From:
Sent: Sunday, 15 January 2017 3:21 AM
To:
Subject: ויחי יעקב…וישלח ישראל… ויאמר ישראל… ויקרא יעקב…
הקדמה כללית
(נראה לי שאני מתחיל לחזור על עצמי – מה אפשר לעשות גם הפרשה חוזרת על עצמה, וכשאני מעיין בפרשה שוב אחרי שנה, צצות לי בראש אותן מחשבות שהיו שם שנה קודמת. כך שאם כבר כתבתי משהו דומה לםני שנה, שיהיה, אבל אנסה לשנות)
– עוד פעם אנחנו מסיימים חומש, התחלנו ב”בראשית ברא…” ואנחנו מסיימים ב “וימת יוסף…. ויישם (צורת נפעל) בארון במצריים.
חומש עם יופי של סיפורים, שמכסה תקופה של כ – 2,000 שנה, לעומת ארבעת החומשים האחרים שמכסים תקופה של כ – 40 שנה, (פרט לשני הפרקים הראשונים בפרשת שמות, שמכסים תקופה בלתי מוגדרת של 100 +- או 210, או 400 שנה????).
פגשנו אישים שונים, גיבורי העלילות השונות, החל מאדם הראשון = יצירת א-להים מעפר, דרך נח “איש צדיק תמים”, שחי בתקופה הקדומה (10 דורות ראשונים) של האנושות לפני המבול, ובתקופה קדומה שנייה (עוד 10 דורות) של אחרי המבול, ואז מופיע האח”מ הראשון, המאמין הראשון, “והאמין בה, ויחשבה לו צדקה”. ועם שינוי שמו הובטח לו להיות , “אב המון גויים” (מה זה בדיוק היום אחרי ב – 4,000 שנה, כנראה זה קוים עם ה -בליון + מוסלמים, או לפחות כ – 250 מליון ??? ערבים צאצאי ישמעאל), וההיסטוריה התנ”כית המשיכה עם משהו קצר יחסית על יצחק (לידתו הניסית ושידוכו לרבקה, סיפור העקידה יותר שייף לאביו המאמין) ומשהו ארוך ביותר על עלילות יעקב ובניו (ובתו), עד שהגענו עד “הלום” ימיו האחרונים של העברי הנודד, יעקב, האב הראשון שהוליד 12 בנים ושכולם נשארו כמשפחה אחת, פרו ורבו ועצמו במאוד והארץ התמלאה בהם, (“ויפרו וירבו מאד = פרשת ויגש, “ויפרו וירבו ויעצמו…” שייך לשבוע הבא).
קצת על סדר הזמנים לפי המסורת מתוך הספר “סדר ימי עולם” בעריכת הרב אליהו לנדא
לידת אברהם = 1948 לבריאת העולם, מת ב- 2123
לידת יעקב = 2108
יעקב מגיע ללבן = 2185
נישואי יעקב = 2192
לידת ראובן = 2193
מציאת הדודאים בשדה = 2196
לידת יוסף – 2199
חזרת יעקב לכנען = 2205
לידת בנימין = 2208
קניית השדה בשכם = 2213
עשיית כתונת פסים ומכירת יוסף = 2216
לידת מנשה ואפריים = 2233
ירידת יעקב ומשפחתו למצריים = 2234
(לידת מכיר בן מנשה = ????)
מות יעקב = 2245
מות יוסף = 2309
לידת משה = 2368
(ט.ל.ח)
(הלו”ז מעניין, קצת מוזר, למשל קניית השדה בשכם מידי חמור בן שכם. ומסתבר ששנות העבדות ממש לא היו יותר מ – 140 שנה, כי משה היה בן 80 ביציאת מצריים)
רצוי היה גם (למי שיש זמן וסקרנות יתירה) לעיין בצוואות השבטים (צוואות בני יעקב) ב –
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/tsavaot-2.htm
| צוואות השבטים / מעובד על פי תרגום ישראל אוסטירזיצר
www.daat.ac.il הערך “צוואות שנים עשר השבטים” באנציקלופדיה יהודית דעת תוכן המאמר: הקדמה צוואת ראובן בכור … |
משם אצטט את תחילת צוואת בנימין –
פרק א
א) העתקת דברי בנימין, אשר ציווה לבניו בהיותו בן חמש ועשרים ומאה שנה.
ב) וינשק להם ויאמר אליהם, כאשר נולד יצחק לאברהם לזקוניו ככה נולדתי גם אני ליעקב.
ג) ויהי כאשר מתה רחל אמי בעת לדתה אותי, ולא היה לי חלב, ואינק שדי בלהה אמתה.
ד) ורחל הייתה אחרי לדתה את יוסף עקרה שתים עשרה שנה, ותתפלל אל ה’ ותצום, ותהר ותלד אותי.
ה) כי אהב יעקב אבי את רחל מאוד, ויתפלל אשר יראה ממנה שני בנים.
ו) ועל כן קראו את שמי בנימין, לאמור בן ימים.
פרק ב
א) ויהי כאשר באתי מצרימה אל יוסף, ויכירני אחי, ויאמר אלי מה אמרו לאבי אחרי אשר מכרוני.
