Torat Ami

• כג 1: “ויהיו חיי שׂרה מאה שׁנה ועשׂרים שׁנה ושׁבע שׁנים שׁני חיי שׂרה” – חישבנו קודם ששרה נולדה בשנת 1958, והיא חיה 127 שנים; מכאן שהיא נפטרה בשנת 2085 (אברהם היה אז בן 137, ויצחק היה אז בן 37).
• בפרק כד מסופר על נישואי יצחק ורבקה – הם היו אחרי שנת 2085 (בהמשך נראה מתי בדיוק).
• כה 7: “ואלה ימי שׁני-חיי אברהם אשׁר-חי מאת שׁנה ושׁבעים שׁנה וחמשׁ שׁנים…”   – אברהם נפטר בשנת 2123. תאריך זה מאוחר יותר מהתאריכים שנזכרו בהמשך הספר, אך כפי שהסברנו (במאמר ” אין מוקדם ומאוחר בתורה “), הפרשות בתורה מסודרות לפי סדר כרונולוגי של  הנושאים שלהן – פרשת חיי אברהם קודמת מבחינת הזמן לפרשת חיי יצחק, למרות שיש ביניהן חפיפה מסוימת. התורה משלימה את פרשת חיי אברהם לפני שהיא מתחילה את פרשת חיי יצחק.
• כה 17: ישמעאל נפטר בגיל 137, כלומר בשנת 2171.
• חיי יצחק ויעקב ב –
  http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/tarikim25.html
  …
• בראשית כו 34: “ויהי עשׂו בן-ארבעים שׁנה ויקח אשה את-יהודית בת-בארי החתי ואת-בשׂמת בת-אילן החתי” – כלומר בשנת 2148.
• בפרק הבא (כז) בירך יצחק את יעקב ואת עשו. לא כתוב מתי זה קרה; הגבול התחתון הוא 2148, ואת הגבול העליון נראה בהמשך.
• בראשית לה 28-29: “ויהיו ימי יצחק מאת שׁנה ושׁמנים שׁנה…” – יצחק נפטר בגיל 180, כלומר בשנת 2228.
  

  תאריכים בחיי יעקב ובניו

  …..
  בראשית כה26: “…ויצחק בן-שׁשׁים שׁנה בלדת אתם” – יעקב ועשו נולדו בשנת 60 ליצחק, כלומר בשנת 2108. ….

  עד עכשיו החשבון היה ישיר, ודרש פעולות חיבור בלבד. מכאן והלאה, כדי לחשב את התאריכים בחיי יעקב ובניו, יש לעבוד מהסוף להתחלה, ולהשתמש בפעולות חיסור (נזכור שיעקב נולד בשנת 2108):

