חיי שרה – תשע”ז

 

 

From:
Sent: Sunday, 27 November 2016 1:08 PM
To:
Subject: חיי שרה…..ותלד שרה אשת אדוני…ויוסף אברהם ויקח אישה

הקדמה כללית

 

ויהיו חיי שרה, האישה היחידה שיש בתורה פרשה על שמה. אינני חושב שהשם ניתן/נבחר במטרה או משמעות מסוימת, זה רק מקרה. יש לנו בתורה סיפורים על נשים החל מחווה אימנו, אשת לוט, האימהות, , דינה, מרים ובנות צלופחד, הרשימה בעצם ארוכה. אז מה אומר רבנו גוגל על נשים בתורה?

ואכן הפתעת ההפתעות – בויקיפדיה, נשים במקרא, מישהו טרח וסיכם 98 שמות של נשים עם סיכום קצר על כל אחת ב-

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90

קטגוריה:נשים במקרא – ויקיפדיה

he.wikipedia.org

דפים בקטגוריה “נשים במקרא” דף קטגוריה זה כולל את 98 הדפים הבאים, מתוך 98 בקטגוריה כולה.לתצוגת עץ

מעניין.

מעניין גם יהיה לעיין קצת ברשימה לבחור את הנשים החשובות (עם הרבה פרטים עליהן ) ולנסות לסכם  למי היה טוב ולמי היה רע. האם לשרה אמנו היה טוב? האם לחווה אם כל חי, היה טוב אחרי שא-להים גרש אותה מגן-עדן, העניש אותה בסבל מתמשך, אחד מבניה רצח בן שני, ו”בעצב תלדי בנים”, ולמרות זאת”ויולד בנים ובנות”, זה תפקיד האנושות בפרט ותפקיד החי בכלל. אשת לוט הפכה לנציב מלח, ולפי המדרש נשמתה של שרה פרחה לה כאשר שמעה שבעלה (כמעט) שחט את בנה ושלא נשכח מה עבר עליה בנדודיה מאור כשדים לחרן,  על “עלייה” לארץ כנען, וחוויותיה כאשר היא נלקחה אל בית פרעה ואבימלך.

וגם לעיון נוסף

http://nashimmhamikra.blogspot.co.il/

(באתר פירוט נרחב על הנשים במקרא – לא אצטט)

פסוקי השבוע

ויקם שדה

והאיש משתאה

ותמהר ותורד

וישכנו מחוילה

דינה

ערב שבת שלום

פתיחה

פרשה שמתחילה במיתה וקבורה. ממשיכה בשתי חתונות (של הבן יצחק ושל האב אברהם,) ומסתיימת בעוד סיפור מוות וקבורה, ועוד מוות

ופגישות קודמות עם פרשתנו

 

תשע”ד 

 

http://toratami.com/?p=62

 

תשע”ה

 

http://toratami.com/?p=268

 

(על – הספד על שרה,  שליחות אליעזר, האמהות החלקות, חשיבות כפילות הסיפור, תולדות אברהם, בני הפילגשים, יצחק הפאסיבי)

חיי שרה תשע”ו

http://toratami.com/?p=472

(על – מות שרה, רכישת הקבר, קניית אישה, שידוך, יצחק מתנחם על אימו,)

פרשה יפה, למרות שהיא מספרת פעמיים אותו סיפור. וכל סיפור מפורט עד לפרטי פרטים ולא פלא שהרבה דרשנים דרשו ויש לנו אין ספור מדרשים כולל כמה “פנטזיות”. ונראה לי שבשלושת השנים שעברו כיסיתי את כל הנושאים היפים ו”החשודים” אז בין השאר אחזור ואוסיף. כאמור הפרשה מעניינת.

אז מה אומרת ויקיפדיה ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%99_%D7%A9%D7%A8%D7%94

תוכן: מות שרה וקבורתה במערת המכפלה, אליעזר מוצא את רבקה כשידוך ליצחק, אברהם נישא לקטורה בסוף ימיו, יצחק וישמעאל קוברים את אביהם

אברהם סופד….. ומבקש לקבור….  בחברון ולשם כך הוא רוכש, בכסף מלא מאת עפרון החיתי, את מערת המכפלה. הדין ודברים עם עפרון ובני חת אודות הרכישה מתוארת בהרחבה בחלקה הראשון של הפרשה.

….פרשה זו של נישואי רבקה ליצחק הינה ארוכה במיוחד, וכוללת חזרה משולשת על המבחן אותו ערך אליעזר לרבקה: פעם ראשונה בעת התכנון, פעם שנייה בעת המעשה, ופעם שלישית בעת סיפור הדברים למשפחת רבקה, כאשר ישנם מספר שינויים בין תיאור המעשה בפועל לבין סיפור הדברים למשפחת רבקה.

…. בהמשך הפרשה מסופר על אחרית ימיו של אברהם: אברהם נושא אישה נוספת ושמה קטורה, ומוליד ממנה שישה בנים. את ירושתו הוא מוריש ליצחק בלבד, ואת שאר הילדים (‘בני הפילגשים‘) הוא משלח עוד בחייו ל”ארץ קדם” לאחר שהעניק להם ‘מתנות’. (ע”כ)

כבר כתבתי פעם ואולי יותר, הייתי רוצה למצא אדם אינטלגנטי שלא קרא ולא ידוע לו על סיפורי המקרא, שיקרא את הסיפור ויחווה דעה על תוכן, סגנון וכו’. אני את הסיפור קראתי יותר מפעם.ו

ואוסף קטלוגי של גליונות נחמה על נושאי פרשת השבוע ניתן ב –

http://www.nechama.org.il/cgi-bin/parasha.pl?Id=5

(טוב לעיין ולבחור)

ובנוסף – מותך ספר היובלים שמובא ב –

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/19.htm

[שנת 2010]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל השניים וארבעים, שב אברהם וישב נוכח חברון היא קרית ארבע.


