שמות – תשע”ח

 

From
Sent: Saturday,  January 2018 06‎:‎54‎:‎28‎ ‎PM‎ ‎IST
To:
Subject:  ואלה שמות….ותקרא שמו…ויקרא אליו….ויקרא את שמו… מה שמו…. זה שמי

עיונים קודמים
 

  שמות תשע”ד

http://toratami.com/?p=81

שמות תשע”ה

http://toratami.com/?p=299

(על – ותיראנה המילדות… ויעש להם בתים, ולכהן מדיין 7 בנות, מינוי משה – אותות,  )

שמות תשע”ו

http://toratami.com/?p=501

(על – שמותיו של משה, וירבו וישרצו. ויחר אף ה’ במשה – בארץ כוש ולמה הוא, ויהי בדרך במלון … ותכרות את ערלת בנה)

פרשת שמות תשע”ז
(על: שמות ומספרים, וימת יוסף, ויקם מלך חדש, וימררו את חייהם, גזירות פרעה, קראינה לו ויאכל לחם, אגדות עמים)
פסוקים מההפטרה (אשכנז)

וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס.
חידון השבוע
1. למה משפחת משה הסכימה (בקלות???) להחזיר את בנם (בן שנתיים ??) לבת פרעה?
2. עם מי בת פרעה התחתנה? (לפי המדרש) ומי היו בניה (לפי ספר דברי הימים)?
3. מה הקשר בין בת פרעה וסקוטלנד?
4. עם מי התחתנה מרים?
הקדמה כללית
בשעט”ומצ סיימנו שוב, בפעם ה ??? – מי יודע כמה, את קריאת חומש ראשון של חמשת החומשים. . ותשומת הלב עולה שלב נוסף. חומש בראשית כולו הוא חומר “היסטורי”, הוא מספר בעיקר על אירועים שהתרחשו לאנשים שנבחרו, לפי המסופר על ידי איזו ישות בלתי מוגדרת שהקורא האובייקטיבי אינו אמור לדעת מי ומה היא אותה ישות. בראשית ברא א-להים את…” והקורא שאולי למד עברית קנית, אפילו משתומם על א) מי הוא אותו משהו שהוא א-להים, ואם א-להים זה “שם רבים” אז למה ברא” פועל  עבר ליחיד גוף שלישי. וההשתוממות ממשיכה, אותה ישות מסתורים כנראה היא כל יכולה, מעין קוסם שאומר משהו וזה נעשה מייד, אומר ביום השישי בשבוע הראשון של היקום בכלל וכוכב ארץ בפרט, ?נעשה אדם בצלמנו… וכו וכו’, ובעצם נוצרים שני בני אדם האחד זכר והשני נקבה ואז מופיע הנחש וכו’ וכו’. כולנו יודעים מה קרה.
וככה זה ממשיך לאורך ספר בראשית פעם יש א-להים, פעם יש ה’, ולעיתים נדירות עוד כינוי, או צירוף ואף אחד לא טורח ( במסגרת הספר) לשאול מי ומה זה.
ה’ אומר (איך???) לאברם ללכת והוא הולך. הוא לא שואל מה זה מי אתה? אותו קול אומר לו ללכת לשחוט את בנו והוא הולך בלי לשאול או לברר, אולי הוא לא שמע טוב.
יצחק ורבקה הולכים לדרוש את ה’.
יעקב חולם שה’ (מי זה ?) ניצב עליו ומעמיד תנאים