  • בראשית מז 28: “ויחי יעקב בארץ מצרים שׁבע עשׂרה שׁנה; ויהי ימי-יעקב שׁני חייו שׁבע שׁנים וארבעים ומאת שׁנה” – יעקב נפטר בגיל 147, כלומר בשנת 2255; זה היה לאחר 17 שנים של חיים במצרים, כלומר הוא הגיע למצרים בגיל 130,  בשנת 2238 (וכך נאמר גם כשיעקב הגיע למצרים – מז 9: “ויאמר יעקב אל-פרעה ימי שׁני מגורי שׁלשׁים ומאת שׁנה…“).
  • לפני שיעקב בא למצרים, אמר יוסף (מה 6): “כי-זה שׁנתים הרעב בקרב הארץ, ועוד חמשׁ שׁנים אשׁר אין-חרישׁ וקציר“. מכאן ניתן להסיק, שהרעב התחיל בשנת 128 ליעקב = 2236 לאדם.
  • …….יוסף התחיל לפתור חלומות בגיל 28 = שנת 119 ליעקב = שנת 2227 לאדם.
  • בראשית לז 2: “אלה תלדות יעקב יוסף בן-שׁבע-עשׂרה שׁנה…” – יוסף נמכר בגיל 17 = שנת 108 ליעקב = שנת 2216 לאדם.
  • בראשית ל 25-26: “ויהי כאשׁר ילדה רחל את-יוסף, ויאמר יעקב אל-לבן ‘שׁלחני ואלכה אל-מקומי ולארצי. תנה את-נשׁי ואת-ילדי אשׁר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את-עבדתי אשׁר עבדתיך’“: יעקב ביקש ללכת הביתה כשנולד יוסף. זה היה אחרי שסיים לעבוד 14 שנים – 7 שנים עבור לאה ו7 שנים עבור רחל. מכאן, שיעקב התחיל לעבוד 14 שנים לפני שנולד יוסף, כלומר בגיל 77 = שנת 2185 לאדם.
  • מכאן ניתן להסיק, שפרשת ברכות יצחק (בראשית כז) קרתה, לכל המאוחר, בשנת 2185. אך רש”י  הסיק מפסוקים בבראשית כח, שהברכות היו בשנת מותו של ישמעאל – שנת 2171, ויעקב היה 14 שנה ב”בית מדרשם של שם ועבר” לפני שהגיע לארם. כפי שחישבנו במאמר תאריכים מנוח עד אברהם, עבר היה עדיין בחיים (הוא נפטר בשנת 2187).
  • נחזור לבית לבן: לבן לא רצה “לשחרר” את יעקב מייד – הוא ביקש שיעבוד אצלו עוד, ונתן לו צאן בתמורה. על כך נאמר (בראשית לא 41): “זה-לי עשׂרים שׁנה בביתך: עבדתיך ארבע-עשׂרה שׁנה בשׁתי בנתיך, ושׁשׁ שׁנים בצאנך“, כלומר בסה”כ עבד יעקב אצל לבן 20 שנה – בין גיל 77 לגיל 97 = בין 2185 ל-2205.
  • בראשית כט 20-21: “ויעבד יעקב ברחל שׁבע שׁנים… ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשׁתי כי מלאו ימי ואבואה אליה” – יעקב רצה לבוא אל רחל לאחר 7 שנות עבודה, כלומר בגיל 84 = שנת 2192. לבן רימה אותו ונתן לו קודם את לאה, אך לאחר שבעה ימים הוא קיבל גם את רחל (בראשית כט 27): “מלא שׁבע זאת ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשׁר תעבד עמדי עוד שׁבע-שׁנים אחרות” (כלומר: אחרי שבוע המשתה של לאה, הוא קיבל את רחל, אך התחייב לעבוד לאחר מכן 7 שנים נוספות).
  • מכאן ניתן להסיק, שכל ילדיו של יעקב נולדו לו בין גיל 84 לגיל 91 (חוץ מבנימין שנולד אחר-כך). לא נאמר מתי בדיוק נולד כל אחד, אך מכיוון שיש הרבה ילדים ומעט שנים – לא נשארות הרבה אפשרויות:
    • בראשית כט32: ראובן נולד ללאה ראשון – כנראה בסוף שנת 84 ליעקב (84 ועוד 9 חודשים).
    • בראשית כט33: שמעון נולד ללאה שני – כנראה באמצע שנת 85 ליעקב (85 ועוד 6 חודשים). …..
    • בראשית ל1: “ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחתה… ותאמר ‘הנה אמתי בלהה,
    • בראשית ל9: “ותרא לאה כי עמדה מלדת, ותקח את-זלפה שׁפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשׁה” – אם נניח שאישה צריכה שנה כדי לראות שהיא לא מצליחה ללדת, אז זה היה בשנת 88 ליעקב.
    • בראשית ל10: גד נולד לזלפה, שפחת לאה, לאחר כשנה – כנראה בשנת 89 ליעקב.
    • בראשית ל12: אשר נולד לזלפה לאחר מכן – כנראה בשנת 90 ליעקב.
    • בראשית ל14: “וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשׂדה, ויבא אתם אל-לאה אמו. ותאמר רחל אל-לאה ‘תני-נא לי מדודאי בנך’. ותאמר לה ‘המעט קחתך את-אישׁי ולקחת גם את-דודאי בני?’ ותאמר רחל ‘לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך’. ויבא יעקב מן-השׂדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר ‘אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני’. וישכב עמה בלילה הוא. וישׁמע אלהים אל-לאה, ותהר ותלד ליעקב בן חמישׁי. ותאמר לאה ‘נתן אלהים שׂכרי אשׁר-נתתי שׁפחתי לאישׁי’ ותקרא שׁמו ישׂשכר….“: ראובן הביא ללאה דודאים (צמח שנחשב מועיל לפריון), כי ראה שהיא לא יולדת. זה היה, כנראה, אחרי תחילת שנת 88 ליעקב, אך   ייתכן שזה היה לפני שנולד אשר (ע”ע ” אין מוקדם ומאוחר בתורה “); נניח שזה היה 3 חודשים אחרי תחילת שנת 88 ליעקב. לפי זה, יששכר נולד 9 חודשים אחר-כך, כלומר בשנת 89 ליעקב.
    • בראשית ל19: זבולון נולד ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר בסוף שנת 89 ליעקב (89 ועוד 9 חודשים);
    • בראשית ל21: דינה נולדה ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר באמצע שנת 90 ליעקב (90 ועוד 6 חודשים).
    • בראשית ל22-24: “ויזכר אלהים את-רחל… ותהר ותלד בן… ותקרא את-שׁמו יוסף…“: כאמור למעלה, יוסף נולד בשנת 91 ליעקב – יוסף הוא הבן הצעיר ביותר שנולד בארם.
    • הבן האחרון – בנימין – נולד רק אחרי שיעקב חזר לארץ כנען, כלומר אחרי שנת 97 ליעקב (2205 לאדם).

  תאריכים במצרים…(ע”כ. מומלץ למדקדקים/ות)

“אין לדעת מה פירושם המדויק של הכתובים במקרא, המסמנים את קדש ברנע כעיר בקצה גבול אדום (במדבר כ, טז). אולי הכוונה למרכז החשוב ביותר בקצה סיני והנגב, שממנו התקדמו שבטי ישראל לעבר גבול אדום.

