From:
Date: 2018-02-04 3:18 GMT+11:00
Subject: Fwd: וישמע יתרו….וישמע משה… וישלח (ש פתוחה) משה… ויאמר משה
To:
הארה חשובה
(אולי)
מתוך
https://www.hidabroot.org/article/188220
השבת הקרובה, פרשת יתרו, עת רצון לרפואה מעל הטבע: 10 עובדות מרגשות במיוחד
בעת קריאת התורה בפרשת יתרו מתחדשות לעולם שפע של רפואה, תורה, גאולה וישועה. 10 עובדות על השבת הקרובה, הנקראת גם ‘שבת קבלת התורה’
(החדשה לעיל הגיעתני מאוחר ביום שישי, ואני מצטער אם הגליון מגיע מאוחר, תמיד בע”ה תהיה הזדמנות נוספת בשנה הבאה.)
עיונים קודמים
תשע”ד
(על: ביקור יתרו, 10 הדברות)
תשע”ה
(על: יתרו ושם הפרשה, ויצא משה לקראת… וישתחו, וישלח משה…, וקידשתם היום ומחר…, והר סיני עשן, מזבח אבנים….לא תגלה)
תשע”ו
(על: וישמע יתרו… ויחד יתרו, והזהרת אתהם את החוקים…, השמרו לכם עלות בהר – 3 ימי הגבלה, ואל ידבר עמנו א-להים)
פרשת יתרו – תשע”ז
(על: יתרו, וייאמר למשה…, ויספר משה… וישאלו איש, מעמד הר סיני (אל תגשו אל אישה), 10 הדברות.)
פסוקים מההפטרה
בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃
כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃
9:6 לםרבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
חידון השבוע
- מסופר איך משה קיבל את חותנו, אבל איך משה קיבל את אשתו ובניו? מה היו היחסים בין משה ואשתו – ציפורה? איך הם נפרדו? (האם יש ספר שמספר את זה?)(האם הם התגרשו כשנה קודם לפגישתם המחודשת?)
- למה לא מצויין בתורה התאריך המדוייק של מעמד הר סיני?
- כמה מצוות יש בעשרת הדברות?
- באיזה שנה לבריאת העולם היה מעמד הר סיני?
- מה. מתי ואיפה היה המחזה התיאטרלי הראשון על יציאת מצריים
- מה היו גובה הר סיני?
- מי קבע (ולמה????) אל תגשו אל אישה?
הקדמה כללית
וכבר נכתב על זה הרבה – האם כותב/עורך המקרא = תורה, אכן כתב/ערך את סיפורי המקרא מתוך כוונה (עמוקה) מיוחדת, או סתם אסף אגדות עם וסיפורי ילדים, שהיו מאוד פופולריים והוסיף להם (הייתי אומר גם בחיפזון וללא עריכה מתקנת) מעטפה תיאולגית על מנת לעשותם “דברי א-להים”, שהפכו עם הזמן לעמודי תווך חינוכיים. ומאז חז”לינו וח-נ”י, מנסים לשפר את המילים, פסוקים וקטעים סיפוריים, כדי שיתקבלו על דעת המאמינים. (מה זה חשוב לנו לדעת למשל – ” בני האלהים . או אברם אומר לאשתו “אמרי אחותי את למען ייטב לי בעבורך, או שאברהם מתחתן שוב עם קטורה ומוליד שישה בנים, או שמעון ולוי “המולו לכם כל זכר… ויהרגו )
לי ברור, שאפשר לקחת כל סיפור, משפט ואפילו מילים בודדות או אותיות כלשהן ולתת להן משמעות דתית.. הלכתית, וכך נוצרה הדת היהודית שלאחר חורבן בית שני. הדבר היחידי – בעל ערך ערכי – אחרי שריפת הבית והרג המוני,- היה אוסף סיפורי התורה שנערכו בצורה זו (או קצת עם שינויים קלים) בתוספת “נספחים של חוקות וציוויים. הסיפורים הם סיפורים פולקלוריסטיים שאי פעם לפני העריכה הסופית העורך הוסיף את התערבות א-להים או ה’
והשבוע זה מתבטא בסיפור שמתחיל את פרשת יתרו חותן משה. בתורה יש רק סיפור אחד שבו מעורבת ציפורה ישירות – האישה הראשונה (ואולי היחידה) שפרסומה בא מזה שעשתה ברית מילה לבנה. היא מוזכרת עוד פעם אחת או פעמיים בהקשר לאביה שמביא אותה עם בניה לבעלה ש”שילח” אותה לפני שהתחיל בפעילותו הפוליטית עם פרעה. (וזה אולי נושא לפמיניסטיות – האם משה פחד שציפורה תפריע לו? או שאולי התבייש בזה שהוא , בן לשבט לוי התחתן עם בת כהן מדיין? ואז לחז”לינו לא הייתה ברירה והם הסבירו שיתרו “גייר” את עצמו, וכמובן שצפורה התגיירה)
לעומת זאת יש שטענו שמשה רבנו היה בעצם מצרי במקור וכל הסיפור על התיבה הוא נסיון לתקן את המעוות.
