תולדות – תשע”ז

 

From:
Sent: Sunday, 4 December 2016 12:48 PM
To:
Subject: ואלה תולדות… וישב יצחק… ויהי כי זקן

הקדמה

המלך מת (??? כן ולא, אבל כבר)  יחי המלך. לפני שבוע אברהם מת ונקבר. השבוע  פרשת תולדות, יצחק “רק” בן 40 אז האבא אברהם עוד לא מת הוא רק בן 140, אבל הוא כמו שאומרים בצרפתית, פאסה, לא נחשב, בנראה עסוק עם ששת בניו הצעירים והכל ממשיך עם ועל הבן הצעיר ואשתו רבקה.

ואנחנו ממשיכים וקוראים עוד סיפורים בעיקר יפים אבל גם סיפורים מכוערים ואפילו אירוטיים. והטלנובלה ממשיכה.. ובין סיפור לסיפור בין עלילה לעלילה, משתבץ לו “בטבעיות” (תרתי משמע) ומופיע מחזור החיים. פעם ראשונה ויחידה בראשית – פעם אחת ויחידה, היתה בריאה ויצירה ומאז יש לנו בחומש בראשית מחזוריות של “ויולד — וימת” (או ויגווע, מעניין מה ההבדל בין מיתה לגוויעה). ובין לבין שזורים, לעיתים בצבעים עזים סיפורים מיניים. אלה הם החיים, בתחילתם, בשיאם ובמותם..

עוצמת  המחזוריות משתנה בהתאם לגיבורים”. 10 דורות מאדם עד נח, 10 דורות מנח עד אברהם ובאמצע, “בני האלהים, המבול, מגדל בבל ועוד. לפני שבוע קראנו על מותם של שלושה 3 אח”מים – שרה, אברהם וישמעאל. שרה “מתה” אברהם וישמעאל “גוועו ומתו”. לעומת שרה והגר כל אחת עם ילד 1, קראנו גם על פוריותם של 2 מהאח”מים אברהם וישמעאל. .

לעורך התורה, היה חשוב להדגיש (כבדרך אגב ???) שהאנושות צומחת וגדלה. לשרה היה קשה משום מה, לאברהם וישמעאל היה קל, רק ניסו, (כנראה עם הנשים המתאימות)  מיד הצליחו. אברהם הוליד 6, ישמעאל הוליד 12. . ומה קורה עכשיו? השבוע? השבוע קוראים על כמיהתם של יצחק ורבקה לצאצאים והולדת (רק) שוג תאומים (לא זהים. מעניין הסיפור על רבקה ואבימלך, האם יצחק ורבקה ירדו לגרר עם התאומים? ראו להלן

אז כנראה שכמו עם הזוג אברהם ושרה שלצורך הריון שרה, היה צורך בהתערבות א-להית (ואולי גם של מלך בשר ודם) גם אצל הזוג יצחק ורבקה, יש צורך בהתערבות א-להית, וגם התערבות (לפי הסיפור קצת באיחור) של מלך בשר ודם.

המושך בחוטים ו/או יוצר/סופר/עורך העלילה (כלומר עלילות חומש בראשית) מוצא צורך לשתול פה ושם גירויים מיניים. נו, כולנו יודעים איך נולדים ילדים, ומה כרוך ב-“ביקור החסידה”. ולפני שבוע הזכרתי את פשר החלומות האירוטיים – לפי התלמוד.

ולהזכירכם/כן אנחנו בשנת 2,088 לבריאת העולם –  או לפי ספר היובלים מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/19.htm

ספר היובלים בעריכת יהודה איזנברג

[שנת 2046]

(טו) בשנה השניה לשבוע הששי ילדה רבקה ליצחק שני בנים, יעקב ועשו. (טז) ויהי יעקב איש תם, ועשו היה יודע עבודה איש שדה ואיש שעיר, ויעקב יושב אוהלים. (יז) ויגדלו הנערים ויהי עשו איש שדה יודע ציד, וילמד ידיו לקרב ולכל מלאכת עבודה. (יח) ויאהב אברהם את יעקב ויצחק אוהב את עשו.
(יט) וירא אברהם את מעשה עשו וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע. (כ) ויקרא לרבקה ויצו אותה על דבר יעקב בראותו כי גם היא אוהבת את יעקב מעשו. (כא) ויאמר אליה:בתי נצרי את בני את יעקב, כי הוא יהיה תחתי לברכה בקרב בני אדם על הארץ, ולכל זרעו לשם ולתהילה. (כב) כי ידעתי אשר יבחר בו ה’ לעם ויפלה אותו מכל אשר על פני הארץ. (כג) והנה בני יצחק אוהב את עשו מיעקב ועיני הרואות כי באמנה תאהבי את יעקב. (כד) ועתה עשי אך טוב לו והוא יהיה לידיד לבך, כי הוא יהיה לי לברכה על הארץ מעתה ועד כל דורות עולמים. (כה) תחזקנה ידיך ועלזי בבנך ביעקב, כי אותו אוהב מכל בני, ….. (ע”כ)

והנה התחלתי עם פרשתנו לשתי נוסחותיה

פסוקי השבוע

ויאהב יצחק

ויזרע יצחק

ויאמר יצחק אל בנו

ויקרא יצחק

ערב שבת שלום

פתיחה

אלה תולדות יצחק?, עיונים קודמים בפרשה וו אוחסנו  ב –

תשע”ד

http://toratami.com/?p=65

תשע”ה

http://toratami.com/?p=272

(על – בחירת יעקב, הרפתקאות יצחק, יצחק בגרר, 100 שערים, ברכת יצחק לעשיו)

תשע”ו

http://toratami.com/?p=474

(על – ויעתר יצחק לנוכח, ויבז עשיו, וישקף אבימלך…., אנטישמיות בגרר, ויהי עשי בן 40 שנה ויקח אישה)

