Torat Ami

כבר כתבתי על פרשה זו ב –

תשע”ד

http://toratami.com/?p=77

תשע”ה

http://toratami.com/?p=291

(על – למה יוסף לא יצר קשר עם אביו?, מיהו יוסף?, יוסף ויהודה – מי המלך?, ירידת העם השמי למצריים, ולא יכול יוסף להתאפק…, כל הנפש באו מצריימה, ארץ גושן התנחלות)

תשע”ו

http://toratami.com/?p=492

(על – שאילות למה?, ויאמר בי אדוני, ירידת יעקב מצריימה, יעקב בניו בנותיו נכדיו וניניו, וישב ישראל… ויפרו וירבו

“ויגש אליו יהודה” – סופי תיבות “שוה” – שאמר לו: “אני שווה לך, כמו שאתה מלך במצרים, אף אני מלך ביהודה”. ועל זה דורש המדרש: “כי הנה המלכים נועדו”. ואף על פי כן, יהודה מקטין עצמו כלפי יוסף ונגש אליו בהכנעה וענווה: “ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני” – יהודה מבטא הכנעה וקורא לעצמו “עבד יוסף”, וכן מבטא קירבה פיזית, מדבר אל אוזנו, הופך אותו לאיש סוד.

“ואל ייחר אפך” – אל תכעס, ניסיון לריצוי.

“כי כמוך כפרעה” – יהודה נותן כבוד ליוסף, ומזכיר לו שהוא השליט כפרעה ומצד שני רומז לו באומץ שהוא רק “כפרעה” ולא פרעה, שיש מישהו מעליו ואפשר להתדיין אצלו.

נכון שיהודה מנסה לרצות את יוסף, אבל הוא מציאותי. מצד אחד משדר קרבה, מצד שני אינו נסוג. (דיון נכון נעשה מתוך חוסן נפשי ולא חלישות דעת).

“בי אדוני” – תבחר בי במקום בבנימין, אני יותר חזק ממנו, וממני תפיק יותר תועלת

וכדברי רש”י: “לכל דבר אני מעולה ממנו, לגבורה, ולמלחמה ולשמש”.

יהודה מדגיש שרצונו ייטיב עם יוסף….

“גישתו” של יהודה אכן מצליחה. כנגד טענותיו, יוסף מתרכך ומתוודע אל אחיו.

“ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי”. פעולת ה”ויגש” של יהודה, גרמה ליוסף להתקרב אליהם ולהזמין אותם להתקרב אליו, “גשו נא אלי”, ואף הבטיח להם את ארץ גושן, מלשון “ויגש”, קרבה ואהבה.

יוסף סולח לאחיו ומתרצה באופן מידי, מכיוון שגישתו לחיים, מלאת האמונה וההכנעה למאורעות הקשים שפקדו אותו ללא הרף, כבר הכינו אותו לבהירות מוחלטת, לעובדה שכל רגע מחייו, ולו הקשה ביותר והכואב ביותר, נוצר על ידי הבורא כדי לעצב אותו להיות לאדם, וכדי שיתעלה ליסוד האור הרוחני.(ע”כ*

כאשר יוצאים מתוך הנחה מוקדמת שיוסף הוא הצדיק – ב-הא הידיעה, אז ברור שכל דבר שהוא עושה זה עם לב טוב ועם כוונה טובה.

אז יש להניח ש- 13 שנות העבדות של יוסף ומעבר פתאומי  לתפקיד גבוה בו הוא מתפקד (בהצטיינות יתירה)  9 שנים, שינו את אופיו. במקום נער צעיר בן ש7 מתיהר, ומחפש הזדמנויות להביא דיבה ולחשוב שהוא מעל כולם, עכשיו כשהוא באמת מעל כולם – מינוס 1 (פרעה) הוא הופך להיות שווה עם אחיו ומעניק להם את מיטב אדמות מצריים.

