From:
Sent: Sunday, 18 December 2016 2:55 PM
To:
Subject: וישלח יעקב….וישא יעקב… ויבא יעקב… ותצא דינה
הקדמה כללית
שלושה מי יודע – שלושה אבות.
סיימנו עם שניים, אברהם ויצחק ואנחנו ממשיכים עם ההרפתקאות של vאב השלישי יעקב, ניתן לעשות סיכום ביניים, מה ידוע לנו על הופעת העם העברי/ישראלי/יהודי (היהודי בעצם הופיע קצת באיחור) על בימת ההיסטוריה.
כבר סיכמתי בעבר שיש —
על אברהם – שלוש פרשות כ – 13.5 פרקים (אולי כדאי לספור את המילים להשוואה) כןלל סיפור השמדת סדום, ולוט ובנותיו, שאינם שייכים במיוחד להיסטוריה של העם העברי
על יצחק – פרשה אחת (ועוד כמה פרשיות אם נצרף את הסיפור על היעקידה ועל השידוך של רבקה) הכל ננכלל 2-3 פרקים + 2 חצאים
על יעקב – (כולל בניו ובעיקר יוסף) – 6 פרשות וכ – 22 פרקים
ההבדלים בין הסיפורים – הפשט – על חיי האבות – די בולטים, במיוחד אם נשים ל שליצחק שחי את החיים הארוכים ביתר מבין השלושהף י את אוסף הסיפורים הקטן ביותרץ מה יש לו לספר? אף פעם לא טייל לחו”ל, בילדותו הצעירה סבל התעללות (מינית??) מאחיו למחצה שהיה גדול ממנו ב – 14 שנה עבר טראומה רצינית ביותר בילדותו הבוגרת (בן 37 לפי חז”ל) הייתה לו רק אישה אחת. ובערוב ימיו היה גם חצי סומא,
מספר גדול של פרקים בדרך כלל מציין אוסף גדול של סיפורים ועלילות. אפשר רק לשאול – האם לכל סיפור יש משמעות וחשיבות? וכידוע חשיבות מיוחדת ניתנת להבטחות שהבטיח ה’ לשלושת האבות בהזדמנויות שונות. לעומת זאת הסיפור על אברהם שרה ואבימלך אומר דרשני ושלא נשכח את מצוות ברית המילה שניתנה לאברהםיח. אבל זה נושא נפרד.
בקיצור – לעומת אברהם וכמובן לעומת יצחק, על יעקב יש הרבה סיפורים הרבה עלילות, ארבע נשים, 13 (ואולי + לפי המדרש) ילדים, מעניין להשוות את אירועי שלשת האבות ואולי גם את אופיים.,
אברהם אבינו – האב הראשון הוא היוצר של העם העברי – אירועים עיקריים בחייו הם
— העולה הראשון (ואולי היורד מצפון לדרום) שמתנחל בארץ האבות
— הראשון שמקיים את מצוות ברית המילה
— מוליד את יצחק
יצחק הילד הסנדוויץ, סך הכל – מוליד את יעקב (ועוד כמה עלילות שהוזכרו לעיל)
יעקב – הדור השלישי איש “ההיי טק” הגנטי. הוא בעצם היוצר העיקרי של העם העברי/ישראלי. עצם העובדה שהעם נקרא “עם ישראל” ולא “עם אברהם” קובעת את חשיבותו
ובעצם הקטליזטור לכל התהליך הזה – הוא לבן הארמי. אם החותן של יעקב היה נותן לו את רחל, כפי שיעקב אהב וציפה לקחת אותה לאישה, כנראה שיעקב היה נשאר עם שני בנים, ורק שלוש אמהות, ומי יודע מה היה סופו, או אולי המשכו של העם הישראלי. התרמית של לבן הארמי (בחילוף אותיות הרמאי) היא הגורם שזירז את יצירת 12-13 השבטים.
מתוך סיכום וניתוח סיפורי האבות ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA
| שלושת האבות – ויקיפדיה
he.wikipedia.org ביהדות, שלושת האבות הם שלוש דמויות מקראיות מספר בראשית: אברהם, בנו יצחק ובנו שלו – יעקב. |
….כמה ראשונים כותבים שהחשיבות הגדולה של האבות מבוטאת בפסוק בספר שמות שבו ה’ קורא את שמו על שלושת האבות ואומר שזהו שמו לעולם: “וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר”.[6]. הרמב”ם מבאר שהכינוי הזה מורה על כך שהאבות היו במדרגה רוחנית גבוהה כזו שגם כשעסקו בצרכיהם הגשמיים, תמיד מחשבותיהם היו דבוקות בה’, וכל מטרתם בכל פעולותיהם הייתה ההתקרבות לה’. אף על פי שהדמויות של האבות מתוארות במקרא כאנשי מעשה שעיסוקם הוא בעשיית עושר על ידי חקלאות ורעיית צאן, הרמב”ם מבאר שהעיסוקים הללו לא נעשו למען רווחתם האישית אלא למען מטרה נעלה, שפעלו להרבות את נכסיהם כדי שיוכלו להשפיע השפעה אידאולוגית בעולם….
אמנם לא לגמרי ברור במקרא מדוע אכן אהב ה’ את האבות ומדוע בחר בהם ונשבע להם כך.
בשאלה זו נחלקו הרמב”ם והרמב”ן. לדעת הרמב”ם הבחירה באבות הייתה בגלל האישיות שלהם שהייתה שלמה מהבחינה האנושית המוסרית וכן מבחינת אמונתם ודבקותם בה’.[11] לעומת זאת, הרמב”ן כותב שאהבת ה’ את אברהם היא בראש ובראשונה בגלל שאברהם שמע בקול ה’ וקיים את הציוויים הקשים שהוא נצטווה בהם – ההליכה לארץ כנען והעקידה (שהם שניים מתוך עשרת הניסיונות). (ע”כ. מומלץ. וכבר ציינתי שאין בכוונתי- במסגרת גליונות פרשת השבוע שלי, להיכנס לויכוח עם גדולים ממני)
ומתוך
http://sugiyot.blogspot.co.il/2008/10/blog-post_25.html
…שלשת האבות מהווים “חוט משולש אשר לא במהרה יינתק” [קוהלת ד’ י”ב]. שלושה מציין במסורת רצף-יציב (“חזקה”) ואיכות (ראה פרק ט”ו פסוק ט’), שמהם צמח עם המאמינים. הביטחון האלוהי ברציפות זאת הוא הבסיס לבחירת ה’ בבניהם, עם ישראל- במתן התורה ובהבטחת ירושת הארץ. “זכות האבות”, מעקרונות היסוד של הנהגת ה’ [שמות כ’ ה’], מנוצלת להשגת מחילה לעם ישראל על חטא העגל [שמות ל”ב י”ג] ובתפילות שונות בתנ”ך ואנו ממשיכים להזכירה בתפילתנו בעתות צרה וחולשה.
מבחינה אישית, כל אחד מהאבות הוא אב-טיפוס של חבר בקהילת המאמינים: כפי ששמו מעיד עליו אב-רם הוא המוביל והבולט באמונתו , יצחק- הממשיך/ משתלב ויעקב- המתמודד. באופיים הם מייצגים תקופות היסטוריות שונות: אברהם- את התחלת חברת האמונה הישראלית, יצחק את השגרה ויעקב את תקופת הגלות וההתמודדות של קהילות המאמינים עם סביבה נוכרית. האבות-הבנים, יצחק ויעקב, מייצגים גם את שני מרכיביו הדמוגראפיים של עם-ישראל: יצחק הוא יהודי בן יהודיה (שרה) ויעקב (בניגוד לאחיו עשיו) הוא יהודי מתוך בחירה אישית…..
אז לפרשתנו
פסוקי השבוע
ויצו את הראשון… ויצו גם את השני
והחריש יעקב עד בואם
ויסע ישראל
ערב שבת שלום
ממשיכים עם עלילות יעקב אבינו, במעין בבואה של אברהם אבינו. אברהם בנדודיו, ירד מחרן לכען המשיך למצריים חזר לכנען. יעקב הנודד, ירד מכנען לחרן חזר לכנען, ירד למצריים ונשאר שם עד לקבורתו בכנען. יצחק שהרבה לא ידוע עליו, פרט לעלילותיו בגרר (ועוד כמה פרטים וכו’)
אני מעיין בפרשה ומקשקש עליה מזה שלוש שנים ככתוב ב –
שנת תשע”ד
שנת תשע”ה
(על – מנחת יעקב לעשיו, גיד הנשה, ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש, ראובן ובלהה, אונס דינה,
(על – אבות ובנים, שמות הפרשה, ויקן את חלקת השדה, והחריש יעקב… וישמע ישראל, ויבא יעקב אל יצחק אביו, ותמת דבורה מניקת…
אז קראתי וכתבתי, ושאלתי ו… ועדיין עלילות יעקב מענינות ומאתגרות
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1.וישלח יעקב מלאכים אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום… ויצו אותם… ויהי לי שור
שלושה פסוקים ראשונים בפרשה שככל שקוראים אותם שוב ושוב הם מעוררים תמיהות, מושכים תשומת לב כמעט לכל מילה ואומרים אנא דרשני.