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

לרענון –  הנושאים העיקריים של הפרשה? —

— הולדת תאומים יעקב ועשיו

— עשיו מוכר את בכורתו ליעקב

— יצחק ורבקה מתישבים בגרר

— יצחק  ורבקה עוברים לבאר שבע ואבימלך מבקרם וכורת עמם ברית

— יצחק הזקן רוצה לברך את עשיו אבל עקב -יעקב ???) תיחכום רבקה הוא “בטעות” מברך את יעקב, ומייד מתוך חוסר ברירה הוא גם מברך את עשיו

—  יעקב מכין את בריחתו לחרן ועשיו שוב מתחתן בשלישית

יופי של קטעי סיפורים שלא כולם ממלאים אותי בגאווה

 אז ראשית אפשר להציץ בויקיפדיה, ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA

פרשת תולדות – ויקיפדיה

he.wikipedia.org

(לא אצטט)

ולמעוניינים/ות בתקציר (קצת ארוך, אבל כתוב בשפת היום יום) אצטט קצת (ואעתיק שני ציורי רפאל( מתוך

http://www.xn—-2hcm6cgyhbh.com/2010/11/toldot-portion.html

….העדפות ההורים היו שונות. יצחק אהב את עשו ואילו רבקה אהבה יותר את יעקב. בגיל צעיר למדי (כאשר ישנה אפשרות שהנערים היו בני 15 שנה והאירוע לפי המדרש התרחש ביום פטירתו של אברהם אבינו), חזר עשו מן השדה עייף וראה את יעקב מבשל נזיד. עשו מבקש מיעקב את הנזיד, בלשון משונה מאד “הלעיטיני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי”. המילה נא, אין משמעותה בבקשה, אלא של אוכל שאינו מבושל כל צורכו ומראה על גסותו ותאוותו של עשו. יעקב מנצל את ההזדמנות וקונה תמורת הנזיד את בכורתו של עשו. על מנת שלא נחשוב שיעקב ניצל מצוקה של עשו, מדגישה התורה כי עשו אכל ושתה קם והלך, ובז לבכורה, כלומר גם כשהוא היה שבע לגמרי, עשו לא רואה שום ערך בבכורה. עד היום משמש הביטוי “נמכר תמורת נזיד עדשים” לתיאור עסקה בה מוכרים משהו רב ערך תמורת משהו פעוט ביותר….

מנהג גרר היה כשהיה ואנשי המקום מתעניינים ברבקה. ליצחק אין ברירה אלא בנקיטת אותה שיטה שנקט אברהם והוא מציגה כאחותו. רבקה אינה נלקחת לבית אבימלך באופן מיידי אולם לאחר ימים רבים התרמית מתגלה ואבימלך פונה ליצחק וגוער בו (אך לא מכחיש את חשדותיו שהיו הורגים אותו על דבר אשתו). יצחק אכן מתברך ומהזרעים שהוא זורע הוא קוצר מאה שערים, כמות תבואה גדולה מאד. קנאת הפלישתים לא מאחרת לבוא. הפלשתים מקנאים בו כל כך שהם סותמים את כל בארות המים שחפר אברהם כשהיה שם (למרות שיכלו להשתמש במים לעצמם, שנאתם גרמה להם להרוס) ואבימלך מגרש את יצחק במילים “לך מאתנו כי עצמת ממנו מאד”. יצחק עולה צפונה וחופר מחדש את בארותיו של אברהם, אולם בכל מקום יש ריב עם הרועים המקומיים הטוענים לבעלות על המים (וזאת לאחר שסתמו את הבארות!), בסופו של דבר הוא מגיע לבאר שאין עליה מריבה וקורא את שמה רחובות (שממוקמת דרומית לבאר שבע ורחוקה מרחובות של ימינו).  (ע”כ)

אומנות בפרשה
נושא הברכה של יצחק העסיק רבות את אנשי האומנות. נביא שני פרסקאות של רפאל הנמצאים בותיקן. בתמונה הראשונה, ברכת יצחק ליעקב, יש דמויות רבות וקשה להבין מיהו יעקב ומיהו האיש המחזיק אותו. שימו לב לחפצים המוזרים על השולחן ובפרט לפירמידה שתפקידה אינו ברור (מלחייה?). עשו בצד שמאל של התמונה נראה נכנס

יצחק מברך את יעקב – רפאל – 1518 – ותיקן

כנראה שבדיוק הברכה הסתיימה

.

התמונה השנייה מציגה את עשו, את הציד (למרות שעשו כבר הכין מטעמים מהציד) יעקב ורבקה עומדים בצד (רבקה אינה נראית בתמונה הראשונה) ועל פניו של יצחק הבעה שיכולה להתפרש גם כהפתעה אך אולי כהשלמה עם מה שקרה

יצחק ועשו

יצחק ועשו – רפאל 1518 ותיקן

.

ויעתר יצחק לה’ לנכח אתו כי עקרה היא אחזור להתחלה

מתוך

https://milog.co.il/%D7%99%D7%A2%D7%AA%D7%A8

התקבלו 3 פירושים במילון ליעתר

יַעֲתֹר – עָתַר, גוף שלישי עתיד

1.

ביקש, פנה. “הנתין עתר לרחמיו של המלך.”

2.

הגיש תביעה משפטית או בקשה לדיון. “עתר לבית המשפט.” “עתר לוועדה המחוזית.”

יֵעָתֵר – נֶעֱתַר, גוף שלישי עתיד

הִסְכִּים, אִשֵּׁר

יֻעְתַּר – הֻעְתַּר, גוף שלישי עתיד

סביל של הֶעֱתִיר: נתן בשפע, הרבה. “הנואם העתיר במחמאות למארגן הכנס.”

