Sent: Saturday, 24 February 2018 5.30 PM
To:
Subject: Re: ואתה תצווה….והיה על אהרן…..ורחצת אותם….והייתי להם…….
פורים שמח(הארה פוליטית אקטואלית, להסביר למה בפרשתנו “… נר תמיד …יערך אותו אהרן…ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך…. לכהנו לי…”בלי כל סיבה, האח של משה מתמנה לג’וב של הכהן הגדול? ברור. ה’ רואה שמשה כותב את התורה והוא ה’ רוצה פרסום חיובי שוטף. אז הוא – ה’ מבקש את זה ממשה ומשה מעמיד תנאי “מנה את אהרן אחי לתפקיד החשוב ואתה ה’ תהיה מפסוט”. ולכן אין זה פלא שה’ ממלא תמיד את בקשות משה – פרט לבקשה הסופית. כי יש גבול לכל “שחיתות” מוסרית.. מצחיק???? סליחה)עיונים קודמיםביקורים קודמים בפרשתנו מובאים ב –
פרשת תצווה – תשע”ד
פרשת תצווה – תשע”ה
(על: תוכן הפרשה, והיה פי ראשו תחרה, להעלות נר תמיד, (שמן במדבר???) , תצווה, מצוות לבישת הבגדים, תפקידי הציץ)
פרשת תצווה – תשע”ו
(על: בקור משה בשמים, מצוות כהנים גדולים, מקדש חוניו, – ציווי מזבח הקטרת – לא גמור)
פרשת תצווה – תשע”ז
(על: מגילת אסתר, פירוט המשכן, האיפוד והחושן, אבני שהם, ונשא אהרן…,, ונשמע קולו… ולא ימות, המעיל והמכנסיים),פסוקים מההפטרהאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֹנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃
זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָר כָּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃
חידון השבוע1. בהנחה שכל קטע שמתחיל ב”וידבר ה’ אל משה…” הוא פגישת “דיון” בין ה’ למשה, כמה פגישות היו ביניהם על הר סיני במשך 40 יום2. מה היה גודל האפוד, החושן, האבנים ועוד? – לעצלנים – נא לעיין ב –(מומלץ – למעוניינים בפרטים הטכניים)3. כמה אותיות היו חרותות על חושן המשפט?4. כמה (במ”מ) הוא אורך “זרת”?5. למה לאהרן הכהן היה מותר ללבוש בגד שעטנז?6. כמה קורבנות נשרפו כליל בשבוע הקדשת אהרן ובניו?הקדמה כלליתמקדש, משכן, כנסיה, מסגד, למה? למה ישות/מהות/כח אין סופי נסתר צריך בניין מפואר? למה בכלל בניין?ידוע ואולי מובן למה מלך בונה ארמון. ידוע גם שככל שאיש עשיר יותר ביתו (או חפציו) יקרים ו/או ראוותנים יותר. מסתבר שיצר לב האדם (אולי לא כולם, וכל אחד יאמר בטח לא אני) ראוותני/תחרותי מנעוריו. אבל איך זה משתייך לא-להות בין אם אלהות זו = עץ ואבן, יושבת בשמים, או טרנצנדנטלית?אפשר לומר שאי פעם האדם עם האינטליגציה המתפתחת שלו, נטה להבין שאלוהות היא מעל לאדם, מעל למלך, ולמלך מלכי המלכים מגיע בניין המפואר ביותר. ואם טנני טועה, הרבה מלכים כולל שלמה’לה שלנו בנה ארמון (ושלמה המלך אפילו בנה ארמון לאשתו) יותר גדול ממקדש האל.והסבר כללי מתוך…. עולם הקדום התשובות לשאלות הללו היו חיוביות. כך עולה מכתובת אֵסַרְחַדוֹן מלך אשור המספרת על חנוכת המקדש של האל אשור בעיר אשור4:הושבתי את אשור מלך האלים בדביר אדנותו הנשגב מכון עולמים. את נִנֻרְתַ ואת האלים והאלות הצבתי במקומות עמידתם לימין ולשמאל. שחטתי פרים מריאים, טבחתי צאן, עופות השמים ודגי הים ללא מספר הרגתי. את יבול הים ותבואת הברים הערמתי לפניהם. שריפת הקטורת וריח השרף הטוב מכסים את פני השמים הרחבים בענן כבד. הגשתי לפניהם מתנות מכל העולם המיושב ותשורה כבדה ונתתי במתנה…אחרי שאסרחדון משקם את המקדש מהריסותיו וממקם בתוכו חפצים וריהוט, הוא מכניס במו ידיו את האלים לתוך המקדש, מאכילם ונותן להם מתנות5. פס’ 13-4 בפרק ח’ מכילים תפיסה לא רחוקה מזו – שעם תום תהליך הבנייה, האל, שלמענו הבית נבנה, נכנס לשכון בו….(ע”כ)המשכן – לשם מה?ואצלינו על בניית המשכן, מתוךחקר המקרא כפי שראינו אינו מפליג אל מעבר למוחשי, לעובדתי, לנתון. הוא עוסק ב”מה”, ב”איך”, ב”מתי”, אך לא בתכלית, בשאלה “לשם מה?”, “מהי המשמעות של כל זה?”, שהן שאלות פילוסופיות ודתיות. ואכן, כבר בימים קדומים נדרשו חז”ל לשאלה זו: “כל עניין המשכן וכליו, מפני מה נצטוו לעשותם? לפי שאמרו ישראל לפני הקדוש ברוך-הוא: ריבונו של עולם, מלכי הגויים יש להם ארמונות ושלחן למנורה ומקטר קטורת, כן הם תכסיסי המלוכה, וכל מלך צריך לכך, כדי שיידעו שהוא מלך. ואתה הוא מלכנו, גואלנו, מושיענו, לא יהיו לפניך טכסיסי מלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך? אמר להם הקדוש ברוך-הוא: בני, אותם בשר ודם צריכים לכל אלה, אבל אני איני צריך. כי אין לפני לא אכילה ולא שתיה ואיני צריך מאור… אותה שעה מסר להם הקדוש ברוך-הוא למשה תבנית המשכן ותבנית כל כליו ואמר לו: אמור להם לישראל: כביכול, לא בשביל שאין לי איכן לדור אני אומר שתעשו לי משכן. עד שלא נברא העולם, הרי מקדשי בנוי למעלה, אלא בשביל חבתכם אני מניח בית המקדש העליון וארד ואשכון בתוככם, ‘עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’.”