ומתוך

https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/01/06_vaigash/1.html

הקורא
חש שדווקא יהודה ראוי פחות מכל אחיו לשאת את חצי הנקמה של יוסף, היות שהוא היה זה
שהציע בזמנו לאחיו המתלהמים לא להרוג אותו, אלא למוכרו לישמעאלים )ל”ז 38-36(. כעת
ממתין הקורא במתח להיוודע כיצד יתמודד יהודה עם המשימה המבהילה העומדת בפניו.
הקורא אמנם נרמז כי לבו של יוסף נכמר אל אחיו )מ”ב 34(, אך גם הוא איננו יודע עד
היכן תגיע נקמתו, עתה כשהכוח והשררה בידיו….

8(; יהודה מתחיל בבקשת רשות לדבר מתוך הכנעה עמוקה, ובדברי הלל כלפי הנמען:
“בי אדוני, ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני, ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה”
)פס’ 18(; אחר-כך עורך יהודה “תזכורת” תמציתית של הדיאלוגים בין יוסף לאחים, ובין
האחים לאביהם. הוא מקפיד לקצר בדברים )מול שועים שוקלים כל מילה!(, אך הוא שם בפיו
של יוסף דברים שלא היו מעולם: יוסף הרי לא שאל אם יש להם אב או אח, כפי שיהודה
“מתמצת” )פס’ 19(. יוסף האשים את האחים בריגול, וכדי להסיר את האיום שרבץ עליהם,
החליטו האחים עצמם, ביוזמתם, להודיע לשר המדבר עמם קשות, כי יש להם אב ואח בכנען
)מ”ד 16-9(, ועל כך ננזפו על ידי אביהם בחוזרם הביתה: “למה הרעותם לי להגיד לאיש
העוד לכם אח?” )מ”ג 6(.
ולמה עושה יהודה כמעשה הזה? הרי “השר המצרי” עלול לרגוז על מעשה הטעיה זה! יהודה
עושה זאת, כנראה, משני טעמים: ראשית, האחים, ובתוכם יהודה, שכנעו את עצמם עוד
קודם, כי “פליטת הפה” הזאת שלהם שקבעה את גורלם – לא יצאה מפיהם, אלא מפיו של “השר
המצרי”, אחרת, מה הטעם הסגירו את נקודת החולשה של המשפחה בפני איש שררה נוכרי? כבר
בדברם עם אביהם הם משקרים את השקר הזה, כנראה, מבלי שהם עצמם יחושו שהם משקרים
)מ”ג 7(; ושנית, אם האמין יהודה בדברי עצמו ואם לא, הוא רצה להצביע על השר המצרי
עצמו כעל בעל גחמות בלתי סבירות: מה קשר ריגול לגודל המשפחה? מה קשור היותנו שנים
עשר אחים למעשה פשע שאנו עלולים לעשות במצרים – הרי אם מרגלים אנחנו, גם אחד עשר
אחים, וגם עשרה, יכולים לעשות אותו הנזק כמו שנים-עשר. אין זאת, אדוני הנעלה )ישים
נא הקורא כמה הכנעה יש בדברי יהודה: המילה “אדוני” חוזרת 6 פעמים, והמילה “עבד”
בנטיותיה השונות – 10 פעמים(, כי מדובר פה בגחמה בעלמא, שבגללה אנחנו סובלים סבל
כה נורא!
(ע”כ. מומלץ)

ומתוך

https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/07/05_vaigash/1.html

….

דברי יהודה והתוודעות יוסף לאחיו:

כבכל יצירה דרמטית נמצא שיאה של העלילה באמצעיתו של סיפור המעשה.

במחרוזת סיפורי יוסף באים הרכיבים הדרמטיים לידי ביטוי באופן הבא:

את שיאו של הסיפור ניתן , כאמור, לחלק לשניים: נאום יהודה והתוודעות יוסף לאחיו.

