Torat Ami

זותא חזי, בחכמה עשה אברהם עתה, בשעה שבקש קבר לשרה, כי כשבקש לא בקש מיד באותה שעה המערה, ולא אמר שרוצה להפרד מהם, אלא שאמר תנו לי אחוזת קבר עמכם, (ולא הזכיר לא את עפרון ולא את המערה), ואם תאמר שעפרון לא היה שם, (אינו כן, אלא) היה שם, שכתוב ועפרון יושב בתוך בני חת, (אף על פי כן) לא אמר לו אברהם באותה שעה מאומה… (חיי שרה פח)

רבי אלעזר שאל את אביו, אמר, מערה הזו איננה מכפלה, שהרי כתוב מערת המכפלה, ואחר כך קרא אותה הכתוב מערת שדה המכפלה, הרי שהשדה נקרא מכפלה, ולא המערה. אמר לו רבי שמעון כן קוראים אותה מערת המכפלה, כמו שאתה אומר, ויתן לי את מערת המכפלה, אבל ודאי חייך לא המערה היא מכפלה, ואין השדה נקרא מכפלה, אלא שדה הזה והמערה נקראים יחד על שם מכפלה, אבל שדה המכפלה ודאי, ולא המערה, כי המערה בשדה היא, והשדה הוא בדבר אחר, כמו שכתוב לפנינו. …

כמו שעשו כל שאר האבות, כן עשה אדם הראשון, תחילה מתה חוה ונקברה שם, ושם ידע אדם שמקום ההוא ראוי לו, מת אדם נקבר בתוכה בחבור אחד (עם חוה). מתה שרה נקברה שמה, וחוה ראתה ושמחה כנגדה, וקמה וקבלה אותה. שיעור (המרחק) בין חוה לשרה הוא שיעור של ב’ אמות ולא יותר. מת אברהם נקבר אצל שרה בחבור אחד, מתה רבקה נקברה שמה, ושרה ראתה וקמה וקבלה אותה. מת יצחק נקבר עמה בחבור אחד. מתה לאה ונקברה שמה, ורבקה ראתה אותה וקמה וקבלה אותה. מת יעקב נתחבר עמה בחבור אחד, וכולם היו דכר ונוקבא יחד בחיבור אחד.

הסדר שלהם איך שוכנים, נשים אצל נשים ודכורין אצל דכורין. אדם בראש, חוה סמוכה לו, שרה אצל חוה, אברהם סמוך לשרה, יצחק סמוך לאברהם, רבקה סמוכה ליצחק, לאה סמוכה לרבקה, יעקב סמוך ללאה, נמצא אדם בצד זה יעקב בצד זה, זה בראש וזה בסוף.

בספרו של שלמה המלך הוא כראוי, וכך הוא, אדם וחוה בתחילה, ושרה ואברהם סמוכים לו, יצחק ורבקה בזוית האחר (כנגדם) בדרך ישר בשורה אחת. יעקב ולאה באמצע, והם נשים אצל נשים, וזכרים אצל זכרים, דהיינו אדם וחוה, שרה ואברהם, יעקב ולאה, רבקה ויצחק, ונמצא אדם בצד זה, ויצחק בצד זה, ויעקב באמצע. יצחק אצל אביו אינו דרך העולם, ועל כן היה יעקב צריך להיות באמצע… (שלח קלג, ועיין שם עוד) …

ילקוט ראובני

ואחר כך קבר אברהם את שרה וגו’, כשבא אברהם אבינו לקבור את שרה, עמדו אדם וחוה ולא רצו להיות שם במערה, אמרו מה אנו תמיד מתביישים לפני הקב”ה מפני החטא שעשינו, ואתם באים להוסיף עלינו ביוש שנתבייש מפני מעשיכם הטובים, אמר אברהם הריני מקבל עלי להתפלל לפני הקב”ה שלא תביישו עוד, מיד נכנס אדם במקומו, ועם כל זה לא נתרצית חוה להכנס, עד שהכניסה אברהם בידו אצל אדם, מיד ואחרי כן קבר אברהם את שרה וגו’, לרבות את חוה. (שם) (ע”כ)