(3).בעקבות אגדה זו הוסיפו גם שאר פרשני-ישראל ודרשניו לתלות את הצורך בהקמתו של המשכן בדרישתו של האדם למשהו מוחשי, ולא לצרכיו של אלוהים או לרצונו. כיוון זה של הסבר מתבסס גם על נביאי-ישראל, החל במשה וכלה בירמיהו וביחזקאל, שאת הדרישה לפולחן ולקורבנות ייחסו לצורך האנושי להמחשה ולמימוש מעשי,…(ע”כ)ואצלינו, – אברהם יצחק ויעקב, בנו מזבחות פה ושם, היכן שהתחשק להם, ללא כל ציווי א-להי.. ובמשך כ – 200 – 400 שנות שהות במצריים, לא נאמר מה בני ישראל עשו בנושא זה של מזבחות, אמונה וכדו’.ואחרי יציאת מצריים, סך הכל עברה שנה של נדודים במדבר, ולהיסטוריה הקדומה של עם בני ישראל, לספר הספרים שהוא היסוד של היהדות, נכנסים 5 פרשות שמפרטות דרישות לבניית משכן מפואר ל”אנוכי ה’ א-להיך…”, שהופיע לפני העם ב”הר סיני עשן כולו… באש… וכל העם רואים את הקולות”…, “ברור שאחרי ההפחדה של מעמד הר סיני ההמון יסכים לתרום את זהבו, כספו וכו’ – לבניית משכן וגם ר”ל לבניית עגל זהב.שאילה שהייתי רוצה לעיין בה – היא – לדעת הטוענים שהתורה או סיפורי המקרא נכתבו בזמן יאשיהו המלך או אחרי זמנו, מהיכן צצו ולשם מה ניתנו כל הפרטים על המשכן ועל הבגדים? האם על ידי עזרא ועוזריו לצורך בניית בית שני? ובכלל לשם מה הפירוט הכפול ואף המשולש?ברור שלכל שאילה או תמיהה על הכתוב יש הסברים פשוטים או מסובכיפ, למשל מתוך…. ב-16 פרקים עוסקות פרשיות ספר שמות – מ’תרומה’ ועד ‘פקודי’, בבניית המשכן, בכליו ובבגדי המשרתים בקודש, וביניהן הפסקה צורמת לתיאור חטא העגל. האם יש מתאם בין התיאור הארוך והפרטני ובין חשיבות הנושא? הלוא המקרא ידוע בחסכנותו המופלגת בתיאוריו וציווייו, עד שכל אות וכל מילה נדרשים בספרות חז”ל להשלמת פרטי הנושאים המובאים בתורה. אם כן, מה ראתה התורה לשנות מסגנונה בפרשיות המשכן ולנהוג ב”פזרנות” יוצאת דופן? נבחן לדוגמה את הלכות שבת: דומה שאין נושא עשיר בפרטים מהלכות שבת שעליהן נכתבו שתי מסכתות גדולות בש”ס: שבת ועירובין. בכל זאת התורה מקמצת מאוד בתיאור דיני שבת, כדברי המשנה: “הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות”. ופירש ר’ עובדיה מברטנורא: “יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז, במקרא מועט, כהר התלוי בשערות הראש”. (חגיגה א:ח)…המסקנה מכך היא שאין קשר בין היקף התיאור המקראי ובין כמות ההלכות הנלמדות ממנו וחשיבותן. …
פשרה של מלאכת המשכן: ישנם עיסוקים שהאדם מתמסר להם בדבקות הגובלת בשעבוד. בדרך כלל מדובר בתהליך הדרגתי שבו ההתחלה היא במעשה חיובי ואף רצוי, אך קיימת נקודת זמן שבה העשייה נהפכת לסוג של התמכרות. ענפי האמנות לסוגיהם ניזונים מרוחו החופשית של האדם ומכישרונותיו. ככל שהאדם ברוך כישרונות, כן גדלה הסכנה שעיסוקו ישתלט עליו והוא יהיה עבד למעשה ידיו. רש”ר הירש רומז על כך בעבודות המשכן, בפירושו על הפסוק “וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן” (שמות כח:ג):
דבר זה נאמר רק כאן רק לעושה הבגדים, ואלו לגבי עשיית כל מלאכת המשכן מזכיר הכתוב את הצורך בתכונת חוכמה רק אגב מינויים של בצלאל ואהליאב – “וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱ-לֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה” (שמ’ לא:ג). נראה שזה טעמו של דבר: לגבי עשיית המשכן וכליו היתה קשורה בכלליה ובפרטיה בתבנית שה’ הראה למשה, ואלו לגבי הבגדים נשאר חופש פעולה במידה גדולה יותר.
מאחר שבגדי הכהונה נעשו בידי בני אדם שלא נקראו בשמות, מן הסתם היו במעלה פחותה מבצלאל. אנשים אלו יכלו להשתמש לתפירת הבגדים במידה מוגבלת בחירות המחשבה והדמיון שבו התברכו. אך מבצלאל, שהיה האמן שבאמנים, נדרש להגביל לחלוטין את חירות היצירה שלו. ופלא הוא, שהרי בהיותו הטוב שבאומנים בוודאי היה מפליא לעשות דווקא ביצירתיות הנובעת מעושר נפשו ומרוחו הגדולה. תחת זאת בצלאל נצטווה להגביל את דמיונו ולהיצמד להוראות פרטניות ודקדקניות.