בעוד הקשר (ה סגולה) היא – ציפורה (אולי) נרמזת בסיפור “על אודות האישה הכושית אשר משה לקח. (והאם כדאי לקבל את האגדה על “רווקות” משה מבריחתו ממצריים עד לנישואיו לציפורה? ) אבל לא כאן המקום לדיון בנושא “צפורה אשת משה”
.
אז מה באמת חשוב לנו הספור על משה והבאר ו – 7 בנות יתרו, ונישואי משה לצפורה ושני בניו (שאחד נימול) ? היא ואלישבע אשתו של אהרן, שתי נשים ללא תפקיד מיוחד, ועוד אלעזר שלקח אחת “מסנות פוטיאל”
נכון הכל יפה ובעל ערך תרבותי היסטורי. אבל מה המשמעות הדתית בכל הסיפורים “הצדדיים” והפחות חשובים?
ובכיוון אחר, כבר לפני שנתיים, הזכרתי את העובדה, שמתוך 54 פרשות התורה רק לשש מהן יש שמות של בני אדם, ומהן 4 שמות של אישים לא מבני ישראל
—- נח
— חיי שרה
— יתרו
— בלעם
— פנחס
.האם זה אומר דרשני? ( ולמה כמו בפרשות “ויצא” או “ויקהל” למשל לא קוראים להן “”יעקב” או “משה” או למה לא לקרא לפרשתנו “וישמע”.? _לא יודע, והשאילה נראית לי שטותית, אז מה?)
ואחזור ליתרו שלנו
(“שכידוע” התגייר הכהן חותן משה. לא מספיק שצפורה התגיירה, היה צורך לגייר את אביה, ושלא נשכח שאלעזר הכהן התחתן עם בת פוטיאל, הלא הוא יתרו)
עכשיו בפרשתנו יש את הסיפור שיתרו בא לבקר את משה. “וישמע יתרו… ויחד יתרו” ואז הוא מביא/מחזיר את צפורה ואת שני בניה שככל שידוע, אין להם כל תפקיד בתורה. הסיפור יפה, אבל האם זה חשוב להדגיש שיתרו מייעץ למשה?
למעלה מ 100 פעמים ה’ מדבר עם משה ומדריך אותו איך לטפל בעם ולהנהיג את בני ישראל, או להפוך אומה של עבדים ונודדים, לעם מאורגן ומסודר אבל את ההדרכה בנושא של שיפוט, ה’ מעניק לחותן משה “כהן מדיין”. מוזר
והסבר נאה על יציאת מצריים שמתאים לזמננו, אבל ברוח המסורת והקבלה ניתן בספר
“עבדים – יצאת מצריים במאה ה – 21
(לא יעול לצטט, מעניין ומומלץ למי שיש זמן וסבלנות)
ומעניין גם להציץ במדריך לגננות (דתיות) איך לספר את סיפור התורה לדרדקים ב –
img2.tapuz.co.il/forums/1_106389458.doc
….
החשיבות של סיפורי התורה
סיפורי התורה תופסים מקום מרכזי וחשוב במערכת החינוכי בגן הילדים הממלכתי דתי. חשיבות זו נובעת הן מן הערכים הכלל אנושיים, ההיסטוריים והלאומיים הטמונים בהם, והן מן התפישה הדתית שה’ הוא בורא העולם ומנהיגו ותורתו היא תורת חיים, בבחינת “עץ חיים היא למחזיקים בה”.
למפגש של הילדים עם סיפורי התורה יש ערך רב בשל השפעת הסיפורים על עיצוב אופיים של הילדים בגיל הרך ובשל תרומתם להנחת היסודות של אמונה ויראת ה’. הילדים ימשיכו ללמוד תורה בבית הספר היסודי והעל-יסודי, וככל שירבו לעסוק בתורה ולהתעמק בה כן ייטיבו להבין את הכתוב, אולם לחוויה הראשונית של המפגש עם סיפורי התורה יש חשיבות רבה. חוויה מרשימה בגיל הרך עשויה להטביע את חותמה על הילד ולהשפיע על רצונו ללמוד ולדעת עוד גם בשלבים הגבוהים של מערכת החינוך….
(ע”כ. בקיצור שטיפת מוח לילדים בגיל הרך)
אבל זו היא תרבותנו וממנה אנחנו “יונקים חלב אם” רוחני שמייחד אותנו עד לידי אמונה ב “אתה בחרתנו”
ומעוד כיוון – בפרשתנו יד את 10 הדיברות שהן ציווי עליון. שתי דיברות מצוות “לא תרצח” – “לא תגנוב” ואיזו דוגמה ה’ נותן לנו, ני שבועיים, ה’ במכת בכורות כאשר הוא הרג הרבה חפים מפשע, והוא גם הדריך את בני ישראל “ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף….ונצלתם את מצריים” (קצת מוזר צורת המגורים האם השכנים ודיירי הבית היו מצריים?????, וניצול זה חוזר מופיע 3 פעמים)) וכולנו יודעים שזו לא הייתה השאלה (א קמוצה) על מנת להחזיר, במילים אחרות – זו היתה גניבה. אז כמובן שיש הרבה הסברים אבל העובדות הכתובות פשוט אומרות אמת פשוטה וההסברים הם די מסובכים או סתם גיבוב מילים
אז אעבור לפרשתנו
פסוקי השבוע
ויבוא יתרו… ויאמר יתרו… ויקח יתרו
ומשה עלה… ויגד משה
העד בעם פן יהרסו… וינועו ויעמדו מרחוק
ערב שבת שלום
שוב אנחנו חונים לא רחוק מהר הא-להים שהוא כנראה הר סיני, ההר שלידו “ומשה היה רועה…. ויבא אל הר א-להים חורבה..” שמות ג’ א’., הר שיש לו מספר שמות), ומשום מה נעלם מהמפה – וגם כיום מיקום ההר לא ידוע או לא ברור, או לא חשוב (וכך גם נראה היה לפני 2-3,000 שנה) משום מה הר סיני או הר מתן תורה לא תופס שום חשיבות מעשית ביהדות.