א. נאום יהודה:

מה גרם לכך שיהודה בדבריו הביא לנקודת מפנה בטקטיקה שנקט יוסף כלפי אחיו עד כה? מוריאל (12) מתאר את נאומו של יהודה “כדוגמה קלאסית לרטוריקה אמנותית. במשפטים מועטים וקצרים הצליח הנואם להבליט את הנושא ולהעמידו באור הנכון. הנושא הוא בנימין, ואמנם דברי יהודה מוסבים רק לגופו של העניין. לאחר הקדמה קצרה של דברי נימוס, מזכיר לו יהודה ליוסף את דרישתו המוזרה -‘הורידוהו אלי’. במילים החודרות אל הלב הוא מתאר את סירובו של האב הזקן למלא את דרישת ‘האיש’, ומכאן – מה גדול יהיה עתה צערו בראותו כי אין הנער. ולאחר שהוא מספר על ערבותו האישית לפני אביו – מסיים יהודה בהצעת התנדבות, הנובעת מלב דואג ומסור, הצעה המלאה בכל זאת גאון פנימי: ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו (מד/33). הוא – יהודה – לא יוכל לראות עוד ברע אשר ימצא את אביו”.

ובהמשך – מוסיף מוריאל ומנסה לפתור את השאלה העיקרית העולה מפרשה זו: במה ניצח יהודה את יוסף? ומשתמש לצורך זה במשל הבאר שדרשו חכמי המדרש. כל פרט ופרט בנאומו של יהודה מכוון להשכין שוב שלום ואחדות בבית. מבחינה זו גם אפשר להבין, שהשנאה והמחלוקת בין האחים היא לב לבו של הקונפליקט, ונאום יהודה הוא ראשית הפיתרון.

(ע”כ)

2. ולא יכל יוסף להתאפק… ויקרא הוציאו כל איש מעלי

מה גרם ליןסף, שבמשך זמן לא קצר המשיך להתעלל באחיו, שפתאום הוא נשבר ולא היה יכול להתאפק ולהסתתר במסווה של עריץ חוקר “פושעים”?

מתוך מאמר שמכיל אוסף של מדרשים על הנושא ב –

https://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%a4%d7%a7#gsc.tab=0

…

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו

“איש יהודי” – וכי היה (מרדכי) משבט יהודה? ולא משבט בנימין היה?! שנאמר: “איש ימיני”.³ מה ראה הכתוב שקראו “יהודי”? אלא שירדו השבטים למצרים אצל יוסף, וראה בנימין עמהם, ונתן הגביע באמתחת בנימין, ונמצא באמתחתו, ואמר: “האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד”. אמר לו (יהודה ליוסף): בבקשה ממך, כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לאחיי: “לכו ונמכרנו לישמעאלים”, וזאת תביא לי ותחזור לאותה רעה.⁴ לאחי מכרתי, וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו, ואת נוטלו לעבד!⁵ אין לי עמידה לא לפני הקב”ה ולא לפני אבי. חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי. בדין הוא שאעשה עבד תחתי. וכן הוא אומר: “ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני”. למה? “כי עבדך ערב את הנער מעם אבי”.

…

ילקוט שמעוני פרשת ויגש רמז קנא⁷

אמר להם יוסף: איני רוצה לידע אלא לבנימין זה, מי נתן לו עצה לגנוב, שמא אתם נתתם לו עצה? אמר בנימין: לא הן נתנו עצה ולא נגעתי בגביע. אמר לו: הישבע לי. נשבע לו בפרישתו של יוסף אחי ממני – לא נגעתי בו, ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו, ולא בהפשט שהפשיטו אותו, ולא בהשלכת הבור שהשליכוהו, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים ולא בטבילה שטבלו כותנתו בדם.⁸ אמר: מי מודיע שאתה נשבע על אחיך באמת? אמר לו: בשמות של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו. א”ל: ומה שמותן? א”ל: בלע ובכר וגו’.⁹ מופים, למדתי מפיו תורה שלמד מאביו. חופים, שנתחפה עד היום הזה … וארד, כי ארד אל בני אבל שאולה. בבקשה ממך אל תוריד אבי ביגון שאולה. שכן יהודה אומר: “כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי”. כיון שהגידו לו צערו של אביו, מיד: “ולא יכול יוסף להתאפק”.¹⁰