יתן לראות בחסימת דמיונו היוצר ובדיכוי עולמו הרוחני דבר שנדרש לעשייה שהיא לשם שמים. אילו אפשרו לבצלאל לתת ביטוי אישי לגאוניותו החד-פעמית, כמקובל אצל אומנים, היינו רואים ביצירותיו את ילידי רוחו ולא ביצוע מושלם של תבנית שנצטווה לחקות במדויק. אם נכוחים דברינו עד כה, ברור מפני מה הרחיבה התורה לא רק בפרטי פרטים של כלי המשכן ומידותיהם אלא אף בתיאור החומרים שמהם צריך לעצב את כלי הפולחן. (ע”כ. מומלץ)
פסוקי השבועמערב עד בקר… חוקת עולםעל שתי כתפיו לזכרוןושבצת הכתנת שששבעת ימים תכפר על המזבחערב שבת שלוםפתיחהלפני שבוע דובר על “כל אשר ידבנו לבו,” עבר שבוע כנראה שהנדבות לא כ”כ הספיקו, ואז חייבים לצוות, ללחוץ עוד קצת בשביל “ויקחו אליך שמן זית זך” ועוד במדבר בנדודים. מהיכן? שיקנו. ואכן בשבוע הבא תהיה הנחייה על “ספירת “מבן 20 שנה ומעלה” בתירוץ “לכפר על נפשותיכם”, הספירה תהיה של מחצית שקל לגולגולת, אז יש/יהיה כסף.. מה עושים עם 300,000 שקל במדבר? וכבר שאלתי לא פעם – מה עשו בני ישראל במשך 40 שנות נדודים במדבר? נושא למחקר.אז היכן אנחנו בפרשה? היכן. מתי, מי ומי המשתתפים
התאריך – מתישהו בין שבועות לתשעה באב
המיקום – אי שם במדבר בראש הרהמשתתפים – ה’ ומשה, ה’ מדבר ולעיתים מדגים ומשה רבנו שותק ומקשיב (לא ידוע אם משה כותב את הנאמר לו, או סומך על זכרונו)הנושאים הראשיים –— (התחיל לפני שבוע ב) הנחיות לבניין משכן לה’ – שהוא “הארכיטקט והדייר”— (ממשיך בפרשתנו) – פירוט רחב ביותר על בגדי הכהן הגדול המפוארים,— פירוט נרחב של טכס הקדשת האח ובניו לכהונה— הנחיות לבניית מזבח זהב והקטרת קטרת— (ובשבוע הבא) מפקד אוכלוסין, עוד הנחיות לעבודות המשכן, וציווי על שמירת שבת. ..לרענון – מתוךתוכן הפרשהבתחילת הפרשה מובא ציווי למשה לקחת מבני ישראל, שמן לצורך הדלקת המנורה בכל יום ויום.החצי הראשון של הפרשה עוסק בציוויים על הכנת בגדי הכהונה של אהרן ובניו הכהנים. בגדי הכהן הגדול הם החושן, האפוד, הציץ, מעיל, כתונת, מצנפת, אבנט ומכנסיים. לכהנים הפשוטים (הדיוטות) היו רק ארבעה בגדים: כתונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים.החצי השני של הפרשה עוסק בציווי על קרבן המילואים, שיוקרב לשם חנוכת המשכן. לאחר מכן באים ציוויים על קרבן התמיד, ועל הכנת מזבח הזהב המיועד להקטרת קטורת הסמים. בפסוקים האחרונים של הפרשה אף מרומז על יום הכיפורים שיכלול טקס מיוחד ויתבצע אחת לשנה…(וכידוע)הפרשה פותחת בפנייה למשה “ואתה תצווה את בני ישראל” מבלי לציין את שמו, וזו הפרשה היחידה בחומשים שמות-ויקרא-במדבר שלא מוזכר בה שמו של משה. מקובל במסורת היהודית לקשר זאת לבקשתו של משה מה’ לאחר חטא העגל המופיעה בפרשה הבאה, פרשת כי תשא: “וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ” (ע”כ)
ותשובה על כמה שאילות ניתנת ב –“מדוע נבחרה דווקא פרשת תצווה להיות הפרשה ששמו של משה רבנו אינו מופיע בה?ר’ צדוק משיב שפרשת תצווה היא פרשתו המיוחדת של אהרן הכהן, ולכן שמו של משה אינו מוזכר בה. בהמשך עובר ר’ צדוק על הנושאים המופיעים בפרשה, ומראה כיצד כל אחד מהם קשור בצורה ישירה לאהרן הכהן ומבטא את ייחודו.הפרשה פותחת במצוות הדלקת נרות המנורה (כ”ז, כ). במדרש (במדבר רבה, ט”ו, ו; תנחומא, במדבר, בהעלותך, ג) נאמר שמצוות הדלקת המנורה היא המצווה שאהרן זכה בה כפיצוי על כך שלא השתתף בהקרבת הנשיאים, ….מה הייחוד בזכותו של אהרן להדליק את המנורה, הרי כל עבודת המקדש נעשתה על ידו, ובמה תנחם אותו עבודה אחת נוספת?[3]וזו תשובתו:….אור המנורה רומז על אור התורה, והדלקת נרות המנורה מבטאים את סגולתו המיוחדת של אהרן להאיר בלבו של כל אחד מישראל את אור התורה, כמו שנאמר במשנה באבות:…וכבר שאל הרמב”ן בפירושו (שם, א) מדוע התורה פיצלה את מצוות עשיית מזבח הקטורת מכל שאר כלי המשכן שהוזכרו בפרשת תרומה (כ”ה – כ”ז). ר’ צדוק מיישב את הקושי על פי דרכו:…. יובן שזהו בעצם בחינת אהרן הכהן לקרב הרחוקים להקדושה. והוא ענין הקטורת, שמערבין בה החלבנה, שריחה רע, ועל ידה נשלם מצות סממני הקטורת. וכמו שאמרו (כריתות ו:) “כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה” וכו’, שדייקא על ידם יש עילוי יותר כשנתקרבו מן הריחוק…ויש לו שייכות לפרשה זו מפני שזהו עצם בחינת אהרן הכהן, לקרב הרחוקים כנ”ל, וכל עניניו נזכר בפרשה זו. (ע”כ. ומולץ למי שרוצה לקרא סיפור על איך הבעש”ט