אז התוכן בפרשתנו קצת מוזר והוא כולל
— ביקור וייעוץ יתרו
— הכנות למעמד הר סיני
— הופעת ה’ ועשר הדברות
— תגובות בני ישראל
— איסור בניית מדרגות למזבח
משום מה הקטעים ראשון ואחרון לא נראים כשייכים לנושאים המרכזיים ואכן יש מחלוקות חז”ל אם יתרו בא לביקור לפני או אחרי מעמד הר סיני. אחזור לזה להלן, ובינתיים מי שרוצה – מומלץ לעיין ב –
(לא אצטט)
ולמעוניינים/ות בצפייה בסרטונים (ויש הרבה) אפשר להציץ ולראות את ירון לונדון מראיין ב –
https://www.youtube.com/watch?v=zlVOZSWWHTA
ו/או כשעה על מעמד הר סיני
https://www.youtube.com/watch?v=hXCn3GKz_RA
ועל הקשר השפינוזי והפרשה ב –
https://www.youtube.com/watch?v=8zSWFK5a7Y0
ומנקודת מבט נשי ב –
https://www.youtube.com/watch?v=h2lrUxET7oc
אפשר גם לעיין (שוב) ב –
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/04/04_itro/1.html?print
(לא אצטט. מומלץ)
ומתוכו קצת צבע
משה ולוחות הברית
פיירו די-קוזימו, 1462-1521, צייר איטלקי
פרסקו, הקפלה הסיסטינית, הוותיקאן, רומא
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
- וישמע יתרו…. ויקח יתרו…..(אחר שילוחה)… . ויבא יתרו….ויחד יתרו… ויקח יתרו עולה… ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה
סיפור יפה אבל תמוה ביותר ורב בו הנסתר על הגלוי. המחותן בא לבקר את חתנו = משה ודרך אגב מביא את בתו = אשתו של משה אל בעלה ואבי הילדים.
מה הוא שמע? למה הוא לקח (אם היא שולחה)? ומה קרה לצפורה ושני בניה? ומה זה ולמה “ויחד”” ואיפה הנשים – מרים וצפורה בסעודה החצי משפחתית?
עדכון קצר של הסיפור על משה ויתרו – משה בורח ממצריים, ומתישהו מגיע למדיין. כמו כל אורח נודד הוא יושב על (ליד) הבאר, כנראה נח, לוגם מים, מסתכל על הנוף ועל הרועים שמשקים את הצאן, ולפתע מופיעות 7 בנות (נאות מראה???) שרוצות אף הן להשקות את הצאן והרועים מגרשים אותן. אפשר להניח שאיר וע כזה היה יומיומי, הבנות התרגלו לזה וכנראה זה היה משחק בין הגברים לנשים. אבל פה משה מתערב ואיכשהו משקה את הצאן.אפשר גם להניח שהרועים לא כל כך חיבבו את משה מאותו יום. משה מוזמן למשפחה של הבנות פוגש את אביהן יתרו ואחרי זמן מה האבא יתרו נותן את בתו צפורה למשה לאישה. ואפשר להניח שתמורת האישה, אוכל וכדו’ משה הופך להיות רועה צאן של יתרו. (הערת אגב שטותית, אולי כמה קוראי תנ”ך היו מצפים שאחרי צפורה משה (כמו יצחק שהיו לו 2 נשים אחיות ו 2 שפחות) יתחתן עם כל ה 7 אחיות.
יום אחד משה בא לחותנו ואומר לו שהיה לו – למשה ראיון עם ה’ ו/או א-להים והוצע לו ג’וב חדש במשרה יותר מכובדת. משה מתפטר מעבודתו כרועה – יתרו מברך אותו ומשה לוקח את אשתו ושני ילדיו וחוזר למצריים.
עוברים כמה חודשים, וכנראה לפתע (באמצע הלילה???) דפיקות בדלת, יתרו פותח את הדלת ולהפתעתו בתו עם ילדיה מבקשים לחזור הביתה לסבא.
עוברים עוד חודשים מספר, ויתרו שומע שחתנו עובר בסביבה. יש להניח שיתרו ציפה שמשה יבוא לבדוק מה שלום בניו או אשתו. אבל זה לא קורה. אז יתרו מכיר את הפגם :אם מוחמד לא בא אל ההר…. וההמשך בפרשתנו.
