פסוקי השבוע
וישתחו על ראש המטה
ברכת אביך גברו על ברכת הורי
ערב שבת שלום
יעקב כנראה סבל מעוורון (חלקי) +דמנטסיה ,
העוורון כנראה גנטי, גם יצחק אביו סבל מעוורון באחרית ימיו
והנה הוא חולה ובנו יוסף בא לבקרו עם שני הנכדים
והוא מסתכל על שני הילדים – שני נכדיו,- פעם ראשונה? בטח לא, אבל הוא שואל – מי אלה
ואז הוא חוזר – בכיוון הפוך על מה שהוא עשה לאביו, איך כשהוא בצעירותו הפתיע את אביו בתחפושת וגרם לשנאה בין אחים, ופה מול בנו יוסף הוא מדגים שהוא לא למד מנסיון חייו הוא מקדם את הנכד הצעיר ומעדיף אותו על פני הבן הבכור
מה הרגיש מנשה באותו מעמד, מה קרה לאחר מכן בביתם
כנראה שמנשה לא כל כך שמח
“אפריים ומנשה כראובן ושמעון” האם זו ברכה או קללה?
ובאיזה גיל היו אפריים ומנשה
טוב – אירוע מעניין ומעצבן כאחת
ובעצם האם זה מה שקרה לאחר מכן??
במפקד בני ישראל במדבר היה לשבט אפריים 40,500 איש ולשבט מנשה רק 32,000, אכן אפריים היה שבט יותר גדול משבט מנשה וגם מוזכר לפניו במניין
שבט אפריים יצר די בעיות – טוב זה לא שייך
ושבט מנשה התפלג לשניים גם זה לא שייך ואולי כן – אם נחשוב קצת
פרשת ויחי היא בעצם החוליה החסרה, או החולייה המקשרת ביו ישיבת האבות בארץ כנען לבין הכיבוש והכניסה לכנען בהנהגת יהושע – הכובש הגדול,
מצד אחד 3 אבות, בעלי חלקות אדמה בארץ כנען ומצד שני – יהושע, שאול ודוד מרחיבי גבולות הממלכה
, אברהם קנה חלקת קבר, יצחק חפר בארות, יעקב קנה חלקת אדמה במאה קשיטה
אברהם ירד מצריימה
יצחק רצה לרדת למצריים, אבל התערבות א-להית מנעה ממנו
ויעקב (כמעט) הוכרח לרדת מצריימה.
הקשר החוזר ונשנה בין אבותינו לבין מצריים, מעורר חשד כלשהו
למה בשנות הרעב הם לא עלו לחרן?
מעניין שבמשך 17 השנה של ישיבת יעקב במצריים הוא לא חשב לחזור, לבדוק מה קורה בארץ כנען, הוא ידע כנראה שהסבא שלו ירד מצריימה, ואחרי מה שקרה לו עם פרעה, הוא – אברהם. חזר לכנען (ללא או מרוב בושה?)
מה עם בני יעקב, למה הם לא חזרו לכנען בזמן הקבורה של אביהם או של יוסף
י
והנה כמה מאות שנים אחרי זה – 2 מליון בני ישראל יוצאים ממצריים, יעקב הוא החוליה החסרה, יוסף הוא הגורם – עובדה מוזרה שיוסף נעזר בא-להים, אבל א-להים לא מדבר איתו ישירות, בכל אופן יוסף הוא אחד מ-7 האושפיזין – ,
בתהליך ההיסטורי, יוסף נדחף הצידה,, בניו מנשה ואפריים, תופסים את מקומו,
היה צורך מתי שהו להוסיף עוד שבט למניין ה-12, כאשר שבט לוי הפך להיות עובד ציבור
(לדעתי, הוא -יוסף, סתם פספס, בצורה בה הוא זלזל באשת פוטיפר, הכתוב לא מציין אם היא הייתה יפה, סקסית וכדומה, אם פוטיפר היה סריס, נישואיו לא היו נישואים, וצריך לבדוק אם אכן פוטיפר ופוטיפרע הם אותה דמות תנכית, ואיך לפוטיפר הסריס, נולדה בת – טוב בתנ”ך הכל אפשרי) אז
איפה היינו
פרשתנו עוסקת ב-
יעקב החולה במצריים –
ברכת יעקב לנכדיו (סיפור משונה)
ברכת יעקב לבניו
מות יעקב וקבורתו
יחסי יוסף ואחיו אחרי מות עקב
מות יוסף וקבורתו
ויש הרבה שאילות ותמיהות שכל הקשור לעלילה ולברכות יעקב, קצר המצע, ובכלל שלא נשכח השימוש הכפול של “יעקב” ו”ישראל” בערבוביה
ונושא שולי
מעניין, החניטה של יעקב ויוסף
שאלה:
הבנתי כי החניטה אסורה ביהדות, אך בחומש (בראשית נ, ב) נאמר כי יוסף ציווה את הרופאים לחנוט את יעקב אביו, והוא עצמו אף הוא נחנט לאחר מותו?