עודד גנבים)נושאים ופסוקים לעיון ודיון נוסףכללית כמו בשתי הפרשות הקודמות – משפטים ותרומה, יש גם בפרשתנו אוסף של פרטים. בפרשת משפטים קראנו בעיקר אסופה של חוקים בעיקר על להתנהגות האדם.. פרשת תרומה מכילה אוסף של פרטים של תכנון בניין המשכן. פרשת תצווה מתעסקת בעיקר בבגדים וקישוטים, הכנות להקדשת הכהנים. ומסתיימת בתכנון מזבח זהב. הכל פשוט, למרות שלא תמיד ברורים הפרטים, ובכלל הכל שייך להיסטוריה הרחוקה של ראשית העם הישראלי אלא שבימינו, יש שמצפים ותכננים את בניית המקדש, וכבר הכינו את בגדי הכהן הגדול למקרה ש…. אבל פרשות התורה ותוכנן הכל קדוש ועלינו בתור שומרי גחלת היהדות (כפי שהבינוה חז”לינו של המאות הראשונות שלאחר חורבן בית שני והמשיכו לדון בה חז:לינו של האלף הראשון והשני עד לימינו) -מוטלת החובה ללמוד ולהבין את הכתוב. כך במשך הדורות, כמעט כל פסוק, ולעיתים כל מילה או אות נדרשו והוסברו.1. ואתה תצווה… שמן זית זך….מערב עד בוקרמה מקומם ומשמעותם של שני הפסוקים שפותחים את פרשתנו?ושוב, אוסף מאמרים על הפרשה, תוצרת אוניברסיטת בר- אילן, ניתן ב –
ומתוכו ב –פרשת “ואתה תצוה” פותחת בהוראה מתמיהה מכמה בחינות. התמיהה האחת נוגעת לניסוח החורג של הוראה זו משאר הוראות שניתנו למשה בדרך כלל ובפרשת המשכן בפרט: במקום לשון ציווי, “צו את בני ישראל”, נאמר למשה לשון חיווי כמתאר את העתיד: “ואתה תצוה”. ההבנה שמדובר בתחזית לעתיד ולא בציווי מתחזקת מן העובדה שנזכרים בה אהרן ובניו, אף על פי שההוראה לבחירתם לכהונה עתידה להינתן למשה רק בפרק הבא:“וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן” (שמ’ כח:א).התמיהה השנייה היא על הצורך בחיווי העתיד; אם הקב”ה עתיד לצוות את משה שוב בכל פרטי הדברים, ….מה צורך ב”תחזית מוקדמת”?שמות כז:כ-כא (פרשת “ואתה תצוה”) – תחזית מוקדמת:וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה’, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:ויקרא כד:א-ד (פרשת “אמֹר”) – ציווי לעם ישראל ולאהרן:וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה’ תָּמִיד, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת, לִפְנֵי ה’ תָּמִיד:במדבר ח:א-ד (פרשת “בהעלתך”) – תזכורת לאהרן:וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה’ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:התמיהה השלישית היא בדבר מקומה של התחזית המוקדמת, אלא שהיא נכונה גם לגבי הציווי הישיר והתזכורת המיוחדת שנאמרה לאהרן.את התחזית המוקדמת היה צריך לומר, אם בכלל היה מקום לאמרה, עם ההוראה לעשיית המנורה בפרשת “תרומה” (שמ’ כה: לא-מ); הציווי לעם ישראל ולאהרן היה צריך לבוא בפרשת “ויקהל” בכלל החומרים שנדרש העם להביא להקמת המשכן; וההוראות המיוחדות לאהרן היו ראויות לבוא יחד עם הוראות שבעת ימי המילואים בפרשת “צו” ובפרשת “שמיני” (וי’ ח-י).נוסף על זה, תמוהה הדרישה שנאמרה בשמן המאור, שהוא חייב להיות המובחר בשמנים, “שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית”, בניגוד לכל היגיון מעשי, שיעדיף איכות זאת בשמן שמיועד למאכל. תמיהה זאת גדולה במיוחד לאור העובדה שהמנורה עמדה באחד מצדי המשכן, לא באמצעו, ועולה מזה שלא נועדה להאיר את המשכן. גם זמן תפקודה אינו מועיל לאיש, שהרי הייתה דולקת “מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר”, שעות שאין בהן עבודת כוהנים במשכן. על כורחנו עלינו לחפש משמעות חבויה לכל הפרטים החריגים הללו הקשורים להדלקת המנורה.” …..אחר תיאור תכנית בניין המשכן (שמות פרקים כה-כו), נאמר למשה “ואתה תצוה”, כלומר, שלאחר הקמת המשכן יהיה הוא מקור הסמכות לעם בכלל ולקבוצות מיוחדות בפרט. ואכן נסמכו מיד שתי תחזיות לרום מעלתו של משה: “וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי” (שמ’ כח:א); “וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה” (שמ’ כח:ג). בזה נרמז לנו שמשה הוא מקור הרוח המיוחדת, הממלאת את הכוהנים מצד אחד ואת חכמי הלב מצד שני. ((ע”כ. ולפרטי התשובה, נא לעיין במאמר)2. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארתיופי, ברור, ה’ מעניק פרוטקציה לאח של משה, אפשר גם להניח שאולי ה’ שאל את משה “מי לדעתך ראוי להיות הכהן הגדול?” והתשובה ברורה. ואולי כמו בימינו – ה’ רוצה פרסומת בתורת משה, ומבקש את משה שיתן לו פרסום חיובי).