אם לא מסופר איך משה קיבל את אשתו וילדיו אז כנראה????
ושאילה – אם באמת משה גירש את ציפורה – ???? טוב אפשר לעיין במדרשים ולראות שמא נתן לה גט על תנאי (כמו אוריה ובת שבע). השאילה היא – אם משה בכלל חשב להחזיר אליו את אשתו ושני בניו. עכשיו כשהם הופיעו, הוא כנראה נשאר עם “פה פעור” ולא היה יכול לתפקד כמה ימים, ואז יתרו מייעץ לו למנות שרי עשרות, מאות ואלפים.
(אוי וואי, סתם קשקשתי – אגדתא דבי ע)
אז מה אומרים חכמינו (ז”ל, או נ”י) בעבות המסורת? מתוך
…….
השאלות הנשאלות הן:
שאלה א] מי היה יתרו ואיזה מעשה טוב עשה?
שאלה ב] מדוע השיב את ציפורה ובניה- אל משה?
שאלה ג] מדוע לא נשאר יתרו בארץ וחזר אל מולדתו?
שאלה ד] מתי בדיוק הגיע יתרו אל משה?
תשובה לשאלה ב]
יתרו השיב את ציפורה ושני בניה למשה לאחר יציאת מצרים, היות וידע, שכל עוד משה כמנהיג ,היה עסוק במצרים בזמן שיעבוד עם ישראל – הוא וויתר על חיי משפחה סדירים
ובלבד שיוכל להתמסר בכל כוחו למען שחרור עם ישראל מכבלי השעבוד, עכשיו משהושגה המטרה, הבין יתרו כי זו שעת כושר לאיחוד המשפחה.
התשובה לשאלה ד]
בנוגע לזמן בו הופיע יתרו במדבר, נחלקו המפרשים במסכת זבחים דף קט”ז וגם במכילתא:
האם הגיע לפני מתן תורה, או אחרי?
אבן עזרא סובר: כי יתרו הגיע לאחר מתן תורה, הוא מסתמך על ההוכחות הבאות: א] מסופר שיתרו הקריב עולה וזבחים לה’ ולא צוין כי בנה מזבח- מכאן שהקריב במזבחם של ישראל אחרי שנצטוו.
ב] כתוב כי משה אמר לחותנו:”והודעתי את חוקי אלוקים ותורותיו”- מכאן שהיו לישראל כבר תורה ומצוות.
ג] בפרשת דברים מסופר :”רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם” דברים אלו נאמרו סמוך למסע ישראל מהמדבר ובהמשך מסופר כי משה מינה שופטים לעם ישראל- וזו הייתה עצת יתרו.
הרמב”ן טוען כי יתרו בא לפני מתן תורה כשישראל עוד חנו ברפידים אחרי מלחמת עמלק.
גם אברבנאל סובר שיתרו הגיע לפני מתן תורה. (ע”כ)
וניתוח מסורתי מעמיק בנושא ניתן ב –
http://www.tora-manhiga.org.il/show.asp?id=31519
(לא אצטט)
ועוד הסבר שהופך את כל אירועי משה יתרו וציפורה למשהו נשגב ניתן ב-
https://www.makorrishon.co.il/judaism/16621/
(לא אצטט)
כלומר לוקחים סיפור קצר ויפה ומנסים להסביר אותו מזוויות שונות, ואפשר גם לחיוב וגם לשלילה.
העובדה בעינה עומדת – צפורה אשת משה ובניה לא מוזכרים שוב בתורה.
- בחודש השלישי…באו מדבר סיני…. כי ביום השלישי ירד ה’ … על הר סיני
פסוק זה מכיל שני מימדים, מקום וזמן. ושניהם לא ברורים לנו עד עצם היום הזה. בנוסף, גם לא ברור כמה פעמים ומתי עלה משה בהר?
מתוך
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/yitro/efra.html
בפרשתנו מספרת התורה על מעמד הר סיני. אחרי המעמד (כד:יח) עלה משה להר ושהה בו 40 יום ו-40 לילה, 1 ובהמשך, בפרשת כי תשא, מסופר על ירידתו של משה מהר סיני ובידו לוחות הברית (לא:יח). משה מגלה את עגל הזהב, משבר בזעם את הלוחות, דן את החוטאים ושב אל ה’ (לב:לא ואילך) כדי לפייסו ולבקש ממנו למחול לבני ישראל על החטא החמוּר. משה מבקש מה’ שיתגלה אליו ישירות ואישית (לג:יג), ה’ נענה לו (יז), ובתחילת פרק לד (ב) נקרא משה שוב לעלות אל ההר לאחר שפסל בצו ה’ לוחות אבנים כראשונים. משה שוהה בהר שוב 40 יום ו-40 לילה (לד:כח) ויורד אל העם כשבידו הלוחות השניים.
ברשימה זו נברר מתי אירעו אירועים אלו, וכמה פעמים שהה משה בהר סיני לפי שיטת חז”ל ולפי פשטי המקראות. עוד נברר באיזו מידה שיטת חז”ל משתלבת עם פשט התורה, ואם ניתן לקרוא את הכתובים בדרך אחרת.