ומתוך

https://sites.google.com/site/galmaniparasha/vayigash

… וכל השנים האלה יוסף זוכר רק דבר אחד,
איך בבור ההוא בעמק דותן ילד קטן ומפוחד בבור
ריק ממים שואל נפשו למות מכאב ובושה ואחיו
בתרועות צחוק של אנשים חסונים שהשתחררו
מהמתח ומהמועקה יושבים על שפת הבור ואוכלים לחם.
–
ועכשיו הם לפניו במצרים, הוא משנה למלך מצרים
והם חבורת נוודים שבאו מארצם הנידחת לשבור בר
והם ניצבים לפניו בברכיים רוטטות אחוזים חיל ורעדה
ובנימין הקטן עימהם. ויוסף נשבר ובוכה שָׁמָּה, ואז הוא
נזכר בריח טעם הלחם המר ההוא שם, בעמק דותן,
עמק תבואות וכרם זיתים, והוא מתעשת וַיִּרְחַץ פָּנָיו,
וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק – וַיֹּאמֶר בקול מתקשה והולך: “שִׂימוּ לָחֶם”. 

יוסף המתעלל מתעלה אל שיא נקמתו. ליותר מזה כבר אין ביכולתו לשאוף. הסכין המתהפכת בלבו של יהודה גלויה לעין, מקת ועד שפיץ. האוויר בהיכל פרעה בהחלט נפיץ. ובאמת, אצל יהודה משתחרר איזה קפיץ, ואולי איזה בורג או שנים, והוא עושה צעד אחד לכיוון המשנה למלך מצרים.

יוסף צריך להחליט: האם ייתן לאחיו לדבר, או שמא יעצרהו בהינף יד מלכותית, ירמוז לעבדיו וייפטר מעונשו? יוסף מתקשה לחשוב. חם לו, קר לו. משהו קרה לו. קודם רצה לשים קץ, ואחר כך שהעולם יתפוצץ. עכשיו הוא מהסס. משהו בהוויתו הנואשת של יהודה מחלחל אליו, אולי בכל זאת אתן לו לגשת, הוא לוחש לעצמו, ואפילו לא יודע עד כמה קולו נרגש.

כך תתחיל, אם ירצה השם, פרשת “ויגש“.  (ע”כ)

ומשהו מוזר, מתוך

https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=ZGVmYXVsdGRvbWFpbnxnYWxtYW5pcGFyYXNoYXxneDpmZjQyM2I0ZjE0MmM2ZTk

סיפור יוסף ואחיו וסיפור אמנון ותמר – הישנם קווי דמיון?

עמנואל בן יוסף

על הדמיון המוזר מצביעה גולשת בשם איילת המציגה שאלת רב באתר ‘מורשת’. היא מזהה שני מוטיבים חוזרים בסיפורי יוסף ובמעשה אמנון ותמר:

1. בשניהם מוזכר הפסוק – “הוציאו כל איש מעלי: בראשית מה, א :”וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ

בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו”.
שמואל ב, יג, ט:”וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו”.

2. כתונת הפסים:
בסיפור יוסף ניתנה ליוסף כתונת הפסים, לפי שיוסף היה הבן המועדף על אביו. מדובר בכתונת פסים מפוארת אשר הפכה נושא לקנאת אחיו. הם הפשיטוהו

מכתונת הפסים והשליכוהו לבור. בראשית ל”ז ” ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים.” וגם ” כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא

יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.”
בסיפור אמנון ותמר מודגש פעמיים כי לבשה כתונת פסים, והיא קרעה אותה מעליה לאחר מעשה אמנון:”וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת-הַמֶּלֶךְ

הַבְּתוּלֹת מְעִילִים” וגם “וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ,

וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה”.

האם הופעת שני מוטיבים אלה רומזת על משהו?

הקשר בין הסיפורים רופף. המשותף מועט: מדובר בקשרים בעייתיים בין אחים-למחצה. כתונת הפסים כנראה סימלה מעמד מועדף של ילד במשפחה, ובשני

הסיפורים היא נקרעת – בסיפור יוסף על ידי אחיו המתנכלים לו, ובסיפור אמנון ותמר – על ידי תמר עצמה, לאחר שאמנון התנכל לה. הקריאה הדרמטית ‘הוציאו כל איש

מעלי’ נקראת על ידי בעל סמכות, הדורש פרטיות אינטימית בתוך הארמון – במקרה של יוסף, כדי להתוודע אל אחיו, ובמקרה של אמנון – כדי לדעת את תמר.

