From:
Sent: Sunday, 28 May 2017 3:13 AM
To:
Subject: במדבר סיני באוהל…חנו בני ישראל….הקדשתי לי כל בכור
הקדמה כללית
לפני שבוע גמרנו עם תורת כהנים, במשך 7 שבועות (+ שבת חול המועד פסח) קראנו – בעיקר על מה שהתרחש ויתרחש במשכן/מקדש, על הקדשת הכהנים ועל תפקידי הכהנים.
לפי פרשות צו ושמיני הכהנים היו בעיקר קצבים. לפי פרשות תזריע מצורע, הכהנים גם היו אמורים להיות מומחים בנגעי צרעת האדם, הבגד והבית. הם גם היו אמורים לאסוף כספים, ולא רק בעת ספירת אוכלוסין (פרשות כי תשא ובמדבר) או בפדיון בכורות אלא גם “בהתרמות”. אם הייתי שם בזמן ההוא הייתי מייעץ להם לערוך ימי התרמה. לעמוד בככרות העיר ולבקש מעוברים ושבים להצהיר “ערכי עלי” “ערך בני עלי” “ערך חמורי עלי ” וכדומה, ולקבל מה שהכתוב גוזר על האדם לשלם.
נכללו בתורת כהנים גם מצוות שונות והרבה מהן “מצוות לעתיד”, הקשורות לעבודת האדמה בארץ כנען המובטחת והיו גם כמה עלילות טרגיות, החל ממות שני בני אהרן וכלה בסקילת נוקב שם השם.
מעניין כמה נהרגו מבני ישראל, ב – 40 שנות הנדודים במדבר? בודדים + אלפים, במגיפה או בחרב, או בבליעה באדמה. טרגדיה רודפת טרגדיה.
אז גמרנו עם הכהנים וכדומה וחןזרים “לשלוות המדבר? “שלווה” ? מה פתאום? ארוע רודף ארוע, לא היה משעמם לבני ישראל ב – 40 שנה. ללא אינטרנט, ללא טלביזיה,אבל היה הרבה מה לראות. החל מחציית הים, מעמד הר סיני, מקורות מים, הקמת המשכן, פרוקו והצבתו וכלה במעמד הר סיני – להבדיל, משה מכה בסלע, בנות מדיין, וכו’
אז לפי ויקיפדיה ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8
| במדבר – ויקיפדיה
he.wikipedia.org במדבר; קטע מספר במדבר עם תרגום אונקלוס: שפה: עברית: תקופה היסטורית: נדודי בני ישראל במדבר |
||
ספר במדבר[1] הוא הספר הרביעי בתורה. הספר נקרא גם “חומש הפקודים” כיוון שיש בו שני מִפקדים (‘פקידות’ בלשון חז”ל) של בני ישראל ומפקד נפרד ללויים. מכאן בא גם השם הלועזי Arithmoi, בתרגום השבעים. ספר במדבר מספר על 40 השנים שבין היציאה ממצרים לכניסה לארץ ישראל, אך למעשה, כמעט רק על השנתיים הראשונות וחצי השנה האחרונה במסע….(ע”כ. מומלץ – סיכום מפורט)
ומפת שטח מתוך
http://www.929.org.il/page/2004
פסוקי השבוע
ויקח משה ואהרן את האנשים
ואני לקחתי את הלוויים
קח את הלוויים
ערב שבת שלום
פתיחה
וידבר ה’ אל משה במדבר סיני באהל מועד.
בני ישראל תקועים במדבר, 2 מליון אנשים מסתובבים באפס מעשה במדבר עם המנהיג – משה רבנו מה הם חושבים עליו? מפעם לפעם שומעים וקוראים על בעיות, כנראה נסיונות מרד נגד הנהיג שיושב לו באיזה אהל, קצת מחוץ למחנה, ומפעם לפעם מגיח החוצה וטוען שאיזה כח עליון דיבר איתו והכתיב לו מצוות וחוקים חדשים.
וכבר דיברתי על הנושא ב –
תשע”ד
,תשע”ה
(על: אפריים ומנשה, תפקידי הלוויים, איש על דגלו.. תחנו,)
ותשע”ו
על: תוכן הפרשה, ספירת אוכלוסין, פקודי הלוויים, פדיון בכורים בלוויים)
וכללית אין הרבה עניינים “חשובים” חדשים שעוד לא עיינתי בהם. הפרשה בכללותה קצת משעממת, ספירת בני ישראל, מינוי הסופרים/הנשיאים סדרי חנייה ומשהו שאקרא לו מדהים, פדיון הבכורים. פתאום יש סיבה שנייה לפדיון פטר רחם. וכי למה לא? הכל כשר לגביית מסים לכהנים, לקורבנות, לבדק בבית, ולהוצאות שוטפות, ( חשמל, מים וגז) אוכל למושכי העגלות -(פרשת בהעלותך בעוד שבועיים) – מי משך? הלווייםנ? ת. שכחתי, הנשיאים נתנו גם 12 בקר. צמד בקר לעגלה. כנראה שבמשך 40 שנות הנדודים, הוחל]ו הצמדים הישנים בחדשים. טוב זה לא שייך.
למעונינים/ות ללמוד על המשכן, (שכנראה גם שימש כאוהל מועד, מומלץ לעיין ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%9F
לרענון – מה בעיקר יש בפרשתנו
ספירת בני ישראל לשבטיהם, 12 שבטי ישראל + שבט לוי
סדר חניית השבטים במדבר
מינוי הלוויים כעוזרי הכהנים ותפקידם בפירוק, הובלת והרכבת המשכן
המרת (פדיון) הבכורים בבני שבט לוי
אז ספרו את הגברים (למה לא גם את הנשים???) לשבטיהם, למשפחותם ולצבאותם.