ב) ואמר לו, את כותונתך טבלו בדם וישלחוה, ויאמרו הכר נא הכתונת בנך היא.
ג) ויאמר לו יוסף, אכן אחי גנב גנבוני סוחרי כנען בחזקה.
ד) ויהי כאשר הלכו לדרכם, ויסתירו את כותונתי כמו חיה רעה פגעה בי ותטרפני.
ה) וככה מכרוני רעיהם לישמעאלים, והמה לא דברו כזב באומרם כזאת.
ו) כי בקש יוסף להסתיר ממני את מעשי אחינו, ויקרא לאחיו ויאמר אליהם.
ז) אל תגידו לאבינו את אשר עשיתם לי, ואמרו לו כאשר ספרתי אנכי לבנימין.
ח) וגם מחשבותיכם בלבכם תהיינה כאלה, ולא יגעו הדברים האלה עד לב אבי.
פרק ג
א) ועתה בני, אהבו גם אתם את ה’ אלוהי השמים והארץ, ושמרו מצוותיו, ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש.
ב) ומחשבותיכם תהיינה לטובה, כאשר ידעתם גם אותי, כי כל איש אשר מחשבותיו נכוחות יראה הכל ישר לפניו.
ג) יראו את ה’ ואהבו את רעיכם, ואם יבקשו רוחות בלייעל להציק לכם בכל צרה רעה, לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי.
ד) מה רבו האנשים אשר ביקשו את נפשו, וה’ הגן עליו, כי כל ירא ה’ ואוהב רעהו לא יכהו רוח בלייעל, כי ה’ מגן לו.
ה) וגם מזימת אנשים וחיות לא תוכל למשל בו, כי ה’ בעזרו עקב האהבה אשר אהב את רעהו.
ו) ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל ה’ בעד אחיו, למען לא יחשב ה’ להם לעוון את אשר עשו לו רע.
ז) וככה קרא יעקב: הבן יקיר לי יוסף, ניצחת את רחמי יעקב אביך.
ח) ויחבק לו וינשק לו כשעתים. …
(ע”כ)
ועל צוואות השבטים בויקיפדיה מ –
| צוואות השבטים – ויקיפדיה
he.wikipedia.org ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני … |
ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בנייעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.
על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה”ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.
הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל…..
קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. … נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד, במערה 4, וקטע קטן במערה 1. (ע”כ)
פסוקי השבוע
ויקרבו ימי ישראל למות
וירא ישראל את בני יוסף
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם
(במשפט אחד האבא – לפני מותו – מודיע לבניו שמעו לי אני גם יעקב וגם ישראל)
ערב שבת שלום
פתיחה
וכבר עיינתי בפרשת ויחי
לפני שלש שנים – תשע”ד ב –
וגם לפני שנתיים – תשע”ה ב –
(על – יעקב בחומש, העדפת אפריים על מנשה – שיכל ידיו, אשר יקרא אתכם באחרית הימים, פחז כמים, לו ישטמנו זה, חניטת יעקב)
ולפני שנה – תשע”ו ב –
(על- ויחי יעקב..- ותחי רוח יעקב, 17 שנה, יעקב ישראל, ברכת יעקב לנכדיו,..
.
בשבוע שעבר קראנו שיעקב ובניו (הידועים גם כבני ישראל) “היגרו” למצריים חלק מהם אפילו נפגש עם פרעה שהציע להם להיות שרי מקנה. גם האבא יעקב, בהגיעו למצריים, נפגש עם פרעה ומברך אותו (פעמיים ??? פרק מז פסוקים ז’, י’) ואחרי זה הוא יוצא “לגמלאות” ומתנחל עם בניו ומשפחתו בארץ גושן (ארץ רעמסס???) שנמצאת בפינה הצפונית מזרחית של דלתת הנילוס, במפה לפי
http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%92%D7%95%D7%A9%D7%9F
ולפי
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%95%D7%A9%D7%9F
מיקום
לפי הכתובים נראה שבני ישראל התגוררו בקרבת המצרים ולכן ארץ גושן הייתה קרובה למרכזי הערים, שכן בת פרעה יצאה ליאור ושם מצאה את משה, מה שיכול להעיד על כך שביתו של משה נמצא בסמוך לבית פרעה. גם העובדה שנשות בני ישראל שאלו משכנותיהן כלי כסף וזהב ביציאת מצרים, מלמדת שהם גרו בקרבת מגורי המצרים. מקום נוסף הנקרא ארץ גושן מצוי בתחומי ארץ ישראל, כפי שמתואר בכיבושי יהושע (יהושע, י, מא)
פפירוס איפוור
ישנה השערה כי האירועים המתוארים בפפירוס איפוור הם למעשה תיאור של יציאת מצרים,[7] מכיוון שב’פפירוס איפוור’ מסופר על מרדף אחרי עניים באזור שבו אירע שיטפון והסתיים באסון. המשפט הפותח סיפור זה הוא: ‘פקודה… אנשים נעדרים… המערב התרוקן…” בהנחה שמדובר ביציאת בני-ישראל ממצרים, המשמעות היא שארץ גושן שכנה באזור המערב. החוקר דניאל משה לוי מסיק מכך שעמק פאיום מתאים יותר כמיקום אפשרי לארץ גושן מאשר ההשערה המסורתית, שהיא צפון מזרח עמק הנילוס.