כמו בבניין המשכן כך גם הכנות לבגדי הכהנים ולכהן הגדול במיוחד מלאים בפרטי פרטים.. מתוךקרוב לארבעים פסוקים בפרשתנו עוסקים בבגדי הכהונה, אותם היא מתארת בפרטי פרטים, החל מהחומרים המרכיבים אותם וכלה בצורתם ועשייתם. כמו כן מבארת התורה שעניינם של בגדי הכהונה הם “ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת”.ועד כדי כך חשוב עניינם של הבגדים עד שכשהתורה מסיימת את דבריה עליהם היא אומרת “והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגישתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עוון ומתו”, ומפרש רש”י במקום “הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים- במיתה”. והגמרא (זבחים יז.) מדגישה ש”בזמן שבגדיהם עליהם- כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם- אין כהונתם עליהם”- כביכול בזמן שכהן לא לובש את בגדיו אין הוא נחשב כהן.וננסה להבין מה עניין הכבוד והתפארת ומדוע חשיבות הכבוד והתפארת כה גדולה עד שמצאה התורה מקום להעריך כל כך הרבה בעניינם של הבגדים.ישנם מפרשים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו הכרח חיצוני הנלווה לתפקיד הממלכתי אותו נושא הכהן הגדול. וכן מסביר הרמב”ן שבגדי הכהן הגדול הם בגדי המלכות “כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה… והתכלת- גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים” (זהו פירושו על דרך הפשט). ….הבגד נועד בשביל התפקיד, בשביל היחס המכובד בו המון העם צריכים להתייחס לכהן.לעומתם ישנם פרשנים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו השפעה על הכהן הגדול עצמו. וכן כותב ספר החינוך:“האדם נפעל לפי פעולותיו, ואחריהן כל כוונותיו ומחשבותיו. השליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה. על כן ראוי להתלבש בבגדים מיוחדים אלה, כשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בליבו לפני מי הוא עומד”.כלומר, כאשר אדם לובש בגדים מכובדים הוא זוכר את מעמדו ותפקידו, את אחריותו וקדושתו, וממילא הוא גם ימלא את תפקידו אותו באופן הטוב ביותר. ורק מתוך ההשפעה שמשפיעים הבגדים על עצמו, ישפיעו גם על סביבתו, ….כמובן שפרשנויות שונות אלו מתמזגות יחדיו להבנה אחת כוללת. בגדי הכהונה מבטאים את המעלות הפנימיות של הכהן ועל ידי כך מתחזק הכהן במידותיו והסביבה יודעת להעריכו כפי ערכו האמיתי. וכך הוא עניינו האמיתי של הכבוד. ….(ע”כ)אבל למה בגדי תפארת?מתוך…..יש לי נימוקים כִּבדי-משקל להאמין שהפלנטה ממנה הגיע הנסיך הקטן היא אסטרואיד שכינויו B-612.אסטרואיד זה נצפָּה רק פעם אחת דרך הטלסקופ. היה זה בשנת 1909, על ידי תוֹכֶן תורכי.לאחר שגילה את תגליתו, הציג אותה האסטרונום התורכי בפני הקונגרס האסטרונומי הבינלאומי, בתצוגה מרשימה, אבל איש לא האזין לדבריו, משום שהיה לבוש בתלבושת תורכית. כאלה הם המבוגרים.למזלו של אסטרואיד B-612, חוקק השליט התורכי חוק המחייב את נתיניו, ייהרג ובל יעבור, ללבוש בגדים אירופאים.ב-1920 שב התוכן התורכי והציג את תגליתו. זאת הפעם היה לבוש בסגנון אלגנטי, והכל קיבלו את חוות דעתו..נשאל: מהי הביקורת שנמתחת כאן? כנגד איזו נטייה אנושית מתקומם סנט אכזופרי?האם נקלעתם למצב דומה, בו שפטתם אחרים או נשפטתם על סמך מראה חיצוני? ספרו על סיטואציה כזו.סנט אכזופרי לועג לשטחיות ולצביעות שמאפיינות את עולם המבוגרים. מן הקטע עולה כי ה”מבוגרים” עיוורים למהותם של הדברים. הם מייחסים חשיבות רבה למראה החיצוני, ומושפעים מן התדמית – אך מחטיאים משום כך את העיקר או שוגים בפירוש שהם מעניקים למציאות.תבונתו של המלומד ותקפות חישוביו אינם תלויים כמובן במלבושיו. אין להסיק מן האלגנטיות של הדובר על האלגנטיות של התיאוריה, לא כל שכן על ערך האמת שלה. אולם, למקרא התיאור הגדוש של מדי הכהנים ולנוכח ההנחיות המפורטות הנמסרות בפרק כ”ח יש לשאול אודות היחס בין דמותו של הכהן, תפקידו ומעמדו לבין תלבושתו. במהלך הלימוד נרצה לבחון באיזו מידה קדושתו של הכהן צומחת ומתכוננת מתוך מדיו.1. הבגד עושה את האדםנעיין במספר מקורות הדורשים את תפקידם ומשמעותם של הבגדים:בעל העקידה: האדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית, אם סוחר, אם פרש אם פרוש, וכיוצא. (עקדת יצחק, שמות שער נא)רבי יצחק עראמה (ק”פ 1420 – רנ”ד 1494), “בעל העקידה”, היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. שימש רב וראש ישיבה בסמורה אשר בצפון ספרד ומשם הוזמן לרבנות בעיר טרגונה שבדרום קטלוניה. דרשותיו, בעלות הגוון הפילוסופי, כונסו בספרו “עקדת יצחק”.