[שנת 2019]

(ב) בשבוע השני בשנה השלישית ליובל ההוא מלאו ימי חיי שרה ותמת בחברון וילך אברהם לבכותה ולקברה. (ג) וננסה אותו אם נאמנה רוחו ולא יוציא דבר מרי מפיו, ויצא נכון לב גם בדבר הזה. (ד) ותשב באיתן רוחו, וידבר בלב נכון אל בני חת לתת לו מקום לקבור שמה את מתו מלפניו. (ה) ויתן ה’ את חינו בעיני כל רואיו, וישתחו לבני חת, ויחל את פניהם ויתנו לו את שדה מערת המכפלה נוכח ממרא היא חברון, בארבעים שקל כסף.
(ו) ויבקשו אותו לאמור, נתון נתן לך את המקום חינם אין כסף, וימאן לקחתו מאתם חינם כי אם שקל במחיר המקום כסף טוב וישתחו לפניהם פעמיים. (ז) ואחרי כן קבר את מתו במערת המכפלה.
(ח) ויהיו כל ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים הלא המה שני יובלים וארבעה שבועים ושנה אחת. אלה שני חיי שרה.
(ט) וזאת היתה המסה העשירית אשר נוסה אברהם בה, וימצא נאמן ונכון רוח. (י) ולא דיבר מאומה, כי אמר ה’ אליו לתת לו ולזרעו אחריו את הארץ, כי אם ביקש מקום שם קבר לקבור את מתו. (יא) וככה נמצא נאמן ונכון רוח, ויכתב לידיד ה’ על לוחות השמים. (ע”כ. ויש המשך)

….

ולמעוניינים/ות לדעת על ספר היובלים נא לעיין ב –

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2979

ואוסף מאמרים של מרצי טוניברסיטת בר-אילן על פרשת חיי שרה, מקוטלג ב –

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sarah/sarah.shtml

(אוצר המכיל עולם ומלואו ואנוכי קטונתי, אבל אמשיך)

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

  1. ויהיו חיי שרה,…. ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה… ויאמר…ויתן לי  את מערת המכפלה אשר

פסוק פתיחה, פסוק מפתח שהוא גם מרגש וגם מעצבן. נכון אנשים וגם נשים מתים. זה קורה. אז אברהם בא להספיד את אשתו. וכבר שאלנו – איפה היה הבן יצחק? ואיפה היה לוט?  יש לנו סיפור שמפרט את הקנייה לפרטי פרטים, אבל חסרים פרטים יותר חשובים ויותר מעניינים.

במערת המכפלה, לפי התורה נקברו 3 זוגות, ולפי המדרש נקבר שם זוג רביעי. האם אי שם בתנ”ך. אחרי קבורת יעקב (ולאה???) מוזרת מערת המכפלה??

אגגל. “מערת המכפלה”

מתוך ויקיפדיה ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%A4%D7%9C%D7%94

……. בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב: “ואל הבקר רץ אברהם” (בראשיתי”חז’) – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר.” (פרק ל”ה).

עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר, כאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה.

על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים: וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא-(יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ט”וס”ג) .

(ע”כ. מומלץ)

מתוך

http://www.limudyomi.com/Default.asp?sType=0&PageId=29188

לספוד לשרה ולבכותה (כג, ב)- המילה “לשרה” לכאורה מיותרת (שהרי ברור שמדובר בשרה, כי כל ההקשר מתייחס לשרה, כאמור קודם לכן, “ותמת שרה וכו'”), וצריך היה לכתוב “לספוד לה ולבכותה”.

אלא, שעד שבא אברהם להספיד, שיבחוה והספידוה כ”אשת אברהם”, דהיינו, הדגישו את מעלותיו של אברה

ם עצמו ושיבחו אותו כ”אשתו של”. בא אברהם, והספיד את שרה כשהוא מדגיש את אישיותה שלה, כאישיות בפני עצמה, ולדבר על מעלותיה שלה. לכן, מדגיש הכתוב “לספוד לשרה” (בשם הנודע ביהודה).

ומתוך

http://nahariya.co.il/GetLesson.aspx?lesid=4965

אומרת התורה: “ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה”.
האות כ”ף במילה “ולבכותה” קטנה, למה נכתבה הכ”ף קטנה? ועוד ניתן לשאול: למה קודם כתוב “לספוד” ורק אח”כ כתוב “בכי” הרי הבכי קודם להספד כדאיתא בג”מ מו”ק (כז: ) “שלושה ימים לבכי ושבעה להספד”.

ניתן כמה תשובות:
א. כתב הנצי”ב: שרה מתה בחברון, ואברהם היה בבאר שבע באותו הזמן. שלחו להודיעו, ועד שבא אברהם כבר נתקבצו אנשי העיר סביבות אוהלה וכשהגיע אברהם הוכרח תיכף ומייד לסופדה משום כבוד הרבים.