בשביל מה בעצם ספרו? הכתוב לא מגלה לנו.. אוכל (מן ושלו) ירד משמים. היה צריך צבא, כבר נלחמו בעמלק ויילחמו בסיחון ועוג וכו’. אבל בנראה שהתשובה ניתנת בפדיון הבכורים “ויתן משה את כסף הפדיום לאהרן ובניו..” פשוט לגביית מיסים. חצי שקל לגולגולת (פרשת כי תשא) וחמישה שקלים לגולגולת הבכור.
ומתוך
https://www.hidabroot.org/article/221086
….חומש “במדבר” נקרא גם בשם “חומש הפקודים”, משום שהן בראשיתו והן בסופו סופרים ופוקדים את עם ישראל.
הספירה מעניקה לאובייקט הנספר מעמד, חשיבות וייחודיות. לעתים המעמד הזה הוא שלילי, כמו המספרים שניתנים לאנשים שנכלאים בבתי סוהר. לעתים הוא ניטרלי, כמו מספרי תעודת הזהות. לעתים הספירה והמנייה יכולות להיות חוויה חיובית, למשל, כשיהודי עשירי משלים מניין.
אנחנו נספרים, כך או אחרת, במקום כזה או אחר.
פרשת במדבר פותחת בציווי לספור ולמנות את עם ישראל: “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן” (במדבר א’, ב’-ג’).
כשמעיינים בפסוקים הללו עולה מיד השאלה, מדוע התורה מאריכה בלשונה, וכותבת כמה לשונות ביחס לספירה: “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן”? מדוע התורה לא כותבת אותו ציווי בלשון “פשוטה” יותר: “תספרו כל זכר מבני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה”, מה פשר אריכות הלשון?
השאלות הללו מובילות למסקנה, שמטרת הספירה היא לא רק כדי לדעת את מספרם של בני ישראל, אלא עבור מטרה נוספת, והיא: להטמיע בכל יחיד תחושה של חשיבות חיובית וגאוות יחידה, ולהחדיר בו מוטיבציה למצות את הפוטנציאל הייחודי הגלום בו. (ע”כ)
ומתוך
http://ahuvaklein.blogspot.com.au/2017/05/blog-pos
.השאלות הן:
א] על סמך מה נקבע: מי יהיה ראש דגל?
ב] מי היה שבט יששכר ומה מאפיין אותו?
תשובות.
הבחירה בראש הדגל.
“בעל הטורים” מסביר: יעקב אבינו רמז בדבריו מי ראוי להיות ראש הדגל: כל מי שדיבר עימו בברכתו טרם מותו [בראשית מ”ט] בלשון נוכח היה עתיד להיות ראש דגל.
ואלו הם השבטים:
א] שבט ראובן: “ראוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי”[בראשית מ”ט, ג]
ב] שבט יהודה: “יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ—יָדְךָ” [בראשית מ”ט, ח]
ג] יוסף: “מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ” [שם מ”ט, כ”ה]
ד] דן: ” לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה”. [שם מ”ט, י”ח]
……
כל מחנה במדבר יכלול שלושה שבטים המשתייכים לאם אחת – שבדרך כלל אוהבים זה את זה יותר מבני אב אחד.
(ע”כ)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
- שאו את ראש כל
למה ה’ רוצה לדעת, או רוצה שמשה המנהיג ידע כמה אנשים יש לו. בשביל מה ולמה.
מעניין שלפני מספר ימים עיינתי בספר יהושע ושם מסופר שיהושע שלח 40.000 אנשי חיל…., לפי הספירה היו לבני ישראל, 600,000 אנשי צבא, זה כח צבאי גדול ביותר. ויגברים של שבט ראובן, גד וחצי מנשה לבד היו למעלה מ – 100,000 שעברו חלוצים למלחמה. אז לפי מה יהושע בחר? משהו קצת מעורפל.
מתוך
http://www.srugim.co.il/198412-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%
91%d7%a8-%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%90-%d7%9b%d7%aa
%d7%95%d7%91-%d7%9b%d7%99-%d7%aa%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8
….בכל חמישה חומשי תורה, רש”י מביא בפסוק הראשון לכל ספר את שבחן של ישראל וחיבתן של ישראל לפני המקום. בספר שאנו מתחילים השבת: “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאם וכשנפלו בעגל מנאם וכו’” הציווי למנות את בני ישראל הוא ביטוי לאהבת ה’ אותנו. כאדם שיש לו מטבעות בכיסו או חפץ יקר בביתו, מדי פעם הוא ניגש לראות , לגעת ולספור את מה שאהוב עליו… (זו הארה שנוגעת לגישתו החינוכית של רש”י . האדם בישראל, בכניסתו ללמוד חומש – ישים מול עיניו את אהבתו של הקב”ה לעמו ישראל. כך ניגשים ללמוד תורה. בחוויה זו הלומד נמצא).
- שיטתו הפשוטה של הרמב”ן- ” וייתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה… כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד לאלף“. הציווי למפקד היה, כמו היום… פוקדים את האנשים לצבא. הכניסה לארץ ישראל מחייבת הערכות צבאית “רגילה”….
” ש”כל לשונות פקידה משמעותה השגחה“. חומש במדבר הוא חומש “הדרך”, יצאנו ממצרים ואנחנו במדבר, בדרך לארץ ישראל. זה זמן שדורש השגחה. השגחה שלנו על עצמינו, והשגחה של הקב”ה שפוקד את המציאות ומשפיע עלינו לחזור למקום הטבעי הישר , לקול הפנימי שלנו. (מבלי להרחיב, רק נרמוז, שיש מי שראה בדורנו את חודש אייר כחודש “המדבר” המעבר בין ניסן- יציאת מצרים, לסיון – קבלת תורה.) (ע”כ)
ואני מזכיר שוב מתוך
http://www.yeshiva.org.il/midrash/71
….