ראשית יש לזכור שזו הפעם השלישית שיש ליעקב עסק עם מלאכים. פעם ראשונה הם היו בחלום, שם נכתב “ויפגע במקום וילן שם …. ויחלם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים” – בסולם, טוב אפשר לקבל, שבחלום רואים משהו מסוג זה. אבל פעם שנייה, רק שני פסוקים קודם לכן, בסיום הפרשה בשבוע שעבר נאמר “ויפגעו בו מלאכי א-להים,… וירא את שם הקום מחניים” כביכול יש מקום שבו יש למלאכי א-להים מחנה על פני אדמת כוכב ארץ. זה כבר יותר מאתגר. אז הנה ליעקב יש עכשיו גישה ל”מחנה” (אימוני שדה???) של מלאכים ואז הוא יכול לבקש כמה מהם לעשות לו טובה, ללכת ולרגל מה זומם עשיו אחיו. אז הוא מצווה אותם, יפה יעקב מצווה את המלכים – שיהיה. ומה הציווי, “כה תאמרון…” , אבל מה הוא – יעקב רוצה? – למצא חן בעיניך. ככה סתם, יעקב לא שולח שום מתנה, שום ברכת שלום, ככה מין מסר “ויהי לי שור וחמור…ואשלח להגיד לאדוני למצא חן…” ומה עם 12 ילדיו? וארבעת נשיו שאינם מוזכרים? והוריו? מה היא השליחות? ומה הקשר בין המסר לבין מציאת החן??? רק לאחר תשובת המלאכים, “והנה הולך הוא לקראתך…” יעקב מתפלל – תפילה יחסית ארוכה – 4 פסוקים (נושא לפעם אחרת) הולך לישון (פעם שלישית שהכתוב מספר לנו על לינת יעשק – מעניין) ואז הוא קם בבוקר (רועד מפחד, מעניין אם הוא ישן טוב, ומה/אם הוא חלם משהו באותו לילה) – מכין (כמה זמן לקחה ההכנה?) ושולח “מנחה” שולח מתנה לא קטנה??? שוחד???, כ – 550 בעלי חיים – לעשיו אחיו (אולי הוא חושב שעשיו יחלק אותם בין 400 אנשיו.
(לפי גודל המנחה, ניתן לשער את גודל המקנה שהיה ליעקב. האם יעקב באמת האמין שהוא יוכל לברוח מחותנו לבן? איך התיחסו התושבים לנדידה הזו?)
לפי התשובה, של המלאכים מסתבר שעשיו כבר שמע שהנה אחיו בא עם מקנה עצום, ושלא נשכח עם משפחה גדולה ועבדים ושפחות. קשה להסתיר דבר כזה. אפשר גם להניח שמפעם לפעם יעקב סימס, או יצר קשר דרך וואטסאפ, או לפחות שלח גם איזו יונת דואר להוריו ודיווח להם על כמה התפתחויות רגילות ואולי גם מוזרות בחייו, ולבטח היה גם לאח עשיו קשר עם קרוביו בחרן.
יש פה מרחב רב לדמיון ואכן מתוך מאמר שמנתח את כל התהליך של – לפני, תוך כדי, וקצת אחרי – פגישת האחים, ב –
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/b8-2.htm
….
| ציר הזמן של הסיפור הוא כזה: ההכנות למפגש עם עשו, המתוארות בחלקו הראשון של הסיפור, נעשו בלילה. דבר זה נאמר בשלושה פסוקים בחלק זה: |
| יד וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא. כב וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו… וַיַּעֲבר אֵת מַעֲבַר יַבּק. |
| למרות התכונה הרבה הכרוכה בהכנות השונות למפגש, הספיק יעקב ללון מעט באותו הלילה במחנהו, אך הוא קם בעוד לילה כדי להעביר את משפחתו ואת כל אשר לו במעבר יבוק. זאת עשה כדי שכשיאיר היום יהיה מוכן לקראת בוא עשו, ולא ייתפס במצב של חולשה – כשהוא באמצע מעבר הנחל. …. |
חלקו הראשון של הסיפור יוצר מתח עצום בלב הקורא, וזאת במקביל למתיחותו העילאית של יעקב עצמו. המתיחות מתחילה מיד בפסוק הראשון: “וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו…”. בסיפור שבפרשת ויצא לא נזכר שמו של עשו כלל, והנה עתה עולה שמו לפתע, ועמו עולה בבת אחת כל המתיחות של פרשת לקיחת הברכה, ועשרים שנות הגלות של יעקב בחרן כאילו נמחקו.
תשובת המלאכים בפסוק ז: “באנו אל אחיך אל עשו, וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו”, מגבירה מאוד את המתח – לשם מה מתקדם עשו באופן כה מאיים לקראת אחיו? ארבע מאות איש נחשבים במקרא לגדוד לוחמים – לשם מה הם מלווים את עשו? תגובת יעקב בפסוק הבא “ויירא יעקב מאד, ויצר לו” הולמת את חומרת הסכנה שחשנו בה. …
| לאחר מעבר היבוק ולאחר שהאיר היום (ל”ב, לב) מגיע רגע האמת: הנה מגיע עשו ועמו ארבע מאות האיש (ל”ג, א). לאחר המתיחות שכה גאתה בחלקו הראשון של הסיפור, אמור רגע המפגש להיות שיא הדרמה, אך להפתעתנו אנו קוראים: |
| ל”ג, ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתו וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ. |
| האם לקראת מפגש לבבי זה, האופייני לשני אחים שלא התראו עשרים שנה, התכונן יעקב אחוז החרדה (כמונו הקוראים) בחלקו הראשון של הסיפור? נראה כאילו היה חששו של יעקב מפני עשו מופרז ביותר, ממש חשש שווא, וכל ההכנות שעשה – הן חציית המשפחה והן תפילתו הנרגשת של יעקב “פן יבוא והכני אם על בנים” – הוכחו כמיותרות: נראה כי לעשו לא הייתה כל כוונה רעה כזו. אף המנחה, נראה שלא מילאה את תפקידה המקורי, גם משום שלא היה בה צורך על פי מטרתה המקורית, וגם משום שעשו סירב בתחילה לקבלה וניאות לכך רק בדוחק. (ע”כ. מומלץ לעיון |
ומתוך
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/104_08_74.pdf
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום והקשו המפרשים דלמה הוצרך לטרוח המלאכים ונראה דעשיו לא היה מראה אף פעם בחוץ שהוא שונא את יעקב ורק רבקה ידעה ברוח הקודש שבלבו חשב להרוג את יעקב כמו שפי’ רש”י לעיל אבל כל השנים היה עשיו אומר לכל אחד כמה הוא אוהב את יעקב ולפיכך קרא את עצמו שעיר שפי’ שהוא היה מדבר בגנות עצמו שהוא איש עם שער שזה מרמז להקליפות אבל יעקב הוא איש קדוש וגם היה קורא לארצו אדום ע”ש העדשים האדומים שנתן לו יעקב שבזה הציל את חיו וגם כששמע שיעקב בא הלך לקראתו לקבלו ולא הגיד לאף אחד שהוא הולך כדי ללחום כמו שאמרו אח”כ המלאכים וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו ולא אמרו שבא ללחום שלא היו יכולין לראות שבא ללחום כנגדו ולפיכך היה צריך לשלוח מלאכים שרק הם יבינו כוונתו וזהו פי’ הפסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו ולמה היה צריך לשלוח מלאכים התירוץ היא על עשיו אחיו שהיה עושה את עצמו כאילו הוא אחיו שאוהב אותו ארצה שעיר שקורא את עצמו שעיר שהוא איש של קליפות ורק אחיו הוא איש קדוש שדה אדום שמדבר כל הזמן מזה שיעקב הציל אותו ולפיכך רק המלאכים היו יודעים כוונתו במה שיצא לקראתו שזה לא היה לקבל פניו רק לרצוח אותו כשמגיע אליו ‘ג
ומתוך
http://wikivort.co.il/view.php?vort=1545
מה ראה הכתוב לציין ולפרט להיכן נשלחו המלאכים – “ארצה שעיר שדה אדום”?
ובכלל יש להבין, מה ראה יעקב לשלוח מלאכים לפייס את עשיו, הלא מטבע האדם שהזמן מקהה את רגש הכעס שבו, והרי מאז יצא קצפו של עשיו על יעקב חלפו שלושים וארבע שנה [ארבע עשרה שנה שהה אצל שם ועבר, ארבע עשרה שנה שבהן נולדו לו ילדיו ועוד שש שנים שעבד אצל לבן], ומן הסתם שכך כעסו של עשיו? התשובה היא: אדם שהערים על הזולת פעם ועוד פעם, וכשנתגלה הדבר לחברו הוא כועס עליו כעס גדול על שני מעשי הערמה שעולל לו. בחלוף השנים, כיצד ידע בעל המעשה אם חברו עודנו שומר בליבו טינה עליו, או אולי נשכח הדבר כבר מלבו לגמרי? הנה, כאשר מתברר לו שנולדו לו שני בנים, והוא קרא את שמם על שם אותם מעשים, בודאי המעשים לא נשכחו מלבו. מעשים אשר נראים בעיני האדם כעוולה נוראה עד שראוי לחוקק אותם לזכרון עולם ולהנציחם בשמותיו של בניו, אות הוא כי חקוקים הם על לוח לבו והוא שומר טינה לעושיהם גם בחלוף עשרות בשנים.