(ע”כ. מומלץ)
.ומי שרוצה עוד על ארץ גושן, נא לעיין ב –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mitsraim/polak.htm
(לא אצטט)
או
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/book/goshen
(לא אצטט. מומלץ למי שיש זמן וסבלנות)
פסוקים ונושאים לדיון ועיון
- ויחי יעקב בארץ מצריים 17 שנה … וימת יוסף בן 110 במצריים…
מי שרוצה לדעת – כמה שנים היו בני ישראל במצריים, מהירידה עד היציאה? לפי המספרים לעיל, סך הכל הם היו שם כ -214 שנה.
כמה שנים הם היו עבדים? ראו לעיל
כמה הם/הן הולידו/ילדו כל שנה? (???)
יעקב חי במצריים 17 שנה והיה לו ולמשפחתו טוב, אם לא מצויין. יוסף חי 64 שנים אחרי אביו וזכה לנכדים ונינים – ככתוב “וירא יוסף לאפרים בני שילשים גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (פרק נ פסוק כג’) ואם ניזכר במה שכתוב בחומש במדבר – פרק לב פסוק לג “ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה…”, אז כנראה מכיר היה בן 180 + שנה. (האם מכיר נכד יוסף היה בין העבדים?)
השאילה גם איך הם פרו ורבו עד שהגיעו מכ – 57 – 56 נפשות בירידה למצריים (לא כולל יעקב האבא, 12 בניו ואשה או שתיים) עד לכ-מליון זכרים, (600,000 זכרים בגיל 20 עד 60) ביציאה ממצריים – תקופה כה קצרה של כ – 210 שנה? (נושא שייך לפרשת בא)
וכמובן שגם לזה יש הסבר. אבל איך אמרתי, מרוב יער לא רואים עצים, והפעם באמת מרוב עצים, ענפים ועלים וכו’, לא רואים את היער.
מי כתב את התורה ונמי ערך את התורה? כנראה שהעורכים הסופיים לא ידעו חשבון או שלא היה איכפת להם
- יעקב.ישראל – “ויחי יעקב, ויהי ימי יעקב… ויקרבו ימי ישראל…””
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם
שוב קצת מבלבל אותי המעבר החד מיעקב לישראל ולהיפך, ועל כך כבר כתבתי ב –
ומתוך
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=49&mefaresh=kli_yakar
ואמר הקבצו בני יעקב לשמוע דברים שאין בהם סוד ויכול לדבר ממנו ברבים, והזכיר ב”פושמעו כי לקצתם היה מדבר דברי כבושים ותוכחות כמו לראובן ושמעון ולוי, ועל זה אמר ושמעו בני יעקב,ולקצתם היה מגיד עתידות, ועל זה אמר ושמעו אל ישראל אביכם, כי הגדת העתידות תלוי ברוה”ק שעליו המיוחס לשם ישראל כי שם זה רוחני, וזה פירוש יקר. (ע”כ)
וקצת מודרניזציה, מתוך
https://www.facebook.com/oferyevoishi/posts/1030196403705906
פרשת “ויחי” החותמת את ספר בראשית מספרת לנו התורה על פטירתו של יעקב אבינו ע”ה, לא לפני שהוא מבקש מבניו להאסף סביב מיטתו ולהיות מקובצים לשמוע את דברו. כבר הזכרנו את העובדה ששם ‘יעקב’ ושם ‘ישראל’ הם שתי מדרגות שונות ורק כאשר נלחם בשטן [המלאך – שרו של עשו] וניצח אותו הפך שמו ל ‘ישראל’ וכו’.
מכאן לִמְדָנוּ יעקב אבינו מסר לדורות לכל אחד מזרעו: כל זמן שתאבק ותילחם עם היצר הרע ולא תרפה ממנו ולא תלך שבי אחריו, אזי מובטח לך שתנצח אותו ותעלה למדרגת ‘ישראל’ כי מי שמפריד בין מדרגת ‘יעקב’ למדרגת ‘ישראל’ הוא השטן הוא היצר הרע [כמו שראינו ברמז: ‘יעקב’ = 182 : ‘ישראל’ = 541 : ‘שטן’ = 359. דהיינו 182 + 359 = 541 שהשטן הוא המבדיל בין יעקב לישראל אך כאשר תנצח את השטן תהיה ראוי להיות לישראל באין מפריע]
מעניינת מאוד העובדה שהעם היהודי נקראים בני ישראל ולא בני יעקב, הרי ברור לכולנו שכאשר נקרא העם בשם בני ישראל הכוונה היא לבניו של ישראל הוא יעקב אבינו, אלא שעתידים בני יעקב לנצח השטן כפי שעשה יעקב אבינו ע”ה במלחמתו עם עִמוֹ ‘בבחינת מעשה אבות סימן לבנים’. מכל מקום שֶם ‘ישראל’ ניתן לַעַם היהודי כי הוא מזרע יעקב. והוא אשר אומר: “הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם”
לפיכך להיות ‘ישראלי’ זה כמו הבחינה של להיות יהודי, כשם שיהודי לא יכול לנתק את עצמו מיהדותו, כך כל אחד מזרע יעקב לא יכול לנתק עצמו מהיותו ‘ישראלי’, (ע”כ)
ומתוך
http://wikitalmidrash.haifa.ac.il/images/b/ba/בין_מדרשי_התנחומא_למקבילותיהם_-_ויחי_שמות.docx
דברים רבה (וילנא) פרשה ב
לה ד”א שמע ישראל מהיכן זכו ישראל לק”ש משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר מנין שכך כתיב (בראשית מט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו’ מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להן אל ישראל אביכם הוא אמרו לו שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה’ אגדת בראשית (בובר) פרק פא
הקבצו ושמעו (בראשית מט ב), ולמה קרא אותן, אלא אמר, אברהם זקני שני בנים היו לו יצחק וישמעאל, ישמעאל רשע, יצחק צדיק, וכן יצחק שני בנים היו לו עשו ואני, עשו שנא דרכי המקום, ואני אהבתי דרכיו, ואני נתן לי י”ב בנים, תאמר חציין צדיקים וחציין רשעים, אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד (דברים ו ד), כיון ששמע יעקב, מיד השתחוה, שנאמר וישתחו ישראל (בראשית מז לא), התחיל אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
(ע”כ)
- אל נא תקברני במצריים (פרק מז פסוק כט’) – קברו אותי אל אבותי….(פרק מט פסוק פסוק כט’) — והעליתם את עצמותי….. (פרק נ, פסוק כה’)
פרשה שמתעסקת הרבה בנושאי מוות וקבורה.
