Torat Ami

פסוקי השבוע

פתיחה

http://vikikabballa.wiki.co.il/index.php/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%90

הקדמה: אאע”ה מל את עצמו וזוכה לגילוי בהקיץ. נזכור שבברית בין הבתרים הוא קיבל נבואה בתרדמה במחזה. בראיה הקבלית אאע”ה מייצג את 

הנהגת ז”א בעולם ובמהלך הכללי של העולם הוא שם מ”ה החדש המתקן את העולם ורמזו לנו חז”ל שאלפיים שנים ראשונות אלו שנות תוהו וכעת 

כאשר אאע”ה מגיע לעולם ומכיר את בוראו בגיל מ”ח שנים מתחילים אלפיים שנות תורה. תורה זו ספירת התפארת המקבילה להנהגת המשפט 

נהגת ז”א שאותה מייצג אאע”ה. בהיבט נוסף אאע”ה מייצג את היצר הטוב ושרה את הגוף. לפי הקדמה זו נבוא אל הביאור בס”ד.

וירא אותיות אור י’ כלומר אור ישר יוצא מהא”ס ב”ה ויורד אל ז”א וזה הוא אליו אל מקום עמידתו של אאע”ה שזו הנהגת ידוד ז”א וכידוע אאע”ה 

מתקן את המלכים שנשברו ונפלו לעולם הבריאה וזה אומרו באלני ממרא ממרא גימ’ מנצפ”ך ע”ה המורה על תוקף הדינים בהם העולם נמצא והוא ישב 

פתח האהל ואאע”ה שהוא ז”א בא לתקן את המלכות הנקראת פתח ונקראת אהל כחם היום והעולם כאמור בדין. וַיִּשָּׂא עֵינָיו עינים רומזות לחכמה והיינו 

שהביט בכח חכמתו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים ראה אותם וחשבם לאנשים אבל פתאום הם נִצָּבִים עָלָיו כאילו קפצו אליו ולכן וַיַּרְא כעת הוא מבין שאלו 

מלאכים (רבנו בחיי) ולכן מיד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל מכאן למדו חכמים שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. הבאור הקבלי אורח הוא היסוד 

וכשאומרים “אורח בא לעיר” או “צדיק בא לעיר” הכוונה הפנימית שהיסוד בא למלכות כי עיר זו מלכות.  אאע”ה כעת מתקן את המלכות והיא נקראת פתח וכן אהל.

וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה אאע”ה משתחווה לשכינה כי הם משתלחים ממנה וזה הרמז במילת ארצה כי השכינה היא אות ה’ אחרונה והיא הנקראת ארץ.

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי פירש רש”י לגדול שבהם פנה. ושמם כשם רבם ולכן קראם בשם אדנות. ויתכן שפנה למלאך מיכאל כי הוא הגדול מצד היותו מלאך החסד הנקראת גדולה ורמז לכך אם נא מצאתי חן ע”ה גימ’ מלאך קדוש מיכאל וגם זו מדתו של אאע”ה מידת החסד ואמר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שאני עמוד החסד בעשיה ואתה בבריאה

ולכן אַל נָא אל תסיר מידת החסד הנקראת אל מהשכינה שיש בה ]]שם בן[[, נא ע”ה גימ’ בן תַעֲבֹר אל תסיר את השפע והחיות מֵעַל עַבְדֶּךָ חסד דעשיה. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם מים אלו החסדים וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם ותסירו את אחיזת הדין

וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ עץ הוא ז”א והוא בחינת עולם היצירה, וכעת שהם בעשיה אמר להם תחת העץ. ואמר וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם השכינה נקראת פת בהיותה עם בעלה. עיין ערך פת שכתב שם בעל ה]]קהלת יעקב[[ כך : “ובזה יש לומר טעם על אברהם שנתן למלאכים חמאה וחלב ובן בקר, ומתחילה לא אמר רק פת לחם, ועוד למה האכילן בשר בחלב, ועוד דמתחילה לא הזכיר כלל חמאה וחלב. ויש לומר, כי מתחילה רצה להמשיך להם משרשו כמו שאמר בזוהר הקדוש (וירא ק”ב.) ויאכלו 

