To:
Subject: ואלה תולדות…ויתרוצצו הבנים…כמעט שכב… ואהיה עמך ואברכך
עיונים קודמים
פרשת תולדות – תשע”ד
http://toratami.com/?p=65
פרשת תולדות – תשע”ה
(על – בחירת יעקב, הרפתקאות יצחק, יצחק בגרר, 100 שערים, ברכת יצחק לעשיו)
פרשת תולדות – תשע”ו
http://toratami.com/?p=474
(על – ויעתר יצחק לנוכח, ויבז עשיו, וישקף אבימלך…., אנטישמיות בגרר, ויהי עשי בן 40 שנה ויקח אישה)
פרשת תולדות – תשע”ז
http://toratami.com/?p=681
(על: העדפת בן אחד על אחיו, ויעתר, ותלך לדרש… ויתרוצצו הבנים, וילך יצחק – אבימלך ורבקה, ותאמר רבקה קצתי בחיי מפני בנות חת)
פסוקים מההפטרה
תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֹֽן׃
2:7 כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃
חידון השבוע
1. באיזה גיל היה הנכד יעקב כאשר הסבא אברהם נפטר?
2. (למבוגרים) מה ראה אבימלך כשהציץ מהחלון?
3. כמה ברכות (ועל ידי מי נאמרו) יש בפרשתנו
4. מי עמד מאחרי הפסוקים האחרונים של ההפטרה׃
הקדמה כללית
אלה תולדות אברהם, אברהם הוליד…ויקח יצחק…. הכושי עשה את שלו…המלך מת יחי המלך החדש שרק לפני שבוע התחתן עם נער שלא ראה מימיו ושכנראה אולי שמע עליה כי היא הייתה נכדתו של הדוד של יצחק. ולמעוניינים/ות במדרשים על הנושא מומלץ לעיין ב –
https://www.yeshiva.org.il/midrash/26215
המפגש המופלא בין יצחק לרבקה | אתר ישיבה
www.yeshiva.org.il
המפגש המופלא בין יצחק לרבקה-הרב שמעון כהן.מבוא באר לחי ראי ,היכן שהה יצחק בשלוש השנים שמִן …
(לא אצטט)
אברהם אבינו מת לפני שבוע, ושמענו ששני בניו האחד בגיל 88 והשני בגיל 75, קברוהו במערת המכפלה. היכן היו הבנים האחרים של אברהם? והיכן היו הנכדים יעקב ועשו (בני יצחק) ובני ישמעאל .? (כנראה לא חשוב לעורך
.
על הולדת יעקב, אנחנו קוראים רק לאחר פטירת הסבא, אבל כידוע “אין מוקדם ומאוחר בתורה” וברור גם שאין בתורה הרבה פרטים שכנראה היו מעניינים. את הקורא בימינו.
אז את “ההספד” הקצר על אברהם נתן העורך “וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע ויאסף אל עמיו (מי הם????) ויקברו אותו יצחק וישמעאל. לא ברור היכן היו הנכדים, גם לא ידוע אם הבנים “ישבו שבעה וכדו’, קיצר הכתוב. העיקר שאברהם מת “זקן ושבע”. זקן – ברור, אז מה זה שבע? האם זה אומר שנמאס לו להמשיך לחיות? אולי.
הבה נסכם את מה שאנו יודעים על אברהם וננסה להחליט
1. האם אברהם היה טיפוס חיובי, או…….???
2. האם אברהם היה מאושר בימי חייו, או שהוא בעצם “שבע מרורים”?
אז נתחיל “ואלה תולדות אברהם….” מה אנו יודעים על חייו??? תקציר אוסף אירועים (חשובים) של אברהם אבינו בעצם ניתן כבר בפרקי אבות והם נחשבים כנסיונות.
מתוך
http://www.ravhanania.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=161983
רבנו עובדיה מברטנורא מפרט במסכת אבות את עשרת הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו:
“עשרה נסיונות: אחד – אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני – לך לך מארצך. שלישי – ויהי רעב. רביעי – ותוקח האישה בית פרעה. חמישי – מלחמת המלכים. שישי – מעמד ברית בין הבתרים, שהראהו שיעבוד מלכיות. שביעי – המילה. שמיני – וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי – גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי – “העקידה” (רע”ב על אבות פ”ה מ”ג). (ע”כ. מעניין שכל 9 הנסיונות האחרונים נזכרים בתורה – להוציא את מה “שהראהו…” – הנסיון הראשון הנו מדרש חז”ל)
ואכן לעומת לעיל יש גירסה שונה, מתוך
https://www.yeshiva.org.il/ask/30838
המשנה במסכת אבות (פרק ה משנה ג) אומרת שאברהם אבינו התנסה בעשרה נסיונות. הרמב”ם מונה אותם: 1. “לך לך מארצך”. 2. הרעב שהיה בארץ ואברהם הוכרח לרדת מצרים. 3. בהילקח שרה לבית פרעה. 4. מלחמתו עם ארבעת המלכים. 5. בקחתו את הגר לאשה לאחר שלא נולד לו ילד משרה. 6. ברית המילה בזקנותו. 7. לקיחת שרה לבית אבימלך. 8. גירוש הגר. 9. הרחקת בנו ישמעאל. 10. עקידת יצחק.
הרמב”ם מנה רק מה שכתוב בתורה ויש מפרשני המשנה שמונים עשרה נסיונות שונים במקצת.(ע”כ)
(נא למצא את ההבדלים?)
אז ברור שמהגישה הדתית/מסורתית, אברהם אבינו היה ממציא האמונה היהודית וצדיק בכל מעשיו ואמונתו, למרות שיש פרשנים שמאשימים אותו במספר מעשים)
ויש להניח ש 10 הנסיונות היו מעין מבחן שה’ בחן את מסירותו, דבקותו (העיוורת) ואמונתו אף היא עיוורת בכח עליון ורק לעיתים רחןקןת הוא הביע פקפוק ופעם אחת גם ניסה להתמקח או להבין איך פועל אותו כח עליון. רוב הפעמים הוא שמע וביצע
אבל מה יגידו הפסיכולוגים – היותר אובייקטיבים שאינם מחוייבים ללכת בדרכי האמונה, על האופי של אברהם, אם ניתן להם כמה מעשים חשובים שאברהם עשה?
קצת לחקור את הנושא, מה יודעים מפשט הכתוב?
“קיצור תולדות אברם/אברהם מגיל 75”
1. —
אברהם/אברם בן 75 שומע קול שאומר לו ללכת ממקום מגוריו באותו זמן, לעזוב את אביו הזקן ומשפחתו וללכת למקום לא ידוע
2. — אברהם, שעדיין שמו היה קצת יותר קצר = אברם, לא שואל ” מי אתה הדובר אלי?” אלא פשוט קם יום אחד, “וילך אברם… ויקח אברם את שרי אשתו…ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם….. ואת הנפש אשר עשו….ויצאו ללכת ארצה כנען….” אברם פשוט משאיר לאנחות את אביו בגיל 145 ואת רוב משפחתו והולך, לחפש שדות מרעה ירוקים לרכושו בן 4 רגליים וכו’
3. אברם כנראה לא רק שומע אלא גם רואה “ויבן שם מזבח לה’ הנראה אליו,,,” אבל ממשיך לשתוק
4. אברם סוף סוף מתחיל לדבר (ובדיבור הראשון שלו הוא בעצם גם משקר וגם מסרסר באשתו) …ויאמר אברם אל שרי אשתו, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את…אמרי נא אחותי למען ייטב לי בעבורך … ותוקח האישה בית פרעה… ולאברם היטיב בעבורה….”
