From:
To:
Subject: אתם ניצבים….למען הקים אותך… וילך משה….בבוא כל ישראל
הערה לסדר השבוע – שוב שתי פרשות מחוברות וזה קצת מבלבל אותי, לפעמים פרשת וילך בסוף השנה לפני ראש השנה, ולפעמים פרשת וילך נקראת אחרי ראש הנה (כשהיא נפרדת). אבל ככה זה ביהדות.הכל מסובך. העניין הוא שכבר שבוע שני שאנחנו זוכים במטר של קללות, וגם בשבוע הבא נזכה ב”קינוח שירתי של קללות, ולאף אחד/ת לא איכפת, איך אומרים בלע”ז “הוט הער גזאגט”, מה גרם לעורך התורה להחליט על הטפת מוסר ותוכחה בכזה זעם???? מילא, התגברנו על זה מזה כ – 3.000 שנה מאז יציאת מצריים, ועוד יותר כשחטפנו “מכות” בגלות במשך רק כ – 2,000 שנה מאז חורבן בית שני, אז לא אכנס לנושא המסובך הזה, רק, היות ועיינתי בנושא :”צום גדליה” וקבלתי את הפסוק היפה מזכריה
נצבים + וילך – תשע”ג (אלול)
(אין בגליון זה עיון בפרשת וילך)
נצבים + וילך – תשע”ד (אלול)
(על – מצוות הקהל)
וילך – תשע”ו (תשרי)
(על: וילך משה, שיר מביאליק, פרידה, הן קרבו ימיך, הנך שוכב עם אבותיך וקם, ואכל ושבע ודשן,
ממש קשה לאוזן, קללה אחרי קללה. משה רבנו חוזר על עצמו (קצת סנילי? סובל משטיון?) ממש מפחיד. מה עושים? אני הייתי צועק ומוחה (אולי, או ) מסתלק. אז משה רבנו רואה שהקהל פוחת והולך אז גם הוא הולך ומדבר, ומצווה, מדבר עם ה’, ומצווה וכו’
{א} וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: {ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר
ועוד ועוד
טוב לפרשותינו
פסוקי השבוע
(לעיל)
ערב שבת שלום
פתיחה
כאמור לעיל יש לנו שתי פרשת מחוברות שבחלקן הגדול קשות לאוזן, ובחלק קטן מכילות פעילויות אחרונות של מנהיג שהוא ה”ניצב” על ערש דווי.
מה הוא התוכן העיקרי של הפרשות האלה
מתוך
בפרשת נצבים, מודיע משה לעם, כי הם עומדים לכרות ברית (הסכם) עם האל. הברית הזו נכרתת לא רק עם הדור הנוכחי, אלא גם עם הדורות הבאים. על מנת שהברית תישמר, על עם ישראל לשמור את מצוות האל והוא יברך אותם בכל טוב.
אם יפר העם את הברית ויעבוד אלוהים אחרים, אז גם האל יפר את בריתו איתם: יעניש אותם ויגרש אותם מהארץ. במקרה כזה, תישמר לעם ישראל האפשרות לעשות תשובה: לעזוב את האלוהים האחרים ולשוב אל האל ודרכו, אז גם יחזור האל אל העם, יחזירו לארצו וימשיך לברכו.
מדגיש כי מצוות האל אינן קשות לשמירה: הן אינן בשמים או מעבר לים, אלא קרובות מאוד אל האדם.
בידי העם ניתן חופש הבחירה בין הטוב והרע, בין החיים ובין המוות. ההמלצה היא כמובן, לבחור בטוב ובחיים.(ע”כ. מי יבחר במוות?)
מומלץ לעיון מקיף – אוסף מאמרים מתוצרת אוניברסיטת בר-אילן ב –
https://www1.biu.ac.il/Dvarim/
www1.biu.ac.il
תורה ומדע בעניין “מקומות הנקודים במקרא” – ד”ר יהונתן יעקבס בפרשת השבוע נאמר:”הַנִּסְתָּרֹת …
|
ואם כך אין לי הרבה מה להוסיף. אבל אצטט מתוך שני מאמרים מהאוסף
מתוך
הרמב”ן מבחין בין חומש דברים לשלושת החומשים שקדמו לו. נוכל ללכת בעקבותיו ועל פי זה להבחין גם בין “ברית סיני” ל”ברית מואב”.[1] כך כתב רמב”ן בפירושו (וי’ כו:טז):
והכלל, כי הקב”ה כורת הברית הזאת (בסיני).. כי הדיבור מפי הגבורה ובלשון עצמו: אעשה, ייסרתי, והכיתי. ולכך אמר: “אֲשֶׁר נָתַן ה’ בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (וי’ כו:מו), כי הוא בשמו הגדול נתן הברית הזאת. אבל במשנה תורה אמר: “אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתָיו” (דב’ כח:טו)… וזהו מאמר רבותינו (עפ”י מגילה לא ע”ב): קללות שבתורת כוהנים בלשון רבים, ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן. ושבמשנה תורה בלשון יחיד, ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן, כי הגבורה עשתה משה שליח בינו ובין כל ישראל.