ועוד ועוד
והתמיהה הזו הולכת ומתעצמת בפרשתנו. המתארת ילדות טרואומטית ומסובכת שעובר תינוק שהושלך ליאור וגדל בתור נער קרוב למלך, ממשיךכגבר שהורג איזה איש מצרי ואz הוא בורח ונעלם כ – 60 שנה,
אז בעצם יש לנו פה עסק עם אדם שמאחוריו ילדות קשה ומסובכת בגרות שגובלת בפשע, והתבגרות (במדבר???) של כ – 60 שנה, נעשה רועה צאן, מתחתן עם בת כהן (מזכיר את יוסף) מוליד 2 ילדים (עוד פעם מזכיר את יוסף) ובגיל 80 כשהוא משוטט עם הצאן הוא רואה שיח סנה בוער באש, ואז מתנהלת שיחה די ארוכה בין קול שנובע מהסנה  לבין משה, ומשה לא מהסס שואל שאילות, עורך מבחן לקול המסתורי ובכלל לא רוצה לקבל על עצמו תפקיד חדש בחיים. טוב לו להמשיך לרעות צאן בעלי חיים מאשר לרעות ולהנהיג “צאן” של בני אדם (ועוד יהודים).
ואז , כנראה מתוך פחד ואימה, הוא – משה מחליט שיהיה כך בסדר (לא כדאי להתעסק עם ישות מסתורית שיכולה “במחי יד” להפוך את ידו למצורעת, הקול הזה הוא  קול הא-להים”, ומשה מקבל את התפקיד, הוא, בגיל 80  יהיה המנהיג ומתחילה תקופה חדשה בהיסטוריה של עם בני ישראל, תקופה שנמשכת 40 שנה.
ומתחילה בפרשתנו
ו
פסוקי השבוע
עם בני ישראל רב ועצום
ולהעלותו…אל ארץ טובה ורחבה
ואנוכי אהיה עם פיך ועם פיהו
ויאמן העם וישמעו… וישתחוו
ערב שבת שלום
פתיחה
 לפני שבוע סיימנו לקרא על משפחה ושלושת – ארבעת  דורותיה, שתחילתה הייתה בשנת 1948 לבריאה וסיומה במות יוסף בשנת
השבוע לאחר הקדמה של  כ – 14  פסוקים שמתארת תקופה של כ – 60 שנים אנחנו נמצאים בשנת 2368 לבריאת העולם – לידת משה.
והנה אנחנו ממשיכים בקריאה על משפחה חדשה עם שלושת בניה, משה אהרן ומרים (סדר החשיבות) או מרים אהרן ומשה (אולי לפי הגיל). על החשיבות של מרים או מקומה בהיסטוריה של עם ישראל – להלן
פרשתנו מתרכזת בתהליך שהביא את משה ואהרן למנהיגות (מרים תופיע מפעם לפעם ברקע)
ובהנהגה יהיה לנו “טרימיוויראט” משולש (לפי מיכה פרק ז’) עם שתי צלעות ארוכות
— משה המנהיג הפוליטי/דתי, והמקשר בין המקור, הקול המסתורי שהופך להיות א-להי העם
— אהרן שהתחיל בתור דובר/עוזר למשה
— מרים שהתחילה את מעורבותה בהיותה “תינוקת” ולקחה חלק פעיל ונמרץ בהצלת אחיה משה, ובגיל 80++, (כנראה) הפכה להיות מנהיגת הנשים
במבט אוביקטיבי, יש לנו פה קצת תסבוכת שאומנם הביאה לגאולת עם מעבדות, אבל במרוצת 40 שנות נדודים (וכ – 3,400 שנות היסטוריה) העלתה את עם ישראל על דרך חתחתים מלאה במכשולים ומהמורות, כמו שנאמר “אתה בחרתנו”
 ואין זה פלא שבמרוצת 2-3,000 שנות נערמו תילי תילים של פירושים, מדרשים, אגדות, מיסטיקות והתלספויות על אותם פסוקים שמקדימים את הגאולה עם הסנה הבוער, 10 מכות מצריים, ניסי המדבר, מעמד הר סיני ועוד. והשאלה אם הפסוקים הוכתבו על ידי הקול מסתורי שבמך 40 שנה דיבר.אמר עם/למשה או נכתבו בידי אדם = סופר ויוצר גאוני., ועדיין לא הושגה המנוחה המיוחלת.
מה יש בפרשתנו
למעוניינים/ות במדרשים ניתן לעיין
ואוסף מדרשים על מרים
סיכום תמציתי של הפרשה בתוספת תבלינים מדרשיים, ניתן ב –
(לא אצטט)
 
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
אוסף מאמרים על נושאי הפרשה תוצרת אוניברסיטת בר-אילן ניתן ב –
אעיין באחד על —
1. ואלה שמות
מתוך
תהליכים לדה-הומניזציה של עם – במצרים ובגרמניה הנאצית – מנחם ברונפמן ……

“פרשת שמות כשמה כן היא: היא מתבלטת בשמות חדשים רבים המופיעים בה לראשונה, בהם כאלה שמשמעם מוסבר במקרא עצמו (משה, גרשום) ויש שמופיעים ללא הסבר (רעואל או יתרו, שפרה, פועה, אהרן), אף כי רובם ככולם זכו לביאור ופירוש בדברי רבותינו.