מדרגא דאברהם והדין כלול בחסד, ועל כן אמר להם פת שהוא סוד חסד וגבורה כמו שכתבתי לעיל. השכינה נקראת לחם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם כתב בתד”א 

שברא להם הקב”ה מעיים כדי שיאכלו ויעשו נחת רוח לצדיק. ע”כ. אַחַר תַּעֲבֹרוּ גימ’ “תרעא גבורה” שזו מידתם כי תרעא זו אדנות במילוי כזה: אלף 

דלת נון יוד כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם אמר להם שיזכו לעלות לתפארת כי כעת אאע”ה מרכבה למלכות לאחר שנימול נאחז במלכות ולכן ישב 

בפתח של האהל וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. המלאכים האלה היו מיכאל שבא לבשר את שרה ואברהם בבן, רפאל לרפא את אאע”ה ממילתו, 

גבריאל להפוך את סדום. מיכאל הוא מלאך החסד וגבריאל כשמו גבורה ורפאל תפארת ולכן כתוב בזוהר שהם היו אברהם יצחק ויעקב, ואין כוונת 

הזוהר כפשוטו אלא לומר לנו שהיו מייצגים את החג”ת. וימהר גימ’ אדם גבורה שכעת אאע”ה בא לתקן חטא אדה”ר והוא נאזר בגבורה כפי שיוסבר 

במילים “ואל הבקר רץ אברהם” ואמר אברהם שהוא החסדים שבמלכות ומתייחד עם האהלה אל שרה הגבורות שבמלכות כי ]]שרה[[ תרמוז לשם 

אלקים אות ש זה שם אלקים כזה: אלף למד הי יוד מם גימ’ ש, ר זה שם אלקים כזה: א אל אלה אלהי אלהים גימ’ ר ואות ה’ אלו ה’ אותיות של שם 

אלקים ויאמר מהרי שלש סאים וכי דרכו של אדם לאכול סאה בסעודה? אלא רמז יש כאן למדתם של המלאכים שכן סאה גימ’ אדנות ע”ה והם משתלחים 

ממנה קמח סלת קמח גימ’ נצח סולת גימ’ מלכות לושי גימ’ משה ע”ה לומר שבזכות שהכין להם פת זכה לבן בדור השביעי שיוריד תורה ותלמוד שהוא 

גימ’ פת ועשי עגות עגות ע”ה גימ’ 

תלמוד. כאן רמז להם שעתיד משה רע”ה להוריד תורה שהיא תורת הנצח ואם יש קמח יש תורה ובני ישראל יעשו מהקמח עגות היינו תלמוד. שמות 

המלאכים “מיכאל רפאל גבריאל” גימ’ “זה בבלי וירושלמי”. וכן “מים קמח סלת” גימ’ של שמות המלאכים ונראה ש[[מים]] רומז למיכאל קמח רפאל 

כי רפאל בת”ת וממנה הנצח שהוא גימ’ קמח סלת גבריאל כי סולת גימ’ מלכות והיא נבנית מהגבורות.

ואל הבקר רץ אברהם מפי מורי הרב הגאון אברהם שמחה אשלג שליט”א: למה צריך לרוץ? הרי הבקר נמצא ברפת? אומר כאן הזוהר הקדוש 

שהפר נמלט ורץ עד למערת המכפלה ושם ראה את אדה”ר וחמד את המקום לקבורה וכו’ עיי”ש. ורמז יש כאן שאברהם שמדתו חסד רץ אחר הבקר 

שהוא רומז לגבורה כפי שנאמר (יחזקאל א) “ופני השור אל השמאל” ……. (ע”כ. מומלץ)

ועוד משהו קבליסטי – למי שיש סבלנות יתירה, וחצי שעה זמן – אפשר לצפות ב –

https://www.youtube.com/watch?v=ky1Vvl8z_Ikhttps://www.youtube.com/watch?v=ky1Vvl8z_Ik

(ונא לדווח לי חוות דעת)

1. “וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח” (כ”ו).