נחזור לתוכן –

יצחק בן 40 (מה הוא עשה בבחרותו???) ואז הוא מגלה שאשתו רבקה עקרה (וזה לוקח לו כ – 19 שנה). למה הם לא מתיעצים עם אברהם? סתם הכתוב.במקום זה, בעלה (שכנראה מסרב להתיעץ עם האבא שרצה לשחוט אותו) עותר לה’ ואז איכשהו רבקה בהריון ומרגישה לא הכי בנוח.

  1. ויתרוצצו הבנים בקרבה …אז במקום לטרטר את בעלה – .ותלך לדרוש את ה

יופי של מצב. האם הזוג הלא כל כך צעיר, לא שמע על “בעצב תלדי בנים”. במקום לשמח ולהיות קצת סבלנית רבקה מתלוננת (למי???)  “למה זה אנכי” – הצהרה קצת מוזרה, האם היא נכנסה להריון נגד רצונה? האם בעלה יצחק עתר (לנכח אשתו, כלומר) בלעדיה או נגד רצונה?

  1. “ותלך לדרש את ה’ ויאמר ה’ לה”

זו אחת מהפעמים הנדירות שה, מדבר ישירות אל אישה, לה’ אין הדרת נשים, ועדיין לא ידוע לו ש”קול באישה ערווה”

מתוך

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sarah/albo.html

הכתוב מספר על רבקה “וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'”, והרמב”ן על אתר מציין: “לא מצאתי דרישה אצל ה’ – רק להתפלל”. עם זה מעטים הדיונים במקורות לתפילה זו. מפסוק כ”ב עולות לא מעט שאלות הן מצד הצורה הן מצד התוכן. הפסוק מורכב משלושה איברים שפותחים בפועל וחוברים זה לזה באמצעות וי”ו החיבור, ושלוש הפעולות קשורות ביניהן בקשר סיבתי: פעולה א’ מחוללת את פעולה ב’, ופעולה ב’ מחוללת את פעולה ג’: וַיִּתְרֹצֲצוּ (הבנים בקרבה)> וַתֹּאמֶר (אם כן למה זה אנכי)> וַתֵּלֶךְ (לדרוש את ה’). שלושת האיברים מתארים תהליך זרימה לוגי: הראשון מתאר את מצבה הפיזיולוגי של רבקה, השני את הרהוריה על מצבה והמסקנה מתפיסת מצבה, והשלישי את תוצאת המסקנה. פשטותו המבנית מטעה: שלושת הפעלים מעוררים לא מעט תמיהות ושאלות. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּמדוע הקדים את המאוחר? וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי: מה אמרה רבקה? מה משמעות דבריה? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה’: לאן הלכה ולמה הלכה? מה דרשה מאת ה’? בדברינו אלה נבקש לעמוד על פשר תפילתה כפי שעולה מן הכתוב וממה שאינו כתוב בפסוקים כב-כג.

א. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ 

האיבר הראשון בפסוק מעלה תהיות צורניות ותוכניות כאחת: מצד התוכן איננו יודעים אם וַיִּתְרֹצֲצוּ בא להעיד על אות מבשר חיים או על סכנת חיים. אם כוונתו לתאר אות המעיד על תקינות ההיריון, הרי האיבר השני בפסוק יובן כקבלת החלטה מצד רבקה להודות לה’. ואם וַיִּתְרֹצֲצוּ בא לתאר מצב פיזיולוגי חריג המעיד על סיבוך בהיריון, הסתכנות בלידה קשה או סכנת חיים ליולדת, הרי האיבר השני יובן כקבלת החלטה לבקש רחמי שמים. משלוש המילים וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ לא ניתן להכריע למה מכוון הכתוב. האיבר הראשון בפסוק אינו חף מתמיהות גם מצד הצורה. למקרא איבר זה עולה מיד השאלה מה ראה הכתוב לציין מה יש ברחמה לפני צאת העוברים לאוויר העולם, ומדוע הוא מקדים את המאוחר? הלוא הלידה ומהלכה מתוארים אחר כך בפסוקים כד-כו, אם כן מדוע הכתוב מדבר על הבנים 1 שבקרבה עוד קודם שנולדו? עוד ניתן לתמוה ולשאול שאלת תם: כיצד הסופר המקראי יודע מה יש ברחמה? וגם אם נאמר שהסיפור נכתב לאחר שהדברים קרו, עולה השאלה מדוע הכתוב אינו שומר על הסדר הכרונולוגי ומשתף את הקורא במידע זה לפני התרחשותו?…..

 אם על שרה נאמר “ וַתּ ַהַר וַתֵּלֶד ” (בר’ כא:ב) – ניסוח שניכר בקיצורו הנמרץ, הרי כאן נאמר “וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ“. רק כעבור שלושה פסוקים נאמר “ויֵּצא הראשון” וגו’. תהליך ההתעברות, התפתחות ההיריון והלידה של רבקה נפרש על פני ארבעה פסוקים. אם קיצור הדברים בעניין שרה מלמד שהריונה “עבר חלק”, הרי אריכות הדברים כאן מעידה על מצב שונה. המפרשים והמתרגמים נחלקים במשמעות “ויתרוצצו”: אלה רואים בזה אות חיים המעיד על תקינות ההיריון, ואלה – תיאור של כאבים וייסורים בלתי נסבלים המביאים את רבקה לחרדה וייאוש. בעל “לשון לימודים”, רפאל בירדוגו, מתרגם ויתרוצצו: נחבטו בכרסה לפיכך הלכה לבקש רחמים מריבונו של עולם…