גם הקב”ה מופיע בפרשתנו בשמות חדשים (“אֶהְיֶה”, “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”), אך מלבד שמות אלה הוא מופיע גם במעין ייחוס חדש שהכתוב מייחס לו. וכשם שיש משמעות לשמותיו השונים של הקב”ה, כפי שנראה במפורש בפרשת וארא, שבה מצוין המעבר מ”אֵל שַׁדַּי ” לשם הויה, כך יש גם משמעות לייחוס שהכתוב מייחס לו. כוונתי לייחוסו לאבות האומה המופיע לראשונה בפרשה שלנו. ספר הכוזרי מעלה על נס ייחוס זה בציינו שהיהודי איננו פונה ל”בורא עולם” אלא ל”א-להי אברהם, יצחק ויעקב”. (כוזרי, מאמר א’, סעיף י”א)

זיקה זו של בורא עולם לאבות מופיעה בפרשתנו ארבע פעמים (שלוש פעמים “אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב” ופעם “אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב”). הביטוי “אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב” מופיע רק בפרשתנו ולא חוזר בכל התנ”ך כולו. רק עוד פעם בספר מלכים ופעמיים בדברי הימים מופיע ביטוי מקביל: “אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל”…..

זאת ועוד: מכל השמות, התארים והייחוסים של הקב”ה בחרו אנשי כנסת הגדולה כאשר חיברו את התפילה דווקא שם זה המופיע בפרשתנו כדי לצקת אותו לתבנית של תפילה: “ברוך אתה ד’ א-להינו וא-להי אבותינו א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב”.

הראשונים מציינים שהפתיחה “א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב” בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה באה במקום ציון המלכות (“מלך העולם”) הדרוש בכל ברכה, אך חסר בברכה פותחת זו של התפילה, שכן האבות בכלל ואברהם אבינו בפרט הם שהמליכו את הקב”ה בעולם: (ע”כ)

2. הבה נתחכמה לו
טיפה עברית – מתוך
פרעה פונה לעמו ואומר – נעשה לו תרגיל/אמבוש

נקדים “רפואה למכה”

ומתוך 

…..דברי פרעה לעמו מעוררים תמיהה: מהיכן מוכר לנו פרעה כדמוקרט המבקש את הסכמת עמו לשעבוד ישראל? מדוע בכלל הוזקק פרעה להסכמת עמו כדי להעביד את עם ישראל? ולמי ביקש פרעה להתחכם? לדעת 
רש”י ביקש פרעה להתחכם לעם ישראל, כיצד למנוע את הסכנה מהתרבות ישראל.המדרש[תנחומא+רבה] מדייק את הביטוי “הבה נתחכמה לו” כך: נאמר ‘לו’ ולא כפי שצריך היה לכתוב: ‘להם’, שהתכוון פרעה להתחכם “למושיען של ישראל”, להקב”ה.כיצד? נדון את ישראל למיתה במים ע”י הציווי של השלכת כל הבן הילוד ליאור, כיון שהקב”ה נשבע שאינו מביא כליה במים ע”י מבול. ולדעתהמדרש, טעה פרעה בהבנת שבועת ה’, מאחר: “שעל כל העולם אינו מביא מבול, אבל על אומה אחת מביא”. פרעה אמר “פן ירבה ופן יפרוץ”, אמר ה’: “כן ירבה וכן יפרוץ”….