שיטת חז”ל; סדר עולם
ביום א’ בסיוון הגיעו בני ישראל להר סיני.2 “סדר עולם” פרק ו’ ממשיך:
ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר 3… בי”ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות 4… עלה בי”ח בתמוז [1] וביקש רחמים על ישראל… באותה שעה [2] נתרצה הקב”ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות… ירד בכ”ח באב לפסול שני לוחות… עלה בכ”ט באב [3] ונשנית לו תורה פעם שנית… “כימים הראשונים” (דב’ י:י) – מה הראשונים מרוצים, אף שניים מרוצים. אמור מעתה אמצעיים בכעס. ירד ב-י’ בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום… לפיכך נתקיים יום זה חוק וזיכרון לדורות.
ראוי לציין שבתורה לא נזכר בפירוש שום תאריך מהתאריכים המפורשים במסורת חז”ל. לא זו אף זו, לא ברור כלל שמשה אכן עלה להר סיני שלוש פעמים. בחומש שמות מצוינות רק שתי עליות להר סיני. עוד יודגש שמסורת חז”ל נוקבת בתאריכים שרק בתקופות שלאחר קבלת התורה יקבלו משמעות. כך לפי מסורת חז”ל יום שבירת הלוחות – י”ז בתמוז, מתאים ליום שלעתיד לבוא יהיה יום הבקעת חומות ירושלים; יום ירידת משה כשבידיו הלוחות השניים, המסמלים את כפרת ה’ לישראל על חטא העגל, חל בדיוק בי’ בתשרי, שרק בעתיד ייקבע כיום סליחה וכפרה לכל עם ישראל. [4] האם תאריכים אלו מזומנים מראש, או שמא חז”ל כיוונו להגיע אליהם במיוחד?
יום ההגעה למדבר סיני: לפי מסורת חז”ל, בני ישראל הגיעו להר סיני בא’ בסיוון. הדבר אינו מצוין במפורש בכתוב. בשמות (יט:א) נאמר: “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי”. רלב”ג בתחילת פירושו לפרק י”ט סבור שהמילה “בחודש” עשויה לקבל שני פירושים: “האחד על זמן אשר מחודש לחודש, כמו ‘חודש ימים’ (בר’:יד) והשני על יום ראש החודש”.
לפי הפירוש הראשון, בני ישראל הגיעו למדבר סיני בדיוק בתום שלושה חודשים ליציאת מצרים שהתרחשה בט”ו בניסן, דהיינו הגיעו להר סיני בט”ו בסיוון. לפי הפירוש השני [5] הגיעו בני ישראל בא’ בסיוון, כיוון שהמילה “חודש” מתפרשת כאן כראש חודש [6] ולא כירח ימים….
עליית משה להר סיני לאחר מעמד הר סיני: גם כאן עמדת חז”ל שאת מניין 40 הימים של שהיית משה בהר יש להתחיל בז’ בסיוון אינה מחויבת. על פי שמות שם, כאמור, כבוד ה’ שכן על הר סיני שישה ימים, אך זה נאמר לאחר מעמד הר סיני. אם כן, לפי הפשט רק ביום השביעי – י”ג בסיוון (לו המעמד אכן היה בו’ סיוון), נקרא משה לעלות להר למשך 40 יום ו-40 לילה (שם:יח). [10]
ד. שלוש עליות של משה להר: דווקא בעניין זה, עמדת חז”ל שלפיה שהה משה שלוש פעמים בהר סיני, כל פעם 40 יום, נטועה היטב בפשטי המקראות אך רק מצירוף של האמור בחומש שמות ובדברים ט-י. כאמור, בחומש שמות מצוין שמשה עלה רק פעמיים להר (כד:יח; לד:כח), ובפעם השנייה נכתבו הלוחות השניים. מיד לאחר חטא העגל עלה משה להר להתפלל בעד בני ישראל, אך לא מצוין בכתובים אורך התקופה. רק בדברים ט:יח נאמר שהעלייה בעקבות חטא העגל ארכה 40 יום: ” וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה’ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה… עַל כָּל-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לְהַכְעִיסוֹ ” . [11] אך כאמור, רק קריאת הכתוב בשמות ובדברים יחד מוכיחה שפרשנות חז”ל שהיו שלוש שהיות בהר מתיישבת עם הפשט. [12]
כאן המקום לציין שיש פרשנים הסבורים שמשה לא שהה בתקופה השנייה בהר סיני עצמו. לדעתם, רוב רובה של התקופה השנייה עשה משה במחנה ולא בהר. (ע”כ)
ועיון מקיף בתאריכים הלא ברורים בתורה ניתן ב –
http://www.xn—-2hcm6cgyhbh.com/2010/07/parashat-yitro-5770.html
(לא אצטט. מומלץ)
ולא רק הלו”ז לא ברור אלא גם המיקום הגיאוגרפי.
מדבר סיני והר סיני, האם העורך ידע היכן האתרים הגיאוגרפיים האלה, או סתם העתיק קטעים פולקלוריסטיים< האם זה חשוב?????
(לדעתי התשובה “סתם העתיק” תותרת לי בעייה של סתירות בין הכתובים, אבל אז אין ערך למדרשים. תיקו)
היכן וכמה פעמים מוזכר סיני, מדבר סיני או הר – סיני בתנ”ך?