ומתוך

https://www.kby.org/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=5070

…..

3. העוד אבי חי

מתוך הנ”ל

יוסף חושף את זהותו בפני אחיו ושואל: “הַעוֹד אָבִי חָי”? שאלה מוזרה קצת לא?… רק לפני רגע סיפרו לך בצורה מפורטת וארוכה (15 פסוקים לפחות) על כל השתלשלות העניינים, איך יצאו מהבית עם בנימין וכמה אוהב יעקוב את בנימין, וכמה לא יוכל להמשיך לחיות אם יאבד אותו. וכמה וכמה וכמה…הרי ברור שהוא חי. לא?

אז למה שאלת הקיטבג?

אני רוצה להציע קריאה קצת שונה:

יוסף שומע מאחיו מידע ששורף את נשמתו- שיעקוב לא יוכל לחיות אם בנימין לא יחזור “לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת.”

ואז הוא מתפלא: בהינתן שפעם אני הייתי בבת-עינו של אבי ואני לא חזרתי, “הַעוֹד אָבִי חָי”?????????

איך?? איך הוא חי בלעדי?? ויוסף מבין שכנראה יעקוב מעדיף את בנימין גם על פניו. כעת הוא אולי שר גדול בממלכת מצרים, אך את התפקיד שהוא תמיד רצה- “הבן המועדף”..הוא איבד.

ומיד אחר כך פורץ בבכי גדול. שלא יפסק עד סוף הפרק. (ע”כ)

לעומת זאת, מתוך המאמר האשדודי לעיל

אני יוסף, העוד אבי חי? שאלה זו של יוסף נראית כתמוהה, הרי אך זה הרגע האריך יהודה להבהיר ליוסף שיעקב חי, שכן כל תחנוני יהודה נסובו סביב הטענה, שאם בנימין יישאר במצרים, יעקב לא יוכל לשאת זאת וכו’. מתרצים זאת חז”ל שיוסף לא סמך על מה שאמר יהודה קודם לכן, שהרי ייתכן שיהודה שיקר כדי להינצל מהשליט המצרי. לכן שואל אותו יוסף שוב, כעת אחר שנודע לך שאני יוסף, אמור לי את האמת, האם אבי חי ובזה יובן גם מבנה המשפט: “אני יוסף, העוד אבי חי”. כלומר, האם כעת, לאחר שידוע לך שאני יוסף, אמור לי העוד אבי חי.
ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. ..

המשפט “אני יוסף העוד אבי חי”, איננו שאלה בעלמא, אלא תוכחה, שבה סותר יוסף למעשה את כל טענות ההגנה של יהודה, וזאת מתוך מעשיו ודבריו של יהודה עצמו: אתה עצמך לא חששת למות יעקב כשמכרת את אחיך, ואיך אתה טוען כעת שיש לרחם על בנימין בגלל החשש למות יעקב? בשומעם כך נבהלו האחים ונשתתקו, שכן הם ראו, כי כל טענתם נסתרת באחת מתוך מעשיהם של(ע:כ)

ומתוך

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vaygash/zold.html

…

לאורך כל הדרך, מאז שאחי יוסף באו למצרים, קיבל יוסף מסרים ברורים שיעקב חי, ובד בבד הוא נהג עם אֶחיו בקשיחות שנראית כמתוכננת מראש. את רגשותיו, את הבכי, הוא כבש או יצא למקום אחר לפרוק אותם שם (בר’ מב:כד; מג:ל-לא). אלא שיהודה בנאומו הצליח לערער אצל יוסף את הביטחון בהנחה שיעקב אכן חי.

האחים ויהודה בראשם שמו לב ששליט מצרים מתעניין כל העת ביעקב, אף שהוא לא אמור כלל להכיר אותו. התעניינות זו נראתה מוגזמת, שכן יעקב כלל לא היה קשור למה שקורה ביניהם. על כן מיקד יהודה את כל דבריו סביב יעקב במופעים שונים ומגוונים במהלך דבריו: “עבדך אבי”, “אבינו”, “אבי”, וכמה פעמים עורר רגש של רחמים ביוסף, כשהמסר הוא – כמה צער יהיה ליעקב אם בנימין לא ישוב אליו. לא הצער שייגרם לבנימין, שלמענו הם לכאורה נאבקים כאן, הוא העיקר, אלא צערו של יעקב.