ואפשר לטעון כי התחכמות פרעה לא הייתה על עם ישראל, אלא על העם המצרי. פרעה אומר ליועציו:’הבה נתחכמה לו’ = לעם המצריגם שלטון דיקטטורי ללא מצרים, כמו של פרעה במצרים, חייב הסכמה רחבה [לפחות בשתיקה ובחוסר מעש]  גם אם לא שיתוף פעולה אקטיבי –  מצד העם לפעולות דיכוי והרג כנגד חלק מהאוכלוסיה החיה דרך קבע בארצו מזה שנים רבות. העם המצרי לא היה עובר בשתיקה על התנכלות לעם ישראל, אשר נתפס בעיניו כמי שבזכותו נצלה מצרים בעבר משנות רעב קשות, ללא עילה מצדקת. הדבר היה עלול להיחשב בעיני העם המצרי לא רק “כבגידה גדולה להכות חינם” כדברי הרמב”ן, אלא גם ככפיות טובה כלפי ישראל. העם המצרי היה עלול להתמרד כנגד מלכו פרעה במידה והיה מבצע פעולות הרג ישירות ללא עילה, גם מאחר ופעולות הרג אלה מנוגדות לערכי מוסר וצדק אנושיים. לפיכך היה צורך בתיוג והדרה הדרגתיים של ישראל ודחיקת רגליהם מכל מקום, באופן שהעם המצרי עצמו יתרגל ויסכים – או לפחות לא יתנגד – לפעולות דיכוי והרג גלויות מצד השלטון, שכן הם [=ישראל] שונים ואין לחוקי המוסר והצדק תחולה לגביהם. (ע”כ)

והרמב”ן אומר, מתוך
….
ד”ה הבה נתחכמה לו: לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצוות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה (מלכים א’ ט’ כ”א). ואחרי כן ציוה בסתר למיילדות להרוג הזכרים על האבניים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם. …

ונראה שעמד זה ימים מעטים, כי בלדת אהרן לא היתה הגזרה, וכשנולד משה נראה שנתבטלה, אולי בת פרעה בחמלה עליו אמרה לאביה שלא יעשה כן, או כאשר נשמע כי מאת המלך נהיה הדבר ביטל אותו, או שהיה על פי האצטגנינות כדברי רבותינו (שמו”ר א’ כ”ט), כי הכל התחכמות עליהם שלא יוודע החמס. וזה טעם מאמר האומרים למשה רבנו: “אשר הבאשתם את ריחנו לתת חרב בידם” (שמות ה’ כ”א), כי עתה יוסיפו בשנאתם אותנו, וימצאו טענה כי אנחנו מורדים במלכות ויהרגו אותנו בחרב לעיני הכל, לא יצטרכו עוד לעשות במרמה. (ע”כ)
 
3. ותתצב אחותו מרחוק לדעת
…..
 מעניין ומרשים. ההורים משליכים את התינוק (הטרי בנראה) ליאור. למה ( ל שוואית) הם מצפים? ולמה (ל קמוצה) הם בכלל עושים דבר כזה? האם כל הנשים העבריות שילדו באות זמן עשו דבר דומה ופתאום היאור התמלא בתיבות? (לפי מדרש רבה, באותו יום נולדו אלפי ילדים)
ואם מרים היא האחות הנ”ל בת כמה היא הייתה? לפי המסורת אהרן היה הבכור, אבל הוא נולד רק 3 שנים לפני משה, אם כך מרים נולדה כשנה לאחר מכן אז היא הייתה רק בת שנתיים כאשר הם שמו את משה בתיבה?
חיפשתי פתרונות ומצאתי שמרים נולדה שנתיים לפני אהרן, כלומר היא הייתה בת 5 שנים כאשר משה נולד. וכבר ראינו כמה מדרשים על זה שמרים יתה זו שיעצה לאביה לחזור ולכנס את יוכבד אשתו.
אז להורים עמרם ויוכבד דודתו (!!!!) נולד ילד שלישי (ללא שם – נא להציץ במה שקשקשתי לפני שנתיים) ואחרי שלושה חודשים הם שמים אותו בתיבה על היאור, שיש להניח שזה לא אגם אלא נחל או נהר או אולי זה הנילוס שמימיו זורמים.
(רעיון לא רע, מה הם חשבו שיקרה עם התיבה?)
לעומת זאת, מתוך מאמר שמנתח את דמותה של מרים ב –
[1]. מרים נולדה בשנת ב”א שס”א (2,361) מבריאת העולם והייתה בת שבע כאשר נולד משה רבינו בשנת ב”א שס”ח. היא מתה באותה שנה שמת אחיה, אהרן הכהן ב”א תפ”ח (2,488) – בת קכ”ז שנים. (ע”כ. מומלץ)
ומתוך סקרנות (???) או דאגה לאח הצעיר, האחות בת ה – 5 או 7,  מתייצבת לראות מה יקרה.
ומתוך
….

