Torat Ami

הנה מקשה על זה, שזה הוא לא לפי הסדר של המציאות, משום מקודם האדם יוצא מבית אביו, ואח”כ ממולדתו, ואח”כ מארצו. כך שואלים המפורשים.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, ש”ארצך” הוא מלשון רצון, כמו שדרשו חז”ל על “תדשא הארץ דשא”, סמכה (שמחה) לעשות רצון בוראה. לפי זה יהיה הפירוש “לך לך מארצך”, היינו מהרצון שלך, שהוא הרצון שהאדם נברא עמו, הנקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, שהוא בחינת אהבת עצמית. לכן נאמר לו, שיצא מאהבה עצמית.

“וממולדתך”, יש לפרש, שענין אב ותולדה הוא בחינת סיבה ומסובב, גורם ונמשך. כי התולדה באה מטיפה שבמוח האב. וע”י זה יוצאת אח”כ תולדה, כמו שדברנו במאמרים הקודמים. זאת אומרת, היגיעה, שהאדם הולך לעבוד, היא מטעם, שהוא בכדי לקבל שכר. נמצא, שהיגיעה מולידה לו שכר. ולולי השכר לא היה נותן שום יגיעה. נמצא לפי זה, מה שהאדם מקיים תורה ומצות, הוא בכדי שיוולד לו בן, הנקרא שכר.

ובענין השכר, כבר דברנו מזה, שיש ב’ מיני שכר:

א’ הנקרא שכר עוה”ז,

ב’ הנקרא שכר בעוה”ב.

כמובא בהזהר (הקדמת הזהר ובהסולם דף קפ”ד אות ק”צ), “וב’ אלו, אומר הזה”ק, שזה לא נקרא עיקר”. ומפורש שם בהסולם, משום שהם נבנו על יסוד של אהבה עצמית, המכונה רצון לקבל בעמ”נ לקבל.

אי לזאת יוצא, אם האדם מתייגע בתורה ומצות על מנת לקבל שכר עבור הרצון לקבל שלו, נמצא, שהן האב, היינו היגיעה, והן התולדה, שנולדה לו מהיגיעה, הנקראת שכר, הכל היה על בסיס של האהבה עצמית. זאת אומרת, שהטיפה במוח האב, הנקרא היגיעה, היתה תיכף מתחילת עבודתו, היה מחשבתו רק על האהבה עצמית. וממילא הוולד שנולד, היינו השכר שהוא מצפה לקבל, הוא גם כן שכר של אהבה עצמית.

ונאמר לו, “לך לך מארצך”, דהיינו מהרצון לקבל שלך. “וממולדתך”, היינו תולדות שנולדו. “מבית אביך”, היינו השכר שנולד מבית אביך, שהם היגיעה, שמוליד שכר של אהבה עצמית, שמכל אלה הוא יתרחק.

“אל הארץ אשר אראך”. והארץ הזה, יהיה פירוש, רצון של השפעה. אשר על ארץ הזו, זאת אומרת, על הרצון של השפעה, אשר על ארץ הזו, זאת אומרת, על הרצון דלהשפיע, הוא יזכה אשר הבורא יתגלה אליו.

“אשר אראך”, פירוש, שהבורא יראה את עצמו אליו. מה שאם כן על הרצון לקבל נעשה צמצום והסתרה, ששם נעשה חושך ופירוד מחיי החיים, שזה גורם חושך.

אי לזאת, על הרצון שלך איני יכול להתגלות לך, אלא על הרצון דלהשפיע, שנקרא השתוות הצורה, אז נעבר הצמצום וההסתר ומתגלה אליו הבורא.

(ע”כ)

ומתך פירוש אברבנאל ב –

http://www.daat.ac.il/daat/vl/abarbanel-bereshit/abarbanel-bereshit003.pdf

ומפני זה כולו ציוהו ית’ לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ואין פירוש כפל לך

להנאתך ולטובותיך, כדברי רש”י, וכמו שדרשו על ‘פסול לך’, הפסולת יהיה שלך. כי שם

ראוי לדרוש כן, בעבור שלא ביאר הכתוב תועלת בפועל הלוחות כלל, אבל כאן שהכתוב

מבאר התועלות הגדולות שימשכו מהליכה, כמו שאמרו ואעשך לגוי גדול וגו’, מה צריך

לומר לו ברמיזות לך לך שתהיה ההליכה להנאתו ולטובתו?!

גם מה שכתב הרמב“ן, שכן דרך הלשון אלכה לי אל הגדולים, ‘ולך לך אל ארץ המוריה’,

אינו נכון. לפי שמצאנו בכתוב לשון הליכה לאלפים ולמאות, מבלי כפל לך ולא לי: ‘לך נא

ראה את שלום אחיך’. ‘קום לך אתם’. ‘לך מעמנו’. ‘לך אל פרעה וכה תדבר’. וכאלה רבו

מספר מבלי כפל.