שני אח”מים – אב ובן מתים בפרשתנו. האבא בגיל 137, הבן בגיל 110, כ – 56 אחרי מות האבא, ולשניהם יש בקשה אחרונה = להיקבר בארץ כנען שלאחר מכן תיקרא ארץ ישראל.
אז פתאום אני שואל את עצמי (לא שייך לפרשתנו) בעצם שואל את רבנו גוגל – מתי ומי התחיל לקרא לארץ כנען ארץ ישראל? אז מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
… במקרא מכונה ארץ ישראל בשמות רבים בהן: ארץ כנען,[1] ארץ זבת חלב ודבש,[2] ארץ העברים,[3] או בכינויהארץ ללא כל תוספת.[4] בספר שמואל[5] ובספר מלכים[6] מופיע הצירוף ארץ ישראל….(ע”כ, מומלץ למעוניינים/ות בנושא)
אז כאמור, אבא ובן, חיים במצריים, ב”מיטב הארץ”. אבל לא רוצים להיקבר שם, הם רוצים להיקבר היכן שבעתיד תקום מדינת ישאל, אופס, ממלכת ישראל, או ממלכות יהודה וישראל. ויעקב באמת דואג מאוד בעניין קבורתו. הוא משביע את יוסף שיעשה את זה, ואחרי שיוסף נשבע ישראל (לא יעקב???) משתחווה ליוסף, האומנם? ככה אבא משפיל את עצמו?.
3א – ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המיטה
קצת מוזר, ראשית, השימוש במילים, יעקב (כמעט) מתחיל את “הקריירה” שלו במילים —
“השבעה לי” (פרק כה פסוק לג’) . ויישבע לו וימכר…, כשהוא מפקפק או דורש מעשיו אחיו שיישבע לו על קניית הבכורה ועשיו נשבע ומרגיש “וייבז…”
וכך יעקב “מסיים” (כמעט) את הקריירה” שלו במילים
“השבעה לי ויישבע לו וישתחו…” יוסף נשבע והאבא החולה, לפתע (בנציג ישראל האומה???) משתחווה. תמיהתני
אז כמובן ששי שואלים. מתוך –
..(רוב התשובות מובאות מרש”י)
….
השאלות הן:
א] מה הסיבה לכך שפרשה זו היא המשך לפרשה קודמת ללא הפסק ולכן נקראת:פרשה סתומה?
ב] מדוע נאמר:”ויקרבו ימי-ישראל למות”?מה המשמעות:”ויקרבו”?
ג] מה הסיבה לכך שיעקב פונה דווקא אל יוסף להיקבר בארץ ואף משביע אותו על כך?
ד] מדוע היה חשוב ליעקב להיקבר בארץ ישראל?
ה] יעקב השתחווה לכיוון ראש המיטה- מה הטעם לכך?
התשובה לשאלה א]
רש”י עונה על שאלה זו בשני פירושים:
1]מכיוון שנפטר יעקב ,נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד ומיד לאחר שיעקב נפטר- המצרים החלו לשעבדם.
2] יעקב רצה לגלות לבניו את קץ הימים-היינו מה יקרה באחרית הימים ולפתע הדבר נעלם ממנו.
הכלי יקר מוסיף:כי נסתמו מיעקב כל הצרות שבעולם- כל הצרות שעברו עליו במשך חייו כאילו לא היו.
התשובה לשאלה ב]
רש”י אומר: כי על כל מי שנאמר עליו- הקריבה למות, הדבר מוכיח כי לא זכה אותו אדם להגיע לימי אבותיו.
ההוכחה: יצחק היה חי- 170 שנה ואילו יעקב היה חי – 147 שנה בלבד.