רש”י בפרשת כי תשא (ל, טז) מוכיח שאי-אפשר לומר כך. המפקד שעליו נצטוה משה בפרשת כי תשא נערך לפני הקמת המשכן, ומהכספים שנאספו, מחצית השקל לגולגולת, יצקו את האדנים למשכן. לעומת זאת בפרשת במדבר אנו עומדים באחד לחודש השני בשנה השנית, כלומר – חודש לאחר הקמת המשכן.
הדבר מעורר כמה שאלות:
א. האם מבחינה טכנית נערך המפקד באותו אופן, כלומר על ידי מחצית השקל? אם כן, מה מעשה בכסף שנאסף?
ב. כיצד יתכן שתוצאות המפקד הן זהות למפקד שבפרשת כי תשא?
ג. לשם מה יש צורך למנות שוב את ישראל שבעה חודשים בלבד לאחר שנמנו כבר?
צורת המפקד
בפרשתנו לא מוזכר ענין “מחצית השקל” כלל. למרות זאת, רוב המפרשים שראיתי מאוחדים בדיעה שהמפקד נערך על ידי מחצית השקל. הבנתם היא שהצווי בתחילת פרשת כי תשא הוא כללי – “כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם” – כלומר שכל אימת שיפקדו את בני ישראל הדבר ייעשה על ידי נתינת מחצית השקל, כיון שמנייתם של ישראל יש בה סכנה.
יוצא מן הכלל הוא האברבנאל שטוען שאין חשש סכנה במפקד הנערך על פי ציוויו המפורש של הקב”ה, ורק בפרשת כי תשא נפקדו במחצית השקל על-פי ציווי ה’, כיון שלפי הציווי היה צורך בכסף לשם יציקת האדנים למשכן.
רש”י בפרשת כי תשא (ל, טו) כותב שכספי מחצית השקל שנאספו במסגרת המפקד שבפרשתנו היו מיועדים לצורך קרבנות צבור. לפי זה, איסוף הכסף היה שייך לסדר הקבוע של נתינת מחצית השקל בכל שנה ושנה לצורך קרבנות הצבור, ולכן עם תחילת תיפעול המשכן היה צורת בכספים בהם שותפים כל ישראל ומהם יוקרבו הקרבנות. הדבר מקהה במקצת את העוקץ בן השאלה בדבר הצורך במפקד נוסף, כיון שהיו צריכים לאסוף את הכסף, אך עדיין ניתן לשאול – הרי לא בכל שנה מנו את הכסף על מנת לדעת את מספרם של ישראל!
הרמב”ן מעלה כלפי פירוש זה שתי טענות:
א. המפקד שבפרשתנו לא כלל את הלווים, למרות שהם חייבים במחצית השקל לקרבנות ככל ישראל, כמבואר במסכת שקלים (פרק א, משנה ד): “את מי ממשכנים? לוויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים…”!
ב. המפקד שבפרשתנו כלל רק יוצאי צבא מבין עשרים שנה ומעלה, ואילו החיוב של מחצית השקל לקרבנות מתחיל מגיל י”ג כשהביא שתי שערות!
לדעת הרמב”ן נתן כל אחד מחצית השקל על מנת “לכפר על נפשותיכם”, כופר נפשו, ואת חצאי השקלים האלה מנו, ומלבד זאת נתן כל אחד מחצית השקל לצורך הקרבנות. (ע”כ)
ומתוך
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bamidbar/fri.html
בכורים
כבר תמהתי לפני 3 שנים על המספר של הבכורים. כ – 22,000. בעצם חושבני מה היה קורה אם מספר הלוויים היה קטן ממספר הבכורים של מעמד הישראלים. האם הלוויים היו פודים את עצמם? והאם עורך הסיפור ידע מתמטיקה? או שלכל גבר מה – 600,000 גרים היו כמה נשים? וצריך לברר האם בכור הוא לאמו או לאביו?
ותשובה ניתנת ב –
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13063
(לא אצטט)
חזרה למתמטיקה. בהנחה שיש זוקיות של אישה אחת לגבר אחד, אז היו במדבר כ – 22,000 זוגות. איך 22,000 זוגות תורמים לאוכלוסיה של 600,000 גברים + כנ”ל נשים????
(לא כל כך שייך, אחזור למאמר הנ”ל של אוניבר’ ב”א)
…..ספר במדבר נפתח במִפקד בני ישראל – החל בצו ה’ לעריכתו (במ’ א: א-טז) וכלה בדיווח על תוצאותיו (שם:יז–מז). תוצאות המפקד נזכרות שנית כשהן משולבות בתיאור סדרי החניה והמסע של העם (ב:א-לד). לצד המפקד הכללי נזכר גם מפקד נפרד של בני שבט לוי (כמוטעם ב-א:מז וכן ב-ב: לג). לתיאורו של מפקד זה מוקדשים פסוקים רבים (ג:א-ד:מט), ובמסגרת התיאור נסקרים גם תפקידיהן השונים של שלוש משפחות הלוויים.
מבין השאלות השונות העולות למקרא כתובים אלה נרצה לדון לקמן בשלוש:
א. מה תכלית המפקד?
ב. מדוע אין הלוויים כלולים במפקד בני ישראל, אלא נמנים בנפרד?