ב. עוד אפשר לומר ע”פ המבואר בשו”ע שמצוות ההספד הוא שירים קולו ויאמר על המת דברים המשברים את הלב כדי לעורר את השומעים שירבו בבכי.

)ע”כ)

http://www.ashdodnet.com/article/20288

דרשו חכמים, לבכותה – כ’ קטנה, וידועה הקושיה: מדוע כ’ קטנה, מה שונה האות כ’ מכל האותיות? מדוע צריכה להיות כתובה אות קטנה, הרי כל סימן קטן בתורה הקדושה, יש לו פרושים רבים?!  אלא, חז”ל דרשו ואמרו: שבפטירת שרה אמנו, אברהם אבינו בכה מעט ולא בכה הרבה על פטירתה וצריך להקשות, מדוע בכה מעט, הרי בפטירת צדיק, צריך לבכות ולהצטער צער גדול ומדוע אברהם לא בוכה בכי גדול על פטירת אשתו הצדקת?
אלא, צריך לדעת יסוד גדול, כשאדם נפטר מן העולם, בגלל צער אשר קרה לו, הוא נקטף באמצע חייו, באמצע כל מפעליו ומעשיו, הצער הוא צער גדול ביותר, כשם שמצאנו שהאמורא שמואל נפטר, עשו חכמים הבל ולוויה גדולה ביותר מדוע? כי נפטר מהעולם צעיר, בלי המשך, והכאב עליו היה כאב גדול, אך כאשר אדם נפטר מן העולם וזכה לראות את כל אשר היה יכול לראות, ובניו ממשיכים בדרך ה’ וזוכה לדור ישרים, יבורך! אין הבכי והצער עליו גדול כל כך.

והנה, שרה אמנו, הגיעה למדרגות גבוהות ביותר והשיגה השגות גדולות ביותר וכל פטירתה הייתה, משום שלדרגה, אשר נפשה הייתה יכולה להגיע, היא הגיעה ואין לה יותר לאן לעלות ברוחניות,

)ע”כ)

וניתוח המהלכים והמניעים של קבורת שרה ניתן ב –

http://www.vbm-torah.org/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%AA-%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9E%D7%9B%D7%9D

(לא אצטט)

ועוד משהו מוזר, למשל מתוך

https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=2743388

…לאברהם אכן היתה בת וזה רמוז בתורה קבל: “ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה”
תפתח בבקשה את התנ”ך שלך וראה שהאות כ’ היא קטנה במילה לבכתה על מנת לרמוז שאם תוריד את ה-כ’ יוצא “לבכות לשרה ולבתה” ומזה אנחנו למדים שאברהם אבינו עליו השלום איבד באותו הזמן גם את אשתו שרה עליה השלום וגם את ביתו.

לפותח האשכול:”והשם בירך את אברהם בכל” מה היא בכל ?אומר רבי אלעזר שקראו לביתו של אברהם בכל ושהיה לו בת

יש דברים שאינם רשומים בתורה שבכתב ……אני יכול גם לשאול אותך מי היתה אימו של אברהם,היא גם לא רשומה,אז מה זה אומר שאין לו אמא?
או אימו של דוד המלך?

  1. ויאמר אברהם אל עבדו…אל ארצי ומולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק…… ויביאה יצחק האוהלה….

יש לנו פרק שלם שמתאר מה קרה לפני, מה קרה  תוך כדי ומה קרה בסוף. יופי של פרק

השלבים הם

  1. האב אברהם שולח עבד לחפש בת זוג לבנו יצחק
  1. העבד חושב ומתכנן מה לעשות
  1. העבד פוגש את הנערה שהוא בטוח שהיא המיועדת
  1. העבד משכנע את הורי הנערה לתת אותה  – “לשלח” (שין פתוחה) אותה, או מסכימים לשידוך (בלי לראות את החתן)
  1. הנערה פוגשת את החתן והוא אוהב אותה

— יופי מז”ט (האם הם ימשיכו לחיות באושר? עושר יש ויש)

בפרק מופיעה לנו דמות חדשה עבד אברהם שחז”ל החליטו שהוא “אליעזר”. לפי מה שנאמר בפרק טו פסוק ב’,  ובן משק היתי הוא דמשק אליעזר”. השם מעניין והוא מעיד על הצלחת הביצוע. א-להים יעזור מיהו האישיות הזאת? מתוך ויקיפדיה ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%93_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D

…….אליעזר היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן : “תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירםמלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי.”[3]

במדרשים יש אגדות שונות על זהותו. בפרקי דרבי אליעזר[4] נאמר שאברהם קיבלו במתנה מנמרוד לאחר שניצל מאור כשדים, ולאחר שטרח למצוא כלה ליצחק, אברהם שיחררו והוא עוג מלך הבשן. בדעת זקנים לבעלי התוספות[5] התקשו מדברי האמור שעלה לגן עדן בחייו, ותירצו שעוג הוא כינוי למלכי הבשן (כמו הפרעונים), והוא אינו עוג שנהרג על ידי משה.

במדרש רבה נאמר שהוא כנען, שהתקלל על ידי נח להיות עבד[6]. המדרש מוסיף שעל ידי שהיה עבד לאברהם, יצא מקללת נח. על פי מדרש זה, במהלך שליחותו למצוא כלה ליצחק, הוא חשק שיצחק יתחתן עם בתו ורמז על כך לאברהם, אך אברהם סירב בשל קללת נח לכנען[7].