ולכן ראוי שנאמר כשמצינו בכתוב כפל, שהוא לעניין מה. כי הנה ‘ולך לך אל ארץ

המוריה’, עניינו שילך שם לבדו מבלי נעריו וכן עשה. ‘ואלכה לי אל הגדולים’, עניינו אלך

אני אף על פי שלא ילכו אחרים.

וכן עניינו בכאן, שאמר השם לאברהם לך לך, רצונו לומר איני חפץ בהליכה שהלכת מאור

כשדים, לפי שהייתה עם אביך ואחיך, ולא שתשב בארצך שהיא עבר הנהר וכל ארץ קדם,

אבל שאתה לבדך תלך ותעזוב ארצך, עם היותה נאותה למזגך, ומולדתך שהם אוהביך

שנולדת ונתגדלת ביניהם. והוא מלשון גידול, כמו יוולדו על ברכי יוסף. ומבית אביך, עם

היותו קשה בעיניך לעזוב את אביך בזקנותו, כי כולם צריך שתעזוב, כיון שהם לא ידעו

דרך ה’.

הנה התבאר שלא אמר מארצך על אור כשדים שכבר יצא משם, אלא על עבר הנהר

שהיא ארצו בכלל.

והותרה בזה (111א) השאלה הא’. 

ושזכר מארצך וממולדתך ומבית אביך להעירו על המונעים שהיו לו בישיבתו שמה –

והותרה בזה השאלה הב’.

ולפי שהפלא ה’ חסיד לו, והפרידו מאוהביו ומאביו ומאחיו, ורצה שלא ידעו הם לאיזה

מקום היה הולך כדי שלא ילכו שם אחריו, לכן לא ביאר לו שם המקום אשר ילך אליו,

ואמר לו אל הארץ אשר אראך. רצונו לומר כי בהתהלכו ינחה אותו אל המקום אשר יבחר

בו. ואולי רמז לו במלת אראך, ששם יראה אליו האלוהים, כי היא הארץ הראויה למראות

אלוהים, לא הארץ אשר הוא יושב עליה

והותרה בזה השאלה הג’.

2. ולאברם היטיב ….ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדדים…ואברם כבד מאד במקנה בכסף וזהב…וגם ללוט היה צאן ובקר ואהלים

מה קורה כאן? מה פירוש ומשמעות פירוט רכוש אברם ולוט. מה ההתרברבות הזאת? האם המקרא מטיף לצבירת עושר? (שלא לדבר עבור מי, תמורת מי אברם קיבל רכוש רב? האם שרי באמת הייתה שווה את כל מה שפרעה נתן ואברם אפילו לא חשב להחזיר?

לא ברור למה התכוון המשורר?

אז מתוך נסיון להסביר משהו ב-

הרכוש תופס מקום חשוב בספר בראשית. התורה מספרת לנו על רכושם של האבות והנלווים אליהם. כבר עמדו חכמינו ופרשנינו על חשיבות הקניין.1

להלן נבחן את יחסו של אברהם לרכוש במהלך חייו. ביציאתו מארצו לארץ ישראל בצו “לך לך”, קיבל אברהם מה’ גם ברכת עושר, וכמו שאומר רש”י על הפסוק (יב:ב): “וַאֲבָרֶכְך” – בממון. כאשר ירד אברהם למצרים, אמר לשרה אשתו: “אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ” (יב:יג), ורש”י מפרש: “יתנו לי מתנות”.[1] ואכן, לאחר ששרה נלקחה לבית פרעה ושוחררה, מסופר: “אַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב” (יג:ב), וכנראה היו אלה המתנות שקיבל מפרעה. בהמשך כתוב: “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל” (כד:א). ובסוף ימיו מסכם הכתוב: “וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ” (כה:ח).

והנה, נמצא בפרשתנו, שיחסו של אברהם לרכוש שמגיע לו מאחרים מעורר קושי. מפרעֹה הוא היה מוכן לקבל, כאמור, אבל בסיפור שבייתו של לוט ושחרורו ע”י אברהם, מסופר: “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרֲכֻשׁ קַח-לָךְ” (יד:כא). ומהי תגובת אברהם? הוא נשבע ואומר: “אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם” (יד:כג). כאן אף שאברהם זכה ברכוש בדין, כשלל מלחמה,[2] הוא אינו רוצה שום ממון ממלך סדום. ומדוע לא, והרי אפילו מפרעה הוא קיבל מתנות?

      על שאלה זו עמדו המפרשים. בעל שפתי חכמים על רש”י (יב:יג) כותב: “ונראה לי דמתנה מועטת רצה, ע”ד כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע”.[3] וקשה לי תירוצו, הלוא קיבל מפרעה מתנה מרובה, כנזכר לעיל, ואילו בסיפור לוט לא היה מוכן לקבל אפילו מתנה מועטת? ועוד תירץ שם בעל שפתי חכמים שבתחילה לא היה אברהם עשיר, בייחוד בזמן הרעב כשירד למצרים, ולכן נצרך לקבל מתנות. אבל לאחר מכן, כשהיה עשיר, לא רצה לקבל מתנות.[4]