לדבריו, הברית בערבות מואב היא ברית נוספת שראה משה לנכון לשוב ולכרות בין העם לא-לוהיו. אך אין הוא עונה בפירושו על השאלה, מה ראה משה לעשות זאת?[2] לפי התנחומא (כאן), היה צריך משה לשוב ולכרות ברית נוספת בגלל חטא העגל:
ולמה כרת הקב”ה עימהן כאן? מפני שאותו הברית שכרת עימהן בסיני בטלוה, ואמרו: “אלה אלהיך”. לפיכך חזר וכרת עימהן כאן, וכרת עליה קללה למי שחוזר בדבריו.[3]
לשיטתו חטא העגל הוא הפרה של “ברית סיני”, מפני שהוא נעשה תוך כדי ההמתנה לקבלת הלוחות. הברית, המופרת תוך כדי כריתתה, מצריכה ברית אחרת, מתוקנת. אך אפשר ששלושים ושמונה שנים אחרי חטא המרגלים, הצריכו ברית חדשה, כפי שהצריכו את משה לשוב ולומר את משנה תורה, כי במדבר מתו כל מוציאי דיבת הארץ והנוהים אחריהם, ופנים חדשות עומדות להיכנס אל הארץ.
יש להקשיב היטב למילים שמשה אומר, המשנות את אופייה של הברית השנייה מהראשונה: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה’ אֱלֹהֶיךָ.. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם”. אפשר להבין את הצורך בברית נוספת אחרי חטא העגל ואחרי חטא המרגלים. אך מה עניינן של המילים: “למען הקים אותך היום לו לעם”?….רצונו להדגיש שהברית הראשונה הביאה אותם לארבעים שנות מדבר, אך זו השנייה מכניסה אותם אל הארץ. שבטים אינם יכולים להפוך לעם בלי ארץ. זאת הייתה ההודעה למשה כבר בסנה. ההתנגדות של משה לתוכנית והתלונה בסוף פרשת “שמות”, הביאה לתוכנית חמש הפעימות של “‘והוצאתי”, “‘והצלתי”, “וגאלתי”, “ולקחתי”, “והבאתי”, וירושת הארץ. משבר המרגלים, ששבר את המסע ממצרים לירושלים, השאיר את בני ישראל במעמד שבטי ולא הפך אותם לעם. רק ביומו האחרון של משה: “בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם” (לא:א), בא השינוי.[5]
לזה יש להוסיף, כיצד הארץ מאחדת את הפרטים היושבים בה, וגורמת להם להיות מעורבים זה בזה, ולמעשה הופכת אותם לעם:(ע”כ)
הנסתרות לנו ולבנינו (נוד מעל המילים)
ה מטרת/פשר הנקודות? מתוך
(???? משהו מוזר, לפני כ 3-4 שעות התיישבתי כהרגלי לקשקש על פרשת השבוע, ובין השאר מצאתי ופתחתי את האתר לעיל ועיינתי בו, ואף העתקתי ורשמתי את כתובת האתר. הפסקתי לכחצי שעה, וניסיתי לפתוח את האתר ונכשלתי פעם אחר פעם. אולי אתם/ן תצליחו????). ושוב ניסיתי, גם אתרים אחרים, והזמן אוזל. והגיבורים עייפים אז פתחתי את האתר האפיקורסי והוא ווקא עובד טובף נראה מה יש להם לומר)
מתוך
https://www.hofesh.org.il/free
www.hofesh.org.il
.םיקרפ השולשמ תוחפ שי דחי ןהיתשבו ,דואמ תורצק ןה ךליוו םיבצינ תושרפה קרפ) וניזאה תרישל (ח”כ …
|
….
פרשת ניצבים מתחילה באיזכור הברית שבין ישראל ובין האל. בדרך הטבע, זוהי ברית למראית עין, כי הרי אין, ולא אמור להיות, שוויון בין שני בעלי הברית.