הרש”ר הירש: שלעולם יזכיר הבגד לאדם את תעודתו האנושית והמוסרית ואבי האנושות הגיש אותו לבנו שעה שגירשו מגן עדן אל בית החינוך של העמל והמחסור ובשעה שסכנת התהייה הבהמית ארבה לנפשו. כשלעצמו, הבגד מזכיר לאדם את תעודתו האנושית המוסרית, והרי הוא הציון הראשון והבולט ביותר של מהות האדם בהופעתו החיצונית. (פירוש לשמות פרק כח פסוק מג)הרב שמשון רפאל הירש (גרמניה 1888-1808), מייסד ומנהיג האורתודוקסיה החדשה (הנאו-אורתודוקסיה) בגרמניה, במאבקה נגד התנועה הרפורמית. רש”ר הירש טיפח את השילוב של לימודי קודש וחול, אורח חיים דתי קפדני יחד עם השכלה כללית ומעורבות בחיים הכלליים, ברוח סיסמתו הידועה – ‘תורה עם דרך ארץ’.בנו יעקב:ד”ה ויעש ה’ אלוקים לאדם כתנות עור: הלבוש אינו רק הגנה בפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההיכר הראשוני וההכרחי לחברה אנושית, והיא – בהרגשתו המוסרית של האדם – מותר האדם מן הבהמה. דרגתו וכבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו. עצם הלבוש – כבוד הוא לאדם. לכהנים ניתנים בגדים מיוחדים “לכבוד ולתפארת” (שמות כ”ח ב’) (פירוש לבראשית פרק ג’ כ”א)בנו יעקב (Benno Jacob 1862–1945) היה פרשן תנ”ך יהודי מודרני, ורב רפורמי בכמה קהילות בגרמניה. בפרשנותו למקרא עשה יעקב שימוש נרחב בהוכחות לשוניות ובהוכחות מתוך ההקשר. הוא הביע התנגדות חריפה לביקורת המקרא.נשאל: אילו משמעויות ותפקידים שונים מייחסים הפרשנים לבגדיו של האדם? באילו מובנים “הבגד עושה את האדם” על פי הפירושים הללו?קל לעמוד על תפקידם החברתי של הבגדים, כסמנים של זהות, מקצוע ומעמד. כולנו מתנסים לעתים קרובות בסיטואציות בהן הצגת העצמי והרושם שאנו מותירים נקבע במידה רבה על פי תלבושת ומראה חיצוני, או במפגש עם בעלי תפקיד (רופאות, אנשי כוחות הביטחון, משפטנים) שמדיהם מקנים להם סמכות. הפרשנים עומדים על כך, אולם מייחסים לבגדים משמעות נוספת, עמוקה יותר אולי, כסמל לאנושיותו של האדם וכתזכורת להיותו (בשונה מבעלי החיים) יצור בעל תודעה וכושר מוסרי. הבגד “עושה” אדם במובן שהוא מבדילו מן החיה ומציין עידון, ריסון וצניעות שמאפיינים את הקיום האנושי (מאז עזב האדם את גן העדן…). ניתן לומר כי הבגד מכסה ומגלה – הוא מסתיר את הגוף העירום, ובאותה עת חושף את סיפורו של האדם הלובש אותו.נשים לב לכך שהמדרש קושר בין בגדיו של אדם הראשון (כתנות העור שעשה ה’ לאדם וחוה עם גירושם מגן העדן) לבין בגדי הכהנים:וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר–וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג’, כא)לאחר שאדם וחווה אוכלים מפרי עץ הדעת ומתביישים לפתע בגופם הערום, ולפני שהם מגורשים מגן העדן מכין להם ה’ כתנות עור. הפרשנים כורכים בין בגדי הכהונה לבין אותן כתנות העור שהעניק ה’ לאדם וחווה:“מהו כתנות עור? בגדי כהונה גדולה שהלבישן קב”ה” (תנחומא תולדות יב)…..
3. מה באמת צריך ללבוש הכהן?
דומה שבכל זאת דעתם של פרשנים אינה נוחה מן העיסוק האינטנסיבי בתלבושתם של הכהנים, אגב הזנחה של ממדים אחרים כמו תכונותיו של הכהן עצמו, אישיותו ודמותו המוסרית. אחדים מן הפרשנים מבקשים להשלים את הפער מתוך שהם עומדים על ממדיהם הסמליים של בגדי הכהונה או שואלים “מה באמת צריך לעטות הכהן”? נעיין במספר מקורות ונשווה בין התשובות השונות שמציעים הפרשנים:
“ועשית בגדי קדש: הנה הבגדים שציווה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה’ להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמדות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים, וציוה ה’ אל משה שהוא יעשה בגדי קדש אלה, היינו ללמדם תקון נפשותיהם ומדותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית. ופירוש “ועשית בגדי קדש לכבוד” – כי התבאר אצלנו בכל מקום שנפש האדם נקראת בשם “כבוד” בכתבי הקודש (כמו שנאמר תהלים ל’ י”ג “למען יזמרך כבוד”) – תעשה בגדי קודש שבם יתלבש הכבוד שהיא הנפש. (המלבי”ם, פירוש לשמות פרק כח, פסוק ב’ ד”ה: ועשית בגדי קודש) (ע”כ. מומלץ)
ומתוך
http://ashira.co.il/17275.html
..נכון, צריך בגדים, אבל כבוד? תפארת?
עניני כבוד נתפסים אצלנו בדרך כלל בהתייחסות שלילית.
כבוד מסמל בעינינו התנשאות, שררה,
לא הוזהרנו להתרחק ממנו? לא למדנו כי:
“הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם” (אבות ד’ כא’) ?
מלמדת אותנו התורה כי כמו בכל מידה יש גם בכבוד שני פנים,
כבוד שהוא שלילי וגם כבוד שהוא חיובי.
מה זה כבוד חיובי?
כזה שמביא לתוצאות חיוביות,
לתוצאות של התקדמות ועליה.