תגובה להתרוצצות העוברים ברחמה אומרת רבקה דבר תמוה הן בתוכנו הן במבנהו התחבירי: “וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'”. מה היא אמרה ומה משמעות הדו-שיח הפנימי המתואר כאן? כדברי רמב”ן, הכתוב חסר. רוטנברג מציין6 שאף על פי שמצאנו במקרא השמטות, אי אפשר להשמיט בשאלה את הנשוא שלה. לדעתו, מובנה של המילה “זה” הוא “כאן”.7 רבקה שואלת את עצמה ‘מדוע אני שוהה במקום הזה? הלוא אני צריכה ללכת למקום שבו ניתן לדרוש את ה”.8 רוב המפרשים חשו אינטואיטיבית בחסר זה והוסיפו על פי הבנתם נשוא. רש”י מפרש: “ותאמר אם כן גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון”. בעל ליקוטי מהרי”ל מקדים: “כל המפרשים על תורתנו חקרו גם דרשו לבא על כוונת הפסוק הזה”. אחדים מדלגים על איבר זה בפסוק. המלבי”ם קובע: “ומהו א”כ למה זה אנכי שא”ל (שאין לו) פירוש”. רד”ק מפרש: “ותאמר אם כן – אחר שהרגישה בעצמה זה השנוי תמהה בעצמה ושאלה לשאר הנשים אם יש אישה שיקרה לה כך ואמרו לא, אמרה אם כן למה זה אנכי משונה משאר הנשים בזה? ותלך לדרוש את ה'”. באותה רוח מפרש ראב”ע. את הגישה הפסימיסטית מכולן מביע הרמב”ן: “והנכון בעיני כי אמרה: אם כן יהיה לי, למה זה אנכי – נמצאת בעולם, הלוואי אינני, שאמות או שלא הייתי, כטעם ‘כאשר לא הייתי אהיה'”…

אנו קוראים “וַתֵּלֶךְ”, ותיכף עולות כמה שאלות: לאן הלכה? למה לא ציין הכתוב לאן? במה היה טוב המקום שאליו הלכה לדרוש את ה’ מהמקום שממנו הלכה? ראוי לתת את הדעת על הזיקה בין התגלויות לבארות בספר בראשית. התגלות המלאך להגר התרחשה סמוך לבאר לחי רואי שבקדמת הנגב (בר’ טז:יד). גם התגלות ה’ ליצחק מתרחשת במקום שמתקדש באמצעות חפירת באר שנקראת באר-שבע (בר’ כו:כד-לד), וקודם לכן ציין הכתוב וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי(שם כה:יא) – עדות שבני ביתו וצאצאיו של אברהם התיישבו דרך קבע במרחב הסמוך לבאר זו. נראה שהבאר, שסמוך לה התגלה מלאך ה’ להגר ואליה הלך יצחק לשוח,9 התייחדה על ידי צאצאי אברהם ובני ביתו שנימולו עמו למקום התבודדות ותפילה. כ-55 שנים 10 לאחר התגלות המלאך להגר הכתוב מתאר את פגישת יצחק ורבקה באותו מקום (בר’ כד:סב). בסיפור ההתגלות להגר המקביל לסיפורנו כאן 11 נאמר פעמיים “וַתֵּלֶךְ”, ובשתיהן ציין הכתוב לאן הלכה (בר’ כא:יד-טז). מהאמור ניתן להבין שרבקה כיצחק בשעתו הלכה לאותה בְּאֵר לַחַי רֹאִי הנזכרת בתחילת הפרק, ושתושבי המקום ייחסו לה סגולת התגלות וראייה עם ה’. …..(ע”כ. מומלץ ביותר לעיון  לרוחב ולעומק)

ומשהו דומה ניתן ב –

http://www.kolech.org.il/maamar/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94/

(לא אצטט)

ומתוך –

http://www.reform.org.il/Heb/holidays/WeeklyPortionArticle.asp?ContentID=733

מספר הפרשות המספרות את סיפור יצחק אבינו הוא מצומצם בהיקפו, לעומת סיפור חייהם של אביו אברהם מחד, ושל בנו יעקב מאידך. על רקע זה, בולט במיוחד הכיסוי הנרחב שמעניק הסיפור המקראי לחיי הזוגיות שלו ושל רבקה – התיאורים  של  השידוך, של  הבחירה, של  המפגש, של  קשיי הלידה, של מערכות היחסים ביניהם לבין ילדיהם ושל היחסים בין התאומים בינם לבין עצמם.  בנוסף,  מתארת פרשת “תולדות”  גם את נחישותו של  יצחק להכות שורשים בכנען, ע”י חפירת בארות וע”י עבודה חקלאית. נראה, כי חלוצי העלייה השנייה שחרתו על דגלם את כיבוש הקרקע ואת כיבוש העבודה בא”י –  קבלו את השראתם  מאבינו יצחק…

.על יצחק נאמר: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה’ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא.

על רבקה נאמר: ויִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת  ה’.

הפסוקים הללו מדגישים את שתי דרכים: ויעתר  ולדרוש את אלוהים. וגם את שני המענים של ה’, ללמדנו, שדרכי השיח בין האדם לאלוהיו הנם הדדיים, מגוונים ומורכבים.
מה  היחודי בכל דרך?
הפרשן והדרשן רבנו בחיי מפנה את תשומת לבנו למשמעותה ולכוחה של התפילה בכך שהקדים הפסוק לומר לנו על תפילתו של יצחק לפני שהוא מידע אותנו  ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו כי עקרה היא. הכתוב היה ראוי להקדים ולומר, ותהי רבקה עקרה ואח”כ: ויעתר יצחק לה’ כי עקרה היא, ומה שהקדים התפלה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא”כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה באה העקרות לרבקה אמנו. ומטעם זה הזכיר לשון “ויעתר” ולא אמר ויתפלל או ויצעק, ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו ז”ל, הוא שאמרו בפרק קמא (ראשון) של סוכה: למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, (קלשון בארמית) מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות…

על רבקה נאמר  שבעקבות ההתרוצצות בבטנה – ותלך לדרוש את ה’. לכאורה, לאחר 20 שנות נישואין היה צפוי שעצם היותה בהריון ימלא אותה שמחה ונכונות לעמוד בכל הקשיים שההריון  מעמיד בפניה. והנה, ההריון גורם לה למצוקה ולמועקה גדולה, ובצר לה היא הולכת לדרוש את ה’. רבקה היא האישה הראשונה העושה כן, ומבחינתי היא לא רק אם האומה אלא  גם ממניחות היסוד של היהדות הרפורמית שחרתה על דגלה את שיווין המינים בדרישת האל.