לכן מיתתו של יעקב נחשבת לקרובה ומוקדמת….
(יצחק חי 180 שנה, אברהם חי 75 שנה)
……….
הרמב”ן אומר:כי הכוונה במילה:”ויקרבו”-זו הייתה השנה האחרונה לחייו והוא עצמו הרגיש חולשה ואפיסת כוחות,אומנם לא היה חולה,אך ידע שלא יאריך ימים …
התשובה לשאלה ג]
רש”י אומר: כי יעקב לא קרא לשאר הבנים,לפי שידע שאפשר לסמוך רק על יוסף שיקיים את משאלתו,כי יוסף היה מושל במצרים והיה לו הכוח לבצע את הבקשה.
ומדוע ביקש יעקב מיוסף שישבע לו?וכי חשד שמא לא יקיים את בקשתו?
לפי דברי כלי יקר:יעקב לא חשד בבנו יוסף שלא ימלא את בקשתו,אלא חשש מפני פרעה שמא יתיר ליוסף את שבועתו,לכן אמר לו יעקב:”השבעה לי”-כלומר-על דעתי.ומי שנשבע על דעת חברו אי אפשר להתיר את השבועה בלי ידיעת חברו.[על סמך בבא בתרא סימן רכ”ז]
ועל כן נאמר:”לי”-לדעתי,”וישבע לו”
רבינו בחיי מוסיף ואומר:כי יתכן שיעקב חשש כי אולי ענייני המלכות יטרידו את יוסף ולא יוכל להשתדל בעניין קבורתו.
או, אולי פרעה יסרב לתת רשות ליוסף לקבור את אביו מחוץ למצרים משום טעמי כבוד וזכות.
התשובה לשאלה ד]
רש”י מביא שני טעמים:
1]יעקב לא היה מעוניין להיקבר במצרים, כי סופה להיות עפרה כינים, כמו שכתוב:
“כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים”[שמות ח,י”ג]
ויעקב חשש שכינים אלה יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.
2] יעקב ידע -שאין המתים הקבורים בחוץ לארץ- קמים לתחייה.
לפי דברי רבינו בחיי:יעקב רצה להיקבר דווקא בארץ ישראל לפי שהאבות אוהבים את הארץ היות והיא קדושה ומכפרת על העוונות,כמו שנאמר:
“העם היושב בה נשוא עוון”[ישעיהו ל”ג,כ”ד]
ועוד נאמר:”וכיפר אדמתו עמו”[דברים ל”ב, מ”ג]
כמו כן, בארץ ישראל יש שער שמים דרכו נכנסים הקורבנות והתפילות והנשמות שהן זוכות נכנסות דרך שם ושבות לשורשיהן.
דבר זה מונע לטרוח להתגלגל דרך מחילות לאדמת הקודש.
יעקב לא רצה להיקבר במצרים לפי שחשש שיעשוהו המצרים עבודה זרה….
התשובה לשאלה ה]
לפי רש”י:ישנם שני פירושים:
1] יעקב השתחווה לכיוון ראש המיטה-לפי ששם שרתה השכינה ורצה שראשו יפנה לכיוון זה,מכאן למדו חכמים: כי השכינה שורה מעל ראשו של החולה.
2] השתחווה לקב”ה לפי שמיטתו הייתה שלמה-כלומר שמשפחתו הייתה שלמה ללא פגם-כל בניו היו אנשים כשרים וצדיקים,כולל יוסף שהיה מושל במצרים ושמע בקול אביו ומילא את בקשתו..
רבינו בחיי הוסיף:יעקב השתחווה ליוסף – כדי לחלוק כבוד למלכות.
(ע”כ)
4.. קבורת יעקב – “ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה…וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן….מחנה כבד
פירוט נרחב ביותר של טקס קבורת יעקב באחוזת קבר אבותיו,. טקס מרשים – לאחר אבל של 70 יום !!! יום בארץ מצריים ועוד שבעה ימים ב”גורן האטד אשר בעבר הירדן”
(איפה זה)
ניתוח מצב (שייך לפרשה של השבוע, המשך הניתוח בשבוע הבא) מתוך
….לפי רש”י, אילולי נשבע יוסף לא היה פרעה מניח לו לקבור את אביו במערת המכפלה.
אולם, דברי רש”י עצמם צריכים ביאור. מדוע היה פרעה מתנגד לצוואת יעקב ובקשתו הצנועה, להיקבר בקבר אבותיו?