חיובי עד כדי שאנחנו מתפללים שהקב”ה יתן לנו – “חיים של עושר וכבוד”.
מהן התוצאות המתקבלות מכבוד חיובי?
כשהכבוד מחייב אותנו לזכור שאנו בני מלכים,
כשהוא גם מכריח אותנו לא לעשות דברים מסויימים כי הם “לא מתאימים לנו”
כשהוא מאפשר לנו להעריך את עצמינו ולכן לנהוג בצורה יותר נכונה.
אותו “כבוד” שכשהוא שלנו לא נתיר לעצמינו ללכת בצורה מרושלת
או להתנהג שלא “במלכות”.
והתורה מכוונת אותנו לראות שגם החיצוניות מסייעת בזה.
כשהקב”ה מצווה לעשות בגדים מיוחדים לאהרון הכהן
הוא מדגיש כי הם נעשים “לכבוד ולתפארת”.
ובעצם מלמד אותנו להיעזר בדברים שיתנו לנו הרגשה מכובדת….
בואו נבדוק:
צריכים לקבל אותי כמו שאני
1. האם זאת האמת שצריכים לקבל אותך כמו שאתה?
כן, אם מישהו אוהב אותי, אז מה שאני לובש לא משנה.
2. האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת שצריכים לקבל אותך כמו שאתה?
כן/לא
3. איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה שצריכים לקבל אותך כמו שאתה?
אני הולך עם איזה בגדים שמתחשק לי, אני לא מסתרק,
לא מסתפר, כי זה נח, אני לא מגיע בזמן ללימודים אם אני עייף.
(ומה התוצאה? אני שואלת..)וזה אומר ש:..
(ע”כץ מומלץ)
ועל משמעות/תפקידי בגדי הכהן הגדול, ב –
…..
לפי הסבר חכמנו הקדמונים [זבחים פ”ח ע”ב] כל שמונת הבגדים השייכים לכהן הגדול תפקידם כל אחד בנפרד לכפר על חטאיהם של עם ישראל: הכותונת- תפקידה לכפר על שפיכות דמים [רצח במזיד]
המכנסיים – תפקידם לכפר על גילוי עריות [קלקול המידות בתחום חיי המשפחה]
המעיל- תפקידו לכפר על לשון הרע.
המצנפת – תפקידה לכפר על גסות רוח [כגון: גאווה, יהירות]
הציץ- מכפר על עזות מצח.
האבנט- תפקידו לכפר על חטא הרהור הלב.
האפוד מכפר על עבודה זרה.
החושן מכפר על קלקול הדין במשפט.
בנוסף להסברים על בגדי הכהונה, התורה דורשת ומדגישה שיש להקפיד על הידור בגדי הכהונה ובלשונה: “לכבוד ולתפארת”
והדבר הכרחי כדי לתת לתפקיד עבודת ה’ של הכוהנים עניין של כבוד, בגד שהוא מוכתם,או קרוע- אינו ראוי לשמש את הכהן, אם הכהן החסיר אחד מבגדיו, או הוסיף בגד נוסף על בגדיו- עבודתו פסולה ונתחייב במיתה בידי שמים [רמב”ם הלכות כלהמ”ק י, ד’-ה]
עניין ההידור בבגדי כהונה נלמד מ: “זה אלי ואנווהו” ולפי חז”ל הכוונה: “התנאה לפניו במצוות” [שמות ט”ו, ב,שבת קל”ג]
גם ביתר המצוות יש חיוב לקיימם ואף להדר בהם כגון: מצוות ארבעת המינים – בחג הסוכות, או סוכה נאה…..(ע”כ)
3. וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שניים ליום תמיד… לריח ניחוח אשה לה’
(כמעט) כל פרק כט בפרשה. מדבר על טכס הקדשת אהרן ובניו לכהונה, כולל שני פסוקים על הדרוש להקדשת המזבח.
וחשוב להיוכח שטכס ההקדשה, אולי כמעט כל טקס חשוב אצל עובדי האלילים, דרש הקרבת קורבנות. ובאמצע, אולי כדי שלא יבלוט לעין (ולמח) ה’ דורש הקרבה יומית של שני כבשים לריח ניחוח. יש לשרוף על המזבח מינימום של 730 כבשים, כך ‘ דורש, ה’ מכור לריח הניחוח של שריפת הכבשים. ככה זה? מוזר. לפי האגדה, ה’ בחר במשה להיות המנהיג של עם ישראל, ה’ ראה איך שמשה רועה את צאן חותנו, ואז ביום אחד כשמשה חיפש גדי שתעה בדרכו ונעלם, ה’ נוכח איך משה חס על הגדי. ועכשיו לפתע ה’ דורש הקרבת כבשים רבים, ומשה לא מגיב. ככה מתנהג רועה צאן (מיל.)? ולמה כבשים? מתוך
“
קרבן התמיד המופיע בפרשתנו, לאחר השלמת הציווי האלקי בדבר הקמת המשכן וחנוכתו, הוא מימוש החזון הגדול של השראת שכינה מתמדת וקבועה בעם ישראל. ויש להתבונן מדוע קרבן התמיד המסמן את התמדת השכינה בישראל מובא דווקא מן הכבשים ולא מן הפרים, כנאמר בפרשתנו (שמות כט לח) “וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה, שניים ליום תמיד”. במה שונה הכבש מן הפר?
מבאר הרב קוק (עו”ר א קל): “הפר, הבהמה הגסה העלולה להתהפך מתוך כוח חומרי שוקט ועובד לכוח חומרי מחבל ומזיק – שור שנגח, אבל קרבן זה (התמיד) הוא בתכונה של שקט שאין בו משום חיבול והרס עולם, אלא משום שיקוע בתוכן חומרי וירידה של מיעוט אור, אז באים הקרבנות הללו – הכבשים”. …(ע”כ)
ואומנם, דיון על הנושא של “הקורבנות” מקומו יותר מעשי בפרשת ויקרא, או בפרשת פנחס אבל אצטט (משהו הפוך על הפוך?) מתוך
https://yotamblog.wordpress.co
m/tg/%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%A0% D7%95%D7%AA/
….