ג. שאלתו של יעקב ליכט: “מדוע היה צורך בכפרה עם המפקד של שמ’ ל’, ולא היה בה צורך עם המפקדים של פרשתנו?” [1]
ספר במדבר אינו היחיד הנפתח במפקד. ספר שמות נפתח אף הוא במפקד, אם כי זהו מפקד בזעיר אנפין, של המשפחה הישראלית היורדת מצריימה (א: א-ה). רש”י בביאורו לפסוק הראשון בספר שמות עומד על ריבוי המניינים של בני ישראל ומנמקו בדרך זו: “להודיע חיבתן, שנמשלו ככוכבים, שמוציאן במספר ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר ‘המוציא במספר צבאם לכֻלם בשם יקרא'” (יש’ מ: כו). לפי הסבר זה, אין צורך במניע מיוחד לכל מפקד, שכן בפרקי זמן שונים נוהג הקב”ה למנות את עמו החביב עליו. קרובה לכך התפיסה שהמפקד בא להבליט את חסד ה’ על העם, וזה הטעם הראשון לספירת העם שמביא רמב”ן…
לפי גישה שלישית, למפקד הייתה תכלית ארגונית אזרחית – קביעת שיוכו של כל אדם למסגרתו השבטית, הן לצורך מסע העם והן לקראת קבלת הנחלה בארץ [3…
מדוע אין שבט לוי כלול במתפקדים, והוא נמנה בפני עצמו? הנימוק המשכנע ביותר יהיה דווקא לפי ההסבר השני לטעמו של המפקד, ההסבר הצבאי (אותו הסבר שהיה הפחות מתאים כתשובה לשאלה הקודמת). [5] אם הלוויים אינם כלולים בצבא הלוחמים, אין טעם למנותם בין המתפקדים לצבא. [6] ואכן, במפקד הלוויים שונה גם גיל המתפקדים; לעומת גיל המינימום של עשרים שנה במפקד הכללי (גיל ההולם את המשימה הצבאית), הרי במפקד הלוויים נמנו הזכרים מגיל חודש ומעלה (ג:יד- לט), ובמפקד שני שלהם, לצורך עבודתם, נמנו בני שלושים עד חמישים שנה (ד:א ואילך)….
את השאלה השלישית הבאנו בשמו של חוקר מודרני, יעקב ליכט, אבל בניסוח אחר הציג אותה כבר ר’ יצחק אברבנאל בפירושו. תחילה מציג אברבנאל את פירוש רש”י המנסה להשוות בין ביצוע שני המפקדים, ולייחס את מתן מחצית השקל גם למפקד של פרשת ‘במדבר’. [7] כבר בהציגו את השאלה דוחה אברבנאל ניסיון זה של רש”י, וטוען: “שלגֻלגלותם נמנו, לא ע”י שקלים, כי לא נזכרו שמה… שכלם נאספו יחד במקום אחד למנותם לגלגלותם באצבע”. [8] תשובתו שלו משקפת תפיסה המנסה לצמצם את ההזדקקות לאמצעי של כפרה: מה שנכתב בפרשת ‘כי תשא’ אינו מצווה לדורות. עקרונית, כאשר המפקד נעשה לצורך על פי מצוות ה’ (כמו המפקד שבפרשת ‘במדבר’), אין לחשוש כלל ואין צורך במחצית השקל. במפקד שבפרשת ‘כי תשא’ היה חיבור של שני דברים: מחד גיסא רצונו של משה רבנו בספירת העם – “נכספה וגם כלתה נפשו למנות את ישראל ולדעת מנינם”, [9] ומאידך גיסא הצורך בכסף למלאכת המשכן. חיבר הקב”ה את שני אלה ונתן עצה למשה לאסוף את מחצית השקל, וכך הושגו שני היעדים השונים. (ע”כ. מומלץ)
ושוב – ניתוח ארוך של מפקדי בי ישראל ניתן ב –
(מומלץ. לא אצטט)
- וידבר ה’ …. באחד לחודש השני.
..ואת כל העדה הקהיל באחד לחודש השני ויתילדו…
מתוך
http://atid.s467.sureserver.com/parshah/bamidbar5768.pdf
רמב ן “
(יח) ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני 4 יזכיר זריזות משה רבינו במצות הש , כי ביו הדבור
לקח את הנשיאי והקהיל כל העדה והתחיל לפקוד אות . אבל לא נשל המני, ביו אחד, ולכ6 חזר
ואמר (בפסוק יט) ויפקד במדבר סיני, להודיע שהיה במקו ההוא המני,, לא ביו ההוא : (ע”כ)
כי כאשר צוה אות משה כ, מפי הקב” ה נקהלו כל העדה כל אל פתח אהל מועד, חו מערב רב אשר לא מבני ישראל המה כי ניכרי היו בה מיו שיצאו ממצרי . והנה הביאו כל העדה איש שקלו, ואמרו לפני משה והנשיאי , אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהוא לשבט ראוב, וזולתו, ומשה נות, שקלי כל שבט ושבט במקו מיוחד, וידע מספר הפרט והכלל. והראיה בזה, כי במני, השני שהזכיר המשפחות לא אמר ש “ויתילדו” ולא הזכיר “במספר שמות לגלגלות , ” כי מעת שחנו לדגליה נבדלו השבטי זה מזה ונודעו המשפחות לאיזה שבט המה, ולא הוצרכו ש רק לדעת כמה משפחות בשבט, והמשפחה תמנה אנשיה לגלגלות לא במספר שמות , ולכ, לא הוצר6 להיות נשיאי במני, ההוא. ורבי אברה אמר “ויתילדו” בקשו מתי נולדו, בעבור חשבו, עשרי שנה : אבן עזרא במדבר פרק א (יח) ויתילדו 4 בקשו מתי נולדו בעבור חשבו, ‘ כ שנה, (ע”כ)
מתוך
מטרת המפקד – אהבת ה’ לעמו (רש”י) וכהכנה למלחמת המצוה של כיבוש הארץ (רשב”ם). ייתכן שעדיף להתמקד רק בדברי רש”י.