_(ע”כ. הדגש השורות האחרונות היא שלי)

ומתוך

http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-25-22.html

  • לא ברור לאן הלכה רבקה, הרי להתפלל אפשר גם בבית?
  1. לחשוב על מהות ה’ ולהתמודד עם קושי אמוני: “ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו’. רציצה זו היה שבעברה על פתח בית המדרש של שם ועבר יעקב מפרכס לצאת ועשו מעכב על-ידו, ובעברה על פתחעבודת גילולים – עשו מפרכס לצאת ויעקב מעכב על ידו, והיא סברה שאין הדבר כן אלא ולד אחד בבטנה ורוצה לצאת בין לפתחי בתי מדרשות בין לפתח עבודת-גילולים, ואם-כן ח”ו שמא שתי רשויות יש! לפיכך אמרה למה זה אנכי? כי כמוני כשאר נשים עובדי עבודת גילולים, ומה יתרון יש לי עליהם אם ח”ו שתי רשויות יש?! לפיכך ותלך לדרוש את ה’– ר”ל, לדרוש אחר מציאת ה’ ממש, מהו” (כלי יקר).
  • אולם, גם במקרה זה לא ברור לאן בדיוק הלכה רבקה, הרי אפשר לחשוב מחשבות מעמיקות גם בבית?
  1. לענ”ד, רבקה הלכה ל התבודדות– יצאה אל השדה, למקום שקט, כדי לשוחח עם ה’ ולבקש ממנו הסבר לתהליכים העוברים עליה.

ייתכן שרבקה למדה מנהג זה מיצחק. כשראתה אותו לראשונה, הוא התבודד בשדה בשיחה עם ה’, בראשית כד63: “וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים”.

(ע”כ)

  1. וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים גררה .וישאלו אנשי המקום לאשתו – פרק כו, ..

קוראים את הסיפור והוא נשמע מוכר. פגשנו את אברהם האב ואשתו שרה כאשר הם ירדו למצריים בגלל הרעב, ופרעה לקח את אשתו. פגשנו שוב את אברהם ושרה כאשר הם ירדו לגרר ללא סיבה, ואבימלך לקח את שרה. והנה ייצחק הבן עובר לגור בגרר, עם אשתו היפה, ואולי עם שני בניו, וכמעט לא קורה כלום, עד שיצחק משקר שרבקה היא אחותו ואז מתחילות בעיות. אם לאברהם האבא הייתה איזו לגיטימציה כלשהי שהציג את אשתו כאחתו, ליצחק אין משהו דומה. הוא סתם משקר להציל את עורו, על ידי הפקרת אשתו.

ובעצם בשביל מה כל הסיפור הזה נחוץ? מה הסיפור הזה בא ללמד? ובעיקר לחנך?. איך נאמר “מעשה אבות סימן לבנים. ואכן יצחק הולך בעקבות אביו. ומעניין שדווקא אלימלך לא הולך בעבות אביו,

אז

“וילך יצחק…” כמה אנשים הלכו? מה קרה עם החניכים של אבא אברהם? ומה פתאום פלשתים?. אז ראשית אפשר להציץ בויקיפדיה, ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA

(לא אצטט)

הבה נחשוב לרגע. לגרר מופיעה קבוצת אנשים, גבר מבוגר, אישה יותר צעירה ושני ילדים – תאומים שכנראה לא זהים, שוכרים או קונים דירה, או מקימים אוהל.  האנשים/השכנים  מרימים גבה, שואלים (בינם לבין עצמם שאילות)  מניחים שהאישה היא האימא של הילדים, אולי גם מיחים שיצחק הוא האבא, הם שואלים והוא עונה “אה, זאת היא אחותי”!!!  וחסרה השאילה השנייה, “של מי הילדים? ?   אם הם שאלו –לך ליצחק יש/הייתה אישה? יש לנו יותר שאילות מתשובות

פסוק קצת מוזר. מה הם שאלו?? יצחק יושב הרבה ימים בגרר, הוא ועוד אישה – כנראה _ לפי המדרש 30 + שנה צעירה ממנו. ברור שהם מתפלאים (מזכיר לי קצת את ריגולטו). ברור שהשכנים מרכלים, ומנסים לשאול שאילות ואולי אף ליצור קשרי חברות

ושאילת השאילות, היכן יעקב ועשיו. האם יש לנו איש ואחותו ושני ילדים??? למה הפלישתים לא שואלים על הילדים? האם הם נשרו עם אברהם הסבא? נזכור שיצקב ועשיו נולדו כשהסבא היה בן 160 וכשהסבא מת הנכדים היו בני 16.

קצת מוזר? הייתי נותן לכותב סיפור כזה ציון בלתי מספיק.

מה אומרות האגדות? מה אומרים חז”ל ומה אומרים חשילח”ט (חכמינו שיבדלו לחיים ארוכים)?

(אינני מבקש להיות ביקורתי כנגד פרשנות זו או אחרת, אבל לפעמים…

מתוך מאמר שמשווה את “הרפתקאות” אברהם שרה ופרעה ואבימלך עם יצחק ואבימלך ב 2

http://tora.us.fm/tnk1/kma/hvdlim2/axoti.html

….בשלושה מקומות מסופר על אדם שמגיע לארץ זרה ואומר שאשתו היא אחותו: אברם ושרי אצל המצרים, אברהם ושרה אצל הפלשתים, יצחק ורבקה אצל הפלשתים. טבלה שמסכמת את ההבדלים בין הפרשות נמצאת בסוף המאמר.