כדי להסביר נקודה זו, אביא דברים ששמעתי ממורי ורבי הרב יוסף סולובייצ’יק זצ”ל. מו”ר סיפר סיפור ששמע מאחד הקרובים לברון רוטשילד, הנדיב הידוע. רוטשילד נפטר בתרנ”ה ונקבר בפריז, ובשנת תרצ”ה החליטה משפחתו להעלות את עצמותיו ואת עצמות אשתו ולקברם ברמת הנדיב בזכרון יעקב. כאשר הגנרל שארל דה גול שמע על התכנית, הוא התקשר לבנו הצעיר של רוטשילד, ואמר לו ברוח דברים אלו:
“תמיד התייחסתי לבני משפחת רוטשילד כצרפתיים נאמנים, השונים רק בדתם. אבל הבה נשאל; מיהו צרפתי נאמן? אחד שגדל בצרפת, חונך בבתי ספר צרפתיים, ששפת האם שלו היא צרפתית, שמוכן למות לשם הגנת צרפת ואחד שכאשר הוא מת הוא נטמן באדמת צרפת. אני לא יכול להעלות על דעתי צרפתי טוב שנטמן במקום אחר. אני הכרתי את הברון וסמכתי עליו ללא גבול. תמיד הגנתי עליו מאלו שהטילו דופי בנאמנותו לצרפת. עכשיו מתברר שהייתה מידה מסוימת של אמת בהאשמות הללו”
לכאורה, אנו מזהים תופעה דומה ביחס לפרעה ויוסף. פרעה שחרר עבד עברי מבית הסוהר ומינה אותו למשנה למלך, שינה את שמו לצפנת פענח וחיתן אותו עם מצריה, וראה אותו כמצרי לכל דבר. פרעה סמך על צפנת פענח ללא גבול ונתן בו אמון מלא שיפעל לטובת המלוכה ולטובת מצרים.
כאשר נודע לו שאחי יוסף הגיעו למצרים, פרעה הזמין את כל בית אביו להצטרף לאומה המצרית. יתרה מזו, פרעה אף ביקש להזמין את בית יעקב לבוא אליו לעיר הבירה. כפי שראינו בשבוע שעבר, רק בעקבות התערבותו של יוסף הסכים פרעה להושיבם בארץ גושן, תוך כדי הצעה למנות אנשי חיל ביניהם לשרי מקנה. כאשר מת, זכה יעקב לכבוד מלכותי. חנטו אותו, כנהוג רק לבני משפחת המלוכה, וגם ציינו שבעים יום של אבל לאומי לכבודו.
בהקשר זה, הבקשה להוציא את יעקב ממצרים על מנת לקוברו בארץ כנען, מהווה סטירת לחי מהדהדת מבחינה לאומית. הייתכן שכל מצרים יתאבלו שבעים יום עבור עברי זקן?! הרי המצריים לא יכלו אפילו לאכול לחם במחיצת העברים!
בעקבות זאת, יוסף מוצא את עצמו במצב מביך, כפי שניתן להבחין מההתפתלויות שלו בבקשו לקבור את אביו במערת המכפלה. אין הוא מעז לבקש זאת מפרעה באופן ישיר, אלא מעביר את בקשת אביו בצורה עקיפה דרך בית פרעה:
“וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר. אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה” (בראשית נ’, ד’)
במקום האמירה ה”פוגענית” של יעקב, “אל נא תקברני במצרים” (שם מ”ז, כ”ט), יוסף מתקן את הדברים לנוסח דיפלומטי. בפי יוסף, אמירתו של יעקב נשמעת מתונה יותר, “בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני”.
כאמור, פרעה הסכים. אבל, לפי רש”י הסיבה שהסכים לכך הייתה רק בגלל השבועה.
כגודל האמון כן גודל הרגשת הבגידה, כאשר מתברר שיוסף הוא רק צפנת פענח כלפי חוץ. בפנים, הוא נשאר יוסף העברי. כך, לפתע יש מקום לחשוד ביוסף ובמשפחתו, האם הם באמת נתינים נאמנים של פרעה ואזרחים נאמנים של מצרים, או שמא נשארו עברים ונאמנים יותר לשורשם העברי?…(ע”כ. מומלץ)
4א. גורן האטד
מקום מוזר – כי הדרך ממצרים לארץ כנען לא מגיעה או עוברת את הירדן. מתוך
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/goren-haatad
בספר בראשית פרק נ’ מסופר על מותו של יעקב ועל מסע ההלוויה לארץ-כנען, כדי לקברו עם אבותיו. מסע ההלוויה התעכב בגורן-האטד אשר בעבר-הירדן לטקסי אבל למשך שבעה ימים, ואילו הכנענים יושבי הארץ זיהו את בני-ישראל כמצרים וכינו את גורן-האטד בשם “אבל (אלף קמוצה) מצרים אשר בעבר הירדן”. עבר-הירדן, סתם כך, מקובל שהוא בעבר-הירדן המזרחי. אולם לפעמים המצב הפוך, כך למשל בדברים יא’ ל’ “עבר הירדן” סתם פירושו עבר-הירדן המערבי. אולם גם אם הכוונה לעבר-הירדן המערבי, הרי שמסע ההלוויה הוא מאד לא הגיוני אם מניחים שהוא התנהל ממצרים של הדלתה לארץ כנען. ואכן, בין כל ההצעות לזיהוי גורן-האטד אין אפילו אחת פשוטה וללא התחכמויות.