- זריזות משה לקיום דבר ה’ (רמב”ן פסוק י”ח)
- כל אחד קיבל יחס אישי ואמון מהנשיאים , מאהרן, ממשה ומהקב”ה – דבר שנטע אמון בכל אחד, חשק ומוטיבציה לעבודת ה’, ואחריות. נתאר זאת בהרחבה עפ”י הרמב”ן בפסוק י”ח: ראש השבט אומר לו “שא את ראשך ותגיד לנו מי אתה?” והאיש עונה “אני יוסף בן שמעון משבט דן”. וחושב: ראש השבט שלי מחשיב אותי והוא רוצה שאגיד את שמי לפניו. בקריאה של אחד השבטים הבאים נוסיף ונתאר שהיו עומדים לא רק לפני ראש השבט אלא גם אהרן הכהן הקשיב. כמה מרגש לעמוד לפני אהרן. באחד השבטים הבאים נוסיף ונתאר את ההתרגשות שהרי גם משה עומד ומקשיב לי ולבסוף נוסיף ונתרגש מכך שהקב”ה ביקש למנות אותי כי הוא רוצה להשכין שכינתו. האמון הזה וההקשבה ממלאים כל איש בשמחה ובאמון בעצמו ומתוך כך הוא עושה כל מה שביכולתו לקיים דברי ה’.
- משה ואהרן נותנים עינהם לטובה ומתפללים על כל אחד ואחד (רמב”ן פסוק מ”ה).
פירוט ומקורות:
רשב”ם: “לפי שמעתה צריכים ליכנס לארץ ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה…” (פסוק ב’).
רש”י: ” וידבר. במדבר סיני באחד לחדש –‘ מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם” (פסוק א’)
רמב”ן: ואפשר שיהיה הטעם בזה, בעבור שאינו חזק למלחמה בפחות מעשרים, וכמו שאמרו (אבות ה כא) בן עשרים לרדוף. אבל יתכן שיהיה פירוש “כל יוצא צבא”, כל היוצאים להקהל בעדה, כי הנערים לא יקהלו בתוך העם, כי כל אסיפת עם תקרא צבא…” (פסוק ג’)
רמב”ן: אבל בויק”ר דורש לשבח אין – שאו אלא לשון גדולה… לקיים מה שנאמר: “וירם קרן לעמו” (פסוק ג’).
רמב”ן: “ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני – יזכיר זריזות משה רבינו במצות ה’, כי ביום הדבור לקח את הנשיאים והקהיל כל העדה והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם המנין ביום אחד…” (פסוק י”ח)
רש”י: “ויתילדו על משפחותם – הביאו ספרי יחוסיהם ועדי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתיחס על השבט” (פסוק י”ח). [רש”י זה היה ברשימה למיצ”ב והורד במיפרט של תשע”ב וזה מאפשר לנו להחיות את פירוש הרמב”ן ביתר קלות].
רמב”ן: ואיננו נראה שיהיו צריכין להביא שטר ועדים על יחוסיהם לשבטיהם, אבל ויתילדו, שנמנו תולדותם למשפחותם לבית אבותם, הטעם לומר כי כאשר צוה אותם משה כן מפי הקב”ה, נקהלו כל העדה כלם אל פתח אוהל מועד חוץ מערב רב אשר לא מבני ישראל המה, כי נכרים היו בהם מיום שיצאו ממצרים, והנה הביאו כל העדה איש שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים, אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהוא לשבט ראובן וזולתו…” (פסוק י”ח)
רמב”ן: “כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה’ והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם… וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרון כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים: “ה’ אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים” (דברים א’)– ולא ימעיט מספרכם… ובמדבר סיני רבה ראיתי כך, במספר שמות לגולגלותם – אמר לו הקב”ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד, לא תהיה אומר לראש המשפחה כמה במשפחתך, כמה בנים יש לך, אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם…“. (פסוק מ”ה)
ומשהו ציוני – מתוך –
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/162556
מתוך פסוקיה הראשונים של פרשתנו ‘במדבר’ מושכת מילה אחת, במבנה המעט משונה שלה, את תשומת ליבו של חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ’ ישראל אומן – “ויתילדו”.
“ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני ויתילדו על משפחותם לבית אבותם” (במדבר א’ יח’)
“המילה ‘ויתילדו’ היא ביטוי מוזר. המילה הזו נכתבת בבניין התפעל. משמעותו של הבניין הזה היא שאדם גורם לעצמו להיכנס למצב מסוים. כך המילה ‘מתלבש’ שגורם לעצמו להיות לבוש, ומילים דומות נוספות. אבל מה זה ‘להתיילד’? איך אדם גורם לעצמו להיוולד?”.
המפרשים הרגישו במוזרות הביטוי הזה, רש”י לדוגמא כותב ‘הביאו ספר ייחוסיהם’, אבל גם בכך לא די. “גם בדברי המפרשים הללו אין הסבר לבעייה הדקדוקית”.
“נראה שמה שרצה הפסוק לומר לנו הוא שאדם צריך להתייחס לשבט שלו על ידי פעולה שתצדיק זאת ולא רק להישאר פאסיבי. כדי להיות חלק מעם ישראל צריך לעשות משהו. זה לא רק להיוולד טכנית ואוטומאטית להפוך לחלק מהקהילה. צריך לפעול ולעשות משהו למען השותפות הזו”.
“על האדם להבין שהוא אזרח של מדינה לא רק בגלל שהוא יושב בה. הדבר כרוך במעשים. צריך להוכיח, להתיילד, להפוך מרצונו לחלק ממשפחתו, מארצו, מעמו.”.