5. אברם פתאום מתגלה כלוחם, “וירק את חניכיו…. ויכם וירדפם – אירוע חריג ביותר
6. אברם שומע קול = (שבא ממקור שנקרא לו “כח עליון” שמבטיח לו הגנה ובנוסף מבטיח לו צאצאים. ברם (כנראה מופתע). אברם פתאום לא מאמין לאותו קול ומבקש הוכחה כלשהי. כתוצאה, הקול מבקש ואברם ממלא את הבקשה (המשונה) ובהמשך אברם מבתר לשניים כמה בעלי חיים ונרדם, ובחלום כח עליון מדבר איתו, כורת עמו ברית ושוב מבטיח לו הרים וגבעות
7.אברם בגיל 86, שומע לקול אשתו ומבלי לשאול שאילות שוכב עם שפחתה. וכשהשפחה בהריון מתקדם ואשתו מתלוננת על התנהגותה, הוא מייעץ לאשתו “עשי לה כטוב בעינייך. ותעניה שרי ותברח (השפחה)”. (ואז במדבר השפחה מנהלת דו-שיח עם מלאך ה’ שמצווה עליה לחזור לגבירתה שרי “והתעני תחת ידיה”)
8. אברם בגיל 99 שוב שומע כח עליון שמצווה עליו למול את אבר מינו ואת אבר מינם של כל הזכרים בני ביתו. הוא לא שואל לא מהרהר, מה כל זה, אלא מבצע. (וכאן אפשר לשאול – האם א-להים בכוונה לא ברא אדם מושלם, ואז הוא מצווה לעשות לקבוצת אנשים נבחרת שדרוג גופני, או להטביע בכל זכר בקבוצה “סימן זהוי” (באותו זמן הקול אומר לאברם לשנות את שמו לאברהם)
9.. אברהם מארח 3 אנשים זרים, ועורך להם סעודת מלכים
10.. אברם פעם נוספת משקר למלך גרר, מסרסר באשתו,
12. אברם שומע קול שמצווה עליו לשחוט את בנו. בלי לשאול שאילות אברהם כמעט מבצע את מה שהקול אמר לו לעשות, אבל שוב מתערב מלאך ה’ וברגע האחרון הבן ניצל.
13. בלי להתייעץ עם בנו יצחק, הוא משדך לו נערה ממשפחתו מחרן.
יופי של קורות חיים. והמסקנה = בקיצור, אולי אברם/אברהם סובל מסכיזופרניה – (ושלא נשכח, לפי התלמוד אברם ושרי נולדו טומטומים) אז אין זה פלא שלשניהם היו תסביכי אופי, כגון “קח נא את שפחתי אולי אבנה ממנה”. ומתוך
https://milog.co.il/סכיזופרן
סְכִיזוֹפְרֶן – זכר
חולה בסכיזופרניה, מחלה הבאה לידי ביטוי בשפיטה מעוותת של המציאות, בעיקר שמיעת קולות והזיות.
ואפשר גם לעיין ב –
https://www.hofesh.org.il/yated/dana_sara.html
ובסיכום – יש להניח שאברם/אברהם, לא היה הכי מאושר בחייו. גם נדודיו, גם יחסיו עם אשתו וכו’
— הארכתי בהקדמה, אבל יש לה קשר לפרשתנו שמתילה ב “ואלה תולדות אברהם, אברהם הוליד…”. אז נתתי קיצור תולדות אברהם
פסוקי השבוע
ולאום מלאום יאמץ
והרביתי את זרעך ככוכבי השמים
ואל שדי יברך אותך… והיית לקהל עמים
ערב שבת שלום
פתיחה
עוד פרשה עם סיפוריה היפים
ומעניין שהפרשה מתחילה באמצע הפרק – פרק כה’, ומסתיימת באמצע פרק כח’. אין התאמה מדוייקת בין חלוקת החומש ו/או הסיפורים לפרקים, לעומת חלוקת החומש לפרשות.
ועוד מעניין שגם פרשה הקודמת חיי שרה וגם פרשתנו מסתיימות בנישואי האחים ישמעאל ועשו – נושא לעיון נוסף.
ולרענון תוכן הפרשה – מתוך סיכום (מסורתי) של הפרשה ב –
http://wikivort.co.il/view.php?vort=1495
פרשת השבוע – ‘תולדות’ מביאה לפנינו את סיפורם של התאומים יעקב ועשו. לידתם, תהליך התבגרותם והיחסים ביניהם.
התאומים
עשרים שנה חיכתה רבקה אמנו לפרי בטן, ולאחר שה’ נעתר לתפילותיו הרבות של יצחק – הרתה. במשך ימי הריונה הרגישה בתופעה מוזרה: כעין מלחמה התחוללה ברחמה. מה שהפליא אותה ביותר היתה העובדה שכאשר עברה ליד פתח בית-המדרש הרגישה כאילו העובר רוצה לצאת, וגם כשעברה במקומות של עבודה-זרה הרגישה בתנועה דומה. איזה מן יצור הוא זה? חשבה. היא הלכה לשם בן נח אשר רוח הקודש שרתה עליו ושאלה אותו לפשר הדבר. “ויאמר ה’ לה (על ידי שם) שני גויים (עמים) בבטנך ושני לאומים (מלכויות) ממעייך יפרדו…”. ואכן בתום ימי ההריון נולדו לה תאומים…
מכירת הבכורה
יום אחד חזר עשו רצוץ ועייף מן השדה, שם היה עסוק כל היום בציד חיות ועופות. בבית מצא את יעקב מבשל תבשיל של עדשים אדומות. “…הלעיטני נא מן האדום האדום הזה…” – ביקש עשו מיעקב. יעקב נענה לבקשתו אך בתנאי שימכור לו את הבכורה. עשו היה שקוע בתאוות העולם הזה ולכן – “ויבז עשו את הבכורה”. הוא עורך לעצמו חישוב קר וקצר, ומשיב ליעקב: “הנה אנוכי הולך למות ולמה לי זה בכורה! “…
יצחק בארץ פלשתים
“ויהי רעב בארץ” – מפאת הרעב נאלץ יצחק לנדוד עם משפחתו אל גרר שהיתה תחת ממשלתו של אבימלך מלך פלשתים, כשהוא מבורך על ידי הקב”ה.