3. אברהם זקן… ויאמר … אל עבדו אל ארצי ומולדתי תלך ולקחת אשה לבני…

אחד מהסיפורים היותר יפים  בתורה.  אפשר להעניק לו את הכותרת “איך קונים אישה? וכבר עיינתי בסיפור גליונות קודמים, אבל הסיפור שרובו מסופר פעמיים, תופס את רוב רובו של הפרשה ואי אפשר להתעלם ממנו.

ומעניין למה האירוע נכתב פעמיים +) כי –

אמירה מעניינת נמצאת במדרש16 : “יפה [עדיפה] שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים”. משפט זה מתייחס לעובדה שהתורה הקדישה פסוקים רבים כל-כך לסיפור שיחתו של אליעזר עם משפחת רבקה, בעוד דינים מרכזיים בתורה נרמזים לעיתים במילה או אפילו אות אחת.

הרבי מליובאוויטש אומר17 כי הדבר יכול ללמד אותנו על הדרך לעבודת הבור.

(הערה – מסתבר שהבורא אוהב “באבע מייסס)

מה בעצם קורה בסיפור? אבא רוצה לחתן את בנו, אז הוא – האבא שולח “שדכן” למצא, אי שם מבנות שבטו, כלה מתאימה. אבא עשיר (ויש לזכור מהיכן וממי האבא קיבל מנות רבות ערך וזהב וכסף וכו’) ולשדכן יש הרבה צאן ובקר וכנראה גם גמלים וכו’. כך שהשדכן משוטט עם 10 (עשרה) גמלים טעונים טעונים מכל טוב, כולל תכשיטי זהב, אז הוא  – השדכן, מוצא נערה צעירה, קונה אותה מההורים/המשפחה שלה ומביא אותה לחתן. פשוט. ואכן מנהגים כאלה עדיין רווחים בעולמנו המודרני, הן בתרבות המערבית (במסווה כלשהו) והן בתרבות של הרבה שבטים (או בתאילנד, וארצות אחרות) בעולמנו.. עם הרבה זהב אפשר לקנות כל דבר, כולל נערה צעירה.

לפני שבוע אברהם = האבא כמעט שחט את בנו. האם הוא אי פעם התחרט על זה? איך לגדל ילדים הוא לא בדיוק ידע. את ישמעאל בנו הוא גרש למדבר. את יצחק בנו הוא כל כך אוהב אז הוא מנסה להקריבו לה’ או א-להים, בלי להתיעץ עם האמא (שכנראה, אחרי שבקשה ממנו לגרש את הבן מאשתו האחרת הוא לא כל כך סומך עליה)  ועכשיו אחרי שהוא כבר קבר את שרה אשתו (ואולי יש לו מישהי מהצד, ואולי כמה מישהן “ולבני הפילגשים אשר לאברהם ???) הוא דואג לבן שלו, מבלי שישאל אותו.  אבא מסרסר באשתו, או טו טו שוחט את בנו, ועכשיו משדך לו בת זוג מבלי שהבן רואה אותה לפני הנישואין, או בכלל מסכים להתחתן. כך שיתכן שיצחק בכלל היה קצת ..

אז מי היה עבד אברהם – גיבור ללא שם. לפי

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%93_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D

….

אֱלִיעֶזֶר, המכונה גם דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, הוא דמות מקראית, עבדו של אברהם אבינו. אליעזר נזכר בשמו במקרא פעם אחת, לפני ברית בין הבתרים^[1], אולם לפי הפרשנות המקובלת הוא גיבור הסיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ”ד, העוסק בחיפוש אחר כלה ליצחק, בנו של אברהם. מדרשי חז”ל שונים עוסקים בסיפור זה.

אליעזר עבד אברהם בתלמוד “אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו’ יכול אפילו חיגרת אפילו סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה.”^[2].