ליעקב נודע כי עשו קרא לשני מקומות מושבו על שם שני מעשי הערמה שעשה לו. “ארצה שעיר”, זכר ל’גנבת’ הברכות מיצחק על ידי התחזות לעשיו השעיר, ו”שדה אדום”, זכר למכירת הבכורה תמורת נזיד העדשים. מכאן הבין יעקב שגם בחלף השנים עדיין חקוקים מעשים אלו בלבו של עשיו ולא נתפייס עליהם. ועל כן נאלץ יעקב לשלוח מלאכים אל עשו כדי לפייסו ולשכך את כעסו.(ע”כ)
ומתוך
www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/danino.doc
הרבה פרשנויות ומדרשים נתחברו על המפגש הטעון מאוד בין האחים. על התנהגותו של יעקב במפגש עם עשָׂו נכתבו שלל ביקורות. מהן חיוביות, כגון: “אמר ר’ יהונתן כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם ותכסיסיהם יניח פרשה זו לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים” (מדרש לקח טוב, וישלח); “רבינו (רבי יהודה הנשיא) כשהיה עולה למלכות היה מסתכל בפרשה זו” (מדרש רבה, בראשית ע”ח), אך גם שליליות: “באותה שעה שקרא יעקב לעשיו אדונִי אמר לו הקב”ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשיו אדוני שמונה פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך” (מדרש רבה, בראשית ע”ה).
הפעם ננסה להאיר סוגיה זו מזווית דרשנית אחרת, על פי פרשנות שניתנה בספרות הקבלה (בעיקר בתוך הזוהר עצמו על הפרשה) לדיאלוג הראשון שהתקיים לפני מפגש זה:
וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו’. רבי יהודה פתח “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”… ומאינון מלאכין שדר ליה (=ואלו מלאכים שלח לו) לעשו, הה”ד “וישלח יעקב מלאכים”, מלאכים ודאי הוו (ממש היו).
מכאן שהשליחים ששלח יעקב לעשָׂו אינם אנשים רגילים אשר תפקידם להתרפס לפניו אלא מלאכים ממש, ולכן ההנחה היא שמטרת שליחתם הייתה אחרת. למשל, על פי הציטוט לעיל, תפקיד המלאכים היה להגן על יעקב מפני עשָׂו, ואכן יש מדרשים המתארים כיצד הכו אותו המלאכים עד שביקש הצלה מכוח היותו אח ליעקב ולא בשל היותו צאצא ליצחק ולאברהם.
הזוהר שואל מדוע בכלל הודיע יעקב לעשָׂו על בואו, ומשיב (בתרגום):
אמר רבי אבא וכי מדוע שלח הוא אל עשו, היה ראוי לו להתעלם ממנו, אלא אמר יעקב יודע אני שעשו דואג לכבודו של אבא ולעולם לא יכעיס אותו, ומאחר ויודע אני שאבא קיים איני מפחד ממנו וכל זמן שאבא קיים אוכל להתפייס עמו.
דהיינו כוונת יעקב הייתה חיובית: ליצור שלום בינו לבין עשָׂו, שלום שיוכל להתקיים רק בזמן שיצחק עדיין בחיים, ולכן מיהר לשלוח מלאכים. אולם מלאכים בשר ודם אינם יכולים לזהות אם עשָׂו השתנה או שמא נותר אותו רשע, לפיכך שלח יעקב מלאכי אלוקים, (ע”כ)
וקצת צבע, ציור הפגישה מתוך
מפגשם של יעקב ועשו. ציור: Francesco Hayez, 1844.
ומתוך
https://www.facebook.com/hadshotedomim/posts/884997638201824
בזוהר הקדוש מבואר שיעקב שלח לעשו את יצר הטוב ואת יצר הרע כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך ואלו שני המלאכים הממונים ונמצאים עם האדם ומתחברים לשמור על האדם בכל הדרכים שהולך ויעקב אבינו זכה להפוך את יצר הרע ליצר הטוב ולכן יכל לשלוח שני המלאכים להכניע את עשו
השם יעקב שווה 182 לבין השם
ישראל שווה 541
הוא בדיוק שטן 359
וזאת לרמוז כל זמן שדוחים את יצר הרע ועדין לא הופכים אותו לטוב נקראים יעקב אבל כאשר כובשים אותו והופכים לטוב אז מצטרף שטן 359 אל מס יעקב 182 ומתהווה ישראל 541
וכאשר ישראל מאוחדים שום אומה בעולם לא תנצח !!!
ובכיוון זה ממשיכים ב –
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5188
“וישלח יעקב מלאכים לפניו”. חז”ל אומרים שיעקב שלח מלאכים ממש, מלאכי שמים. וחכמים גם מספרים מה עשו המלאכים – הם הפחידו את עשו. יעקב היה רגיל במלאכים. כבר נפגשנו בזה בפרשה הקודמת. והנה בהמשך, יעקב יודע שעשו הולך לקראתו, “וירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו וכו'”. מלאכים הולכים לפניו ושומרים עליו, “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”, אם כן מדוע הוא מפחד?
חז”ל אומרים “וירא” – שמא יהרג, “ויצר לו” – שמא יהרוג. מילא מובן מדוע פחד להרוג, אבל מדוע פחד להיהרג? חז”ל אומרים שבכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך, ואם כן מלוים את יעקב הרבה מלאכים. אמנם יש ליעקב זכויות רבות מאוד, אבל הוא יודע את תפקידו המיוחד. כל הדורות כולם מתקיימים בזכות האבות, ויעקב לא רוצה למעט מזכויותיו. הוא רוצה להוריש אותן בשלמות לבניו בכל הדורות, כמו שכתוב “וזכרתי את בריתי יעקב וכו'”. זכות אבות נמשכת כל הדורות, והנה כאן הוא יכול לאבד מהזכויות בגלל ההצלה מעשו. אז יעקב מתפלל לרבונו של עולם, פונה אל “אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק”. הוא לא רוצה להשתמש בזכות שלו, אלא רוצה שהקדוש ברוך הוא יושיע אותו כעת על פי הבקשה, והזכויות תישמרנה לכל הדורות.(ע”כ)
ולעומת זאת מתוך
http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/99/9904_vayishlach/vayishlach.html
בפרשת “וישלח” מסופרות שלוש פרשיות שונות מתחום חייהם של יעקב ובניו:
ה”סולחה” שעשה יעקב עם עשו לאחר ריב הירושה המפורסם ביניהם, מאבקו של
יעקב ב”מלאך אלוהים”, ופרשת דינה, בתו של יעקב, שהסתיימה ברצח המוני
שבוצע בידי שני אחיה – שמעון ולוי. תחילת הפרשה היא במסעו של יעקב למפגש
פיוס עם אחיו. מפגש זה הוכן כהלכה ע”י שיחות גישוש מוקדמות, כשיעקב שלח
שליחים אל עשו: “וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה
אדום” )בראשית ל”ב / 4(. אל תבהלו! אלו לא היו “מלאכי אלוהים”, כמו שהמורה
שלי לתנ”ך התעקשה לטעון. למושג “מלאך” יש בשפה העברית משמעות כפולה –
אנושית-מוחשית אך גם אלוהית-מופשטת: מוחשית – שליח בן אנוש, כמו שכתוב
ב”במדבר” כ”א 21 : “וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי”, ומשמעות
מופשטת – “מלאך אלוהים”. פעמיים מעלה פרשת השבוע שלנו את המושג
“מלאכים”. פעם אחת במשמעותו המוחשית-אנושית, ובפעם השניה – במשמעותו
המופשטת. “וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו” – הכוונה לשליחים, בשר
ודם. אלא שגם כאשר אנחנו עוסקים בעניינים שבין בני-אדם לבני-אדם, המקרא
משאיר לדמיוננו, ולא בלי כוונה, את האפשרות שאולי לא היו אלה בני-אדם.
תראו: בפסוק קודם, השייך לסיומה של פרשת “ויצא”, בפרק ל”ב פסוקים 3-2,
נאמר: “ויעקב הלך לדרכו )לאחר שנפרד מלבן( ויפגעו בו מלאכי אלוהים”. קשה
להימנע מהקשר ההדוק שהמקרא משתדל ליצור בין “מלאכי אלוהים” שפגשו
ביעקב במחניים, לבין ה”מלאכים” שיעקב שלח, לפי הפסוק הבא, אל עשו אחיו.
סביר להניח שאין כאן מקריות, אלא שלפנינו סיפור אגדה אחד, שהתגלגל ולבש
צורות שונות במהלך ההיסטוריה האנושית, כפי שידוע לנו ממקומות נוספים בתנ”ך,
וה”מלאכים” של מחניים הם אותם “מלאכים” שנשלחו מאת יעקב אל עשו.
“מלאכים” שהם בעצם בני-אדם, שליחים במקצועם, שמטעמים ומטרות דתיות
הלבישו עליהם משמעות “אלוהית”.