כאן מדובר בכפייה ממש במסווה של ברית מרצון, משהו הדומה לבריתות בין אדון וואסאל בימי קדם: האדון קובע את הכללים, כשרוב החובות חלות על הוואסאל,
ונכפות עליו. לזה האחרון לא נותרה ברירה, אלא לומר אמן אחרי כל “סעיף” בברית. לדידנו, הפער בין האדון )האל( והוואסאל )עם ישראל( הוא, כמובן, הרבה
יותר גדול מאשר בכל ברית היסטורית שהיא. מסתבר שהאל כופה את קיום הברית, לא רק על הכורתים עצמם ועל הדור הבא, אלא הוא כורת ברית עם זרעו של ישראל
לנצח. אם הכפייה על הדור הראשון הייתה בלתי הוגנת, הרי הכפייה על הדורות הבאים היא מבהילה ממש: “ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה’ אלוהינו, ואת אשר איננו עמנו היום” )כ”ט 14-13(.זאת ועוד, הסתלקות מן הברית מצד הוואסאל מובילה, על פי הכתוב בפרשתנו, לא ק להפסקת ההתחייבות מצד האדון, ולא רק לענישתו – אלא להגלייתו ולהשמדתו: “לא יאבה ה’ סלוח לו, כי אז יעשן אף ה’ וקנאתו באיש ההוא,….
פרק כ”ט מסתיים בפסוק שזכה להרבה פירושים: “הנסתרות לה’ אלוהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת” )28(. אם הפסוק קשור במה שנכתב קודם )תיאור העונשים החלים על מפירי הברית(, י שכוונת הפסוק היא מן הסתם, “כי האדם יראה לעיניים, וה’ יראה ללבב” )שמואל א’ ט”ז(.
כלומר, אל יעלה על דעת מישהו לבגוד בברית בסתר, כי “הנסתרות לה’ אלוהינו” – האל יידע את כל נסתרותיו; ובוודאי לא יעלה על הדעת לעשות זאת בגלוי – כי “הנגלות לנו ולבנינו עד עולם”. כבן לעם ישראל אתה כבול לנצח בכבלי האמונה שנכפתה על אבותיך לעולמי עד. פסוק זה, ואחרים הדומים לו )ראו ירמיה י”ז 10( אוחזים את המאמין כבצבת ועושות אותו אסקופה נדרסת למוסדות הדת )
“הנגלות לנו”( – מזה, ולרגשות האשם שהופנמו אצלו – מזה.ג: להרבה קסתות של דיו נזקקו פרשני המקרא וחוקריו כדי להעריך את זמן חיבורו של ספר דברים. כך אמנם התלבטו פרשנים מהאבן-עזרא, דרך שפינוזה …(ע”כ. ונדמה לי שכבר הזכרתי את התוכן הנ”ל בגליון קודם.)
(ואגב האינטרנט משחק איתי במחבואים. הוא יותר נחבא ואינני מצליח להתקדם בשוטפת, ושוב עברו כמה שעות וההתקדמות קרובה לאפס
אז אגע משהו בפרשת וילך וגם אני אלך —————————— לישון.
מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/
he.wikipedia.org
נושאים בפרשה העברת ההנהגה. כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה, החותמות את ספר …
|
….
נושאים בפרשה
העברת ההנהגה
כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה, החותמות את ספר דברים ואת התורה כולה, מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון. בתחילה מודיע משה לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל. אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת “חזק ואמץ”.
כתיבת התורה ושמירתה
מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. הוא כותב את התורה (הפרשנים חלוקים בשאלה אילו חלקים ממנה) ומוסר אותה למשמרת לכוהנים. הוא מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.
אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד. שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה, פרשת האזינו.
(ושוב בעיות
עם האינטרנט, לא הולך, אז אני כן הולך לישון, רק אנסה לשלוח אמה שיש ובגליונותי הקודמים המפורטים בראש גליון זה, יש חומר מעניין לקריאה, למרות שאולי זה נקרא לפני שנה. אנסה לשלוח, יש לי הרושם שאימייל עובד, אבל כניסה לאתרים לא עובדת – הייתכן?)
(ואגב לאלה שקראו בנאמנות את כל הגליו הלא שלם ולא רוך, אגלה שהיום כותב שורות אלה נמצא באתר הטבע המפורסם – אגמי פליטווצי, ובחוץ סערה, אז האינטרנט כנראה מרכין ראש)
אז אסיים בפסוקים יפים
וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
: {ו} חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ
חֲזַק וֶאֱמָץ
שבת שלום
שבוע טוב
ושנה טובה
להת