(ע”כ)

על תהליך השידוך של רבקה ליצחק, ב –

http://www.reform.org.il/Heb/holidays/WeeklyPortionArticle.asp?ContentID=1193

…..

סיפור שידוכו של יצחק בא בפרק כד, הפרק הארוך ביותר בספר בראשית. מלבד עובדה זו, יש לו לסיפור עוד כמה קווי אופי ייחודיים: זוהי הפעם הראשונה שהמקרא מביא סיפור מפורט כל כך (כדוגמת סיפורי יוסף וסיפורי דוד הבאים בהמשך), והוא מופיע שלוש פעמים בשינוים מעניינים– תכניתו של עבד אברהם, ביצועה בפועל, ולבסוף הסיפור כפי שעבד אברהם מספר אותו למשפחתה של רבקה. מופיע בו גיבור אפי שמחשבותיו, דעותיו ומעשיו נחשפים בפני הקורא בבהירות רבה, והלה אינו אלא עבד אברהם.

בסיפור זה אנו שומעים גם את התפילות הראשונות בתורה, ואף הן באות מפיו של עבד. הראשונה היא תפילה להצלחת משימתו: “ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם” (כד, 12); השניה, תפילת הודיה: “וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה’ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי” (שם, 27). זאת גם זאת, זו הפעם הראשונה שהמקרא מביא ברכת אדם לחברו: “אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו” (שם, 60).

בסיפור זה אנו פוגשים את רבקה, האישה הראשונה שהתורה מלווה אותה מלידתה (כב, 23), נעוריה ועד לזקנותה (על מותה לא מסופר בתורה). רבקה היא גם האישה האסרטיבית והפעילה הראשונה במקרא: (ע”כ)

וקצת ספקנות בנושא, מתוך

http://www.reform.org.il/heb/holidays/zemer-leshabat.asp?ContentID=1650

הרבה פרופ’ דליה מרקס מתארת את דמותה של רבקה כדמות ש”נבדלת משאר האמהות. היא זו שעושה את הצעד האקטיבי, עוזבת את ביתה ואת משפחתה והולכת אל הבלתי נודע, אל יצחק.” רבקה עונה לשאלתו של העבד במלה אחת קצרה והחלטית “אלך”, ואיננה מחכה שבני המשפחה יחליטו עבורה. בפרשנותה של מרקס, הדבר מעיד על כך שרבקה, כמו אברהם, נענית ללא היסוס לשליחות אלהית שהיא נקראת אליה. גם המשך קורות חייה של רבקה בפרשות הבאות, מעורבותה הרבה בחיי המשפחה והיכולת שלה למניפולציה מעידים על יוזמה ועצמאות.

אלא שיש גם משהו מטריד בסיפור החוזר שמעיב על הפרשנות המפויסת הזאת. לעבד אברהם (שאגב, רק במדרש מזוהה כאליעזר) יש ציפיות ברורות מאד מן האשה הראויה ליצחק, והיא צריכה בראש ובראשונה להיות קשובה לצרכיו של גבר ולעמוד לשרתו, אפילו לנחש את רצונותיו לפני שהוא מביע אותם במלים. ההתאמה של רבקה לשידוך מודגשת בחזרתו של הסיפור, כאשר שלוש פעמים התורה מפורטים הקריטריונים להיותה של רבקה זיווג הולם. האיכות של השידוך נמדדת ביכולתה של רבקה לענות לציפיות ההבניה החברתית, ובסופו של דבר היא מוצאת את עצמה אשתו של גבר שלא ברור שהוא ראוי לשידוך המושלם הזה – אדם פאסיבי שלאורך כל חייו ממעט לפעול, כמעט קרבן למעשה העקדה וקרבן להתעללות של אחיו למחצה ישמעאל, היחיד מבין אבותינו שלא נדד ברחבי העולם, ולעת זקנה הפך להיות קרבן גם למעשה רמייה של בנו. דומה שאילו היו פני הדברים הפוכים, ואלו היו המאפיינים של רבקה, היא לא הייתה זוכה בשידוך – היא זו שצריכה להוכיח את עצמה, ואילו יצחק זוכה בה משום שבהיותו גבר הוא לא נדרש להוכיח שום יכולת או התאמה.

ועל השאילה – עבד או איש, מדהבר ב _

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sarah/wah.html

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי (כד:ב).

מיהו העבד? בכל הפרשה לא נזכר שמו, אך בפרשת לך לך (טו:ב) נאמר:’ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר’, ואם כן העבד הוא אליעזר. [1]

והנה בסיפור המעשה נקרא אליעזר פעמים בשם עבד ופעמים בשם איש:

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו (כד:ב), וכן: שם:ה, ט, י, יז.

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההִצליח ה’ דרכו (כד:כא), וכן: שם:כב, כו, כט, ל, לב.

ויאמר עבד אברהם אנכי (כד:לד), וכן: שם:נב, נג.

התלכי עם האיש הזה (כד:נח).

וישלחו את רבקה…ואת עבד אברהם (כד:נט).

ותקם רבקה ונערֹתיה… ותלכנה אחרי האיש, ויקח העבד את רבקה וילך (כד:סא).

ותאמר אל העבד, מי האיש הלזה… ויאמר העבד הוא אדני (כד:סה, סו)

מהי משמעות חילופין אלו בכינויו של אליעזר?