*ע”כ. מומלץ לאובייקטיביים/ות)
ולמעוניינים/ות מתוך
www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_48000_206.pdf
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו מצינו בשל”ה הקדוש שכתב, שנוהגים לאמר פרק ראשון של פרשת וישלח בכל מוצאי שבת אחרי הבדלה. והטעם הוא, לפי שיש בו סגולה גדולה כי הקורא בה יש לו חן בעיני הבריות, ובפרט מי שעומד לצאת למסע בדרך הים או בדרך היבשה תועיל לו להנצל מאויביו. וכך כותב הרמב”ן בתחילת פרשת וישלח: נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב”ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו. …(ע”כ)
(מספיק על הפסוק הראשון לעכשיו)
- ארצה שעיר שדה אדום
פירוט המיקום אף הוא דורש דרשני
מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/mekom-2.htm
תוכן המאמר:
א. הצגת התמיהות
1. מתי התיישב עשו בשעיר?
2. נשי עשו ובניו
ב. מהלך חיי עשו
1. עשו בבית אביו
2. התיישבות עשו בשעיר
3. פגישת יעקב ועשו
4. חזרת עשו לכנען
5. הקמת ממלכת אדום בהר שעיר
תקציר: שאלות רבות עולות מן המקראות על מהלך חייו של עשיו, מתי נשא את נשותיו, מתי נולדו ילדיו, מתי התיישב בהר שעיר, ומדוע צריך היה יעקב לעבור דרך הר שעיר בדרכו חזרה לכנען.
| 1. מתי התיישב עשו בשעיר?
כאשר יעקב אבינו יצא לחרן לשאת אישה, לכאורה ישב עשו אצל אביו בחברון. אם כן, – מה עשה שם עשו, וכיצד ידע יעקב לשלוח לשם את המלאכים? על פסוק זה כותב הראב”ע: |
| “הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל”, |
| ובזאת רצה לפרש שיעקב צריך לעבור דרך אדום על מנת להגיע לארץ, וכך שלח מלאכים לפניו ארצה שעיר. אולם, לנו ידוע כי אדום נמצאת דרומית מזרחית לים המלח, ובהחלט אין זו הדרך בין ארץ כנען לחרן. ובכל מקרה, דבר ברור הוא שעשו לא היה רק באופן עראי בארץ שעיר, משום שלאחר שנפרד מיעקב נאמר |
| “וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה” (בראשית לג, טז) |
| ייווכח כי שם היה מקומו. ונראה מכאן, כי עשו קבע את מקומו בהר שעיר בתקופה בה היה יעקב בחרן. אמנם, על הנחה זו יש להקשות מהמשך הפרשה. וכך נאמר לאחר מיתת יצחק: |
| ואלה תולדות עשו הוא אדום: עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החיתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החווי: ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות: ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל: אהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען: ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו: כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם: וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום. (בראשית לו, א-ח) |
|
אם כן, עשו התיישב בשעיר רק לאחר שיעקב חזר מחרן והתיישב בארץ ישראל עם כל מקנהו ורכושו. וכיוון שהארץ לא יכלה לשאת אותם, לקח עשו את כל אשר לו לשעיר. בין הזמן בו חזר יעקב מחרן לזמן בו מת יצחק עברו כעשרים שנה, ואם כן כלל לא ברור מתי הגיע עשו לשעיר – האם בתקופה בה היה יעקב בחרן, או רק לאחר שנים רבות בהיפרדו מעל אחיו. .. (ע”כ. מומלץ) ומתוך http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3543 תחום מושבם העיקרי של האדומים היה ממזרח לערבה, ויתכן שבזמנים שונים פרצו לעבר הערבה והנגב. לפי התורה הלך עשו “אל ארץ (שעיר) מפני יעקב אחיו” (בראשית ל”ו ו). האדומים תפסו את כל החבל ההררי מנחל זרד על גבול מואב בצפון ועד לשון ים סוף בדרום, ומעמק הערבה במערב עד מדבר ערב במזרח. יש אומרים שבשם “אדום” נקראה הארץ הזאת על שום סלעיה, סלעי אבן החול הנובית האדומה. וכן דרשו חז”ל: |
3.והוא לן בלילה ההוא במחנה, ויקח מן הבא בידו מנחה לאחיו… ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת… ויעבור את מעבר יבק ויקחם ןיעבירם את הנחל, ויעבר (ב צרוייה) את כל אשר לו. ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו” (פרק לב פסוקים יד – טז’)
יש לנו פה סדר אירועים מוזר. יעקב הלך לישון, ואז – בנראה הוא קם בבוקר להכין את המנחה – מן הבא בידו, ככה סתם ללא נסיון לבחור את הטוב יותר או את הרע ביותר, ככה סתם, אולי בפיזור נפש, מתוך פחד וכדומה, אולי המלאכים עמדו לידו והוא היה מבולבל ממה שמע או ידע.
יעקב שולח מלאכים, ונאבק עם איש. קצת מוזר. כל הסיפור על המאבק, לא מספיק שיעקב מפחד – פחד מוות – מהפגישה עם עשיו אחיו, לא מספיק שהוא טרח לשלוח מלאכים שאולי לא הצליחו במילוי המשימה, ואולי יעקב לא טרח מלכתחילה להסביר למלאכים מה המשימה ולמרות שיעקב מתפלל לא-להים ומבקש עזרה, עדיין מופיע איש לפתע ונאבק עם יעקב. מה הייתה מגמת ההאבקות? האם האיש רצה להורגו, או לשדוד את כספו? או לגרום לו נזק גופני כלשהו” לאיזו מטרה?
ואולי יעקב עשה משהו לא ברור, כי “ויוותר יעקב לבדו” – היכן היו נשיו וילדיו, ועבדיו? הכל תמוה, כולל שינוי שם יעקב לישראל ואיסור אכילת גיד הנשה. ואולי יעקב המציא את הסיפור על המאבק, כדי להצדיק את צליעתו? ואולי מישהו המציא את כל הסיפור כדי להסביר את האיסור הלא ברור והלא הכרחי של בעיית גיד הנשה, שגורמת “לבכייה לדורות”.
ועוד יותר מוזר – שהרי יעקב ידע שהוא עלול להיפגש עם עשיו במשך היום אז למה הוא לא הלך לישון מוקדם?
ויש פה גם מקום לנסות להבין מה משמעות “מן הבא בידו”, ביטוי שמרמז על חוסר תשומת לב. אז מתוך
http://www.haoros.com/archive/index.asp?kovetz=892&cat=10&haoro=4
שלכאורה יוקשה למה לו בכלל לומר תיבות אלו “מן הבא בידו”, הרי זה מובן מאיליו שלקח ממה שהי’ בידו (ברשותו), ועוד יותר יוקשה, שלא רק שתיבות אלו מיותרות אלא עוד יותר שלכאורה יש כאן משמעות הפוכה ממה שהי’ צריך להיות, שהרי התורה באה לספר איך שיעקב התכוון לפגישה אם עשו ע”י דורון כדי ש”אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני . . אולי ישא פני” (להלן לב, כא), שעפ”ז מובן שהשתדל בכל כוחו לייפות הדורון כדי שישא פניו, וכמו שעשה השתדלות בנין העדרים (לב, יז) “ורוח תשימו בין עדר ובין עדר”.
אגב, יש להעיר, שהי’ יכול להיות כתוב “בין עדר לעדר”, והלשון “ובין (עדר)” משמע להרחקה יתירה.
וכדפרש”י “עדר לפני חברו מלא עין כדי להשביע עינו של אותו רשע “ולתווהו על ריבוי הדורון”
שלפ”ז גם לקח עזים שמנות וכו’, ועד”ז שאר הדורון הי’ מן המובחר, והלשון מן הבא בידו” הוא להיפך מזה, אלא כמו “מכל הבא ליד” שבלשוננו, שמשמע שאינו מן המובחר, ועל דרך שנאמר אצל קין (ד, ג) “…ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'” ומפרש רש”י בד”ה מפרי האדמה – מן הגרוע, ובחצע”ג “ד”א מפרי מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר”.
ונמצא שתיבות “מן הבא בידו” (אינן רק מיותרות אלא) סותרות את כל הענין.
שלכן תיבות אלו טעונות ביאור.
ולכן פרש”י בראשונה ש”הבא בידו” היינו ברשותו, ולא “מכל הבא ליד”, (ע”כ. וממשיך בהסבר)
וגישה קצת שונה ניתנת ב –
http://www.areshet.org.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1448062
פרשתנו יעקב מתכונן לקראת מפגשו המחודש עם אחיו עשו. יעקב שיודע שיש בליבו של עשו עליו בשל נטילת הברכות, מתאמץ בכל כוחו למזער את כעסו של עשו ולהראות לו שברכת ה’ לא חלה עליו….בדבריו של יעקב לעשיו אומר יעקב: “ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה” (בראשית לב,ו), וכי שור וחמור אחד יש ליעקב? אלא שרוצה יעקב להעביר לעשו מסר, ולהסביר שלפי ברכתו של אבא לאחר שעשיתי את כל אשר בידי בעמל רב, הייתי צריך לקבל תוספת ברכה וריבוי והיו צריכים להיות לי כפל כפליים שוורים חמורים ועבדים, וכעת שלא נתקיימה בי הברכה, נחשב כל אשר בידי כמו שור חמור אחד. ולכך מדגיש הפסוק בהמשך בנתינתו של יעקב “ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו”, לאמור כל אשר יש בידי לא בא מן השמים והארץ מרוב ברכת ה’, אלא זהו מן הבא בידי – מן העמל הרב שעמלתי בדרך הטבע ואין כאן ריבוי ותוספת מברכת ה’. (ע”כ)
ומתוך ניתוח יותר מעמיק ב –
בתוך הפרשה עצמה כתוב- ” וישלח יעקב מלאכים לפניו”, רש”י אומר- מלאכים ממש, אז מה זה מלאכים ממש, ומה זה מלאכים לא ממש? ממש זה הכוונה שניתן למשש אותם, שזה אומר שהם נמצאים בעולם הגשמי, אז יש כאלה שמשחקים עם זה ואומרים זה שליחים, אבל לא כתוב שליחים כתוב מלאכים, אז זה מלאכים, וגם בא לידי ביטוי באנשים שנשלחו.