ואכן, הברכה שרתה במעשי ידיו ורכושו של יצחק הלך וגדל, שדותיו ובהמותיו נפוצו על פני מרחבים רבים. הדבר היה לצנינים בעיניהם של תושבי האזור – “ויקנאו אותו פלשתים”. אבימלך החליט לגרשו מארצו ; “לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד” – כל הגדולה והעושר בא לך מאיתנו ועל חשבוננו. יצחק נוטל את מקל הנדודים ומגיע עד באר-שבע….
הברכות
בתחילת הפרשה כבר נאמר כי “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב”. יצחק הגיע לגיל זקנה ועיניו כהו עד שלא יכול לראות בהן כלל.
לפני מותו, ביקש יצחק לברך את בנו, עשו. הוא קורא אליו ומבקשו: “צא השדה וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי . . בעבור תברכך נפשי בטרם אמות”.
רבקה, השומעת את דברי יצחק, מצוה על יעקב, בנה האהוב, לגשת אל הדיר ולקחת משם שני גדיי עיזים על מנת שתכין מהם מטעמים ליצחק אותם יגיש לפניו יעקב כדי שיברכו אביו לפני מותו במקום את עשו.
בתחילה היסס יעקב, הן על אף שאביו כבר אינו רואה אך על ידי מישוש יוכל בקלות לגלות כי אין זה עשו, ואז, במקום ברכה עלול הוא לקללו על מעשיו. רבקה דבקה בעמדתה וכדי להסיר את חששותיו היא מלבישה אותו בבגדיו של עשו….
יעקב יוצא לגלות
עשו רותח מכעס והוא זומם להרוג את יעקב ולירש את אביו לאחר מותו. שוב קוראת רבקה ליעקב ומזהירה אותו מפני אחיו הרוצה לנקום בו. היא מורה ליעקב לצאת ולברוח אל בית הוריה בחרן עד יעבור זעם וישכך כעסו של עשו. מיצחק היא מבקשת שישלח את יעקב לבית הוריה כדי שימצא לעצמו זיווג מתאים היות ונפשה מואסת בבנות המקום שבסביבה.
יצחק מברך את יעקב לפני צאתו “וא-ל ש-ד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים”
(ע”כ. ומאמר משלב את הפשט עם המדרש)
ועוד מאמר (בעקבות המסורת המדרשית) שמסביר מספר אירועים בפרשה ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/nesher-2.htm
(לא אצטט. מומלץ)
(הערה. יש לציין שבשני המאמרים המוזכרים לעיל לא מוסבר הארוע “אחותי היא” על הפגישה בין יצחק, רבקה ואבימלך)
וסיכום הפשט ניתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA
(מומלץ. לא אצטט)
ואוסף מאמרים מתוצרת אוניברסיטת בר-אילן מובאת ב –
Vhttps://www.biu.ac.il/JH/Parasha/toldot/toldot.shtml
-ומשהו מתוך ידידנו פויר ב –
מהפרשה אנחנו למדים רבות על יצחק אבינו. מה אומר לכם על יצחק אבינו? לרוע מזלו, נולד הממזר המסכן לפני הפסיכואנליזה והטוק-שואו. רוצה לומר: הטראומה של העקידה נותרה חקוקה עמוק עמוק באבינו יצחק, שלבטח היה מרטיב את משכבו בלילות תוך שהוא חולם על סכינים גדולות יורדות אל צווארו העקוד. לא קל להתבגר כבן להורים שהיו מוכנים לשחוט אותך בשביל האמונה. טיפול היה עוזר פה, אבל לך תמצא מטפל טוב בארץ פלישתים.
גם על רבקה אנחנו למדים בפרשה. רבקה אמנו לא נפלה רחוק משרה אמנו, חמותה. כמו שרה, גם היא מעדיפה בבירור ילד אחד על פני השני; כמו שרה, גם היא לא בוחלת במניפולציות. כמו שרה, גם רבקה מפיקה סיפוק מיני מהעובדה שהתושבים בשכונה מציצים לה ולבעלה מזדיינים כשהם משוכנעים שמדובר באח )ואחות. שובבות היו האמהות הגדולות שלנו (ע:כ)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. אלה תולדות …. ויהי יצחק….וישלח יצחק את יעקב…
בין הפסוק הפותח את הפרשה לבין אחד הפסוקים המסיימים את הפרשה, פותחים ומסכמים את תולדות יצחק(פרט לסיפור מותו וקבורתו בעוד שבועיים). בהשוואה לתולדות אברהם ותולדות יעקב, תולדות יצחק מעטים. ובין הפתיחה על יצחק ורבקה והלידה, מופיע קטע – קצת מוזר ולדעתי כלל לא חשוב מכירת הבכורה ליעקב.
מעטים אבל מרוכזים וצפופים. הם מכילים את האירועים הבאים
— לידת יצחק כשברקע אחיו ישמעאל בן ה = 14 ואמו הגר
— עקידת יצחק
— תפילת יצחק (לנוכח אשתו) ולידת יעקב ועשיו
— יצחק שומע קול שמצווה עליו לא לרדת מצריימה
– השקר והעימות עם אבימלך בגרר.
— יצחק החקלאי (לא רועה צאן ובקר כמו אביו)
ה’ נראה אליו בלילה ומברך אותו
— הברית עם אבימלך
— הברכות ליעקב ועשיו
— שליחת יעקב לחפש לעצמו כלה
אכן – מרובות פעילויות האיש.
אברהם ויעקב מתוארים יותר כאקסטרוברטים, = מוחצנים. הנודדים למרחקים, נושאים מספר נשים ועוברים חוויות שונות ומשונות בתכיפות גדולה, מתבטאים בחריפות במגעים ובמעורבות עם אנשים בצפון ובדרום, ה’ מדבר איתם ונראה להם (בלום !) רבות ואף זוכים ליצירת מצוות שנשמרות לדורות (ברית מילה וגיד הנשה). לעומתם יצחק הוא די צנוע, אינטרוברט – מופנם, ופרט לקניית הבכורה, – שסתם הכתוב ולא הסביר או פירט בשביל מה הבכורה הייתה חשובה לו כל-כך. (כמו שלא כל כך ברור, מדוע א-להים בחר באברהם ו/או בשבטי ישראל. כנראה שמישהו החליט שלא-להים משעמם) – והברית עם אבימלך שאבימלך יזם, יצחק הוא די פסיבי, כל אירוע קורה לו פעם אחת וגם זה. נראה כעין חיקוי לאירוע דומה שקרה לאביו – אברהם. וכמו ששרה כנראה “לבשה את המכנסים” בביתה עם אברהם, כך גם רבקה עם יצחק
קשה לסכם משהו על האופי של יצחק, אבל פשוט, הסיפורים עליו פחותים בהרבה מהסיפורים על אביו ועל בנו הוא כנראה “הילד באמצע”
מתוך
….שנה אחר שנה נקראים סיפורי יצחק, והשומע מרגיש שמשהו בהם שונה משאר סיפורי האבות. דמותו של יצחק נותרת עמומה. אנו לא זוכים להיכרות עם האישיות שלו ברמה שבה תוארו לנו דמויותיהם של אברהם ויעקב. ההרגשה שדמותו של יצחק לא זוכה לפיתוח משמעותי מתחזקת כשבודקים אילו סיפורים מסופרים עליו בכלל: רוב סיפורי יצחק הם למעשה חלק מסיפורי אברהם – הולדת יצחק, העקידה, שליחות עבד אברהם ונישואי רבקה; או חלק מסיפורי יעקב ועשיו – הולדת יעקב ועשיו, גניבת הברכות, שילוח יעקב לארם. יצחק הוא לא הגיבור המרכזי של אף אחד מהם.