ההסבר העיקרי להבדלים בין הפרשות הוא, שהמצרים הרבה יותר גרועים מהפלשתים:

  1. המצרים הם ‘שטופים בזימה’: ברגע שמגיעה אישה יפה הם מייד מסתכלים עליה: ” ויראו המצרים את האישה כי יפה היא מאוד “. אבל הפלשתים בכלל לא מסתכלים על היופי של האישה: הם רק שואלים עליה כדי לדעת מי היא: “וישאלו אנשי המקום לאשתו ( רבקה ) “.
  2. פרעה מלך מצרים הוא אדם אנוכי וחומרני; אבימלך הוא אדם הרבה יותר טוב:
    • כשפרעה מאשים את אברם הוא מדבר רק על הנזקים שנגרמו לו אישית בגלל שרי: ” מה זאת עשית לי ? למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת אחותי היא ואקח אותהלי לאישה?… “. אבל אבימלך דואג גם לעצמו וגם לממלכה שלו: לאברהם הוא אומר: ” מה עשית לנו ומה חטאתי לך, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה? ” וליצחק הוא אומר: ” כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם! “.
    • פרעה לא מאשים את אברם שהוא גרם לו לחטוא כי זה לא אכפת לו – הוא דווקא אוהב לחטוא (רק הנגעים שבאו עליו הרסו לו את ההנאה). אבל לאבימלך זה כן חשוב: הוא מאשים את אברהם: ” כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה ” ואת יצחק: “… והבאת עלינו אשם ! “
    • פרעה מגרש את אברם מארצו: “…ועתה הנה אשתך, קח ולך! ” אבל אבימלך נותן לאברהם להישאר בארצו: “הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב “. וליצחק הוא גם מוסיף: “הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת! ” (אמנם, אחר-כך אבימלך שילח את יצחק מארצו מסיבות כלכליות; ע’ ” ברית עם אבימלך “) .
  3. לכן גם היחס של ה’ אל פרעה שלילי יותר מאשר אל אבימלך: עם פרעה ה’ ית’ בכלל לא מדבר – הוא רק מביא עליו נגעים גדולים . אבל עם אבימלך ה’ מדבר בחלום ומזהיר אותו שהאישה שלקח היא בעולת-בעל, ואז גם אומר לו: ” גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנוכי אותך מחטוא לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה “.
    גם אברם בכלל לא אומר שום דבר לפרעה (ולא מנסה להצטדק) אלא מסתלק ממצרים כמה שיותר מהר.

    חוץ מזה, יש גם כמה הבדלים בין שני הסיפורים שקשורים לאבימלך:

  4. בסיפור של שרה ואבימלך: אבימלך שלח ולקח את שרה מייד לאחר שאברהם אמר שהיא אחותו, ורק לאחר מכן הוא הבין שהיא גם אשתו – כשה’ התגלה אליו בחלום ואמר לו “והיא בעולת בעל “. אבל בסיפור של רבקה ואבימלך: הפלשתים ואבימלך למדו את הלקח והיו הרבה יותר זהירים: הפלשתים קודם-כל שאלו על רבקה: “וישאלו אנשי המקום לאשתו ” וגם לאחר שיצחק אמר “אחותי היא ” אבימלך לא לקח אותה, אלא עקב אחריה והציץ לחדר-השינה שלה, ושם הוא ראה “והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו “, והבין בעצמו שהיא לא אחותו של יצחק אלא אשתו. ולכן אחר-כך הוא אמר ליצחק: ” אך הנה אשתך היא! ” – הנה, אני רואה שהיא אשתך!…. (ע”כ)

(מעניין איך כותב המאמר יודע ומחליט שהמצרים שטופי זימה לעומת הפלישתים. ועוד טוען “הפלישתים ואבימלך למדו את הלקח…”. הכותב שוכח שמן הסתם מאז שאברהם ושרה היו אצל אבימלך עש לזמן שיצחק ורבקה היו אצל אבימלך עברו לפחות 60 שנה. וקשה להאשים את אבימלך שהוא ח”ו  מציץץ יש יותר להאשים את יצחק ששיקר ביודעין למרות שהיה עליו לסמוך על ה’ שאמר לו :ואהיה עמך ואברכך…” ואם ה’ או א-להים או הקב”ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, מה היה עונשו של יצחק השקרן? שהוא אהב את עשיו כי ציד בפיו”?טוב, אינני מתימר לדעת יותר מאחרים ואינני מציב לי מטרה להביע דעה על מאמרי והסברי רבים אחרים)

ומתוך תגובה (תוספת) לאמור לעיל ב –

http://tora.us.fm/tnk1/messages/2867.html

2) שים לב שאצל פרעה התורה משתמשת ב שם הויה לעומת אבימלך שם מופיע אלוקים, לעניות דעתי אצל פרעה ה’ פעל ברחמים (שם הויה) – כלפי שרה – פרעה הרשע לא היה ראוי לתשומת לב כל כך – לעומת זאת אבימלך זוכה לדיון אישי עם ה’ – חלום ו”מוסר” – “ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת” – לכן השימוש פה ב שם אלוקים – מידת הדין כלפי אבימלך – (כמו שמורה מתיחס ביתר חומרה לילד טוב -מילד מופרע למורה אין ציפיות – הוא רק רוצה למנוע נזק) (ע”כ)

ומתוך

http://anatperi.blogspot.co.il/2014/09/blog-post_15.html

…..פרשנות המקרא נחשבים שלושת הסיפורים לסיפורים דומים המתארים אירועים שונים, והן בפרשנויות הקדומות הן בחדשות, ההתייחסות היא יותר להבדלים ביניהם מאשר לדימיון. אבל מנקודת ראות ספרותית-היסטורית, אלה אינם שלושה סיפורים, אלא שלוש מסורות של אותו סיפור, שסדר הבאתן במקרא כנראה משקף את הכרונולוגיה של היווצרותן, כי שתי המאוחרות מתייחסות לגירסה המוקדמת, השנייה במובלע והאחרונה במפורש, ובלעדיה הן נמצאות חסרות וסתומות משהו, ואילו הגירסה הראשונה היא שלמה ורהוטה ועומדת לעצמה. הגירסה הראשונה המובאת בתנ”ך היא סיפור יציאת מצרים בזעיר אנפין, וצריך להתייחס אליה, לעניות דעתי, כאל אחת הגירסאות לסיפור יציאת מצריים: אבי האומה העברית ירד למצריים עקב הרעב בארץ, סיפור שיחזור בפירוט רב בהרבה לגבי האב השלישי בסדר יעקב ובניו,…