אם נניח שמסע ההלוויה נע לא מאזורי הדלתה לכנען, אלא מבית-שאן וסביבתה לחברון, הרי שכל הקשיים מסולקים וניתן להבין את הפרשה ללא כל קושי. אין זה משנה כלל באם מת יעקב ממערב או ממזרח לירדן, וכן גם מקומו של גורן-האטד. נניח, לשם דוגמה, שיעקב מת בבית-שאן ממערב לירדן, ואילו גורן-האטד היה מרכז פולחני לטקסים דתיים, חגים או טקסי אבל, ומקומו היה ממזרח לירדן (וראה דיון על ארץ-רעמסס להלן). במקרה זה, נע תחילה מסע ההלוויה לגורן-האטד, כלומר האריך את הדרך כי כך היה מקובל בטקסי הלוויה. גם העובדה שהכנענים מזהים את העברים כמצרים מסייעת להצעה זו שלפיה, המצרים, העברים והכנענים חיו באזור מחיה מצומצם והעברים הוכרו כמצרים בשל קשריהם עמם. הכינוי “אבל” (בקמץ) מציין, כנראה, אזור מושקה (בדרך כלל ליד נחל), ולכן אסכם ואציע שמקום גורן-האטד הוא במרחק לא גדול מבית-שאן, ליד אחד הנחלים הזורמים לירדן (היבוק בעדיפות). (ע”כ. גם זה מוזר)
ומתוך
מסלול ההליכה
מדוע הוא הגיע ל-“גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן” בדרכו ממצרים לחברון?
אנו מניחים הרבה הנחות שאינן כתובות: שיוסף עבר דרך מדבר סיני, והנגב לעבר הירדן. הוא היה יכול ללכת דרך דרך-החוף, דרך גרר, לבאר-שבע, ומשם לעבר הירדן עד גורן האטד. אין חובה שהוא ילך בדרך הקצרה ביותר או ילך בדרך ישרה.
האחים של יוסף באו למצרים פעמים, ואחר כך יעקב ירד מחברון לבאר שבע בדרכו למצרים. הם כנראה הכירו את הדרך טוב מאוד.
- ידוע שהיתה דרך מפורסמת שעברה מבאר לבאר, בדרך “שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה” (בראשית כה יח), ועברה “עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר: עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר” (בראשית טז ז), ששם ישבה הגר וחיכתה לשיירה שתקח אותה למצרים.
- על הישמעאלים נאמר שהם “וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה”, וששירה שלהם עברה דרך בור יבש ליד דותן בדרך למצרים, ככתוב: “וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה” (בראשית לז כה). סביר מאוד שיוסף חזר בדרך שהוא הכיר, וכך הוא עבר את המדבר חזרה לכנען.
- אפשרי שיוסף לא רצה לעבור קרוב לבאר-שבע או תִּמְנָתָה, כדי לא לגרום לאחיו לרצות להשאר, ולהתגעגע לביתם בנגב.
- יוסף לא התכוון להביא את כל המחנה לחברון. הוא השאיר את המחנה ולקח רק את אחיו ללכת לחברון. “גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן” שימשה מקום בטוח ורחוק מצרות.
- גרן האטד זאת לא עיר. רק לאחר הביקור נתנו שם למקום “אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן” (בראשית נ יא). כך יוסף לא היה צריך להכניס את צבאו לעיר, לתת מתנות ולקבל מתנות, להתארח או לדבר עם הכנענים והפלישתים.
- יוסף לא רצה שמלכי פלישתים או כנענים יבאו אליו לכרות ברית עם מצרים או עם בני ישראל.
- יוסף נמנע מלעבור בערים על דרך החוף, כדי לא לבקש רשות לעבור, לשלם מס, להתארח אצל מלכים, לעסוק בדברים בטלים ללויה של אביו. לבטח הוא לא רצה להכנס למלחמה ולנצח עם אבדות או להפסיד ולהכשל במשימתו. לכן הוא הלך במדבר השומם.
- (ע”כ)
ותמונת מפת מדבא, שם מצויין האתר “גורן האטד” מתוך
#/media/File:The_Madaba_Mosaic_Map.jpg){kind=link}
דיון מקיף על המסלולים שאבותינו הלכו בהם כולל מסלול יציאת מצריים ניתן ב –
(לא אצטט)
ולמעוניינים בזיהוי מפורט של צמח/עץ/שיח האטד, נא לעייו ב –
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=31566
(לא אצטט)
- ויישם בארון במצריים.
סיום מוזר של חומש ושל “קבורה”. – האם הסוף עצוב או “שמח”. חנטואת יוסף ושמו את הגופה בארון וזהו, סתם הכתוב והשאיר את ההבנה לדמיון.
אז קצת “פשט, מתוך
http://www.pash.co.il/Default.aspx?TorahID=1532
| בראשית פרק נ פסוק כו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בראשית פרק נ פסוק כו
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים
וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ
מדוע עשו את זה? מדוע עשו את זה? מי חנט אותו?
אבן עזרה
ויחנטו אותו. הרופאים.
וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם:
מהו הבנין הדקדוקי של “ויישם” מהו הבנין הדקדוקי של “ויישם”
הסבר לאיות קמץ מתחת לאות בי”ת של תיבת “בארון” הסבר לאיות קמץ מתחת לאות בי”ת של תיבת “בארון”
מדוע עשו את זה?
בעלי טורים
ויישם בארון. כדי שיהא מצוי להם בצאתם משם.