את הדברים מוביל פרופ’ אומן היישר לחיינו אנו ותובע מכל אחד ואחד מאיתנו לפעול על מנת להצדיק את שייוכו הישראלי. “צריך לעשות מעשים ציוניים. לא פוסט-ציוניים”. כחלק מהמעשים הציוניים עליהם מדבר אומן הוא מציין “שמירת מצוות, קידום התרבות היהודית. מאזרח יהודי נדרשת אזרחות יהודית שהיא אחרת מאזרחות של כל עם ועם אחרים. כך גם לגבי בן כל תרבות אחרת. כל השתייכות לכל תרבות שהיא מתבצעת באופן ייחודי, ועל האדם לעשות מעשים כדי להשתלב בה”.( ע”כ)
- ואלה תולדות אהרן ומשה… אלה שמות בני אהרן…
ומה קרה ל”תולדות משה”” הרי גם לו היו שני בנים.
אז כמובן שיש לזה הסבר, למשל
http://213.8.150.43/yesodi/tora/bamidbar/page1.asp?daf=11
הקושי: התורה מספרת רק את שמות בני אהרון מדוע אם כן, היא מקדימה ואומרת אלה תולדות אהרון ומשה?
התירוץ: משה טיפל בבנים של אהרון כי אהרון מת לפני משה.
הקושי: מדוע נאמר: “ואלה תולדות אהרון ומשה” והוזכרו רק תולדות אהרון?
התירוץ: לא היו ילדים למשה והתורה לא רצתה לפגוע כה
הקושי: התורה מפרטת את שמות בני אהרון בלבד, מדוע אם כן הקדימה ואמרה אלה תולדות אהרון ומשה?
והתירוץ: משה לימד את בני אהרון תורה ונחשבו כבניו, “המלמד את בני חברו תורה כאילו ילדו”.
(ע”כ. והטעויות ברורות)
חיפשתי הסבר יותר הגיוני ולא מצאתי. אולי אפשר לומר שהמלה ומשה” השתרבבה לפסוק, כי בהרבה מקומות מופיעים שמות האחים ביחד.
ומעניין מה קרה עם בני משה?. מתוך
http://cafe.themarker.com/post/2125448/
בני משה לא זכו להנהיג אחרי אביהם משה את העם. המהר”ל מסביר את הטעם שנשא משה רבנו ע”ה גיורת, כי לא היה כאדם פרטי שראויה לו אישה פרטית כי הוא שקול ככלל ישראל. ונראה
כי מטעם זה אין ראוי לדבר על משפחתו, כי זה עלול ליצור רושם שהוא אדם פרטי ככל אחד מישראל. ורק צריך לשים לב כי מעלה זו של
משה היא רק לאחר מעמד הר סיני כשקיבל את התורה ומאז פרש ממשפחתו. אבל לפני כן ,כשלא עלה לאותה מדרגה עליונה של דיבור
עם ד’ פה אל פה, נזכרו בניו ומשפחתו
…..בני משה לא היו יחד עם בני ישראל ביציאת מצרים. כשמשה חזר לארץ מצרים להוציא את ישראל ,הוא השאיר את גרשום ואליעזר
שלא יהיו במצרים. מי שלא עובר את החוויה של יציאת מצרים קשה לו להתרומם למדרגה של גדול דור,ולכן לא יכלו להמשיך את אביהם
ולהנהיג את העם. ולפי הדעה שיתרו בא לאחר מתן תורה יתכן שבני משה לא היו גם במעמד הר סיני.בניו של משה לא המשיכו את דרכו
של אביהם הגדול בהנהגה הציבורית. ולא התפרסמו כגדולי הדור בתורה. אדרבה, אנו מוצאים שנכדו נכשל בחטא חמור של עבודה זרה,
הוא היה הנער הלוי ששמש כהן לפסל מיכה בימי השופטים. (ע”כ)
ודיון נרחב על הנושא מובא ב –
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/yitro/zeider.html
(לא אצטט. מומלץ)
….ואת אהרן ואת בניו תפקוד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת (פרק ג פסוק י’)
משה ואהרן ובניו שומרים את משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת (פרק ג’ פסוק לח’)
שני פסוקים תמוהים ומחרידים בנשימה אחת. ראשית, כמה הם היו – אהרן ובניו? 5-6.? על מה הם היו צריכים לשמור? ומה פתאום משה נכנס בתור שומר?
לפי אברבנאל ב –
https://www.sefaria.org/Abarbanel_on_Torah,_Numbers.3.5?lang=bi
…וביאר שיהיה שירו’ הלוים בג’ דברים במקדש. ועל האחד אמר ושרתו אותו והשירות הזה הוא השיר שהיו הלוים משוררי’ על הדוכן בעת הקרבת הקרבנות. והב’ הוא השמירה שהיו הלוים שומרים את משמרת המשכן כדי שזר לא יקרב שמה ועל זה אמר ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה רוצה לומר שהיו הלוים שומרי’ משמרת המשכן מאיש שוגה ומפתי שלא יכנס בו אשר לא כדת כי זהו כבוד המשכן ומשמרתו ובזה עצמו ישמרו את משמרת כל העדה שימנעום מגשת אל הקדש. והשירות השלישי במשאם הוא שישאו כל כלי המשכן וישמרו אותם ועל זה אמר עוד לעבוד את עבודת המשכן. ואפשר לפרש ושמרו את משמרתו שחוזר לאהרן אשר זכר שהיה ראוי שאהרן ובניו ישמרו את אהל מועד שלא יכנס זר במשמרתו והלוים עתה יקלו מעליו טורח השמירה הזאת והם ישמרו את אהל מועד וגם ישמרו משמרת כל העדה שלא יכנס שם אדם ממנה. כי שלש משמרות היו שם הכהן נשמר בעבודתו והלוי נשמר מהכנס בעבוד’ הכהן. והישראלי נשמר מהכנס בעבודת הלוי ושמרו עוד את כל כלי אהל מועד במשאם שלא יאבדו ולא יתקלקלו בנסיעות. ואמר עוד ואת משמרת בני ישראל להגיד שאם כן הלוים ישמרו שלא יקרבו בני ישראל להקים את המשכן ולהוריד ולשאת כלוים. ואמר ונתת את הלוים לאהרן ולבניו שיהיו פקידים עליהם כמו האדונים על עבדיהם ולחזק הענין אמר נתונים נתונים בכפל כמו חמרים חמרים עליכם ועל בניכם…
(ע”כ()
ומאמר מקיף על התפתחות מעמד הלוויים, תוך הזכרת כל הפסוקים בתנ” בהם מוזכר הלוי, נמצא ב –
http://tora.us.fm/tnk1/tora/tfqid_hlwyim.html
(לא אצטט. מומלץ)
ומעניין לצטט את רוחמה וייס ב –
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4074711,00.html
הזר הקרב יומת
ספר במדבר נפתח במניין בני ישראל ובתיאור צורת החניה של השבטים סביב אוהל מועד. החניה סביב אוהל מועד עשויה לעורר פיתוי להתקרב אל האוהל הקדוש. כתגובה לפיתוי האפשרי מציינת התורה, שלוש פעמים במהלך פרשת במדבר, כי רק ללווים מותר להתקרב לאוהל. שלוש פעמים באותן מילים: “הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת” (א’, נ”א; ג’, י’; ג’, ל”ח). שלט תלוי סביב מגרש אוהל מועד: “סכנה! כאן (כבר לא) בונים. הזר הַקָּרֵב יומת”.