תחילה יש להציע שני כללים:

א)       יש הבדל מהותי בין עבד לאיש. עבד הוא אדם שאינו חופשי, משועבד לאחר, ממלא פקודות ואינו יוזם. ואילו ‘איש’ הוא לשון חשיבות. [2] אדם חופשי, חושב ויוזם.

ב)   יש שהכתוב מכנה אדם בשם זה או אחר מהיבט אובייקטיבי, אך יש שהכינוי מבטא נקודת מבט סובייקטיבית של הדמות המרכזית באותה פרשה. כך ייתכן שהמקרא יכנה אדם ‘איש’ או ‘עבד’ על פי האופן שבו רואה אותו הדמות שעליה נסב הסיפור באותו פסוק.

לאור כללים אלה נראה לנו להציע כי אליעזר עצמו הוא גם עבד – עבד אברהם, ממלא פקודות אדוניו, אך גם ‘איש’ – אדם חשוב, חושב ויוזם. תחילה הוא מופיע כ’עבד’; הוא עושה שליחותו ותו לא. אמנם הוא חופשי לבחור את הדרך שבה ימצא את מבוקשו, אבל הוא מוגבל לחפש אישה ממשפחתו של אברהם דווקא (“כי אם אל ארצי”, פס’ ג), והוא חייב להופיע כעבד אברהם. לכן הפרשה פותחת ב’עבדו’, למרות שהוא גם זקן ביתו, המושל בכל אשר לו (פס’ ב), והתורה ממשיכה לכנותו ‘עבד’ (פס’ ה, ט, י, יז), גם כאשר הוא יוזם את המבחן. היזמה טפלה לעצם השליחות.

המפנה בא בפס’ כא, “והאיש [3] משתאה לה, מחריש לדעת”. כאן צריך איש שיודע להתבונן ולהתפעל, וגם לפעול על פי התרשמותו. זו אינה תכונה של עבד, לכן כאן בא לידי ביטוי האיש שבו. …….

אמנם בפסוק נט – “וישלחו את רבקה אחֹתם… ואת עבד אברהם” – יש לעיין מדוע כונה כאן עבד, והרי בעיניהם הוא איש? אלא שכאן גובר הכלל שהבאנו כטעם שני בהסברנו לעיל על פסוק נג; כאן רבקה היא גיבורת הסיפור, ההולכת עם מינִקתה, ועם העבד, שעומד להיות גם עבדה. [6] אבל רבקה עצמה מכירה בכוחו של האיש, ובעיניה הוא עדיין איש: “ותלכנה אחרי האיש” (סא). אך בעיני עצמו הוא נתפס כעבד, גם כעבד אברהם וגם כעבד יצחק ורבקה כאמור, ולכן – “ויקח העבד את רבקה” (שם).

כשרבקה רואה את יצחק, יצחק הוא האדון, ואליעזר הוא עבד: “ותאמר אל העבד… ויאמר העבד… ויספר העבד” (סה-סו); בנוכחות יצחק חוזר אליעזר להיות עבד.

פתחה הפרשה בעבד וסיימה בעבד, ובאמצע תיארה אותו כאיש, לפי הנסיבות.  (ע”כ)

ומתוך אוסף מדרשי חז”ל ניתן ב –

http://www.aspaklaria.info/010_YOD/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7%20%20%20%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94.htm

זהר:

אמר רבי אבהו, בתחלה נקראת הנשמה אברהם והגוף שרה, עכשיו הנשמה יצחק והגוף רבקה… תא חזי, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו, והוא עת לשחוק והחדוה בעולם. (חיי קפה, ועיין שם עוד)

רבי שמעון אומר, מהו השינוי שכתוב בו ביצחק, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, כיון שאמר ותהי לו לאשה איני יודע שאהב אותה, הרי כל בני העולם אוהבים את נשותיהם, אלא ודאי התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא אינה אלא מקו השמאל, שכתוב שמאלו תחת לראשי… (שם רנא, ועיין שם עוד)

פתח ואמר, ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו וגו’, מה כתוב למעלה ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל, מקרא זה למה כתוב בתורה, ועוד וכי משום שראתה יפיו של יצחק נשמטה מעל הגמל. אלא מקרא זה סוד הוא, בא וראה, בשעה שהגיעה רבקה אל יצחק, שעת תפלת המנחה היתה, ובעת ההיא מתעורר דין בעולם, וראתה אותו ברוגז דין קשה, וראתה שהסימן של דין קשה למטה הוא גמל, וזה הוא סוד המות, ומשום זה ירדה והשמיטה את עצמה מגמל ההוא… (פקודי שא, ועיין שם עוד, ועיין גם תולדות יד וצט)

פרקי דרבי אליעזר:

…רבי ישמעאל אומר, אמר אברהם ליצחק בנו, העבד הזה חשוד על העבירות הוא ומרמה בידו, שנאמר (הושע י”ב) כנען בידו מאזני מרמה, ראה שמא נגע בצינור, אלא הביא את הנערה האוהלה והוציא את בתוליה באצבע, אם היא טהורה בבתוליה הרי היא לך מפי הגבורה. הכניסה האהלה והוציא את בתוליה באצבע והראה אותן לאברהם אביו, ואחר כך לקחה, שנאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, שנמצאת שלמה כשרה אמו… (פרק טז)