כאן התגנב חשד בלבו של יוסף שמא יהודה אינו דובר אמת, ומנצל את ההתעניינות המרובה שלו ביעקב על מנת לשחרר את בנימין, ובאמת יעקב כבר מת. יוסף תמה מדוע יהודה עוסק בהרחבה במה שיקרה ליעקב, שהרי מתבקש היה שיהודה ינסה לעורר את רחמי יוסף על בנימין, מאחר שהוא זה שמואשם בגנֵבת הגביע. אבל כאמור, לא בנימין הוא נושא הנאום של יהודה. בשלב זה החליט יוסף להתגלות לפני אחיו, על מנת לקבל תשובה אמיתית לשאלה: “העוד אבי חי”, כי נושא נאומו של יהודה יצר אצלו ספק, שמא יעקב אכן מת. בדבריו כעת אין הוא רוצה להוכיח אותם על מעשיהם, על כל פנים לא בשלב זה. אותו מעניין מה באמת קורה עם יעקב. אבל האחים ראו בדבריו תוכחה על מעשיהם, אף שיוסף כלל לא התכוון לכך.

ומתוך

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=3651&ArticleID=13368

….בעצם, כשיוסף שואל העוד אבי חי, הוא בעצם רוצה לבדוק האם האחים השתנו- אם יעקב חי והוא בכל זאת שלח את בנימין עם האחים כנראה שהוא סומך עליהם שלא ימכרו אותו כמו את יוסף, אם הוא כבר מת- אז ייתכן שהם לא התחרטו באמת ואם הם ידעו שהוא יוסף הם ימשיכו לשנוא אותו. (ע”כ)

4. ויפג לבו כי לא האמין להם

מתוך

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3997157,00.html

התרגשותו של יעקב מתוארת היטב בפסוקים מעטים אלה: “ויפג לבו”, “לא האמין להם”, ולבסוף “ותחי רוח יעקב”. ולצד אלה המשאלה קצרת הרוח: “אלכה ואראנו בטרם אמות”. המילים “לא האמין להם” מתפצחות בטעם מר בפיו של הקורא בתורה. עכשיו הוא לא האמין להם?! עכשיו?! את המילים האלה היה צריך יעקב לזעוק בשעה שהובאה לפניו הכותונת עם הדם. אז הוא היה אמור לא להאמין, אז הוא היה אמור לבדוק ולברר, אז אולי הוא יכול היה למצוא. ברגע זה מסעות הנקמה של יוסף מהפרשה הקודמת נראים לי הרבה יותר מובנים. יוסף לא היה יכול להגיע לשלב הבכי והקבלה המחודשת של אביו, לפני שפרק את הזעם הנוראי. אבא שלו מיהר להאמין ולזעוק את זעקת שבר: “טרוף טורף יוסף”. בשיחות המוקדמות עם האחים בירר יוסף את סיפור מותו, וגילה שאביו לא חיפש אותו. הפגישה המחודשת בין יעקב ליוסף היא פגישה בין אבא שאהב את הבן שלו יותר מדי, ובגד בו מהר מדי. שניהם יודעים את זה. יוסף באמת היה צדיק. יעקב היה אדם אומלל ומאמלל.

ולחשוב שיעקב גנב ברכות

שלוש פעמים מנסה יעקב לקחת את ברכתו של עשיו אחיו. ברגע הלידה יעקב יוצא מרחם אמו לאחר עשיו, אך ידו אוחזת בעקב אחיו הגדול, כמודיע לו ולכולם שהוא מנסה וינסה לעקוף. כמה פסוקים אחר-כך מוכר יעקב לעשיו נזיד עדשים בתמורה לבכורה. ובפעם השלישית, ערב מותו של יצחק, רוקחים רבקה ויעקב את הסיפור של גניבת ברכת הבכורה. לכאורה, יעקב היה אמור להיות האיש המבורך ביותר בתורה, ודווקא הוא מסכם את חייו בקביעה האומללה: “מעט ורעים היו ימי שני חיי”. כנראה שאי אפשר לגנוב ברכות.