הסיפורים שיצחק אכן עומד במרכזם הם מעטים, וכלולים כולם בתוך אותה מסגרת של מעשי יצחק בארץ גרר. אפשר לחלק את אותם שלושים ושלושה פסוקים המתארים את שהותו של יצחק בארץ פלשתים לארבעה חלקים סיפוריים: הראשון עוסק ברעב בארץ והירידה לגרר, השני מספר על הצגת רבקה כאחות יצחק ועל שהיא מתגלה לבסוף לאבימלך כאשת יצחק, השלישי מספר על הבארות שחפר יצחק, והרביעי מתאר את הברית עם אבימלך בבאר שבע. כל מי שזוכר את סיפורי אברהם שם לב מיד – כל הסיפורים הללו סופרו גם על אברהם! גם אברהם נדד בשל רעב בארץ, הציג את שרה כאחותו במקום כאשתו כדי שלא יהרגו אותו, חפר בארות וכרת ברית עם אבימלך בבאר שבע (וגם אז לווה אבימלך ב”פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ”)….
התלות של יצחק באברהם אינה רק תלות של בן בדמות האב, או תלות של ממשיך השושלת במייסד הדגול שלה. התורה דואגת להודיע לנו שיש תלות ספרותית ביניהם. אפשר לראות את התלות הזו בצורה יפה בפתיחת מעשי יצחק (כו, א-ה) – התורה מצפה שנזכור את “הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם” ונבין שכאשר ה’ אומר ליצחק “אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה” יש כאן רמיזה לירידתו של אברהם למצרים, בעוד על יצחק מצווה ה’ שלא לפעול כמו אביו ולהישאר בארץ….
שתיקת הנביאים
חוקרי מקרא ששמו לב לתופעה הספרותית הזו הדגישו אותה מכיוון נוסף – מסורות פנים מקראיות מדברי הנביאים. על אברהם ויעקב השתמרו מספר מסורות בנביא: ישעיהו (כט, כב) יודע לרמוז לסיפור הצלת אברהם “אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם”, יחזקאל (לג, כד) מתאר את דברי העם בימיו המזכירים את ירושת הארץ בידי אברהם “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ”, והושע (יב, ד-ה) ממש מצטט גרסה שירית שמתמצתת חלק מסיפוריו של יעקב “בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ.”
לעומת האבות האחרים, יצחק לא מופיע מחוץ לחומשי התורה אלא במסגרת הקבועה “אברהם יצחק ויעקב/ישראל”, להוציא פעמיים בספר עמוס (ז, ט; שם, טז), שם “יִשְׂחָק” מציין באופן כללי את ממלכת ישראל, ללא כל מידע נוסף; האבות האחרים, לעומתו, מופיעים בפני עצמם במקרא עוד עשרות פעמים….
מאה שערים
אבל האמת היא שגם בסיפורי יצחק כפי שהם מונחים לפנינו יש מספר פרטים ייחודיים. ראשית, יש הבדלים בין הסיפורים המסופרים על יצחק לבין המעשים הדומים והמקבילים להם הנוגעים לאברהם. למשל, יצחק מקבל הוראה להישאר בארץ ולא לרדת מצרימה, בניגוד לאברהם אביו שירד למצרים בעת הרעב בארץ. גם במעשים הדומים יצחק מוסיף ומחדש, כמו הבארות החדשות שהוא ועבדיו חפרו בנגב, בארות שלא יוחסו לאברהם אביו.
אך לא הבדלים סיפוריים בלבד מאפיינים את יצחק ומייחדים אותו מאברהם, אלא גם פרט אחד המובא בין הסיפורים, כבדרך אגב; פרט שלא מסופר על אף אחד מהאבות מלבדו (כו, יב):
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה’.
יצחק הוא האב היחיד העוסק בחקלאות. גם אברהם ויעקב קשדות: אברהם קנה מעפרון החתי את שדה המכפלה, ויעקב קנה משכם את חלקת השדה שעליה ישב בסמוך לעיר. הם עשו בהם שימושים שונים אך לא שימוש חקלאי. הפרט הזה דרמטי במיוחד משום שבתודעה הישראלית, חיי הנוודות הם המאפיין המרכזי של תקופת היווצרות העם. הסיכום הקצר של ההיסטוריה העברית שנאמר בעת הבאת הביכורים מתאר בתמציתיות (דברים כו, ה) “אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי” – אבותינו היו נוודים מארם. והנה יצחק יושב על קרקע, אינו יוצא מן הארץ כבנו ואביו הנוודים, ובניגוד לרושם הרווח על תקופת האבות – הוא עוסק בחקלאות, כבני בניו שנחלו את הארץ אחרי מאות שנים והשתקעו בה.
ייתכן כי דווקא אורח חייו החקלאי של יצחק, המחובר לקרקע ומשתקע בה, שאינו עוקר ממנה גם בשעת רעב, דווקא הוא, שדומה כל כך לאורח החיים של שבטי ישראל בארץ לאחר שהתנחלו והשתקעו בה, לא זכה לאגדות מיוחדות. יצחק, עבור נוחלי הארץ, היה דמות מציאותית, יומיומית, שעומדת בצילם של דורות הנוודים הגדולים שירשו את הארץ. וכמו הדורות המשתקעים בארץ שיצרו את הקשר העמוק אליה, יצחק אולי איננו דמות של אגדות גדולות. אולי התורה לא תספר עליו רבות כמו על אביו או בניו, אך דווקא הנורמליות ויכולת היציבות שלו, וכמוה של דורות רבים של חקלאים יושבי הארץ מבני בניו, הן שמבטאות את החיבור העמוק שלנו לארץ הזו.
(ע”כ. מומלץ לקריאה מלאה – ציטטתי את רוב המאמר, והקטע האחרון מאוד מעניין)
2. מכרה כיום את בכורתך לי
מה הסיבה שיעקב כל כך מעוניין בקניית הבכורה?
האם זב עניין של כבוד או כסף?
הכתוב לא מסביר סיבות. פרשנינו מניחים שהכוונה היא לקבלת ארף ישראל כנחלה לצאצאים, או לקבלת התורה.
באיזה גיל היה יעקב כשקנה את הבכורה? ומה הוא או צאצאיו עשו עם הבכורה?
מתוך דיון בנושא ב –
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/toldot/kle.html
….ש”י מסביר מהו העניין שמצא יעקב בבכורה (בר’ כה:לא): “לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב”ה”. ולפי רש”י בהמשך, כך גם הבין עשיו את משפט הבכורה באמרו: “הנה אנכי הולך למות!” (בר’ כה:לב): “אמר עשיו: מה טיבה של עבודה זו? אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויים בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה: שתויי יין, ופרועי ראש. אמר: אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה”.