למי קראתם זר? אספנו כסף, תרמנו, בנינו, הקרבנו, חגגנו. ופתאום – כאילו לא די בכך שאסור לנו להתקרב אל הבית שאנחנו בנינו – קוראים לנו זרים. “הזר הַקָּרֵב” הוא תיאור מתוח. הקרוב כבר אינו זר. הַקָּרֵב נמצא בדרך, משתוקק לבטל את הזרות, והתורה לא מאפשרת – מזהירה ומזכירה: “זר”. המקדש, אותו בנינו לאלוהים על מנת שישכון בתוכנו, מייצר היררכיות, ועל כן – זרות. בנינו משכן, ופתאום רוב בני ישראל הם זרים. למה לא סיפרו לנו על זה קודם? פחדו שנסרב לבנות את המשכן? שנסרב לתרום לו את מירב כספנו? למה רק עכשיו? למה העונש על ההתקרבות כל כך חמור? ולמה לקרוא לקרובי משפחה “זרים”?
העולם הכהני לא אוהב זרים
ולכן הוא מייצר אותם. בספר ויקרא (י’, א’-ב’) מסופר על נדב ואביהו הכהנים שלקחו: “אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה’ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה’ וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'”. שוב קירבה וזרות משמשים בערבוביה, אבל הפולחן הכהני לא אוהב מורכבויות וכפלי משמעות. קרוב הוא קרוב הוא קרוב, והזרויות כולן מוקרבות לאלהים….(ע”כ)
- ולקהת משפחת העמרמי
מוזר כמה היו במשפחת העמרמי? לעמרם היו שני בנים ובת. הבנים = משה ואהרן אז מי נשאר במשפחה לעבוד?
(אשאיר לסבב הבא)
- כלפקודי הלוויים כל זכר מבן חודש ומעלה 22,000…
פקוד כל בכור זכר בבני ישראל מבן חודש ומעלה….ולקחת את הלוויים לי…. תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוויים…
ויהי כל בכור זכר במספר שמות 22,273… ואת פדויי ה -273 העודפים ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת
(פרק ג פסוקים לט’ – נא)
כמה קטעים בסוף הפרשה מספרים על תהליך החלפת הבכורים של כל 12 השבטים בלוויים. לא חשוב כרגע אם התהליך צודק או הוגן. ככה ה’ החליט.
אגב איך ידעו מי הם ה – – 273 העודפים מה – 22,273 שצריכים לשלם 5 שקלים? סתם הכתוב.
וכבר שאלתי על המספר התמוה של הבכורים, כ – 22,273 לאוכלוסיה של מעל 600,000 גברים. בהנחה שכל בכור מייצג משפחה, ובהנחה שלידה ראשונה בכל משפחה היא זכר או נקבה ביחס שווה בין זכר לנקבה, הרי שיש לקבל שהיו כ – 44,000 משפחות עם ילדים. אז באוכלוסייה של כ – 600,000 גברים, יש להניח שיש כ – 600,000 זוגות. אם כל זוג מוליד לפחות ילד אחד, צריכים להיות כ – 300,000 לידות של בן זכר ראשון. מה קרה לבכורים? – האם ההגיון/חשבון שלי פחות או יותר נכון? אולי אני טועה היכן שהוא?.
ומה קרה לתהליך החלפת הבהמות הבכורות? האם היו עודפים? ומה פירוש התהליך הזה, מה לקחו ומה נתנו בהחלפת הבהמות? ולמה דווקא בכור זכר?
מתוך
http://www.halachayomit.com/farkashpinchas/aleh/aleh%20Bamidbar%20leviim%20bikurim.doc
…..מדוע גיל הפדיון הוא מבן חודש?
“מבן חודש” – טעם מבן חודש, כפי זמן אשר באו המה תחתיהם שהם הבכורות.
שאלה 1
למה יתן הבכור פדיונו כיון שיש לו לוי במקומו?
שאלה 2
למה אין הלווים פודים כמו כן מאז והלאה את הבכורות ולא יצטרכו ישראל פדיון לבכוריהם?
תשובה 1
יש לומר כי אותם הלווים כבר נכנסו תחת הבכורות שהיו אז. ואת בניהם הקים ה’ תחת אבותם, שהרי נתקדשו הם ובניהם עד עולם. אולי כי לזה כפל ה’ במאמרו.