לפי
http://sparks.simania.co.il/bibleSearch.php?query=%D7%94%D7%A8%20%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99
הצירוף “הר סיני” מופיע בספר שמות 10 פעמים
בספר ויקרא 4 פעמים
בספר במדבר 2 פעמים
בספר נחמיה פעם אחת
השם הר סיני מופיע בתנ”ך —– 16 פעמים, ולמרות כל זה, אין לנו את המיקום המדוייק, והסיבות שניתנו אינן עוזרות במיוחד?
סך ל הצירופים, סיני + מדבר סיני + הר סיני 34 פעמים
מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99
….
לפי המסופר במקרא, הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן, וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. כאשר שהו בני ישראל בקדש, סוּפר במקרא, שקדש היא במדבר פארן,[1] אך במקום אחר צוין כי היא שוכנת במדבר צין.[2] מיקומם של שני מדבריות אלו והיחס ביניהם לא ידוע באופן שאפשר לקבוע את מקומם המדויק, אם כי גבולותיהם מוגדרים יותר בתנ”ך.[3]
לפי הסיפור המקראי, במהלך חנייתם בהר עברו בני ישראל חוויה דתית עמוקה. במהלך מתן תורה, הם הפכו לעם שהתחייב לאלוהים. לאחר מכן אירעו במקום זה חטא העגל ובניית המשכן. בחודש השני של השנה השנייה לאחר יציאת מצרים, המשיכו במסעם וצעדו קדימה בסדר מוגדר. לאחר מהלך שלושה ימים הגיעו ל”מדבר פארן”, ושם קבעו את תחנתם הבאה. אז התאווה העם לבשר, ודרש ממשה לספק להם בשר. העם אכן קיבל את מבוקשו, אולם אלוהים כעס על מקרה זה והרג בהם. משה קרא למקום ההוא קברות התאווה. המסע מסיני לגבול הדרומי של ארץ ישראל לקדש (בערך 240 ק”מ נוספים)[דרושה הבהרה] ארך מכ’ באייר ועד כ”ט בסיון[4].
משמעות השם
משמעות שם ההר “סיני” נתון לוויכוח. יש הקושרים את שמו של ההר לסין, אל הירח של המזרח הקרוב הקדום. לפי המסופר במקרא הר סיני מצוי בגבולותיו של מדבר סיני….
…..
5 אתרים מוצעים להר סיני המקראי
- 5.1 ג’בל מוסא
- 5.2 הר כרכום (נגב)
- 5.3 סרביט אל-ח’אדם
- 5.4 ג’בל אל-לווז (ערביה)
- 5.5 ג’בל סין בישר
- 5.6 ג’בל חלאל
- 5.7 ג’בל חשם א-טריף
(ע”כ. מומלץ לעיון)
ומתוך
https://www.hidabroot.org/article/57735
…. לפני שסיני הפכה לג’יהאדיסטן ניתן היה לראות מטיילים ישראלים מכתתים את רגליהם במעלה 750 המדרגות התלולות המוליכות לפסגת ההר. אותם מטיילים כנראה לא ידעו שעבודת הפרך שלהם הייתה לחינם. הסבירות שהר סיני שוכן בג’בל מוסא, היא בערך כמו הסבירות שהוא שוכן בז’בוטינסקי פינת השומר….
אבל אם הר סיני לא בג’בל מוסא, אז איפה כן? ההצעות רבות מספור: הר כרכום בנגב הדרומי; סראבית א-חאדם במזרח הסיני; הר געש כבוי במערב סעודיה; הר המצוי בערבה הצפונית, בסביבת ים המלח.