רשב”ם
בארון. נקבר בארון. כי עתידים היו להעלותו בארון. כששבת מהם אף וחרון. ועברו ירדן:
רבינו בחיי
לפי שהמצריים רצו להצניעו שלא ימצאוהו אחיו לעולם ועשו לו ארון של מתכת ונתנוהו בנילוס וזהו שכתוב ויישם בארון במצרים,
קבורה ושכרה
רבינו בחיי
דברי סיום לספר בראשית
רשב”ם
בשמחה ורון. חבצלת השרון: ונחסל ויחי. אשפוך את שיחי. להודי ושבחי. לאמץ את כחי. השב נדחי. ואם אבד נצחי. מבטן גוחי. ירח ניחוחי. מבור רק שלחי. דברים עד תומם. הספר נחסל. מפי רב דמם. עד כי הוא סלסל. לוחות המרומם. איש עניו פסל. ובראש אלה שמות. יסוד החכמות. לאוילים ראמות. את צור ראש אומות. ילביש מאמות. לו שארית חמות. יבנה הנשמות. חרושות כשדמות. יהיה מערמות. עפר החומות. ואבנים שלימות. כולם מתאימות. כפרת אשמות. נפשות העגומות. יבנה בחומות. בהר ממקומות. ולא יעלו במות חלבי הבהמות:
ומסתבר שקבורה בים אסורה, לפי
http://www.justice.gov.il/Unit
וכך אכן כבר עולה ממדרשים קדומים לפיהם המצרים שטבעו בים סוף זכו בכל זאת לקבורה, כשנפלטו ליבשה ונקברו שם: “וכשמתו המצריים בים סוף לא נשארו במים אלא זכו להיקבר בארץ, ואמר להם הקב”ה אתם צִדקתם עליכם את הדין אף אני אתן לכם מקום לקבורה, שנאמר “נטית ימינך תבלעמו ארץ” (שמות טו, יב)”[1]. וכך עולה גם מסיפור הטמנתו של יוסף בארון במצרים כפי שכותב ר’ יחיאל מיכל אפשטיין (בלרוס, המאה הי”ט):
וזה ששמו את יוסף הצדיק בארון דכתיב [בראשית ג, כו] ‘ויישם בארון במצרים’, הטעם פשוט: שלפי שצווה לבלי לקברו במצרים הוכרחו להטילו בארון ולהטמינו בנילוס וביציאתן ממצרים נטל משה רבינו ארונו של יוסף[2].
נמצא אפוא שקבורה בים אסורה על פי ההלכה.(ע”כ)
ומתוך
……
יעקב עוד מצליח לקבל העלאה לאחר מותו, אבל כבר יוסף מודע לכך שזה לא יחזור על עצמו והוא רק מבקש שבעתיד יעלו את עצמותיו לארץ ישראל. גם הוא מבין שזה לא יהיה בקרוב וכנראה גם לא מיוזמת בני המשפחה, אלא “וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת…”.
התורה לא מתארת נסיון או שאיפה מיידית של בית יעקב לחזור לארץ כנען, זו שאליה הלך אברהם וממנה לא יצא יצחק. כדי להמחיש ולהעצים את העוגן שמצא בית יעקב במצרים בא סיום הספר: “וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם” – מוות, חנטה, ויישם, בארון, במצרים – כאילו ירידה אחרי ירידה, שקיעה אחרי שקיעה, והמילה המסיימת של הספר היא “במצרים”. מה שהתחיל ב”לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך” מסתיים עמוק עמוק בתוך הנילוס של מצרים ומחכה ל”פקד יפקד א-להים”.
אילו לפחות סיום הספר היה מתאזר בסבלנות וממתין עוד 3-4 שבועות עד ליציאת מצרים וקריעת ים סוף ואז מסתיים. אז היה מובן שהוא סוגר מעגל וחותם את “ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” בטוב וכנדרש. אבל סיום כמו זה שלפנינו רק מדגיש את כשלון המהלך שהחל אצל אברהם אבינו (עבור מי שעוד לא יודע את המשך ההיסטוריה ועוד לא קרא את המשך התורה).
חוט דק מחבר את סיום ספר בראשית לספר שמות. חוט השזור משני נימין, שני פסוקים בספר בראשית המלמדים שיש “חיים” לאחר הסיום:
א. ההבטחה לאברהם: “גר יהיה זרעך ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”.
ב. “וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”.
….”הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים“, וכן “וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”. זהו המסר הבסיסי של מהלך ההשתלמות – את הגאולה לא מתחילים מגן עדן אלא ממעמקי הנילוס ואז מגיעים עד השמים. (ע”כ)
ואסיים מתוך דרור פויר ב –
….
יעקב אבינו, כך אומרים, תיקן את תפילת ערבית. תפילת ערבית זו התפילה היחידה שאני מתפלל שלוש בשנה, אחרי אזכרות לאנשים שאני הכי עצוב שהם מתו.
מתפלל? אני לא באמת מתפלל, אני סתם עומד ומסתכל על המשפחה שלי. אבל בכל זאת, התפילת ערבית הזו שלוש פעמים בשנה שאני לא מתפלל ורק מעביר עם הגברים של המשפחה, מסתכל עליהם מכסים את העיניים בקריאת שמע – על זה אני מודה ליעקב אבינו, על העשר דקות האלה שלוש פעמים בשנה.
(ע”כ)
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום
שבוע טוב
להת