנאה ושמחה שרק ילד יכול להכניס לחייה. אולי לכך התכוון רד”צ הופמן בפירושו: “‘אבנה’ – בבנין נפעל. המשפחה היא הבית והבנים הם הלבנים לבנין זה ומכאן גם הביטוי בן מלשון בנה”. כלומר שרה רוצה להרגיש “בנויה”, ולא חסרה כל-כך; לקבל משהו שימלא את הריקנות שגורמת העקרות, וימלא את הבית ב”משפחה”. ייתכן ששרה אמנו לא תכננה את מעשיה עד הסוף אלא רק חיפשה פתרון למצוקתה. איננו יודעים גם מה ידעה שרה על הבטחת ה’ לאברהם שיהיה לו זרע והוא שיירש את הארץ, ולכן איננו יכולים לפרש כאן שזו הייתה תכלית המעשה של שרה – שלאברהם יהיה בן ממשיך….
נראה שהתורה מספרת את סיפור הגר ושרה כדי ללמדנו, בין השאר, על גבולות יכולת ההקרבה האנושית. בן אנוש מוגבל ביכולת ההקרבה שלו למען מטרה או אמונה, ולו הנעלה ביותר. כפי שמנסחת זאת פרופ’ נחמה ליבוביץ: [8] “כנראה שעל גפי מרומים קשה לחיות ולהתמיד… כי המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על עצמו משימות שמעל לכוחו… סכנה שיפול מטה מטה”…. (ע”כ. מומלץ. למרות שציטטתי חלק גדול מהמאמר)
ומתוך
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3618748,00.html
אברהם חמס את שרה
“מה שרה רוצה מאברהם? על מה היא מתלוננת? ההצעה לתת את הגר לאברהם הייתה יוזמה שלה. הסכסוך של שרה היה עם הגר, אז למה היא מתנפלת?”. רוחמה וייס מזמינה אתכם להצטרף לסיפור המקראי ולמדרש רבה
…
‘שרה שרה שיר שמח’?!
אין לי מושג מי היוצר החתום על המשפט ההזוי הזה שטרף את ימי ילדותנו. לא משנה כמה פעמים תצליחו לומר אותו ובאיזו מהירות, הוא תמיד יהלום בסיפור המקראי באירוניה מופלאה. שרה לא שרה שיר שמח. שרה לא שרה בכלל. פעם אחת בחיים היא כמעט צחקה (בקרבה) ומיהרה להכחיש. שרה לא תיתן שיתפסו אותה שמחה ובוודאי לא נינוחה.
שרה היא דמות מורכבת, לעיתים מעוררת דאגה וברגעים אחרים – מקוממת.
ההשוואה המתבקשת בין שרה להגר לא מחמיאה לדמות האם של שרה. נכון, יש לשרה הרבה סיבות להיות מרירה, אבל מרירות, מה לעשות, לא נעימה לסביבה ולכן לא יעילה. מרירות לא מצליחה לגייס אהדה ותמיכה. אם שרה הייתה יודעת לתרגם את המרירות שלה לכאב ולחמלה כלפי הזולת, לסוג של ‘ואהבת לרעך כמוך’ בהתמודדות שלה עם הגר (כפי שהצליחו לעשות רות ונעמי), היה לנו בוודאי יותר קל ללטף את דמותה. אבל היא לא הצליחה לעשות את זה. היא נותרה עצובה, בודדה ומחפשת אשמים, ואנחנו נותרנו עם אמא קצת קשה לעיכול.
חז”ל עושים תיקון לשרה
אחד הפסוקים זועקי הכאב של שרה מפתיע בהקשרו ומופנה לבעלה, אברהם (טז ה)…. (ע”כ. מומלץ, אבל הגיון????)
והסיפור מסתבך, מתוך
http://forum.nechama.org.il/topic/146
…
רש”י מפרש בפסוק ה שהגר הפילה את עוברה
להלן רש”י:
רש”י על בראשית פרק טז פסוק ה:
(ה) חמסי עליך – חמס העשוי לי עליך אני מטיל העונש כשהתפללת להקב”ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך ועוד דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק (ב”ר.
אנכי נתתי שפחתי וגו’ ביני וביניך – כל בינך שבמקרא חסר וזה מלא קרי ביה וביניך (ר”ל נוכח לנקבה) שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר אלא מלמד שהפילה הריון הראשון….(ע”כ)
ואכן כל סיפורים על אברם ושרי או אברהם ושרה – מרגיזים ומתסכלים, איך התנהג הזוג הראשון , ניתוח מקיף (מסורתי) של הנושא ניתן ב –
www.herzog.ac.il/vtc/0070627.doc
…
תוך כדי לימוד תורה נתקלים אנו בהיגדים ובמצבים המעוררים פליאה ולפעמים אף הסתייגות מוסרית. והמורה שואל את עצמו, איך ללמד אותו הפרק בתורה העוסק בעניין ‘בעייתי’, בלי ליצור נתק בין התלמיד הרגיש להתנהגות מוסרית ובין הכתובים שחייבים להיות עבורו תורת חיים?…..