תשובה 2
הוחלטו הם ובני בניהם מעתה אין לוי שיפדה בכור ישראל הבא אחר כן פטר רחם.
…….
מה ייעודם של בכורי האדם והבהמה?
רעיון הייעוד המשותף יחיה בליבם ויאחדם לפני ה’ האחד והיחיד למילוי רצונו. ואת נושאיו החיים של הרעיון, נציגיו בקרב המשפחה והבית מינה ה’ באומרו: “קדש לי כל בכור וכו'”. הבנים הבכורים יהיו אפוא נציגי ה’ הנושאים מטפחים ולוחמים עבור רצון ה’ בקרב המשפחות. ואילו בכור הבהמה יהיה ביטוי למסירת רכוש המשפחה לרצון ה’ ולבעלותו. פעילות בכורי האדם וקידוש בכורי הבהמה יקשרו את הבתים והמשפחות אל הייעוד האלוהי של כלל האומה. ובכל בית ובכל משפחה ימלאו על פי דרכיהם המיוחדות אך ורק את התפקיד הלאומי הגדול על שלל תכניו.
האם יש שוויון בין שתי זכויות הבכור?
אין זהות בין קידוש הבכור לשם עבודת ה’ ובין זכות הבכורה בירושה. נציג המשפחה בעבודת ה’ הוא כל ילוד אשה ראשון אם הוא ממין זכר ולידתו טבעית.
מה המסר בלידת הבכור?
הילד הראשון אם הוא ממין זכר לא נולד רק לביתו ולמשפחתו כי אם לה’ בקרב ביתו ומשפחתו. ביסודו של דבר מוצהר בזה כי רחם האשה שנעשה לרחם אם על ידי ילד זה קדוש הוא לה’. הוא וכל הילדים העתידים לצאת ממנו. וכן שאר כל הילודים ואיתם כל הבתים וכל המשפחות הנבנים בישראל.
היכן מקור קדושת הבכור?
רק בתוך הרחם ורק על ידו מקבל הבכור את קדושתו. לא בו מקור הקדושה, אלא ברחם. הקדושה והייעוד הבאים לידי ביטוי ברחם הם המעניקים לבכור את קדושתו. ואם אמנם חלה קדושה זו על הזכר בלבד הרי אין סיבת הדבר כי אם חלוקת תפקידים שבין המינים. רק הזכר נועד לייצג את האומה. הזכר כשמו כן הוא – שומר המסורת הלאומית (מלשון זכרון).(ע”כ)
ומתוך
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba4/4.htm
….
ויקח משה את כסף הפדיום וגו’
כיצד עשה להם?
ר’ יהודה ור’ נחמיה
ר’ יהודה אומר: כך עשה! כתב על כ”ב אלף פיתקין לוי, לוי, ונתן בקלפי. ועוד על רע”ג פיתקין, כתב ה’ סלעים, ה’ סלעים, ונתן בקלפי ועירבן, והיה אביו של בכור פושט ידו בקלפי אם עלה בידו פתק כתב בן לוי, היה אומר לו: כבר פדאך בן לוי.
ומי שעלה בידו פתק של ה’ סלעים, היה משה אומר לו: תן ה’ סלעים, שאתה חייב.
וכן עשו כולם.
ור’ נחמיה אומר: א”כ יכול הוא לדון עמו ולומר לו: לא הימך לומר ליתן ה’ סלעים, הרי נתמצו כל הפיתקין שכתוב עליו לוי, לוי, אם אני נותן ידי מה עולה בידי, לא פיתקין של ה’ סלעים?! מי אומר לי, שאם היה שם פיתק של לוי, לוי, שלא זכיתי בו?
אלא כך עשה, כתב על כ”ב אלף ורע”ג פיתקין לוי, לוי, ועל רע”ג ה’ סלעים. באו ונתנו ידן, ומי שהיה עולה בידו ה’ סלעים, אם היה בא לומר לו: כלום היה משיבו משה: אלו זכית לא היה שם פיתק לוי לוי?! אלא שאת חייב מן השמים, באותה שעה היה נותן: …(ע”כ)
ועוד מתוך
http://www.yalfutot.com/articles_t.asp?num=65&chug=ect&color=c2d57e&file=Bch4%272
……
בכורות ד’: ליכתוב קרא או בהמה תחת בהמה וכו’ מאי בהמת תחת בהמתם
אמר ר’ חנינא שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל אמר אביי תדע שהרי מנה הכתוב עודפים באדם ולא מנה עודפין בבהמה ממאי דילמא לא הוי נפישי להו בהמות טובא לא ס”ד דכתיב (במדבר ל”ב) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד דילמא אפילו הכי פשוטים דלוים הוו קיימי לבהדי בכורי ישראל אמר קרא (במדבר ג’) ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה ואימא (יונה ד’) בהמה רבה א”כ ליכתוב קרא או בהמה תחת בהמה או בהמתם תחת בהמתם מאי בהמת תחת בהמתם ש”מ חד פטר טובא.
א) נראה שעיקר הדרשה היא אל תקרי ואת בהמת הלוים תחת בהמתם אלא ואת בהמת הלוים תחת בהמותם, היינו בהמה אחת של לויים תחת בהמות הרבה של ישראל. (ע”כ)
ועדיין לא ברור לי מה עשו עם הבהמות? נניח שהיו ללוויים 50 המות (חמורים? זכרים?) ולבני ישראל היו 600 בחורי בהמה (חמורים?)
מה מחליפים ומה עושים? נשגב מבינתי. בהזדמנות אחפש שוב, ובינתיים
שבת שלום
שבוע טוב
וחג שבועות שמח, עליז וטעים
להת