בספר “צמח דוד” הביא מספרים הקדושים רמז בדברי הפסוק שלפנינו: “ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו”, וכה דבריו: “אחותו” היא רמז לחכמה, כפי שאמר שלמה המלך (משלי ז, ד) “אמור לחכמה אחותי את”.

מרים הנביאה מלמדת אותנו יסוד גדול בנוגע לחכמה: מי שרוצה לזכות לחכמה, עליו להתייצב “מרחוק”. מי שמרגיש ש”מגיע לו”, שהוא “ראוי” לחכמה, הרי שככל שירגיש קרוב יותר וראוי יותר, כך תרחק ממנו החכמה.

וכנ”ל מתוך המאמר לעיל
….ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו] אמר רבי יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר: ‘ותתצב’ – דכתיב [14] ויבא ה’ ויתיצב [ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך];

אחותו – דכתיב [15]  :”אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא (שהיא אצל הקב”ה, ומפיו, שנאמר “כִּי-יְהֹוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה” [16] .

מרחוק – דכתיב [17] :”מֵרָחוֹק ה’ נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד”

לדעת – דכתיב [18]:”אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת ה’ (וְלֹא) [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת”.

מה – דכתיב [19] :”וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ”

עשה – דכתיב [20]:”כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲד’ ה’ דָּבָר כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים”.

לו – דכתיב [21]:וַיִּבֶן- שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא-לוֹ יְהֹוָה שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי”

(ע”כ. מומלץ לעיון)
4. האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות…. ותקרא את אם הילד… ותקח האישה הילד…ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה  ויהי לה לבן
השתלשלות מוזרה של אירועים. בת פרעה המלך מוצאת ל נהר תיבה ובתוכה איזה תינוק בן 3 חודשים. בת פרעה לא יודעת מה לעשות ופתאום מופיעה אזו נערה ומציעה לקחת את התינוק לאיזו אישה (זרה???) שתיניק אותו. בת פרעה מסכימה מייד הילדה שיודעת שהתינוק הוא אחיה הקטן, לוקחת את התינוק לכמה חודשים/שנים, וככה סתם כשהתינוק גדל, לומד להכיר ת משפחתו, ונשאלת השאילה – האם גילו לתינוק מי הם הוריו??? – אחות משה מחזירה אותו לבת פרעה.
האם משה ידע את ההשתלשלות הזאת של קורות חייו? האם הוא שמח על זה? האם הוא נטר שנאה כלשהי נגד משפחתו? למה ל סופרו לבת פרעה שהילד מת או נחטף?  ככה סתם מפקירים ילד? או שאולי הם קבלו מתנות מחצר המלוכה וכל העסק השתלם להם. ואולי …י

מוזר, וברור שחז”ל החליטו שבת פרעה התגיירה וכו’
מתוך
השאילות  הן:
א] מדוע הוצרך משה לגדול ולהתחנך דווקא בבית פרעה?
ב] מי הייתה בת פרעה ומדוע חמלה על משה?
תשובות.
משה רבנו גדל ומתחנך  בבית פרעה.
הרב סורוצקין ב:”אוזניים לתורה” מסביר כי התורה רוצה להוכיח כי: “רבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם”. [משלי י”ט, כ”א]
הרי פרעה גזר להשליך ילדים ליאור ולהטביע כל זכר מישראל ודווקא אז הקב”ה מגלגל את האירועים באופן כזה שמושיעם של ישראל מתחנך במצרים- בבית פרעה ועוד ניצול על ידי בת פרעה ומארמונו של פרעה הוא יוצא אחר כך אל אחיו ונהפך למנהיג העם ונותן את התורה….