חלק ממעשיה של שרה מעוררים שאלות מוסריות קשות, ביניהם בעיקר מערכת יחסיה המורכבים עם הגר וישמעאל. כך כתוב ששרה עינתה את הגר כשהייתה בהריון (‘ותענה שרה’, בראשית טז :ו), ולאחר כעשרים שנה דורשת שרה מאברהם לגרש אותה עם בנה (‘גרש האמה הזאת ואת בנה’, שם כא :י). גם העובדה ששרה משתפת פעולה עם אברהם ואיננה מגלה את זהותה האמיתית (‘והיא גם היא אמרה אחי הוא’, כ:ה) מעוררת ספק מוסרי לגבי אמינותה. נבדוק את לשון הכתוב בכל הפרשיות האלו וננסה להבין אותן בהקשר ההיסטורי-החברתי שבו הם נאמרו…..
. כדרכן של רוב הנשים בתורה, מנסה שרה ביוזמתה לקדם תהליך משפחתי רצוי. ואכן, גם בהמשך הסיפור נתונה כל היוזמה בידי שרה, אף על פי שקל לנו לשער איזה איפוק נפשי דרוש לה לשם כך : ‘ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה… ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה’ (טז :ג).
לאחר שהגר הרתה, היא התחילה לזלול בשרה : ‘ותקל גברתה בעיניה’ (פס’ ד). בכעסה ובהשפלתה פונה שרה אל אברהם (ולא אל הגר), וטוענת נגדו : ‘חמסי עליך… ישפט ה’ ביני וביניך’ (פס’ ה). שרה נראית בטוחה לגמרי בצדקתה, והרי היא מוכנה שה’ ישפוט בינה ובין בעלה. אברהם מקבל את טענתה, ואומר לה : ‘הנה שפחתך בידך – עשי לה הטוב בעיניך’ (פס’ ו). וכאן, לאחר ששרה קיבלה את רשות בעלה לנהוג בהגר כרצונה, היא אכן עושה צעד דרסטי, הגורר אחריו תגובה מרחיקת לכת :’ותענה שרי ותברח מפניה’ (פס’ ו).
צעד זה של שרה מעורר פליאה. וכי לאחר כל גדלות הרוח שהפגינה בפרשה זו נכשלה בהתייחסות אכזרית אל הגר שפחתה?! חלק מן המפרשים סבור כך. הרד”ק קובע : ‘ולא נהגה שרי בזה (העינוי) לא למידת מוסר ולא למידת חסידות’ (בפירושו למקום) ; והרמב”ן, אולי בהשפעתו של הרד”ק, מביע דברי ביקורת על שרה ועל אברהם גם יחד : ‘חטאה אמנו בענוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה’ אל עניה ונתן לה שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי’ (רמב”ן לפסוק ו). ברם, העיון בכתוב איננו מצדיק, לכאורה, את דבריו הקשים של הרמב”ן. מלאך ה’ שבא אל הגר איננו מגנה כלל את שרה, אלא דורש מהגר לחזור אליה : ‘שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה’ (פס’ ט). המלאך קורא להגר בפירוש לחזור אל. גברתה, המענה אותה ! מתקבל הרושם שה’ מצדיק את תגובתה של שרה. ועם עד כה הרגשנו צורך להבין את שרה, נראה שכעת עלינו גם להסביר את התמיכה האלוקית שניתנה לה : השאלה אינה עוד מוסרית בלבד אלא במידה מסוימת גם תיאולוגית …. (ע”כ. קשה לי לקרא את ההתפלספות הארוכה הזו.. בעה”ית אחזור בעתיד לדון באופי של אבותינו ואימותינו. והסיפור של שרה עוד לא נגמר הוא רק מתחיל)
אז קצת “להשתעשע ולחייך” – זמן רב שלא עיינתי בפרשותיו של דרור פויר, אז למעוניינים/ות אפשר לעיין ב –
ולא אצטט, לדעתי הוא קצת הגזים בלשונו)
- וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף …. נימולו איתו (פרק יז פסוק כז’)
פסוק מאוד מעניין, במיוחד – מה קרה איתם??? – אולם – קשר האינטרנט לקוי, והזמן מתבזבז על נסיונות חוזרים ומשנים להיכנס לרבנו גוגל – אי לזאת
מספיק ודי, יישאר נושא טעון לסבב הבא אי”ה
שבת שלום
שבוע טוב
להת