על פי האר”י^[3] התגלגלה נשמתו של אליעזר בכלב בן יפונה….

על פי המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן, אליעזר היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן: “תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי.”^[6] כן נאמר עליו במדרש כי היה שליטתו ביצרו הייתה גדולה כזו של אברהם^[7]

במדרשים יש אגדות שונות על זהותו. בפרקי דרבי אליעזר^[8] נאמר שאברהם קיבלו במתנה מנמרוד לאחר שניצל מאור כשדים, ולאחר שטרח למצוא כלה ליצחק, אברהם שחררו ובעצם הוא עוג מלך הבשן. בדעת זקנים לבעלי התוספות^[9] התקשו מדברי האמור שעלה לגן עדן בחייו, ותירצו שעוג הוא כינוי למלכי הבשן (כמו הפרעונים), והוא אינו עוג שנהרג על ידי משה.

במדרש רבה נאמר שהוא כנען, שהתקלל על ידי נח להיות עבד^[10]. המדרש מוסיף שעל ידי שהיה עבד לאברהם, יצא מקללת נח. על פי מדרש זה, הוא חשק שיצחק יתחתן עם בתו ורמז על כך לאברהם, אך אברהם סירב בשל קללת נח לכנען (ע”כ)

ומתוך

http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2366411

…..

כשבורא העולם מספר לאברהם על השכר הרב הצפוי לו כתגמול על מעשיו הטובים, מגיב אברהם בתמיהה: מה התועלת בשכר הרב שתרצה לתת לי, כאשר אין לי בנים והאדם הקרוב אליי הוא עבדי? בלשון הפסוק1 :

“ויאמר אברם: ה’ אלוקים! מה תתן לי, ואנוכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר?”

הפסוק אומר לנו כי אליעזר היה “בן משק ביתי”, מנהל המשק של אברהם שהיה ממונה על כל נכסיו2 .

אך מדוע הוא נקרא בשם “דמשק אליעזר?” עיון בפרשני התורה מגלה כי מילה זו תספק לנו בהמשך מידע רב אודות תולדותיו אפופי המסתורין…

הביוגרפיה של אליעזר עבד אברהם

לפי פשטות הפסוקים, אליעזר נולד בדמשק וכך קיבל את השם דמשק אליעזר3 .

המדרש4 אומר כי אליעזר היה בנו של נמרוד, שמלך בימי אברהם והכריז על עצמו כאלוה. כשאברהם סירב להכיר ב”אלוהותו” של נמרוד, הוא השליך אותו אל כבשן האש. באורח נס, האש שרפה רק את הכבלים שאזקו את אברהם אך לא אירע מאום. הנס הרשים מאד את נמרוד שהעניק לו כאות הוקרה את בנו אליעזר לעבד…..

מדרש מופלא12 מספר על נס שאירע לאליעזר בעת בואו לארם-נהריים, כשבאמתחתו רכוש גדול כמתנה לכלה המיועדת: לבן, אחיה הרשע של רבקה, זמם להורגו ולגזול את רכושו. אולם אליעזר הבחין בכוונותיו ועל ידי הזכרת אחד משמותיו הקדושים של הבורא העיף את הגמלים באוויר.

לבן נבהל, אך עדיין לא נסוג מתוכניתו. כשאליעזר הגיע לביתו של לבן הוא ניסה להרוג אותו באמצעות מנה מורעלת, אך נס נוסף התרחש ומלאך החליף את צלחתו וצלחת בתואל אבי לבן, שאכל את האוכל המורעל ומת.

השליחות המסוכנת, והניסית, מסתיימת ב”הפי אנד” כשאליעזר יוצא לדרכו חזרה, ועמו רבקה אמנו.

עוד על אליעזר

בתלמוד13 נאמר כי אליעזר היה תלמיד חכם שהגה בתורה, וכינויו “דמשק” (אותו הזכרנו בתחילה) מפורש כ”נוטריקון” – ראשי תיבות של המילים דולה ומשקה; ביטוי מטאפורי למלאכתו ללמד אחרים מתורתו של רבו אברהם, בדומה לשאיבת מים והשקייתה לאחרים.