ברם, קשה לקבל את דברי רש”י כמשמעם. כדי להבין את כוונת הדברים יש לבחון את המאבק בין יעקב לעשיו בצורה אחרת, וקודם כול יש לברר מה משמעותה של זכות הבכורה בעיני האחים. בבירור הזה נשתדל להבין את משפט הבכורה, זכויותיה ודיניה על-פי התורה שבכתב והתורה שבעל פה, וננסה להבהיר מה ראו בה יעקב ועשיו בהתאם להשקפותיהם ולתקופתם.
ר’ אברהם אבן עזרא מבין את רצונו של יעקב לזכות בבכורה עבור עצמו, וכך הוא כותב על אתר: “שיקח פי שנים בממון אביו. ויש אומרים שיש לבכור לעולם מעלה על הצעיר לקום בפניו ולשרתו כבן לאב”. הנימוק הראשון רומז לזכויות הבכור על פי מה שנקבע בתורה, [1] ואילו הנימוק השני רומז למעמדו המיוחד והמיוחס של הבן הבכור בעולם העתיק, הן בישראל והן בקרב עמים אחרים. עובדה זאת מוכרת לנו ממקורות שונים – מהמקרא ומתעודות היסטוריות שיש בידינו מהתקופה העתיקה ומתקופות מאוחרות יותר. [2] יתרה מזו: מתברר כי בעיני אנשי תרבויות עתיקות לידת הבכור הייתה מלווה בהילה מיסטית שאין כדוגמתה ביתר הלידות. [3] למשמעות זאת של הבכורה ישנם מספר עדויות במקרא:
· לבכור היה מעמד מיוחד, באשר היה רגיל לכנס אצלו את אחיו, כפי שמשתמע ממה שמובא בספר איוב (א:יג): “ויהי היום ובניו ובנֹתיו אֹכלים ושֹתים יין בבית אחיהם הבכור”.
· לאבלות על הבכור היה אופי מיוחד, כפי שמשתמע מדבריו של זכריה (יב:י): “ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלֵם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור”.
· הבכור נחשב כשר ונשיא, כמו שמשתמע מהפסוק בתהילים (פט:כח): “אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ”. יש עוד דוגמאות רבות שמשתמשים במילה “בכור” לציין גדולה ויתרון, למשל: “ואמרת אל פרעה כה אמר ה’ בני בכרי ישראל” (שמ’ ד:כב). “ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג” (ישע’ יד:ל); “בבכי יבֹאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכֹרי הוא” (יר’ לא:ח); “יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות” (איוב יח:יג).
· יש סימנים לכך כי בעבר הרחוק היה הבכור היורש העיקרי [4] בין האחים. [5] נוהג זה חודש בזמנים הפאודליים, ובמקרים מסוימים המשיך להתקיים עד התקופה המודרנית. [6]
· הקדושה המיוחדת שהייתה לבכור גם גרמה לכך שהקריבו אותו כקרבן, [7] כמו שמשתמע מהפסוק בספר מל”ב (ג:כו-כז): “וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות איש שֹלף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו. ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עֹלה על החֹמה”.
גם בדברי חז”ל יש התייחסות למעמדו המיוחד של הבכור. למשל, מובא בגמרא: “כבד את אביך ואת אמך, … וי”ו יתירה – לרבות את אחיך הגדול”. [8]
אם כן, מתברר כי יעקב השתדל לזכות בבכורה לא מפאת הזכויות החומריות הנובעות ממנה, אלא בעיקר כדי לזכות במעמד המיוחד שהיא מקנה. עם זה יש להניח כי יעקב אבינו התאמץ להשיג את הבכורה משום שידע ושמע על הייעוד המיוחד שהובטח לכלל ישראל על ידי הקב”ה בברית בין הבתרים, וכל כוונתו הייתה לדאוג שייעוד זה יימסר לקבוצת אנשים הראויים למלאו כנדרש. כאשר הבחין שאין לעשיו הכישורים הדרושים לתפקיד זה, הוא השתדל לשלול ממנו את הזכות למלא אותו. (ע”כ)
(הערה, התוכן יפה אבל המשפט האחרון”כאשר הבחין”, עד עכשיו לא שמענו/קראנו על שום דבר שלילי ששה עשיו, להפך)
3. שכן בארץ אשר אומר אליך… גור בארץ הזאת
שני משפטים פשוטים, אבל אחד מהם מיותר. אז הכלי יקר מסביר ב
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9B%D7%95_%D7%91
כלי יקר (כל הפרק)
עריכה
“שכון בארץ אשר אומר אליך”. ואח”כ אמר מיד גור בארץ הזאת, וא”כ מהו זה שאמר אשר אומר אליך, משמע לאחר זמן אומר אליך באיזו ארץ תשכון, ומיד ותיכף אמר לו איזה ארץ הוא, והוא דבר תמוה בפסוק. והקרוב בעיני לומר בזה שמנע ממנו הליכת חו”ל לפי ששם אין מקום לגילוי השכינה, וא”כ לא יוכל לאמר אליו שם בנבואה איזו דבר לפי צורך השעה, לפיכך שכון בארץ אשר שם גלוי שכינתי, ושם אומר אליך בעת אשר ארצה לאמר לך איזו דבר נבואה. ובזה מיושב מ”ש מתחלה שכון בארץ, ואח”כ אמר גור בארץ, כי שכון משמע יותר דירת קבע מן גור שהוא לשון גרות, לפי שמצד קניית השלימות הרוחנית בארץ הזאת תשכון בה כתושב, אבל מצד קניית הברכות הגופנית תהיה בו כגר, זה”ש גור בארץ הזאת וגו’ כי כל מה שנאמר אחריו מדבר בייעודי הגופנית, וזה”ש גר ותושב אנכי עמכם גר מצד ותושב מצד. (ע”כ)
4. עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ, ויעל משם באר שבע, וירא אליו ה’
מוזר, זה עתה עבדי יצחק חפרו באר והפלישתים לא רבים איתם עליה, יצחק קורא לבאר “רחובות” ואז יצחק עוזב ללא סיבה ועובר לבאר-שבע ושם בלילה ה’ נראה לו. קצת תמוה, הן המעבר והן הופעת ה’.
ומשהו קבליסטי מתוך
וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ
….
* ניתן לומר כי הבאר עשק, היא העיר אשקלון של ימינו, כי במקום לעשוק, ולחמוס, היא משקה ומרווה, אשקה+לון (אשקה להם, או אשקה אותם) וזה תיקונה של הבאר.
“וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה”. באר אחרת כי הצד האחר משטין על האדם, והוא הופך את השתיה לשטנה.