ויאהבה ויינחם יצחק אחר אמו

מתוך מאמר פסיכולוגי המשווה בין אהבת יצחק לרבקה לחיוך בציור המונה ליזה ב –

http://www.vbm-torah.org/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%AA-%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9E%D7%9B%D7%9D

…. תהליך דומה לזה שעבר ליאונרדו, וכנראה כל הגברים עלי אדמות, עבר על לא אחר מאשר יצחק אבינו. מיד לאחר שעבד-אברהם מגיע עם רבקה, אישה שטרם ראה, מתחיל סיפור אהבה בין השניים. המיוחד בסיפור האהבה הזה הוא שדמות נוספת, דמות שלישית, נוכחת-נפקדת בו. הדמות היא דמותה של שרה, האם: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה, שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד, סז). רק לפי פשט הכתוב, ניתן להגיע למסקנות מרחיקות לכת. יצחק בוחר להביא את רבקה דווקא אל אוהל שרה אמו. יש להניח שהיו עוד כמה אוהלים בסביבה, ואף על פי כן הוא בוחר באוהל זה. הרי כבר נאמר על אביו “וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב” (שם יג, ב), כך שאוהלים לא חסרו. יצחק ודאי אהב את רבקה גם ללא קשר לאוהלה של שרה, אך הפסוק בוחר לציין את האהבה מיד לאחר שציין את הבִּיאה אל האוהל. ביאה מעין זאת, אפשר לנו לפרשה כמעשה האהבה בתוך האוהל. שם, בחיקה של רבקה, מוצא יצחק ניחומים על מות אמו.

הדמיון בין תולדות יצחק לקורותיו של ליאונרדו איננו מפתיע. בשני המקרים דמות האם משחקת תפקיד מרכזי, ובשניהם אין לבֵּן ברירה אלא למצוא תחליף אחר. הניתוח הפרוידאני, ככל שישמע חדשני ומודרני, יש לו רגליים גם בפרשנות על סיפור אהבתם של יצחק ורבקה. תרגום יונתן על התורה מציין כי יצחק מתאהב ברבקה משום שראה שמעשיה דומים לאלו של שרה. ניתן לפרש את הביטוי “מעשים” כהתנהגות. הליכותיה של רבקה דמו לאלו של שרה, ויצחק ער לכך מאוד. אם תרגום יונתן העמיד את טיב הקשר על התנהגויות, הרי שרש”י עושה צעד נוסף: “והרי היא שרה אמו כלומר, ונעשית דוגמת שרה אמו”. רבקה האישה משמשת כדוגמה של שרה האם. מן הבחינה הפסיכולוגית, משמעות הדברים היא, שאדם השוהה עם רעייתו אינו אלא שוהה עם אמו. לדידו של רש”י זהו מנהגו של עולם: “דרך ארץ, כל זמן שאמו של אדם קיימת, כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו”. לשיטתו של רש”י הולכים פרשנים רבים המאששים את הפרשנות המעין פרוידיאנית הזאת.

רבנו בחיי מציע אף הוא פירוש פסיכואנליטי מעניין. אם לפי הפסיכואנליזה העובדה שאדם נושא אישה היא למעשה מעין שחזור של מה שאבד, אותה אהבה ארוטית לאם, הרי שרבנו בחיי מנסח זאת כך “כי התעורר האהבה הקדמונית”. דהיינו, אותה אהבת אם, שחווה האדם בשחר ילדותו, מתעוררת שוב עם בואה של האישה החדשה. לפיכך אין מדובר אלא באותה האהבה, אם כי בשינוי הגברת. …

הזהר מפתח, כך נדמה, את הרעיון הפסיכואנליטי לשיאו: “רבי יהודה אמר: כשם שדיוקנו של יצחק היה כדיוקנו של אברהם… כך גם רבקה, דיוקנה היה ממש כדיוקנה של שרה” (זוהר ח”א קלג/א). הדמיון הגנטי שבין יצחק לבין אביו יכול להיות מובן בהחלט, אך איזה מקום יש לדמיון בין שתי נשים רחוקות?! אם יש דמיון בתווי הפנים של השתיים, הרי שלא רק בתודעה שוהה יצחק עם אמו, אלא שכמעט בפועל. הרעיון המבעית הזה, שאינו יכול להתקבל לא על דעתו של החתן הצעיר ובודאי לא על דעתה של כלה בתולה, אף הוא אינו זר ליהדות. כשם שבסיפורה של אימא שלום עלתה האפשרות של הרהור באישה אחרת, כך קיימת גם האפשרות של הרהור באם: “הַבָּא עַל אִמּוֹ בַּחֲלוֹם, יְצַפֶּה לְבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא” (משלי ב). הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב”, אַל תִּקְרֵי, “מוֹרָשָׁה”, אֶלָּא, “מְאֹרָשָׂה”. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בַּחֲלוֹם, יְצַפֶּה לְחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֹר לַחָכְמָה, אֲחֹתִי אָתְּ” (משלי ז). הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בַּחֲלוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא” (עין יעקב ברכות קכג). השורה הארוכה של הטבות עקב חלום על דברים אסורים בהחלט, כמו גילוי עריות, מלמדת שאיסורי העריות, לדעת חכמים, אינם תקפים בממלכת החלום. תחת לגנות את החולם מבטיחים לחולם גמול רב, כמעין עידוד על חלום רע. במקרה שכזה, אפשר לומר, אין “הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשִׁין מֵעֲבֵירָה”, אלא אדרבה, רצויים הם בשל השכר שבצידם. האם אין כאן סוג של תפיסה פסיכואנליטית המכירה ומקבלת את קיומן של התרחשויות נפשיות בתחום הבלתי מודע?!