… ובשעה שאמר “ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו” אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים אם אני מכניס כל חיוֹת שבעולם יש בהם כדי העלייה אחת, או כל העצים שבעולם יש בהם כדי הבערה אחת, דכתיב “ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה” (ישעיה מ’ ט”ז), אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה לא כשם שאתה סבור, אלא כבשים בני שנה שנים ליום, ולא שנים בבת אחת, אלא אחד בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. רב הונא בשם רב אמר “שדי לא מצאנוך שגיא כח” (איוב ל”ז כ”ג) לא מצינו כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרחות על ישראל, וכיון ששמע משה כך התחיל משבח בישראל ואומר להם “אשרי העם שככה לו אשרי העם שה’ אלהיו” (תהלים קמ”ד ט”ו). (פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא טז – קרבני לחמי)…. ראשית, לא מדובר בקרבן ‘תגובה’ לאירוע אנושי. לא חטא ולא הודאה הן העילות להקרבת הקרבן שכן מדובר בקרבן של ה’. שנית, אם קרבנות הן דרכם של ישראל לתקשר עם הקב”ה, ,הרי שבציווי הזה הקב”ה מבקש למסור לנו את השורות שלו בדיאלוג. כמו אהוב שמכיר את סגור ליבו, הוא מעניק לנו בפתק את המילים הנכונות שיפתחו את ליבו לקראתנו.
ולכן הבהלה של משה. קרבן בשם ישראל הוא יודע להקריב. אבל מאיפה יגייס חיה שתהיה ראויה להיות קרבנו של הקב”ה, ובמילותיו של משה במדרש: ‘רבון העולמים אם אני מכניס כל חיוֹת שבעולם יש בהם כדי העלייה אחת, או כל העצים שבעולם יש בהם כדי הבערה אחת’. אין די עולה, אומר משה, כדי להקריב את קרבנו של ה’. ועל כך עונה ה’ – ‘משה, לא כשם שאתה סבור’. הקרבן שלי הוא לא עצום ולא מורכב. בסך הכל שני כבשים. האחת בבוקר והשנייה בין ערביים. זהו קרבן התמיד.
הציווי על קרבן התמיד הוא ביטוי לרצונו של הקב”ה לנרמל את יחסיו איתנו. מפגש יומיומי מדי בוקר ובין ערביים. ערב הכניסה לארץ ישראל, ערב המעבר מקיום ניסי לקיום שגרתי, הקב”ה מבקש לעגן את היחסים שלו איתנו לא בנשגב, לא בחד פעמי, ולא במופשט. שני כבשים מדי יום – עד כדי כך פשוט. עד כדי כך שגרתי…. .(ע”כ)
4. עולת תמיד ….פתח אהל מועד,,, אשר איועד לכם שמה… ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי
שני פסוקים (לדעתי) קצת לא ברורים, בעיקר השימוש בביטוי “לכם” ו”לבני ישראל?” האם ההתועדות הייתה לכלל ישראל? האם קורבן התמיד היה = עולת הבוקר לתחילת ההתועדות? ועולת התמיד לסיומה?
לא מצאתי הסבר מתאים. רוב הפרשנים מזכירים את מות נדב ואביהוא, שיהיה.
וקצת על קדושת עם ישראל, מתוך
http://www.reform.org.il/Heb/h
olidays/WeeklyPortionArticle.a sp?ContentID=1120
….
“נושא נוסף העולה בפרשה הוא שכינת האלהים בתוכנו וקדושת העם כתוצאה משכינה זו: “ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי . . ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים: וידעו כי אני ה’ אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה’ אלהיהם.” שכינת האלהים ניתנת מתוך בחירה, ומתוך מחויבות היסטורית אל עם ישראל. בנוסף לכך, השכינה תהיה מצויה במקום שיקריבו ישראל קרבנות לאלהים. למעשה, אין היא קשורה להתנהגותו של העם.אם כך, עם ישראל בפרשה הזאת מצווה להעלות קורבנות לאל. הקרבת הקורבנות נעשית בידי הכהנים ומקדשת את כל העם. משתמע מכך, שהקדושה המוקרנת מן הקרבנות, בעצם אינה תלויה בהתנהגותו של העם.מהי המשמעות של הקדושה הזאת? למה היא מחייבת אותנו, אם בכלל? אילו זכויות יתר היא מקנה לנו? האם זה בכלל דבר טוב?בדברי חז”ל יש שתי תפישות עיקריות המבקשות להתמודד עם שאלת מעמד עם ישראל כעם קדוש: הגישה המחייבת והגישה המקלה.הגישה המחייבת גורסת שמעמדו המיוחד מחייב את העם להתנהג בצורה מוסרית, מעל ומעבר למקובל. על פי הגישה הזאת הקדושה מטילה חובות, אין היא מעניקה זכויות. ואמנם, מקורות רבים ביהדות מדגישים את חשיבות מעשיו של האדם במסגרת הדתית של האמונה, בעיקר את המעשים שבין אדם לחברו.לעומתה, הגישה המקלה גורסת שנולדנו קדושים. אין כל חשיבות למעשינו, לטוב או לרע, קדושים נהיה. אנו בעלי זכויות יתר בשל היותנו ישראל, בני עמו הנבחר של האלהים. קדושתו של עם ישראל היא טבועה במהותנו. הקדושה קשורה לעצם טיבו של עמנו. (ע”כ)5. והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקרלמה?תיאור מעשה הקטרת מובא ב –https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%AA _%D7%94%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9 D
מזבח הזהב וקטורת הסמים. מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים
ומתוךhttp://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2621
_QOF/%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8% D7%AA.htm