תשובה:
יש צדק בדבריך. ביהדות יש חשיבות רבה לקבורת כל חלקי הגוף במלואם, ואילו חניטה בדרך-כלל כרוכה בהוצאת החלקים הפנימיים של הגוף ושימור המעטפת החיצונית בלבד.
כיצד נחנטו יעקב ויוסף?
ישנם על כך הסברים שונים במפרשי התורה.
ראשית, חשוב לציין כי לדיעה אחת במדרש1 יוסף חטא בכך שהוא חנט את יעקב. במדרש מובא כי היה על יוסף להאמין שגופת אביו הצדיק לא תירקב, מבלי להצטרך לחניטה ושימור הגופה. בשל חטא זה הוא נענש ומת מוקדם יותר מאחיו.
לעניין החניטה עצמה, ישנם המפרשים2 כי אכן חניטת יעקב ויוסף התבצעו באמצעות הוצאת החלקים הפנימיים. הזוהר3 לעומת זאת מציין כי החניטה נעשתה רק באמצעות מריחת שמן על הטבור שחדר אל הגוף וסייע גם בשימור האיברים הפנימיים, כך שגם בחניטתם של יעקב ויוסף לא הוצאו איברים פנימיים.
כך או כך, בימינו בשל אמצעי השימור אין צורך בחניטה, ולאידך הגופים העוסקים בחניטה לא מודעים לעמדת היהדות המגינה על כבוד המת וקבורתו בקרקע, ולפיכך החניטה אסורה.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
הארות
1.
פרק מח פסוק ז – מתה עלי רחל
מתה עלי רחל, . תני, אין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר מתה עלי רח ל
2.
פרק מח פסוקים ח – י וירא ישראל את בני יוסף … מי אלה… ועיני ישראל כבדו מזקן
רש”י עובר למיסטיקה – אחרים מסבירים שחולשת הראייה נבעה מכבדות העפעפיים, כאשר הרימו אותן יעקב ראה
(לאחר מלחמת ששת הימים צולם בדואי זקן, כששני גפרוריםמחזיקים את עפעפיו)
3.
פרק מט פסוק י’ – לא יסור שבט מיהודה
(י) שבט מיהודה. אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א״ר יורן, על שום לא יסור
שבט מיהודה, [ירושלמי סוטה פ״ח ה״ג],
שבט ומחוקק. שבט — אלו ראשי גליות שבבבל שרורין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין
רגליו — אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברביםיי) [םנהדרין ה׳ א׳],
4.
פרק מט פסוק יב – ולבן שניים מחלב
ולבן שנים מחלב . אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שיגים לחבירו יותר ממשקהו חלב, ידו״ק . —
שנאמר ולבן שנים מחלב אל חקרא ולבן שנים אלא וליבון שיניים
5.
פרק מט פסוק יז – שפפון עלי ארח
שפיפן. א״ר יוחנן, שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר שפיפן עלי אורח.
6.
פרק מט פסוק לג – ויגוע ויאסף
) וייגוע ויאסף . א״ר יוחנן, יעקב אביגו לא מת, אמר ליה רב נחמן לרב יצחק, וכי
בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה, מקרא אני דורש (ירמיה י”) ואתה
אל תירא עברי יעקב וגו׳ כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא
לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים
7.
פרק נ פסוק ז – ויעל יוסך
במדה שאדם מודד מודדין לו, יוסף זכה לקבור אה אביו , שאין באחיו גדול ממנו, לפיכך זכה שנתעסק בו משה שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר
ויקח משה את עצמות יוםף עמו) [סוטה ט׳ נ ׳],
שאילות