(ע”כ. קצת הארכתי בציטוט, סליחה)

ומה אומר הזוהר ב –

http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/92505?/heb/content/view/full/92505&main

רנד) האבות הם כולם באחד הולכים, ז”א בלבדו. וע”כ כולם שימשו בארבע נשים, שכל אחד מהם היה לו ארבע נשים, שהם שרה רבקה לאה ורחל. כי גם הן אחד, שהוא חו”ב תו”מ של הנוקבא דז”א. אברהם בארבע נשים, שהם שרה והגר וב’ פילגשים, שכתוב, ולבני הפילגשים אשר לאברהם. וכתוב, פילגשים, שפירושו שתיים. ועם שרה והגר, הרי הן ארבע.

רנה) ליצחק היו ארבע נשים מצד רבקה, כלומר שהיו כלולות ברבקה. שכתוב, ויקח את רבקה. היא אחת. ותהי לו לאישה, הרי שתיים. ויאהבה, הרי שלוש. וינחם יצחק אמר אמו, הרי ארבע. כנגד זה היה ליעקב ד’ נשים.

וכולם, כל הי”ב נשים, הן אחד, הנוקבא דז”א בלבדה, שיש בה אלו י”ב בחינות.

רנו) אברהם ויצחק שימשו כל אחד מהם באישה אחת בקדושה, כי הגר והפילגשים לא היו מקדושה. אברהם בשרה. יצחק ברבקה. וכנגד שניהם היו ד’ נשים ליעקב, בשני החלקים, שהם קודש וחול, שלאה ורחל היו בחלק הקדושה, ובלהה וזלפה היו בחלק חול שהחזיר אל הקדושה.

אפילו הגר והפילגשים והשפחות כולן הן בקדושה, שכל הי”ב נשים הן רק י”ב בחינות של הנוקבא. כי הכול נעשה בקדושה, והכול הוא אחד, שכולן נכללות בהנוקבא דז”א בלבדה.

(ע”כ – מעניין, ומזכיר לי את מספר המכות שקבלו המצרים במצריים)

 ומתוך

https://www.kolot.info/2015/07/28/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8/

יצחק פוגש את רבקה בשדה. “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ,וישא עינו וירא…” (פרק כ”ד, ס”ג). בפשוטו של מקרא , אפשר לשמוע את ההתבודדות של יצחק , הרהוריו לקראת שידוכו והקמת משפחתו. אני מוכן לנחש כי הפסוק הבראשיתי “על כן יעזוב אדם אביו ואימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” עולה היטב בשיחתו בשדה. בתוך כאבו הוא מהרהר- מה אני לוקח מבית הוריי, ומה אני עוזב מאחוריי לקראת המפגש עם רבקה.
רבקה נופלת מהחמור בראותה את יצחק. להבנתי חששה רבקה מלראות את פניו. ראתה בו אז את עומק האישיות על כאביה וייסוריה. ממקום ראשוני זה הבינה רבקה בעת זקנותם כי היא חייבת לחבול תחבולה על מנת להבטיח את ברכת יעקב ולא את ברכת עשיו. היה זה רגע מכונן.

על חתונתו עם רבקה נאמר: “ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו” (פרק כד, סח). כמה טעונים כל חלקי הפסוק הזה. כמה כאב על אמא שנעלמה לו שם בהר- כמה מהולה האהבה לאשה החדשה בנחמת היתמות השרוטה….(ע”כ)

ומתוך עוד ניתוח פסיכולוגי ב –

https://www.kolot.info/2015/07/28/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8/.

….וכאן אנחנו מגיעים לדעתי לנקודה המעניינת ביותר בפרשה. בעוד על אברהם לא מעיד הכתוב על קשר רגשי מיוחד לשרה, כאן מעיד הכתוב ש וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. מותר להניח מכך שיצחק אהב את אמא שלו והיה קשור אליה ולכן נעצב אחרי מותה והתקשה להתנחם.

ומי הצליחה לנחם אותו? רבקה.

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

פעמיים משחיל פנימה הכתוב את האמא כשהוא בא לספר לנו על היחסים בין יצחק לאשתו. וזה, איך לומר, חומר ממנו עשויים מטעמים פסיכולוגיים.

אחת הטעויות, לעניות דעתי, של זיגמונד פרויד הייתה ההתעקשות שלו להוכיח שהפסיכואנליזה היא מדע. ובכן, היא לא. אבל ההיסטוריה הקנתה לפסיכואנליזה מקום של כבוד לא פחות מזה של תחומי ידע מדעיים. וזה משום שהפסיכואנליזה יצרה מהפכה בחשיבה האנושית ובתפיסה שלנו את הדבר המופשט הזה שנקרא “נפש”.

עוד טעות של פרויד, וממשיכי דרכו הנאמנים כמו קרל יונג ואחרים ניסו להסביר לו את זה ללא הצלחה (וזכו בשל כך לראות את הצד הפחות נעים של אישיותו), היא ההתקבעות שלו על המיניות כגורם הבלעדי שמניע את האישיות.