ההצעה המקורית ביותר שייכת ללא ספק לאביגדור שחן עצמו, הסבור שהר סיני אינו אלא… הר קלמינג’רו, ההר הגבוה ביותר ביבשת אפריקה. (ע”כ)
ודיון מקיף על מיקום הר סיני וזיהויו עם הר חורב ניתן ב –
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/horev
(ולמי שיש זמן וסבלנות מומלץ לעיין בספר/ספרון
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/thebook
- והר סיני עשן כולו
מתוך (המאמר לעיל)
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/horev
…. במקומות רבים מוזכר הר-חורב (אולי גם הר-סיני) בהקשר לאש, עשן וקולות למשל “את הדברים האלה דיבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול…” (דבר’ ה’ יח’), וכן גם “…ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל” (דבר’ ד’ יא’) וכן גם (דבר’ ד’ יב’), (דבר’ ד’ טו’), (דבר’ ד’ לג’), דבר’ ה’ ה’), ב-מל”א יט’ יא’-יב’ גם כן מתואר גורם הרעש והאש בהר-חורב, ועוד. יתכן גם שיש להוסיף לציטוטים אלו את הסנה הבוער באש, ואז הסנה איננו שיח כפי שמקובל לחשוב אלא דווקא תיאורו של הר-געש פעיל, מה עוד שאלוהים נגלה למשה בלבת- אשמתוך הסנה, ויתכן מאוד שפירוש המילים “לבת-אש” הוא בדיוק כפירושם בימינו, ואז פירוש המלה “סנה” הוא רק לועו של הר-הגעש. אירוע הסנה מתרחש בהר-חורב ואילו הנאמר בספר שמות יט’ יח’-יט’ מדבר על הר-סיני “והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאוד”. מהיותם של ההרים סיני וחורב מתוארים כהרי-געש נובעת אחת משתי המסקנות, האחת שמדובר באותו הר ואז הר-סיני שבספר שמות הוא הר-חורב. אפשרות שניה היא שמסורות הר-סיני צפוני שהוא גם הר וולקני הואצלו על הר-חורב, …
לגבי ההתגלות האלוהית בהר-סיני (חורב?) לפני העם כולו יתכן שמדובר פשוט בהתפרצות וולקנית. והשבט שהביא את מורשת ההתגלות תוך כדי ההתפרצות הוולקנית חייב להיות (עפ”י מודל השגרה) שבט שחי בסביבתו הקרובה של הר זה תקופה ממושכת ביותר, ואת זאת יש לייחס לאחד משבטי ישראל, או אולי קיבלו שבטי ישראל מורשת זו מעם מקומי כגון מהמדיינים. היותו של הר-חורב הר פעיל וולקנית נותן הסבר פשוט וטבעי גם למסופר שעל העם נאסר לעלות להר זה שכן יתכן שהיה מדובר בסכנת-נפשות כפשוטו הנובעת מהפעילות הוולקנית. וראה גם הדיון על האפשרות שסדום חרבה משקיעת מוצרי התפרצות וולקנית עליה, כך שהיותו של הר-חורב הר פעיל וולקנית פותר בעיה זו אם כי ישנה כמובן האפשרות שהיה יותר מהר וולקני פעיל אחד באזור.
בברית בין הבתרים לוקחים חלק תנור עשן ולפיד אש, נראה שמדובר באחת מהשתים או שהתנור והלפיד מסמלים הר-געש או שכל אותו מעמד הוא גרסתו של ספר בראשית של מעמד הר-סיני. מלבד תנור-העשן ולפיד האש, גם המילה “לפיד” משותפת למעמד הר-סיני “וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים”, ונראה שהמילה “לפיד” בציטוט זה פירושה להבה-וולקנית, וראה גם הדיון לעיל שהחושך משותף לשני המעמדות, כן יש בשני מעמדות כריתת ברית והבטחה על הארץ, כך שבהחלט ניתן להגדיר את ברית-בין-הבתרים כגירסת ספר-בראשית למעמד הר-סיני. (G”כ)
- לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך
מתוך 10 הדברות, שתיים הן במסגרת “לא תחמוד” והן שוות ערך ל”לא תרצח” – דורש עיון והשעון מתקתק ונע. אז אצטט משהו אפיקורסי על 10 הדברות מתוך
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/00/01_yitro/yitro.html
.
….במאתיים השנים האחרונות קם ליד האדם המאמין אדם מסוג אחר, זה האמון על
פרכה מדעית, זה שאיננו מקבל בני סמכא כראיה לאמת. אביו הרוחני של האדם
הזה הוא הפילוסוף שכבר בימי קדם הטיל ספק בכול. האדם הזה “חייב” לשאול
את השאלה: כיצד זה קורה שכל “הנסים” קרו בתקופה העתיקה המחותלת באדי
המיתוס, כאשר טרם בא לעולם התיעוד )שהיה בראשיתו, כצפוי, תיעוד בחצרות
המלכים(? מדוע בימינו לא מדבר האל בצורה מוחשית עם האדם? מדוע זכו לכך בני
ישראל מלפני 3200 שנה )שהן “פסיק” בהשוואה לגילו של כדור הארץ הנמדד
במיליארדי שנים(, ואינם זוכים לכך בני ישראל היום?
אם התורה מדברת על אותו העולם שבו אנו נמצאים היום – מן ההכרח שהעולם
כמנהגו ינהג, וגם היום יהיו התגלויות אלוהיות, מעשי נסים וחיזויי העתיד,
ממש כמו אלה המוזכרים בכתבי הקודש; אבל אם אין מדובר באותו העולם,
כלומר, שהעולם הנסי ההוא חלף עבר ללא שוב – הרי גם ציוויי האמונה של אותו
עולם אינם יכולים להיות תקפים בעולמנו השונה.
מי שאמונתו “רוחנית”, מתייחס אל הנסים כאל סרח עודף של האמונה, כמו גם אל
האמונות “החלשות” בדבר שכר ועונש, עולם הבא וכד’. המאמין הזה רואה עיקר
בעצם העמידה לנוכח האל, לאמור, בעצם החובה לקיים מצוות בלי לצפות
ל”הקלות” אמוניות. אבל גם בכך לא באה הרווחה על מי שאיננו מוכן לקבל עליו
עול ללא ראיה מעולם העובדות – הרי מקור המצוות הוא בהכרח מעמד הר סיני
…..
..בעשרת הדברות עצמם ימצא הקורא “חולשות אנושיות” למכביר, והן מיוחסות,
כמובן לאל, האמור למסור במעמד הנורא ההוא בהר סיני את הבשורה הגואלת את
עם ישראל ואת האנושות כולה. אני אסתפק כאן בשתי דוגמאות בלבד: בדיבר השני
כתוב: “לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי” – כלומר, על פי ניסוח הדברים כאן,
אלוהים אחרים קיימים, ויש להם תוקף, ורק עליך, הישראלי, הם אסורים!