מה הוא רצה לומר לנו? מכיוון שבהמשך כתוב- ַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי,- גרתי זה אותיות תרי”ג, המלאכים האלה נבראו מהמצוות שלו, וברגע שאדם דבוק באמת
ודבוק במצוות, ממילא יש מלאכים שנשלחים לפניו, ולמעשה יעקב רצה לומר לו, תראה- מעצם ההוויה שלי, מעצם ההתעסקות שלי, אני מוגן, ולכן צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים וזה ככה הכי טבעי שזה יקרה, ויעקב שולח כביכול מלאכים לפניו, המלאכים האלו נבראו מהמצוות, ברגע שאדם עושה מצוות, מלאכתו של הצדיק נעשית בידי אחרים, 90% מהדברים נעשים על ידי אחרים, 10% אולי נעשים על ידך, ואם תוסיף לעשות עוד טוב, אז גם את המעט הזה יעשו אחרים ואתה תעשה אחוז אחד. אז זה להבין מה זה מלאכים שיורדים לעולם הגשמי.
להתמודד עם עשו שבפנים
יש את המאבק של יעקב עם המלאך, יעקב צריך תכלס להיאבק עם עשו, יעקב מחכה, הוא שולח את המלאכים והם אומרים לו תשמע- הוא לא שכח אותך, 20 שנה הוא רודף אחרייך ו- 400 איש עימו, והוא רוצה להרוג אותך.
וכתוב- “ויצר לו”, זה מלחיץ אותו, והוא יודע שאם הוא יתמודד עימו כעת אז או שהוא ימות או שעשו ימות.
אבל הוא יודע גם שיש את הנבואה של אמא שלו-” למה אשכל גם שניכם יום אחד” , והוא גם ידע שאין מצב שאחד מהם יחיה, אלא שניהם ימותו, (באמת שניהם מתו באותו יום, באותו יום שיעקב ניפטר אז הנכד של עשו הוריד לו את הראש) אז הנבואה של ריבקה עמדה בעינה.
היא אמרה- “למה אשכל גם שניכם יום אחד” , איך שהיא אמרה את זה, נגזר על שניהם למות באותו יום,היום נעמוד על נקודה שהיא מוזרה ובדרך כלל לא עומדים עליה, כתוב, (נכון שיעקב מתפלל לקב”ה ואומר הצילני מיד אחי עשו וכו’), אבל כתוב- “ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו, ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים”…… עכשיו זה נוגד את כל מה שאני כרגע אמרתי, לא עושים משהו בלי הקב”ה, אז איך נלחמת כל הלילה איתו לבד? איפה הקב”ה פה? הרי הוא נלחם עם היצר הרע, זה הסמ”ך-מי”םבכבודו ובעצמו וכתוב שאף אחד לא יכול לסמ”ך-מי”ם.
כתוב נחש בגימטרייה = משיח, מי שנמצא במקום הכי גבוה זה הוא, אי אפשר לנצח אותו לבד, אז איפה הקב”ה במאבק הזה?
אנחנו רואים שיעקב אבינו מתפלל ומבקש עזרה אבל אנחנו לא רואים היכן הוא מקבל עזרה, וכתוב “ויותר יעקב לבדו”, אבל אי אפשר בלי הקב”ה כי הוא נותן את יחסי הכוחות, הוא יאיר לך ויאמר לך בשל מה אתה נלחם, בשביל מי יעקב נלחם? מה יעקב אבינו מסמל? סתם אח שלקח את הירושה? המלחמה היא מעבר ליעקב הפרסונה, עשו נלחם בקב”ה, אז יעקב אבינו צריך לעשות את המלחמה הזאת לבד, איפה רואים שהקב”ה עוזר לו כאן?
קודם כל עם מלחמה אין מה להתמודד בחוץ, אתה חייב להיאבק בזה בפנים, אז אם אתה רואה משהו בחוץ, זה נמצא בתוכך. יש חלוקה כפולה לדבר הזה, יש מטעם זה שהצדיק לא נקי או האדם, ויש מצב שהצדיק נקי לגמרי והם עוברים בדיוק את אותו ניסיון, לאדם רגיל אומרים אתה לא נקי לך תתמודד עם הבעיות שלך, לצדיק שעובר את אותו ניסיון הקב”ה אומר לו בוא, אני גם חווה מהבנים שלי את אותו הדבר, מה שעושים לך עושים לי, אז אני רוצה לראות איך שאתה תגיב אליהם, וככה בדיוק אני אנהג, אם הצדיק מגיב בדין הקב”ה מגיב בדין, אם ברחמים אז גם הבורא סולח.
…(ע”כ. ונראה לי שיש פה טעות, כי לפי המדרש מי שהרג את עשו היה הנכד של יעקב, או יהודה, או מנשה???)
(ואני נאבק עם עצמי אם להאריך ולהוסיף עוד מדרשים וניתוחים או להפסיק. יש לנו סיפור יפה ורב עלילה. ולי זה מזכיר את הארי פוטר. כלומר אם נחליף את יעקב בהארי פוטר, את עשיו ב-“לא זוכר את השם ואת ה”איש” בוולדרמוט, העלילה מתאימה וברורה. יש לנו את יעקב, שאינו צדיק הדור, לפי הפשט, שחוזר למולדתו אבל עם פחד וחרדה מפני תגובת אחיו עשיו. מסתבר שלמרות שעברו 21 שנה, למרות שהוא יעקב ידע שאחיו עשיו נשוי עם ילדים ואולי נכדים, הוא יעקב שולח מלאכים עם מסר לא ברור ומקבל חזרה מין תשובה לא ברורה כל צרכה. אז מה קרה למלאכים? אם הם מלאכים של ממש, אז למה הם לא מעודדים את יעקב? הם סתם עולים ויורדים? אין להם מה לעשות? מה הם סתם מוקיונים,או אקרובטים בקרקס בעולם?. ופתאום מופיע איש שלפי חז”ל הוא מלאך, ויעקב רוצה ממנו ברכה אחרי מאבק של כמה שעות שנגמר בתיקו? למה מלאכי עקב או אפילו ה’ לא התערבו? האם זה מבחן? בטח!!!! כל החיים מבחן. א-להים בוחן אותנו יצורי אנושף יהודים ולא יהודים. טוב, הגזמתי)
ומתוך מאמר אר שמנתח את קורות ההכנה לפגישת האחים והפגישה עצמה ב –
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/nab.html
כאשר נודע ליעקב שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, פחד מאוד ונקט אמצעים הגנתיים: “התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה” (רש”י על לב:ט). על הדבר הראשון – הדורון – עולות כמה שאלות:
אם מטרת המתנות ששלח יעקב לעשו הייתה ניסיון לבטל את כעסו של עשו, אפשר היה לצפות שיעקב יבחר בקפידה רבה אלו מתנות לשלוח. והנה בפסוק כתוב להפך: “ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו” (לב:יג). מהביטוי “מן הבא בידו” ניתן ללמוד שלא היה חשוב ליעקב איזה דורון הוא שולח. מה פשר אדישות זו בדבר טיב המתנה ואיכותה, כשמטרתה הייתה להציל את חייו ואת חיי משפחתו?
ועוד שאלה: אם יעקב אכן חושש שעשו עדיין מתכוון להרגו, אותו ואת כל בני משפחתו, מה הסיכוי שעשו יבטל את תכניתו הרצחנית בגלל דורון של כמה עשרות בהמות? במשך עשרים השנים האחרונות נהפך עשו לאיש עשיר (“ויאמר עשו, יש לי רב”, לג:ט) הנוסע בראש פמליה של ארבע מאות איש. האם באמת יש סיכוי שמתנה כזו מאת יעקב תשפיע על עשו, עד שכל השנאה והזעם שפעפעו בו במשך עשרים שנה ייסלחו ויישכחו? בוודאי טמון בשליחת הדורון משהו עמוק וחשוב הרבה מסתם מתנה מיעקב למצוא חן בעיני עשו.
יש עוד היבטים בהתנהגותו של יעקב שדורשים הסבר. בדברי יעקב לעשו, שוב ושוב יעקב מתאר את עצמו בכינוי “עבדך”, ואת עשו – “אדני”. לא פחות מ-12 פעמים מופיעים הביטויים האלו. למה הדגיש יעקב כל-כך הרבה פעמים שהוא רק עבד כלפי עשו? האם חשב יעקב שהשפלה אישית זו תשפיע על עשו לסלוח לו?