כשחז”ל רוצים הם הופכים את הרשע לצדיק ולהיפך. כך עשו לושתי וזה בערבות מה שעשו לאשת לוט. סך הכל הציצה לאחור וטרח… ,  אז ברור – הכלל אומר שאם אדם נענש ועוד במיתה בידי שמיים, סימן שהוא/היא חטאו. והיות והחטא איננו כתוב ואפילו לא נרמז (ועוד יותר “גרוע” אצל ושתי היא בעצם יש רמז לצניעותה, אבל מצמיחים לה זנב וכדו’.) כך אצל אשת לוט, מתוך

https://www.hidabroot.org/article/227281

…

אשת לוט לא הייתה צדיקה גדולה יותר מאשר יתר בני עירה. היא ניצלה רק בזכות בעלה (על לוט עצמו כותבת התורה: “וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט” (בראשית י”ט, כ”ט). אלוקים זכר את אברהם ולכן הוא הציל את לוט. ניתן לעיין ברש”י, ברמב”ן ובעוד מפרשים מדוע לוט ניצל).

כשאלוקים שלח מלאכים כדי להציל אותה, הוא נתן לה צ’אנס להרהר בתשובה, לשנות את עצמה ולשפר את מעשיה. ההבטה של אשת לוט לעבר אנשי סדום בעת ההפיכה הייתה הבטה של רשעות, כאומרת לעצמה – מגיע להם עונש זה. מגיע לבני עירי למות, שהרי הם רשעים, אולם אני ובעלי צדיקים. אנחנו לא כמותם. ההבטה הזאת הוסיפה רשעות על רשעותה ואכזריות על אכזריותה, ובעקבות כך החליט אלוקים שאין טעם להשאירה בחיים. היא לא שונה מכל יתר אנשי סדום ועמורה שדינם נגזר להיאבד מן העולם.

כעת מבינים אנו מדוע היא נענשה בכך שהיא נהפכה לנציב מלח. מלח הוא חומר שלא משתנה. מלח מחזיק מעמד זמן רב ללא שום שינוי. אשת לוט הוכיחה שהיא כאותו מלח, הרוע שלה נותר בעינו, יציב וללא כל מגמת השתפרות.ׁׁׁ

(ע”כ)

2.  ה’ הוא הא-להים

וה’ נמטיר על סדום . ….. ויהי בשחת א-להים  את ערי הככר

ויבא א-להים אל אבימלך……ויתפלל אברהם אל הא-להים… כי עצור עצר ה’…

וה’ פקד את שרה וימל אברהם… כאשר ציווה אותו א-להים…. וישמע אלהים את קול הנער….

והא-להים ניסה את אברהם …. ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’

פתאום שמתי לב לא רק שפעם מופיע שם הא-לוקות מלא “א-להים” ופעם רק  – שם ההווייה בן 4 אותיות..

(בעצם הייתי די מבולבל, כי בחומש שלפני מופיע שם ה’ המקוצר בן שתי אותיות, י–י, מה קורה כאן????)

ויקיפדיה על השם בן 4 אותיות

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%94

ובפרשתנו שני השמות מופיעים במה שנראה לעין כבלבוליזציה של העורך/ת פעם ה ופעם א-להים. (וניזכר שכבר בפרק ב’ , מופיע הצירוף ה’ א-להים”

אז סיכום שמות הא-להות מובא ב –

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=11473

(לא אצטט. מומלץ)

וזה נושא למחקר נפרד

3. ותלך ותתע במדבר באר שבע…..וישב אברהם בבאר שבע

שוב משהו תמוה. האם העורך רומז לנו לאן שב אברהם אחרי העדה? בטח התבייש משרה אשתו, פחד והחליט להתאכסן אצל הגר. איך היא ובנה קבלו אותו? סתם הכתוב. כנראה שהשלימו ביניהם, כי בשבוע הבא נקרא “ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו” אז למרות שאברהם גרש אתו בגיל 13,עם אימו והם כמעט מתו במדבר, אז בגיל 88 ישמעאל בא לקבור את אביו.