בספרי הקבלה14 נאמר שנשמתו של אליעזר הייתה “גלגול” מנשמתו של חנוך בן ירד ואחר כך הייתה גם נשמתו של יוסף הצדיק15 .(ע”כ)

ואוסף מדרשי חז”ל על אליעזר, מובא ב –

http://www.aspaklaria.info/001_ALEF/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8.htm

(לא  אצטט. מומלץ)

ומתוך

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sarah/wah.html

אליעזר עבד או איש

… א)       יש הבדל מהותי בין עאבד לאיש. עבד הוא אדם שאינו חופשי, משועבד לאחר, ממלא פקודות ואינו יוזם. ואילו ‘איש’ הוא לשון חשיבות. [2] אדם חופשי, חושב ויוזם.

ב)   יש שהכתוב מכנה אדם בשם זה או אחר מהיבט אובייקטיבי, אך יש שהכינוי מבטא נקודת מבט סובייקטיבית של הדמות המרכזית באותה פרשה. כך ייתכן שהמקרא יכנה אדם ‘איש’ או ‘עבד’ על פי האופן שבו רואה אותו הדמות שעליה נסב הסיפור באותו פסוק.

לאור כללים אלה נראה לנו להציע כי אליעזר עצמו הוא גם עבד – עבד אברהם, ממלא פקודות אדוניו, אך גם ‘איש’ – אדם חשוב, חושב ויוזם. תחילה הוא מופיע כ’עבד’; הוא עושה שליחותו ותו לא. אמנם הוא חופשי לבחור את הדרך שבה ימצא את מבוקשו, אבל הוא מוגבל לחפש אישה ממשפחתו של אברהם דווקא (“כי אם אל ארצי”, פס’ ג), והוא חייב להופיע כעבד אברהם. לכן הפרשה פותחת ב’עבדו’, למרות שהוא גם זקן ביתו, המושל בכל אשר לו (פס’ ב), והתורה ממשיכה לכנותו ‘עבד’ (פס’ ה, ט, י, יז), גם כאשר הוא יוזם את המבחן. היזמה טפלה לעצם השליחות.

המפנה בא בפס’ כא, “והאיש [3] משתאה לה, מחריש לדעת”. כאן צריך איש שיודע להתבונן ולהתפעל, וגם לפעול על פי התרשמותו. זו אינה תכונה של עבד, לכן כאן בא לידי ביטוי האיש שבו. הוא עובר כביכול למישור אחר. רק “איש” “מחריש לדעת הַהִצליח ה’ דרכו אם לא”. ובאווירה זו הוא נותן את הצמידים, עוד קודם ששאל מי הנערה, [4] כי הוא חש שעומד הוא בצל ה’, ובטוח במבחן שקבע להצלחת שליחותו. בהמשך, מובן שרק על ‘איש’ ייאמר, “ויקד האיש וישתחו לה'”; שם שמים שגור בפי איש ולא בפי עבד, שיש לו אדון אחר.

בפסוקים כט ו-ל, “וירץ לבן אל האיש… כה דבר אלי האיש, ויבא אל האיש”, יש סיבה אחרת לכינויו של אליעזר “איש”. כאן אליעזר מתואר כפי שהוא נראה בעיני לבן ורבקה. הם רואים אותו כאורח חשוב, אולי קרוב משפחה, שבא מרחוק.

אך גם לגופו של עניין רוצה המקרא להדגיש שלבן מתייחס אליו כאיש, ולכן יקשה עליו בעתיד לסרב לבקשתו. יתר על כן, אפשר שמשום כך לא סיפר אליעזר לרבקה מי הוא, כדי שיתייחסו אליו בכבוד, כאיש ולא כעבד. ואכן כך הוא מופיע בפניהם: “ויבֹא האיש הביתה” (פס’ לב). (ע”כ)

.מתוך

http://www.reform.org.il/Heb/holidays/WeeklyPortionArticle.asp?ContentID=1193

באמצע פרשת “חיי שרה”, בתווך בין סיפור מות שרה ובין סיפור מות אברהם, מביאה התורה סאגה מפוארת, סיפור מסעו של עבד אברהם למציאת אישה ליצחק ונישואיה של רבקה ליצחק.