בראשית הסיפור השלישי, שמחליף את גיבורי הסיפור, אברהם ושרה, בדור הבא, יצחק ורבקה, חש העורך צורך להעיר, לאחר שפתח “ויהי רעב בארץ”, כי זהו רעב אחר “מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם”, כדי שנבין שאין הכוונה לאותו אירוע עצמו. בסיפור זה בכלל לא אירע דבר. זהו סיפור של כמעט תאונה, “כמעט שכב אחד העם את אשתך”, והאופן שבו מגלה אבימלך כי רבקה היא אשתו של יצחק ולא אחותו מעלה גיחוך. האמנם התגנב המלך והציץ בחלונם של בני הזוג כאחד הפוחזים? יותר משהסיפור השלישי מספר דבר מה, הוא חושף, באורח קומי כמעט, את האימה שעורר בדורות מאוחרים יותר הסיפור הראשון על שרה אמנו בבית פרעה ומה שאולי אירע אותה שם, ועל אברהם אבינו המתעשר ממסירת אשתו לבית פרעה.

עוד עניין שראוי להעיר עליו הוא זהותו של אבימלך, שבסיפור השני הוא מלך גרר, עיר שאיננה נמנית במקרא על ערי הפלישתים, וממוקמת על פי הפרק “בין קדש לבין שור”, ככל הנראה בין קדש ברנע לבין מדבר שור שאליו יצאו בני ישראל מים סוף, כנראה בצפון חצי האי סיני, על הדרך מצריימה. אם ישב אברהם בסמוך לגרר, ירידתו מצריימה בעת רעב הופכת הגיונית אפילו יותר. מלבד בפרקים הנ”ל בספר בראשית נזכרת העיר גרר רק בדברי הימים ב’, פרק י”ד, במלחמתו של מלך יהודה אסא בזרח הכושי…(ע”כ)

ומה אומר רבנו אברבנאל? מתוך

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14387&st=&pgnum=300

השאלה הד׳ למה זה אמר יצחק על רבקה אחותי היא והלא ידע מה שקדה לאברהם במקומ ההוא על כדומה לזה ומדוע שנה באולתו גם כי א חת שלא לוקהה ולא געשה על זה נס לא היה ראוי להזכית: השאלה הה׳ למה זה באתה הנבואה ..

 והנה יצחק במצות השם ישב בגרר ואנשי המקו0 שאלוהו על דבר אשתו כי כבר חיו מלומדים ממה שקרה לאברהם שלא לגגוע באשה !.:דיה אשת איש ולכן שאלוהו אם היא אשתו ודש לאשתו ולא שאלוהו על הבנים כי אולי בני אשר, אחרת הם. ויצחק לא כחש ולא הודה אבל אמר אחותי היא כי מאשר היתד. קרובה אליו ממשפחתו ומבית אביו חותר לו לקחתן שהיא אחותו והנה עשה זה יצחק מפחדו שאמר פן יהרגוני על רבקה כי טובת מראה היא והיה דעתו שאם יבואו ללקחה ילך אל המלך ויודיעהו שהיא אשתו. אבל אנשי הארץ עכ״ז לא מלאם לבם לקהת את רבקה לא להם ולא למלך כי היו נשמרים כבר מענין שרה ממה שקרה לה עם אבימלך וכאשר ארכו הימים לשבת יצחק בגרר לא יוכל לשמור ולהתעלם תמיד כי כבר יתעלם אדט בדבר מה ימים או עשור ולא יוכל להתעלם שנ ם רבות שלא יתגלה מצפונו לכן השקיף אבימלך בעד הלון ביתו אם במקרה ואם במתכוין וראה את יצחק מצחק כאיש עם אשתו ואין ספק שלא ראה אותם עושים משגלם ושהיה משמש כמו שפי׳ רש״י כי איך יעשוהו כנגד החלון אבל רואה אותם מצחקים ומהתל־ם והיה לו עמה מן הקרוב והרמיזות מה שלא יתכן שיהיה לאדם עם אחותו ולכן הוכיח את יצחק באמרו אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא. אבל יצחק כל דבר לא כחד מן המלך והגיד לו אמתת הדבר ונמשך לו ממנו כבוד גדול שצוח לכל עמו הנוגע באיש הזה ואשתו מות יומת. ולכן נזכר כאן הספור הזה להודיע שגט במה שעשד, יצהק בדעתו בטעות ושלא במתכון קנה כבוד גדול בגרר לקייט מה שנאמר לו ואהיה עמך ואברכך והותרה השאלה חדי. (ע”כ)

5.”ויצוהו ויאמר לו לא תקח אישה מבנות כנען”

עוד קטע מסובך ביחסי הורים בנים.

ליצחק ורבקה שני בנים, האבא אוהב אחד מהם, האמא אוהבת את השני. האבא רוצה לברך את האחד ובמרמה מצד האם הוא מברך את השני. ואז יצחק מגלה שהיה קצת בלגן ואי-סדרים בכל הקשור ליחסיו עם שני בניו, הוא גם רואה שבנו עשיו מתחתן ומוליד צאצאים, ובו בזמן בנו יעקב, עדיין רווק, ושוב מעשה אבות סימן לבנים. עחרי שהאמא מתלוננת שהיא גם לא אוהבת את כלתה – אשת עשיו,  ואת מכדיה, היא “מטרטרת את בעלה וכנראה מזכירה לו מהיכן היא הגיעה.