הרעיון של התסביך האדיפאלי נפלא. מרתק. אבל הוא זוכה לביטול די מהיר בגלל הקושי המובן להכיל את הקיום של פנטזיות מיניות אצל ילדים.

אלא שאם מנתקים את העניין המיני ומנסים להבין את מה שעומד מאחורי הרעיון, אפשר למצוא בו לא מעט היגיון.

האמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה עבור הילד. הוא רוצה להיות הגבר שלה (לאו דווקא במובן המיני כאמור), הוא רוצה שהיא תהיה רק שלו ומתחרה על ליבה עם היריב הכי גדול שלו – האבא.

התפקיד של האמא הוא לגרום לילד להרגיש שהוא הצליח. שהוא גבר חלומותיה. והכיבוש הזה מעניק לו את הביטחון להיות גבר כובש גם בבגרות. כפי שפרויד עצמו תיאר זאת נפלא: “גבר שאהבת אמו אליו אינה מוטלת בספק, נושא אתו למשך החיים את התחושה שהוא כובש, את הביטחון שיצליח, שפעמים רבות מיתרגם להצלחה בפועל”.

בהתאם לכך, החיפוש (הבלתי מודע לרוב) של הגבר הבוגר אחר דמות אישה שמזכירה את דמות אמו הוא בהחלט מובן. מבחינתו של הגבר, היחסים הרומנטיים שהוא מקיים עם נשים בבגרות הם סובלימציה של היחסים שהיו לו עם אמו בילדות. אם אמו הייתה קרה ומניפולטיבית, היחסים שלו עם נשים יאופיינו במאבקי כוח וניסיונות תמרון הדדיים. אם אמו הייתה חמה, אוהבת ומכילה, היחסים שלו עם נשים יאופיינו בקרבה רגשית ואינטימיות.

אנחנו יודעים מעט מאוד, כאמור, על אישיותה של שרה. אבל מהמעט שאנחנו יודעים מדובר באישה מניפולטיבית, כפי שנוכחנו לראות במקרה של הגר וישמעאל. באופן מרתק, סיפור דומה להפליא יחזור בהמשך גם עם רבקה שתתמרן את יצחק להעניק את הברכה ליעקב ולא לעשו.

ולכן כנראה, למרות שלא הוא בחר בה לאשתו, יצחק מתאהב ברבקה כמעט מיד. היא מזכירה לו את אמא.

(ע”כ מתוך תוכן המאמר – אבל יש תגובות, כגון)

….

תומר חרוב

הסיפור של נישואי יצחק הוא סיפור אחר. זה סיפור מבריק על אישה שחושבת שהיא נישאת לגבר אחר, בשום שלב רבקה לא יודעת שהיא הולכת להינשא ליצחק ולא לעבד (שכנראה לא מדובר באליעזר אלא מישהו אחר). כשהיא רואה את יצחק ושואלת את העבד מי האיש הזה היא מבינה לראשונה שהיא במקום בו היא לא רוצה להיות, לכן היא נופלת מהגמל.
ונכון שיצחק אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותו. יצחק הוא אחת הדמויות החלשות בתנך, אולי גם דמות טראגית.

להגיב

  • איציק אלפסילהגיב
    • תומר חרובבגדול (ואולי בערב יהיה לי זמן להיכנס לזה יותר) אפשר לשים לב בטקסט שבכל פעם שרבקה נמצאת הדיאלוג עם העבד מצטייר כאילו הוא אדון, הגמלים הם שלו ולא של אדונו. לבן ואמה נקרא לנערה ונשאל את פיה וכששואלים אותה מנסחים זאת: התלכי עם האיש הזה? והיא אומרת אלך, אין לה מושג מי זה יצחק או אברהם, היא ראתה בחור יפה עם רכוש ומתנות וחשבה שהיא הולכת איתו.להגיב
    • זה לא אני, זו הפרשנות של מנחם פרי.
      נסה כאן http://www.academia.edu/19825432/עזר_כנגדו_רבקה_וחתנה_העבד_והקואליציה_של_אלוהים_עם_הנשים_בסיפור_המקראי
  • מה?! אני חייב להודות שאף פעם לא שמעתי את הפרשנות הזאת… איך אתה מצליח להבין דבר כזה מהכתוב?
  • אריאל גרייזס
  • פרשנות מעניינת שאף פעם לא חשבתי עליה, אבל למה אתה חושב שהעבד הוא לא אליעזר, איפה זה מרומז בטקסט?
    ואכן, יצחק דמות חלשה להחריד. זה מתחיל כבר בשלב מאוד מוקדם, כשאבא שלו עומד להקריב אותו והוא לא אומר כלום. למרות שההרגשה שאני קיבלתי מהפרשה של רבקה ויעקב ונזיד העדשים (ואולי זאת הפרשנות שספגתי בגיל צעיר) זה שיצחק ידע מה קורה והוא נתן שיתמרנו אותו כביכול. אבל שוב, זה מרגיש לי כמו עוד אחד מהמקרים שבהם לפרשנים לא נוח עם זה שאחד מאבות האומה יוצא אהבל אז הם נותנים פרשנות שנוחה לו יותר.

(ע”כ)

על פני כל אחיו נפל

משפט מסיים, אבל לא ברור. חיפשתי איזה הסבר יפה ולא מצאתי – אז אסיים ואלך לישון.

שבת שלום

שבוע טוב

Leave a Reply