והרי ברור כי לא זאת הייתה כוונת הכותב, שהרי בכל המקרא מתייחסים הכתובים
אל האלילים כאל הבל גמור, וכי רק לה’ יש תוקף של אמת. הרי לא ייתכן שדווקא
במסמך המרכזי ביותר בתורה יהיה אישור לקיומם של אלילים מלבד לה’!
אין ספק שמדובר כאן ב”תאונה” – הכותב רצה בוודאי לאסור עבודת אלילים או
כד’, ובמקום זאת הביא דיבור המכשיל את המאמין המונותיאיסט.
כדי להמחיש את כישלון הניסוח כאן, אביא דוגמה מחיי היום יום: נאמר שפלוני
מבקש לקנות דירה, והוא פונה למתווך, וזה מודיע לו כי ייענה לפנייה בתנאי שפלוני
הנ”ל לא יפנה למתווכים אחרים. כאן ושם קיומם של “האחרים” איננו מוטל
בספק, רק הפנייה אליהם היא אסורה. אם כן, הכותב “החליק” ואישר את קיומם
ותוקפם של האלילים, בניגוד מוחלט ל”קו” המוצהר של המונותיאיזם המקראי.
והדוגמה השנייה:
“לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר
לרעך”. מהדיבר המדהים הזה מסתבר כי לדעת כותב הדברים, האישה איננה שווה
לאיש, כפי שמסתבר מבראשית פרק א’ )”ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם
אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם” – שם, 27(, או למצער, איננה עצם
מעצמו של האיש, כפי שמסתבר מבראשית פרק ב’ )”ויאמר האדם: זאת הפעם עצם
מעצמי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת” – שם 23(,
אלא רכושו, שאסור לחמוד, ושערכו הוא פחות מבית, אך יותר מעבד, משור וחמור.
(ע”כ. מומלץ לחילוניים/ות)
- לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב
וכמובן שכאן מתעוררת השאילה הפשוטה אז צמה שני כרובים זהב במשכן?
וכמובן שלא-להים הוא כל יכול, והוא יכול לעמוד בסתירות שהוא (כביכול) גורם, למשל מתוך המאמר שהוזכר לעיל ב-
http://www.tora-manhiga.org.il/show.asp?id=31519
…
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּיאֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם” (שמות כ’, י”ח – יט).
מפט הכתוב נראה היה שמסקנת המעמד היא שכיוון שה’ נגלה מן השמים, אין כל אפשרות לשכינה להופיע בכלי מוחש, אלא בכלי המחשבה ומקסימום הדיבור והכתוב. אולם תוספת הקטנה של – “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי“, משנה לגמרי את המסקנה.
“אלהי כסף – בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות.
ואלהי זהב – בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב.
לא תעשו לכם – לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם” (רש”י שם).
מלשון ה”אִתִּי” לומד רש”י שהשכינה אכן מופיעה דרך כלי מוחש, אולם כיוון שה’ הופיע מן השמים, אין היא יכולה להופיע בכלי המוחש על פי בחירתו החופשית של האדם, אלא רק על פי גדרי הציווי שמן השמים.
על כן, השכינה אכן מופיעה דרך זהב כגון בכרובים, אולם לא דרך כרובים מכסף.
השכינה אכן מופיעה בצורה ובמספר – בשני כרובים, אולם לא בכל מספר אחר.
השכינה אכן מופיעה במקום, אולם רק בבית המקדש, ולא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (ע:כ. הבנת ברוך?)
(ורציתי לכתוב על בניית המזבח, מצווה מאוד חשובה שמפרידה בין 10 הדברות וסדרת משפטים (בשבוע הבא) אבל אצטט משהו מידידנו דרור פויר, אותו לא ציטטתי מזה זמן.
מתוך
…
נודה על האמת: כשאנחנו קוראים את פרשת יתרו אנחנו מתאכזבים יחד עם בני ישראל. יחסית להפקות הקודמות של יהוה, מעמד הר סיני הוא די דרדלה: קצת עשן, קצת ברקים, שופרות, שום דבר יחסית לים קרוע, מים מהסלע, אוכל מהשמיים, שלא לדבר על צפרדעים, חושך ודברים מהסוג הזה.
ולא רק בגלל האפקטים; אני באמת חושב שמתן הממסד לעם ישראל מידי יִתְרוֹ הוא אירוע גדול לפחות כמו מתן תורה לעם ישראל מידי אלוהים.
בואו נגיד את זה ככה: כולם מבסוטים, בסך הכל, מעשרת הדיברות, וכולם שונאים, בסך הכל, את הממסד. (ע”כ. מומלץ לבעלי/ות עצבים חזקים)
ואסיים בקטעים מפסוקי הפרשה
…וגם כל העם הזה על מקומו יבוא שלום
ואשא אתבם על כנפי נשרים ואביא אתכם….
שבת שלום
שבוע טוב
להת