תחום מושבם העיקרי של האדומים היה ממזרח לערבה, ויתכן שבזמנים שונים פרצו לעבר הערבה והנגב. לפי התורה הלך עשו “אל ארץ (שעיר) מפני יעקב אחיו” (בראשית ל”ו ו). האדומים תפסו את כל החבל ההררי מנחל זרד על גבול מואב בצפון ועד לשון ים סוף בדרום, ומעמק הערבה במערב עד מדבר ערב במזרח. יש אומרים שבשם “אדום” נקראה הארץ הזאת על שום סלעיה, סלעי אבן החול הנובית האדומה. וכן דרשו חז”ל:

מיקומו של מעבר יבוק

הצלבנים זיהו את מעבר יבוק עם גשר בנות יעקב שנקרא על ידם בלטינית “Vadum Jacob” (מעבר יעקב). הנוסע משה באסולה, שביקר בארץ ישראל בשנת 1521, כתב בספר המסעות שלו:”עוברים הירדן גשר אבנים קורים אותו: גשר יעקב, אומרים ששם עבר יעקב אבינו, עליו השלום, בשובו מחרן”^[1]. חוקר ארץ ישראל הרב יהוסף שוורץ טוען כי זיהוי זה בטעות יסודו. לטענתו נמצא מעבר יבוק דרומית לבית שאן מול העיר שכם^[2] ניתן לצפות על מיקומו המשוער של מעבר יבוק ממרומי הר כביר לצד צפון מזרח. בתחתית ההר נמצא עמק תרצה הפורה בו זורם נחל תרצה, מצפון בקעת הירדן ומעבר לה אפיק נחל יבוק החוצה את הרי הגלעד בעמק סוכות

ושתי מפות, על הדרך של אברהם אבינו לארץ כנען, והדרכים בכנען. מתוך

http://www.daat.ac.il/he-il/history/tkufot/avot/kahana_avot.htm

דרך שניה העוברת בפנים הארץ היא דרך המלך דרך זו ידועה גם ממלחמת הארבעה את החמישה דרך זו מקבילה במידה רבה לדרך חוף הים. בתחילתה של דרך המלך במצרים ומשם ממשיכה דרך הנגב, קדש ברנע והערבה, עוברת את עבר הירדן המזרחי בכיוון לדמשק ומשם דרך תדמור לארם נהרים. בחלקה הדרומי היא נקראת דרך מדבר אדום מדרך המלך נסתעפו סעיפים שונים בכיוון עבר הירדן המערבי. למשל, דרכו של יעקב לשכם, לעמק סוכות ועוד.

דרך אחרת, אם כי לא ראשית כשתי הדרכים הראשונות, חשובה אף היא ועברה בקו פרשת המים בפנים הארץ – באפרים וביהודה. בדרך זו הלכו האבות: היא עוברת בין המרכזים החשובים: שומרון, שכם, בית-אל ומכאן לירושלם, חברון, באר שבע ומתחברת עם דרך שור לאורך הדרכים האלה נוצרו תחנות קבועות במקומות בהם נמצאו שפע מים או נאות מדבר. 

הר מדרום מזרח לים המלח; או ממערב לעמק הערבה

רכס הרים דרומית-מזרחית לים המלח, בינו לבן אילת, הידוע גם בשם: הר עשו על שם בני עשו שישבו בו. הר שעיר זה מתרומם לגובה ניכר מעמק הערבה שעל גבולו המערבי, ובשיאו ג’בל הרון (מקום קבורת אהרן, לפי מסורת ערבית) מגיע לרום של 1336 מ’. את ההר הזה סבבו משה וישראל ימים רבים בגלל האזהרה “כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר”.

בשמו “שעיר” נקרא, כנראה, על שם העצים והשיחים שהיו מכסים צלעותיו בימי קדם. מחציתו הצפונית של ההר נקראת כיום בפי הערבים: אל ג’בל, ומחציתו הדרומית – תימן, א שרא. במקרא ואצל פלביוס מכונה החלק הצפוני של ההר בשם: גבל.

תרגום יונתן וירושלמי בבראשית מתרגמים “בהררי שעיר” – בטווריא רמיא דגבלא; בטורא דגבלא.

ההר מקבל שפע רוחות וגשמים והוא עשיר במעינות מים ובעצים. עליו נאמרה ברכת יצחק לעשו: “משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל”.

הישוב בהר שעיר זה קדום, ולפי התורה, כבר בימי אברהם ישב בו החורי אשר כדרלעומר הכה אותו “בהררם שעיר עד איל פארן”.

החורי נדד או הושמד, כעדות הכתוב: “ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם”. ישוב הררי זה, שהשתרע על הרי אדום שמזרח לערבה, נזכר במקרא בשם: ארץ שעיר, שדה אדום, ארץ אדום, ויחזקאל בחמתו על אדום קרא: “שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כולה”.

קביעת מקום הר שעיר במזרח עמק הערבה מעורר כמה בעיות ביחס לכתובים שונים במקרא, אשר לשם פתרונן קובע החוקר אבל את הר שעיר ממערב לעמק הערבה, ושיאו המרכזי בג’בל מאקרה שבדרום הר לוצן, המתרומם לגובה של 1055 מ’.