סיפור שידוכו של יצחק בא בפרק כד, הפרק הארוך ביותר בספר בראשית. מלבד עובדה זו, יש לו לסיפור עוד כמה קווי אופי ייחודיים: זוהי הפעם הראשונה שהמקרא מביא סיפור מפורט כל כך (כדוגמת סיפורי יוסף וסיפורי דוד הבאים בהמשך), והוא מופיע שלוש פעמים בשינוים מעניינים– תכניתו של עבד אברהם, ביצועה בפועל, ולבסוף הסיפור כפי שעבד אברהם מספר אותו למשפחתה של רבקה. מופיע בו גיבור אפי שמחשבותיו, דעותיו ומעשיו נחשפים בפני הקורא בבהירות רבה, והלה אינו אלא עבד אברהם.

בסיפור זה אנו שומעים גם את התפילות הראשונות בתורה, ואף הן באות מפיו של עבד. הראשונה היא תפילה להצלחת משימתו: “ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם” (כד, 12); השניה, תפילת הודיה: “וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה’ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי” (שם, 27). זאת גם זאת, זו הפעם הראשונה שהמקרא מביא ברכת אדם לחברו: “אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו” (שם, 60).

בסיפור זה אנו פוגשים את רבקה, האישה הראשונה שהתורה מלווה אותה מלידתה (כב, 23), נעוריה ועד לזקנותה (על מותה לא מסופר בתורה). רבקה היא גם האישה האסרטיבית והפעילה הראשונה במקרא: היא נענית לפנייתו של העבד, שואבת מים שוב ושוב עד שהיא מרווה אותו ואת עשרת גמליו, ואף מזמינה אותו להתארח בביתה. היא עונה לשאלת אחיה ואמהּ, האם תלך מיד עם האיש, במילה אחת והחלטית “אֵלֵךְ” (שם, 58), וכך היא עוקפת את ניסיונות משפחתה לדחות את הזיווג. כאברהם בשעתו, גם היא נענית לצו שקורא לה לעזוב וללכת וגם היא עושה זאת ללא היסוס. בנבדל משאר האמהות, היא זו שעושה את הצעד האקטיבי, עוזבת את ביתה ואת משפחתה והולכת אל הבלתי נודע, אל יצחק.

בסיפור זה אנו שומעים על השידוך הראשון במקרא. למעשה, זהו המקור המפורט ביותר במקרא כולו המספר על תהליך הנישואין – השידוך על תנאיו, האירוסין, מתן המוהר, וכניסת האישה לביתה החדש. אף את עניין הינומת הכלה היו שלמדו מכך שרבקה כיסתה את פניה בראותה את יצחק. מהלך העניינים נראה כאקראי, אבל תפילות העבד וההתנהלות הפלאית, כמעט על-פי התכנית, רומזות להתערבות אלהית שמאחורי הקלעים. בתואל ולבן אומרים לעבד: “מֵה’ יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב” (שם, 50). ובכל זאת הקוראים עוקבים אחרי התפתחות העניינים (ובעיקר כשאנו יודעים את טיבו של לבן בהמשך הסיפור…), משתאים ומייחלים כעבד אברהם בשעתו.