הברכה של יעקב

על מנת לשמוע את הדי הצחוק האכזרי של הגורל עלינו לחזור ללשון הברכה אותה השיג יעקב מיצחק אביו, במרמה (בראשית כז, כח-כט): “וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ. אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ”.

“ורוב דגן ותירוש” מברך יצחק, ואילו בנו יעקב נאלץ לבלות את סוף ימיו בשבע שנות הרעב, בירידות המבהילות של בניו למצרים, ולבסוף בהזדקקותו לחסדי מלך מצרים. “הווה גביר לאחיך” – האין זה מזכיר לכם את חלום יוסף?! ליעקב אין אחים (יש לו רק אח), והוא ממש לא היה לגביר של אחיו. ברכת יעקב התממשה בבנו, הוא עצמו לא זכה לדבר. אז שמישהו יסביר לי למה הוא השקיע את מיטב שנותיו בגניבת הברכה ובבריחה מפני אחיו המרומה?

ומשהו מדעי, מתוך

מסופר בפרשתנו, שבני יעקב בישרו ליעקב אבינו כי “עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים” (מה, כו). תגובת יעקב: “וַיָפָג לִבּוֹ כי לא האמין להם” (שם). רש”י פירש “ויפג” – לשון הסרה (כמו בביטוי פג טעמו): “נתחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה ליבו פונה אל הדברים” (שם).

הרמב”ן במקום מפרש (שלא כרש”י) ש”יפג” הוא לשון הפסקה: “ויפג ליבו, נתבטל ליבו ופסקה נשמתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה העניין ידוע, בבא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו. והנה נפל הזקן כמת ואמר כי לא האמין להם להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם, כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח, וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות, כי היו צועקים באוזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות ואז שבה רוחו אליו וחזרה נשמתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם”. לפי הרמב”ן, יעקב כששמע את הבשורה שיוסף חי, פסקה נשמתו והתעלף ולא שב להכרה רק לאחר שבניו דיברו איתו והרגיעו אותו. גם הספורנו פירש שמדבור בהתעלפות כתוצאה מהפסקה סדירה של פעולת הלב: “נתעלף וחסרה קצת בדפיקת ליבו ורוחו ממה שהיה קודם כמנהג בעילוף מדאגת ליבו בהזכירם את יוסף, כי לא האמין להם” (שם).

התעלפות והלם עשויים להיגרם כתוצאה מחום, מועקה, איבוד דם, התרגשות עזה, בהלה פתאומית, כאב עז, זעזוע כראיית תאונה ועוד כהנה וכהנה – כל אלה עלולים לגרום לירידת לחץ הדם, כך שהספקת הדם למוח פוחתת, וחלק מגזע המוח יוצא זמנית מכלל פעולה. תופעה זו נמשכת בד”כ זמן קצר, ואפשר למונעה כשמשכיבים את החולה כשראשו נמוך מרגליו. איבוד ההכרה הזמני מתרחש כאמור, כתוצאה מלחץ דם נמוך, ולכן זה גם גורם לשינוי זמני בפעילות הלב, להאטה בפעילותו[3].

הסיבה השכיחה ביותר להתעלפות נגרמת כתוצאה מהתקף וַזוֹ–וֵאגַלִי (vasovagal attack) שפירושו, פעילות עודפת של העצב התועה (=וגוס, עצב הגולגולת העשירי, שמווסת תפקודים כגון בליעה, דיבור, קצב לב ועיכול), שגורמת להאטת קצב הלב ולירידה בלחץ הדם, ובעקבותיהם להתעלפות. הסיבות לכך עשויות להיות: כאב, לחץ נפשי, הלם או פחד[4]. (ע”כ)

(ויפג – מלשון הפוגהף מנוחה)

והגיע זמן שינה, אז

שבת שלום

שבוע טוב

להת