אבן עזרא מוסיף כיוון מעניין ,הוא  גם שם את הדגש על: “מחשבות ה’ עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות” ממשיך ואומר: אולי סובב ה’ שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגת הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס,


כוונת הדברים: שאילו היה משה מתחנך בביתם של יהודים היו עשויות להיות תכונותיו: “גלותיות” לא היה מסוגל לפעול בדרכים של אומץ לב ,לכן דאג אלוקים שמשה יגדל ויתחנך בבית שאין בו מורא מפני בשר ודם-  ונפשו תהיה בעלת עוז לבצע דברים גדולים ונפלאים.


בנוסף, מסביר אבן עזרא: “אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם”


במילים אחרות ,אחיו היהודים של משה היו אומרים: הוא משלנו ולא היו יראים מפניו ומכבדים אותו במלוא שיעור קומתו  ואף לא היו מוכנים לקבל את מרותו….
אברבנאל  אומר רעיון דומה: “נסמכו שלושת הסיפורים האלה, רוצה לומר –הריגת המצרי, ומן השני אנשים רבים, ומבנות מדין, אחרי סיפור גדולת משה בבית פרעה, לא מפני שהיו רצופים בזמן אחד, אלא להודיע מעלת משה ושלמותיו” הוא נתגלה לראשונה בבית פרעה כדי שילמד טכסיסי המלוכה ודרכי ההנהגה והמלכות, שהוא ממה שיאמץ לבבו ויגדל את רוחו, שנמשך לו מזה היותו אמיץ בגיבורים, לא ישיב מפני כל, והבט אל עמל לא יוכל, לא במצרים וגם לא במדיין, שהיה גר ובורח, ולמדנו מזה שמשה היה בטבעו ותכונותיו צדיק וישר וגדול הלב, והן המצוות הראויות אל נביא, והמכינות אל הנבואה באמת”


מתוך דברי אברבנאל ניתן להבין: כי משה  מבלה את שנותיו הראשונות בבית פרעה במטרה -להכינו נפשית לקראת האתגרים העומדים לפניו מתוקף היותו נביא, מושיע  ,גואל ישראל  וכל זה שתכונותיו יוכלו להתפתח לקראת הבאות, ללא חסימות מצד  הסביבה וללא חותם הגלות…..
לסיכום, לאור האמור לעיל,  סובב הקב”ה את העניינים באופן שדווקא משה אשר נועד להיות מנהיג ישראל ולתת להם את התורה-גדל והתחנך ,דווקא בבית פרעה- במטרה לסגל לעצמו את התכונות המתאימות  אשר ילוו אותו מאוחר יותר בקיום  שליחותו  כמנהיג.. (ע”כ. כידוע “כשא-להים רוצה, גם מטאטא יורה”. לכל סיפור תמוה בתורה יש כמה הסברים….)  
 
5. ועתה לך ואשלחך…
למה נבחר משה
מתוך

אומר על כך המדרש:

“‘וירא בסבלותם’ – מהו ‘וירא’? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר – חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן…. והיה מניח דרגון (דרגה) שלו, והולך ומיישב להן סבלותיהם, ועושה כאילו מסיע לפרעה. אמר הקב”ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים – אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב (זה מה שנאמר): ‘וירא ה’ כי סר לראות’ – ראה הקב”ה במשה, שסר מעסקיו לראות בסבלותם. לפיכך – ‘ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה'”.

המדרש מאיר היקש לשוני, המצביע על נקודת עומק. גם משה רואה וגם הקב”ה רואה. משה רואה בסבלותם של אחיו, וה’ רואה בראייתו של משה.