ולא רק במילים יעקב משפיל את עצמו אלא גם במעשים. כאשר יעקב שולח את נשותיו ואת ילדיו לקראת עשו, הוא מצווה לכל אחד מהם להשתחוות, והם אכן עשו זאת, ככתוב: “ותגשןָ השפחות הנה וילדיהן ותשתחויןָ ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו” (לג:ו-ז). זאת ועוד: כאשר יעקב עצמו צעד לקראת עשו, הוא השפיל את עצמו עוד, ככתוב: “וישתחו ארצה שבע פעמים עד גִּשתו עד אחיו” (לג:ג). שבע פעמים! האין זה מוגזם?
כדי להבין את הטקטיקה של יעקב, עלינו לשוב ולהיזכר בסיבת הכעס של עשו. עשו כעס על שיעקב העביר לעצמו במרמה את הברכה שהייתה מיועדת לעשו (“ויאמר [יצחק] בא אחיך במרמה ויקח ברכתך”, כז:לה). אבל מה קרה בפועל? האם הברכה התממשה? התשובה שלילית! באמצעות הכינויים “עבדך” ו”אדוני”, יעקב אומר לעשו, כביכול, שלא יצא דבר מברכת יצחק “הוה גביר לאחיך” (כז:כט). ‘עכשיו הרי אני עבד כלפיך ואתה אדון כלפיי’. גם מטרתם של ההשתחוויות ושאר מעשי יעקב הייתה להדגיש לעשו שברכת אביהם “וישתחוו לך בני אמך”, התגלתה כמילים בעלמא ללא כל תוכן מעשי; ‘והרי נשיי וילדיי משתחווים לך, ואני עצמי משתחווה שבע פעמים. אפילו בית אין לי, ככתוב: “עם לבן גרתי” (לב:ד), והנה אתה רוכב בראש פמליה של מאות אנשים, אדון לכל דבר: “ראיתי פניך כראֹת פני א-להים” (לג:י)’. המסקנה מכול זה היא שמעשה הרמאות לא היה חשוב כל-כך, שכן בפועל לא יצא ממנו דבר.
הדרך המעניינת שבה מדגיש יעקב את נחיתותו כלפי עשו מתבטאת במתן הדורון. בעולם הקדמון היה מושג שנקרא tribute , שהגדרתו לפי מילון Oxford : “מתנה שאיש מוסר למנהיג כסימן של תלות”. מטרת המתנה כלל לא הייתה לתת לעשו משהו יקר או יפה אלא סימן מקובל באותם ימים להודות בפומבי על נחיתותו של יעקב כלפי עשו. לכן התורה אומרת לנו שלא מהות המתנה חשובה (“מן הבא בידו, מנחה לעשו”), אלא עצם נתינתה לעשו, והיא באה להעיד בגלוי שעשו הוא האדון ויעקב הוא העבד.(ע”כ)
מה קורה במאבק? פתאום בין ההכנות למפגש והמפגש מופיע קטע מענייו על היאבקות בין יעקב לבין איש חסר זהות. חז:לינו קבעו שאיש זה הוא מלאך ולא סתם אלא “שרו” של עשי. (לא ברור מה התפקיד הזה? האם לכל אדם יש “שר אי שם למעלה?
מתוך
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/kle.html
….
וכן אמר )הרמב”ם( בעניין ‘ויאבק איש עמו’ שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ.
הרי איך יתכן לפרש כי ההיאבקות הייתה רק מחזה נבואי,כאחת מתוצאותיה הייתה “ותקע כף ירך יעקב”? הוא אכן מסיק כי “אלה דברים סותרים הכתוב ואסור לשומעם אף
כי להאמין בהם”, והוא מסביר כי המלאכים שסופר עליהם בתנ”ך הם בעצם ישויות שנבראו “אד-הוק” על ידי הקב”ה, כך שאין כל בעיה, אף אליבא דרמב”ם, שילוד אישה יראה
אותם.
את קושיית הרמב”ן כבר תירץ רבי אברהם בנו של הרמב”ם, בפירושו]3[ על פסוקים אלה )בר’ לב, כו(.הוא סובר כי המחזה היה אמנם נבואי, אך תוצאתו הייתה
פגיעה גופנית שנגרמה מהתרשמות. וכך הוא כותב:
ואל תתמה איך אירע זה במצב שאינו מציאות אלא בדמיון, שהרי האדם יראה בחלומו כאילו הוא נוסע וייקץ עייף, וכאילו הכו אותו וייקץ ברגש של כאב לפי שהאברים מתפעלים
על ידי כח הדמיון. ואם יהיה כך על ידי השפעת החלום הרגיל כל שכן שיהיה על ידי השפעת מראה הנבואה. דון יצחק אברבנאל כותב בדומה לכך: “כבר יתעורר הדמיון
מהדברים כל כך שיתפעל מהם הטבע”.
הרלב”ג מציע תירוץ אחר:
וככה, כשיתחדש לאדם כאב בעת השינה בסיבה טבעית או מקרית איזו שתהיה, יחלום שהוא ילחם עם איש אחר ויכהו במקום אותו הכאב, ובהיות העניין כך, אפשר שקרה ליעקב
מהעמל אשר יעמול בהעברת כל אשר לו בנחל ומקום המים ההם, שנתחדש לו כאב מזה בכף הירך בעת השינה, ולכך נדמה לו בחלומו, שהתאבק עם איש ותקע כף ירכו בהיאבקו
עמו.
אם כן, לדברי רבי אברהם בן הרמב”ם ואברבנאל, הצליעה אכן נגרמה על ידי המחזה, ואילו לדברי הרלב”ג ההפך הוא הנכון: המחזה הושפע על ידי הצליעה .]4[
ומשהו קצת מודרני מתוך
http://hagut.org/h/index.php/2014-01-21-19-10-03/58-6977
ההיסטוריה של דורנו כתבה פרקים טרגיים נוספים בתולדות המאבק עם שרו של עשו. המאבק בין שני התאומים, יעקב ועשו, לא הסתיים.
“ויאבק איש עמו עד עלות השחר” (לב,כד). מפסוק זה למדנו כי האנטישמיות היא החיישן הרגיש ביותר לשינויים שבין יום ללילה. כל זמן ששרו של עשו נאבק עם יעקב, סימן הוא שטרם עלה עמוד השחר, אף אם קואליציה עולמית תחליט להיפך. הסימן איננו רק אות סכנה לנו היהודים, אלא ‘מדחום’ לרשע שעלול להביא חורבן על כל העולם כולו. כאשר עדין לא עלה השחר – אין מזרח תיכון חדש, קל וחומר שלא עולם חדש. אף המגדלים מעידים על מאבק התאומים.
כיצד יסתיים המאבק? “ויאמר שלחני כי עלה השחר. ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני” (לב,כו). הבנה עמוקה לפסוק זה נצנצה בדבריו של אחד מגיבוריה השפויים של המהפכה הצרפתית, הרוזן מירבו, אשר הושפע על ידי משה מנדלסון. כך אמר מירבו בדיונים על זכויות היהודים: “המלאך הרע אשר בחשכת ליל לחם עם יעקב, וגם הזיקו בהטלת מום, חדל פתאום בעלות השחר ללחום, בבקשו מיעקב שלחני כי עלה השחר’. אולם יעקב גזר אומר: ‘לא אשלחך כי אם ברכתני’. צרפתים! גם אתם במשך חשכת הלילה לחמתם עם בני יעקב… אך עתה בעלות השחר בני יעקב אוחזים בכם בכל תוקף ומעידים בכם… לא נשלח אתכם כי אם תברכונו בזיכיון גמור”.
ומתוך ניתוח על הנושא ב –
http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23408
……..פסוקים 32-25: מאבקו של יעקב במלאך .מי נלחם ביעקב ומדוע?
מאבק אכן מתרחש, אולם לא בין יעקב לעֵשָׂו, אלא בין יעקב ל”איש”, המופיע בחשכת הלילה ומתגושש עם יעקב עד עלות השחר. סיפור המאבק מעורר שאלות רבות, בהן:
- מי היה התוקף המסתורי ומה הסיבה למאבקו ביעקב?
- מי ניצח במאבק?
- אם ה”איש” הוא מלאך, כיצד זה לא הצליח לנצח את יעקב מיד בראשית המאבק?
- כיצד קשורה זהותו של ה”איש” לחשש מעליית השחר?
- מה משמעותה של הנגיעה בכף ירך יעקב? וכן: אם התקשה התוקף לנצח את יעקב ונאלץ להיאבק עמו כל הלילה, כיצד הצליח בנגיעה קלה בכף ירכו לפגוע ביעקב פגיעה כה אנושה?
מרבית הפרשנים סבורים, שהאיש שנאבק ביעקב היה מלאך. אמנם המלאך מכונה בעקביות בסיפור “איש”4, אולם מן המסופר ברור שאינו יכול להיות אדם רגיל:
ראשית, הוא משנה את שמו של יעקב. בסיפורי האבות רק אלוהים משנה את שמותיהם של האבות ושל האמהות5, וזהו סימן לכך שכאן מדובר במלאך אלוהים.