לכאורה, שידוך תועלתני בין שני בתי אב יש כאן, והוא אינו שונה מאינספור שידוכים כמותו שנעשו לאורך הדורות. ובכל זאת, לא רק נישואין דיפלומטיים היו נישואי יצחק ורבקה. לפנינו סיפור על אהבה. בפסוק האחרון בפרק יש ארבעה פעלים המעידים על התפתחות הקשר בין השניים והעמקתו: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ” (שם 67). “וַיְבִאֶהָ” – ראשית יצחק מביא את רבקה אל ביתו, או נכון יותר אל אוהלה של אמו כנהוג, ומיד “וַיִּקַּח” אותה, כלומר קיים אתה יחסי אישות, האהבה באה רק אחר כך “וַיֶּאֱהָבֶהָ” כאהוב איש את אשתו אבל היחסים הופכים אישיים ואינטימיים יותר, עד כדי כך שנאמר על יצחק “וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ”. הדברים מזכירים את שירו של ח”נ ביאליק: “הכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת”. אהבה אמיתית היא אהבה רבת פנים שבה אהובים ממלאים פונקציות מגוונות בחיי בני זוגם.

הביטוי “וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ” מעניין ומותיר פתח לפרשנויות פורות. אולי הנחמה שהביאה האהבה איפשרה ליצחק לסלוח לאביו, ובהמשך לקבור אותו יחד עם אחיו, עם ישמעאל.

אהבת יצחק ורבקה היא אהבה זוגית, הראשונה מסוגה במקרא. בכל המקרא מסופר רק על עוד שני מקרים מובהקים של אהבה זוגית. כוונתי היא ליעקב שאהב את רחל (בראשית כט, 19, 30) ולאלקנה שאהב את חנה (שמו”א א, 5). שאר מקרים שבהם מסופר על אהבת גבר לאישה קשה לתארם כאהבה זוגית, לדוגמה אמנון שנאמר עליו שאהב את תמר (שמו”ב יג, 1). כאן יש להעיר, שעל אף שאנו עדים לפעלתנותהּ של רבקה ולהתלהבותהּ לעזוב את ביתה ולצאת לדרך חדשה עם עבד אברהם, אין אנו שומעים בהמשך על רגשותיה שלה כלפי יצחק. אך בכך אין פלא – נדיר לקרוא בתנ”ך על אהבת אישה לאיש [יוצאת דופן היא אהבת מיכל בת שאול לדוד (שמו”א יח, 20)].

ובכל זאת, דומה שגם רבקה חוותה רגש עז, שהיכה אותה ולו לרגע, בעת פגישתם הראשונה של בני הזוג: השעה היא שעת בין השמשות, המצלמות מתמקדות ביצחק ההולך מבאר לחי רואי לשוח בשדה (הוא מבקש לטייל, לשוחח עם נפשו או, כפי שפירשו חז”ל, להתפלל). האיש, שחווה טראומה איומה ואיבד לאחרונה את אמו, נושא עיניו מתוך סרעפי נפשו, והנה שיירת גמלים. ייתכן שהוא כלל אינו יודע שהיא נושאת את האישה שיועדה לו. המצלמה עוברת לרבקה, אף היא נושאת עיניה באותו רגע הרה-גורל, פניה אל הדרך החדשה שבה בחרה. והנה היא רואה את האיש, את יצחק. רבקה עדיין אינה יודעת שמדובר בחתן המיועד לה, אבל התרגשות פתאום אוחזת בה.

הנערה, שלא איבדה שליטה מול הזר שפנה אליה בבאר ולא לנוכח בני ביתה התועלתניים, מועדת לרגע. המצלמה עוקבת אחריה כשהיא נופלת מן הגמל. נראה שרבקה נבוכה מתגובתה הספונטנית, ועל כן היא שואלת את העבד בהתנשאות נסיכית: “מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ” (שם, 65). כשהיא מקבלת תשובה לשאלתה, היא מכסה את פניה בצניעות ומתנהגת כראוי לכלה צעירה. כיסוי הפנים הוא גם כניסתה של רבקה לתפקיד שיועד לה אבל אותו הרף עין (תרתי משמע), רגע הפליאה ואיבוד השליטה, הוא מרגעיו המופלאים של המקרא.

יצחק ורבקה הם גם הזוג היחיד בין אבות האומה שהיו זוג מונוגמי.

….

….