לפי המדרש, הסיבה להתגלות ה’ אל משה היא תחושת האחווה עם ישראל. משה רבנו היה רגיש לסבל שאותו עוברים אחיו, אך הוא לא נעצר בכך. משה הניח את דרגתו ואת מעלתו, את הדמות שאותה יכול היה לשחק, המרוחקת והגבוהה, והולך לעבוד בטיט עם אחיו. (ע”כ)

ומתוך

http://www.kfarganim.co.il/פרש ת-שמות-1-1-1.html

…שאלה: איך התקבל משה למנהיג של עם ישראל, למרות שלא עבר יחד איתם את מסכת הסבל והעינוי והשעבוד שהייתה מנת חלקם של כל בני ישראל, ונראה כאילו “הוצנח” מבחוץ?
ישנם כמה הסברים: משה רבינו המיועד להיות המנהיג של עמו, צריך לדעת תכסיסי מלכות: הנהגות פוליטיות, דרכי דיפלומטיה וניהול ציבורי. את כל הדברים החשובים הללו לא יוכל ללמוד מסחיבת לבנים שהייתה מנת חלקם של אחיו. רק מי שגדל מגיל שלושה חודשים על ברכיו של מלך יוכל לעמוד במשימה האחראית. הקב”ה רוצה להוכיח לפרעה “כי אין כמוני בקרב הארץ”, ובדרך אירונית זו שהוא מגדל בביתו את “מושיען של ישראל”. זאת ועוד. משה רבינו בתור מנהיגן של ישראל, עתיד להתייצב נגד פרעה ושריו, ואם יגדל בין אחיו העבדים, הוא עלול לפתח “מנטליות של עבד” בשעה שעליו “להתייצב נגד מלכים ולא אבוש”. מאחר ומשה רבינו עתיד להנהיג את עם ישראל ולהביא להם את דבר האלוקים, לא ייתכן שהוא יגדל בתוכם, אלא עליו ליצור מרחק כדי שדבריו יתקבלו ולא יזלזלו בהם….

העובדה שגם משה רבנו וגם דוד המלך היו רועי צאן בטרם היותם מנהיגים בישראל מלמדת אותנו כי יש בכך עניין עקרוני ומהותי. על המנהיג בישראל להיות רגיש ועדין כלפי כל ברייה. אהבת הבריות צריכה להיות תכונה מרכזית אצלו. אהבת הבריות היא שגרמה להם להיות גיבורים למען הבריות. הדבר מורה, כי יש קשר הדוק בין אהבת הבריות, שיסודה בענווה ובחוסר אנוכיות, לבין כוחו של האדם להתגבר על קשיים ואף להיות מוכן למסירות למען 

6. כבד פה וכבד לשון
עד לפגישת משה עם הסנה הבוער, הוא (בסיפורים הקצרים על מעשיו)  – משה לא דיבר הרבה, סך הכל 3 מילים- 7 הברות “למה תכה רעך” נראה שאלו מילים נוחות לגמגום. גם ליד הבאר ונישואיו לצפורה הוא לא מדבר, לא שואל מי הן הנשים שהוא מושיען. כאמור, הוא גם לא ביקש את ידה,  האבא/החותן נתן את ציפורה ומשה לקח. משה כנראה אמר שוב כמה מילים בודדות בנתינת שם לבנו “כי גר הייתי בארץ נוכריה”
רק ליד הסנה ובהמשך חייו משה מדבר כמעט ללא הפסק. אז מה ה – “כבד פה….”? מתוך
….

משה היה כבד פה וכבד לשון. בעיניו היווה מום זה מכשול למנהיגות. מחסום טבעי שאינו מאפשר את קבלת השליחות האלוקית. הוא אף העלה טענה זו באוזני האלוקים עצמו, בעת ההתגלות בסנה במדבר: “בי ה’, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנוכי” (שמות ד’, י’).

הטענה הגיונית. וכי מסוגל הגמגמן להלהיב בדבריו המקוטעים את לבם של מזי הרעב המיואשים? כלום בכוחו להדליק בנשמתם את ניצוץ התקווה בגאולה הקרבה והולכת? ואף אם יקבל העם את דבריו, כלום יתפעל פרעה הגאה והאכזר מ”עוצמת” דברי האיש, שאינו מבטא משפט שלם כראוי? האומנם ישמע לו וישחרר את נתיניו המשועבדים?

המציאות הקשה זועקת למנהיגות מסוג שונה, למנהיגות כריזמטית המסוגלת להוביל עם שלם בכוח פיה.

תשובת האלוקים על טענה זו היתה: “מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש… הלא אנוכי ה'” (שמות ד’, י”א).