שנית, ההסבר המוענק לשם החדש הוא: כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (פס’ 29), כלומר ‒ התמודדת ונאבקת עם בני אדם ועם יצורים עליונים, וניצחת במאבקיך. על התמודדויותיו של יעקב עם בני אדם אחרים ידוע לנו מן הסיפורים הקודמים (המאבק על הבכורה והברכה, ההתמודדות מול לבן), אך היכן מתואר מאבק מול אלוהים או מלאכיו? אין זאת אלא שהמאבק המתואר כאן הוא ההתמודדות הראשונה של יעקב עם מלאך אלוהים.
שלישית, לפי אחת מאפשרויות הקריאה, ה”איש” מבקש שיעקב ישחרר אותו עם עלות השחר. על פי אחד הפירושים, מדובר במלאך שרצה להזיק ליעקב, ועל פי האמונה העממית כוחם של מלאכים מזיקים מוגבל לשעות הלילה.6
גם אם אין מדובר במלאך מזיק, מכתובים מקראיים עולה שאדם שרואה את פני ה’ או מלאכיו – ימות7. לכן הישות האלוהית מבקשת להשתחרר ולהיעלם. על פי גישה זו, כל עוד יעקב והמלאך נאבקו בחושך, לא נשקפה ליעקב סכנת מוות, אבל כשעלה השחר עמד יעקב בסכנת מוות והמלאך, שביקש להגן על יעקב, ידע שעליו להשתחרר.
רביעית, מהותו של ה”איש” נרמזת בסירוב לומר ליעקב את שמו8. על פי האמונה העממית, בני אדם שיודעים שמות מלאכים זוכים בכוח רב, כיוון ששמות המלאכים מכלל תורת הנסתר9. ידיעת שם המלאך מאפשרת לקרוא לו, לזמן אותו ולהפעיל אותו לטובת מזַמנו. יש המפרשים את שאלת האיש: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? (פס’ 29) כשאלה רטורית, כהודאה בזהותו המלאכית, שאותה יעקב כבר ניחש10. על פי פירוש זה יש להבין את השאלה כך: הרי אתה יודע שאני מלאך ה’, אם כך מדוע אתה שואל מהו שמי?
ולבסוף, נראה שיעקב אכן ניחש במהלך הלילה את זהותו של ה”איש” הנאבק עמו, כיוון שכאשר הוא קורא למקום המאבק בשם “פְּנִיאֵל”, הוא מנמק: כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (פס’ 31), כלומר, אף יעקב מודע לכך שלא נלחם עם בן אדם אלא עם מלאך אלוהים.
יעקב מול המלאך ‒ מי ניצח במאבק?
“אין אנו יודעים מי ניצח ‒ אִם מלאך, אִם יעקב”, פסקו חז”ל (בראשית רבה ע”ז ג). ואמנם לשון הכתוב כפולת משמעות, וקשה להכריע מיהו שניצח בהתמודדות. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ – מי לא יכול למי?
מרבית הפרשנים גורסים שיעקב ניצח במאבק, שכן כך אפשר להסביר את תחינת המלאך שַׁלְּחֵנִי ואת דרישת יעקב לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (פס’ 27), שהרי למנצח שמורה הזכות לדרוש דבר מן המנוצח בעבור ניצחונו. כך גם אפשר להסביר גם את הנימוק לשם החדש שניתן ליעקב – כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (פס’ 29). אולם, העדפת אפשרות זו מקשה עלינו להבין את פשר הנגיעה המשתקת בכף ירכו של יעקב, שלאחריה יעקב התקשה ללכת ‒ וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (פס’ 32). אם המלאך גרם לשיתוקו הזמני של יעקב, כיצד זה לא ניצח במאבק? זאת ועוד, הנגיעה בכף הירך מוצגת כ”שוברת שוויון”, צעד שהמלאך נקט לאחר שראה שאינו יכול לנצח את יעקב בדרכים רגילות: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (פס’ 26). כמו כן נתקשה להבין את תחושת הרווחה של יעקב על שניצל ממוות במפגש הלילי – כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (פס’ 31), אם אכן ניצח במאבק
גם מנבואת הושע (י”ב 5-4), עולה שיעקב הוא שניצח את המלאך: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ. המלאך הוא שבכה והתחנן, יעקב הוא ששרה והתגבר על המלאך.
האם פירוש הפוך גם הוא אפשרי – יעקב הפסיד במאבק?
על פי דעת מיעוט בפרשנות, יעקב הובס בידי המלאך. על פי גישה זו, המשפט שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (פס’ 27) הם דברי תחינתו של יעקב למלאך, לאחר שהותש מן ההתמודדות וביקש להצטרף שוב לבני משפחתו. תשובת המלאך לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (פס’ 27) היא דרישה למנחה, שהרי ברכה במקרא היא גם מתנה או מנחה, ובלשון זו נוקט גם יעקב בפגישתו עם עֵשָׂו: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַלכֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּיחַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל (ל”ג 11-10). אפשרות זו מתקשרת היטב למדרש השם של פנואל, שכן תבוסתו במאבק הייתה עלולה להביא למותו של יעקב, והברכה נועדה לפייס את המנצח.
(ע”כ מומלץ)
ועוד מתוך רמברנדט ב
–http://www.wikiwand.com/he/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91
וישתחו שבע פעמים… וירץ עשיו … ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו
עלילה, מוזרה, יפה ותמוהה. חשבנו שיהיה מאבק בין אחים והנה יש לנו תיאור של פגישה מאוד לבבית בין שני אחים שלא ראו זה את זה יותר מעשרים שנה, ואין שום דו-שיח, התנצלות הסבר או אפילו רמז על הסכסוך שהיה בינהם, על פחד ו’/או כעס וכו’. איך אומרים ההר הוליד עכבר. עשיו אינו מה שחשבנו, לפחות לפי הפשט. אז הדרש בא והופך את הפשט הפוך על הפוך
ואיזה יופי של מפגש אחים. מצד אחד האח המתרפס, משתחווה שבע פעמים, למרות שהוא צולע על ירכו ולמרות שהוא ניצח במאבק עם המלאך ולמרות שהייתה לו גישה ישרה למחמות מלאכי א-להים, יעקב שתחווה ועוד שבע פעמים? (לדעתי הגזים העורך. אבל…) מה אומרים חז”לינו?
מתוך
www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/bereshit32.doc
והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו.
דעות שונות לחכמינו ולפרשנינו בהערכת התנהגותו זו של יעקב והרי מקצתן:
בראשית רבה ע”ח (ב’):
וישלח יעקב מלאכים. רב הונא פתח (משלי כ”ו): “מחזיק באזני כלב עובד מתעבר על ריב לא לו” – אמר לו הקבה”ו: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואמר לו: “כה אמר עבדך יעקב”?!
שם: ר’ יהודה בר’ סימון פתח: (ירמיה י”ג) “מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש” – אמר לו הקבה”ו: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: “כה אמר עבדך יעקב”?!
בראשית רבה ע”ה (י”א):
באותה שעה שקרא יעקב לעשו “אדוני” אל הקבה”ו: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו “אדוני” שמונה פעמים. חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קדם לבניך, שנאמר (בראשית ל”ו): “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל”.
בראשית רבה ע”ה (ו’):
“כה תאמרו לאדוני לעשו רבנו (ר’ יהודה הנשיא) אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא (מכתב) מן שמי למרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). קם וכתב: “מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס”. לקח רבנו האגרת (רב אפס): “מפני מה אתה מבזה על כבודך?” אמר לו: “מה אנא טב מן סבי (וכי טוב אני מזקני יעקב), לא כך אמר יעקב: “כה אמר עבדך”?
מדרש לקח טוב:
אמר ר’ יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זו לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים ורצוים. (G”כ)
ומתוך אוסף מדרשי חז”ל ב –
http://www.aspaklaria.info/010_YOD/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91%20%20%20%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%95.htm
זהר
ישלח יעקב מלאכים, אמר רבי אבא, וכי למה נתעורר יעקב אל עשו, הלא מוטב היה לשתוק ממנו, אלא אמר יעקב, יודע אני שעשו חרד על כבוד האב, ולא הרגיזו לעולם, ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו, לכן עתה, כל עוד שאבי חי אני רוצה להתרצות עמו. מיד הזדרז וישלח יעקב מלאכים… (וישלח טו)
דבר אחר, טוב נקלה זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו וישלט עליו, ויתקיים בו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו’. ועתה עוד לא היה זמנו כלל, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים, על כן היה עתה נקלה, ולאחר כך אותו מתכבד יהיה אז עבד לו, אותו שיהיה אז חסר לחם יהיה עבד לאותו שנתנו לו רוב דגן ותירוש. על כן, משום שידע יעקב שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה מכל מה שעשה מעולם נגד עשו. ואילו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה, אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. מיד פתח יעקב להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו, כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים כמו שאמרנו…
אמר רבי יהודה, מה ראה יעקב ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי. אלא לבן הארמי קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וקסמים יותר מהם, ועם כל זה לא יכול ליעקב, והוא רצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב ארמי אובד אבי… ואם תאמר שלא עלה מזה בידי כלום, ויהי לי שור וחמור, אלו הם שני גזרי דינים (מזיקים), שבשעה ששניהם מתחברים יחד, אינם מתחברים אלא להרע לעולם, ומשום זה כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו… כך אמר יעקב עם לבן גרתי, עשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם, שמע עשו אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו, (שחשב שניצח את לבן, ודאי כחו גדול). התחיל לצאת לקראתו ולהתרצות עמו.