ואז בעלה – יצחק נזכר שהוא שמע איך אביו שלח את העבד להביא לו – ליצחק כלה מחרן, אז הוא חוזר על אותו עניין והפעם הוא שולח או משלח לחרן את בנו יעקב שאותו הוא לא אהב בילדותו. ואולי הוא בצורה זו מגרש אותו ???

מתוך

www.etzion.org.il/he/download/file/fid/11215

….ותאמר רבקה אל יצחק: קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לֹקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אֹתו, ויצוהו ויאמר לו: לא תקח אשה מבנות כנען… (כ”ז, מו – כ”ח, א).

מדוע רימתה רבקה את יצחק ונימקה את רצונה לשלוח את יעקב לחרן בתואנה של מציאת שידוך? מדוע לא אמרה לו בפשטות שעשו רוצה להרוג את יעקב ושיעקב חייב לברוח מפניו? וכי יצחק לא היה מודה כי בנסיבות שכאלה חייב יעקב לברוח? היכן מידת האמת של רבקה?

התשובה לשאלות פשוטה ומסתברת. לו סיפרה רבקה ליצחק את האמת, כי בנו האהוב מתכנן לקום על אחיו ולרצחו נפש – לא היה יצחק מאמין לה. ואם גם היה מאמין לה – היה עולמו חרב עליו; קרוב לוודאי שיצחק הזקן והעיוור לא היה עומד בבשורה הקשה ומתמוטט מבחינה נפשית….

רבקה לא יכלה לספר ליצחק על מכירת הבכורה. לו סיפרה לו על התנהגותו זו של בן טיפוחיו, היה מגיב כפי שתיארנו לעיל – באי-אמון, בחורבן נפשי או בשניהם גם יחד. מאידך, מובן שרבקה לא יכלה לאפשר לעשו לקבל את הברכות. לרבקה לא נותר אפוא אלא לבחור בפתרון הטוב ביותר שבין בנות כנען לבנות חרן (ע”כ)

ומתוך

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3469078,00.html...

מעניין לראות את הצד השווה בשני אבות, המחפשים שידוך ראוי והגון לבנם אהובם. הן בפרשת השבוע שעבר- ‘חיי שרה’, והן בזו הקרובה הבאה עלינו לטובה – ‘תולדות’, ניצבים שני אבות האומה, והאבות הפרטיים של יצחק ושל יעקב בצומת הדרכים בה מניחים את היסודות לדור הבא, ובוחרים בן או בת זוג.

יצחק נושא לאישה את רבקה. חלפו הימים והשנים והנה הגיעה העת וגם הם צריכים לחפש את השידוך לבניהם- ליעקב ולעשיו. והנה – התסריט חוזר על עצמו:” ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו, ויאמר לו: לא תיקח אשה מבנות כנען” (שם,כח,א) פסוק אחד קודם, כאשר יצחק ורעייתו רבקה מדברים על בנות הזוג הפוטנציאליות לבניהם, זועקת רבקה אל יצחק ואומרת אמירה בוטה וחדה:”ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ- למה לי חיים!”. עד כדי כך.

באופן טבעי, עוד הרבה לפני שה’אמא הפולנייה’ באה לעולם כמציאות, כמותג וכבדיחה, כבר עסקו אבותינו בסוגית השידוכים ומציאת בת זוג ראויה. אלא שעם כל הכבוד,הרי עוד אין בעולם בוגרות אולפנות, מדרשות או מוסדות חינוך יהודים ‘יוקרתיים’. ההיצע הפוטנציאלי לא מזהיר. יש בנות מקומיות כאן בכנען, מקום המגורים הנוכחי של אברהם ויצחק, ויש עוד מבחר של בנות בחרן, מקום המגורים הקודם שלהם. אם כך, כשזו המציאות וזה המבחר – מה כבר ההבדל הגדול בין בנות כנען לבנות חרן? הרי גם אלו וגם אלו ‘לא משלנו’ ?אם כן מדוע גם אברהם וגם יצחק מתנגדים בצורה נחרצת כל כך לכל אפשרות שתימצא כלה מבנות הכנעני?

 (ע”כ. השאילות נאות, התשובה ???)

ומתוך

http://vww.vbm-torah.org/he/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-18-%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%94

…. עשו עצמו מכיר – מאוחר מדי – בכך שברכת אברהם שלא ניתנה לו, קשורה בנשיאת הנשים הנוכריות:

“וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושילח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אותו, ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען” (בראשית כ”ח, ו).

הפועל בר”ך, החוזר בפסוק פעמיים, נקשר כאן בבירור עם האיסור לשאת נשים מבנות כנען.

ניסינו להציע שעשו הוא שדחה עצמו מן המשפחה, בכך שביזה את בכורתו, ומכר אותה בנזיד עדשים. אך נראה יותר שהבכורה אינה קשורה כלל למורשת אברהם ולהמשך ביתו. לפי הבנה זו נדגיש את מעשהו השני של עשו – נשיאת הנשים החתיות. כאמור, אברהם הקפיד שלא להתערב בשוכני הארץ, ולמצוא אישה לבנו מבנות משפחתו. עשו אינו נושא אישה מבית אברהם, ובוחר את נשותיו מבין עמי הארץ. זהו אקט ברור של ניתוק בוטה מבית אברהם (ע”כ)

ומה שברור שלאמהות היה חלק חשוב בכיוון בו התפתח עם ישראל והאומות השכנות.. שרה גרמה לגירוש ישמעאל, רבקה גורמת ל”שליחת” יעקב למציאת אישה, ואז יעקב בורח לחרן מוצא 4 נשים – וההיסטוריה של עם ישראל תופסת תאוצה

המשך בע”ה יבוא ובינתיים

שבת שלום

שבוע טוב

להת

Leave a Reply