האלוקים מודיעו שגם להבא יישאר כבד פה. אולם בכבדות פיו עליו להיאבק בפרעה ולגאול את העם. וכאן מתייצבת השאלה: מדוע? מדוע לא ריפא אותו האלוקים? למה לא העניק לו את כשרון הדיבור המושלם? כלום לא יצליח כך יותר בתפקידו? הלא האלוקים שם פה לאדם!

אך לא. שליחותו היא שתבעה את מומו.

האמת המוחלטת של תורת ישראל דורשת את הסרת הסממנים הכריזמטיים החיצוניים מאישיותו של הגואל. לבל יאמרו הבריות שיוצאי מצרים הלכו שבי אחר קסמי פיו, והאיש כבש את דמיון ההמון ואת לבו בכושרו הריטורי. מומו של משה היה, איפוא, סגולתה הגדולה של השליחות. גמגומו וכבדות לשונו היו חותם האמת הטבוע בדבריו. הם הצביעו, שנקיים היו מהלכיו מכל שמץ של דמגוגיה מלהיבה העלולה להטעות ולמשוך אחריה גם אנשים נבונים. ….(ע”כ)

ומתוך גליונות נחמה ב –

 
 

רשב”ם:

ד”ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. וכן מצינו ביחזקאל שמי שאינו בקיא בלשון המלכות קרוי כן, דכתיב (יחזקאל ג’): “ואמר אלי: בן אדם לך בוא אל בית ישראל ודברת בדברי אלהים, כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח – אל בית ישראל! לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא תשמע דבריהם”.
וכי אפשר נביא אשר ידעו ה’ פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו? ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים. ואין לחוש לספרים חיצוניים.

ראב”ע:

ד”ה איש דברים: יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם או שיכבדו על פיו אותיות ידועות.

ד”ה גם מאז דברך: כי לא סר כובד לשונו רק נשאר כאשר היה, והאומר ששכח לשון מצרים, איננו נכון. כי הוא אומר שני דברים: “כבד פה וכבד לשון”. ועוד נלמד מתשובת השם, “מי שם פה לאדם או מי ישום אלם” שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד, שהיה כבד פה, שלא יכול היה להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון, רק קצתם היה מוציאם בכובד, וזהו טעם (י”ב) “ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך” – אמר, שיורנו אשר ידבר, מילות שאין שם מאותיות הכבדות על פיו.

שד”ל:

ד”ה לא איש דברים אנכי: כבר התקומם הרשב”ם נגד הסברה שהיה משה רבנו עילג ואמר… (עיין לעיל) והוא אומר שלא היה משה בקיא בלשון מצרים. וגם זה באמת לא יתכן… והראב”ע קיים שהיה עילג. ופירש “והוריתיך אשר תדבר”, שישים בפיו מילות שאין בהן האותיות הכבדות עליו; אם כן – יראה לנו הראב”ע, מה הן האותיות שאינן נמצאות בפרשיות, שאמר משה באזני כל העם, מלבד שזה גידוף כלפי מעלה, שיבחר ה’ לעשות שליח לתת תורה לעמו אדם שיצטרך לבחור המילות שיוכל לבטא אותן.
והאמת, כי לא היה משה איש דברים, בעל כוח הדיבור מרחיב פה ומרחיב לשון בפני מי שיהיה, ולא יחת מפני כל, מסכים עם מה שכתוב עליו “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר י”ב), וזה דומה בצד מה למאמר ירמיהו (פרק א’) “הנה לא ידעתי דבר” אלא שירמיהו יכול היה להוסיף “כי נער אנכי” ומשה היה זקן ויותר היה הענין קשה עליו, אחר כמה שנים שהיה רועה את הצאן ללכת אל מלך גדול ולריב עמו; והנה ה’ השיבו “מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש” כלומר: הלא בידי לשים בידך כבדות לשונך, “ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר” – אשים בפיך עד שתהיה איש דברים בשיעור הראוי

ואיך אומר יתרו לחתנו “לך לשלום”

אז אלך גם אני לישון

שבת שלום

שבוע טוב

להת

Leave a Reply