כיון שראה אותו מה כתוב, ויירא יעקב מאד ויצר לו, כיון שקרב אליו, התחיל לכרע ולהשתחוות לפניו, אמר עשו אם היה לו כל כך כח היה משתחוה לפני, התחיל להתגאות…
הוא עבר לפניהם, רבי אליעזר פתח ואמר, כי לא תשתחוה לאל אחר וגו’, וכי יעקב שהוא הבחיר שבאבות, שנבחר חלק שלם להקב”ה, איך השתחוה לאותו רשע עשו, שהוא בצד אל אחר, ומי שמשתחוה לו משתחוה לאל אחר. ואם תאמר שהוא משום שאמרו השועל שהגיע שעתו השתחוה לו, אינו כן, כי עשו הוא כאל אחר, ויעקב לעולם לא ישתחוה לאותו הצד ולאותו החלק… אף כאן, והוא עבר לפניהם, מהו והוא, זהו השכינה העליונה שהיתה הולכת לפניו, שהיא השמירה העליונה, כיון שראה אותה יעקב, אמר, עתה הגיעה השעה להשתחוות אל הקב”ה שהיה הולך לפניו, ולא כתוב וישתחו לעשו, אלא כיון שראה שהקב”ה הולך לפניו, אז השתחוה לנגדו…
בראשית בה
דבר אחר וישלח יעקב מלאכים… ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות למה, מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו לחיילות של מלך, מהן לבושי ברזל… פגע בלבושי ברזל, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו של יעקב, פגע ברוכבי סוסים, אמר להם משל מי אתם, אמרו לו של יעקב… שנאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ואף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקב”ה ליראו ולבהלו, שנאמר כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים… אמר עשו הרשע הגיעו הקב”ה לכבוד הזה, שוב איני יכול לו.
דבר אחר, וישלח יעקב מלאכים, למה שלח יעקב אצלו שלוחים, אלא כך אמר, אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה. אמר להם, אמרו לו, אל תאמר יעקב כדרך שיצא מבית אביו הוא עומד, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן וגו’. ויצו אותם לאמר, אמרו לו, אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום מתפיסת הבית, אלא בשכרי קניתי כל הללו בכחי, שנאמר ועתה הייתי לשני מחנות. באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני, אמר לוהקב”ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח’ פעמים, חייך אני מעמיד מבניו ח’ מלכים קודם לבניך, שנאמר (בראשית ל”ו) ואלה המלכים אשר מלכו וגו’. אמר להם, אם לשלום אתה מתוקן אני כנגדך, ואם למלחמה אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי גבורה וזרוע, שאומרים לפני הקב”ה דבר והוא עושה להם רצונם, שנאמר רצון יראיו יעשה.
ילקוט שמעוני
אמר עשו הרשע איני הורג את יעקב בקשת וחצים אלא בפי ובשיני ומוצץ את דמו, שנאמר וירץ עשו לקראתו וישקהו, אל תקרי וישקהו אלא וישכהו, ונעשה צוארו של יעקב כשיש, ועליו הכתוב אומר צוארך כמגדל השן, וקהו שניו של עשו והתחיל כועס וחורק בשיניו, שנאמר רשע יראה וכעס.
(ע”כ. מומלץ למתעניינים/ות)
ומתטך גליונות נחמה ב –
http://www.nechama.org.il/pages/903.html
התנהגות עשו
פסוק ד’ – “וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ”
נחלקו חכמינו ומפרשינו בהסבר התנהגות תמוהה זו של עשו. והנה אחדות מדעותיהם:
בראשית רבה ע”ח:
“וישקהו” – נקוד עליו. אמר ר’ שמעון בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה (האותיות הבלתי מנוקדות מרובות על המנוקדות) אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב – אתה דורש הנקודה. כאן לא הכתב רבה על הנקודה ולא הנקודה רבה על הכתב, אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר’ ינאי: אם כן, למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וכהו שיניו של אותו רשע. ומה תלמוד לומר “ויבכו”? אלא זה בוכה על צוארו, וזה בוכה על שיניו.
תנחומא וישלח ד’:
ביקש עשו לנשכו, ונעשה צוארו של שיש, לכן נקוד על “וישקהו”, שלא היתה נשיקה של אמת. “ויבכו” – למה בכו? משל למה הדבר דומה? לזאב שבא לחטוף את האיל. התחיל האיל לנגחו, נכנסו שיני הזאב בקרני האיל. זה בוכה, וזה בוכה. הזאב בכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו. אף כך עשו ויעקב: הכתוב אומר (שיר השירים ז) “צוארך כמגדל השן”. ועל עשו נאמר (תהלים צ’) “שני רשעים עבות”.
רש”י, פסוק ד’:
ד”ה וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך ס”ט). יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר’ שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
ראב”ע, פרק ל”ג פסוק ד:
הדרש על נקודות וישקהו טוב הוא לעתיקי משדיים, כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד “ויבכו”, כאשר עשה יוסף עם אחיו.
רלב”ג:
נקוד על “וישקהו”, להורות שאין נשיקתו בלב שלם, אבל היה עניינה ממוצע בין הנשיקה ובין היעדר הנשיקה, ולזה היתה זאת התיבה הממוצעת בין הכתיבה ובין המחק.
רש”ר הירש, (תרגום מגרמנית):
מילת “ויבכו” היא עד נאמן לכך שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור. יכול אדם אמנם לנשק ולבו בל עמו, אולם דמעות המתפרצות ברגעים – חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו, ואינו רק ציד פרוע, כי איך יכול היה – בלאו הכי – להגיע לדרגת שליט בהתפתחות האנושית? החרב לבדה, הכח הגשמי גרידא, לא יכשירו את האדם לכך. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו. כשהחזק מכבד את זכויות החזק – הרי זה מעשה פקחות. ואולם כשהחזק, כלומר עשו, נופל על צוארי החלש יעקב, ומשליך חרבו למרחקים – רק אז נוכח, שגם בו גברו מידת הצדק וההומניות.
העמק דבר:
ויבכו, שניהם בכו. בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו. וכן לדורות: בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו, כי אחינו הוא. וכמו שרבי היה אוהב אמיתי לאנטונינוס – וכן הרבה
(ע”כ)
- ותמת דבורה מינקת רבקה
כבר כתבתי על זה לפני שנה, אבל הפסוק עדיין מטריד. ויש להזכיר את הכתוב בפרשת חיי שרה “וישלחו אותה ואת מניקתה… ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים (פרק כד פסוקים נט-סא’. משדכים את רבקה ליצחק ושולחים איתה את מניקתה. לא פלא שחז”ל אמרו שסך הכל היא הייתה בת שלוש
והנה – עברו כ -12ם שנה והנ”ל מתה.
וכמו שכתבתי אז מעניין לעיין ב –
(לא אצטט*
ומתוך
…הפסוק הבולט באי שייכותו הוא תיאור מותה של דבורה מינקת רבקה. דמותה של מינקת רבקה מופיעה בהגעתה של רבקה עם עבד אברהם (כד, נט). לגבי הימצאותה של דבורה בבית אל ניתן להצביע על שני כיוונים:
- הרמב”ן (לח, ח ד”ה ותמת) מסביר שהמינקת מגיעה עם יעקב מבית לבן, ומתה כאשר יעקב מגיע עם כל משפחתו לבית אל. הרמב”ןדן אם זו המינקת שהגיעה עם רבקה או שמדובר במינקת אחרת.
- רש”י (שם) מביא בשם רבי משה הדרשן שרבקה שלחה את המינקת ליעקב כדי לקרוא לו, כפי שאמרה לו כששלחה אותו. אותה מינקת מתה בדרך והכתוב מציין שהיא נקברה בבית אל.
הקושי העולה הוא כיצד ציון מותה של דבורה תורם לסיפור?
ראשית, לגבי דמותה של דבורה, גם אם נאמר שזו המינקת שהגיעה עם רבקה, לאורך כל האירועים העוברים על יצחק ומשפחתו ועל מסעו של יעקב, היא כלל אינה מוזכרת. לא ברור כיצד הזכרת מותה של דבורה וקבורתה אמורים לתרום למסלול חזרתו של יעקב.
שנית, תיאור מותה של דבורה מגיע באמצע סיפור יעקב בבית אל, בין בניית המזבח על ידי יעקב והתגלות ה’ שבאה בעקבות בניית המזבח. גם אם התורה רוצה לספר על מות דבורה, מדוע לא נכתב הדבר לאחר התגלות ה’ או מיד בבואו של יעקב לבית אל…. (ע”כ. והמאמר מנתח ונסביר וכו’. מומלץ)
- וירא א-להים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם
(ויש עוד ועוד אלא שאזל הזמן ….)
שבת שלום
שבוע טוב
להת