מופנה לעיון נוסף בע”ה בססב הבא.

4. וה’ פקד את שרה

מעניין, שלא כמו באירועי הריון של אחרים, בהם יש “ויבוא על..”) פה לא ברור. הכתוב ציין “ותהי שרה עקרה…” וחז”לינו אפילו טענו שלשרה ואברהם היו אברי מין פגומים מה שלא כל כך מדוייק, כי אברהם כן הוליד (סוף סוף) בגיל 87 את ישמעאל. נא לעיין ב –

http://98.131.138.124/articles/tora/subject20.asp

(לא אצטט)

אז לא ברור מה עשה אברהם בקשר ללידת יצחק (מלבד הברית והנסיון לשחוט אותו), מופיעה ההצהרה “וה’ פקד את שרה..) מה זה?

מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/53.htm.

.
ר’ יהודה בשם ריש לקיש: עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב”ה עיקר מטרין. …

וה’ פקד את שרה
אמר רבי יצחק: כתיב (במדבר ה): ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה, אינו דין שתפקד?!

אמר רבי יהודה ברבי סימון: אע”ג דאמר רבי הונא: מלאך הוא שהוא ממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הוא בכבודו.

וה’ פקד את שרה ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו, מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר.
בן לזקוניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

למועד אשר דבר אתו אלהים
רבי יודן ור’ חמא, רבי יודן אמר: לט’ חדשים נולד, שלא יהיו אומרין: גרוף מביתו של אבימלך.
רבי חמא אמר: לשבעה, שהם תשעה מקוטעים.
רבי הונא בשם רבי חזקיה: בחצות היום נולד. נאמר כאן מועד ונאמר להלן (דברים יז) כבוא השמש מועד צאתך ממצרים:
(ע”כ)

דיון מקיף בנושא מובא ב –

https://www.mayim.org.il/?holiday=%d7%95%d7%94-%d7%a4%d7%a7%d7%93-%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%a8%d7%94

(לא אצטט)

…ואוסף מדרשי חז”ל ראשונים ואחרונים מובא ב –

http://www.aspaklaria.info/080_PE/%D7%A4%D7%A7%D7%93.htm

(לא אצטט)

5. וישכם אברהם בבוקר ויקח….. וישכם אברהם בבוקר ויחבש

אברהם אכן היה זריז לקיים את ציווי ה’ כמו שמיהר בזמנו לגרש את הגר ובנו. אכן כל הכבוד. אומרים לו ללכת הוא הולך. אומרים לו לבוא על הגר הוא בא, אומרים לו לגש אז הוא מגרש (קצת בפקפוק, ואז א-להים – לא ה’, מתערב לטובת שרה, מעניין, מה לומדים מכאן חז”ל) אומרים לא לשחוט אש הןא שוחט -אופס כמעט. מזל שמלאך ה’ התערב. (להלן)

6. ויקרא אליו מלאך ה’ מן השמים…

 (ה’ נראה שתק. למה תמיד ה’ אומר ומלווה ופוקד, ופה ברגע המכריע, ה’ שותק והמלאך מתערב. האם המלאך קיבל פרס או נענש? עוד נושא מעניין לעיון בסבב הבא בע”ה)

טוב

אז – כאמור בהערה פותחת אני משתמש עכשין ב”לפטופ” לא שלי, עם תכנית כתיבה קצת שונה, מבלבלת ומוגיעה. והזמן אל מתחשב בי. אז אסיים ב –

כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָֽרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹֽיְבָֽיו

(אז אנו ממתינים בתקווה)

שבת שלום

שבוע טוב

להת