* ניתן לומר כי הבאר שטנה היא העיר אשדוד של ימינו, כי במקום לשטום (לשנוא) את הבאר ולסתום את מימיה (כפי שעשו הפלישתים) הפכה להיות לאשדה, ובלשון רבים אשדות, ומפאת ההיגוי הפכה לאשדוד. כי אשדה היא מפל מים waterfall, וזה תיקונה.
“וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ”. מהו ויעתק, לשון ניתוק ותזוזה. הבארות עשק ושטנה נמצאות בזו אחר זו על שפלת קו החוף מדרום לצפון, כאשר ‘ויעתק משם’ פירושו, ניתק מרצונות הקבלה, כלומר יצחק לא רוצה לקבל חכמה, כי אם להשפיע. לכן נקרא שמה רחובות, מלשון רחבה בחסדים, מפאת רצונה להשפיע.
* ניתן לומר כי רחובות, הבאר השלישית שחפר יצחק, היא העיר רחובות של ימינו, ..
מדוע מעתיקים מקום מגורים
העתקה שעשה יצחק מבארות עשק (הנבחנת להארת ספירת כתר), ושטנה (הנבחנת להארת ספירת חכמה) היתה כדי לחפור את הבאר השלישית היא רחובות, בכדי להגיע להארת ספירת הבינה, שהיא תחילת בנית הכלים, מפני שתכונת הבינה היא שאינה רוצה לקבל את אור חכמה, (המצוין ע”י הבאר שטנה שהיא ממש עצם מהבאר עשק הנמשכת מספירת כתר, ולא רואה עצמה נפרדת ממנו) אלא היא רוצה להשפיע, לכן כבר לא רבים על הבאר, כי לפלישתים אין נגיעה בהשפעה, ואם כך מדוע לריב עליה.
עד כאן מנינו שלוש בארות, או שלוש הארות, הנמשלות לג”ר, כלומר לג’ ספירות ראשונות : כתר חכמה ובינה. כעת מה בנוגע לשבע הספירות התחתונות שהן בחינת המידות. נראה את מהלך הפסוקים בפרק, “ויעתק משם… ויקרא שמה רחובות”, ובפסוק הבא ” וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע”, ויעל לשון עליה, מפני שהוא רוצה להשפיע, כי יש לו כלים בבינה, המכונה השפעה, כי היא בחינת חפץ חסד.
ויעל משם באר שבע, כי ספירת הבינה, המכונה רחובות, היא אם לכלים, או אם הבנים, וכן ממנה, מרחובות, מהבינה, עולים לבאר שבע. כלומר הארת ספירת הבינה, מסוגלת להאיר לעבודת שבע המידות או הספירות התחתונות שיהיו בעל מנת להשפיע. (ע”כ)
וגישה אחרת מובאת ב –
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/44_06_76.pdf
…”ויאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו” )כו כב( ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע. תמוה מאד, כל זמן שהתעשקו עמו ועשו עמו שטנה, לא עלה באר שבע. ועתה כאשר הרחיב ה’. כתוב, “ויעל משם באר שבע” אתמהה. וי”ל שהצדיקים מתיראים אם אין פשתנם לוקה שמא יקבלו עולמם בעה”ז ]כסנהדרין ק”א.[ והנה יצחק הלך וגדל מאוד ברכושו, מאידך עשק ושטנה הי’ לו מהרועים, והיה סובל בשמחה, כדי שלא יהי’ בלי יסורין, אמנם בפעם הזאת שלא רבו על הבאר, אמר יצחק כדואג ומתאונן “עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו באר”ץ” בעה”ז ח”ו, כדברי חז”ל בערכין ]ט”ז ע”ב[ כל שעברו מ’ יום בלי יסורים בידוע שקיבל עולמו והיינו ופרינו בארץ ח”ו, ולכן ויעל משם באר שבע “להיות גולה ממקומו עכ”פ, מיד “וירא אליו ה’ ויאמר אל תירא”, …
, אולי מקבלים שכרם בעה”ז ח”ו, ודרכם לקבל עליהם גלות וכדומה, אך כל זה, במי שאין לו זכות אבות, ונידון בזכות עצמו יש לו לירא שיקבל שכרו בעה”ז ח”ו, אבל מי שאוכל בעה”ז זכות אבותיו אין לו לירא. והיינו כי ראה יצחק כי הרחיב ה’ לו, קבל גלות על עצמו, ויעל משם באר שבע, כי ירא שלא יקבל שכרו בעה”ז ח”ו, ואמר לו ה’ “אל תירא” במה שאתך אנכי, ותחשוש שזה הוא מקבול שכרך, ומנכים לך מהעוה”ב, לא כן הוא, “כי אקים השבועה שנשבעתי לאברהם אביך”, אבל שכרך שמור לך לעה”ב. )עה”ת( (ע”כ)
ומתוך
http://asif.co.il/download/kitvey-et/alon%20shevut/alonshevut135-136/135pash.html
…הקריאה בשם ה’ בפרשת הבארות
שלוש פרשיות בתורה עוסקות ביצחק אבינו: פרשת העקידה, פרשת חפירת הבארות ופרשת ברכת יעקב ועשיו. בשתים מהן – פרשת העקידה ופרשת הברכות – יצחק איננו הגורם הדומיננטי. פרשת חפירת הבארות, הפרשה היחידה שבה ממלא יצחק את התפקיד המרכזי – פרשה תמוהה היא, וכלל לא ברור מה בא הכתוב ללמדנו בהאריכו בעניין חפירות הבארות, עניין שלכאורה אין לו עסק עם תוכן רוחני כלשהו.
הרמב”ן מסביר (כ”ו, כ): “יספר הכתוב ויאריך בעניין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק”. לכן, זונח הרמב”ן את פשטי הכתובים, ומסביר על פי שיטת “מעשה אבות סימן לבנים”, שעניין שלוש הבארות רמז הוא לשלושת בתי המקדש, שעתידים להיבנות בעם ישראל (ועיין שם בהרחבה).
הספורנו, לעומתו, מבין, שהתורה מנסה להעביר לנו מסר רוחני חשוב, וזאת תוך כדי התבוננות במעשי יצחק.
בתחילת הפרשה מברך הקדוש ברוך הוא את יצחק, ואומר לו:
גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך את כל הארצת האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי, מצותי חקותי ותורתי (כ”ו, ג-ה).
הספורנו (פסוק ה) מסביר:
והנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה, וכן למטה באומרו: ‘והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי’ [פסוק כד]. ולא כן אמר ליעקב, כל שכן לאברהם. וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה’; אבל לאחר שקרא בשם ה’, נאמר: ‘ואבימלך הלך אליו מגרר’ [פסוק כו], ואמרו: ‘ראו ראינו כי היה ה’ עמך… אתה עתה ברוך ה” [פסוקים כח-כט], ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה.
הוי אומר: כל עניין הבארות ועגמת הנפש והצער שנגרמו ליצחק לא אירעו אלא משום שלא קרא בשם ה’. בסוף הפרשה (פסוקים כה-כו) מוסיף הספורנו:
אחר שהתעורר לקרוא בשם ה’, כרו שם עבדי יצחק באר מצלחת בלתי מריבה, ואבימלך הלך אליו לכרות ברית, ולא הזיקוהו עוד.
כלומר, יצחק מוצא באר מצלחת רק לאחר ש”קרא בשם ה'”.
ננסה להרחיב בדברי הספורנו ולהעמיק בהם, מתוך עיון בפרשה כולה, החל מירידת יצחק לגרר וכלה בישיבתו בבאר שבע לאחר שמצא באר נובעת.
למקרא הפרשה עולות מספר נקודות בלתי מובנות:
1. מדוע היה יצחק להוט למצוא בארות עד כדי כך שהגיע לעימות כמעט על כל באר ובאר?
2. מדוע לאחר שגילה יצחק את הבארות שחפרו עבדי אברהם אביו וקרא להם שמות, מחפש הוא באר נוספת לעצמו?
3. יצחק מוצא באר נובעת – רחובות, לאחר שנכשל בפעמיים הקודמות. לכן, תמוהה עזיבתו את המקום והתיישבותו בבאר שבע דווקא לאחר שנדמה היה שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה!
4. הקדוש ברוך הוא נגלה ליצחק ואומר לו: “אל תירא, כי אתך אנכי” (פסוק כד). מהו הדבר שמפחיד את יצחק עד כדי כך שהוא זקוק להרגעה מהקדוש ברוך הוא?
5. סדר הפסוקים כה-לג תמוה: בפסוק כה מספרת התורה: “ויכרו שם עבדי יצחק באר”; בפסוקים כו-לא מפסיקה התורה מסיפורה על אודות הבאר, ומספרת על אבימלך ועבדיו המגיעים אל יצחק לבאר שבע; ורק אז, חוזרת התורה לעניינה הראשון, ומספרת שעבדי יצחק הודיעו ליצחק על אודות הבאר אשר מצאו.
6. בפרק מצויות שתי ברכות ליצחק: הראשונה (פסוקים ב-ה) כוללת ברכת זרע וברכת נחלה; ואילו בשניה (פסוקים כד-כה) – ברכת זרע בלבד.
כדי להשיב על השאלות הללו, נעמוד על הקורות את יצחק, החל בעזיבת גרר ועד בואו לבאר שבע. בתחילת הפרשה נגלה הקדוש ברוך הוא ליצחק ומברכו (פסוקים ב-ה). יצחק אינו מגיב לברכה: “וישב יצחק בגרר” (פסוק ו). שתיקה! לא הלל ולא מזבח, לא תודה ולא מצבה.
דבר זה מפתיע, כאשר אנו בודקים אירועים דומים שאירעו לאברהם וליעקב. ..
מהי סיבת להיטותו של יצחק למצוא באר חדשה? מה דוחף אותו לחפש שוב ושוב באר שתהיה שלו? ההסבר לכך טמון ברצונו של יצחק לראות בברכת ה’ המתגשמת – ברכת הזרע וברכת הארץ. ניתן ללמוד זאת מדבריו, כאשר מצאו עבדיו את הבאר השלישית – רחובות: “ויאמר: כי עתה הרחיב ה’ לנו, ופרינו בארץ” (פסוק כב). הרמב”ן על אתר מקשר את הדברים לפסוק – “ואם ירחיב ה’ אלהיך את גבלך” (דברים, י”ט, ח), ומשמעות הדברים היא שיצחק רוצה למצוא לו חלקת ארץ שלו, ואז, כך הוא מאמין, תתגשמנה בו ברכת הארץ וברכת הזרע[9]. כל זאת אפשר להגשים דווקא על ידי מציאת באר, שמשמעותה כפולה:
1. עצם ההתיישבות וההאחזות סביב הבאר. כמקור מים מרכזי, שימשה הבאר בזמן העתיק כמרכז ההתיישבות, וסביבה התנהלו החיים. אדם שיש לו מקור מים, יש לו גם אחיזה בקרקע.
2. הבאר מאפשרת צמיחה והתפתחות. ניתן לגדל מטעים ושדות. ישנם חיים בריאים, והאדם וסביבתו יכולים לפרות.
יצחק מאמין, שמציאת באר תהיה עבורו נקודת מפנה, ומרגע זה תחול עליו ברכת ה’. אולם, נסיונותיו של יצחק כושלים בזה אחר זה. הקדוש ברוך הוא אינו מסייע בידו, וגם מן הבאר השלישית, ש”לא רבו עליה”, יצחק אינו מרוצה ועולה לבאר שבע, שם הוא מרגיש רחוק מהפלישתים ומבארו. יצחק אחוז בודאי תחושת אי ודאות: הברכות אינן מתקיימות בפועל [10], הוא במריבה ממושכת עם רועי גרר, וכל זאת לאחר שגורש על ידי הפלישתים. המפרשים עוסקים ברובם בחששו של יצחק מפני נקמת הפלישתים. אולם נדמה, שברובד עמוק יותר, חושש יצחק מפני אי-מימוש הברכה. יצחק מנותק מהקרקע, וכמאמר חז”ל: “כל אדם שאין לו קרקע – אינו אדם” (יבמות סג.).
כאן מתרחשת התפנית המיוחלת. כדרכה של תשובה, זקוק האדם לעתים לקרן אור מלמעלה, שתחדור בשערי לבו ותעורר את שנרמס ונכבש. אצל יצחק חל השינוי בעקבות ההתגלות. הקדוש ברוך הוא פונה אליו שנית, כדי להרגיע את פחדיו וליישב את דעתו: “ויעל משם באר שבע. וירא אליו ה’ בלילה ההוא, ויאמר: אנכי אלהי אברהם אביך. אל תירא, כי אתך אנכי, וברכתיך והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי” (פסוקים כג-כד). אמנם, הברכה אינה נעדרת ביקורת סמויה על יצחק – “בעבור אברהם עבדי” – בשלו, ולא בשלך, אתה מתברך!
אולם כאן מתעורר יצחק, ויוצא סוף סוף מ”אדישותו”. היכולת להשתחרר מכבלי ההרגל והשגרה, לפרוץ את המסגרות החומריות שאותן יוצר האדם עצמו, מסגרות המנתקות אותו מהקשר לאלהים, ולפנות כלפי מעלה בתפילה ובברכה – היא יכולת, המבדילה את איש האמונה האמיתי, מאדם שהאמונה אצלו היא מלה חסרת תוכן. יצחק, אשר בעת אחרת בהיותו בשדה תיקן תפילת מנחה, נושא עכשיו תפילה חדשה: “ויבן שם מזבח, ויקרא בשם ה'” (פסוק כה). אותו ממד של קריאה בשם ה’, החסר תקופה ארוכה בחיי יצחק, שב וממלא את החלל שאותו הותיר, ויצחק חוזר להתייצב בשורה אחת עם אברהם ויעקב. השינוי הרוחני מתבטא גם במישור הארצי. מיד לאחר בניית המזבח מוצא יצחק באר: “ויכרו שם עבדי יצחק באר” (שם), והתגשמותה של ברכת ה’ נראית באופק.
כעת, לא נותר לנו אלא להסביר מדוע הפסיקו הפסוקים באמצע סיפור הבאר כדי לספר על בואם של אבימלך ועבדיו. מסתבר, שבמציאות נמצאה הבאר רק לאחר ביקורו של אבימלך, אולם התורה רצתה להדגיש את הקשר הממשי הקיים בין ה”קריאה בשם ה'” – כאקט רוחני, לבין מציאת הבאר המיוחלת – כאקט גשמי. לכן, כורך הכתוב את כל הפעולות יחדיו:
ויבן שם מזבח, ויקרא בשם ה’, ויט שם אהלו. ויכרו שם עבדי יצחק באר.
בעקבות כריית הבאר מוצא יצחק את המנוחה המיוחלת. יש לו מקום קבע, ונראה ששם הוא גם מקים את משפחתו. (ע”כ -מומלת לעיון)
ומשהו יותר רוחני, מתוך
http://www.rabenu.co.il/en/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/item/1767-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA
….
הרעב שהיה בארץ. ולאחר שגדל יצחק ונתעשר עושר רב, נתקנאו בו הפלשתים וגרשו אותו משם. הלך משם יצחק אל ‘נחל גרר’ רחוק מהעיר וישב שם, ושם יצחק חפר שני בארות מים, ורועי גרר רבים עמו, ונאלץ יצחק שוב לעבור משם, וחפר עוד באר נוספת, ועל באר זו אומר הכתוב ‘ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות’. ומסביר הכתוב הטעם ‘כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ’. לפי משמעות הדברים נראה כי באמת היתה סיבה טובה ליצחק להמשיך ולגור שם, הרי כבר אין מריבות עימו, ומרגישים במוחש ‘כי הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ’. ומה יותר טוב מזה. אולם באמת מיד אחר כך נאמר “ויעל משם באר שבע”. וזה פלא מדוע דוקא כעת כשהוא הרגיש מסודר, היה צריך לעבור לבאר שבע.
עוד יש להבין בהמשך הענין מבואר שהקב”ה נגלה אליו ולאחר מכן כתוב “וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה’ וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר”. משמע שהוא כלל לא הלך בדוקא למקום שיש שם באר כי לא ידע. ומדוע והרי כל בריחתו ממקום הראשון היתה בגלל הבארות, א”כ היאך הלך למקום אחר מבלי ידיעה אם יש שם באר. גם לא מובן מדוע כאן נאמר “ויכרו שם עבדי יצחק באר” ואילו למעלה נאמר “ויחפרו עבדי יצחק”.
הרב הירש זצ”ל מבאר את הענין כך: כל עוד שהיו יצחק וביתו נתונים במצב של איבה מצד סביבתם, ומנעו ממנו הפלשתים את ההתרחבות ואת ההשפעה על הסביבה, היה יצחק בעל כרחו מבודד גם בדרכי העבודה, וזאת בניגוד לאביו אברהם שהיה עושה נפשות ומפרסם את שם ה’ בעולם. אך ברגע שהגיע יצחק למצב של ‘רחובות’ ושוב לא רבו אתו עבדי אבימלך, התחיל עידן חדש, ומעתה ניתנה לו האפשרות ללכת בדרכי אביו לקרא בשם ה’ ולפרסם את שמו בעולם, כמובן שגם סכנה מסויימת היתה בזה שמא ישפיעו היחסים החדשים לרעה על אנשיו. על כן החליט יצחק שרק בבאר שבע באותו מקום שחונך הוא עצמו וראה את דרכי אביו יוכל להחליט על המשך דרכו בעתיד ורק שם יזכה להארת פנים מאת ה’…
ובאמת כך היה, מיד בהגיעו לבאר שבע בלילה ההוא נראה אליו ה’, ומה היה המסר שאותו קיבל יצחק אל תירא אין לך לחשוש מללכת בדרכי אברהם אביך וברכתיך בעבור אברהם עבדי. מדוע דוקא בפעם הזאת כינה ה’ את אברהם ‘עבדי’? במילה זו הורה ליצחק את דרכו, אם ברצונך להיות עבדי תלך בדרכו של אברהם. ואכן מיד בנה יצחק מזבח והרים על נס את דגלו הרוחני של אברהם אביו ויקרא בשם ה’, ומיד בלי לוודא תחילה אם ישנם מים במקום הוא נטה את אהלו.שלוש פעמים
5. ויגדל האיש וילך הלוך וגדול…
– מתוך “בעל הטורים – ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל.
שלשה גדולות כנגד ג’ ברכות
שנתברך בעקידה כי ברך אברכך והתברכו בזרעך: (ע”כ)
ומתוך
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/44_06_73_1.pdf
“ויגדל האיש וילך הלוך וגדל, עד כי גדל מאד” (כו יג) יש לפרש את אריכות הפסוק הלוך וגדל עד גדל מאוד, עפ”י דברי החובת הלבבות דישנם שני סוגי עשירות, א. כאשר מבלבל את האדם, ומטרידו מעבודת ה’, עושר זה הוא נסיון של הקב”ה, לראות אם האם יישאר בצדקתו. ב. עשירות שאינה מטרידה את האדם בעבודת ה’ רק שמח ומודה להקב”ה. עושר זה הוא סימן של ברכת ה’, שלא יוסיף עצב עמו. כך הייתה עשירותו של אברהם אבינו, ויצחק עד עתה, שיכלו לעסוק בעבודת ה’ באין מפריע. אולם כאשר הגיע לארץ פלשתים, שאין לה את קדושת א”י ממש לכן כאשר התעשר והרויח כפול מאה ממה שזרע באדמה, שפע זה גרם לו לבלבול הדעת, והוצרך להתעסק רבות במסחר, והיינו “הלוך וגדל מאד” פירוש, שהיה טרוד בתבואתו בכל מאודו וכוחו, (ע”כ
ומתוך
http://mg.alhatorah.org/Full/Bereshit/26/13#e0n6
מה שכתוב בהם הלך וגדול: יצחק ושמואל יהושפט דוד ומרדכי.
א. יצחק, בעבודת הבורא;
ב. שמואל – בחכמה;
ג. יהושפט – במשפט;
ד. דוד – בעושר,
ה. ומרדכי – בכח.
כי גדל מאד – שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך.
וגדל – פועל עבר, [כמשקל: ירא, והוא אחי כבד וזקן, כאשר אמרתי (ראב״ע בראשית פירוש ראשון כ״ו:ז׳).]א
וילך הלוך וגדל – גדל הוא שם התאר, והוא עומד במקום בינוני כי בפועלים העומדים הבינוני בקמץ יבוא לפעמים על דרך שם התאר (או תאמר על דרך לשון ארמית), כמו ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (ע”כ)
אז הגדלתי, בעיקר באורך המאמר רק אוסיף כמה קישורים מומלצים לעיון, לא אצטט כי קצרה היריעה
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/02/03_chayei_sara/1.html
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/03/02_toldot/1.html
ואסיים בפסוק
ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך
שבת שלום
שבוע טוב
להת